← All works

Bartenura on Mishnah Bava Metzia

Sefaria · Mishnah > Rishonim on Mishnah > Bartenura > Seder Nezikin · 469 sections

1. 9.6.4

   בין כך ובין כך. אפילו היא מכת מדינה אינו מנכה. שעל המעות לא נגזרה גזירה:

2. 9.7.1

   ולקתה. שהיו החטים שדופות:

3. 9.7.2

   נותן לו. עשרה כורים שפסק עמו מחטים שדופות הללו. ולא מצי היאך למימר ליה חטים יפות קא בעינא מינך:

4. 9.8.1

   המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים. בחכירות כך וכך שעורים או חטים או מעות:

5. 9.8.2

   לא יזרענה חטים. שהחטים מכחישות הקרקע [יותר] מן השעורים:

6. 9.8.3

   רשב״ג אוסר. שקשה לקרקע כשזורעים אותה שנה ממין זה ושנה ממין אחר. ולענין פסק הלכה הכל לפי הקרקע ולפי המקום. אם התנה עמו בדבר שמכחיש הקרקע מעט אינו יכול לשנות ולזרוע דבר שמכחיש הרבה. ואיפכא שרי:

7. 9.9.1

   לשנים מועטות. פחות משבע שנים:

8. 9.9.2

   לא יזרענה פשתן. שזרע פשתן מכחיש בארץ הרבה ושרשיו נשארים בקרקע עד שבע שנים:

9. 9.9.3

   ואין לו בקורת שקמה. עץ תאנה של יער הוא, וקוצצים ענפיו לקורות הבנין, והם חוזרים וגדלים, ופחות משבע שנים אינן נעשות קורות. הלכך קבלה לפחות משבע שנים לא יקוץ קורות שבה, דלאו אדעתא דקורות נחית, דבשנים מועטות אינם חוזרים לקורות. אבל קבלה לשבע שנים, שנה ראשונה זורעה פשתן וקוצץ שקמה שבה:

10. 9.11.1

    שכיר יום גובה כל הלילה. שלאחריו, שנאמר (ויקרא י״ט:י״ג) לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. ואי אפשר לומר שבשכיר לילה מדבר, שהרי אין שכירות משתלמת אלא בסופה, דכתיב (שם כ״ה) כשכיר שנה בשנה, ודרשינן מינה [בבא מציעא ס״ה ע״א] שכירות של שנה זו משתלמת בתחילת שנה אחרת. אלמא לא משתעבד ליה לשכיר יום עד שקיעת החמה. וכי כתיב לא תבא על כרחך בשכיר לילה תוקמיה, שנשתעבד לו לבוקר משכלתה שכירותו. וכן לא תלין נמי לא תוקמיה בשכיר לילה, דהא לא משתעבד ליה עד הבוקר:

11. 9.11.2

    שכיר שעות גובה כל היום וכל הלילה. הכי קאמר, שכיר שעות דיום גובה כל היום, שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה:

12. 9.11.3

    שכיר שבוע. שמיטה:

13. 9.11.4

    יצא ביום. שכלתה שכירותו לבוקר או ביום, גובה כל היום. וכיון ששקעה חמה עובר עליו:

14. 9.11.5

    יצא בלילה. שכלתה שכירותו בלילה:

15. 9.11.6

    גובה כל הלילה וכל היום. דכיון דמשכה פעולתו משתחשך הוי ליה שכיר לילה, ואינו עובר עליו בבוקר עד למחרת בשקיעת החמה:

16. 9.12.1

    אחד שכר בהמה ואחד שכר כלים. דכתיב לא תלין פעולת שכיר אתך, כל שפעולתו אתך, ואפילו בהמה וכלים:

17. 9.12.2

    לא תבעו אינו עובר עליו. דכתיב אתך, לדעתך שלא מדעתו:

18. 9.12.3

    המחהו. נתקו מאצלו והעמידו אצל חנוני ואמר לו תן לפועל זה בדינר פירות ואני אשלם, או אמר לשלחני תן לו בדינר מעות:

19. 9.12.4

    אינו עובר עליו. דכתיב אתך, ולא שהמחהו אצל חנוני:

20. 9.12.5

    שכיר בזמנו נשבע ונוטל. משום דבעל הבית טרוד בפועליו ולפעמים סבור שנתן והוא לא נתן, שקלוה לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר:

21. 9.12.6

    שלא בזמנו. אף על גב דבעל הבית טרוד בפועליו, כי מטא זמן חיוביה רמי אנפשיה ומדכר, ולא חשיד בעל הבית שהוא עובר על בל תלין:

22. 9.12.7

    גר תושב. שקבל עליו שלא לעבוד ע״ז ואוכל נבלות. אין בו משום לא תלין, דכתיב ברישא דקרא רעך, רעך ולא גר תושב:

23. 9.13.1

    המלוה את חבירו. והגיע זמן ולא פרעו:

24. 9.13.2

    לא ימשכננו. ליקח ממנו משכון בעל כרחו ואפילו בשוק, אלא ע״י שליח בית דין, שיקח ממנו ברשות ב״ד:

25. 9.13.3

    ולא יכנס לביתו. אפילו שליח ב״ד לא יכנס לביתו. וכל שכן בעל חוב עצמו:

26. 9.13.4

    היה לו שני כלים. וחובו כנגד שניהם ומשכנו בשניהם:

27. 9.13.5

    נוטל אחד ומחזיר אחד. בשעה שהוא צריך לזה, יחזירנו ויעכב השני אצלו, כדמפרש ואזיל, מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום:

28. 9.13.6

    מת. הלוה. אין משיב העבוט ליורשים, שאין כאן מצות השבת העבוט, דהשב תשיב לו את העבוט כתיב (דברים כ״ד:י״ג), לו ולא ליורש:

29. 9.13.7

    עד שלשים יום. זמן בית דין. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

30. 9.13.8

    בין שהיא עניה בין שהיא עשירה וכו׳ משום דאיכא למאן דאמר, עניה הוא דאין ממשכנין, שמתוך שאתה צריך להחזיר לה והיא נכנסת ויוצאת אצלך, אתה משיאה שם רע בשכנותיה, אבל עשירה דליכא למימר הכי, אימא ממשכנין, קמשמע לן האי תנא דלא, דכתיב לא תחבול בגד אלמנה, אחד עניה ואחד עשירה במשמע:

31. 9.13.9

    משום שני כלים. העליונה רכב. והתחתונה רחים:

32. 10.1.1

    הבית והעליה של שנים. הבית של אחד, ועלייה של אחר:

33. 10.1.2

    שניהם חולקים. לפי שאין ניכר אלו אבנים של עליון ואלו אבנים של תחתון:

34. 10.1.3

    ורואים אלו אבנים הראויות להשתבר. שאם נחבט הבית מיסודו ונפל תחתיו, יש לדעת שהתחתונות נשברו. ואם עליונו של כותל נפל להלן ממנו הרבה, העליונות נשברו, שנפלו ממקום גבוה, והתחתונות שלימות שנפלו ממקום נמוך. ורישא דתנא שניהם חולקים, מיירי שנפל הכותל בלילה ופנו את האבנים מיד, וליכא למיקם אי בחבסה נפל ותתאה אתבור, אי בחבטה נפל ועלייתא אתבור:

35. 10.1.4

    מקצת אבניו. והן שלמות:

36. 10.1.5

    נוטלן. וכגון שהלה טוען בקצת מהן שהוא אמת, ובקצת אומר שאינו יודע, שכיון שהוא מודה במקצת הוה ליה מחוייב שבועה דאורייתא ואינו יכול לישבע, וכל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם. אבל אם אמר על כולן איני יודע, ישבע שאינו יודע וחולק עם חבירו בשוה:

37. 10.2.1

    הבית והעליה. המשכיר לחבירו עלייה שעל גבי ביתו ואמר לו עלייה זו שעל גבי בית זה אני משכיר לך, ונפחתה העלייה ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, דהשתא אם בא זה להשתמש בעלייה צריך שישתמש חציו למעלה וחציו למטה:

38. 10.2.2

    ואין בעל הבית רוצה לתקן. העלייה:

39. 10.2.3

    הרי בעל העליה יורד ודר למטה. לגמרי. דהא שעבד ביתא לעלייה. ולא כפינן ליה לדור חציו למעלה וחציו למטה:

40. 10.2.4

    מעזיבה. טיח של טיט שנותנים על התקרה. רבי יוסי סבר מעזיבה אשוויי גומות היא, ואשוויי גומות על העליון לאשוויי. ורבנן סברי מעזיבה אחזוקי תקרה היא, ואחזוקי תקרה תחתון בעי לאחזוקי. והלכה כחכמים:

41. 10.3.1

    הבית והעליה של שנים. בית של זה ועלייה של זה:

42. 10.3.2

    אמר בעל עליה לבעל הבית לבנות. החומה והתקרה התחתונה המוטלין עליו לבנות:

43. 10.3.3

    בונה את בית. ותקרה התחתונה שעליו, ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיו, ואחר כך יוצא ממנו ובונה עלייתו:

44. 10.3.4

    אמר רבי יהודה אף זה דר בתוך של חבירו. אם כן הוא, בעל העלייה זו כשזה מחזיר לו יציאותיו נמצא שדר כל הימים הללו בתוך של חבירו. ואף על פי שזה אינו חסר דהא בלאו הכי לא הוי בני לה, מכל מקום זה נהנה, שאלולי בית זה לא היה לו מקום לדור שם. וקסבר זה נהנה וזה אינו חסר, חייב:

45. 10.3.5

    אלא בונה את הכל, ומקרה את העליה. למעלה וכל הצריך לה:

46. 10.3.6

    ויושב בבית. התחתון, דהוי ליה זה לא נהנה, שהרי עלייתו מוכנת לו לדור בה, וזה לא חסר, דהא לא הוה בני לה ולא חויא ליה:

47. 10.4.1

    בית הבד. בית לעצור זיתים:

48. 10.4.2

    וגנה אחת על גביו. ובית הבד של אחד וגינה של אחר:

49. 10.4.3

    ונפחת. בארבעה טפחים על ארבעה טפחים ואינו ראוי לזרוע כבתחילה:

50. 10.4.4

    כיפין. תקרה עשויה בעגול במין קשת ועליה יתן בעל הגנה עפר ויזרע:

51. 10.4.5

    פטור מלשלם. דמאי הוה ליה למיעבד, אנוס הוא:

52. 10.4.6

    נתנו לו זמן. בית דין, שלשים יום לסתור ולקוץ:

53. 10.5.1

    ונפל. לתוך גינת חבירו:

54. 10.5.2

    הגיעוך. זכה בהן ופנה אותן לעצמך:

55. 10.5.3

    אין שומעין לו. אם אין זה רוצה אין קונה אותן, וחייב הלה לפנותן:

56. 10.5.4

    בתבן ובקש. ללקט לו משלו או משל הפקר:

57. 10.5.5

    אין שומעין לו. אע״ג דבכל דוכתא אית לן שוה כסף ככסף, גבי שכיר אינו כן, דלא תלין פעולת שכיר כתיב, אמאי דאתני בהדיה משמע:

58. 10.5.6

    המוציא מוציא והמזבל מזבל. כשזה מוציאו מן הרפת לרשות הרבים יהא מוכן הנושאו לזבל, ואינו רשאי להשהותו שם:

59. 10.5.7

    גובלין טיט. לתת מיד בבנין:

60. 10.5.8

    והבונה בונה. מקבלן מיד המביא ובונה:

61. 10.5.9

    מתקן. מזמן ברה״ר כל שלשים יום, ואינו חייב בנזקין. ואין הלכה כרשב״ג:

62. 10.6.1

    שתי גינות. של שני בני אדם סמוכות זו לזו. האחת קרקעיתה גבוה, ושאצלה קרקעיתה נמוך:

63. 10.6.2

    והירק בנתים. בזקיפת הגובה, שזו גבוה מזו:

64. 10.6.3

    של עליון. שהרי עפרו הוא ומשלו הוא יונק:

65. 10.6.4

    של תחתון. שעל אוירו היא מונחת:

66. 10.6.5

    מאחר ששניהם יכולים למחות. שלא יהא ירק זה כאן. עליון ליטול עפרו, ותחתון למלאות גינתו:

67. 10.6.6

    רואין מהיכן ירק זה חי. ממקום שהוא יונק וגדל. ולו ינתן:

68. 10.6.7

    כל שעליון יכול לפשוט ידו וליטול הרי אלו שלו. כדקאמר רבי מאיר. הואיל ומעפרו הוא חי:

69. 10.6.8

    והשאר של תחתון. דעליון גופיה אפקורי מפקיר ליה לגבי דתחתון. שגנאי הוא לו ליטול רשות ליכנס לתוך של חבירו וללקחו. והלכה כרבי שמעון:

← Previous — showing 401–469 of 469

On Your Way. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://mobile.tora.ws/ Licence: Public Domain. Source.