Ba'al Shem Tov

והתמכרתם שם לאיביך לעבדים ולשפחות ואין קנה. מרן הקדוש הריב"ש טוב, קודם פטירת נשמתו אמר (תהילים ל״ו:י״ב) אל תבואני רגל גאוה ואמר והתמכרתם שם בלבך, לאיביך, שאתה תחשוב בכל עת בלב נשבר, ותחשוד אותך שאתה נמסר ומכור לאויביך ליצר הרע, לעבדים ולשפחות, כי כל מעשיך לקבל פרס בבחינת עבד ושפחה, כל זה תחשוב בלבך, כי והתמכרתם כתיב ולא כתיב ונמכרתם, בלבבכון תחשבון דאתון זבינין, ואז ואין קונה כתיב, לית מאן דיכול לשלטאה עלייכו, עיין זוהר חדש:

ואמר בזה הלשון, ואין קונה, כשתהיה לבבכם נכנע ונשבר ושפל, כי תחשוב בלבך שאתה מלא רע ונמכר ומסור ביד הרע, וכל מצותיך הם לקבל פרס, לעבדים ולשפחות הולכין, ועדיין לא עשית רצון ותענוג לבוראך מימיך, אז ואין קונה, וועט נישט קיין מאכט אין קיין שליטה האבין אויף דיר קיין שום רע, קיין משטין ומקטרג, אין דיא וועסט דבוק זיין בחי החיים, וזה יצא נשמתו ביום ראשון של חג השבועות קודם התפלה שנת שכ"ר לפ"ק: (היכל הברכה תצא דקכ"ט ע"ד)

סליק פרשת תבא בס"ד

אתם נצבים וגו' פן יש בכם וגו' פורה ראש ולענה. דע שזה ברור, בכל עת שיעבור על מחשבת אדם ענין מר ורע בסתירות אמונה באותו רגע דנין אותו דיני נפשות, או לאו או לאחד מבניו, ולכן יתחזק עצמו מאוד לבטל מחשבות רעות אלו, ויקשור נפשו באמונת אלהי עולם באמונה פשוטה, להאמין ולידע דלית אתר פנוי מיניה, וכמו שהורנו מרן אלוקיי הבעל שם טוב וכל הצדיקים, והוא המחיה את הכל ומהווה את הכל ומשגיח על הכל ודן את הכל, על כל תנועה ותנועה ועל כל דיבור ודיבור, ויעשה כל שעה תשובה בשמחה ובלב טוב לעבוד את בוראו, ובכל בוקר ימסור מודעה שאם ח"ו יסיתנו השטן ויעלה על לבו איזה מחשבה נגד רצון הבורא, יהיה בטל ומבוטל, כי הוא הבל וריק אין בו ממש, במחשבות ושטות העוברין מצד היצר, על חסרי הדעת, ויבטל אותם בכל לבו באמת: (אוצר החיים סו"פ שלח דק"ו ע"א).

והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך וגו', שמעתי ממורי בענין משל שהיה למלך שלשה אוהבים, ודברו עליהם שאינם אוהבים, וציוה להם שיזונו ויפרנסו כל אחד כלב מחצר המלך, אחד היה חכם ועשה עטרה למלך מהוצאה שהיה ראוי להוציא על פרנסת הכלב, ב' פירנס וזן בדוחק את הכלב שלא ימות, ג' השגיח לזונו בריווח, ועבור זה גירה המלך את הכלב בו, מה שאין כן לזה שעשה עטרה וכו' ודפח"ח: (בן פורת יוסף בסופו דקכ"ו ע"ד).

והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו', פירש הבעל שם טוב על פסוק כי יבואו עליך הברכה והקללה, על דרך משל התנשאות לאיש משכיל לצער יחשב מחמת בושה כו': (דרש טוב דמ"ג ע"ג בשם אהבת שלום)

ושבת עד ה' אלהיך וגו'. שמעתי מאא"ז זללה"ה, כמו אדם שמביא הנר למקום החושך, שהחושך הולך לגמרי ואינו ניכר כלל, כך כשחוזר בתשובה אף שהיה בתחלה מקום חושך, כשמאיר אור התורה אז החושך הולך לגמרי: (דגל מחנה אפרים בליקוטים לפ' נצבים)

שמעתי שיש לאדם עונות מגלגול ראשון או שני, וכאשר מתפלל על החוטאין, אז ניתקן גם עוונות שלו והבן, ודפח"ח: (ודגל מחנה אפרים בסופו בדברים ששמעתי מפי אא"ז)

איתא בגמרא (ברכות דל"ד ע"ב) במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין, ושמעתי טעם אחד שבעל תשובה יותר גדול, מפני שכבר הכיר חימום והתלהבות עונות, וכשעושה תשובה ועוסק בתורה ובמצוות, עושה הכל בהתלהבות וחשק גדול, מפני שיודע היטב ענין ההתלהבות, מה שאין כן הצדיק שלא הכיר זה מעולם:

ועוד אמר מורי ורבי הטעם, מפני שאצל הצדיק נעשו מעשים טובים ולימוד תורה הרגל, ואינו עושה כל כך בהתלהבות, אבל הבעל תשובה אצלו הוא דבר חדש. ועוד, אם לא יעשה הכל בדביקות יפול ממדרגתו, לכך מן ההכרח הוא לו לעבוד בוראו יתברך שמו בהתלהבות גדולה וכו': (אור תורה פ' תולדות בפסוק ויגדל האיש).

בגמרא (יומא דפ"ו ע"ב) היכי דמי בעל תשובה כו' באותה שעה באותו פרק באותו מקום, שמעתי בשם ריב"ש ז"ל שהקשו במתיבתא דרקיע, הלא כשהלך לעבור עם אותה אשה עברה, הלך בחציפות ושחק עם האשה עד שבאו לידי עברה, ועכשיו כשבאו לעשות תשובה, והלך לאותו מקום שהאשה שם הולך בכפיפות ראש בצניעות, כדי למאוס ולשנוא את העברה, אם כן איך הוא תשובה גמורה, שאינו דומה לעשיית העברה, ותירצו במתיבתא דרקיע שבאמת התירו לו וכו': (רב ייבי בתהלים ל"ו).

ושב וקבצך מכל העמים וגו'. מאמר הבעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים, שצריך כל אחד מישראל לתקן ולהכין חלק קומת משיח השייך לנשמתו, כנודע שאדם הוא ר"ת א'דם ד'וד מ'שיח, שקומתו של אדם הראשון היה מסוף העולם ועד סופו (חגיגה די"ב ע"א), שהיו כלולין בקומת אדם הראשון כל הנשמות של ישראל, ואחר כך על ידי החטא נתמעטה קומתו, וכמו כן יהיה משיח קומה שלימה מכל נשמות ישראל, כלולא מס' ריבוא, כמו שהיה קודם החטא של אדם הראשון, על כן צריך כל אחד מישראל, להכין חלק בחינת משיח השייך לחלק נשמתו, עד שיתוקן ותתכונן כל הקומה, ויהיה יחוד כללי בתמידייות במהרה בימינו: (מאור עינים פ' פינחס ד"ה במדרש).

אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך וגו', שמעתי בשם הבעל שם טוב דהכי פירושו, לא מבעיא אם תהיה התשובה כולו לשם שמים אז וודאי הוא טוב, אלא אפילו אם הוא רק מחצה על מחצה, ויש בו בחינה וכוונה שלא לשם שמים גם כן, כגון שאומר במחשבתו הלא אני מיוחס ועשיר ובן טובים ובעל מדות טובות, אם אקבע גם עתים לתורה, וודאי אז יהיה לי שם טוב וכו', ויש בו קצת כוונה לשם שמים, כגון לפרנס מי שלומד עמו, וזהו שאמר אם יהיה נדחך, פירוש, שגם בתשובתך תהיה נדח, ושלא בשלימות גמור, אלא בקצה השמים, פירוש, בקצה אחד יהיה לשם שמים, אפילו הכי משם יקבצך ה' אלהיך, כי מתוך שלא לשמה יבא לשמה: (אור הגנוז לצדיקים כתב יד פ' נצבים).

שמעתי אומרים משם הישיש הוותיק איש אלהים מו"ה ישראל בעל שם טוב ממעזיבוז על פסוק (ישעיהו כ״ז:י״ג) ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וגו', דהאדם שסובר בדעתו שהוא יוצא ידי שמים והוא מאושר בכל דרכיו ואינו מקצר בעבודה, זה האדם הוא אובד ח"ו עדי עד, ואין לו תקומה ר"ל כל ימיו, כי בוודאי עדיין לא התחיל בעבודה ואינו יודע האמת, וימות בלא חכמה, והוא בשקר כל ימיו, מה שאין כן כשהוא צדיק, יודע הוא האמת ומבין רוממותו יתברך שמו, וכל מה שעובד יותר ובא לאיזה מדרגה, מבין הוא יותר רוממותו יתברך שמו, ורואה שכל ימיו היה מקצר בעבודה, ומי לנו גדול ממשה רבנו עליו השלום, שקודם מותו אמר (בפ' ואתחנן) אתה החילות להראות את עבדך וגו', שהיה אצלו כל עבודתו עד עכשיו רק להתחלת עבודה, וסובר בדעתו שהוא נדח ח"ו ממנו יתברך שמו, ושעדיין לא הגיע למעלת הצדיק, ועל זה אמר הכתוב ובאו האובדים בארץ אשור, היינו אותם שהם בארץ אשור, שסוברים בדעתם שהם מאושרים בכל מעשיהם, אלו נקראים אובדים, והנדחים שסוברים בדעתם שהם בארץ מצרים, ר"ל מצר ים שעדיין לא הגיעו למעלתם, אותם נקראים רק נדחים ולא אובדים ודפח"ח: (אהבת דודים שה"ש בפסוק הנך יפה).

כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך וגו', כי המצוה הזאת, כולל כל התורה ומצוות ר"ל התשובה והתפלה והיחודים, והמתקת דינים, ולכרות הקליפות ולייחד האורות להמשיך המוחין, לא נפלאת, אינו דבר מופרש ומובדל ממך, לא בשמים, שתכוון הכוונות בשמים ממעל, להמשיך שפע ולייחד האורות, ולא מעבר לים, לילך לעמקי הקליפות להעלות הנשמות והניצוצין, כל זה הוא כך, כשתכרית המדות רעות והתאוות רעות של נפשך, ותכניע הכל תחת הנשמה, בזה אתה כורת ומשבית הקליפות, וכשתזכך אותך שתהיה ראוי להשראת השכינה, להמשיך עליך אור נועם זיו השכינה, כשתעשה הייחוד בך בעצמך, בפיך ובלבבך, אזי ממילא נעשה היחוד מלמעלה, והוא שורש שהכל תלוי בו, כלל גדול בתורה ועבודה, לכלול את עצמו ונפשו ורוחו ונשמתו באותיות ובמעשים טובים, ממילא נעשה הייחוד שלמעלה והכל שם אל עולם, כל זה מיסודי מרן הריב"ש טוב: (נתיב מצותיך נתיב התורה שביל א' אות כ"ט).

לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה וגו', ולא מעבר לים הוא וגו'. פעם אחת שמעתי ממנו [מאא"ז הבעל שם טוב הקדוש זכותו יגן עלינו] בליל שבת שאמר אלי, בתוך אשר ביאר פסוק מי יעלה לנו השמימה, וחיבק ונישק אותי ואמר שהם ר"ת מיל"ה וס"ת הוי"ה ואמר בזה הלשון [דא שווער איך אייך] שיש איש בעולם ששומע תורה מפי קודשא בריך הוא ושכינתיה, לא מפי מלאך ולא מפי וכו', ואינו מאמין בעצמו שלא ידחה מאת הקדוש ברוך הוא ח"ו, כי בקל יכול לדחות לנוקבא דתהומא רבה ר"ל, וסמך על פסוק לא בשמים הוא ולא מעבר לים, ה' יקרב אותנו בימין צדקו: (דמ"א בסופו).

צריך לעבוד את השם יתברך בשמחה ובדביקות בהרחבת הדעת, להשיג ממלכות עד חכמה, המחיה את כולם, להשיג מוחין קדושים וחדוותא דשמעתא, כל אחד לפי מעשיו טועם מאור התורה, כי כל דף גמרא ופרק משניות מחיה ממש הנפש, ובפרט ספר הזוהר על כולם, ולעשות המצוות בשמחה ומרוב כל, כי הם ממש חיינו וחיות נפשינו חיות ותענוג ממשי, מרוב כל, אבל על כל מדרגות אלו אינו בטוח שלא יתאחז בו אלהים אחרים, כמו שנעשה לירבעם וכיוצא בו, כי בכל אלה אם יתערב איזה גסות הרוח להתנשא בכבוד, ולמאוס בקבלת חרופין וגדופין, ומכל שכן כשיש בו בטמירו ובסתירו להיות רב ורבי ורבן, והכל נגלה לפני יודע נסתרות, אזי בקל יוכל לדחות לכעס ולגאוה ולשאול תחתית, ולדרכים רעים ומשונים, ולכן באמת כל הצדיקים אמיתיים, אחר כלות נפשם בודקים את עצמם, והם בעיניהם שפלים ונבזים ממש, פחות שבפחותים מכל ישראל, גרוע מכל הגרועים, בוכה ומבכה שמים וארץ עמו, שלא יהיה נדחה מאור פני מלך חיים, כי בקל יוכל לדחות כידוע ממרן אור שבעת הימים האר"י החי [הבעל שם טוב זי"ע] בן אליעזר בן שרה וכו': (היכל הברכה פ' משפטים דקצ"ט ע"ד).

הרבה טעות ומטעין יש, על כן לא תאמין בעצמך כלל, אף על פי שתראה אותך עם מדרגות גדולות אהבה ויראה ומוחין קדושים, בהארה נפלאה עד כלות הנפש, מעין עולם הבא, אל תאמין בעצמך כלל, ותמיד יהיה נפשך ולבך מאיך ושפל לפני קונך, כי בקל יוכל לדחות, כמו שאמר מרן אור ישראל אש, דא שווער איך שיש איש בעולם ששומע תורה מפומא דקודשא בריך הוא ואינו מאמין לעצמו שלא יהיה נדחה לנוקבא דתהומא רבה ר"ל, ובהכנעה אמיתיית לפני השפל מישראל ולב נשבר, בטוח הוא שלא יהיה נדחה מאור פניו, ונקודת אנכי, נקודת יהודי שבו, יהיה מאיר לו להוליכו בדרך ישר וכו': (היכל הברכה ריש פ' ראה דע"ה ע"א).

ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב וגו'. מבואר לעיל פ' בראשית אות ע"ח עיין שם:

לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו. עיקר ענין הדבקות על פי דרך הקודש של הבעל שם טוב זכותו יגן עלינו, מבואר לעיל בפ' עקב בפסוק ובו תדבק, ע"ש מן אות ל"א והלאה, וענין הכתוב ולדבקה בו מבואר שם בלשון הכתוב ולדבקה בו מן אות ס"ו ולהלן ע"ש:

סליק פרשת נצבים בס"ד

ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא וגו'. ובפירש"י משה אמר ליהושע זקנים שבדור עמך וכו' אבל הקדוש ברוך הוא אמר ליהושע וכו' דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור (סנהדרין ד"ח ע"א), ענין ריבוי המנהיגים שלא יהיה דבר אחד לדור רק ההיפוך שיהיו כולם ראשים ומנהיגים, שמעתי שזהו ברכת אליהו לעיר אחד שיהיו כולם מנהיגים וכו' ואז נהפך מן דבר אחד לדור, לדבר ח"ו או לברד כו': (תוי"י פ' בא דמ"ה ע"א).

והסתרתי פני מהם והיה לאכול וגו'. שמעתי בשם ריבש"ט זצ"ל, משל למלך שציוה להכות ולייסר את בנו על שסרח וכל זמן שהמלך השגיח והביט בבנו, היה העבד מתיירא להכות ולייסר את בנו של מלך לפני המלך, גם שציוה המלך, מה עשה המלך, הסתיר פניו מלהשגיח ולהביט בבנו, ואז היה העבד מייסר ומכה את בנו, עד שעשה תשובה וצעק אל אביו. כן הנמשל, כל זמן שהשם יתברך משגיח בבני ישראל, אין בעלי הדין יכולין לשלוט בישראל, כיון שאנחנו נקראים בניו של השם יתברך, לכך נאמר והסתרתי פני מהם והיה לאכול וגו': (רב ייבי תהלים י"ז).

ואמר על כי אין אלוה בקרבי וגו'. מבואר לעיל פ' ויגש בהגה ב' עיין שם:

ואנכי הסתר אסתיר פני וגו'. שמעתי מאא"ז זללה"ה ואנכי הסתר אסתיר, כי כשהאדם אינו יודע שיש הסתרה, בוודאי אינו טוב, שסובר שהוא צדיק גמור ואינו שב בתשובה, אבל כשיודע שיש הסתרה ומרגיש בנפשו, אז הוא נכנע מלפני השם יתברך ומבקש מלפניו, וזהו ואנכי הסתר, פירוש, ההסתרה עצמה אני אסתר, ולא יוודע שהוא הסתרה: (דמ"א בליקוטים לפ' צו, בפ"י דכ"ח ע"ג, צ"פ ד"ב ע"א ודנ"א ע"ג, כ"פ דל"ה ע"א).

ואנכי הסתר אסתיר פני וגו'. והוא לכאורה תמיה גדולה, האיך אפשר שהקדוש ברוך הוא יסתיר פניו מישראל חלילה, ואיך יהיה להם חיות ותקומה ח"ו, כי זה כל חיותם, אך דהנה המשל הוא למלך שעשה כמה מחיצות באחיזת עינים לפני היכלו שלא יוכלו לכנוס אליו, ונסתתר שם, ועשה חומות ואש ונהרות, הכל באחיזת עינים, לפני בניו, והנה מי שהיה חכם נתן לב לדבר, איך אפשר שאביו הרחמן לא יתרצה להראות פניו לבניו ידידיו, אין זה כי אם אחיזת עינים, שהאב רוצה לנסות אם ישתדל הבן לבא אליו, ובאמת אין שום הסתרה, והנה מיד כשמסר נפשו לילך בנהר, נסתר אחיזת עינים ועבר בו, וכן בכל המחיצות, עד שבא להיכל המלך ויש טפש שירא להתחיל לעבור המחיצות, ויש שעובר המים וחוזר מפני החומות ומפני האש, והנמשל ידוע:

והנה מי שמוסר נפשו ועובר בכל המחיצות, ודוחק עצמו עד שבא אל המלך, אז יבא למעלה יותר גדול מקודם, וזהו (בפ' ויגש) אנכי ארד עמך, היינו כשתתן לב ותבין שאפילו בירידה יש גם כן אנכי היינו ההסתרה שנסתתר עצמי ממך הוא גם כן לטובתך, אז ואנכי אעלך גם עלה, היינו שתזכה למעלה יתירה וזהו גם עלה, והבן:

וזהו ה' ההולך עמך תמיד הן בירידה והן בעלייה, אז לא ירפך ולא יעזבך, ותרגומו לא ישבקינך ולא ירחקינך, היינו אפילו כשנסתתר לפעמים, מכל מקום לא להרחיק ממך הוא כנ"ל, והוא שמרמז כאן ואנכי הסתר, היינו כשתתן לב להבין שאנכי הוא בהסתרה כו': (דמ"א פ' וילך).

שמעתי משל מאדוני אבי זקיני זללה"ה, למלך שעשה מחיצות רבים באחיזת עינים זו לפנים מזו, וגם סיבב בין כותל לכותל נהרות וגם חיילות רבים מבוהלים, וגם דובים ואריות, ושאר חיות מבוהלים, בכדי שייראו מגשת אליו ולא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול, והמלך הוא נורא ומלכותו בכל משלה, ואור פני המלך מאיר בכל העולמות וכבודו מלא את הארץ, רק הכתלים והסובבים הם המסתירים את פני המלך, והוא באחיזת עינים, וכרוזים יוצאים כל מי שיבא אל המלך יתן לו המלך עושר וכבוד ויהיה שר אצלו עומד בהיכלו, ומי הוא שאינו רוצה בזה, רק כשבא לחומה ראשונה ורואה כמה ארכה וגבהה, ושאר דברים המבהלים לבבות בני אדם נסוג לבבו אחור, ויש מהם שהולך כמה חומות זו לפנים מזו, ושם יש שרים נכבדים ממונים מאת המלך, מפזרים ממון רב לבא לפנים מן החומות ,ולפעמים אחרי רואו שיש לו כל הון יקר וכביר מצאה ידו ואוצרות ממון, נסוג אחור, אף על פי שראה כבר שהלך כמה חומות ונהרות, ואין שם פגע רע ואין מים ואין חומה, מכל מקום אחר אשר כל חומה וחומה גבוה ורחבה מראשונה ואיומה כדי להבהיל יותר שלא יקרב מי שירצה אל המלך, אבל לבן המלך אשר מעיו המו אל אביו, וגם רחמי אב על הבן, לקרב אותו לאור פניו, אשר באור פני מלך חיים נצחיים תמיד, ומאור פני המלך מי שזוכה לראותו את זיו פניו מבהיקים ומאירים בכל העולם, וממנו יגורו כל יושבי תבל ושוכני ארץ, כמו בפני המלך בעצמו ורשות בידו להמית ולהחיות, לאסור מלכיהם בזיקים ולפתוח ולהוציא אסירים חפשי בכח אור פני המלך, ובוודאי בן המלך כח האב בבנו בחכמה, וכשבא לחומות ולהנהרות וחיילות ודובים וכל המבהילים ומסתירים את פני המלך, תמה עצמו למאוד, מה זה מלך רחמן כמותך כרחם אב על בנים, תסתיר עצמך בהסתרות כאלו, ואני אני בא, וצועק אלי אלי למה עזבתני, ובכח לבבו הנשבר והבוער לבא אל אביו, מוסר עצמו ודוחק עצמו בכחו, לדלק על החומות ונהרות, ומפזר כל הונו לחיילות הסובבים שמה, ובראות אביו געגועיו ומסירות נפשו, ושועותיו עלה באזני המלך, והסיר האחיזת עינים הללו, וירא כי אין שם חומה ולא שום מסך מבדיל, רק ארץ מישור וגנות ופרדסים, והכלי עונג ומשרתי המלך עומדים בלבושי יקר, וכל מיני מזמרים עומדים, והמלך יושב על כסא מלכותו, והארץ האירה מכבודו, וירא ויפול על פניו ויאמר אהה אדוני המלך ומלכי מה זאת ומה זה אשר הסתרת פניך ממני, הסתרת פניך הייתי נבהל מחיילותיך ומחומותיך ושאר דברים המבהילים אותי, וכמעט אשר אבדתי, ויאמר המלך קום בני חביבי, ויושט לו שרביט הזהב אשר בידו ויחזקהו וילבישהו הודו ואורו ולבושו וכתרו נתן בראשו ואמר לו לא למענך ועליך עשיתי את כל זאת, רק למען נסותך ולדעת את אשר בלבבך, יראתך ואהבתך אלי, ועתה בני אהובי עבור בכל העולם, והנה מהודי נתתי עליך, ואורי על פניך מאירים, ולבושי תלביש, וכתר יתן בראשך למען דעת כל עמי הארץ כי בני אתה, והסתרות ופחדים, הכל אשר ראית, המה כדי שלא יקרבו אלי שונאיך, אשר אינם רוצים בטובתך והמגדילים עליך והמלשינים עליך, ואינם רוצים במלכותך, והמה רוצים לירש את מלכותך, כי יודעים הם כל זמן שאתה חי מלכותם לא יכון בידם, לכן אם יבואו לפני ילשינו עליך במעשים הנעורים אשר הלכת עמהם ואחרי עצתם בבית המשתה, וכמעט היית בכל רע, לולא שמעת עד כה לעצתם הרעה להדיחך ממני, והם ישלטו במלכותי, ועתה בני אל תירא ואל תחת כי אורך אורי, ומלכותי אשר בכל משלה לך הוא, ולך ישתחוו כולם אחרי שובן אלי, ואחרי ראותי גיעגועך אלי, והם לא יבואו לפני לראות את אור פני, כי לא יוכלו, מפני גודל המחיצות והסבובים והפחדים המבהלים, וכטוב בעיניך תעשה בהם, כל גוי וממלכה אשר לא יעבדוך וצרת עד רדתה, והנמשל מובן: דגל מחנה אפרים בהפטורת תבא

בתיקונים (תיקוני הזוהר תיקון כ"ו) אני ה' לא שניתי (מלאכי ג׳:ו׳) אבל לגבי חייביא אשתני הקדוש ברוך הוא, ואסתתר בכמה לבושין ובכמה כיסויין וכו', אמנם כתבתי לקמן דשמעתי ממורי שאם ידע האדם שהקדוש ברוך הוא מסתתר שם אין זה הסתרה, כי נתפרדו כל פועלי און, וזהו שאמר ואנכי הסתר אסתיר פני מהם, ר"ל שיסתיר מהם שלא ידעו שהקדוש ברוך הוא שם בהסתרה זו וכו', וכיוצא בזה שמעתי ממנו כי ר"ת אמר אויב ארדוף וגו' (בפ' בשלח) ר"ת הם ה' אלפין, ששם אלופו של עולם מסתתר בסוד שם סאל וכו' ודפח"ח: (תוי"י ר"פ בראשית, בן פורת יוסף דקי"א ע"א)

כתבתי בשם מורי זלה"ה אחר שידע האדם כי אלופו של עולם הוא בכל תנועה וכו' אז יתפרדו כל פועלי און וכו' ודפח"ח: (תוי"י פ' נח דט"ז ע"ב)

שמעתי ממורי זלה"ה כי בידיעת האדם שהשם יתברך מלא כל הארץ כבודו, וכל תנועה ומחשבה הכל ממנו יתברך שמו, אז בידיעה זו יתפרדו כל פועלי און וכו': (בפ"י ד"ע ע"ג, צפנת פענח דפ"ו ע"ב)

הבעל שם טוב הקדוש זכותו יגן עלינו אמר אנכי מצוי תמיד אפילו בבחינת הסתר אסתיר בכמה הסתרות: (צרור החיים דמ"ב ע"ד)

שמעתי מהרב המוכיח שאמר משם הבעל שם טוב זצוק"ל, שזו ענין התוכחה ואנכי הסתר אסתיר, שההסתרה גופו אצלו בהסתר, ואינו מאמין על כל פנים באמונה שוודאי טוב גנוז בה, כי כשהוא על כל פנים מאמין באמונה שוודאי טוב גנוז בה, הגם שאינו מבין הטוב, מכל מקום נמתק הדין ממנו, והוא סוד דינא קשיא ודינא רפיא:

ומרגלא היה בפומיה שמאוד אני מפחד ונרתת, מזה ההסתרה הנקראת הסתר אסתיר, יותר מההסתרה גופה: (תשואות חן פ' ויחי)

מאמר הבעש"ט ז"ל על פסוק (תהילים צ״ב:י׳) כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו, דאם אדם מאמין דאף בעת צרה ח"ו, שהוא בחינת אויב, יש שם גנוז בחינת ה', היינו רחמים וחסדים, אז בזה עצמו יהיה שאויביך יאבדו ויתפרדו כל פועלי און, דעל ידי אמונה שאין דבר רע יורד משמים, בוודאי יתהפך הדבר לטוב, ומתגלים החסדים נסתרים, שבתוך הדינים הנגלים: (דרש טוב בענין אמונה בשם תפארת ישראל בשלח)

בשם הבעש"ט זי"ע, כי הנה אויביך ה' כי הנה וגו', כי ידוע שאין דבר בעולם שאין בו ניצוצי קדושה המחייהו, ועיקר עבודתינו להעלות אותו הניצוץ לשרשו, והאלהים עשה זאת שיהיה מתנגד לקדושה בכדי שיהיה שכר ועונש, וכמשל מן הזונה הכתוב בזוהר הקדוש (פ' תרומה דקס"ג ע"א) וליתן שכר טוב להצדיק אשר עמד כנגדו ברוב עוז ותעצומות להוציא בלעו מפיו, וזהו סיבת מיתתו כשאין בו ניצוץ קדוש המחייהו, וזהו שאמר הכתוב כי הנה אויביך, היינו שנראה שקמים להכעיס פני ה', והוא גם כן מהשם יתברך, ולית אתר פנוי מיניה חלילה, וכך היה רצונו יתברך שמו ויתעלה: (איל המלואים פ' האזינו, דרוש טוב בענין יצה"ר, בשם באר מים חיים)

סליק פרשת וילך בס"ד

התקינו חכמינו ז"ל שיהיו תוקעין בכל שנה מראש חודש אלול, כמו שופר המדבר (פרקי דר"א פרק מ"ו), והיינו אם ראשי הדור משפרים מעשיהם כמשה במדבר, להתבודד מראש חודש אלול, אז יעלו ויתחברו עם בני הדור מה שאין כן אם ראשי הדור אינם עושין כך רק הם בגלות היצר הרע, אז ישתדלו העם עבור עצמן, כמו ששמעתי בשם מורי זללה"ה שאמר נגד בעלי תפלות שהם ראשי אנשי המלחמה שראוי שילביש שריון וכו', ואם לאו ישתדל כל אחד עבור עצמו, שאין לסמוך עליהן וכו' ודפח"ח: (צפנת פענח דכ"ה ע"ד)

יש שני סוגי מוכיחים ומתפללים בימים נוראים, אחד, המקפיד שיהיה לו חיתוך הדיבור טוב ויפה, שבזה ישא חן בעיני המוני עם ונשים, ואינו יוצא מפנימייות הלב, כמו שכתבתי במקום אחר בשם מורי זלה"ה משל לבן המלך והזונה יעו"ש, ובחינה ב' המקפיד על תוכן הדברים שיהיו מיוסדים על שרשים טובים, והוא מפנימייות הלב גם כן ואין לו חיתוך הדיבור: (בן פורת יוסף דקי"ג ע"ג)

שמעתי ממורי זלה"ה משל על בעלי תפלות בימים נוראים, שלא יסמכו עליהם בני העולם רק ישתדל כל אחד להתפלל בכוונה בעצמו, אמר משל פעם אחד היו שני מלכים נלחמים יחד, ומלך אחד היה אדיר ותקיף שהיו לו גבורי חיל מלבושים בשריון וקשקשים וכו', וזה המלך שכנגדו הלך למצוא אנשים גבורים כאלו ולא עלתה לו וכו'. עד שאמר לחילו שלא יסמכו על הגבורים וכו' ודפח"ח: (בן פורת יוסף דמ"ד ע"ב)

משל ששמעתי ממורי, למדינה שהיה להם גבור אחד, ובטחו עליו כל בני המדינה ולא למדו תכסיסי המלחמה, כי סמכו את עצמם על גבור המלחמה שהיה ביניהם, ואחר כך בעת המלחמה, שרצה הגבור להכין כלי זיינו, והשונא נתחכם וגנב ממנו כלי זיינו אחד לאחד, עד שלא נשאר לו במה להלחם, וגם אנשי המלחמה שסמכו עליו נלכדו עמו וכו' ודפח"ח, ובזה יובן (תהלים פ"ט) אשרי העם יודעי תרועה, ר"ל כשהעם אינם סומכים על הגבור רק הם עצמן יודעין תרועת המלחמה, ואז באור פניך יהלכון לקראת המלך, ואינן סומכין על הגדולים בלבד וכו': (תוי"י אמור דקי"ד ע"ד, קדושים דק"ב ע"ב)

פעם אחת שמעתי ממנו [מאא"ז הבעל שם טוב הקדוש זכותו יגן עלינו] אם היה יכול עוד אחד לומר אל רחום שמך ועננו כמו אני, אזי הייתי מביא משיח: (בסוף ס' דמ"א) ענין המצא לנו בבקשתינו מבואר לעיל בפ' נח הגה קי"ט:

מה שאומרים בתפלת שמונה עשדה קדוש אתה ונורא שמך מבואר לעיל פ' ואתחנן ו' ע"ש באורך:

מה שאומרים בסוף הסליחות מי שענה לכל הצדיקים כו' רחמנא דעני לעניי כו' מבואר לקמן בסוף אות י"א:

אף אם מסתיר את עצמו בכל השנה, מכל מקום בראש השנה הזמן גורם לזה לפתוח פיו במוסר, וכן שמעתי ממורי מפורש וכו', רק שיהיה המוסר בבחינה ממוצעת, כי הלא יש ג' בחינות, זהב וכסף ונחושת, והנה נחשת הם נחשים השרפים אשר נאמר עליהם (בפ' חקת) וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים, מוכיחים המעוררים ח"ו דין על בני עולם וכאשר כתבתי מזה גם כן על פסוק (בפ' קדושים) לא תלך רכיל בעמך וכו', נמצא הם נקראים נחשת לשון נחש, וכמו שאמרו חכמינו ז"ל (במדרש רבתי בראשית פל"א סימן ח' והובא ברש"י פ' חקת) ויעש משה נחש נחשת לשון נופל על לשון:

ויש בחינת כסף שהוא כולו רחמים, מלהתעורר במוסר שהוא קצת דין, וכמו שכתוב (משלי ג') מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, אבל בחינה ממוצעת הוא זהב, לומר דברים נחמדים, וכמו שכתוב (תהלים י"ט) הנחמדים מזהב וגו', גם שהוא דין כי מצפון זהב יאתה (איוב ל"ז), והיינו לעורר לבבות ישראל שישובו בתשובה אל אבינו שבשמים בדברי כבושים, הנכנע בלב כל אחד ואחד לפני בחינתו, ואז יש תועלת גדול שגורם להמשיך שפע, וכמו שכתוב בתיקונים תיקון י"ט וכו': (תוי"י פ' קדושים דק"ב ע"ג) [התעוררות לעורר רחמים על ישראל]