← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 1,691 sections
Single column Two columns
Even HaEzer.172.5.1 ומ " ש אבל אם יש לו ב' שערות וכו' כ " כ לשם התוספות והרא " ש ומביאו ב " י וכתבו עוד התוספות ( בדף פ' ) בד " ה עד שיהא אע " ג דבעינן שיהא לקוי ממעי אמו ויש סימנים שאין יכולין להיודע משנולד מ " מ כיון שניכר מיד שאין עושה כיפה ושאר סימנים נכרים כל אחד כשהוא בזמנו הוכיח הראשון על האחרים שממעי אמו הוא לקוי אלא שלא היו ראויין שיהיו נכרים סמוך ללידתן עכ " ל וכך פי' ב " י בהא דקאמר בגמ' מנא ידעינן ומתשובת הריב " ש בסי' תע " ד העתיק פי' זה ומדברי התוספות למדהו :
Even HaEzer.172.6.1 בד " א שע " י הסימנים נידונים כסריס וכו' משנה וגמרא בפ' יוצא דופן וה " א בפ' הערל מימרא דר' אבהו ( דף פ' ) וכתב הריב " ש דבן עשרים והביא אח " כ ב' שערות אפי' נולדו בו סימני סריס לאחר שהביא ב' שערות לא דיינינן ליה כסריס אלא הוא גדול מהבאת ב' שערות ואילך ומה שנולדו בו אח " כ סימני סירוס חולי הוא כו' עכ " ל נראה מדבריו דבלא הביא ב' שערות אפי' לא נולדו בו סימני סירוס אלא לאחר כ' ה " ה סריס חמה מיהו כיון דבעינן שיהא לקוי ממעי אמו צ " ל שלא היה עושה כיפה מתחלת לידתו דהשתא אעפ " י דסימנים אחרים לא היו נכרים אלא לאחר כ' אמרינן הוכיח הראשון וכו' כדפי' בסמוך בשם התוספות אבל אם הסימנים האחרים לא נולדו בו אלא לאחר כ' וקודם כ' בידוע היה שבשרו היה מעלה הבל ומי רגליו מחמיצין וכן בשאר סימנים השתא ודאי מה שנשתנה שאין מעלה הבל ושאין מי רגליו מחמיצין שינוי זה מחמת חולי הוא ודאי ואינו סריס חמה ואפי' לא הביא ב' שערות כלל :
Even HaEzer.172.7.1 ומ " ש ואם אין בהם סימנים וכו' עד רוב שנותיהן נראה דתוך הזמן מקמי שיגיע רוב שנותיהן אם נולדו בו סימני סריס אפי' הביא אח " כ ב' שערות ה " ה סריס חמה והוא שהיה ניכר סימן דכיפה מיד כדפי' אבל הביא תוך הזמן ב' שערות מתחלה ואח " כ נולדו בו סימני סריס אין זה סריס חמה אלא ה " ה גדול מהבאת שערות ואילך והני סימני סריס תלינן בחולי כמ " ש הר " י בר ששת :
Even HaEzer.172.8.1 והרמב " ם כתב דמשהגיע לכ' שנה פחות ל' יום וכו' בפ " ב מהלכות אישות וטעמו דבס " פ יוצא דופן קאמר עולא דשנת עשרים לא בעינן מע " ל ות " כ ר " י בן כיפר אומר משום ר " א שנת כ' שיצאו ממנה ל' ה " ה כשנת כ' לכל דבריהם ופסקו הפוסקים דהלכה כעולא דת " כ ר " י בן כיפר וכו' ומפרש הרמב " ם שיצאו ממנה ל' דקאמר כלומר שאתה מוציא ל' יום ממנה שלא תהא נחשבת משנה שעברה אלא לשנה הבאה אחריה ה " ה כשנת עשרים לכל דבריהם וטעם דין זה נראה לפי דהשלשים דבסוף שנה נחשבים לתוספ' לשנה הבא אחריה כמו גבי ערלה ושביעית כדאמרינן בפ " ק דר " ה לדברי האומר שלשים צריך שלשים ושלשים וכו' ומייתי לה בפרק הערל והיינו דקאמר עולא דלא בעינן מע " ל ממש כלום אלא בפחות מל' נחשב שנת עשרים כנ " ל דעת הרמב " ם בזה ורבי' לעיל בסימן קנ " ה השיג עליו וכ " כ ה " ה שכל המפרשים חולקים על הרמב " ם דבי " ט שנה ול' יום משנת כ' חשוב שנת כ' ונראה דאעפ " י דפשט הלשון שיצאו ממנו שלשים משמע כפירושם מ " מ לפי הטעם יותר נכונים דברי הרב רבינו משה בר מיימוני דאלו לפירושם קשה מ " ש ל' יום הלא אפי' יום אחד בשנה חשוב שנה אלא ודאי שנה שלימה בעינן אלא דל' יום דבסוף שנת עשרים לא חשבינן ליה לשנה שעברה אלא נחשב לתוס' לשנה הבאה ועל כן הלכה למעשה יש להחמיר כדבריו אף עפ " י שהוא יחיד בדבר זה נ " ל ועכשיו שאין אנו בקיאין בב' שערות דשמא נשרו או שמא איכא גומות לא דיינינן דינא דסריס ואיילונית אלא חולצין לעולם וכן פסק בהגהת ש " ע :
Even HaEzer.172.9.1 אנדרוגינוס כתב הרמב " ם שדינו כסריס חמה וכן הוא לדעת רב אלפס כלומ' אע " פ שלא כתב הרי " ף כך בפי' מ " מ כיון דבס " פ הערל משמע דסובר כרבי יוסי דבריה בפני עצמו הוא וכדכתב הרא " ש לשם ממילא דדינו כסריס שאינו מוליד אבל מ " ש רבינו דלר " י והרא " ש דינו כזכר גמור לכל דבר ואף לייבם או לחלוץ הוא תימה גדולה דאעפ " י שהוא כזכר לכל דבר מ " מ אינו מוליד כמו סריס חמה שלא ה " ל שעת הכושר מעולם וכתיב להקים שם והאי לאו בר הקמת שם הוא כסריס ומשום הכי להרי " ף והרמב " ם דהוי ספק זכר כדלעיל בסי' מ " ד ואשתו פטורה לגמרי ואפי' חליצה אינה צריכה מספק אלא ודאי דהוי ודאי סריס חמה שלא מצינו מעולם שהוליד ותו קשה דבפ " ק דיבמות הביא הרא " ש התוס' בסתם דאנדרוגינוס לא חולץ ולא מייבם וכך השיב עליו ב " י ומהרש " ל מיהו יש ליישב דרבינו תופס לשונו של ר " י כמשמעו שכתב שדינו כזכר גמור לכל דבר דמשמע אף ליבום ולחליצה ואעפ " י שמעולם לא הוליד אין דינו כסריס חמה אלא כעקר מחמת חולי שזה שיש לו ג " כ נקבות כמו חולי הוא ומה שהקשה עוד בדברי רבינו דכאן כתב ע " ש הרא " ש דמסקנתו כר " י וכ " כ לעיל בסימן מ " ד ולעיל בסימן כ " ב כתב דספק הוא וכ " כ בא " ח סימן שט " ו כבר נתבאר היטב בי " ד הלכות מילה בסימן רס " ה ע " ם :
Even HaEzer.172.10.1 וטומטום כתב הרמב " ם וכו' בס " פ הערל פליגי בה לרבנן בנקרע ונמצא זכר מוליד כעובדא דטומטום דבירי דאיקרע ........... ואוליד ז' בנין וכך פסק הרמב " ם ור' יהודה סובר סריס ודאי הוא ופטורה לגמרי ועובדא דבירי חזור על בניו מאין הם . ור " י בר יהודה עביד ליה ספק סריס וחולץ ואינו מייבם שלא במקום אחין ופוסל במקום אחין וכך פסק הרא " ש דעבדינן לחומרא ונראה דכך הוא העיקר משום דקאמר מילתא מציעתא וה " ל כרבים בכל חדא וחדא דבמ " ש דאינה פטורה לגמרי וצריכה חליצה רבנן נמי ס " ל הכי ובמ " ש דאינו מייבם ר " י נמי ס " ל הכי וכשיטה זו כתבתי פסק הלכה בא " ח סימן ס " ג דקורא שמע והוא מהלך צריך לעמוד עד על לבבך ושיטה זו כתב הר " ן בפ' המדיר וע " ש :
Even HaEzer.172.11.1 פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם והזקן לאו בני יבום נינהו פי' זקן כיון דכחו תשש וכשל לאו בר יבום נינהו לכתחלה מדרבנן אבל אין בו איסור ואם בעל קנה ומותר לקיימה וכך מבואר בפירש " י בפ " ב דיבמות ומביאו ב " י והכי משמע מלשון רבינו מיהו בזקנה מותר לייבמה אף לכתחלה ואין שם אפי' איסור דרבנן וכך הוא בתוספתא הביאה הרי " ף והרא " ש ספ " ק דיבמות וכ " כ רבינו בסוף סימן זה וכן פסק ראבי " ה כמ " ש המרדכי פ' החולץ והאריך בזה ע " ש . והא דפצוע דכא אסור לייבם אינו אלא ביבמה ישראלי' אבל גיורת דמותרת לפצוע דכא שרי נמי ליבומה ה " א פ' הערל ופשוט הוא :
Even HaEzer.172.12.1 חרשת קטנה וכו' אבל כונס ומוציא בגט אם ירצה האי מוציא בגט רצונו לומר דאותה שמתגרשת כגון חרשת וכן קטנה כשיש בה דעת לשמור גיטה כדלעיל בסימן קמ " א כאן נמי ביבמה מוציא בגט לאחר שיבעול אותה והיא מותרת לשוק משא " כ שוטה דאינו מוציא בגט לאחר שיבעול אותה וצריך לקיימה :
Even HaEzer.172.13.1 ומ " ש וכן חש " ו וכו' בד " א כשנפלה לו מאחיו פיקח וכו' ה " א בפ' מי שאחזו וכתב ב " י דאף דברי הרמב " ם הסתומים צריך לפרש כך ע " ש כי האריך :
Even HaEzer.173.1.1 היבמה שהיא אסורה ליבם וכו' משנה ריש יבמות והתוס' והרא " ש כתבו טעם למה נדה יבמה אינה פוטרת וע " ש :
Even HaEzer.173.2.1 ומ " ש אבל אחד מכל העריות שהיא נשואה לנכרי וכו' משנה שם שש עריות חמורות מאלו וחומר שלהן הוא שאינן יכולים להנשא לאחיו מאביו אלא לאחרים ואם מתו בעליהן שהן נכרים אצל זה צרותיהן מותרות להנשא לו וסובר רבי' דלאו דוקא שש עריות דה " ה נמי כל העריות וכדקאמר התם ומאי איריא דתנא פוטרות ליתני אוסרות ומשני כיון דבמקום מצוה הוא דאסורה צרה ושלא במקום מצוה שריא מ " ה תנא פוטרות אלא נקט שש עריות לאשמעינן דכיון שהם חמורות שאינן יכולין להנשא לאחין מן האב הלכך אם עבר אחיו ונשא אחת מהם צרותיהן מותרות כמו אילו היו נשואות לנכרים דכיון דלא תפסי בה קידושין אין זו אשתו כמ " ש בסמוך :
Even HaEzer.173.3.1 היבמה שהיא ספק ערוה וכו' כך פסק הרמב " ם בפ " ו וצ " ע מאין הוציא דספק אחות חלוצתו אסורה דאי מהברייתא שהביא הרי " ף והרא " ש בספ " ק דיבמות הספיקות כגון שקידש אחת מב' אחיות ואינו ידוע איזה מהן קידש חולצין ולא מייבמין התם כל אחת שמא אינה יבמתו אלא אחות זקוקתו שהיא אחות אשתו והכי תנן בפ " ב מי שקידש אחת מב' אחיות וכו' וכן בפ " ד אחין וכולן שהיה להן קידושין וכו' דספק איסורא הוא וכן בפ' החולץ תנן שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה מת יבם יוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה התם אשתו היא אחות חלוצה ודאית אבל ספק א " ח כיון דאיסורא דרבנן אימא לך דשריא ובפ' החולץ במרדכי כתב דשאל רבינו שלמה מדרוי " ש לרבי' ברוך על ספק אחות חלוצה ודעתו היה להתיר והשיב ר " ב דשאל את פי רבותיו ואמרו שאין רשאין להתיר לעשות מעשה משמע דמן ההלכה אין ראיה לאיסור ואפשר לומר דמדתנן בפ " ב דיבמות קדמו וכנסו אין מוציאין מידם ותנא שילא ואפי' שניהם כהנים מ " ט חלוצה דרבנן וספק חלוצה לא גזרו בהו רבנן משמע דוקא בקדמו וכנסו אבל לכתחלה אסור לכנוס דאל " כ לאשמעינן רבותא דאפילו לכתחלה שריא ולמדנו מכאן דה " ה לאחות חלוצה נמי אסור לכתחלה אפי' בספק ומיהו אם קדם וכנס אין מוציאין כנ " ל :
Even HaEzer.173.4.1 היתה היבמה באיסור ערוה על הבעל וכו' ומותר בה כך פסק הרמב " ם בפ " ו אלא שחילק דאם היתה היבמה באיסור ערוה על בעלה בלבד ומותרת ליבם צרתה מותרת להתייבם וזו שהיתה ערוה על בעלה היא ליבם כמו אשה נכרית ומותר בה אלא דבאחותו מאביו שהיא ערוה גם על היבם ס " ל להרמב " ם דצרתה חולצת ולא מתייבמת ונראה דטעמו דמפרש הך דשש עריות וכו' דלא כפירש " י אלא ה " פ ו' עריות חמורות מאלו שאינן יכולין לינשא לאחין שלא בעבירה ומפני שהן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות אבל אם היו נשואות לאחין צרותיהן אסורות ואע " ג דד " ת צרותיהן שריין אפ " ה אסור מדרבנן כיון דהוא צרת ערוה גזירה אטו צרת ערוה דעלמא גם הרי " ף גורס במשנה ומפני בוי " ו משמע להדיא כדפי' והא דקאמר התם תני לוי אמו פעמים פוטרת צרתה ופעמים אינה פוטרת כיצד היתה אמו נשואת אביו ונישאת לאחיו מאביו ומת זו היא שאינה פוטרת צרתה לאו למימרא דמותרת להתייבם אלא אין פוטרת קאמר ובעיא חליצה ואע " פ דבפי' המשניות במשנה דשש עריות פי' להדיא דאפילו נשואות לאחין צרותיהן מותרות בחיבורו חזר בו :
Even HaEzer.173.5.1 ראיתי בדברי הרמב " ם שאם היתה היבמה וכו' ויראה שהוא ט " ס וכו' ותימה דה " ל לרבינו להקשות עליו מדברי עצמו דכיון דכתב דביבמה שהיתה ערוה על בעלה בלבד יכול לישא אותה ולייבם צרתה א " כ למה יגרע ספק ערוה שלא לישא אותה בלחוד אבל לפעד " נ שכל דברי הרמב " ם חוזרין על בבא זו שכתב דיכול לישא את שניהם דהיינו לישא אותה ולייבם את צרתה דאין זה אלא ביבמה שהיא ערוה על בעלה בלבד ומותרת לייבם אבל אם לא היתה רק איסור עשה או לאו על בעלה ומותרת לייבם ה " ז מותרת לייבם היא בלבד מותרת אבל צרתה אסורה דבית אחד הוא בונה וה " ה אם מייבם צרתה אסורה היא חוץ ממחזיר גרושתו משנישאת ומת דאע " פ שאינה אלא איסור לאו היא עצמה חולצת ולא מתייבמת ואז צרתה אסורה ואם רצה מייבם את צרתה והיא אסורה והכי אסיקנא בפ " ק ( ד' י " ב ) וע " ז אמר וכן יבמה שהיא ספק ערוה על היבם דאז בין היא בין צרתה חולצת ולא מתייבמת דשמא פוגע בערוה או בצרתה דצרת ערוה גם כן ערוה עליו משום אשת אחיו שהרי אין לו עליה זיקה וכשהיא ספק ערוה על בעלה ה " ז ג " כ חולצת ולא מתייבמת בצד אחד כלומר דכשרוצה לישא אותה ממ " נ אז אינו מייבם צרתה דשמא לא היתה היא ערוה על בעלה ונמצא עובר על בית אחד הוא בונה אבל צרתה צריכה חליצה דשמא היתה היא ערוה על בעלה וצרתה זקוקה אבל לא משכחת דלישא אותה ולייבם גם את צרתה אלא היכא דהיבמה היא ודאי ערוה על בעלה לבד ומותרת לייבם כללו של דבר דהא דכתב הרב דאם היבמה היתה ספק ערוה לבעלה דחולצת ולא מתייבמת אצרתה קאמר דחולצת עכ " פ אע " פ שכבר נשא היבם ספק ערוה דשמא היתה ערוה לבעלה ועדיין צרתה זקוקה כנ " ל לפרש דברי הרמב " ם ברווחא ודלא כמו שנדחק ב " י :
Even HaEzer.173.6.1 היה לאחיו בערוה ספק קידושין וכו' פי' יבמה שהיא מותרת לבעלה וערוה על היבם והיה לאחיו בה ספק קידושין והוא משנה פ' ד' אחין ודקדק רבינו ע " פ מסקנת הגמרא דבגירושין נמי זרק לה גיטה ספק קרוב לו וכו' ספק גירושין הוא אבל אין עליו זמן אינו אלא ספק בגירושין אבל כשר הוא בקידושין וכתב הרא " ש דה " ה כתב בכתב ידו ואין עליו עדים דפסול דידיה משום זמן הוא כשר בקידושין ודלא כר " י בתוספות דמספקא לוה ולפ " ז הא דפסקינן בפרק בתרא דגיטין דיש זמן ואין בו אלא ע " א כתב ידו וע " א שנינו פשיטא דכשר הוא בקידושין דהא בכתב ידו אפי' ליכא עדים כלל כשר ולכן כתב רבינו או שגירשה בגט שכתב בכתב ידו וכו' וכתב ג " כ אצל עד אחד והוא כתב ידו וכדלעיל סוף סימן ק " ל דהני תלתא לא הוי ספיקא אלא בגירושין אבל בקידושין הוי ודאי קידושין :
Even HaEzer.173.7.1 מתה הערוה וכו' עד ומיאנה בו אחרי מותו צרתה חולצת ולא מתייבמת פי' רש " י שתאמרי אי אפשי בקידושין שקדשוני אמי ואחי לבעלי המת ותעקור קידושין הראשונים עכ " ל משמע להדיא דאם מיאנה ביבם בלבד שאמרה אי אפשי ביבם אינו כלום עד שתאמר אי אפשי בקידושין הראשונים וכו' וז " ש רבינו ומיאנה בו אחרי מותו פי' בו בבעלה ודו " ק :
Even HaEzer.173.8.1 היתה הערוה איילונית צרתה מתייבמת וכו' משנה ריש יבמות וכרבא ( ד' י " ב ) דאפי' הכיר בה דלא כרב אסי וקשיא לי דהרא " ש ריש יבמות כתב ע " ש התוס' דבאיילונית כיון דלא בעיא גט אפי' מדרבנן הלכך צרתה מותרת שזה למאי דקי " ל כרבא דאפי' הכיר בה צרתה מותרת דבהכיר בה ודאי בעיא גט וצ " ל דלא כתב הרא " ש כן בשם התוס' אלא לרב אסי דאין צרתה מותרת אלא בלא הכיר בה דהיינו טעמא דקידושי טעות נינהו ולא בעי' גט דלדידיה ליכא לפרש כמ " ש רש " י בשם בה " ג ( דף י " ב ) אליבא דרבא דכיון דאיילונית בלאו ערוה לא חזיא לייבומי הויא צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה דא " כ אפילו הכיר בה נמי מתייבמת לפי טעם זה אלא לרב אסי הוא טעמא דבלא הכיר בה לא בעיא גט דלאו אשתו היא וכיון דלרב אסי לא בעיא גט ה " ה לרבא דבהא לא פליגי אבל לגבי צרתה דמתייבמת קי " ל כרבא דאפי' הכיר בה ובעיא גט נמי מתייבמת מטעם שפי' בה " ג ודו " ק ונראה דגם הרמב " ם פוסק דאפי' הכיר בה אעפ " י שאינו מפורש כך בדבריו דמדכתב בפ " ו ( הלכה כ " א ) טעמו של בה " ג וכמ " ש רבינו דאי הוה ס " ל לחלק בין הכיר בה ללא הכיר בה הוי קידושי טעות ולא בעי' גט וק " ל :
Even HaEzer.173.9.1 יבם הצרה וכו' כ " כ הרב רבינו משה בר מיימוני בפ " ו . ניסת הצרה לזר כו' משנה בהזורק כל העריות שאמרו צרותיהם מותרות הלכו הצרות האלו ונישאו ונמצאו אלו איילונית תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה זו דר " מ שאמר משום ר " ע אבל חכ " א אין ממזר מיבמה וכיון דקי " ל כחכמים דאין ממזר מחייבי לאוין וקידושין תופסין בה לפיכך צריכה גט מהבעל וחליצה מהיבם להתירה לזר דחכמים נמי מודו דתצא מזה ומזה אלא דאין הולד ממזר ומדר " מ לגבי יבמה לשוק דהוי ממזר מחייבי לאוין נשמע לחכמים בייבם הצרה כשנמצא אח " כ שהערוה אינה איילונית דהו " ל הצרה אשת אח שלא במקום מצוה דהולד ממזר וכל הדרכים האלו בה דבהא לא פליגי ומכאן למד הרמב " ם ורבינו הדין הראשון שכתב כאן ייבם הצרה שהיה סבור וכו' ומשמע ג " כ מלשון המשנה מדתני בה ונמצאו אלו איילונית שאפי' לא הכיר בה שהיא איילונית אלא עכשיו לא אמרינן מאי הו " ל למיעבד משום דאיבעי ליה אמתוני וכדאיתא בפרק האשה רבה ודברי הכל הוא וז " ל התוס' בפ " ק ( דף י " ב ) בד " ה תני שהיו דלרבא אע " פ דלא הכיר בה עד אחר מיתת הבעל דסד " א דאסורה משום דבשעת נפילה נראית כצרת ערוה כדאמרי' בצרת ממאנת יש לחלק דהתם מיחסרא מיאון והכא לא מיחסרא מידי א " כ ממאנת אין לה קול ובשעת מיאון נראה כצרת ערוה אבל איילונית יש לה קול וידוע שלא היתה צרת ערוה עכ " ל ועיין לעיל סוף סי' י " ז עוד מבואר במשנה דה " ה בלא ערוה אלא בכונס את יבמתו והלכה צרתה ונישאת לאחר ונמצאת זו שנתייבמה איילונית ואין יבומה יבומין וצרתה לא נפטרה מזיקתה ונישאת לשוק בלא חליצה דתצא מזה ומזה ואין הולד ממזר :
Even HaEzer.173.10.1 מי שזינתה אשתו וכו' כ " כ הרמב " ם בפ " ו וכך הם דברי הרי " ף והרא " ש בפ' קמא דיבמות דסוטה ודאית הויא כערוה והיא וצרתה פטורה לגמרי אבל מתני' דריש סוטה דחולצת ולא מתייבמת מיירי בספק סוטה עצמה ומפרש התם רבא דק " ו הוא אם נאסרה לבעלה שהיתה מותרת לו ליבם שהיתה אסורה לו לא כ " ש וכתבו התוס' בפ " ק דיבמות סוף ( דף י " א ) דהאי ק " ו לא אלים אלא לאוסרה לייבום דלפוטרה מן החליצה לא מהני אלים ק " ו אפי' להיא גופה ומשמע דלצרתה לא אלים ק " ו לא סרה ליבום מדקא מיבעיא במחזיר גרושתו משניסת אי אלים ק " ו למדחי צרה לאוסרה לייבום או לא ואסיקנא דצרת מחזיר גרושה שריא ליבומי אלמא דלא אלים האי ק " ו לגבי צרה אפי' לענין ייבום זאת היא דעת הרמב " ם דמתיר צרת ספק סוטה להתייבם וכדכתב רבינו ודלא כהראב " ד דאינו מחלק בין ספק לודאי דאידי ואידי חולצת ולא מתייבמת מיהו בת " ה סימן רי " ט כתב שכך הוא דעת מהר " ם דצרת סוטה בעיא חליצה ע " ש גם מהרש " ל כתב דאפי' בודאי סוטה היא או צרתה חולצת דלא שייך לומר הכא חליצה פסולה וכמ " ש התוס' ( בדף י " א ) בד " ה או היא עוד נלפע " ד מדאמרינן ריש יבמות מניינא דרישא ודסיפא למעוטי דרב דאמר צרת סוטה אסורה ודרב אסי דאמר צרת איילונית אסורה וכיון דסתמא דתלמודא קאמר הכי וקי " ל דלא כרב אסי ה " נ קי " ל דלא כרב ובמרדכי כתב ג " כ מספקא לן אי הלכה כרב בצרת סוטה ולהלכה למעשה נקטינן כמאן דמחמיר :
Even HaEzer.173.11.1 ומ " ש שזינתה תחתיו בעדים וברצון היינו משום דאם היה אונס כגון שהשיאוה ב " ד ע " פ ע " א ואח " כ בא בעלה ומת ואינה אלא סוטה דרבנן אף לרבנן דפליגי אדר " ש בריש האשה רבה דחולצת ולא מתייבמת ל " פ אלא אדידה אבל בצרתה מודו דמתייבמת וכדין ספק סוטה דאורייתא וכ " פ רש " י בסוגיא דצרת סוטה ( דף י " א ) וז " ל נ " י צרת סוטה אסורה ברצון מיירי ובאשת ישראל אבל באשת כהן היכא דנאנסה צ " ע אי אסרינן לה ואם מת חולצת עכ " ל אבל בפרק הע " י משמע דבין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליו משום טומאה דכתיב בה אחרי אשר הוטמאה ע " ש ( בדף נ " ב ) וכן פסק רבינו לעיל בסי' ו' ואיכא למידק אמאי מיקל תלמודא בספק סוטה טפי משאר ספק דאורייתא וי " ל דכיון דבסוטה ודאי כתב טומאה בלשון לאו כי היכי דכתיב בעריות אבל בספק סוטה כתיב טומאה דידה בלשון עשה אף ע " ג דאסירא משום ספק טומאה גלי לן קרא דלא חשיב טומאה דידה למיהוי אפי' כספק ערוה וכ " כ הרא " ש בתחילת פרק קמא דיבמות והאריך ע " ש :
Even HaEzer.173.12.1 אשת אחיו שלא היה בעולמו וכו' בין אם נולד קודם שייבם שמעון וכו' משנה רפ " ק ורפ " ב פליגי בה ת " ק ור " ש והלכה כרבנן דאפי' ייבם ואח " כ נולד דכי אשכחה בהיתירא אשכחה שלא נאסרה עליו שעה אחת שהרי לא נזקקה מכח הראשון שלא היה בעולמו כלום אלא נזקקה מכח השני שהיה עמו בעולמו ואפ " ה אסורה לו וז " ל רש " י רפ " ק כגון ראובן שמת בלא בנים ונולד לו אח לאחר מיתה ועמד שמעון וייבם אשתו וכו' עכ " ל ונראה מדלא כתב רש " י ואח " כ עמד שמעון וייבם וכו' כלשון המשנה ר " פ שני אלא כתב סתם ועמד שמעון וייבם אשתו אלמא דרצונו לומר בין שעמד וייבם לאחר שנולד בין שכבר עמד וייבם מקמי שנולד לוי בכל ענין אסורה לו וכדמסיק ר " פ שני אבל בנ " י רפ " ק במ " ש בשם המפרשים מבואר שהבינו מפירש " י דפי' בנולד ואח " כ ייבם והוקשה להם למה לא פי' על פי האמת דאפי' ייבם ואח " כ נולד נמי אסורה לת " ק ונדחקו ליישב זה אבל לפע " ד האמת הוא כדפי' ואין כאן שום התחלה לקושיא :
Even HaEzer.173.13.1 כתב הרמב " ם עשה שמעון מאמר וכו' טעם מחלוקתם בסוגיא ר " פ שני ומפורש בב " י ע " ש ועיין לעיל בסימן קע " ה :
Even HaEzer.173.14.1 קטנה שהיתה נשואה לאחיו מאמו וכו' בפ' ב " ש סוף ( יבמות דף ק " ח ) הרי שהיתה אשת אחי אמו שהיא שנייה לו ונשאה אחיו מאביו ומת מהו שתמאן השתא ותעקרינהו לנישואין קמאי ותתייבם יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה או לא ואסיקנא דאסור כך הוא גירסת רש " י ופי' אבל באישות דערוה כגון אשת אחיו מאמו קטנה ומת ונשאה אחיו מאביו פשיטא לן דלא אתא מיאון דלאחר מיתה למשרי ערוה ליבומי עכ " ל וכך הוא גירסת הרי " ף והרא " ש וכך כתב רבינו אינה יכולה למאן כדי שתתייבם אלמא דמפרש דבהיא גופה קמיבעיא לן אם יכולה למאן כדי שתתייבם ואסורה אבל התוס' גורסי' ותתייבם צרתה וגרסינן נמי יש מיאון אחר מיתה באחיו או לא ואסרוה וכתבו עוד דוקא באיסור שנייה קמיבעיא ליה אבל באיסור ערוה דאורייתא תנן כל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת עכ " ל ורבינו חשש לחומרא גם לגירסת התו' דאף בצרת שנייה אסורה לייבם כשתמאן השנייה וקצת קשה לאיזה צורך כתב רבינו דין זה בערוה גופה כשהית' נשואה לאחיו מאמו דפשיטא היא כמו שפירש " י ותוס' דאי לאורויי דאפי' בערוה דאורייתא אין צרתה פטורה לגמרי אלא חולצת כבר כתב רבינו דין זה לעיל בסוף ס " ה . ונראה ליישב דלפי דהרי " ף והרא " ש כתבו לשם וז " ל ואע " ג דקי " ל דיש מיאון לאחר מיתה הכא בשנייה לא דהא בתו לא ממאנת לאחר מיתה ותתייבם צרתה משום דבשעת נפילה נראית כצרת ערוה ה " נ אי שרית להאי שנייה למאן לאחר מיתה אתו למשרי צרת בתו עכ " ל וזאת היתה דעת רבינו שכתבה בערוה כדי למיתב טעמא דהא דאסרוה בשנייה אינו אלא כי היכי דלא ליתו למשרי נמי בערוה ולכך גזרו אף בשנייה והכי משני תלמודא התם בריש ( דף ק " ט ) האי מאי למימרא פשיטא אלא הא קמ " ל טעמא דרבי אליעזר דגזר הנך משום האי ע " ש :
Even HaEzer.173.15.1 ונראה שאף הוא חולצת אם תמאן משמע דבין בערוה ובין בשנייה קאמר אם תמאן לעקור נישואין הראשונים בלבד אבל לא תמאן בנישואי אחיו מאביו א " כ זקוקה היא לו מדרבנן מכח נשואי אחיו מאביו וצריכה חליצה מדרבנן לעקור זיקתה והיינו באם אין לה צרה דאם יש לה צרה דזיקתה דאורייתא ולא נפטרה בחליצה זו שאינה אלא מדרבנן וכיון דצרה בעיא חליצה א " כ נפטרה גם הקטנה בחליצת צרתה ולא צריך לחליצת הקטנה אבל צרתה לעולם חולצת ולא מתייבמת בין תמאן היא בין לא תמאן :
Even HaEzer.173.16.1 היה אחיו נשוי קטנה שאינה ערוה עליו וכו' בפ " ק דיבמות ( דף י " ב ) אמר שמואל צרת ממאנת אסורה ליבם גזירה משום צרת בתו ממאנת ואסיקנא דשריא הצרה ליבם דלא כשמואל אבל ממאנת גופה אסורה ליבם משום דמיאון עקר לה לזיקה וקאי עליה באשת אח ואעפ " י דמיאון עקר לנישואין קמאי והרי היא נכרית אצלו גזרינן הואיל ולא מיאנה בראשון ומכח נישואין שלו נפלה לפניו נראית כאשת אחיו ובריש פרק ב " ש איתא רב אמר מיאנה בזה אסורה לזה ושמואל סבר מיאנה בזה מותרת לזה ורב אסי סבר מיאנה בזה מותרת אפילו לו ופסקו הרי " ף והרא " ש לשם דהלכתא כשמואל דקאי ר' יוחנן כוותיה דאמר מיאנה בזה מותרת לאחין דלאחין הוא דשריא הא לדידיה אסירא :
Even HaEzer.173.17.1 ומ " ש ומותרת לזר בלא חליצה שם אמר עולא אף ממאנת לזיקתו ופי' הרי " ף והרא " ש ולא בעיא חליצה מ " ט נישואין קמאי קא עקרה והלכתא כעולא ומשמע דאפי' איכא אחין ומיאנה בזה מותרת לזר כיון דעקרה לנישואין קמאי אבל מלשון הרי " ף והרא " ש פרק קמא דיבמות לא משמע הכי שכתבו ממאנת ביבם דלית לה צרה אף על גב דלגבי יבם דמיאנה בו לאו בת חליצה וייבום נינהו לגבי אחיו של יבם שריא וחולצת או מתייבמת דאמר שמואל מיאנה בזה מותרת בזה עכ " ל . וזהו טעמו של ב " י שכתב לפרש הא דמותרת לזר בלא חליצה היינו בדליכא אחי אחריני ותימה דמדשמואל לא שמעינן אלא היתירא לאחין אבל לא שמעינן מיניה איסורא לזר בלא חליצה וכך מבואר מדברי הרמב " ם פ " י דה " ג שכתב דמיאנה ביבם אסורה לאביו אבל לשאר קרובים מותרת לפיכך אם מיאנה באחד מן היבמין מותרת לאחין עכ " ל וכיון דבמה שמיאנה ליבם בלבד מהני לעקור נישואין הראשונים להתירה לשאר קרובים ה " ה דמותרת לזר מה " ט גופיה דאל " כ בדאיכא אחין דצריכה חליצה אף לשאר קרובים אסורה דאין לפרש דלא שרינן לקרובים אלא בדליכא שאר אחין דא " כ הו " ל להרמב " ם לפרש חילוק זה כ " ש רבינו שדרכו לפרש לא הו " ל לכתוב בסתם דמותרת בזר בלא חליצה אלא ודאי דשריא לזר בלא חליצה ולשון הרי " ף והרא " ש שכתבו דחולצת אינו לומר דצריך חליצה אלא לומר דחליצתה פסלה ואינה כחליצת סריס ואיילונית דאינה כלום דהכא כיון שמותרת לאחין אע " ג דאסורה לאביו דאלמא דאיכא מצות ייבום א " כ שייך כאן ג " כ חליצה ופסלה אבל לזר שריא בלא חליצה כנ " ל ליישב דברי הרי " ף והרא " ש עם דברי הרמב " ם ורבינו ומיהו לענין מעשה עדיין צריכין אנו למודעי ולעיין בה :
Even HaEzer.173.18.1 היה לאחיו באשתו ספק גירושין וכו' בפרק החולץ ( יבמות דף מ " א ) הספיקות חולצות ולא מתייבמות מאי ספיקות אילימא ספק קידושין אמאי לא מתייבמת תתייבם ואין בכך כלום וכתבו התו' בספק גירושין ה " מ לאוקמי דלא מתייבמת שמא היא גרושת אחיו ע " כ :
Even HaEzer.174.1.1 יבמה וכו' וצרתה או חולצת או מתייבמת ירושלמי הביאו הרי " ף והרא " ש פ " ב דיבמות תחלתו תני בר קפרא וכו' עד צרת שנייה או חולצת או מתייבמת ומשמע דה " ה בחייבי לאווין ועשה שהרי במתניתין השוו מדותיהם כלל אמרו ביבמה כו' וכ " כ בנ " י פ " ק דיבמות :
Even HaEzer.174.2.1 ומ " ש ואין חליצתה וכו' כדפי' לעיל ע " ל בסימן ק " ע סי " ג כתבתי דמדרבנן הוא דמחמרינן דחליצתה אינה פוטרת אבל ד " ת כי היכי דאם בא עליה קנאה ונפטרה צרתה ה " ה חלץ לה כדתניא להדיא פ " ב ( דף כ ) ע " ש :
Even HaEzer.174.3.1 היתה אסורה לבעלה וכו' חוץ ממחזיר גרושתו וכו' בפ " ק ( ריש ד' י " ב ) אסיקנא תריץ הכי מחזיר גרושתו משניסת היא חולצת צרתה או חולצת או מתייבמת וכך פסקו הרי " ף והרא " ש לשם ואע " ג דליכא בה שום איסור לאו ועשה על היבם אפילו הכי מתייבמת מק " ו במותר לה נאסרה באסור לה לא כ " ש ומ " מ לא אלים האי ק " ו למיפטרה מחליצה היא גופה אבל צרתה אף לייבום דאין זו צרת ערוה דטומאה דכתיב בה מוקים לה בסוטה ודאי ואיתעקר ממחזיר גרושתו כאילו לא כתב בה טומאה וכדמוכח בסוגיא ועיין במ " ש לעיל סי' קע " ב ס " ח : כתב הרמב " ם בפ " ו יבמה שהיא אלמנה מן הנישואין ובא עליה כ " ג לא נפטר צרתה שאין עשה דוחה ל " ת ועשה והואיל דלא קנה מן התורה קנין גמור לא הותרה צרתה לזר עד שתחלץ עכ " ל וטעמו דפסק כרב גידל בפ " ב ( דף כ ) דדריש יבמתו יתירא דחייבי לאווין עולה לחליצה ואינו עולה לייבום ואע " ג דדחינן דח " ל מדאורייתא שריא אף לייבום היינו ח " ל גרידא אבל אלמנה מן הנישואין לכ " ג דאיכא ל " ת ועשה אינה עולה לייבום ד " ת ואפ " ה עולה לחליצה ולפ " ז אם עבר כ " ג ובעל לא נפטרה צרתה וכ " כ ה " ה לשם בשם בה " ג ולמד ה " ה מכאן דבמחזיר גרושתו משניסת נמי אם עבר ובא עליה היבם לא נפטרה הצרה הואיל ולא קנאה מן התורה מק " ו דלעיל אבל הב " י כאן וכן בכ " מ השיג על ה " ה וז " ל ונראה מדברי ה " ה דמחזיר גרושתו משניסת עובר בעשה ול " ת מדמדמי ליה לאלמנה לכ " ג מן הנישואין ואיני יודע מניין לו שאינו מוצא בה אלא לאו בלבד עכ " ל ושרי ליה מאריה דהא באלמנה לכ " ג איסור לאו ועשה על היבם היא ובמחזיר גרושתו משניסת אין שם לאו ולא שום איסור עשה על היבם אלא מק " ו הוא נלמד וכאילו כתב קרא בפי' דאינו עולה לייבום והלכך אין צרתה נפטרת בביאתה ולא דמי לח " ל דקי " ל דעשה דוחה ל " ת ולפ " ז ספק סוטה נמי דמק " ו הוא נלמד אין צרתה נפטרת בביאתה . עוד כתב ה " ה דצרת מחזיר גרושתו משניסת נפטרת בחליצה והחשה עליו ב " י לשם ממ " ש הרמב " ם פ " ז דב' יבמות מבית א' והאחד מהן שנייה על היבם או ח " ל או חייבי עשה שאם חלץ לאסורה לא הותרה צרתה וצ " ע עכ " ל וגם זה אינו קשה כלל דהא מעיקרא קס " ד דאו היא או צרתה חולצת וכל אחת נפטרה בחליצת חבירתה דלאו חליצה פסולה היא השתא ודאי דגם למאי דמסיק היא חולצת צרתה או חולצת או מתייבמת מ " מ הא דצרתה נפטרה בחליצתה לא אידחיא לה וכ " כ התו' לשם ובר " פ ד' אחין בד " ה וחליצה פסולה דמחזיר גרושתו משניסת אף ע " ג דאסורה להתייבם כיון שהזיקה שלימה פוטרת ואינו דומה לשאר חליצה פסולה ואף להרמב " ם דבח " ל ועשה ושניות הויא נמי חליצה פסולה אף על פי דהזיקה שלימה מ " מ לא דמי למחזיר גרושתו משניסת דדוקא ח " ל ועשה ושנייה כיון דד " ת עולה לייבום אלא דרבנן עבוד תקנתא דלא ליבומי גזירה ביאה ראשונה אטו שנייה ומ " ה הו " ל חליצה פחותה ופסולה הדור עבוד רבנן תקנתא דלחזור על כל האחין אף על פי שהזיקה שלימה אבל מחזיר גרושתו משניסת דד " ת אינה עולה לייבום מח " ו ולחליצה עולה ד " ת מקרא דיבמתו ופטרה צרתה כיון שהזיקה שלימה אם כן חליצה מעולה ד " ת היא אף על פי שאינה עולה לייבום אין להם לרבנן למיעבד תקנתא בכדי דלחזור על כל האחים ולהוסיף על התורה וכן בספק סוטה דמדאורייתא אינו עולה לייבום נפטרה צרתה בחליצתה אבל סוטה דרבנן דמדאורייתא עולה לייבום אלא דרבנן גזרו שלא תתייבם הו " ל חליצה פסולה כמ " ש התוס' בשם הירושלמי ר " פ ד' אחין בדבור הנזכר וה " ה הביא הירושלמי פ " ח מה' יבום ע " ש ומ " מ קשה מאין למד ה " ה מדברי הרמב " ם דבמחזיר גרושתו משניסת נפטרה צרתה בחליצתה שזה לא נשמע מדברי הרב ואפשר דס " ל להחמיר דלא נפטרה צרתה כיון דבעיא זו לא נפשטא בגמרא וצ " ל דס " ל לה " ה כיון דהרי " ף פסק להקל מסתמא הוא גם דעת הרמב " ם ודו " ק :
Even HaEzer.174.4.1 אחות חלוצה אסורה מדרבנן וכו' משנה וגמרא פרק החולץ ריש ( יבמות דף מ " א ) ולעיל סי' קע " ג כתב רבינו דאף ספק אחות חלוצה אסורה לכתחילה ע " ש :
Even HaEzer.174.5.1 מי שיש עליה זיקת שני יבמין היא . וצרתה חולצות ולא מתייבמות כיצד וכו' משנה וגמרא פ' ד' אחין ריש ( יבמות דף ל " ב ) והכי פי' מדאורייתא מאמר לא קני והו " ל ב' יבמות מב' בתים ותרווייהו מצי ליבומי ורבנן הוא דגזרו שלא יאמרו כיון דעשה בה מאמר גם זו אשתו היא וא " כ מייבם ב' יבמות הבאות מבית אחד וצריך לחלוץ לשתיהן כיון דמשתי בתים הם באים : ומ " ש בספרי רבינו בסמוך היא או צרתה חולצת וכו' ט " ס הוא וצ " ל היא וצרתה חולצות כמ " ש בתחילה וקאמר בגמרא דאפי' חליץ לאחת מהן אסור גזירה וכו' והרי " ף והרא " ש כתבו עוד דאפי' לית לה צרה דליכא גזירה אפ " ה לא פלוג רבנן בתקנתם וא " ת מאי איריא דעשה בה מאמר אפי' כנסה ליבמה ומת נמי נימא דאיכא עליה זיקת ב' יבמין וי " ל דבכנסה פקעה זיקה דקמא וכי מיית לא הוי עלה אלא זיקת שני וכן אי לא עבד בה מאמר לא הוי עלה אלא זיקת ראשון אבל אי עבד בה מאמר ומת הוי עלה זיקת ב' יבמין :
Even HaEzer.174.6.1 ומ " ש נשואין ג' נשים נכריות כתבו התוס' ה " מ למינקט ואחד מופנה :
Even HaEzer.174.7.1 ומ " ש בין יש לה צרה כלומר בין יש לה צרה כגון ג' אחים נשואין ג' נשים נכריות שכתב בסמוך בין אין לה צרה כגון שלשה אחים אחד נשוי אשה ושנים פנויים אי נמי כגון קטן שבא על יבמתו דבסמוך :
Even HaEzer.175.1.1 יבמה שאינה ראוייה להתייבם וכו' משנה פ' ד' אחין ( יבמות דף ל " ב ) ואפילו נפלה לפניו פעם אחרת וכו' משנה שם ( דף ל' ) ופרכינן בגמ' למה לן למיתני הך דב' אחים דכיון דאפילו בג' אחים דבנפילה קמייתא לא אידחיא לה לגמרי דהא קא נשוי נכרית שזקוקה לייבום וקורא אני בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה אפילו הכי חשבינן לה לגבי בעל אחותה כאשת אח שיש לה בנים לאתסורי עליה אפי' לאחר מיתת אחותה גבי ב' אחים דקא מידחיא מהאי ביתא לגמרי בשעת נפילה דאין כאן זיקת יבום עליה מיבעיא ומשני תנא הך דשני אחין תנא ברישא והך דג' אחין חזיא להיתירא ושיירה והדר חזיא לאיסורא ואיידי דחביבא ליה אקדמה ומשנה לא זזה ממקומה וכיון דהך דג' אחין רבותא היא כתב רבינו תחלה הך דב' אחין ואח " כ כתב הך דג' אחין בדרך לא זו אף זו . וז " ש ואפי' נפלה לפניו פעם אחרת וכו' אבל הרמב " ם בפ " ז כתב כסדר המשנה בתחלה כתב דג' אחין ואח " כ וכן ב' אחין וכו' ולשון וכן אינו מדוקדק דבכל דוכתא משמעו לשון לא זו אף זו :
Even HaEzer.175.2.1 ומ " ש ל " ש מתה אשתו וכו' ( שם בדף ל' ) מימרא דרב ואשמועינן רבותא דלא מיבעיא היכא דמתה אחר שכנס השלישי דלא הוית חזיא ליה כל זמן נפילה הראשונה כיון דאשתו היתה קיימת שהיא אחותה אלא אפי' מתה ואח " כ כנס השלישי דאיכא למימר דאיחזיא ליה בסוף נפילה הראשונה כשמתה אשתו מקמי דכנסה השלישי ואפ " ה אסורה עליו אף לאחר שנפלה לפניו פעם אחרת ה " א בגמרא ופירש " י ורבינו דכתב אע " פ שלא היתה אסורה עליו בנפילה אחרונה הוא תמוה דכתב היפך הגמרא והב " י בפירושו הוסיף תימה על תימה שכתב כלומ' שלא היתה אסורה עליו בשעת נפילה אחרונה שמתה אשתו קודם שכנס נשוי נכרית את היבמה וכו' עכ " ל דהלא אע " פ שמתה אשתו לאחר שכנס נשוי נכרית אח היבמה אם מתה מקמי שמת נשוי נכרית נמי לא היתה אסורה עליו בנפילה אחרונה כיון שכבר מתה אשתו שהיא אחותה כשנפלה באחרונה ולבי אומר לי דט " ס הוא וצ " ל בנפילה ראשונה ורצונו לומר בסוף נפילה ראשונה הוית חזיא ליה ואפ " ה אסורה כיון שהיתה אסורה לו בשעת נפילה הראשונה וזהו ששינה הלשון דבתחילה כתב בנפילה הראשונה כלומר בסוף נפילה וכאן כתב בשעת נפילה הראשונה כלומר מיד בתחילת נפילתה וכדאיתא בגמרא ואם לאו ט " ס הוא יש ליישב ולומר דמה שכתב רבינו תחילה לא שנא מתה אשתו קודם שכנס השלישי וכו' פירושו כדקאמר בגמרא ופירש " י דהרבותא הוא אע " פ שמתה אשתו קודם שכנס השלישי :
Even HaEzer.175.3.1 ומ " ש אחר כך אף על פי וכו' הוא רבותא אחרת וקאי אהיכא שמתה אחר שכנס השלישי והכי קאמר לא מיבעיא במתה לאחר מיתת השלישי דהיתה אסורה עליו מיד בשעת נפילה אחרונה דפשיטא דאסורה דלא עדיפא נפילה אחרונה מנפילה הראשונה אלא אעפ " י שמתה אשתו ואח " כ מת השלישי דלא היתה אסורה עליו בשעת נפילה אחרונה אפ " ה אסורה :
Even HaEzer.175.4.1 ומ " ש אפ " ה אסורה לו היא וצרתה וכו' כ " כ התוס' ( דף ל' ) בד " ה ונאסרה וז " ל ה " מ למינקט ואחד מופנה אלא נקט הכי משום דנכרית נמי מיתסרא לפי שהיתה צרת אחות אשה שעה אחת עכ " ל ונראה דלאו דוקא קאמרי דבעינן שתהא צרת א " א שעה אחת דהא מדרב שמעינן דאפי' מתה ואח " כ כנס השלישי נמי אסורה היא וצרתה ואעפ " י שלא היתה צרת א " א אפי' שעה אחת אלא נאסרה כיון דהו " ל צרת ערוה בשעת נפילה אחרונה וכ " כ ה " ה בפ " ז אלא דהתו' בפי' למתני' דמדברת במתה אחר שכנס השלישי כתבו ג " כ בהך לישנא דהיתה צרת אחות אשה שעה אחת אבל למסקנא דרב בכל ענין אסורה היא וצרתה ופטור אף מלחלוץ והכי משמע מדברי רבינו . מיהו נראה פשוט דכל זה דוקא במת אחד מן האחין הנשוי א' מן האחיות תחילה אבל במתה אחת מן האחיות ואח " כ מת בעלה של שנייה שריא להתייבם מיד אף לאח שהיה נשוי אחותה כיון דבשעת נפילה לא היתה ערוה עליו וקי " ל דמיתה מפלת ועוד פי' התוס' לשם דאפי' למ " ד נשואין מפילין ומתה אחת מן האחיות תחלה ואח " כ מת בעלה של שנייה וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת שמותרת לראשון ואפי' מיד היתה מותרת לו דלא אמרינן בכה " ג נישואין מפילין ע " ש :
Even HaEzer.175.5.1 ומ " ש אבל אם מותרת לו בשעת נפילה וכו' שם ( דף כ " ז ) הכל מודים בזה :
Even HaEzer.175.6.1 ומ " ש אבל אם מתה הראשונה וכו' שם פליגי בה רב ור " י והלכה כר " י לגבי רב דאחרונה לא הותרה להתייבם מיהו חליצה בעיא :
Even HaEzer.175.7.1 וכן אם היו שם עוד אחין וכו' שם בסוגיא אליבא דר' יוחנן ומביאו ב " י :
Even HaEzer.175.8.1 ומ " ש וקדם וחלץ דמשמע אבל לכתחילה לא כך מבואר לשם בפירש " י גזירה דילמא אתי למיעבד איפכא באלו הצרות עצמן וכ " כ התוס' בשם ר " י ושחזר ממה שפי' תחילה לאסור אפי' בדיעבד :
Even HaEzer.175.9.1 ומ " ש ושאר האחין אסורין בשתיהן וכו' פי ואפילו אם קדמו וכנסו נמי מוציאין מידם כמ " ש בסמוך :
Even HaEzer.175.10.1 ארבעה אחין וכו' משנה ר " פ ד' אחין :
Even HaEzer.175.11.1 ומ " ש קודם שהספיקו וכו' פי' דאילו הספיקו לייבם לראשונה כבר פקעה זיקה ואף השנייה מתייבמת :
Even HaEzer.175.12.1 ומ " ש קדמו וכנסו אין מוציאין אותה מידם ואיכא לתמוה כיון דהרי " ף והרא " ש הביאו סתם מתני' דאם קדמו וכנסו יוציאו ר " א אומר ב " ש אומרים יקיימו ובה " א יוציאו ומשמע דר " א אתא לאפוקי מאבא שאול דברייתא דב " ה מיקל דיקיימו וקאמר ר " א דליתא וכמו שפי' התוס' ומ " ה לא הביאו הרי " ף והרא " ש הברייתא דאבא שאול וכ " כ הרמב " ם בפ " ז ותו דבפ' שני דיבמות כתב הרא " ש דדוקא בספק אחות זקוקתו דאיכא למימר בכל חד דידיה קא מתרמיא ליה התם הוא דאם קדמו וכנסו אין מוציאין אבל ודאי אחות זקוקתו כי הכא אפי' כנס מוציאין מידו וכן כתב רבינו בשמו בסימן קע " ו וא " כ קשה היאך פסק כאן בהיפך דאפי' ודאי אחות זקוקתו אין מוציאין וכאבא שאול ונראה דט " ס הוא וצ " ל קדמו וכנסו מוציאין אותם מידם מיהו אפשר ליישב ולומר דרבינו סובר דכשמתו בבת אחת אפשר לצמצם וכר " י הגלילי אלא דלא ידעינן הי נפול ברישא ולפיכך אם קדמו וכנסו ולא ידעינן נמי הי כנס ברישא כל חד מצי אמר חבראי שנייה ייבם אנא ראשונה מייבם וליכא אלא ספק אם פגע באחות זקוקתו ולכן אין מוציאין מידם ודכוותא בזה אחר זה ולא הספיקו וכו' היינו דשוב לא נודע מי מת ראשון וקדמו וכנסו ולא ידעי הי כנס ברישא אין מוציאין מידם משום דכל חד מצי אמר וכו' כמו במתו בבת אחת כדפי' אבל במתו בזה אחר זה ונודע מי מת ראשון אע " פ דלא ידעינן הי כנס ברישא הא ודאי דאין מוציאין מיד אותו שכנס הראשונה מצי אמר חבראי כנס ברישא שנייה ואנא ראשונה מייבם בתר הכי אבל אותו שכנס השנייה לא מצי נמי אמר חבראי כנס הראשונה ברישא ופקע לה איסור אחות זקוקה דסוף סוף שנייה אסורה ליה כיון שלא הותרה מתחילה אלא דקשה דאע " פ דהדין דין אמת מ " מ הוה ליה לרבינו לפרש דבריו גם קשה לפ " ז למה השמיט דין המשנה דכשאין שם ספק וקדמו וכנסו דמוציאין מידם וכמו שפסקו הרי " ף והרא " ש והרמב " ם אלא כדפי' עיקר דט " ס הוא וצ " ל קדמו וכנסו מוציאין אותם מידם ומה שקשה מהא דתנן שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה דקי " ל דאסור לו לכונסה ואם קדם וכנס מותר לקיימה כדלעיל ס " ס קנ " ט פירשו התוס' בפ " ב ( דף י " ח ) בד " ה א " ל המתן דהתם אחות יבמה אתיא לכלל היתר לאחר שיעשה אחיו מעשה לא החמירו להוציא אבל הכא גבי ד' אחין דהאחיות לא באות לעולם לכלל היתר שכל אחת אחות זקוקתו החמירו עכ " ל ואכתי קשה על מ " ש ה " ה בפ " ז ואף בשאין ידוע איזה מהן מת ראשון אם קדמו וכנסו יוציאו עכ " ל דהא ודאי ליתא כדאמרינן בגמרא בשלמא ראשון אמרינן ליה מאן שרא לך אלא שני אמר חבראי שנייה יבם אלא ראשונה מייבם וצ " ע :
Even HaEzer.175.13.1 וכתב הרמב " ם מת זה וכו' בפ " ז כ " כ והוא מבואר במשנה שם ( דף ל' ) ומ " ש בשם הרא " ש כ " כ גם הרי " ף לשם ולעיל בסי' קע " ג סוף ס " ט כתב ב " י שגם הרמב " ם תופס שיטתם :
Even HaEzer.175.14.1 ג' אחים וכו' משנה שם ( דף ל' ) ג' אחים ב' מהם נשואין ב' אחיות ואחד נשוי נכרית גירש א' מבעלי אחיות את אשתו ומת הנשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זו היא ששנינו וכולן אם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות ובגמרא טעמא דגירש ואח " כ מת אבל מת ואח " כ גירש אסורה א " ר אשי זאת אומרת יש זיקה ואפי' בתרי אחי ופירש " י ואח " כ גירש ונשאה לזו הואיל וקודם שגירש נעשית צרתה בזיקה אסורה על אחיו כשימות המגרש משום צרת אחות אשה בשלמא אי לא כנסה היתה מותרת לזה מחמת זיקת אחיו הראשון אבל משכנסה ועכשיו זקוקה לזה מכח בעל הערוה אסורה ואע " ג דלא היתה צרתה אלא בזיקה עכ " ל ובתר הכי גרסינן ולרבא הניחא אי ס " ל כרב אשי זו היא למעוטי מת בלא גירש ופירש " י ולרבא דאמר מיתה מפלת וכנס ואח " כ גירש שריא הניחא אי סבר כרב אשי דיש זיקה זו היא למעוטי מת בלא גירש ולא דייק למתני' כרב אשי דאמר הא מת ואח " כ גירש אסורה דהא רבא מיתה מפלת ס " ל וכיון דגירש שריא אלא הכי דייק טעמא דגירש דבשעת מיתה לאו צרות הוו זו היא דנכרית מותרת אבל מת שני זה אחר ראשון ולא גירש את אשתו ואפי' לא כנס את הנכרית אסורה דהואי צרת אחות אשה בזיקה ואפי' בשעת מיתה דכיון דיש זיקה הוי כאילו באה אף מכח השני וא " ת הואיל וזיקה חשובה להיות עליה כח השני הויא אשת ב' מתים דבלאו איסור דאחיות נמי אסורה לא היא דזיקת ב' יבמין דאסורה ליתא מדאורייתא ולא גזור רבנן אלא היכא דעביד בה מאמר גזירה שמא יאמרו ב' יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות עכ " ל ואסיקנא דרבא כרב אשי ס " ל והרי " ף והרא " ש פסקו פ " ק דיבמות כרבא דאמר מיתה מפלת ול " ש כנס ולבסוף גירש הערוה ל " ש גירש הערוה ולבסוף כנס צרתה מותרת ובפ " ב דיבמות פסקו כשמואל דיש זיקה וכך פסקו שאר פוסקים וא " כ לפי פי' רש " י כל שגירש הערוה מותרת הנכרית אפי' מת נשוי הנכרית קודם שגירש הערוה אינה אסורה הנכרית אלא בדלא גירש הערוה ואע " פ דלא כנס לנכרית ומת אסורה הנכרית לאח הנשאר אבל רבינו פסק דאם מת נשוי נכרית ואח " כ גירש ומת אסורה ונראה דנמשך אחר מ " ש הרי " ף והרא " ש בפ' ד' אחין שכתבו להך דרב אשי דאמר טעמא דגירש ואח " כ מת אבל מת ואח " כ גירש אסורה א " ר אשי זאת אומרת יש זיקה ובע " כ צ " ל דפסקו כרבא דאמר מיתה מפלת דגם רב אשי ס " ל דמיתה מפלת דלא כפירש " י דאי הוו מפרשים כפירש " י היו דבריהם סותרין זא " ז אלא צ " ל דמפרשים דלרבא נמי דוקא בדכנס הנכרית התם הוא דמיתה מפלת ושריא הנכרית אם גירש הערוה אע " פ דכנס ואח " כ גירש אבל אם לא כנסה התם הוא דקאמר רב אשי דאם מת ואח " כ גירש אסורה דכיון דהיתה צרת ערוה בזיקה גזרינן טפי גירש אטולא גירש משום זיקה דעלמא שמא יבא לייבם אותה ואפי' לא גירש כיון שאין איסור זה ידוע לכל וכ " פ הרמב " ם פ " ז והוא מ " ש הרי " ף בטעמא קמא ולפ " ז אף לרבא זו היא למעוטי מת ואח " כ גירש כרב אשי והיינו דוקא בלא כנס ומטעם גזירה ולא פליגי וגרסינן בגמרא הניחא אי סבר כרב אשי דיש זיקה זו היא למעוטי מת ואח " כ גירש וכך הם דברי רבינו ומ " ש במקצת ספרי רבינו אפי' אם לא כנס וכו' צריך להעביר הקולמוס על תיבת אפי' דדוקא בלא כנס משום דגזרינן גירש אטו לא גירש והיינו כרב אשי כדפי' וז " ש וכ " ש אם לא גירש הערוה ומת :
Even HaEzer.175.15.1 ומ " ש אבל אם כנס כו' היינו כרבא דאמר מיתה מפלת . מיהו קשה שכל זה דלא כמ " ש הרא " ש וז " ל טעמא דגירשה ואח " כ מת וכנסה המגרש ומת הוא דשריא אבל מת ואח " כ גירשה וכנסה המגרש ומת אסורה אמר רב אשי זאת אומרת וכו' דכתב כפי' רש " י דבכנסה קאמר רב אשי דאסורה וגם קשה בדברי הרא " ש שסותר מ " ש בפ " ק כרבא דל " ש כנס ולבסוף גירש ל " ש גירש ולבסוף כנס צרתה מותרת ונראה ליישב דהרא " ש סובר מדכתב הרי " ף במסקנתו לחלק בין צרת ערוה דעלמא דאם גירש הערוה דצרתה מותרת ולא גזרינן גירש אטו לא גירש והכא גזרינן דהיינו טעמא דהתם גבי ערוה כיון דגירשה מקמי דנפלה לה קמי יבם מהני בה גירושין דכי נפלה צרה קמי יבם בהיתירא נפלה קמיה אבל הכא גבי נכרית כיון דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה לא מהני בה גירושין ולא מידי והאי טעמא טפי עדיף ומסתבר מההוא קמא ע " כ השתא ודאי לא קשיא דאע " פ דהכא גבי נכרית בכנסה המגרש אסורה אפ " ה הלכה כרבא בצרת ערוה דעלמא דשריא צרתה אע " פ דכנסה ואח " כ גירש הערוה משום דכי נפלה בהיתירא נפלה וס " ל להרא " ש דבמת ואח " כ גירש ולא כנסה כלל ומת אף הרי " ף מודה דהנכרית מותרת דלא חשבינן לה צרת ערוה כיון דלא כנסה כלל וכמו שפירש " י לרב אשי וסובר נמי דלרבא ג " כ זו היא למעוטי מת ואח " כ גירש וכנסה ומת דאסורה כרב אשי ואע " פ דסובר בצרת ערוה דעלמא מיתה מפלת הכא שאני מאחר דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה ודלא כפי' רש " י בזה גם ה " ה כתב ע " ש הרשב " א דאף לדעת הרי " ף אם לא כנס הנכרית נכרית מותרת ושיטה זו ברורה וסברא נכונה היא ולא ידעתי אמאי לא הביא רבינו דעת הרא " ש בזה ולפע " ד שהוא העיקר גם ה " ר ירוחם לא הביאו כי אם דעת הרא " ש ע " ש :
Even HaEzer.175.16.1 היתה אחת גדולה ואחת קטנה וכו' משנה בפרק ב " ש פליגי בה תנאי והלכה כר " א דמלמדין את הקטנה שתמאן בו וכתב הר " ר ירוחם בשם הרמ " ה אם לא מיאנה הקטנה והגדילה ל " ש בא עליה לאחר שהגדילה ול " ש לא בא עליה לאחר שהגדילה מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה דקי " ל יש זיקה וליכא דמפקע לה לזיקה ע " כ ומביאו ב " י ונראה דכתב כך ע " פ פירש " י פ " ב ( דף י " ח ) ובפרק ב " ש ( יבמות דף ק " ט ) דטעמא דר " ג דאמר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה משום דס " ל אין זיקה אבל ר' יהושע דאמר אוי לו על אשתו וכו' ולא יתבה תותיה משום אחות זקוקתו ס " ל יש זיקה וא " כ אנן דקי " ל יש זיקה אם לא מיאנה עבדינן כרבי יהושע ומוציא אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה וקשיא לי דבפרק ד' אחין ( יבמות דף כ " ט ) אמתני' דג' אחין ב' נשואין ב' אחיות ואחד מופנה וכו' זו היא שאמרו אוי לו על אשתו ואוי לו על אשת אחיו קאמר בגמ' זו היא למעוטי הך דרבי יהושע דלא עבדינן כוותיה אלא אי כר " ג אי כר " א וי " ל דהרמ " ה מפרש דה " ק אי כר " ג למ " ד אין זיקה ואי כר " א למ " ד יש זיקה ור " ל דלכתחילה עבדינן כר " א אבל בדיעבד אם לא מיאנה בע " כ צריכין למיעבד כרבי יהושע דקי " ל יש זיקה מיהו נלפע " ד דמ " ש הרמ " ה אינו אמת אלא תלמודא כפשוטו קאמר דעבדינן כר " א או כר " י דלכתחילה עבדינן כר " א דמלמדין אותה שתמאן ואם לא מיאנה כר " א עבדינן כר " ג דתמתין עד שתגדיל ואע " ג דקי " ל יש זיקה אפ " ה הקילו בקידושי קטנה טפי מבעלת מאמר כדכתבו התוס' לשם בד " ה אי כר " ג משום דכנוס היא אצלו מזמן גדול והא דקאמר בפ " ב ( דף י " ח ) ואי אין זיקה תיבטל דהא ר " ג אמר אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין דתנן ר " ג אומר אם מיאנה וכו' אין פירושו דמהאי מתני' שמעינן לר " ג דאין זיקה מדשרי קטנה עליה כדפי' רש " י דהא ליתא אלא אפילו למ " ד יש זיקה שריא קטנה כדפי' אלא ממאי דקאמר ר " ג בפרק ר " ג ( יבמות דף נ " א ) שמעינן דס " ל אין זיקה וכ " כ רש " י בפ " ב ותוס' דבפרק הערל ( סוף יבמות דף ע " ט ) קמותיב אביי לרבה וליתי איסור פצוע דכא וידחה עשה דייבום מי לא תנן ר " ג אומר אם מיאנה מיאנה וכו' מדקא מותיב מיניה לרבה ורבא בפ " ב לשם ( דף י " ח ) יש זיקה ס " ל אלמא דאף למ " ד יש זיקה עבדינן כר " ג בקטנה והכי מוכח בתוס' פרק ב " ש ריש ( יבמות דף ק " י ) בד " ה קסבר שמואל שכתבו וז " ל וברפ " ב משמע דשמואל אית ליה מילתא דר " ג דפריך ממילתיה ואי אין זיקה תיבטל דהא אר " ג וכו' והשתא אי איתא דהתוספות ס " ל כפירש " י דטעמיה דר " ג משום דאין זיקה א " כ אי אפשר לומר דשמואל ס " ל כר " ג דהא ברפ " ב איתא להדיא דשמואל יש זיקה ס " ל אלא בע " כ דעת התוס' דהך דר " ג הילכתא היא אף למ " ד יש זיקה משום דכנוסה היא אצלו מזמן גדול כמ " ש התוס' בפרק ד' אחין והא דפסק שמואל הלכה כר " א דמלמדין את הקטנה שתמאן היינו לכתחילה אבל דיעבד אם לא מיאנה עבדינן כר " ג דתמתין עד שתגדיל והכי נקטינן ודלא כהרמ " ה :
Even HaEzer.176.1.1 מי שקידש אחת מב' אחיות וכו' משנה פ " ב ( דף כ " ג ) ומ " ש מת ולו אח וכו' כן פירש " י לשם ומשמע דבייבומי ברישא ליכא משום אחות חלוצתו ולהכי קאמר דאיסוריה משום אחות זקוקתו וקשה דא " כ אמאי לא תני ברישא באח אחד אם קדם וכנס לאחת וחלץ לשנייה דאין מוציאין כי היכי דתני בסיפא בשנים דהא ברישא נמי אם קדם וכנס לאחת וחלץ לשנייה ליכא משום אחות חלוצתו אלא דאיכא ספק אחות זקוקתו ואזלינן לקולא ואמרינן דפקע זיקה למפרע כשחלץ לשנייה וי " ל דבאח אחד כיון שע " י עצמו שחלץ לשנייה פקע זיקה למפרע לא הקילו אבל בנ " י מפורש דדוקא בחלץ תחילה הוא דמוציאין כיון דאיכא ספיקא דהיא באיסור תחתיו דהיינו איסור אחות חלוצתו אבל בכנס תחלה ואח " כ חלץ דפקע זיקה למפרע אין מוציאין מידו והכי מסתבר טפי ולא קשה א " כ אמאי לא תני ברישא באח אחד קדם וכנס אין מוציאין מידו דיש לתרץ דלא פסיקא ליה כיון דבקדם וחלץ ואח " כ כנס אסירא ליה להכי שבקא ותני להך בבא בסיפא קדמו וכנסו דממילא שמעינן דברישא נמי היכא דליכא איסורא אלא משום ספק אחות זקוקתו אין מוציאין כיון דפקע זיקה למפרע ולא משמע הכי מדברי שאר פוסקים שסתמו וכתבו כלשון המשנה וכמ " ש רבינו :
Even HaEzer.176.2.1 ומ " ש וכתב א " א הרא " ש דוקא וכו' ע " ל בס " ס י " ח ובמ " ש לשם ועיין עוד בס " ס קמ " א ובסי' קע " ה :
Even HaEzer.176.3.1 שנים שקידשו ב' אחיות וכו' משנה שם ופירש " י דכל חד וחד מינייהו אסור לייבומי דדלמא באחות זקוקתו פגע עכ " ל כלומר אפי' היכא דליכא למיחש ליבמה לשוק כגון דחד חליץ לשתיהן מעיקרא ואחות חלוצתו נמי לא הויא כיון דייבם לחדא ברישא ולכי חליץ בתר הכי לשנייה פקע זיקה למפרע ואפ " ה אסור לייבומי לכתחלה דדלמא קעביד איסורא מעיקרא דפגע באחות זקוקתו ומשמע דבקדם וכנס לא מפקינן מיניה כיון דליכא אלא ספק אחות זקוקתו והא דלא תני לה הכא קדם וכנס משום דלא פסיקא שהרי בחלץ תחלה איכא איסורא כדלעיל :
Even HaEzer.176.4.1 לזה אחד ולזה שנים וכו' משנה שם :
Even HaEzer.176.5.1 ומ " ש ואפי' שניהם כהנים שם תני שילא ואפי' שניהם כהנים וכו' ואף ע " ג דבגמרא איתא להא ברייתא אפיסקא דסיפא דהיו לזה ב' ולזה ב' כתבה רבינו בהיו לזה א' ולזה ב' דבמציעתא משום דלפי הטעם אין חילוק ותלמודא דקבעה לה אסיפא היינו משום דס " ל דממשנה יתירה דסיפא דייק שילא הכי אבל במציעתא איכא למימר איידי דתני אחד חולץ ואחד מייבם תני נמי אם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם אבל בסיפא דהך בבא דקדמו ב' וחלצו לא ייבמו השנים אלא א' חולץ ואחד מייבם לא איצטריכא ליה כלל דהיינו מציעתא בע " כ דלא תני לה אלא משום הך דקדמו וכנסו וכו' לאשמעי' דאפי' שניהם כהנים אין מוציאין וממילא שמעינן דאף במציעתא נמי הכי דינא אלא דמסיפא מוכח הכי :
Even HaEzer.176.6.1 היו לזה ב' אחין וכו' משנה שם ובסמוך כתב דאפילו שניהם כהנים וה " ה הכא :
Even HaEzer.176.7.1 מי שהלך בעלה למ " ה וכו' משנה ר " פ האשה רבה ובגמרא אחיו של ראשון חולץ מדאורייתא ולא מייבם מדרבנן דרבנן קנסוה דה " ל למידק אחיו של שני חולץ מדרבנן לא מייבם לא מדאורייתא ולא מדרבנן ופסק הרי " ף והרא " ש לשם דבין נישאת ע " פ ע " א ובין נישאת ע " פ ב' עדים בכל ענין קנסוה ולא אמרינן כניסה ע " פ ב' עדים מאי ה " ל למיעבד ולפיכך כתב רבינו בסתם ושמעו שמת וכו' לומר דבכל ענין הוה דינא הכי ודלא כרב פסק לעיל בסימן י " ז :
Even HaEzer.176.8.1 חמש נשים וכו' עד סוף הסימן בפ' נושאין ויש להקשות אמאי תנן חמש נשים וכדפריך בריש ד' אחין א " ה תלתא נמי ויראה לי דלרבותא תני חמש נשים להיכא שיש למקצתן בהן אחין מן האם שלא מן האב דל " מ ד' דהתם ודאי כיון דחדא כי מתייבמה עדיין נשארו ג' ואיסורא ברובא איתא וכי מתייבמה תו חבירתה ונשארו שתים נעשית גיף האיסור והלכך אפי' מתייבמת תו שלישית נשארה הרביעית באיסורא קמא אבל בחמש נשים סד " א דכי מתייבמת שלישית איסורא ברובא איתא והמיעוט הנשארים מותרים לייבם אחר שחלצו לה הד' קמ " ל דלא ובהא מתיישב מאי דהדר תני בברייתא מקצתם כהנים ומקצתן אחין מן האם אלו ואלו חולצין ולא מייבמין דלכאורה בבא שאינה צריכה היא דהא תני לה רישא מקצתן כהנים וכו' אבל למאי דפי' אתי שפיר דאתא לאשמועינן דלא תימא דדוקא במקצתן אחין מן האב בלבד התם הוא דאמרינן דאחין מן האם חולצין ולא אמרי' כיון דאיכא ה' נשים דבג' שנפרשו לשם הוא האיסור דאיסורא ברובא איתיה שהרי אין שם אלא פרישה בעלמא אבל במקצתן כהנים ומקצתן אחין מן האם דאיכא למימר כיון דכהנים חולצין ולא מייבמין ושריא לעלמא ה " ל כאילו נאבדה מן העולם ואיסורא ברובא איתיה והשנים הנשארים מותרין להתייבם לאחר שחלצו לה הד' ולא חיישינן דילמא נסיב אשת אחיו מן האם קמ " ל דלא ודוק . ועיין בי " ד סימן ק " י :
Even HaEzer.177.1.1 המפתה או מאנס וכו' עד מפתה לרצונה ומאנס שלא לרצונה כ " כ הרמב " ם רפ " א מה' נערה בתולה ונראה דבאו להורות דמפתה דכתב קרא לאו דוקא דשידלה בדבריו אלא כל שהיה לרצונה מפותה קרי לה אף ע " פ שלא פיתה אותה אלא תבעה והיא נתרצית מיהו ודאי צריך שאירע הדבר מקרה שלא מדעת אביה ולא הכינה עצמה לכך דאם הכינה עצמה לכך ה " ז קדשה ואין לה קנס כמ " ש הרמב " ם גופיה ומביאו רבינו בסוף סימן זה וכן מאנס אפילו פיתה אותה ושידלה בדבריו כיון שלא לרצונה נבעלה מאנס קרי לה :
Even HaEzer.177.2.1 ומ " ש וכתב הרמב " ם כל הנבעלת וכו' :
Even HaEzer.177.3.1 וכתב הראב " ד חזקה זו איני יודע וכו' תירץ במ " ע שהעדים ראו מרתוק ששכב עמה ולא ידעו אם באונס אם ברצון היה בעיר חזקה שהיא מפותה אם לא צעקה ולא העידו ששלף חרבו וכו' ואם הוא בשדה חזקה שהיא אנוסה וכ " כ ב " י והיינו לומר דבעיר לא מיבעיא כשעמדו מרחוק ושמעו שצעקה דפשיטא שהיא בחזקת אנוסה אלא אפילו היו ברחוק קצת שהיו יכולין לשמוע אם היתה צועקת ולא שמעו צעקתה אפי' הכי אם ראו ששלף חרבו נמי מחזקינן לה באנוסה ואין פירושו ששמעו העדים שא " ל אם תצעקי אהרוג אותך אלא שהיא טוענת שא " ל כך ונאמנת כיון שראו העדים ששלף חרבו ומ " ש הראב " ד לגבי קנס אם אין עדים אין שם קנס ולגבי ג' דברים כתב המע " ה היינו משום דגבי קנס אפי' היה מודה דאנסה אם אין עדים מודה בקנס פטור אבל לגבי ג' דברים דממון הוא אם היה מודה חייב בהן ואם אינו מודה המע " ה :
Even HaEzer.177.4.1 ומ " ש בושת הכל לפי המבייש וכו' עד וכמוהו יתן לו כ " כ גם הרמב " ם לשם אבל רש " י לא פי' כן ועיין במ " ש בח " מ סי' ת " כ סי " ז :
Even HaEzer.177.5.1 ומ " ש פגם וכו' כשפחה וכו' כיצד מי שיש לו עבד וכו' בגמ' ( דף מ ) נקט בסתם בין שפחה בתולה לשפחה בעולה להשיאו לעבדו וכו' אלא שהתוס' פירשו דשמין לפי יפיה ומשפחתה להשיאה לעבדו ואיכא להקשות אמאי נקט שפחה ועבד הלא אף להשיאה לעצמו הוא נותן יותר בעד בתולה מבבעולה וי " ל דנקט חומרא למאנס דבעד בתולה יפה ומיוחסת כדי להשיאה לעבדו צריך ליתן הרבה יותר מאילו היתה בעולה משא " כ בבא להשיאה לעצמו :
Even HaEzer.177.6.1 צער רואין וכו' אבל הרמב " ם בפ " ב כתב וז " ל אומדין כמה האב רוצה ליתן ולא תצטער זו מזה ויתן דקדק שאין פי' כמה אדם רוצה ליקח להצטער בכך ותימה דבח " מ לשם הביא רבינו דברי הרמב " ם שכתב גבי חובל כמה אדם רוצה ליקח להצטער ושהרא " ש חולק דאין אדם רוצה ליקח שום ממון כדי לקבל צער וכו' ע " ש וכאן כתב בסתם ואפשר לטעות דמשמעו כמה אדם רוצה ליקח וי " ל דכאן קיצר ונסמך על מ " ש בח " מ :
Even HaEzer.177.7.1 מתה גרושתו וכו' ה " ז לוקה כ " כ הרמב " ם פ " א לפי גירסת הרי " ף בפ' אלו הן הלוקין דמיד שהתרו בו ב " ד לתקן הלאו להחזירה ולא תיקן שוב אין לו תקנה ולוקה ואף על גב דלגירסת רש " י והרא " ש אינו לוקה אם לא קיים העשה אא " כ בטל העשה בידים כגון שלח תשלח האם וביטל העשה ששיבר כנפיה שלא תוכל לפרוח וח " כ הכא שמת גרושתו שלא בטלו בידים אינו לוקה רבינו ראה דהעיקר כגירסת הרי " ף והרמב " ם ועיין במ " ש ב " י :
Even HaEzer.177.8.1 ומ " ש ומיהו אם היא אסורה לו וכו' וכן אם נשואה וכו' פי' דבאסורה לו א " צ לישא אותה כדתנן נמצא בה דבר ערוה או שאינה ראויה לבא בישראל אינו רשאי לקיימה שנאמר ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו וכיון שא " צ לישא אותה א " כ בין שהיא אסורה לו מדאורייתא ובין שאינה אסורה לו אלא מדרבנן אסור לישא אותה אבל כשנמצא בה דבר זמה וערוה צריך הוא לכנסה דכיון שהיא עכשיו פנויה אינה אסורה לו ושמא תסור מדעתה אלא דאם נמצא בה דבר זמה וערוה לאחר שכנסה ה " ז יגרשנה וכך מפורש בדברי הרמב " ם וס " ל דמה ששנינו אינו רשאי לקיימה דמשמע דלכתחלה צריך לכנסה לא קאי אלא אנמצא בה דבר ערוה אבל אשה שאינה ראויה לו אפי' לכתחילה לא יכנסנה כיון שאסורה לו . ולשון וכן שכתבו הרמב " ם ורבינו ה " פ ל " מ באסורה לו דכיון דא " צ לישא אותה פשיטא דאסורה לו לישאנה אלא אפי' נמצא בה דבר זמה דצריך לכונסה לכתחלה אפ " ה אם חזרה לסורה ונמצא בה דבר זמה לאחר שכנסה צריך לגרשה אלא דקשה בלשון רבינו שכתב יכול לגרשה דמשמע דרשאי לקיימה ותנן להדיא אינו רשאי לקיימה וכ " כ הרמב " ם ה " ז יגרשנה ונראה דרבינו סובר דאף על גב דתנן אינו רשאי לקיימה היינו לומר דמצוה לגרשה אבל אין כופין אותו לגרשה אם אינו רוצה לקיים את המצוה ולכן אמר יכול לגרשה אבל אין כופין וע " ל בסי' קט " ו כתב רבינו בעוברת על דת אין כופין אותו להוציאה אלא דמצוה עליו שיוציאנה ובריש סי' קי " ט נמי כתב דאם נמצא בה ערות דבר או פריצות מצוה לגרשה וכו' משמע מצוה הוא אבל אין כופין וזאת היתה דעתו במ " ש כאן יכול לגרשה :
Even HaEzer.177.9.1 ואם היא כו' אבל במפתה בין הוא וכו' פ' אלו נערות סוף ( כתובות דף ל " ט ) פריך מכדי מגמרו גמרי מהדדי אונס ממפתה להא מילתא שיהיה מפתה נושאה על כרחו נמי ליגמרו מהדדי אמר קרא מהר ימהרנה לו לאשה לו מדעתו וכתבו התוס' וא " ת ולו תהיה לאשה נדרוש נמי לו מדעתו והא דכתיב לא יוכל לשלחה היינו היכא דכבר נשאה וי " ל דאין סברא שיהיה מדעתו כיון שאם נשאה לא יוכל לשלחה עכ " ל :
Even HaEzer.177.10.1 כתב הרמב " ם אין המאנס והמפתה חייב בחנם עד שיבא עליה כדרכה בפ " א באו עליה שנים וכו' בפרק ב' וטעמו דבפ' אלו נערות ( כתובות דף מ ) מקשינן ואימא נ' סלעים אמר רחמנא מכל מילי א " ר זירא אילו באו עליה שנים א' כדרכה וא' שלא כדרכה יאמרו בעל שלימה חמשים בעל פגומה חמשים ופירש " י מהכא מסתברא שאין בושת בכלל חמשים דא " כ אין הפרש בין בעל שלימה לבעל פגומה שנבעלה שלא כדרכה והיכן הוא הפרש שביניהם ש " מ גבי בשת שזו שנפגמה כבר אין בושת רב כשלימה עכ " ל פי' לפירושו דא " כ אין הפרש בין בעל שלימה דעלמא דנותן נ' לבעל פגומה כגון זה שבא עליה כדרכה והיא כבר נבעלה שלא כדרכה עכ " ל דאלמא דזה שנבעלה לו שלא כדרכה אינו חייב קנס אלא זה שבעלה אח " כ כדרכה הוא דחייב קנס ותלמודא ה " ל למנקט ברישא שלא כדרכה אלא דרך התלמוד כן כמ " ש לשם התוס' אלא שחולקים אפירש " י ומפרשים דבבתולה אחת קאמר אילו באו עליה שנים א' שלא כדרכה וא' כדרכה דכל א' מהם חייב קנס וכדעת הרא " ש והראב " ד :
Even HaEzer.177.11.1 מאימתי יש לבת קנס משתהיה בת ג' שנים ויום א' נראה דלאו דוקא יום א' אלא כל שהיא מבת ג' שנים ומעלה אפילו לא נכנסה בשנה רביעית אלא שעה אחת אלא לפי שאין דרך למנות לבן ולבת שעות אלא ימים נקט תלמודא בן י " ג ויום אחד בת י " ב ויום א' בת ג' ויום א' ובכולהו לאו דוקא יום א' :
Even HaEzer.177.12.1 ומ " ש נתארסה ונתגרשה מן האירוסין יש לה קנס פי' דוקא נתגרשה דבעודה ארוסה דחייב סקילה פטור מתשלומין דקים ליה בדרבה מיניה וכן פירש " י במשנה ( ד' לח ):
Even HaEzer.177.13.1 הבא על אסורה לו וכו' ר " פ אלו נערות :
Even HaEzer.177.14.1 ומ " ש ואם בא על חייבי מיתות ב " ד וכו' שם בברייתא ילפינן לה מקרא דולא יהיה אסון ומביאו הרמב " ם פ " א :
Even HaEzer.177.15.1 כתב הרמב " ם הממאנת וכו' עיין בב " י מבואר טעם מחלוקת זה :
Even HaEzer.177.16.1 נערה שנתארסה ונתגרשה וכו' שם במשנה ( דף לח ) פליגי בה ר " י הגלילי ור " ע והלכה כר " ע ולעיל כתב רבינו בסתם נתארסה ונתגרשה מן האירוסין יש לה קנס משום דקודם לכן כתב מחלוקת הפוסקים בקטנה לכך כתב בסתם נתארסה ונתגרשה דלר " ח דוקא נערה ולשאר פוסקי' אפי' קטנה יש לה קנס כשנתגרשה מן האירוסין אבל נתגרשה מן הנישואין אפילו היתה נערה אין לה קנס דכל שנכנסה לחופה אע " פ שלא נבעלה דינה כבעולה אבל כאן כתב נערה דאף ע " פ דלמ " ד קטנה יש לה קנס אם נתארסה ונתגרשה נמי קנסה לעצמה נקט נערה משום דתני המאנס חייב והמפתה פטור שמחלה לו ובנערה דוקא מהניא מחילה אבל קטנה שאין לה דעת אין מחילתה מחילה :
Even HaEzer.177.17.1 וכתב הרמב " ם שהקנס לבד הוא לעצמה וכו' עיין בב " י טעם מחלוקתם בזה :
Even HaEzer.177.18.1 אין אדם משלם קנס ע " פ עצמו וכו' משנה ס " פ אלו נערות ובגמרא לא מיבעיא אנסתי דלא פגים לה דמהימנינן ליה למישקל מיניה בושת ופגם על פיו אלא אפי' פתיתי דלעז גדול הוא לה ולאביה ולכל המשפחה שנתפתתה וזינתה וסד " א דלא להימניה למישקל מיניה בושת ופגם להחזיק את הלעז ואע " פ דניחא לה ולאביה לשאת את הלעז ולהשתכר ממון לא ניחא ליה לאחד מבני משפחה במ " ה קמ " ל דמשלם ע " פ עצמו :
Even HaEzer.177.19.1 כתב הרמב " ם אם הבת תובעתו וכו' פי' כיון שאילו הודה היה משלם א " כ כשכופר חייב לישבע דכל טענה שאפי' אם הודה לא היה חייב לשלם אם כופר א " צ לישבע כמ " ש רבינו בח " מ סימן פ " ז סל " ט :
Even HaEzer.177.20.1 ומ " ש הראב " ד ועוד אם טען אביה טענת שמא הוא פי' ועוד את " ל דהצער גם הוא לאביה אפ " ה אין כאן שבועה על דמי הצער כיון דאביה אינו טוען ברי אלא ע " פ הבת ואין שם עדים אך קשה מהא דכתב רבינו בח " מ סוף סימן ע " ה ס " ל ע " ש הראב " ד דבטען אבא א " ל שאתה חייב לו מנה דהוי טענה ודאי ונשבע עליה ור " נ דבטוען בשם אביו חשוב טפי טענת ודאי הואיל והיתה הנתינה מכח בן דעת משא " כ הבת ועיין בח " מ ריש סימן צ " ו :
Even HaEzer.177.21.1 המוציא שם רע וכו' כל הסוגיא בפרק נערה שנתפתתה :
Even HaEzer.177.22.1 ומ " ש אם זינתה קודם אירוסין פטורה ואין לה כתובה הקשה ב " י דבפרק נערה ( כתובות דף מו ) תניא כתובה מנה ותקפה עליו משנתו דלעיל בסימן ס " ז כתב ב " י בעצמו דאין לה כלל כתובה משום דקי " ל כרבא דמקח טעות הוא וכדכתב הרי " ף והרא " ש בפ " ק דכתובות וכ " כ עוד בפרק נערה ולית הלכתא כהך ברייתא דתני בה כתובתה מנה :
Even HaEzer.178.1.1 המקנא לאשתו וכו' אפי' הוא אביה או אחיה ואף על גב דלעיל בסימן כ " ב כתב דמותר האב להתייחד עם בתו וכן הבן עם אמו דאהנו אנשי כנסת הגדולה דסמיוה לעיני דיצה " ר דלא מיגרי בקרובות היינו מן הסתם אבל המקנא לאשתו דאל תסתרי עם איש פלוני דאין ספק דלפי שראה איזה פריצות עם אותו האיש לכך מקנא לה ממנו א " כ אפי' הוא אביה או אחיה נמי הוי קינוי דאיתרע הכא חזקתייהו ומ " ש או עכו " ם נראה דאתא לאורויי דאע " פ דבזינתה עם עכו " ם אינה אסורה לו לאחר שנתגיירה כדלעיל סעיף ח' בשם ר " ת אפ " ה לבעלה אסורה אף בזינתה עם העכו " ם ומ " ש או שחוף נראה דלרבותא נקט שחוף דאעפ " י שאינו מתקשה ואצ " ל סריס שמתקשה אלא דאינו מוליד וכן נראה ממ " ש התוספות בסוטה ( דף כו ):
Even HaEzer.178.2.1 כתב הרמב " ם קטנה שהשיאה אביה וכו' עד אלא להפסידה כתובתה לאו דוקא כתובה דהוא הדין לאוסרה בעיא קינוי והתראה ואיפשר דרבותא נקט דאפילו כתובתה הפסידה ומכ " ש דאסורה על בעלה כיון דקינא לה והתרה בה ועברה ונסתרה :
Even HaEzer.178.3.1 ומ " ש אבל קטנה בת מיאון כו' פי' כיון שאין קידושין תופסין בה מדאורייתא אלא מדרבנן ויכולה למאן ולצאת מבעלה בלא גט השתא ודאי אפי' זינתה תחת בעלה לרצונה אינה נאסרת על בעלה דכיון דאינה אשת איש מן התורה ה " ל כפנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות דלא עשאה זונה ושריא אפי' לכהן כדלעיל בסימן ששי ומה שצריך לומר שאין לה רצון היינו שאם היה לה דעת ורצונה רצון אעפ " י דקידושיה מדרבנן היתה נאסרת על בעלה מדרבנן אבל השתא שאין לה רצון וחשובה כפנויה מה " ת שריא אפי' לכהן אפי' מדרבנן ודו " ק :
Even HaEzer.178.4.1 והראב " ד השיג וכו' פי' וכיון דאונס הוא אפי' השיאה אביה וזינתה לרצונה אינה נאסרת לבעלה ישראל ועוד אפילו את " ל דאינו אנוס אין כאן קינוי כיון שאין בה דעת לקבל הקינוי וההתראה ולפיכך אם זינתה אעפ " י שהשיאה אביה לא נאסרה אלא לבעלה כהן כדין אשת כהן שנאנסה אלא מיהו לא חשיב פתוי קטנה אונס אלא לענין זה שאינה נאסרת על בעלה ישראל אפילו השיאה אביה אבל אם לא השיאה אביה והיא בת מיאון לא חשיב אונס ולומר כיון שאין לה רצון א " כ יתן הצער כמו לאנוסה אלא כולן שוות לענין זה דכיון דנתפתתה אין לה צער ועי' במ " ש ה " ה פ " ג מה' א " ב ובכ " מ פ " ב דסוטה :
Even HaEzer.178.5.1 קינא לה משנים וכו' בגמרא פ " ק שני דכריתות ( דף ט ) יליף לה מזאת תורת הקנאות תורה אחת לקינויין הרבה דחמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה וחד מינייהו המקנא לאשתו ע " י אנשים הרבה וכ " כ התוס' ספ " ק דסוטה בדיבור האחרון :
Even HaEzer.178.6.1 ומ " ש וכן אם נסתרה בפני עדים ושהתה כדי טומאה ולא קינא לה בפני עדים מותרת וכו' כ " כ הרא " ש בפרק שני דיבמות והיינו דוקא באומרת טהורה אני אבל בשותקת היינו מודה ואסורה וכ " ש באומרת טמאה אני ומביאו ב " י :
Even HaEzer.178.7.1 כתב בספר המצות לא יאמר אדם לאשתו בזמן הזה וכו' ברפ " ק דסוטה א " ר חנינא מסורא לא לימא איניש לאיתתיה בזמן הזה לא תסתרי בהדי פלוני דילמא קי " ל כר' יוסי ב " ר יהודה וכו' פי' דבזמן הבית דאיכא מי סוטה לא היתה אסורה עליו דלר " י ב " ר יהודה נמי כיון דקינוי ע " פ עצמו הוא היתה שותה ג " כ ע " פ אותו קינוי ומותרת לבעלה לאחר השקאה ואע " ג דלרבנן נמי דאינו קינוי אא " כ ע " פ עדים אם קינא לה בזמן הזה בעדים נמי אסורה עליו לעולם לא היה מזהיר שלא יקנא לה בזמן הזה בעדים דבהא ודאי אם יקנא לה בעלה ותעבור על הקינוי בדין היא אסורה עליו לעולם וכופין אותו להוציא ע " פ עדים שיעידו שקינא לה ועברה אבל בקינוי על פי עצמו ותעבור על קינויו אפי' הבעל מודה בדבר ולא יגרשנה אין בידינו לכופו להוציא כיון דלרבנן אין קינויו קינוי ושמא הלכה כר " י בר " י דאסורה עליו לעולם ותהיה עמו באיסור כל ימיו ומכ " ש אם יתחרט על הקינוי ויכחיש ויאמר שלא קינא לה כלל ויש להקשות כיון דתלמוד ערוך הוא דהכי אמר רחמנא אמאי כתבו רבינו בשם סה " מ וי " ל דבתלמודא איכא לפרש דר " ח מסורא הוה מספקא ליה הילכתא כמאן שהרי אמר שמא הלכה כר " י ב " ר יהודה ולכך הזהיר על זה אבל למאי דקי " ל כרבנן ולא מספקא לן השתא לית דחש להא דר " ח מסורא אבל מספר המצות שפסק כך למדנו דמפרש דר " ח מסורא נמי פוסק דבדיעבד הלכה כרבנן דאין קינוי אלא בפני שנים ואין כופין להוציא אלא דצריך לחוש לכתחלה לדר " י ב " ר יהודה דלא לימא לאתתיה וכו' דכל א' יחוש לעצמו לכתחלה שמא תהא אשתו עמו באיסור כל ימיו אליבא דר " י בר יהודה ודו " ק :
Even HaEzer.178.8.1 בא ע " א והעיד לו שנסתרה וכו' גם בכאן מיירי באמרה טהורה אני ואפ " ה אם הוא נאמן בעיניו וכו' אסורה ואפי' לא היה שותק הבעל מתחלה דכיון דקינא לה רגלים לדבר שזינתה ובסמוך דכתב רבינו לא קינא לה וכו' דליכא רגלים לדבר כתב רבינו והוא שותק ואסורה עליו משום לזות שפתים מדרבנן ולכן אינה אסורה אלא בהוא שותק דאיכא לזות שפתים מדשתק הבעל ולא הכחישו אבל בקינא לה דאסורה מדאורייתא כיון דאיכא רגלים לדבר אפי' הכחישו הבעל אסורה עליו מדאורייתא ומ " ש בספרי רבינו והיא שותקת ט " ס הוא וצ " ל והוא שותק ודלא כב " י לעיל בסי' קט " ו ולשם הארכתי בס " ד ע " ש ס " ו :
Even HaEzer.178.9.1 שמע העם מרננים וכו' משנה ר " פ מי שקינא לאשתו פליגי בה רבי אליעזר ורבי יהושע והלכה כר " י עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה וה " פ אם קינא לה בעדים ונסתרה ועל הסתירה אין עדים אלא דהעם מרננים וכו' דהיינו דאין כאן אלא קול מפני שהנשים נושאות ונותנות בה שזינתה מהאיש שקינא לה אסורה לו וכו' :
Even HaEzer.178.10.1 בא עד אחד והעיד שנטמאת וכו' עד אפי' עד הטומאה הוא אחד מעדי הסתירה כ " כ גם הרמב " ם בפ " א והקשה בכ " מ דהיכי תיסק אדעתין שיגרע מפני שהוא אחד מעדי סתירה עכ " ל ולפעד " נ דסד " א דכיון דראה הסתירה קאמר בדדמי דודאי נטמאה אע " ג דלא חזי אלא פריצות דבכה " ג חששו חכמים בעדים שראו לראובן שנטבע במים ואח " כ העלו אחד מן המים שהוא מת דאין נאמנין לומר שהוא ראובן דחיישינן דקאמרי בדדמי מאחר שראו הטביעה כדלעיל בסי' י " ז וה " נ הכא סד " א דאינו נאמן מה " ט וקאמר דאפ " ה נאמן שנטמאה ולא חיישינן דקאמר בדדמי :
Even HaEzer.178.11.1 בא עד אחד ואמר שנטמאה וכו' עד אחר רוב דעות משנה וגמרא פרק מי שקינא והכל מפורש בב " י אלא דהקשה הא דכתב בשם הרמב " ם ב' אומרות נטמאת וכו' דתלמוד ערוך הוא דהולכים אחר רוב דיעות בין לחומרא שתשתה בין לקולא שלא תשתה ולמה מביא אותו בשם הרמב " ם וי " ל דתלמודא לא קא מיירי אלא באחד ושנים דהולכים אחר השנים בין לקולא בין לחומרא דאף ע " פ דכולן פסולין אין דברים של אחד במקום שנים כלום ומדברי הרמב " ם למדנו דגם בשנים וג' דאף ע " ג דבעלמא אמרינן דתרי כק' אפ " ה אמרו רבנן דכאן אזלינן בתר רוב דיעות ובג' אומרות לא נטמאת מחמרינן עליה שתשתה ולא חיישינן להני תרתי דאמרי נטמאת ובג' וארבעה אזלינן נמי בתר רוב דיעות ומקילינן עלה דלא תשתה כהני ארבעה דאמרי נטמאת ולא חיישינן להני ג' דאמרי לא נטמאת ושינה הרב דנקט הכא ג' וד' לאורויי דכי היכי דאין חילוק בין אחד ושנים לבין שנים ושלשה הכי נמי אין חילוק בין שנים וג' לג' וד' לעולם הולכין בתר רוב דיעות והדר אשמעינן במחצה על מחצה כיון דליכא רוב דיעות אזלינן לחומרא דתשתה :
Tur Even HaEzer, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .