Ayin Zokher

Sefaria · Reference > Encyclopedic Works · 776 sections

Letter Alef.90
צ. אכשור דרי. הכי מתמיה רב נחמן בפרק החולץ ופרק גיד הנשה. ומוכח דלא אמרינן אכשור דרי ועיין מה שכתב הרב הגדול מהר"ר לוי ן' חביב בתשובותיו בקונטריס הסמיכה דף ש"ו ע"ג ע"ש:
Letter Alef.91
צא. אתיא כהדא. כשאומר בירושלמי ראיתי למרן זצ"ל שכתב סוף פי"ד מהלכות עדות דהאי לישנא בירושלמי הוי כמו כתנאי שאומר בבבלי ע"ש:
Letter Alef.92
צב. אין מזהירין מן הדין. כתב הרב המגיד ריש פ"ב מהלכות מאכלות אסורות עמ"ש הרמב"ם מכלל שנאמר וכל בהמה מפרסת פרסה וכו' ולאו הבא מכלל עשה וכו' לוקה מן התורה. וז"ל אין לתמוה דהא אין מזהירין מן הדין שכיון שנאסרו בלאו הבא מכלל עשה איפשר ללאו שלהן לבא מק"ו עכ"ל ומצאתי במכתב להרב כמהר"ר ידידיה הכהן ז"ל נכדו של הרב שער אפרים שכתב וזה תורף דבריו. כלל זה דכייל לן הרב המגיד הסכימו בו שלמים וכן רבים מרן ז"ל בכסף משנה פ"ה דאיסורי מזבח דין ו' והרב מהרש"א ביבין שמועה וגופי הלכות והרב מהר"י חאגי"ז בתחלת חכמה ע"ש וכפ"ז קשה על מ"ש הרב פרי חדש י"ד סימן ע"ט ס"ק ו' וז"ל ואע"ג דאין מזהירין מן הדין היינו לומר דמדין ק"ו לא מלקינן אבל לעבור על לאו מייתינן מן הדין עכ"ל והרי התם איכא לאו הבא מכלל עשה מקרא דזאת החיה אי לאו מיעוטא דוזה לכם הטמא הוה אפשר ללאו שלהם לבא מק"ו. ומ"ש מרן בכללי הגמרא בדברי הה"מ הנזכרים ע"ש דבריו קשים לשמוע כאשר יראה המעיין. ומזה יש לעמוד עמ"ש מרן בכסף משנה ה' בכורים פ"ג דין ו' עמ"ש הרמב"ם ומנין שהבכורים אסורים לאונן שהרי נאמר ושמחת בכל הטוב וכו' והאוכלן באנינות מכין אותו מכת מרדות וכתב מרן כלומר אבל לא מלקות מפני שהוא לאו הבא מכלל עשה. וכפי כלל הה"מ הרי איכא ק"ו התם כמ"ש במכות דף טו"ב זהו תורף דבריו והוא ז"ל האריך:
Letter Alef.93
צג. אשה יכולה להתעבר באמבטי. הכי מוכח מהש"ס בחגיגה דף י"ד והגם דרבינו מהר"י רוזאניס בספרו הנורא משנה למלך פט"ו דאשות דין ד' הפליא עצה ברוב בקיאותו וקרא ערער דלא אפשר להתעבר באמבטי. לישר"י לן מר דכיון דהש"ס קאמר לה בפשיטות אין לערער על זה. וגם התוספות והראשונים בחידושיהם אזלי ומודו גם ענין בן סירא שכתב מהרי"ל ונכתב בספר. ובספר קבלת החסיד הוסיף שנים אחרים לאמותם יאמרו ואין אב. גם הגאון רבינו שמשון בספר כריתות שער שני מלשון למודים אות ע' שקיל וטרי מהא דמתעברת באמבטי לק"ו דעביד בירושלמי גם הרשב"ץ שהיה רופא מובהק ובקי בכל חכמה כתב בח"ג סימן רס"ג דבתולה יכולה להתעבר ומייתי מהא דחגיגה דאמבטי. ועד אחרון הרב יעבץ באגרת בקורת מהדורא בתרא מייתי מעין המאורע בזמנו. ומ"ש בזה הרב המופלא כמהרד"ף בחסדי דוד דבריו קשים לשמוע ונעלם ממנו אמבוהא דספרי:
Letter Alef.94
צד. אשה אינה מצווה על פריה ורביה. זו הלכה רווחת את כל ונוכחת. וראיתי בחידושי קדושין לאחד קדוש הנדפסת בקושטנדינא. שכתב ריש פ"ב דקדושין אההיא דאמרינן מצוה בה יותר מבשלוחה שכתב וז"ל ואע"ג דאתתא לא מפקדא אפריה ורביה מדרבנן מיהא מחייבה עכ"ל ולי ההדיוט דבריו קשים דריהטא דכלהו שמועי ודברי כל הפוסקים דאשה פטורה מכל וכל וכבר מפורש בתוספתא דרשאה אשה לשבת בלא איש ולשתות כוס עיקרין ולינשא לסריס. אמנם גם האשה יש לה שכר כמי שאינו מצווה ועושה וכשינויא אחרינא דמשני הרב הנזכר עצמו וכ"כ מהר"ר דן בתשובה כי באה בשו"ת הר"ן סימן ל"ב וגם הר"ן שם כתב דמצוה קעבדת כשנשאת. ובפירוש ההלכות שם כתב הר"ן דיש לה מצוה שמסייעת לבעל לקיים מצותו. ועמ"ש אני בעניי בספר הקטן ברכי יוסף א"ה סימן א' אות ט"ז בס"ד:
Letter Alef.95
צה. אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת. הכי אמרינן בנדה דף ז"ך ושאר דוכתי ושלש שטות יש בדבר. לר"ת אינה חוזרת ומתעברת כלל בשום אופן. ולהרשב"ץ וסיעתו אין חוזרת ומתעברת אלא סנדל. ולמהר"ם לדעת רש"י חוזרת ומתעברת נפלים. וכמו שכתבתי אני בעניי בספר הקטן ברכי יוסף א"ה סימן ד'. ושם הבאתי דברי הרב מהר"א הלוי בספר גן המלך סימן ק"ל. ודקדקתי עליו בס"ד:
Letter Alef.96
צו. אין מביאין ראיה מן הקטן. הכי אמרו במגילה דף ך'. והקשה הרב המופלא מהר"א ישראל זלה"ה דהא קי"ל דקטן נאמן להעיד בגודלו מה שראה בקטנו באיסורין דרבנן ומגילה מד"ס ואיך לא קבלו עדות רבי יאודה שהעיד בגודלו מה שעשה בקטנו שקרא המגילה לפני רבי טרפון והזקנים. ואני בעניי תירצתי בברכי יוסף ח"מ סימן ל"ה והוא תירוץ דחוק ע"ש ובפשיטות יש לומר דמגילה שאני דהוי דברי קבלה ואמרו דברי קבלה כדברי תורה ומשו"ה לא קבלו עדותו. עיין מ"ש בעניותי על זה לקמן מערכת קו"ף אות ח"י בס"ד:
Letter Alef.97
צז. רבי אליעזר בן יעקב. הרמב"ם כתב שהיה בחרבן כן כתב בהקדמתו לפירוש המשנה ומנה ר"א בן יעקב בחבורת תנאים שראו החרבן וראיתי בספר אמרי צרופה בהקדמתו שתמה על זה דפ"ב דכלים בתוספתא מוכח שראב"י תלמיד רבי עקיבא וכן מוכח ביבמות דף צ"ג עכ"ד ואני בעניי אומר דהא והא איתנהו שראה החרבן וזו משנה שלימה במדות אמר ראב"י פעם אחת מצאו אחי אימא ישן ושרפו כסותו גם אמרו פ"ק דיומא דף י"ו מאן תנא מדות ראב"י שהוא ראה הבית. גם שהיה תלמיד רבי עקיבא כן נראה מיבמות צ"ג ומב"ר על פסוק ויוסף אברהם ויקח אשה. ומוכרח לומר שהאריך ימים ושנים רבות ולמד אח"כ מרבי עקיבא כמ"ש ספר יוחסין: ודברי הרמב"ם בהקדמת פירוש המשנה גרמו לו להרב באר שבע בתוספותיו לסוטה פ"ט גבי מאין מודדין מחוטמו שכתב דראב"י לא היה חבירו של רבי עקיבא כי ראב"י היה בדור ריב"ז וחביריו שראו החרבן ור"ע וחביריו היו אחר החרבן ומה שהזכיר קודם לרבי עקיבא אינו מן התימה וכו' ע"ש דכיון דראה דברי הרמב"ם שמנאו בחבורת התנאים שראו החרבן ובכת השנית אחר החרבן מנה לרבי עקיבא מזה דן שקדם לרבי עקיבא ואינו חבירו ונמשך אחריו הרב שיירי כנה"ג בכללי התלמוד אות י"א ע"ש ונעלם משני המאורות הגדולים דראב"י תלמיד רבי עקיבא וכמו שהשיג עליהם הרב דברי אמת בקונטריסי דף י"ד. וכן השיג על הרב באר שבע בסדר הדורות דף ע"ח ע"ד. ומ"ש הרב אמרי צרופה להוכיח מהתוספתא דראב"י תלמיד ר"ע הרואה יראה דאין ראיה מהתוספתא שהיה תלמיד ר' עקיבא רק נראה שהיה אחרון ע"ש. גם בב"ר אינו אלא לאית דאמרי אבל לת"ק אין ראב"י מכלל תלמידי רבי עקיבא ויש להרגיש על הרב סדר הדורות דמייתי מב"ר סתם ואינו אלא כי אם לאית דאמרי. ומה שהזכיר שם תנחומא כעת לא ראיתי בתנחומא שאומר שראב"י תלמיד ר"ע. ועמ"ש בעניותי בספרי הקטן פתח עינים שם בסוטה. ועוד יש להאריך ולצדד ולהרחיב הדיבר כאשר ממעינ"י הישועה ישר יחזו פנימו ודוק הטב:
Letter Alef.98
צח. רבי אליעזר הגדול. הוא סתם רבי אליעזר דמתניתין ומתניתא. והוא תלמידו של ריב"ז ומאד צריך לדקדק בין רבי אליעזר ביו"ד לרבי אלעזר בלי יו"ד שכמה גדולים אגב שטפייהו כתבו דברים אשר לא כן כמו שתראה בספר הקטן פתח עינים בברכות דף א' ע"ג. וביבמות דף קי"ג ע"ד: ודע שרבינו בחיי כתב שהוא מזרעו של משה רבינו ואתי כמ"ש באגדה דמשה רבינו ע"ה אמר יהי רצון שיהיה זה מחלצי והרמ"ע במאמר חקור דין ח"ב פט"ו דאולי היה מבני בנותיו של משה רבינו ופירש המפרש דמבני בניו אי אפשר שלא היה לוי ע"ש ביד יהודה. והכונה מבני בנות בן משה רבינו ע"ה ואני בעניי נ"ל דמקור דברי רבינו בחיי הם ממדרש במדבר רבה פ"ט וירושלמי פ"ג דסוטה ע"ש ובסוף קונטריס אחורי תרעא ע"ש ודוק:
Letter Alef.99
צט. אין הולכין בממון אחר הרוב. הרב המובהק חסידא קדישא כמהר"ר יהודה נבון זלה"ה חקר אם הוא מדאורייתא או דרבנן ע"ש בספרו הבהיר קרית מלך רב ח"ב סימן י"ב ולעת הלום היתה קרי"ה שגבה ממנו כי אינו נמצא אתי הספר הנזכר:
Letter Alef.100
ק. אין כותבין את התורה פרשיות. הוכיח הרב החסיד יקרא דארע"א מדברי הרמב"ם שהוא מן התורה במ"ב אות ו' ושם הביא דברי הרי"ף והרא"ש בדין אין כותבין מגילה לתנוק. ע"ש דודאי בעית בהאי ארעא ואני בעניי עמדתי קצת בזה בספרי הקטן ברכי יוסף י"ד סימן רפ"ג ועוד ארש נתנה יבולה בספרי הקטן פתח עינים בגיטין על דף ס' לך נא ראה:
Letter Alef.101
קא. אין שבות במקדש. נראה מדברי התוספות בשבת דף מ"ב ע"א ד"ה אפילו של עץ דלא אמרינן אין שבות במקדש אלא באיסורי שבת אבל לא בשאר איסורים וכן כתב הרב מהרש"א בחידושי הלכות שם בהדיא וז"ל ואע"ג דאין שבות במקדש היינו באיסורי שבת אבל בשאר איסורים כההיא דמיירי התם מביאו ומזלפו על גבי אישים ליכא לפלוגי בין מקדש ובין גבולין עכ"ל ובספר מחנה ראובן על פסחים דף ל' בההיא דאמר רב קדרות בפסח ישברו שכתב הרא"ש משם ראבי"ה דאי אהדרינהו לכבשן לא גזרינן והביא ראיה מזבחים דף צ"ו ותמה הרב תפארת שמואל דשאני התם דאין שבות במקדש. תירץ דאין שבות במקדש לא אמרינן בשאר איסורים כמ"ש התוספות ומהרש"א עיין בספר הנזכר באורך ויש מי שחיזק דברי הרב תפארת שמואל במ"ש התוספות שם בזבחים דף צ"ו ד"ה ואם טש דבכלים דמקדש ברגל אוקמוה אדאורייתא וגבי כלים הקלו הרי דבכלי המקדש אין שבות ושפיר כתב הרב תפארת שמואל ונדחית ראית ראבי"ה. ויש לדחות כאשר יראה הרואה ודוק:
Letter Alef.102
קב. אתי עשה ודחי לא תעשה. אי אתי עשה ודחי לאו הבא מכלל עשה הוא פלוגתא דרבוואתא מערכה לקראת מערכה כאשר העמיק הרחיב רחב רחב בספר מחנה ראובן דף י"ט ודף ך' ע"ש באריכות שוב ראיתי על י"ד היאו"ר יד מלאכי אות שב"ע דבא לבית הספק הרב מהר"א ישראל והרב המחבר השיבו אך קצרו את הרחב ואני לא אמרתי אלא להזכיר:
Letter Alef.103
קג. אסור. כתבו התוספות בתעניות ריש דף י"א אסור לשמש בשני רעבון וא"ת הרי יוכבד נולדה בין החומות וי"ל דלכ"ע לא הוי אסור אלא למי שרוצה לנהוג עצמו בחסידות וכו' עכ"ל. עין רואה דאע"ג דקאמר אסור לאדם כתבו דלא הוי איסור אלא לעושה חסידות. והוא חידוש והרב אליה רבה סימן ר"מ ס"ק ך' כתב על דברי התוספות ולכאורה לא שייך איסור במילי דחסידות אלא נראה פירוש תוספות שכתבו דהוא חסידות לחשוכי בנים כיוסף עש"ב. וכן ראיתי להרב באר שבע בספרו צידה לדרך פרשת מקץ אך בחזקת היד וז"ל וק"ל טובא על דבריהם מדקאמר בגמרא סתם אסור משמע אסור מן הדין ולא ממדת חסידות וכו' ע"ש שהאריך ופירש דברי התוספות כהרב אליה רבה ע"ש: והן עתה נדפסו חידושי הריטב"א למגילה וראיתי לו ז"ל על דף כ"ח שכתב גבי תיתי לי דלא עבדית שותפות וז"ל והנכון דההיא לאו איסורא ממש דאורייתא או דרבנן אלא מדת חסידות בעלמא וכענין שאמרו אסור לאדם שילוה מעותיו בלא עדים ואסור להלוות את הגוי ברבית וכענין שאמרו אסור לשחרר עבדו ועובר בעשה וכדפרישית במסכת גיטין מורי נר"ו עכ"ל ובדפוס יש ט"ס הא למדת דהריטב"א ורבו מפרשים כמה מקומות דקאמר אסור בגמרא ואינו אסור לא דאורייתא ולא דרבנן אלא מדת חסידות בעלמא ומעתה דברי התוספות הנזכרים כפשטן ואין צורך למה שנדחקו בדבריהם הרבנים הנזכרים: איברא דזה שכלל הריטב"א המשחרר עבדו בהנך מוכח דגם במשחרר עבדו ליכא איסורא לא מדאורייתא ולא מדרבנן ואיכא למיקם דהריטב"א גופיה בחידושיו לגיטין על דף ל"ח כתב משם רבינו דאסורא דרבנן איכא ולאו עשה גמור הוא. והוא הפך מאי דכתב הכא במגילה משם רבו דהוא מדת חסידות בעלמא. אם לא שנאמר דמורי לחוד ורבינו לחוד. ומ"מ יש להרגיש דהכא והתם מייתי לה ומשתוקא נסיב והוו תרתי דסתרן. ולא עוד אלא דממ"ש בחידושיו לעירובין משמע דסבר דהוא מדאורייתא כאשר יראה המעיין. ויש ליישב. ועמ"ש בספר הקטן פתח עינים ריש שבת ודוק: שוב ראיתי להר"ן סוף פ"ק דע"ז שכתב משם הרמב"ן בהא דאסור לעשות שותפות עם הגוי דליכא איסורא לא מדאורייתא ולא מדרבנן ולא מתסר אלא ממדת חסידות ע"ש וכן כתב הרב הנמקי יוסף סוף פרק ארבע מיתות דאינו אסור אלא ממדת חסידות ע"ש וק"ק על הרב צדה לדרך והרב אליה רבה שתמהו על דברי התוספות בתעניות שכתבו דלא הוי אסור אלא מחסידות. ונדחקו לאפוקי מילייהו מפשטן. ולא זכרו דברי הר"ן והרב הנמקי ז"ל דכתבו דאסור דהתם אינו אלא מדת חסידות. ועמ"ש בעניותי לעיל אות י"א בס"ד ודוק:
Letter Alef.104
קד. אשר. הוראת תיבת אשר כתבו הרב באר שבע בתוספותיו פ"ג דהוריות והרב קרבן אהרן גבי אשר נשיא יחטא דשנינו יכול גזרה. פירשו דאשר מורה על הודאי וקשה דמסיק במכות דף ח'. דכל היכא דכתיב אשר דאי בעי הוא אם לא שיש גילוי בכתוב. או דשני קרא בלישניה כי ההוא דאשר נשיא יחטא. ומהשינוי דרשו נמי אשרי הדור וכו' כדאמרו שם בהוריות בש"ס בהך דרשא דאשרי הדור. ובזה תריץ יתיב הרב מופת הדור מהרח"א בישרש יעקב דף ע"א מאי דאמרינן אשר שברת יישר כחך ששברת במ"ש הרשב"א ע"ש ובשערי ועיין מה שדרשו בזוהר הקדוש על פסוק אשר נשיא יחטא ע"ש:
Letter Alef.105
קה. אין בודקין מן המזבח ולמעלה וכו'. אף מי שהיה כתוב באסטרטיא של מלך. זו משנה בקדושין דף ע"ו. וראיתי להרב יפה מראה פ"ג דע"ז שהקשה על איתי הגתי שהיה שר צבא במלחמת אבשלום והא קי"ל כל משימות שאתה משים לא יהיו אלא מקרב אחיך והיאך נתנה שררה זו לגר ואפילו ליכתב בחיילות של בית דוד היה צריך להיות מיוחס כדאיתא פרק עשרה יוחסין וי"ל דהוראת שעה היתה כי לא נמצא גבור חיל כמוהו עכ"ל. ומעין דוגמא תירצו הר"ם מקוצי והרשב"ץ על שמעיא ואבטליון שהיו נשיא ואב"ד והיו מקהל גרים וניחא להו דלא היה כמותם בחכמה ולכך מינום. ולפי דבריהם הן נסתר דינו של הרב כנה"ג בח"מ סימן ז' דסמיך אהא דשמעיא ואבטליון ולפי האמור אינה ראיה וכאשר אני בעניי כתבתי במקומו. וזה דומה לתירוץ הרב יפה מראה. אך יש להעיר על הרב ז"ל דהרי שם פרק עשרה יוחסין עלה דהך פריך הש"ס והאיכא איתי הגתי ועוד וכו' ת' ילדים וכו' דאזלי לבעותי עלמא. הרי דהש"ס קשיתיה מאיתי וכו' ומת' ילדים וכו' ומשני דאזלי לבעותי עלמא ואמאי הרב העלים עין משינויא דהש"ס ותו דדבריו הפך הש"ס דהוא סבר דירד למלחמה להלחם והש"ס מסיק דלא ירד: ואם נפשך לומר דהש"ס מאי דמשני הוא דוחק דאיתי שר צבא ולא ירד למלחמה דהתינח לת' ילדים דמצינו לומר דלא ירדו למלחמה בתוך ישראל כדפירש"י אבל על שר צבא אינו מתישב. הן לו יהי כדברך מאחר דמוכח מהש"ס ודאי דשינויא דאזלי לבעותי עלמא לשנויי גם לאיתי. הו"ל להרב ז"ל להביא דברי הש"ס ולדקדק בהם. ותו יש להעיר על הרב ז"ל שכתב כי לא נמצא גבור חיל כמוהו דאפילו נימא הכי כל דאיכא גבורים מיהא תסגי ותו דהאיכא יואב ואבישי. ואם כונתו כי לא נמצא לשים לשר על המחנה הג' כמוהו גם זה דוחק ואינו מספיק להתיר לגר להיות לראש ולשר. ויש לדחות:
Letter Alef.106
קו. רבי אלעזר בן פדת. פשוט דהוא תלמיד ר' יוחנן ביבמות דף כ"ה ודף צ"ז ובירושלמי פ"ב דברכות ופ"ב דשקלים ושאר דוכתי. וא"כ יש להעיר עמ"ש במציעא דף פ"ד כי נח נפשיה דריש לקיש והוה מצטער טובא ר' יוחנן ניזיל ר' אלעזר בן פדת דמחדדן שמעתתיה והלא תלמידו היה. ולזה יש לומר דכבר היה גדול ונסמך לרבי ולא הוה שכיח גביה דר' יוחנן. והגם שהיו לו לר' יוחנן כמה תלמידים גדולים שלמים וכן רבים שכבר הם לומדים ומלמדים לאחרים בחרו לר' אלעזר דמחדדן שמעתתיה. אך עדיין יש להעיר דודאי ר' אלעזר ידע בטבע ר' יוחנן דהוה בעי מאן דמותיב ליה ואיהו מפרק דבהכי רווחא שמעתתא וא"כ איך שבקיה למנהגיה והיה אומר תניא דמסייע לך. ואפשר דשפיר ידע ארחיה דרביה ר' יוחנן ברם הוה מסתפי שמא מתוך הויכוח יצא מפיו איזה דיבור שלא כמשפט ויקפיד ר' יוחנן. [יש סמך גדול לזה ממ"ש הרמב"ן בחדושי מציעא פרק המקבל הביאו רבינו בצלאל בכלליו כ"י שכתב בתוך דבריו להקשות על פירוש רש"י במה שפירש עמ"ש כי מטית לשחיטת קדשים וכו' וז"ל ועוד שלא מצינו חכם שאומר לחברו שיקשה לו אלא כל החכמים מקפידים בכך ור' יוחנן עניש כמה תלמידי משום דאקשו ליה ואע"ג דמשבח ליה לר"ל בתר דקטליה ורב כהנא קביל עליה דלא לותביה ואיכא נמי דמצלי בהכי רחמנא ליצלן מכיסופא דשמי עכ"ל הנצרך לנו. ובהכי תנוח תעדנו כמה שר' אלעזר לא פריך ליה ודוק:
Letter Alef.107
קז. איש. כי כתיב בקרא דינא הוא דממעטינן אשה אי לאו דאיכא ריבויא דמאי דאמרינן השוה הכתוב אשה לאיש וכו' היינו דוקא היכא דכתיב לשון זכר אבל כי כתיב איש וליכא ריבויא לאשה איש הוי מיעוט לאשה כאשר מתבאר מסוגית פסחים דף צ"א ומפ"ק דקדושין גבי כשהוא אומר תיראו וכו' ובקמא דף מ"ד ע"ב ושם דף ק"ט ובתוספות בסנהדרין דף ס"ו ודף פ"ד עיין שם בכל הני דוכתי ובחון מהם וחקור בהם. ומיהו יש חילוקים שכתבו האחרונים כאשר תראה להרב שאלת יעבץ בח"ב סימן ס"ט דף מ"ב ריש ע"ב ויש להשיב קצת עיין בדבריו ודוק בסוגיות הנזכרות ואביזרייהו:
Letter Alef.108
קח. איש. פרט לקטן דרשינן בכמה וכמה דוכתי בספרא וספרי והש"ס ומהם בסנהדרין דף נ"ב ודף נ"ד ופסחים דף צ"א ות"כ פרשת טהרה וספרי פרשת תצא. ואמרינן אין לי אלא איש בן ט' שנים ויום א' מנין ת"ל ואיש. ועיין מה שכתבתי אני בעניי במאי דשייך לזה בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סימן תנ"ז ומשם באר"ה. והרב יעבץ בתשובה הנזכרת בסמוך כתב דכי כתיב איש טפי אית לן למעוטי קטן מלמעוטי אשה. ועמ"ש התוספות ריש חגיגה ומ"ש אני בעניי בספר הקטן פתח עינים שם:
Letter Alef.109
קט. איש. ממעטינן מאיש ולא רוח ושד והוא בכלל מ"ש במשנתנו ומי שאינו איש כן כתב הרב מהר"ם מלובלין בתשובה סימן קי"ו והסכימו האחרונים עמו ודלא כספר נחלת בנימין דפליג עליה. ודברי ספר חקי דרך א"ה סימן ו' שלא בדקדוק כאשר ישר יחזו פנימו ממעיי"ני הישועה:
Letter Alef.110
קי. איש. ולא בהמה כן אמרו בספרי זוטא פרשת נשא הובא בילקוט על ידי איש מקנא אותה ולא ע"י בהמה וכ"כ הרמב"ם פ"א מהלכות סוטה ושכב איש אותה פרט לקטן ולבהמה. ולנו בעניותנו אריכות דברים בזה בסוגיות הש"ס והתוספות ודברי אחרונים בס"ד:
Letter Alef.111
קיא. אין מושיבין מלך בסנהדרין. כתב הרב כנסת הגדולה בהגהותיו להרמב"ם ליישב מאי דקשיא מדוד הע"ה שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה שהיה מכלל הסנהדרין דמאי דקתני הוא אין מושיבין אבל אם ישב מעצמו שפיר ע"ש ונעלם ממנו דבירושלמי פ"ב דסנהדרין אמרו אין המלך יושב בסנהדרין ואם נפשך לומר. מ"מ הו"ל להרב להביאו. וגם לשון הרמב"ם דקאמר שהיה מכלל הסנהדרין אינו מתישב כפי פירושו: והר"ן בחידושיו פירש דאין מושיבין היינו ולא יהיה ממנינם דאי ממנין הסנהדרין התנן מלך לא דן ואף במלכי ב"ד אין מושיבין היכא דלא הוי ממנינם וכו' ע"ש והנה הרב באר שבע בתוספותיו פ"ק דהוריות והרב משנה למלך הקשו במ"ש שם א"ר יונתן מאה דישבו להורות דאיך יתכן דהסנהדרין הם ע"א ואין להוסיף עליהם ע"ש במש"ל פ"ט דסנהדרין. ואני בעניי תירצתי בספר הקטן שער יוסף סוף דף י"ט דאין להושיב בקבע בסנהדרין אלא ע"א ולקרוא כלם בשם סנהדרין אבל אם ירצו הסנהדרין יכולים לישב טפי מע"א וכו' ע"ש באורך ומדברי הר"ן שהבאתי יש ראיה לזה דמוכח מדבריו דיכולים לישב בסנהדרין יותר ולא יהיו ממנינם חוץ מן המלך ודוק הטב כי יש לצדד:
Letter Alef.112
קיב. אין מושיבין מלך בעיבור שנה. מקשים מחזקיהו המלך דישב ועיבר ניסן בניסן ועיין מה שכתבתי בעניותי בספרי הקטן פתח עינים פסחים על דף נ"ו בסייעתא דשמיא ושם דקדקתי עמ"ש הרב שושנים לדוד על זה ע"ש:
Letter Alef.113
קיג. אין מעמידין מלך אלא עפ"י ב"ד של ע"א ועל פי נביא. כ"כ הרמב"ם ריש הלכות מלכים ובחלוקת ע"פ ב"ד של ע"א. מרן בכ"מ לא זכר מ"ש הוא עצמו פ"ד דכלי המקדש שהוא תוספתא. ואשתמיט להרב פר"ח דברי מרן הנזכרים ולהרב גופי הלכות התוספתא ודברי מרן הנזכרים: ומ"ש על פי נביא הקשה הרב לחם משנה דמנין לו כי לא נאמר בתוספתא וכו' ונעלם מהרב ז"ל שהוא תלמוד ערוך ברייתא דספרי פרשת שופטים. ומאי דלא אתמר בתוספתא ל"ק דמילי דשוו מלך וכ"ג קתני ומילתא דליתא בתרוייהו לא קתני:
Letter Alef.114
קיד. אלמנה. שמעתי בילדותי מרב וחסיד בישרא"ל גדול שמו זלה"ה דנסתפק אי אלמנה מהמלך מהאירוסין דלא נתיחד עמה ולא בא אליה אי אסירא להדיוט. או דילמא מאחר דזו לא נגע ולא פגע בה המלך ולא הביאה המלך חדריו שריותא היא. ובו בפרק אני ענית"י להחסיד ורב הנזכר לישר"י לן מר דודאי אלמנה סתם היא בין מן האירוסין בין מן הנשואין כדמוכח ביבמות דף ך' ודף נ"ט ודף ס"א ולא עוד אלא דבסנהדרין דף י"ח דקתני כ"ג חולץ כו' אמרו בש"ס קפסיק ותני ל"ש מן האירוסין ל"ש מן הנשואין ותנן סמוך לכ"ג מלך לא חולץ וכו' והדבר מבואר. ותו דמסתברא כיון דקדשה היא אשת מלך והרי היא אשת איש אעפ"י שלא נבעלה כמ"ש הרמב"ם ריש הלכות אשות וא"כ לא יש ס"ד דתשרי להדיוט ופשוט: ומן האמור תשובה מוצאת למ"ש הרב אדמת קדש זלה"ה ח"ב א"ה סימן ד' דאלמון המוזכר בדברי רז"ל סתם הוא אלמון מן הנשואין ולפ"ז כי אמור רבנן דאלמון לא יברך אלא יום א' כשנשא אלמנה הוא דוקא אלמון מן הנשואין דזהו נקרא אלמון סתם וכו' ע"ש ויש לעמוד דמהני שמעתתי נהירן וצהירן דאלמנה היא בין האירוסין בין הנשואין נימא דה"ה כי אמור רבנן אלמו"ן על משפטו ישב דינא יתיב היתה כאלמנה. איברא דלענין דינא בנדון הרב הנזכר יש פנים לומר דאלמון דהתם הוא דוקא מן הנשואין דניכר החוש"ה אל העי"ן דאלמון מן האירוסין אית ליה שמחה טפי בנשואיו:
Letter Alef.115
קטו. אוכל. פחות מכביצה אם מקבל הכשר נראה מדברי התוספות דפרק המצניע דף צ"א ד"ה אי לענין וכו' דאף מדרבנן אינו מוכשר וכ"כ בהדיא הרב חידושי הלכות בפרק כל שעה דף ל"ג ע"ד התוספות ד"ה לאימת יע"ש ומ"מ סותרים דבריהם בכריתות פרק אמרו לו גבי ההיא דהתירו לה למגע טמא שכתבו להדיא דמדרבנן מקבל הכשר בכ"ש וכן הוא מוכרח מדברי הגמרא שם יע"ש. וצ"ע. מצאתי כתוב בכ"י מהרב המופלא מהר"ח בר דוד אבואלעפיא זלה"ה ועיין בספר א"ד מ"ק אות פ"ג:
Letter Alef.116
קיו. אוכל. לטמא אחרים לכ"ע בעינן כביצה ובלא"ה לא מטמא כמבואר בכמה מקומות. וצריך להתיישב במתניתין דפ"ב דטהרות מ"ד דתנן הראשון והב' שבתרומה טמא ומטמא וכו' עמ"ש הראשונים ז"ל בפרק לולב הגזול דטעמא דאתרוג של תרומה טמאה היינו משום דכתותי מכתת שיעוריה עיין בתוספות שם ובחידושי הרשב"א ז"ל שם יע"ש והשתא האיך ראשון שבתרומה מטמא אחרים כיון דכתותי מכתת שיעוריה ואין כאן שיעור ביצה לטמא אחרים וכעת צ"ע. שוב ראיתי שהתוספות פרק ארוסה ד"ה לאו כגבוי הקשו כן עלה דההיא דאמרינן בבכורות דכלאי הכרם מטמאים ט"א והניחוהו בתימא יע"ש. ולא ידעתי אמאי לא ק"ל אמתניתין דטהרות וכדבר האמור והרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות ט"א דין כ"ה כתב הערלה וכלאי הכרם וכו' כולן מתטמאין ט"א יע"ש וכנראה דשינה לכתוב מתטמאין ולא כתב מטמאין כגירסא בגמרא ליישב קושית התוספות והרשב"א ז"ל כמו שהארכנו במ"א יע"ש וכן מצאתי בספר שער אפרים סימן ל"ח שכתב שם בנו ז"ל כן בדעת הרמב"ם יע"ש. ואני אומר שאם זאת היתה כונת הר"ם ז"ל אין זה מעלה ארוכה דמה יענו שפתי צדיק לההיא דתרומה טמאה שכתבנו והדבר צ"ע. כך מצאתי כתוב להרב הנזכר זלה"ה:
Letter Alef.117
קיז. איסורין דרבנן. כגון אסור למלאת פיו שחוק ולשמש בשני רעבון ולישן ביום יותר משינת הסוס וכיוצא אין עליו לא מלקות ולא נדוי אלא קורין אותו עובר על תקנת חכמים. כן כתבו הגאונים בתשובה הביאה רבינו ירוחם חלק אדם נתיב י"ח והביאו מרן בבדק הבית י"ד סימן זק"ן. והרב ארעא דרבנן מ"ק אות ע"ו ובספר ריח שדה בשו"ת סימן י"ב הביאוהו משם בדק הבית וכתב בספר ריח שדה דמה שמנדין לדברי חכמים היינו מה שגוזרין כדי שלא יבא ליגע באיסור תורה ועושין משמרת או על מצוה שלהם וכן כתב הרב החסיד בארעא דרבנן. ולי ההדיוט נראה שאין דברי הגאונים אמורים אלא באיסורים קלים כגון הני שהזכירו דנראין הדברים שהם חומרות ועין רואה דכמעט רובא דעלמא לא זהירי בהו. וכבר כתבו רבוואתא ז"ל דזמנין דאמור רבנן בש"ס אסור והוא מדת חסידות וכמו שהבאתי דבריהם בעניותי לעיל אות ק"ג:
Letter Alef.118
קיח. ארוסה. אסורה לבעלה מדברי סופרים כן כתב הרמב"ם פ"י מהלכות אישות וכתב הרב המגיד דהראיה מנהג יהודה שמיחדין אותה קודם כניסה לחופה ואם היתה אסורה לו מן התורה לא היה מותר לו להתיחד עמה עכ"ד ושמעתי מקשים דמשמע מדברי הרב המגיד דביהודה היו עוברין אדרבנן והרי היו מברכין ברכת חתנים משום דכלה בלא ברכה וכו'. ולי הצעיר אפשר לומר דסבר הרב המגיד דההיא ר' יהודה היא אבל לתנא קמא גם ביהודה לא היו מברכין ברכת חתנים אלא בבית חתנים ועיין בשיטה מקובצת:
Letter Alef.119
קיט. אמוראים היו בקיאים במשניות דסדר טהרות. כן כתבו התוספות במציעא דף קי"ד וכן כתבו התוספות בחולין סוף דף ק"י ע"ש. וכן כתוב בשיטה מקובצת שם. ומכל שכן שהיו בקיאים במקרא. ותימא על התוספות בבתרא דף קי"ג שכתבו דזמנין האמוראים לא היו בקיאים בפסוקים ומייתו ראיה מסוגית קמא דף נ"ד דקאמר איני יודע אם נאמר בהם טוב ע"ש. ובעניותי הדברים קשים לומר על האמוראים כן ומה גם דאמרו רז"ל דצריך ת"ח להיות בקי בכ"ד ספרים והביאו רש"י בפירוש החומש פרשת תשא ע"ש. וסוגית קמא אינה ראיה דשערי תשוב"ה לא ננעלו וכבר המפרשים אסברוה ניהלן וגם אני בעניי פירשתי בזה פירוש קרוב לאמת ככתוב במקומו. ועמ"ש הרב מהרי"ל סימן קמ"ט (כפי סימני הדפוס) ע"ש ובמקום אחר כתבתי קצת בזה:
Letter Alef.120
קך. אין דרך תלישה אלא ביד או בכלי ולא על ידי זריקה. ואם זרק אבן על האילן והשיר פירותיו אינו חייב אלא פטור אבל אסור מדברי סופרים כן כתב רש"י בשבת דף ע"ג וכתב הרב בכור שור דלא מיעט רש"י אלא ע"י זריקה אבל בפיו חייב מדאורייתא ע"ש דף קי"א ועיין מ"ש הרב מגן אברהם סימן של"ו וע"ש בברכי יוסף ומחב"ר:
Letter Alef.121
קכא. אין מושיבין זקן בסנהדרין. הכי אמרינן בסנהדרין דף ל"ו וכתב בספר יוחסין דף כ"א משם רבינו חננאל דהיינו טעמא שלא מינו לר' אליעזר הגדול לנשיא ומינו לר' אלעזר בן עזריה מפני שהיה זקן מאד. ועמ"ש אני בעניי בקונטריס אחורי תרעא דף קע"ד ע"ד ע"ש: והן עתה ראיתי בספר יוחסין דף י"ב שכתב וז"ל ורבן יוחנן בן זכאי אעפ"י שהיה זקן מאד מינוהו ראש הסנהדרין אעפ"י שכתב רבינו חננאל כי ביום שמינו לראב"ע לא מינו לר' אליעזר שהיה זקן וכו' עכ"ל. ואפשר שכונתו שהיה זמן שר' אליעזר פירש והיה בביתו וכיון שכן איכא חששא משא"כ ריב"ז ובהכי נדחה צד א' שצדדתי באחורי תרעא. אמנם אפשר לפרש דבריו דהכא גבי ריב"ז לא היה כמוהו על דרך שכתב הרשב"ץ בשמעיא ואבטליון וכ"כ במנחת יהודה משם הר"ם מקוצי. ודוק הטב. א"נ דשאני התם בעת החרבן דהקיסר הרג רשב"ג והיה מוכרח רבן יוחנן בן זכאי שהוא מצא חן בעיני הקיסר ומשו"ה נתמנה לנשיא. ועמ"ש לקמן במערכת יו"ד אות יו"ד בס"ד ודוק:
Letter Bet.1
א. ברכה שאינה צריכה. בברכות דף ל"ג סוף ע"א אמרו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא. והביאה הרי"ף פרק אלו דברים וכתבו התוספות בראש השנה דף ל"ג והרא"ש בפסקיו פ"ק דקדושין דברכה שאינה צריכה אין אסורה אלא מדרבנן וכ"כ הרב החינוך פרשת עקב וספר המכריע סימן ע"ח וכן כתבו תלמידי רבינו יונה פרק אלו דברים וכבר הרב החסיד מר ניהו רב"ה בארע"א באות ק"ז הביא דברי תלמידי רבינו יונה ורמז מ"ש מקראי קדש בשם התוספות ע"ש. אמנם מדברי הרמב"ם פ"א דברכות משמע לי דהוי מדאורייתא וכ"כ הרב מגן אברהם סימן רט"ו וכן הוכיח הרב מקראי קדש דף קכ"ד ממ"ש הרמב"ם סוף הלכות שבועות וכן כתב בפירוש בתשובות הנדפסות מקרוב קראו בשמותם פאר הדור סימן ק"ה דכתב דברכה שאינה צריכה דאורייתא. ואשר יקשה מתשובה אחרת להרמב"ם שם סימן כ"ו אני בעניי תירצתי בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סימן מ"ו ושם הוכחתי מדברי הראשונים דלא מיבעיא ברכה שאינה צריכה דכשמברך אין צריך לברך דאיסורא הוא אלא אפילו דכשמברך הוא חייב לברך אלא שמחמת מה שקדם היא ברכה שאינה צריכה הוא איסורא והארכתי בעניותי בזה ע"ש ובמחזיק ברכה סימן רט"ו ודוק הטב: ודע שהרב מהר"י זיין בפרח שושן א"ח סוף סימן י"ד העלה דאף מהרהר ברכה שאינה צריכה עובר בלא תשא ולי ההדיוט נראה כדעת הרב גנת ורדים דאין בהרהור משום לא תשא והגם דבברכי יוסף סימן ס"ב הייתי קוהה על זה בפתח עינים ברכות על דף ך' דחיתי ראיות הרב פרח שושן ע"ש:
Letter Bet.2
ב. בנים כסימנים. כתב הרב המגיד פ"ב מהלכות אישות דין ט' וז"ל מדברי הרבה מן המפרשים נראה שאפשר לקטנה שתתעבר ולא תמות וכל זמן שילדה בנים כסימנין משעת העבור ואפילו מקודם זמן נערות ואינה יכולה למאן וזה נראה מדעת הראב"ד ממה שכתב פרק י"ט בהשגות עכ"ל הה"מ: ויש להסתפק לדעת הראב"ד לפי מאי דסבר הראב"ד פ"ג מאסורי ביאה ופ"ב דסוטה דקטנה אין לה רצון להאסר על בעלה ע"ש אם קטנה נשואה זנתה ברצון ונתעברה מאותה ביאה אם אסורה לבעלה מי אמרינן כיון דמאותה ביאת זנות נתעברה הרי חשיבא גדולה כמו שסובר הראב"ד דבנים הרי הם כסימנים אפילו בקטנה משעת עבור ולמפרע ניכר שבא על הגדולה ברצון ואסורה לבעל ולבועל. או דילמא אי אמרה הראב"ד היינו מהעבור ואילך לאפוקי בעת הביאה דבה שעתה היא קטנה ואין לה רצון ולא אסירה לבעלה ישראל דבא על הקטנה מקרי ובחזקת שלא תתעבר ושריא: ואפשר להביא קצת ראיה ממ"ש פרק קמא דכתובות על מעשה דבת שבע מעשה שהיה מפני מה לא אסרוה התם אונס הוה ואב"א כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו. ומוכח דאי לאו דנאנסה אי נמי קבלה גט היתה אסורה לבעל ולבועל. ולדעת הראב"ד דסבר דקטנה אין לה רצון ליאסר וחשיב אונס ובישראל שריא הרי בת שבע קטנה היתה בציר משב שני כדאמרינן ריש פרק בן סורר ומאי פריך מבת שבע מפני מה לא אסרוה. אלא מוכח דסבר הראב"ד דכל שנתעברה למפרע באותה ביאה עצמה שממנה נתעברה חשיבא גדולה ואסורה וכיון דבת שבע נתעברה גם הביאה זנות היא ואסורה לאוריה ולדוד המלך ע"ה והיינו דחקרו בש"ס מעשה שהיה מפני מה לא אסרוה ומשני אונס הוה וכו': ואולם לדעת הרמב"ם דסבר דבנים כסימנים דוקא אחר י"ב שנה א"נ דסבר דאף קודם י"ב אחר הלידה בנים כסימנים אבל כל זמן שהיא מעוברת דין קטנה יש לה ויכולה למאן כמ"ש הרב המגיד והדברים עתיקין כמו שהאריך הרב לחם משנה שם פ"ב דאשות בצדדים וצידי צדדים מכאן ראיה לדעתו דקטנה שזנתה ברצונה נאסרת דאף דנתעברה מביאה זו בת שבע חשיבה קטנה באותו פרק או עד שילדה. ולפי דעתו ז"ל גבי בנים כסימנים מוכח מינה דקטנה נאסרת על בעלה אם זנתה ברצון וכמ"ש בעניותי בהגהותי פ"ג דאסורי ביאה ע"ש שהארכתי קצת ועמ"ש הר"ן בחידושי סנהדרין ריש פרק בן סורר ד"ה קטן ודוק בדברי קדשו ע"ש ובמ"ש הר"ן בנדרים דף ל"ה ע"ב ודוק:
Letter Bet.3
ג. בתולה. ראיתי לכתוב חידוש בשגם אינו מעין מלאכתנו. והוא כי שמעתי מפי אנשים של צורה בערי איטאליא ובעיר אמשטרדאם שכל בתולה שנולדה ביום הששי אין לה טענת בתולים כי משפט מזל ויום הששי מחייב שלא יהיה לה בתולים. וגם ראיתי עדות אחד מרב דפקיע שמיה בדור שלפנינו הרב החסיד מהר"ר יוסף פאייאמיט' זלה"ה שהוא מעיד שבת פלוני נולדה יום הששי וחתים עלה. ומסתם לה סתומי אמאי אכפל תנא ושרטט וכתב לה. ואשתומם כשעה דאין בש"ס והפוסקים רמז מזה. ואם אמת הדבר לא נמצאו לה בתולים לנולדה ביום הששי לא היה דבר נעלם מרז"ל והי"ל ללמד דעת דנ"מ טובא. ועד אחרון פה ליוורנו שנת תלק"ט בחזרתי לש' משליחות מצוה כה הראוני העתק מ"ש בספר פחד יצחק כ"י להרב מהר"י לאמפרונטי זלה"ה אות נ' על זה וכתב שכך הורגלו באיטאליא משנת תג"ל וכמה רבנים עשו לבנותיהם הנולדות יום הששי עדות זה ולא נודע טעם הדבר כי מלבד שלא נמצא בש"ס ופוסקים. גם חכמי הרפואה וחכמי התכונה לא דברו בזה אך משם אחד קדוש כתב דיש סוד בדבר הנמסר מפה לאזן. ואחר זה כתב דכמה בתולות שנולדו ביום הששי שעשו אביהן עדות על יום לדתן בהגיע תור נשואיהן נמצאו להן בתולין כשאר בתולות זהו תורף דברי ספר פחד יצחק. ואזן מילין תבחן דהני מילי רפויי מרפיין חלושי"ם יעברו ומ"ש דיש סוד בדבר מי יתן והיה סו"ד וסב"ר ומאן גבר בכלא בדור יתום מגלה רזין וסודות חדשות מעתה:
Letter Bet.4
ד. בעיא במידי דלא נפקא מינה מידי. רש"י כתב פ"ק דחולין גבי אברי בשר נחירה דאע"ג דמאי דהוה הוה בעי משום דרוש וקבל שכר. והרא"ש בפסקיו הקשה עליו מריש יומא דפריך כיצד הלבישן מאי דהוה הוה ומשני למסבר קראי אלמא דדוקא אי איכא משום אסבורי קראי בעי וכתב דבעיית אברי בשר נחירה נ"מ לדינא באחד שנדר וכו' ע"ש והרב החסיד הרמ"ד ביד"ו החזקה הפליא למלא את יד"ו מן הש"ס מכמה דוכתי דבעי ולא נ"מ מידי. ועד אחרון הביא מפ"ק דסנהדרין דף י"א איבעיא להו על התקופה שמחין וכן פרק חלק דף צ"ה בעי אביי חסר אלפא וכו' ותנן פ"ז דנגעים אלו בהרות טהורות שהיו בו קודם למתן תורה וכו' וגם הרב באר שבע לא רמז כלל מכל האמור עכ"ל בקצור הלא בספרתו באורך והרואה יראה דדרך קשתו על הרא"ש והתוספות דחגיגה דף ו'. וגעגועים יש לי על הרב דהלא הרא"ש והתוספות סמכי על ההוא דפ"ק דיומא דפריך כיצד הלבישן מאי דהוה הוה וא"כ כל הקושיות שהקשה לא על התוספות והרא"ש תלונותיו והנה תסובינה למרמא מכל הני אההוא דפ"ק דיומא והתוספות והרא"ש נקיים כי מה שיתרץ לסוגיות הש"ס יתרץ להתוספות והרא"ש. והן אמת דיש להעיר על התוספות והרא"ש דסמכי אההיא דיומא ולא העלו על שפתם כלהו שמועי הנז' ומה גם דהרא"ש כתב שם פ"ק דחולין בהקשותו על רש"י דלקבוע בעיא בדבר שאין בו צורך לא אשכחן ע"ש. ומה שנטה ללו"ן על הרב באר שבע קיצר בדבריו שלא הזכיר כאן בתחילה הרב באר שבע אבל נראה שכיוין על מ"ש הרב באר שבע בהוריות על דף י"א ע"ש ומה שהקשה הרב באר שבע מפ"ב דע"ז במה שמש משה ומפ"ק דסנהדרין שור סיני בכמה וכתב דשמא לאסבורי קראי ק"ק דהם דברי התוספות שם בסנהדרין דף ט"ו וחגיגה דף ו' ואמאי לא נשא את שמותם על שפתיו. והר"ן בחידושיו לסנהדרין שם כתב וז"ל שור סיני בכמה וכו' וא"ת מאי נפקא מינה מאי דהוה הוה וי"ל דרוש וקבל שכר. וא"נ נפקא מינה לנודר דאי אמר הריני נזיר אם מיתת שור סיני בכ"ג אי הוי בכ"ג הוי נזיר ואם לא איננו נזיר עכ"ל. ותירוץ ראשון דהר"ן הוא כמ"ש רש"י בפ"ק דחולין בבעיית אברי בשר נחירה וקשה עליו קושית הרא"ש מסוגית פ"ק דיומא דפריך כיצד הלבישן מאי דהוה הוה וכו' ואפשר לומר דדעת רש"י והר"ן דכיון דאשכחן בכמה דוכתי דבעי בעיא בדבר שאינו צורך סברי דדבר זה לומר דרוש וקבל שכר הוא דבר פשוט וכדאמרינן בסנהדרין ריש פרק ד' מיתות וזבחים דף מ"ה וזו אינה צריכה לפנים להקשות ולתרץ. ומשו"ה הש"ס בכמה דוכתי בעי בעיי שאינן צריכות וכן כמה וכמה בעיות בסדר קדשים ושתיק הש"ס ולא פריך ומשני. אך כי אית ליה שינויא אחריתי כגון פ"ק דיומא ופ"ק דחגיגה פריך ומשני ולאו למימרא דכי ליכא לשנויי כהנהו היא קושיא דהתירוץ פשוט דרוש וקבל שכר וא"צ לאומרו דהא חזינן כל סדר קדשים כמה בעיות רחוקות ומוכרח לומר דרוש וקבל שכר ומה גם דכבר בפירושא אתמר ר"פ ד' מיתות וזבחים דף מ"ה וה"ה לכלהו בעיי אלא דכי איכא לשנויי עביד דרך קושיא ותירוץ הש"ס. זה אפשר שהוא דעת רש"י ואחריו נמשך הר"ן בתירוץ ראשון: ומה שתירץ הר"ן בתירוץ שני כן תירץ הרב המאירי בפסקיו כ"י והביאו הרב מופת הדור מהר"ח אלפאנדארי בספר נחמד דרך הקדש דף ג' ע"ד וכתב עלה וכפ"ז יקשה בהפך מאי פריך מאי דהוה הוה ביומא ופ"ק דחגיגה למאי נפקא מינה עכ"ל. ואפשר דפריך ושני משום דאית ליה שינויא רויחא מעין דוגמא למ"ש בסמוך. ושם מהרח"א רמז דאיכא בעיי בפסחים וזבחים וכו' ונראה שכיון לסוגיות שהביא הרב החסיד הרמ"ך בי"ד הגדולה: ומאי דהקשה הרמ"ך בסוף מפ"ק דסנהדרין על התקופה שמחין ומפרק חלק בעי אביי חסר אלפא וכו' כבר קדמו הרב חוות יאיר בתשובות סימן קכ"ד ומה שתמה על הרב באר שבע דלא רמז כלל וכו' נעלם ממנו דהרב באר שבע בתוספותיו לפרק חלק גם הוא קשיתיה ההיא דבעי אביי חסר אלפא ע"ש ואני בעניי בספר הקטן פתח עינים יישבתי שם פרק חלק דנ"מ לשטרות אי כתיב בשטר לשון כיוצא בזה ע"ש: וההיא דתנן ריש פ"ז דנגעים אלו בהרות טהורות שהיו בו קודם למ"ת וכו' לק"מ דההיא לאסבורי קראי דדריש אדם כי יהיה מן הדיבור ואילך. ותו דמהתם ילפי אינך דקתני ונקט עיקר הדין דנפיק מקרא דמיניה נפקי אינך נמי וזה פשוט וק"ל:
Letter Bet.5
ה. בשלמא למאן דאמר הניחא למ"ד. כתב הרב בכור שור דף קט"ו ע"ג ריש ד"ה שקבל שצריך לדקדק שבזה יהיה חוזק לקושיא דמקשה ואמטו להכי מראש מקדמי אר"ש קאמר בשלמא או הניחא דאי לאו הכי לא אצטריך לומר דבר פשוט עכ"ד. והרב מהר"ם ן' חביב ריש תוספת יה"כ כתב דכשאומר בשלמא או הניחא דרך המעיינים למצוא איזה דוחק לזה האמורא דאתמר עליה הניחא או בשלמא ע"ש. ושני הדרכים טובים. ויתכן דאיכא הכי ואיכא הכי. וצדיק יבחן בבא אליו נת"ן דעתו הי מינייהו סליק שפיר לתרוצי סוגיא ההיא דקמיה. ובספר בירך יצחק פרשת קרח דף פ"ז סוף ע"א כתב דדרך הש"ס לומר בשלמא אף שיש עליה קושיא לפי שרוצה להקשות קושיא אחרת דעדיפא מינה עכ"ד וקרוב הוא למ"ש מהרמב"ח אך הוא בסגנון אחר ודוק:
Letter Bet.6
ו. ב' טעמים. כשאומר הש"ס יש לחקור למה כמו בריש ברכות דפריך ותיפוק לי משום חשד ובתוספות שבת דף כ"א גבי מותר להשתמש לאורה וכו' ועיין בספר חגורת שמואל פירוש על ספר הלבוש בי"ד סימן נ"ב ס"ק ה' עיין שם:
Letter Bet.7
ז. במילתא בעלמא אוקמיה. כן כתב הרא"ש בפסקיו במציעא על דף ל' וכתב הרב מעדני מלך שם וכן האי גוונא אשכחן בפרק המקבל דאוקימנהו רב יוסף לחתנוותא דשתלא ועיין בתוספות בסוכה דף ל"ד ע"ש:
Letter Bet.8
ח. בכלל אזהרה זו כשאומר הרמב"ם. ראיתי להרב באר שבע בספרו צידה לדרך שנזדמן לשעה שכתב פרשת ראה עמ"ש הרא"ם דמ"ש לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות הוא דרך דרש בעלמא והשיג עליו הרב צדה לדרך שהרי הרמב"ם כתב פי"ב דע"ז ובכלל אזהרה הזו שלא יהיו שתי בתי דינים וכו' אלמא הוי מדאורייתא הפך הרא"ם זהו תורף דבריו. הא למדת דלדעת הרב צדה לדרך כשאומר הרמב"ם בכלל אזהרה זו שמעינן מיניה דסובר דהוי מדאורייתא: ואולם אני בעניי אומר דאע"ג דמרוצת הלשון מוכח הכי אין הדבר כן דאין מופת חותך דכשאומר הרמב"ם ז"ל בכלל אזהרה זו יהיה דאורייתא וממקומו הוא מוכרע ואשתמיטיתיה להרב צדה לדרך דברי הרמב"ם עצמו בספר המצות לאוין מ"ה שכתב וז"ל והנה אמרו שבכלל אזהרה זו מחילוקי דתי העיר במנהגם וחילוק הקבוצים ואמרו לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות אבל גופיה דקרא הנה הוא כמו שביארנו לא תעשו חבורה על מת וזהו כמו דרש וכן אמרו המחזיק במחלקת עובר בלאו שנאמר לא יהיה כקרח הוא גם כן על צד הדרש וכו' ע"ש הרי מבואר דסבר הרמב"ם דהוא דרש והשוהו למחזיק במחלקת שאמרו שהוא בלאו ובשרש ח' כתב הרמב"ם דהוא אסמכתא מ"ש עובר בלאו דלא יהיה כקרח. וכן כתב הרב צדה לדרך עצמו בספרו באר שבע בתוספותיו פרק חלק דמחזיק במחלקת הוא אסמכתא. ומאי השיג על הרא"ם מדברי הרמב"ם והרי דברי הרא"ם הם כדברי הרמב"ם בספר המצות וילמד סתום אשר בחיבורו מן המפורש בספר המצות. וכן בקדש חזיתיה להרב פרי חדש בספר מים חיים בנימוקיו על הרמב"ם שם דמסיק דדעת הרמב"ם כדעת הרא"ם. הן אמת דמדברי מרן בכסף משנה שם נראה דסבר בדעת הרמב"ם דלא תעשו אגודות אגודות מדאורייתא וקשה עליו מספר המצות. וכבר אגב רהטאי ראיתי תשובה לגדול אחד הובאה בשו"ת מעיל צדקה סימן מ"ט דף ס"ב ע"ב וע"ג שתפס במושלם דלא תעשו אגודות אגודות דאורייתא והביא ראיה מדברי הרמב"ם ומזה הוליד דינים ובנה בנינים ע"ש באורך ונעלם ממנו דברי הרמב"ם בספר המצות דהיא אסמכתא ואינו דאורייתא ופנא"י לא הי"ל לעיין בדבריו הטב ואני אמרתי בחפזי אשו"ר ברהטי"ם בפרט זה דוקא: ואשא עיני ואראה למר ניהו רב"ה בארעא דרבנן אות שמ"ד שכתב דמדברי הרא"ם מוכח לא תעשו אגודות מדרבנן ומדברי הרמב"ם מוכח דהוי דאורייתא עכ"ד ונעלם ממנו דברי הרמב"ם בספר המצות ודברי הרב פרי חדש במים חיים הנזכרים. ואחר זמן רב נדפס ספר עפרא דארעא להרב מהר"י עייאש סחור סחור לארעא וראיתי שכתב וז"ל כן הסוגיא דספ"ק דיבמות מוכח ותימה הוא על הרא"ם עכ"ל ואני בעניי אומר דמהסוגיא לא מוכח מידי והיה העלמ"ה מהרב ז"ל דברי הרמב"ם בספר המצות ודברי הרב פרי חדש הנזכרים:
Letter Bet.9
ט. בני ביתו. אי אשתו בכלל הוי מחלקת רש"י והתוספות בברכות דף כ"ד דרש"י כתב דאשתו בכלל בני ביתו והתוספות שם כתבו דלא אשכחן אשתו דמקריא בני ביתו. ואני הצעיר בקטנותי דקדקתי דמדברי התוספות פרק ערבי פסחים דף צ"ט ד"ה לא יפחתו משמע דארחא דמלתא דאשתו בכלל בני ביתו וחידשו שם לחד שינויא דאין אשתו בכלל בני ביתו. ונראה כסותר קצת מ"ש בברכות דהקשו לרש"י כאמור. אמנם הרב פרי חדש בלקוטי א"ח סימן רצ"ח הוכיח שהירושלמי בפירוש ריש פ"ג דמעשרות קאמר בהדיא דאשתו בכלל בני ביתו והוא פלא על התוספות דנעלם מהם דברי הירושלמי וצדקו דברי רש"י דתלמודא דבני מערבא קרי בחיל כוותיה וכן ראיתי להרב הנמקי בפסחים כ"י שכתב משם הריטב"א דודאי אשתו בכלל בני ביתו בכל מקום:
Letter Bet.10
יוד. בפלוגתא לא קמיירי. זמנין דקאמר הש"ס דאין להוכיח ממתניתין ומתניתא דלא קתני הכי דבפלוגתא לא קמיירי כמ"ש ביבמות דף ט'. ועיין מ"ש הרב מהר"ר צבי אשכנזי בתשובותיו סימן א' ע"ש:
Letter Bet.11
יא. בעיא בבבלי ופשוט בירושלמי. הפליא עצה הרב החסיד הרמ"ך בספרו הבהיר יד מלאכי ובחזקת היד סימן צ"ד הוא הצד כמה גדולים בענין זה ואסף הכהן מערכה גדולה. ואגב אסיפ"ה טבא חזאי חוזה דוד שכתב וז"ל בעיא דלא אפשיטא בגמרין ואיפשיטא בירושלמי הוי פשיטותא. כסף משנה פ"ה דתרומות וכתב עוד פ"ו דממרים לדעת הר"ן דלא שבקינן מאי דפשיטא ליה לירושלמי משום מאי דמספ"ל בתלמודא דידן. וכן מצאתי גם אני להר"ן ספ"ק דקדושין שכתב וז"ל ונ"ל דאע"ג דלא הפשיט בגמרא דילן ילפינן לה מדגרסינן בירושלמי וכו' עד הלכך אף ע"ג דבגמרא דילן מספקא לן שבקינן ספיקין ונקטינן פשטייהו וכ"כ הש"ך וכו' עכ"ל הרב יד מלאכי: ואני בעניי לא ידענא מה טיבה של מציאה זו שכתב הרב וכן מצאתי גם אני להר"ן וכו' הרי קדמו וזכו במציאה זו כלי עלמא ולא לו המציאה זו דהוא לשון הר"ן עצמו שהביא מרן בכ"מ פ"ו דממרים שהזכיר עתה ועדיין לחלוחית הדיו קיימת ומרן הביא מהר"ן לשון זה ככתבו וכלשונו. אלא דמרן הוקשה לו על דברי הר"ן דגם בתלמודא דידן מייתי מעין דוגמא דעובדא דירושלמי ואפ"ה אבעיא להו אלמא דגמרין סבר דההוא עובדא לא מכרעא. ותירץ דדעת הר"ן דכיון דבירושלמי לא איבעיא להו משמע דפשיטא להו מההוא עובדא ואע"ג דגמרין לא משמע ליה למפשטה מההוא עובדא לא שבק פשיטותא דירושלמי משום ספיקא דגמרין עכ"ל. ומאחר דהרב יד מלאכי כאן בתחילה אייתי בידיה מדברי מרן שכתב לדעת הר"ן דלא שבקינן מאי קאמר אחר סמוך וכן מצאתי גם אני להר"ן הרי מרן על האי לישנא דהר"ן קאי. וגם לשון הרב הנזכר בתחילה שכתב דמרן כתב לדעת הר"ן דלא שבקינן וכו' אינו מכוון דבזה אין אנו צריכים לדברי מרן שכן כתב הר"ן עצמו בפה מלא ולא יצדק לומר כתב מרן לדעת הר"ן כמבואר. אבל מה שחדש מרן לדעת הר"ן הוא חידוש גדול דכונת הר"ן דמדלא איבעיא ליה בירושלמי ש"מ דפשיטא ליה מההוא עובדא. וגמרין אף דמייתי כי ההוא עובדא ומיבעיא ליה לא קי"ל כותיה. והוא דבר גדול דגם דחזינן דתלמודין לא חייש לההוא עובדא וקאי בבעיא. ובירושלמי לא מייתי אלא גופא דעובדא סתם אמרינן דפשיטא לירושלמי וכו' והרב יד מלאכי דנחית לאתויי דברי מרן לדעת הר"ן הא הו"ל למימר: ואיברא שדברי מרן קשים לשמוע דמהיכא תיתי בכהאי גוונא למשבק תלמודין ולתפוס הירושלמי. וגם דברי הר"ן צריכים באור וכבר הרב בית חדש והרב זכרון יוסף כתבו לבאר מהיכא דייק הר"ן דפשיטא לירושלמי ואני בעניי בהגהותי כתבתי על דבריהם ואני ענית"י ליישב דברי הר"ן בס"ד: ומה שתמה הרב הנזכר על דברי מרן בכ"מ פי"א דתרומות דין ז' שכתב בעיא דאיפשיטא בן יש להקשות נמי על הרדב"ז בביאורו שם שכתב הכי איתא פרק הערל וכו' ולשון הכי איתא משמע דהיא ברייתא או מימרא פשוטה לפניה ותהי להפך דהיא בעיא דלא איפשיטא. וכן הקשה על מרן הרב פני משה מפרש ירושלמי ביבמות דף ך' ושם כתב דהרמב"ם סמך על הירושלמי כמ"ש הרב יד מלאכי ע"ש: ואשר תמה הרב יד מלאכי על מרן בכ"מ פרק ה' דשמיטה דין ד' דלא סמך הרמב"ם על הירושלמי דאזיל לטעמיה דסבר דר"מ ור"ש הלכה כר"ש ובתלמודין קאי בתיק"ו כן הגדיל התימא לקמן בכלל ר"מ ור"ש אות תק"ף תקפו כהן גדול ע"ש וכן יש להקשות על דברי רב חביבא הרב שושנים לדוד סוף תרומות ע"ש. אמנם נראה דיש ליישב למרן ז"ל דיש לחלק בין הא דר"מ ור"ש דאמרו בירושלמי הלכה כר"ש לעלמא דבהא דפסקי הלכות וכלליהן ומובאיהן ומוצאיהן ודאי דהיו מקובלים האמוראים מהראשונים ובכי הא דהוא דבר כולל ודאי דאמוראי בתראי דקו טובא במילתא וכיון דסלקא להו בתיקו ש"מ דליתא לדירושלמי ודוקא בזו שהוא דבר כללי אמנם במה שהוא דבר פרטי עבדינן כירושלמי דאימור דבבבלי לא דקו בההוא פרטא כירושלמי לא כן בכללי ההלכות כגון הא דר"מ ור"ש דהוא כללי. ותו דכללי ההלכות דעל הרוב לאו מילתא תליא בסברא אלא בקבלה ודאי דבבבלי דייקי טובא והכי היו מקובלים וידעי להא דירושלמי ולא סמכי עלה זה נראה ליישב בעד מרן: אמנם פתח פתוח מצאנו ליישב דעת רבינו הנגיד רבינו שמואל במבוא התלמוד שכתב דר"מ ור"ש הלכה כר"ש וכן כתב הרא"ש בפסקיו פרק אין מעמידין דהלכה כר"ש ורבים תמהו עליהם דהוא נגד הבבלי פרק מי שהוציאוהו דמסיק בתיק"ו. ואפשר דהגאון רבינו שמואל הנגיד והרא"ש שם פרק אין מעמידין ודעמיהו סברי דכי היכי דבעלמא מאי דאסתפק בבבלי ופשיטא לירושלמי נקטינן כפשיטותיה דהירושלמי ה"ה נמי בפסקי הלכות ולא ס"ל לחלק כמו שחילקנו. ועמ"ש עוד בעניותי בזה לקמן מערכת רי"ש אות י"א בס"ד: ועלה מן האר"ש דבדבר פרטי דבתלמודא דידן נשאר בספק ובירשלמי פשיטא להו נקטינן כפשיטותיה דהירושלמי לכל הדברות ולכל האמירות. וכזה ראיתי להרב הכולל כמהר"ח הלוי זלה"ה בספרו כ"י שאסף וקבץ מדברי הראשונים לאשר ולקיים כלל זה ואתיא זכירה שרמז דברי הרמב"ן פרק כיצד הרגל על דף ך' והה"מ פי"ח מהלכות שבת דין ב': ומן האמור נהלך ברגש על דבריו של גדול מופת הדור הרב כמהר"ח אלפאנדארי ז"ל בהגהותיו בספר בני חיי ארח חיים סימן כ"ה שכתב דאף דבירושלמי איפשיטא לא שבקינן תלמודין דלא איפשיטא וכתב זה בעד הרמב"ם ותמה על הריטב"א והרב הנמקי דפסקי כירושלמי. ולא זכר מכל הני דוכתי דכתבו ז"ל למנקט כירושלמי ולא כספיקין דבבלי. ועוד קשה על הרב הנזכר דמר ניהו גופיה כתב בדרך הקדש דף ד' לסמוך על הירושלמי בענין זה עצמו ותמה על הרמב"ם והכא הפך השיטה ועוד הארכתי בענין הנזכר במקומו. וגם מהרב צרור הכסף דף קכ"ו ע"ב והרב יד משה דף קנ"ו נעלם כל הנזכר דכתבו ז"ל דנקיטינן כפשיטות הירושלמי (עמ"ש בעניותי בספר הקטן ברכי יוסף א"ה בסימן טו"ב ובספר הקטן פתח עינים פ"ה דדמאי בס"ד):
Letter Bet.12
יב. בריתא. הש"ס בכמה דוכתי מייתי לה בלשון תנן כמו שכתבתי בספר הקטן שער יוסף דף מ"א ע"ד וכמה דוכתי שכתבו הראשונים דה"ג דתניא וגם על משנה אמרינן דתניא כמו שכתבתי שם. ומחדש עלה בכב"ש מזבח הדפוס ספר הבהיר יד מלאכי ועיין להרב הנזכר מה שהאריך בזה באות צ"ז ומשם באר"ה היא הבא"ר על י"ד היאו"ר ועמ"ש לקמן. בסדר מערכה זו אות נ' ובמערכת תי"ו אות כ"ג:
Letter Bet.13
יג. בית הלל אומרים. תמהו התוספות ביבמות קי"ז וכי נחלקו בית הלל על הלל רבן. ותמה הרב החסיד בספר יד מלאכי אות כ"ב על הרב הגדול מהר"ש אלגאזי אות ע"ט שהביאו דמשמע דבא ללמד דאין דרך שהתלמידים יחלקו על רבם. ותמה עליו מתוספות נדה דף י"ד ע"ד שכתבו דתלמידים חולקים על רבם ומכתובות דף נ"ג ע"ב ע"ש באורך. ואפשר דכונת הרב מהרש"א להורות דהוא דוחק מסתמא לומר דפליגי והוא ראוי לעמוד על הדבר לעשות שלום ביניהם. אמנם לא נעלם מהרב מהרש"א דמשכחת לה דפליגי והרי רבינו הקדוש נחלק עם אביו כמה פעמים וכפי זה ל"ק עליה מתוספות נדה הנזכר גם מה שתמה מתוספות כתובות הנזכר לק"מ לפום מאי דאמרן דשם נמי הקשו דאיך פליגי. וגם מ"ש דפליגי בלשון שמא אמרו לה ולא נתקררה דעתם ותירצו תירוץ אחר ע"ש אלמא מסתמא דחיקא מילתא. אבל ודאי מצינו תלמידי פליגי ארבוואתייהו ובנים על אבותם ולא נעלם זה ממהרש"א. והרמב"ם פי"א מהלכות שחיטה חלק על אביו. ועיין מ"ש הרב באר שבע פרק חלק והרב ט"ז י"ד סימן ר"מ ס"ק ג'. והרב שאלת יעב"ץ ח"א סימן ה' ע"ש. ויש להביא ראיה מההיא דפרק הפועלים דפליגי מתיבתא עם קב"ה בספק קדמה בהרת לשער לבן ורב"נ וכו' והריב"ש סימן ר"ט הביא מזה להכריע קטן במחלקת גדולים. ועיין בהקדמת דרך חיים להרב השלם מהר"ם די לונזאנו ע"ש:
Letter Bet.14
יד. בפריע. כשאומר בירושלמי פירושו מהר כן כתב הרב יד מלאכי אות קכ"א ותמה על הרב שדה יהושע בקדושין דף ו' סוף ע"ב שפירש למפרע ע"ש ודבריו ברורים וק"ק שלא הביא דברי הריטב"א בחידושיו לקדושין סוף דף י"ו מהש"ס שכתב כן בפירוש הירושלמי הזה עצמו דקאי ביה הרב שדה יהושע. ותימה ג"כ על הרב שדה יהושע שלא ראה דברי הריטב"א דמייתי הירושלמי עצמו:
Letter Bet.15
טו. בריתא קתני קרא לחוד בלי חידוש. תוספות כתובות דף ק"ה ע"ב וע"ש בשיטה מקובצת וחידושי הלכות וזהב שיבה ועיין בירושלמי פרק הרואה ובהגהות הירושלמי כ"י ובשה"ג ח"א דף קט"ו:
Letter Bet.16
טז. בשר כבוש בחלב. הרב החסיד בארעא דרבנן אות צ"ג הביא מאיסור והיתר הארוך דלא הוי איסורו אלא מדרבנן. ותמה עליו הרב מהר"י עייאש בעפרא דארעא דלא היה צריך ללמוד מאו"ה דגמרא ערוכה בפסחים פרק אלו עוברין בשר בחלב חידוש הוא דאי תרו ליה כוליה יומא בחלבא וכו' ע"ש ואין כאן תימה דהאו"ה מביא סוגיא זו ועלה קאי ומאי משיג. והגם דהאחרונים זמנין דמייתו הש"ס ולא הפוסקים. הא והא איתנהו דזמנין מייתו הפוסק דמייתי הש"ס וזמנין מייתו הש"ס ולא הפוסק. ושני הדרכים טובים ואין להקשות לא על זה ולא על זה וזה פשוט וברור ועמ"ש באחורי תרעא דף קע"ט סוף ע"ב ודוק. וכן דרך האחרונים להביא מהרמב"ם או מהטור וש"ע והוא תלמוד ערוך שמשם מקור דבריהם ואינם מזכירין הש"ס ופשוט ועיין בפר"ח סימן פ"ז ס"ק ב' שדחה דברי מהרימ"ט י"ד סימן ג' שכתב דאיכא איסורא דאורייתא ע"ש:
Letter Bet.17
טוב. בהמה שלא הורמו מתנותיה. לדעת התוספות בחולין דף קל"א ע"א אסורה מדרבנן וכמ"ש מר ניהו רב"ה בארע"א אות ק"ה וכן משמע קצת מדברי הריטב"א בחידושיו על דף קל"ב ומ"ש בפסקי תוספת פרק השוחט האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאוכל טבל דבריהם תמוהים דהא קאמר פרק הזרוע דלית הלכתא כרבי יוחנן. ורוב הפוסקים סברי דאיסורא ליכא כלל אפילו מדרבנן אבל מצוה איכא והרב פר"ח כתב דהטעם משום מ"ש דיחזקאל לא אכל מבהמה שלא הורמו וכו' וכתב הרב מהר"י עייאש בעפרא דארעא דהטעם משום זריזות וכו' ע"ש ונעלם ממנו דקדמוהו רבנן בטעם זה הרב הלבוש והרב כנסת הגדולה סימן ס"א אות י"ח ועמ"ש בעניותי בענין זה בספר הקטן מחזיק ברכה שם בסימן ס"א:
Letter Bet.18
חי. בדיקת הריאה. לדעת הרמב"ם מדינא דגמרא אין צריך בדיקה אלא שנהגו כך כמ"ש פי"א דשחיטה ולדעתו הויא הפשטה אותה שאמרו פרק אין צדין דהפשט ונתוח משום ארח ארעא. אבל לדעת הרמב"ן והרשב"א וסיעתם בדיקת ריאה מדרבנן. וההיא דקאמר ארח ארעא הוא מדאורייתא ודלא כמורה אחד בתשובה הובאה בשו"ת מהר"ש חסון בספר משפטים ישרים סימן ב' דמותיב מינה להריב"ש והר"ן ובספר הקטן מחזיק ברכה י"ד סימן ט"ל אות ג' ריש דף ט"ז צ"ל ובספר משפטים ישרים להרב מהר"ש חסון סימן ב' הוקשה לו כצ"ל ור"ל ששם יש תשובה לרב א' שהוקשה לו וכו' ועמ"ש הרב א"ד אות ק"ו:
Letter Bet.19
יט. ברכת המוציא. כתב הרב שארית יוסף בהגהות מרדכי סוף כיצד מברכין בפירוש דברי המרדכי משם סמ"ג דברכת המוציא מדאורייתא וכ"כ באגודה סימן קפ"ח בשם מהר"ם וכ"כ גם בגדולת מרדכי עכ"ל בקצור ואנכי איש צעיר תמהתי על הני רבוואתא דמשנה וגמרא דפ"ג ברכות תיובתיהו דהמוציא מדרבנן ומוכרח דק"ו דריש כיצד מברכין אינו גמור כמ"ש התוספות וכאשר כתבתי בעניותי בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סימן קס"ז בס"ד: והן עתה בא לידי ספר האגודה וראיתי שם סימן קפ"ח שכתב וז"ל כתב רבינו משה כל הברכות האלו חוץ מברכת המוציא ובהמ"ז אם נסתפק וכו' ע"ש והרב שארית יוסף כתב שהאגודה כתבו משם מהר"ם ובאגודה שלפנינו כתוב רבינו משה והדבר הקשה שהמדפיס ספר האגודה והמגיהו הוא הרב שארית יוסף כפי הנראה. ואומר דאם הגירסא באגודה הוא מהר"ם וכונתו מהר"ם בר ברוך שהוא מהר"ם המזכירים הפוסקים הראשונים על הרוב קשה דהדבר ידוע שתוספות יומא שלפנינו מהר"ם חיברם והרי בדף ע"ט כתבו שהק"ו דעביד הש"ס פ"ג דברכות אינו גמור וא"כ ברכת המוציא דרבנן. ואם מ"ש האגודה הוא רבינו משה כנסחא דקמן וכונתו על הרמב"ם ושינה הלשון נסחא מוטעת נזדמנה לפניו כנסחת הטור סימן ר"ט ואין האמת כן כמ"ש מרן בב"י סימן קס"ז שהעיקר כנסחא דקמן בהרמב"ם שאם נסתפק בהמוציא לא יברך. האמנם היותר נראה שנסחתנו בספר האגודה אמיתית שכתוב משם רבינו משה וכונתו על רבינו משה בעל הסמ"ג והוא הלשון שכתב המרדכי משם סמ"ג רק במקום שכתב המרדכי חוץ מברכת הלחם כתב חוץ מהמוציא ובהמ"ז והיינו כמו שביאר הרב שארית יוסף בדברי המרדכי ומייתי סייעתא מדברי האגודה. אבל גם זה אינו דהסמ"ג כתב בפירוש להפך כמ"ש בברכי יוסף. ולפי זה כונת המרדכי שכתב בשם סמ"ג חוץ מברכת הלחם כונתו ברכת המזון. ואע"ג דבש"ס ברכת הלחם פירושו הוא המוציא כמ"ש בראש השנה דף כ"ט ופרק שלשה שאכלו דף מ"ה אימתי קרוי לחם קודם שיאכלנו. מ"מ המרדכי לא דקדק בזה ואמר ברכת הלחם על ברכת המזון ואין זה דוחק דזמנין המחברים לא דקדקו בזה. ועלה בידינו דהרמב"ם והתוספות והסמ"ג והמרדכי והטור רעים אהובים וכלהו סברי דברכת המוציא דרבנן ואם נסתפק אינו חוזר:
Letter Bet.20
ך. ברכת מעין שלש. הרב ארעא דרבנן אות ק"ח הביא מחלקת הראשונים בזה והם דברי הרב פר"ח בלקוטי א"ח סימן ר"ט וברישא הזכיר רבינו יונה עם הרשב"א דסבר דהוו דאורייתא ובסוף כתב וזה לשונו וראיתי לתלמידי רבינו יונה סוף כיצד מברכין שכתבו בשם רבינו יונה דהוי מדרבנן וצ"ע עכ"ל וגם זה כתבו הרב פר"ח בסוף דבריו אבל לא חלי ולא מרגיש דהוי הפך מ"ש בריש הפרק והזכירו הוא ז"ל בריש דבריו. ונראה פשוט דהרב פר"ח לא חש להקשות ולתרץ דבריש הפרק מפרש מ"ש בברייתא קדש הלולים ולפי דבסוגיא אמרו דז' מינין טעונין ברכה דהוו סברי דוברכת קאי אז' מינין לכך נקט רבינו יונה ז' מינין בפירוש הברייתא דעלה קאי הש"ס וקאמר הכי אבל במסקנא לא קאי הכי וכמו שביאר הרב פר"ח עצמו בסמוך הך שמעתא דקאמר ז' מינין דהוו דאורייתא ע"ש. וכאשר מצינו בשילהי פרקא דכתבי משם רבינו יונה דהוו מדרבנן ממילא נפרש דבריהם שכתבו בראש הפרק דכתבו כן לתרוצי סוגיא דקיימא על הך ברייתא ומשו"ה הרב פר"ח מייתי דבריהם בסוף הפרק ולא עשה הרגש כלל. ועוד נעלם מהרב ארעא דרבנן מ"ש בדרך תמים הגהות הרי"ף דבריש פרק כיצד מברכין כתב על דברי רבינו יונה וז"ל לאו דוקא כל הז' מינין שאין לנו מן התורה אלא על הלחם וכ"כ המפרש הזה עצמו למטה בשילהי פרקין בשם הרב רבינו יונה עכ"ל הרי שכבר קדמוהו וכתבו דלאו דוקא. אמנם יותר נראה מ"ש בעניותי ודוק. והרמב"ן בספר הלקוטות שנדפס מחדש דף ג' סוף ע"א מהספר כתב דברכת ז' מינים לאחריהם מן התורה ואם נסתפק חוזר ע"ש:
Letter Bet.21
כא. בן י"ג ויום אחד שהוא חייב במצות. כדתנן פ"ה דאבות. הרא"ש בתשובה כלל ט"ז כתב דהוא הלכה למשה מסיני. והביאו הרב החסיד בארעא דרבנן אות קכ"א. ומדברי רש"י שם בפירושו לאבות ובנזיר דף כ"ט ע"ב ורבינו עובדיא וארחות חיים נראה דלדידהו אין זה בכלל שיעורין דאמור רבנן שיעורין חציצין ומחיצין הל"מ. והרב כנסת הגדולה בא"ח סימן נ"ה הביא הא דהל"מ בשם מהרי"ל וכן הרב מהר"ם ן' חביב בספר תוספת יום הכפורים מייתי לה בשם מהרי"ל ע"ש דף ט"ז ונעלם מהם דהם דברי הרא"ש בתשובה כאשר כתבתי בעניותי בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סימן נ"ה. ואחר זמן רב נדפס ספר קהלת יעקב ובחלק תוספת דרבנן הרגיש הרב ז"ל על הרב כנה"ג ע"ש ועמ"ש בספרי הקטן פני דוד פרשת מקץ ע"ד רש"י בפירוש אבות ע"ש ועמ"ש הרשב"ץ בספר מגן אבות דף פ"ד ע"ב:
Letter Bet.22
כב. בר עונשין בשמים אינו עד שיהיה בן עשרים. כ"כ הרא"ם פרשת חיי שרה. והרב מהר"ר צבי בתשובותיו סימן מ"ט דחה דבריו וכתב דמ"ש בהגדה דיצחק אבינו ע"ה אמר דלבן עשרים דלא ענשת עלייהו היינו דבדרך תחינה קאמר שידונם כדור המדבר ע"ש באורך. ואשתמיטיתיה דבירושלמי פ"ב דבכורים קאמר בפשיטות שעד עשרין שנין אין ב"ד של מעלה עונשין וכורתין והביאו הירושלמי הלז התוספות שילהי מ"ק ועיין בתוספות חגיגה פ"ב גבי מחיוה למט"ט שיתין פולסי ע"ש. מלבד שבספר הזוהר בכמה דוכתי אמרו כן וגם במדרשים:
Letter Bet.23
כג. בן שמנים שאכל חלב ליתיה בכרת דשני ולא כרת דיומי. כ"כ הרב מהר"ר צבי בתשובה הנזכרת ונראה שטעמו ממ"ש שילהי מ"ק דבן פ' אם מת פתאום זו מיתת נשיקה. אמנם כמדומה שנעלם ממנו ירושלמי פ"ב דבכורים וברייתא דפ"ג דשמחות דאמרו זקן שאכל חלב מי מודיעני שמת בכרת אלא המת בג' מת בכרת. ומוכח דמיירי אף בזקן בן פ' דאי לא אכתי יש לשאול זקן בן פ' שאכל חלב מי מודיעני וכו' וההיא דשלהי מ"ק דאמרו דבן פ' שמת פתאום הוי מיתת נשיקה היינו כשלא חלה אבל חלה ומת איכא כרת דיומי אף בהגיע לגבורות:
Letter Bet.24
כד. ברכות. דאמרינן חייב אדם לברך ק' ברכות בכל יום כמ"ש פרק התכלת ואסמכוה אקרא ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך אל תקרי מה אלא מאה. אמרו במדרש במדבר רבה פרשה י"ח שדוד המלך ע"ה תקנם וז"ל הוקם ע"ל כנגד מאה ברכות שבכל יום היו מתים מישראל ק' אנשים בא דוד ותקן להם ק' ברכות כיון שתקנם נעצרה המגפה עכ"ל וכתב הרשב"ץ בתשובותיו ח"ב סימן קס"א דמסתברא שבפני הבית היו מברכין אותם שהרי אמרו שדוד הע"ה תקנם. ועיין בספר ארחות חיים:
Letter Bet.25
כה. בי דינא בתר בי דינא לא דייקי. ש"ס בתרא דף קל"ח. ועמ"ש הרב החסיד בקהלת יעקב בחלק מדות חכמים אות נ"א. ולשון הרמב"ם פ"ו דעדות ולעולם אין ב"ד בודקין אחר ב"ד אחר אלא מחזיקין אותו שהן בקיאין ולא יטעו עכ"ל ועמ"ש הרב מהר"ש בן הרשב"ץ בתשובות סימן רס"ו ועמ"ש הרא"ש בתשובותיו ובחזה התנופה הובא בבית יוסף ח"מ סימן י"ב. ועמ"ש הרב שבות יעקב ח"ב סימן קי"ג. והן היום זרחה השמש בגבורתו מקול אבקת רוכל והוא תשובות מרן הקדוש הנדפסות מחדש ושם ראיתי בסימן כ"א הובאה תשובת הרדב"ז שכתב וז"ל ואע"ג דאמרינן בתלמודא לא חיישינן לב"ד טועים וב"ד בתר ב"ד לא דייקי הני מילי בזמניהם אבל האידנא דייקינן ודייקינן שכ"כ רבינו ירוחם בשם הרשב"א דהאידנא דלא בקיאי כ"כ הדיינין דייקינן בתר בי דינא ואם בזמנו של הרשב"א ככה כ"ש בזמנינו עכ"ל: אמנם מרן הקדוש שם השיג עליו וז"ל אמר יוסף קארו לא דק דלא אמר כן הרשב"א אלא בדין ההוא שהוא זר אבל בשאר דינים גם בזמן הזה לא דייקי בתר בי דינא וזה פשוט בתשובת הרשב"א שכתבתי בבית יוסף ומה שטען שהדיינים היו יחידים מאחר שקבלו עליהם שם בב"ד לא דייקינן בתרייהו עכ"ל ועיין כנה"ג ח"מ סימן ט"ל וסימן רי"א ע"ש. ועיין לקמן לפנים מערכת למ"ד אות ל"א:
Letter Bet.26
כו. בריתא דמייתי לה הש"ס בלשון תנו רבנן היא שגורה לפום רבנן במשניות. כ"כ רבינו בצלאל בשיטה מקובצת כתובות פ"א דף ל"ז ע"ב וג' וע"ש שכתב כלל מחודש ברש"י ותוספות ע"ש וכ"כ הרב השלם עיר וקדיש הרמ"ע מפאנו בתשובותיו סימן כ"ה וז"ל יש לי ללמוד שכל ת"ר היא ברייתא שגורה בפי הכל מקובלת מפי המרובים וכל תניא ששנאה יחיד בבית המדרש דאייתי מתניתא בידיה וקבלוה מיניה והא ודאי כללא הוא עכ"ל: וממוצא דבר זמנין דבזה אני בעניי יישבתי דעת עליון הרמב"ם ז"ל דיש שני בריתות ופסק כאותה ברייתא דמייתי לה בשם תנו רבנן להיותה מקובלת מפי המרובים גם היא שוגר"ת ומשוגר"ת בפי הכל ועתה יגדל נא כח ברייתא הנשנית בלשון תנו רבנן מברייתא אחרת כמו שכתבתי בעניותי בלקוטי ומעין דוגמא כתבתי בספרי הקטן שער יוסף ריש דף קי"ג בס"ד. ועמ"ש לקמן לפנים מערכת כ"ף אות (כ"ו) [י"ח] ע"ש:
Letter Bet.27
זך. בטלה דעתו אצל כל אדם. לענין מ"ש בבישולי עכו"ם דאם נאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי גוים ושאל שאל הרב הגדול מהר"ר ישראל בנימין מהרב הגדול מהריק"ש אם אדם אינו אוכל גבינה חיה ונאפת ע"י גוי אי אזלינן בתר דידיה ואסורה משום בישולי עכו"ם. והשיב הרב מהריק"ש בתשובותיו הנדפסות מקרוב סימן ח"ן דבטלה דעתו אצל כל אדם ושריותא היא לגביה ע"ש וכ"כ הרב פר"ח י"ד סימן קי"ג ומסיק שם הרב פרי חדש ע"פ הגהות אשרי דאם תליא במנהג מקומות ולא ברירא הי מינייהו רובא אזלינן כל מקום לפי מנהגו ע"ש. ואני בעניי בליקוטי כתבתי לדחות כל ראיות הרב מהריק"ש גם מקצת ראיות שהביא הרב פר"ח דחאם הרב מהר"י בנימין ז"ל וק"ק על הרבנים הנזכרים שלא הביאו דברי הגהות אשרי פרק אין מעמידין שהביא הרב פר"ח. ועמ"ש הריטב"א בחידושי עירובין דף כ"ח ע"א ומה שרמזתי בספר הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן רנ"ד בס"ד ע"ש:
Letter Bet.28
כח. בית שמאי מקדים במתניתין ומתניתא קודם בית הלל. וכתבו התוספות בחגיגה דף י"ו ע"א דאגב דנקט התם שמאי ברישא דסברת שמאי היתה כנשיאים שקדמו תני בכל מקום שמאי קודם הלל אמנם הריטב"א בחידושיו לעירובין דף י"ג בההיא דאמר התם ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהם כתב ועל דרך זה הלך רבינו הקדוש שהקדים בכל מקום דברי ב"ש לדברי בית הלל ע"ש וכיוצא בזה כתב מהר"ש סיריליו בגמרא שחיבר על מסכת עדיות בפ"ק במאי דתנן הלל אומר מלא הין מים שאובין וכו' שחייב לומר כלשון רבו שמאי אומר וכו'. מאי שנא הכא דתני מילתא דהלל ברישא ומ"ש התם דתני מילתיה דשמאי ברישא. בדין דבכלהו בעי לאקדומי מילתיה דהלל ברישא דהא הלל נשיא הוה אלא משום דהלל הוי ענותן טפי אקדמי למילתיה דשמאי ברישא כדתניא מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה לסמוך בי"ט חברו עליו תלמידי ב"ש א"ל מה טיבה של בהמה זו א"ל נקבה היא ולזבחי שלמים הבאתיה כשכש לה בזנבה והלכו להם ושאני הכא דמשמיה דרביה קאמר לה וביקריה מצי מחיל וביקרא דרביה לא מצי מחיל עכ"ל הגמרא שחיבר מהר"ש סיריליו בעדיות. והביא לשון זה הרב שדה יהושע פ"ד דגיטין במשנת מי שחציו עבד ושם הביא מ"ש הרב תוספת יום טוב שם. וק"ק על הרב שדה יהושע איך לא זכר דברי התוספות דחגיגה הנזכרים. ומן האמור הרי הוא כמבואר טעם גירסת הרב הגדול מהר"ר יוסף אשכנזי באבות דגריס שמאי והלל קבלו מהם:
Letter Bet.29
כט. ברכה. כשיש מחלקת בעשיית המצוה אם עושה אותה לדעת אחד מהחולקים מברך עליה. הרב הרדב"ז בתשובה סימן תרמ"ב משם הרב כפתור ופרח. וכתב שם הרדב"ז דכשהמחלקת בברכה עצמה שב ועל תעשה עדיף ע"ש. והרב המבי"ט בתשובותיו ח"ב סימן קצ"ו כתב דלא נהגו לברך על הפרשת תרומות ומעשרות כיון דלדעת הרמב"ם קרקע גוי פטור ע"ש. ואין זה סותר מ"ש הרדב"ז משם הרב כפתור ופרח דאפשר דלא אמרה הרב המבי"ט אלא כשדעת הרמב"ם להפך שקבלו הוראותיו בארץ הצבי. ועמ"ש מרן הקדוש בתשובותיו הנדפסות מחדש הנקראות אבקת רוכל ריש סימן ד' ע"ש: שוב ראיתי להרדב"ז גופיה בתשובה סימן רכ"ט דפוס ויניציא ושם הביא דברי הרב כפתור ופרח במילואותם שכתב שיש לברך המתקן פירות שקנה אותם מן הגוי בארץ ישראל כיון שהרבה פוסקים מחייבין בפירות הגוי והרב ז"ל חלק עליו שכל שנהגו ישראל כאחד מן הפוסקים או דהוי אתריה דמר העושה מצוה לדעת אותו מנהג חייב לברך ומי שרוצה לעשות כנגד זה לפי שרוצה להחמיר אין לו לברך הלכך כיון שהרמב"ם פסק דפירות הגוי פטורין ונהגו כמותו ואתריה דמר הוא כל הבא להחמיר ולתקן אין לו לברך אבל היכא דאין מנהג ולאו אתריה דמר ומקצתם עושים כמקל ומקצתם כמחמיר בזה צדקו דברי כפתור ופרח שיש לו לברך עכ"ל הרי אתה רואה בעיניך שסבר כהרב המבי"ט ומטעם שכתבנו בעניותנו. ועוד כתב הרדב"ז בתשובה דפוס פירדא סימן תקס"ז דאע"ג דכתב דכשהמחלקת בברכות עצמן לא יברך היינו כשיהיה המחלקת בין הפוסקים המפורסמים אבל ספר שלא נתפרסם ולא נודע שם מחברו אין לחוש לו והגם דמטי בה משם רבינו האיי גאון ורבינו אפרים לא כתבו דבריהם האחרונים שאינם עיקר וכיוצא ותו דבנ"ד איכא משום כלה בלא ברכה וכו' ע"ש באורך. ושו"ת הרב המבי"ט ח"ב הנזכרות אינם כעת אצלי לראות עתה שרשן של דברים דאפשר דמזכיר דברי הרב כפתור ופרח שהם נגדו וחולק עליו. ועמ"ש הרדב"ז בתשובות דפוס ויניציא סימן תשל"א ודוק:
Letter Bet.30
ל. בני הבנות. כתב רבינו חננאל והביאו רבינו בחיי פרשת ויצא דאינם כבנים דבני בנים הרי הם כבנים אמרו ולא בני הבנות. ומקשים העולם דדבריו הפך תלמוד ערוך ביבמות דף ס"ו. ואני בעוניי יישבתי קצת בליקוטי וגם ראיתי תירוצים אחרים ואת כלם לא נחה דעתי דלשון רבינו חננאל אינו מתיישב דהדין הוא להפך ומוכח דלקושטא ודינא קאמר וצריך ישוב. והעולה מזה דבני בנים ובני בנות הרי הם כבנים והוא הלכה רווחת לענין פריה ורביה:
Letter Bet.31
לא. בן אשתו. לא מצינו שיקרא בנו בכל התורה. תוספת פרק מקום שנהגו דף נ"ד ע"א. ועמ"ש הרב שבות יעקב ח"א סימן קס"ט ואין זה סותר למ"ש מהר"ם בתשובה הובאה בתשובות דשייכי לספר משפטים סימן מ"ח שכתב דלשון ותנו לבננו מתפרש לבן אשתו דהתם מיירי דנתגדל בתוך ביתם והמגדל יתום בתוך ביתו אמרו רז"ל כאלו ילדו וכמו שסיים מהר"ם ז"ל שם. ועוד דהתם איש ואשתו הם המדברים ואמרי ותנו לבנינו ולפי האמת הוא בן אשתו והנה צור"ף בעל האשה ואמרי תרוייהו ותנו לבנינו. ומאי דכתיב ושם בת אשר שרח ותרגם הירושלמי ושום בת איתת אשר שרח כבר כתבו התוספות בנמקי החומש כ"י דמשום דאשר גידל לשרח בת אשתו לכך נקראת בתו. שוב ראיתי מ"ש הרב החסיד במדות חכמים אות נ"ב ומתוך מ"ש יראה המעיין מה שיש לדקדק בדבריו ז"ל ועמ"ש עוד הרב ז"ל בחלק לשון בני אדם אות כ"ט. ונעלם מהרב ז"ל תשובת הרב בני אהרן סימן פ"ה ואני בעניי זה שנים רבות הארכתי בזה בתשובת שאלה בס"ד:
Letter Bet.32
לב. בשר מת עכו"ם מותר בהנאה. כן מוכח מדברי התוספות בקמא דף יו"ד ע"א ד"ה שהשור וכן הוכיחו גדולי האחרונים מדבריהם ודלא כהרב שבות יעקב ח"א סימן פ"ט והרב בן הרב צמח צדק בריש קונטריס אחרון שפירשו פירושים אחרים בדברי התוספות דכל ישר הולך בעיניו יראה דיושר דברי התוספות הוא דסברי דמת עכו"ם מותר בהנאה וכמ"ש גדולי הדור הרדב"ז בתשובותיו דפוס פיורדא סימן תקמ"ח והרב ברכת הזבח בזבחים דף ע"א והרב שפתי כהן בספרו הנחמד נקודות הכסף י"ד סימן שמ"ט והרב כנסת הגדולה שם והרב משנה למלך סוף הלכות אבל עיין בדברי קדשם דכל הגדולים הללו נקטי דברי התוספות הנזכרים כפשטן דמת גוי מותר בהנאה כאשר יראה הרואה: הגם הלום אתא שמשא אור כי יהל ממזר"ח שמש ספר קהלת יעקב להרב החסיד ז"ל הנדפס מחדש ובחלק תוספת דרבנן אות ע"ט חזה הוית שגם הוא הסכים שדברי התוספות דקמא הנזכרים כפשטן והשיג על הרב שבות יעקב ע"ש: ואני בעניי כתבתי במקום אחר שמצאתי מפורש בתוספות על החומש פרשת משפטים שכתבו בפירוש דמת גוי מותר בהנאה וכן בספר מנחת יהודה שם כתב בשם רבינו יעקב מפונטייז"א דמת גוי מותר בהנאה שהרי איסור בהנאה נלמד ממרים ואין ללמוד רק לישראל ע"ש גם מצאתי ברקח סימן תס"ד שכתב בפשיטות דמותר בהנאה מת גוי ומייתי הירושלמי דפרק המצניע ע"ש ותימה על מרן בית יוסף וכל הגדולים שזכרנו בסמוך ושאר כנותהן דנעלם מהם דברי הרקח וגם רבינו מהר"א ממיץ בספר יראים סימן ש"י כתב אסר הכתוב מת ישראל בהנאה ע"ש: ואעיקרא דדינא שפסק מרן בש"ע סימן שמ"ט מכח תשובת הרשב"א דמת גוי אסור בהנאה יש לתמוה דנעלם ממנו ז"ל דברי הירושלמי פרק המצניע ודברי התוספות דקמא הנזכרים ודברי ספר יראים ודברי הרקח דקרו בחיל דמותר בהנאה מת גוי. מלבד דברי הרמב"ן פרק אעפ"י דמייתי ראיה להתיר וכן הרשב"ש בתשובה סימן תקי"ח דהני לא נדפסו כי אם בדורנו: ולא עוד אלא אפילו הרשב"א דסמיך עליה מרן. זאת מצאנו להרשב"א דבחידושי שבת פרק המצניע מייתי הירושלמי גם בחידושי הרשב"א לקמא דף נ"ג מהש"ס כתב כדברי התוספות. וא"כ מוכרח דבתשובה דמייתי מרן דבריו היו כלפי השואל ודרך שקלא וטריא אמנם לענין דינא גם הרשב"א סבר דמת גוי שרי בהנאה ובמקומות אחרים כתבתי בעניותי יותר ורמזתי עוד דברי הרשב"א במ"א ודברי קצת אחרונים בזה:
Letter Bet.33
לג. בעיא דלא איפשיטא. כתבו הפוסקים דבדרבנן לקולא וכתב הרב החסיד בתוספת דרבנן אות ס"ד צ"ע מההיא דפ"ג שאכלו ראשונים שאלו שמאל מהו שתסייע לימין אמר רב אשי הואיל וראשונים שאלו ולא איפשיטא להו אנא נעביד לחומרא והתם דרבנן היא ואפ"ה אמר דראוי להחמיר וכו' ע"ש. וראיתי להרב מנחת יעקב בריש ספרו כלל א' ס"ק ו' שהביא מכמה מקומות דמחמירין בדרבנן ונתן טעם משום דהוי ספק חסרון ידיעה וראשונים עצמן שנסתפקו בו לא היו מקלין כיון שהיה להם ספק חסרון ידיעה וגם אנו אין להקל וכתב ונ"ל ראיה מפ"ג שאכלו דף נ"א וכו' ראשונים שאלו וכו' ואף דהתם הוא הדור מצוה דרבנן עבדינן לחומרא מטעם זה ובהגהות הרי"ף נדחק בזה וכן בכנסת הגדולה וכו' ולפי מ"ש ניחא עכ"ל ועוד האריך בזה ע"ש וק"ק על הרב החסיד הנזכר שנעלם ממנו דברי הרב כנה"ג סימן קפ"ג שעמד בזה והביא דברי הגהות הרי"ף ושיש גירסא אחרת ופירשה הרב שבלי הלקט לקולא ע"ש וגם הרב חוות יאיר סימן צ"ד ריש דף צ"ב לא זכר מהגהות הרי"ף ע"ש: שוב ראיתי בספר שבלי הלקט כ"י שבלת קנ"ו דגריס כגירסתנו השתא דראשונים שאלו אנן נעביד לחומרא ועלה כתב דברי הרב בנימין שהביא מרן בבית יוסף ומעתה כל מ"ש הרב כנה"ג דהרב שבלי הלקט גריס אנן לא נעביד עובדא ומפרשה לקולא חלף הלך ודבר ה' בפי מרן הקדוש אמת. ומלבד זה פירוש הרב כנה"ג דחוק מאד בלשון הש"ס הואיל וראשונים שאלו אנן לא נעביד עובדא וכוליה לישנא מוכח בהדיא דפירושו לחומרא וכמ"ש מרן הקדוש דשני הגירסאות עולות בקנה אחד. וגם מ"ש הרב מנחת יעקב דבעיא זו מחמת חסרון ידיעה לא הונח לי. ועמ"ש לקמן לפנים מערכת תי"ו אות ל"ב בס"ד:
Letter Bet.34
לד. בן עשרים שנה דמענישין בשמים ובציר מבן ך' אינם מענישים בשמים. כתב הרב חוות יאיר דף רס"ג דהיינו דוקא בדבר שאינו מפורש בתורה אזהרה כלל ואתי מסברא דאסיר בזה אמרו אין ב"ד של מעלה מענישין עד ך' אבל מידי דמפורש בתורה קלות וחמורות וכו' ב"ד של מעלה וב"ד של מטה שוין ומענישין מבן י"ג דאי לא תימא הכי היכי חייבה תורה חטאת למי שאינו בן ך' וכו' ע"ש והביאו הרב החסיד בתוספת דרבנן אות ע"ו ע"ש: ולי ההדיוט אין דבריו מחוורין דודאי מ"ש אין ב"ד של מעלה מענישין עד בן ך' הוא כולל לכל העונשים ואשתמיטיתיה מאי דאמרו בירושלמי פ"ב דבכורים ימי שנותנו ע' שנה צא מהן ך' שאין ב"ד של מעלה עונשין וכורתין נמצאת אומר המת בחמשים מת בהכרת ועיין מה שפירשו היפ"מ ומהר"ר אליהו בדברי הירושלמי ע"ש והרי בהדיא דאין עונשין וכורתין עד בן ך'. והכי נמי מסתברא. וכן מוכח מדברי הראשונים והמפרשים ומה שהכריח דבן י"ג איך חייב חטאת זו קושית מהר"ל מפראג ופריק לה הרב מהר"ר צבי סימן מ"ט ואני בעניותי הוספתי הביאור בספר הקטן שער יוסף דף ע"ב ועוד כתבתי בעניותי בזה בדרושים בס"ד:
Letter Bet.35
לה. בועל ארמית קנאין פוגעין בו שמענו ישראלית שבא עליה גוי לא שמענו. כ"כ מרן בתשובה והביאה הרב החסיד בתוספת דרבנן אות ע"ז וסייעיה ממ"ש בכ"מ בשם הרמב"ן ומייתי תמיהת הכנה"ג סימן י"ו על מרן מדברי הגהת מרדכי ע"ש באורך ואני בעניי בספר הקטן ברכי יוסף א"ה סימן ד' אות י"ד תמהתי על תמיהת הרב כנה"ג. וגם דקדקתי על מרן שלא נסתייע מדברי הרמב"ן במלחמות ס"פ בן סורר. ותו דמתבאר מדברי הרמב"ן דלאו טעמא מפני שהיא קרקע עולם כמ"ש מרן ע"ש ושם רמזתי דהר"ן בחידושיו לסנהדרין על דף נ"ב מייתי פלוגתא דרבוואתא בזה. ע"ש באורך:
Letter Bet.36
לו. ברבי. כשאומר הש"ס בכמה דוכתי פירש"י גדול הדור. ואני בעניי הארכתי בזה בקונטריס שם הגדולים ח"א ריש אות ב' ודקדקתי על הרב כפתור ופרח בזה. ועוד כתבתי בזה על דברי קצת אחרונים הרב זכרון יוסף והרב סדר הדורות והנלוה ומתיחס בספר הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן קי"ב ע"ש באורך בס"ד ומשם באר"ה:
Letter Bet.37
לז. ברכות שלא נמצאו בתלמוד. כתב הרא"ש פ"ח דבכורות שאין לברך אותם ורבים תמהו על הרא"ש שהוא ז"ל עצמו פ"ק דכתובות אות ט"ו הביא שבה"ג כתב ברכת בתולים וכתב דאפשר דברכה זו תקנו הגאונים ומסתבר לברכה אחר שמצא ע"ש והרבה תירוצים נאמרו בזה כמו שתראה בכנסת הגדולה י"ד סימן ש"ה ואה"ע סימן ס"ג. והרב המפורסם מהר"י עייאש בעפרא דארעא על מהדורא בתרא דף קנ"ו אות י"א עמד על זה והזכיר הכנה"ג באה"ע ותירץ ולא זכר שהרב כנה"ג בי"ד סימן ש"ה תירץ תירוצו בסגנון יותר יפה וע"ש עוד בכנה"ג: הגם הלום ראיתי להרב מהרי"ע הנזכר שהביא דברי הרב פר"ח בסימן נ"א על ברכת ברוך שאמר ותמה עליו והביא מספר מטה משה ומדרש תלפיות ולא זכר שהטור הביאה מספר היכלות לר' ישמעאל ואני בעניי עמדתי על זה בספרי הקטן ברכי יוסף שם. וכתבתי שגם הפר"ח הרגיש בזה שהיא קדומה כנראה בירושלמי ומה שכתוב בפר"ח סוף דין ד' איברא שאבודרהם כתב בשם הירושלמי צ"ל למעלה אחר וצ"ע. והגם שכתבתי זה בלשון אולי ע"ש בברכי יוסף נ"ל דכן הוא האמת והמעתיק עוית. ובלאו הכי ל"ק קושית הפר"ח דדוקא אברכת כהן תמה. כנראה מברכת בתולים אמנם קושטא קאי דנתקנה קודם התלמוד ברכת ברוך שאמר וישתבח כנראה מספר היכלות: וחזי הוית לרבינו תם בספר הישר כ"י בתשובותיו לרבינו משולם על ברכת נר שבת שכתב וז"ל וכמה ברכות מצאנו בסדר רב סעדיה ברוך המרבה שמחות ובהלכות רב יהודאי אשר צג אגוז וכיוצא בהן הרבה אעפ"י שאינן כתובות וכ"ש זאת שכתובה בספרי אגדה עכ"ל הראת לדעת שדעתו דעת עליון לברך כל הברכות שנמצאו בדברי הגאונים:
Letter Bet.38
לח. בעי. יש בירושלמי שאינו לשון שאלה דמספקא ליה אלא ששאל לחכמים או לתלמידים ולדידיה פשיטא ליה כההיא דפרק י"ג שופרות בעי האומר עלי עץ כ"כ הרב הגדול מהר"ש סירילייו זלה"ה בפתיחתו לפירוש הירושלמי כ"י. וראיתי בפירושו שם פי"ג שופרות שכתב בעי כלומר בקש לדון זה הדין ומצא דאי אמר עץ מביא גזיר אחד עכ"ל וכן כתב הרב מהר"ר אליהו מפולד"א בפירושו שם בעי רצה לומר:
Letter Bet.39
טל. בעי בעיא האמורא והוא פשיט לה ושמו נזכר בין השאלה והפשיטות. תוספות מציעא ריש פ"ב והרב גופי הלכות אות ק"ז כתב ובזה יתבאר בחגיגה דף ד' וכו' ע"ש וכ"כ עוד הרב עצמו בזהב שיבה וכן כתב הרב ברכת הזבח בחידושיו לכריתות על דף ז' שפירש סוגית חגיגה הנזכר בכלל זה. וכבר קדמם מרן ז"ל בכללי הגמרא לפרש הא דחגיגה הכי ע"ש דף י"ח מספר יבין שמועה. ויש להרגיש על הרב מהרש"א בז"ש וגופי הלכות דהוא קבע ספרו יבין שמועה על ה"ע וכללי הגמרא ולא זכר דברי מרן ז"ל: וכבר קדם בזה למרן גם כן הרמב"ן בחידושיו למציעא הובא בשיטה מקובצת שם ריש פ"ב דתרגמה לסוגיית חגיגה הכי ע"ש אלא דלא נתגלה להם ז"ל שיטה מקובצת. ועמ"ש אני בעניי בכלל זה בספרי הקטן שער יוסף דף נ"ב ע"ג. ובספר הקטן פתח עינים שם בחגיגה צדדתי לפרש הסוגיא בענין אחר ע"ש. וכלל זה כתוב בכללי רבינו בצלאל כ"י משם התוספות בכמה דוכתי ומשם הר"ן בחידושיו פ"ק דמציעא והריטב"א בחידושי יומא פרק שני שעירי:
Letter Bet.40
מ. בן זכאי. אמרו בש"ס סנהדרין דף מ"א ע"ב כי הוה למד בן זכאי הוו קרי ליה כתלמיד היושב לפני רבו כי הוה לימד קרו ליה רבן יוחנן בן זכאי. ונראה ברור דכי הוה למד היו קורין אותו על שם אביו כמו בן עזאי ובן זומא וכמ"ש רבינו עובדיה ריש פ"ד דאבות דלפי שלא האריכו ימים ולא נסמכו קרו להו על שם אביהם. ומ"ש הגאון החסיד מהר"ר אלעזר מקראקא זלה"ה בספר מעשה רקח דף ע"ד ע"א שאין הפירוש דאביו שמו זכאי אלא רבן יוחנן בעצמו שתי שמות היו לו יוחנן ובן זכאי עיין שם אין דבריו מחוורין: [רבן יוחנן בן זכאי. כתב הגאון החסיד מהר"ר אלעזר מקראקא זלה"ה בספר מעשה רקח בסוטה דשמו בן זכאי ולא שאביו שמו זכאי רק דהיה לו שתי שמות יוחנן ובן זכאי עכ"ד. ועם האדון הסליחה דאביו שמו זכאי ומשום הכי בקטנותו קרי ליה בן זכאי כדמוכח בסנהדרין דף מ"ח. ומ"ש שלשלת הקבלה דף כ"ד דפוס אמשטרדם דאמרו בש"ס דריב"ז קרי לפניו רבי. להד"מ. דעל רבי יוחנן אתמר ומה שהביא מתשובת מהר"י קולון והוא בשרש ק"ע דף קפ"ה ע"ב הוא עזר כנגדו וכן ראיתי שהשיג סדר הדורות דף קי"ג ע"ד אך כתב שלא היו בידו שו"ת מהרי"ק ע"ש וכבר רמזתי קצת ביעיר אזן בעין זוכר מערכת בי"ת אות מ' ע"ש ודו"ק. מראית העין חדושים ישובים]:
Letter Bet.41
מא. בת קול. כתב הרב פרי חדש בנימוקיו לספר המדע פ"ט דיסודי התורה דסבר הרמב"ם דקי"ל כר' יהושע דאין משגיחין בבת קול ומאי דנפיק בת קול דהלכה כבית הלל ההיא משום כבודן דב"ה ומאי דקי"ל כב"ה לאו משום בת קול אלא דמשמע לן אחרי רבים להטות בתר רובא ממש ולא בתר חידוד טפי עכ"ד ואני בעניי אומר דריהטא דכמה שמועי משתמען דמאי דקי"ל כב"ה היינו משום בת קול ובפרט פ"ק דערובין דף ו' ופסחים דף קי"ד בחון בהם וחקור מהם והושב יוש"ר על מכונו. והתוספות פ"ק דיבמות ופרק הזהב הקשו דעבדינן כב"ק דהלכה כב"ה ולא כב"ק דר' אליעזר ועיין מה שתירצו ובמ"ש בעניותנו בספר הקטן ראש דוד פרשת נצבים:
Letter Bet.42
מב. בת קול. רבינו בחיי פרשת הברכה כתב דיש סוד בענין וטעמא טעים למ"ש בת קול ולא בן קול ע"ש ובספר הקדוש קנה כתב דבת קול נמשך מהשכינה הבאתי דבריו בספר הקטן פתח עינים פרק הזהב ע"ש ובכתבי הקדש לגורי האר"י ז"ל:
Letter Bet.43
מג. בריה דמועדא. קרו בירושלמי לאסרו חג כלומר בן המועד כאשר תראה בירושלמי פ"ק דע"ז והכי מפרשה הרב שבלי הלקט. וראיתי בפירוש הירושלמי הנקרא פני משה שם פ"ק דע"ז דמפרש בריה דמועדא לשון סעודה כמו הביאי הבריה ולא ברא אתם לחם ע"ש ופירושו אינו מחוור ונעלם ממנו דמרן בב"י א"ח סימן תצ"ד פירש משם האגור בריה דמועדא בן המועד ע"ש:
Letter Bet.44
מד. בריה אפילו באלף לא בטיל מדרבנן. כן הוכיח הרב פר"ח סימן ק' ס"ק ג' מהראשונים ותמה על מה שנראה מהתוספות פ"ק דמציעא דף ו' דבריה דלא בטלה הוי מן התורה וכ"כ מהרי"ל בתשובה סימן ע"ז והאריך ע"ש ומשם חפר אוכל הרב ארעא דרבנן מ"ק אות ק"ד ובדיני בריה עמ"ש הר"ש בן הרשב"ץ בתשובותיו סימן תרי"ג והרב חוות יאיר סימן ק"ב ובשו"ת פנים מאירות ח"ב סימן ס"ז. ועיין הרשב"ץ ח"ב סימן מ"ט ובית יהודה למהרי"ע י"ד סימן מ'. ועיין הרדב"ז דפוס ויניציא סימן תרצ"ט. ועיין בספר משאת משה ח"ב י"ד סימן ג':
Letter Bet.45
מה. בכורים מארץ סיחון ועוג. הרב ארעא דרבנן במ"ב אות כ"ג הביא מדברי הרמב"ם פ"ב דמדאורייתא פטורים ומדרבנן חייבים ועל דברי מרן בכסף משנה שם עמ"ש הרב מופת הדור מהרח"א ז"ל בספר יוסף לקח ריש פרשת תבא. ומהר"י קולון שרש קכ"ב האריך בזה ואני הדל כתבתי קצת על דבריו ומאי דסריך וסביך בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סימן תפ"ט דף קמ"ג:
Letter Bet.46
מו. ביטול האיסורין שהם מדרבנן. כתב מורינו הרב מהרי"ך זלה"ה בכ"י. העיקר דאינן בטלים אלא בס' בין יש להם עיקר מן התורה בין אין להם. הכרעת הפר"ח סימן צ"ט ס"ק י"ז. ובחצי שיעורין באיסורין דרבנן נמי הכי אית ליה כמ"ש בסימן ס"ה ס"ק ז' וסימן צ"ח ס"ק ך'. ונראה דזה בדבר שיש לו עיקר מן התורה. ודבר חשוב אפילו באיסורין דרבנן אין לו ביטול סימן ק"א גבי חתיכה בהגהה. ומיהו גבי בש"ג בטיל כמ"ש הרב פר"ח סימן קי"ב ס"ק כ"ה בשם תורת חטאת. ולפי הכרעתו לעיל יש לדון בה איך סתמה. ואולי הואיל ולדעת רוב הפוסקים קילא טובא כמו שיראה הרואה בקצת מן הראשונים דבשאר איסורין דרבנן אפילו שאין להם עיקר מן התורה דנו ביטולו בס' וגבי בש"ג הקלו כל כי הא דד"ח דאינו אלא מדבריהם גם כן ראה ז"ל להקל ובהא הוא דאמרה נקוט מיהא פלגא ועדיין צ"ע:
Letter Bet.47
מז. בנין ביתו ביום טוב. שרי מדאורייתא מטעם מתוך אלא מדרבנן אסרו כן כתבו התוספות בשבת דף צ"ה ע"א ד"ה והרודה. ונראה דמ"ש התוספות דמדאורייתא שרי בנין מטעם מתוך היינו דוקא בנפל ביתו בי"ט וכמו שמפורש בדבריהם ועמ"ש אני בעניי בספרי הקטן פתח עינים במסכת ביצה על דף י"ב ע"א בס"ד ע"ש:
Letter Bet.48
מח. בשר עוף בחלב אי חשיב עיקרו מן התורה. כתב מהראנ"ח בראשונות סימן קי"ב דהוי פלוגתא דרבוואתא כי המרדכי פרק כל הבשר ס"ל דבשר עוף בחלב לא חשיב ליה עיקרו מן התורה והתוספות פ"ק דביצה ס"ל דהוי עיקרו מן התורה וכן הביא הרב מופת דורנו מהר"י בכר דוד בספרו הבהיר דברי אמת בקונטריסים סוף דף פ"ט דריא"ז ושיטה מקובצת סברי דהוי עקרו מן התורה וסייעינהו מסוגיית עירובין דף ל"ו ומותיב מינה לדברי המרדכי ע"ש. ועיין בכ"מ פט"ו מהלכות מאכלות אסורות ובארעא דרבנן אות תי"ד ודוק:
Letter Bet.49
מט. בקראי פליגי. כשאומר הש"ס משמע דהוי דאורייתא. אמנם איכא מרבוואתא דסברי דהגם דהש"ס יאמר בקראי פליגי הוא דרבנן והני קראי אסמכתא בעלמא כמו שתמצא להרב המופלא מהר"י בכר דוד בספרו הנחמד ספר דברי אמת בקונטריסים דף צ"ח ע"ב ע"ש ודוק הטב בדבריו בחון בהם וחקור מהם:
Letter Bet.50
ן. בריתא דאין לה עיקר במשנה אומר בש"ס עלה דתנן. הרשב"א בחידושי חולין על דף י"ד ועיין בספר דברי אמת דף נ"ו ע"ג. ועיין מ"ש אני בעניי בשער יוסף דף מ"א ומ"ש הרב יד מלאכי אות צ"ז ועיין לעיל בקונטריס זה אות י"ב. ועיין לקמן במערכת תי"ו אות כ"ג:
Letter Gimel.1
א. גרים. כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות איסורי ביאה פרק י"ב דין י"ז וז"ל כל הגוים כלם כשיתגיירו וכו' הרי הן כישראל וכו' קפסיק ותני דמכל הגוים מקבלים גרים. ולכאורה קשה דבמכילתא סוף בשלח אמרו א"ר אליעזר נשבע הקב"ה בכסא הכבוד שאם יבואו מכל א"ה להתגייר שיקבלו אותו ומביתו של עמלק לא יקבלו שנאמר ויאמר דוד אל הנער וכו' בן איש גר עמלקי אנכי נזכר דהע"ה באותה שעה מה שנאמר למשה רבינו ע"ה שאם יבואו מכל א"ה שיקבלו ולא עמלק ויאמר אליו דמך בראשך לכך נאמר מדר דר עכ"ל וא"כ לא הי"ל להרמב"ם לכתוב כל הגוים כלם כשיתגיירו וכו' דהאיכא עמלק דאינן מקבלים. ומדברי הרמב"ם דנקט מילתא פסיקתא משמע דגם עמלק בכלל כל א"ה ומצי להתגייר. וכן מוכח עוד מדברי הרמב"ם ספי"ח דסנהדרין שכתב דיהושע הרג עכן ודוד לגר עמלקי בהוראת שעה שהרגום על פיהם. ואלו לדברי המכילתא דוד הע"ה מה שהרג לגר עמלקי היה מן הדין דאין מקבלין גר מעמלק והו"ל גוי ונהרג על פיו. אלמא הרמב"ם פליג על המכילתא וסבר דהגר עמלקי היה גר גמור ומה שנהרג על פיו היה בהוראת שעה: ואפשר לומר דהרמב"ם סבר דתלמודא דידן פליג על המכילתא וזה דפרק חלק דף צ"ו ע"ב אמרו ת"ר מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק ומנו רב שמואל בר שילת כן הביא הגירסא בעין יעקב שם וכ"כ בספר יוחסין אות ש' ע"ש והרב עיון יעקב שם נתקשה דזה סותר למכילתא הנזכרת ואסקה בצ"ע ולהרמב"ם פשיטא ליה דהך ברייתא פליגא על המכילתא וסוברת דעמלק שוה לשאר א"ה דמקבלים גרים ממנו ומעתה מוכרח דמה שהרג דוד לגר עמלקי הוראת שעה היתה. והא דפרק חלק הנזכר איתיה ג"כ בגיטין דף נ"ז. והרמב"ם תפס כברייתא דתלמודין ודחה המכילתא: ברם זו היא שקשה דכפי המכילתא היכי אתיא הא דמבני בניו של המן למדו תורה ברבים כיון שאין מקבלין גר מעמלק ולומר דהמכילתא וברייתא דהש"ס פליגי במציאות ולמכילתא לא היה זה בעולם ור' שמואל בר שילת לאו מבני בניו של המן הוא דבר קשה: ועלה על דעתי לומר דהמכילתא לא תחלוק במציאות ואית לה דמבני בניו של המן למדו תורה והענין כמ"ש הר"מ פ"ו דמלכים דאם קבל עמלק ז' מצות והשלים מניחין אותו וכתב מרן בכ"מ דכיון דקבל עליו ז' מצות אינו עמלק והרי הוא כבני נח הכשרים ע"ש ואפשר דכך סובר ר"א דמכילתא דאם קבל איזה מעמלק ז' מצות והשלים הרי הוא כב"נ הכשרים ולא מיקרי עמלק. ואח"כ דקבל ז' מצות ונחשב כב"נ דינו כשאר האומות ואם רוצה להתגייר מקבלים אותו ובהכי היה המציאות שנתגיירו מבני המן ולמדו תורה. ומאי דקאמר במכילתא היינו בבא להתגייר תכף בלי קבלת ז' מצות ברישא. אמנם הנה שפתי עוד הם מדברים עיני ראו דאי אפשר לומר כן דזה שכתב הרמב"ם היינו דוקא אם היו משלימים בעת ששלח יהושע וכתב להם הרוצה להשלים ישלים וכיון שלא השלימו בו בפרק נתחייבו הריגה ואינם מקבלים מהם וגם כי אין בידינו להורגם ס"ס אין מקבלין מהם אם רצו לקבל ז' מצות ונפל היסוד. ותו דאם איתא למאי דאמרן אמאי דוד הע"ה הרג לגר עמלקי והרי מסתמא לא עשו אותו גר מתחילה רק ברישא קבל ז' מצות ונעשה כבני נח הכשרים ואח"כ קבלו גרותו. אלא ודאי דליתנהו להני מילי. והגם דהוא מעצמו שומר ז' מצות ורוצה להתגייר אינן מקבלין אותו לדעת המכילתא: ובהכי נדקדק לשון המכילתא דקאמר נשבע הקב"ה שאם מכל האומות באים להתגייר מקבלים אותו ואם יבא מביתו של עמלק דאמאי אצטריך בלשון השבועה להזכיר שמקבלים מכל האומות והלא השבועה אינה כי אם שלא יקבלו גר מעמלק והא הו"ל לומר ותו לא. אבל אפשר דנקט הכי להורות דמעמלק אינם מקבלים בשום אופן כי הנה באומות יש קצת שהם חסידים א"ה דשומרים ז' מצות ורובם אינם מקיימין אותם ובאומרו שמהאומות מקבלים הוא כולל בין לשומרים ז' מצות בין לאינם שומרים ועל זה אמר שמעמלק אינם מקבלים בין ששומרים ז' מצות בין שאין שומרים והיינו דקאמר שנזכר דהע"ה דהקב"ה אמר למשה שמכל האומות וכו' דודאי אין שכחה לפני כסא כבודו והיה פשוט לכל דמעמלק אין מקבלים גרים אמנם דהע"ה בו בפרק נכנס בחקירה זו דאפשר דאם שומרים ז' מצות גם מעמלק מקבלים ונזכר לשון השבועה ופשיטא ליה דלעולם אין מקבלים גר מעמלק בכל גונא והרגו: וחזיתיה להרב מגילת ספר לאוין קט"ו דעל מבוכה זו ישב והביא מסח"י דמעצמן נתגיירו והמכילתא קתני לא יקבלו ולא קאמר לא יתגיירו וכתב עלה הרב הנזכר וז"ל ואין זה מספיק דא"כ אמאי הרגו דהע"ה לאותו בן איש גר עמלקי דילמא מעצמו נתגייר ועוד כיון שכל ישראל מצוין שלא לקבלן היכי משכחת בהם גרות והא קי"ל דאם נתגייר בינו לבין עצמו עדיין הוא גוי דמשפט כתיב ביה וכו' ולכאורה לההיא דהנזיקין היה מתישב דדילמא תנוקות מצאו מושלכין בשוק ולא הכירום שהיו מבני בניו של המן והטבילום כדינם וגיירום ולבסוף נתגלה שהיו מבני בניו של המן וההוא דדוד הע"ה מדכתיב בן איש גר עמלקי מוכח דבהיותו איש גדול ונודע שהוא עמלקי נתגייר באיסור ולכך הרגו אך ההוא קרא דרבים מעמי הארץ דמשמע דאפילו בהיותם גלוים וידועים שהיו מזרע עמלק ומתיהדים קשה טובא איך גיירום וקבלום והיותר נראה דכונת הברייתא היא שלא יקבלו אותו להתירו לבא בקהל ולישא בת ישראל אבל אה"נ דישראל הוא לכל דבר עכ"ל: ומאי דמייתי מסח"י הנה נודע דספר הנזכר עלה בקב"ץ אמרי יושר מהמפרשים והפוסקים ודין פתגמא מאיש לוקחה זאת הרב מנות הלוי דף קי"ב עש"ב ומ"ש הרב שם דמדאמר מבני בניו של המן למדו תורה מוכח דנתגיירו דאי לא אין מוסרים ד"ת לגוי וכו' ע"ש נעלם מהרב ז"ל מאי דגריס בעין יעקב ומנו רב שמואל בר שילת והיא גירסת הרב ספר יוחסין. ורב שמואל בר שילת הוא אמורא ומוזכר בש"ס הרבה ולא היה צריך להוכיח שהיו גרים ממה שלמדו תורה וכו' ועתה נבא לדברי הרב מגילת ספר הנזכר ואען ואומר דנעלם מהרב ז"ל דברי התוספות והר"מ והרב המגיד כי הנה התוספות ביבמות דף כ"ד ע"ב והביאם הרב מנות הלוי כתבו דהא דבימי דוד הע"ה נתוספו ק"ן אלף גרים מעצמן נתגיירו כדאשכחן גבי מרדכי ואסתר ורבים מעמי הארץ מתיהדים. וכ"כ הרא"ש בתוספותיו דגרים גמורים היו ומעצמן נתגיירו ע"ש. ושם אמרו בש"ס על גרים דבימי מרדכי ואינך כולם גרים הם. והרמב"ם לקמן פי"ג דאיסורי ביאה דין ט"ו כתב וז"ל לפיכך לא קבלו ב"ד גרים כל ימי דוד ושלמה וכו' ואעפ"כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות והיו ב"ד הגדול חוששין להם לא דוחין אותם אחר שטבלו מ"מ ולא דוחים אותם עד שתראה אחריתם עכ"ל וכתב הרב המגיד דאמרו פרק הערל לא קבלו גרים בימי דוד ושלמה ואמרו דנתוספו ק"ן אלף גרים ומתוך כך ביאר רבינו דב"ד הדיוטות מגיירים אותם ובדיעבד כלם גרים וכ"כ מן המפרשים עכ"ל הרי דמשכחת גרות ומעצמן נתגיירו היינו שלא ע"פ ב"ד מומחין אלא נתגיירו לפני ב"ד הדיוטות ומעתה ל"ק מה שהקשה הרב מגילת ספר היכי משכחת גרות והרי קי"ל דאם נתגייר בינו לבין עצמו היה יהיה לגוי וכו' והדברים מבוארים: ומאי דהקשה עוד אמאי הרגו דוד הע"ה לגר עמלקי אפשר לומר דכיון דודאי ב"ד מומחין לא גיירוהו אלא הדיוטות הוא מיחה שלא לקבל גרותו ואה"נ דאם בית דין מומחין רצו להעלים עין רשאין וכמ"ש הרמב"ם דב"ד הגדול היו חוששין להם לא דוחין ולא מקרבין עד שתראה אחריתם. והכא דוד הע"ה נראה בעיניו למחות בגרותו והרגו וזהו לדעת המכילתא: ומה שתירץ הרב הנזכר לההיא דמבני בניו של המן למדו תורה דתנוקות מושלכין מצאו וכו' בעיני הוא דוחק גדול. ומאי דעמד לפניו ככתל מאי דכתיב ורבים מעמי הארץ מתיהדים וכו' לק"מ כי לא נזכר בכתוב ובדברי רז"ל שהיו עמלקים ויכולני לפתו"ר שהיו משאר אומות וז"ש ורבים מעמי הארץ כלומר מכמה אומות. ומאי דמסיק דכונת הברייתא שלא יתירו לגר עמלקי לבא בקהל קשה דהא מסיים במכילתא דלכך הרגו דוד הע"ה ומוכח ודאי דהכונה לפי שאינו גר ואי כמ"ש הרב הנזכר דהוי כישראל לכל דבר אינו נהרג על פיו ואמאי הרגו. ובמכילתא מייתי ראיה מהכא דמביתו של עמלק לא יקבלו שנאמר ויאמר דוד וכו' ומוכרח דלענין שאין גרותו מתקבל ואם נתגייר אינו כלום מייתי לה: ואחשבה לדעת הרמב"ם דאפשר דסבר דממאי דקאמר בש"ס דילן בפשיטות מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק ותני לה בהדי סנחריב ואינך והש"ס לא פריך עלה דאין מקבלין גרים מעמלק ומשני דקבלום ב"ד הדיוטות שמעינן דלית הלכתא כרבי אליעזר דמכילתא דקסבר דאין מקבלים גרים מעמלק אלא עמלק ושאר אומות כי הדדי נינהו. ועוד בה דרבי אליעזר אמרה במכילתא וקי"ל דאין הלכה כרבי אליעזר. ומצינו להרמב"ם שכתב בתשובותיו לחכמי לוניל דלא פסק כספרי בענין שזירת חוטי ציצית ובהפרת האב משום דסתם ספרי ר"ש ומשום דלא מצא מי שיאמר כמותו לא פסק כסברתו כמ"ש מרן בכ"מ פי"ב דנדרים ובב"י א"ח סימן י"א עש"ב ואע"ג דדברי הרמב"ם שם בתשובתו הנזכרת קשים להולמם דכולא יומא שמעתיה דספרי בפומיה דהרמב"ם אשר מילא את יד"ו יד החזקה מברייתות דספרי ומה נשתנו הני תרי סתמי דספרי אשר עלה עליהם הגורל לדחותם. מ"מ לגבי רבי אליעזר דקמן דאין הלכה כמותו וליכא סתמא כוותיה ניתן ליאמר. ואמטו להכי הרמב"ם נדחה קרי ליה לסברת רבי אליעזר דמכילתא וכתב ספי"ח דסנהדרין דמה שהרג דוד הע"ה לגר עמלקי היה הוראת שעה: ותו אפשר דסבר הרמב"ם דאעיקרא במכילתא במחלקת שנויה דרבי אליעזר המודעי דאמר התם נשבע הקב"ה שלא להשאיר זכר עמלק וכו' פליג על רבי אליעזר דסבר ר"א המודעי דהשבועה היתה כך ולא שלא יקבלו גר מעמלק ופסק כר"א המודעי: ואחר זמן רב ראיתי בפסיקתא רבתי דף י"ט ע"ד דאתמר התם א"ר אליעזר בן יעקב נשבע הקב"ה בכסאו שאינו מקבל גר מזרעו של עמלק לפיכך כשבא מבשר אצל דוד והוא שואל ואומר מי אתה ואמר בן איש גר עמלקי אנכי לא קבלו דוד עכ"ל. ואפשר דסבר הרמב"ם דהגירסא רבי אליעזר כמ"ש במכילתא. וא"נ גרסינן רבי אליעזר בן יעקב סבר דפליגי עליה ולא קי"ל כוותיה. ואם נפשך לומר דהלכה כראב"י אף בברייתא ואף דפליגי עליה תנאי הכא סבר הרמב"ם דתלמודין לא סבר הכי כדאמרן ופסק כתלמודין: אמנם אעיקרא אין להשגיח בפסיקתא רבתי כי כלה מלאה טעיות חסיר יתיר חליף כנודע למי שרגיל בה. ובודאי נסח המכילתא עיקר. ועיין מה שכתבתי בעניותי בקונטריס אחורי תרעא דף קפ"ד ע"א בס"ד:
Letter Gimel.2
ב. גזרה שוה מופנה. ארחא דקרא לכתוב אף דאין להשיב לדעתנו הכתוב ידע דיש להשיב כן כתב הרדב"ז דפוס ויניציא סימן תשצ"ז והביאו הרב החסיד בספר יד מלאכי. ועפ"ז אפשר ליישב מה ששמעתי מקשים בשם גדול הדור מורינו הרב שארנו מהר"א יצחקי זלה"ה במ"ש בברכות דף מ"א רב חסדא ורב המנונא אייתו לקמייהו תמרי ורמוני שקל רב המנונא בריך אתמרי וכו' זה שני לארץ וזה חמשי לארץ. דכפי זה אמאי הפסיק הכתוב ארץ ארץ ליחשיב וליזיל כסדר מעלתן ארץ חיטה זית שמן ושעורה ודבש וגפן וכו' ושמעתי מעטרת ראשי מורי הרב זלה"ה שמורינו הרב הנזכר תירץ במ"ש בכתובות דף ע"ט דיקלי ואילני דקלי אילני וגופני אילני והקשו התוספות דמשמע דגופני גריעי מאילני וכ"ש מדקלי דעדיפי מאילני וקשה דאמרינן בקמא דף צ"ב טעם תמרי טעם דחמרא אמר מכחשי גופני למחר אייתי לי מקורייהו משמע דגופני עדיפי מדקלי וי"ל דדקלי עדיפי שא"צ להוציא עליהם כלום וגפנים צריכים הוצאה וטרחא יתירתא ומי שיוכל לעובדם ולשומרם כראוי יש בהם ריוח גדול עכ"ד וה"ט דכתב רחמנא גפן ברישא והדר כתב ארץ וכתב דבש וקדים לפי שהוא שני לארץ בתרא להורות דגופני ודקלי זמנין דדקלי עדיפי דלא צריכי הוצאה וחזו טפי למאן דלא מצי למטרח. אך זמני דגופני עדיפי למאן דמצי לאעסוקי בהו כדחזי. ולא מצי למכתב ארץ חיטה וזית שמן ושעורה וכו' ארץ דבש למאי דאמרן דלא אצטריך אלא לגופני ודיקלי דאי כתיב הכי הוו קדמי תמרי לזית ע"כ שמעתי ולי בעניותי לא הונח לי תירוץ זה כמבואר למעיין דיש להשיב דדבר זה תלוי בסברא והוא פשוט. ותו דאינו ניכר הלימוד. ותו דלקושטא תמרי קדמי. וגופני עדיפי למאן דטרח. ולא נאריך בזה דיש לצדד כמה צדדין: אמנם אפשר ליישב דתנן בריש בכורים אין מביאין בכורים חוץ לז' המינים ואמרו שם בירושלמי דילפינן ג"ש דארץ ארץ נאמר כאן ארצך ונאמר להלן ארץ חיטה ושעורה מה להלן ז' מינים אף כאן ז' מינים והוזכרה ג"ש בתלמודא דידן במנחות דף פ"ד ע"ב ע"ש ובפירש"י. וכיון דהאי ארץ אצטריך לג"ש דבכורים ה"ט דכתב רחמנא ארץ מופנה כדי שלא נשיב ואף אם באולי לא ידעינן מה להשיב מ"מ הכתוב ידע כמאי דכייל לן הרדב"ז ומשו"ה כתב תרי ארץ לאפנויי לג"ש ואה"נ דבחד ארץ סגי והוה כתיב ארץ חיטה וזית ושעורה ודבש אמנם אתא לג"ש. והרב החסיד מהר"א מקראקא ז"ל בספר מעשה רקח דף ט' ע"ג ישנו בנותן טעם דכתיב ארץ לזתים ולתמרים לרמוז מאי דתנן פ"ט דשביעית וכל הארצות כאחת לזתים ולתמרים ע"ש ואני בעניי כתבתי עוד בזה בספרי הקטנים ברכי יוסף ומחזיק ברכה בא"ח סימן רי"א בס"ד ע"ש:
Letter Gimel.3
ג. גלוי וידוע. כשאומר הש"ס היינו דקשיא ליה איזה קושיא. כן כתב הרב מופת הדור מהר"ח אבואלעפיא בספריו הקדושים עץ החיים פרשת תשא וישרש יעקב דף נ"ג ע"ב עיין בדברי קדשו:
Letter Gimel.4
ד. גוזמא. לשון גוזמא לפעמים פירושו רבותא כן כתב הרב בית חדש זלה"ה בחלק ארח חיים סימן תרנ"ו ע"ש ופירוש תיבת גוזמא עיין להרב החסיד בספר קהלת יעקב בחלק לשון חכמים סימן קנ"ח ובסימן קס"ה ביאר על כמה דרכים נאמר ע"ש:
Letter Gimel.5
ה. גלגול שבועה יכול להשביעו על העתיד. הרב כנסת הגדולה ח"מ סימן פ"ז הגהת הטור אות י"ט בשם רבו הרב מהר"י מטראני בתשובותיו חלק ח"מ סימן ק"ה וכתב עלה הרב כנסת הגדולה וז"ל ונראה לי ראיה לדברי מורינו הרב מדתנן בסוטה פרק ארוסה אמן שלא נטמאתי ואמן שלא אטמא ואמן בו שבועה עכ"ל ושמעתי מקשים דהרב מהרימ"ט עצמו שם הביא ראיה זו לדבריו ע"ש ומאי קאמר ונ"ל ראיה לדברי מורינו הרב וכו' דמוכח דמדנפשיה אמרה והיא הראיה שהביא הרב גופיה לדינו:
Letter Gimel.6
ו. גזירה דרבנן. ראיתי להרב החסיד בתוספת דרבנן אות פ"ב שהביא משם הרב ט"ז בי"ד ריש סימן קי"ז דכל שהתירה התורה בפירוש אי אפשר שחכמים יאסרוהו משום גזרה וכתב עליו והוא פלא דגדולה מזו מצינו דאפילו מה שהוא לדעת קצת מצוה מצינו שגזרו חכמים וכענין לנכרי תשיך ואסרוהו חכמים גזרה שמא ילמוד ממעשיו ועיין בתשובות חוות יאיר סימן קמ"ב עכ"ל וכונתו שהרב חוות יאיר הקשה עליו קושיא זו ע"ש. והפלאה זו איני יודע מה היא דל"ק כלל מזה על הרב טורי זהב וכמו שכתבו תרין אריותא דאורייתא הרב החסיד מהר"י אירגאז ז"ל בתשובותיו היקרות דברי יוסף סימן מ"ח והרב המופלא חסידא קדישא מהר"ח ן' עטר זלה"ה בספר ראשון לציון דף מ"ב. והאריך בזה הרב החסיד בספר יד מלאכי סימן רצ"ה. וגם אני בעניי כתבתי על זה בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן תקפ"ח בס"ד: וראיתי להרב בירך יצחק פרשת שופטים שכתב דאפילו אם כתוב ההיתר בדברי קבלה אין כח ביד חכמים לאסור והביא סמך מדברי מרן בכסף משנה ע"ש באורך. ועיין מה שכתבתי בעניותי לקמן מערכת ה"א אות ס"ג בס"ד:
Letter Gimel.7
ז. גזרה. הרא"ש פרק במה מדליקין תמה היאך יכלו הגאונים לחדש גזרה אחר שסתם רב אשי התלמוד והביאו הרב החסיד מ"ב הדרא ארעא אות מ"ה. ומעין דוגמא כתב הרא"ש פרק בית שמאי גבי קטנה שלא מיאנה והגדילה וכו' דהראב"ד השיב על הרי"ף והרמב"ן סייעיה והרא"ש דחה ראיתו וסיים דאין לנו לחדש קנס מדעתנו ומלשון הרא"ש דשבת הנזכר יש שנים רבות שהבאתי סמך לדברי הפר"ח בהלכות פסח סימן תנ"א וסימן תס"ג שחלק על הב"ח והכנה"ג דאין לנו לגזור גזרות מדעתנו ככתוב בזכרונותי זה מ' שנה ונשמט זה מברכי יוסף ואחר זמן רב נדפס עפרא דארעא להרב המפורסם מהר"י עייאש ועל דברי הרב החסיד הנזכר שהביא לשון הרא"ש שרטט וכתב דברי הרב פר"ח הנזכר. ומיהו הרב עצמו בשו"ת בית יהודה משם רבו הסכים עם הרב כנה"ג לענין דינא ע"ש ועיין בהה"מ פ"ה דחמץ דין ב' והריב"ש סימן קכ"ה וסימן רמ"א ומש"ל פ"ב דסוטה סוף דין י"ב: ודע שהגאונים החמירו כמה חומרות בענין שבועות כמתבאר מדברי הראשונים ומתשובות הגאונים והזכרתי קצת דבריהם בספר הקטן ברכי יוסף י"ד סימן רל"ד ע"ש ובמה שרמזתי שם:
Letter Gimel.8
ח. גבורת אנשים. מי שאין לו ובא על הערוה אם הוא איסור תורה או דרבנן. עמד על זה הרב קרית מלך רב חלק ב' בתשובות ריש סימן כ"ו ומשם באר"ה:
Letter Gimel.9
ט. גזרות ותקנות דרבנן. חקר הרב קרית ספר בהקדמתו פ"ד על כמה פנים הם וכתב הרב ז"ל וזה טופס אמריו בקצור יש לנו לחקור על דברי סופרים שהם הגזרות והתקנות על כמה פנים הם ומצאנו הראשון מהם כל מה שגזרו משום גדר וסייג שלא יגעו באיסור תורה כערובין ונט"י ושניות וכו'. השני מזה המין עצמו וכו' אלא שסמכו אותם על המקרא ואם לא היו מוצאים אותו סמך לא היו גוזרין באותו ענין כמו שגזרו כמו שעור קרפף בחצר המשכן ושיעור אלפים אמה תחום שבת שאם לא מצאו סמך וכו' לא היו גוזרין כך אלא בפחות או יותר וכו' אבל מה שאין בו גדר וסייג יש בו כמה פנים וכו' הראשון מצות דרבנן וכו' השני מצות מזה המין אלא שיש להם אסמכתא בכתוב שאם לא היה הסמיכות לא היו מצוין באותו אופן כמו ג' סעודות מפני הכתוב היום ג' פעמים שאלו לא היה כתוב כך לא תקנו ג' אלא היה מספיק בשנים או היו מתקנים ד'. הג' תקנות שתקנו משום מעשה שהיה בתקיעת שופר במוסף ר"ה ולא בשחרית ובסנדל המסומר שאם לא היה המעשה שאירע לא היו מתקנים כך וכו' עכ"ל והרב מהר"א ישראל בספר בית אברהם ח"מ בסימן כ"ח דף טו"ב תלה דבריו בהרמב"ם שהביא קרית ספר ע"ש באורך ועמו הסליחה כי אינם דברי הרמב"ם אלא הם דברי הרב קרית ספר. ודבריו אינם כאשר חשב וכתב וכבר אנכי העירותיהו בצדק בקונטריס אחורי תרעא ריש דף קע"ח לפי קוצר דעתי ע"ש ודוק:
Letter Gimel.10
י. גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. הרב מהר"ש יפה והרב פרשת דרכים תמהו על אברהם אע"ה איך לא ידע זה והרב המופלא גדול דורנו מהר"י בכר דוד זלה"ה בספרו הבהיר דברי אמת בדרשותיו דף ג' תמה על שני המאורות הגדולים איך נעלם מהם דהוא פלוגתא דתנאי פרק החולץ. ולק"מ דכונתם ז"ל דהלכה רווחת גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ובודאי דאברהם אע"ה יודע צדיק עיקרי ההלכות על אמיתתן והא קי"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ועוד הארכתי להקשות עליו בהגהותי. ושם עמדתי בעניותי בהא דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי במ"ש התוספות פרק בן סורר דף ע"א דמוכח דהא דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי הוא דוקא בדיני שמים ויש לצדד בכונתם והבאתי דברי קצת אחרונים בזה. והרב בית יעקב בתשובה סימן ג' נסתפק אם גר כשר להעיד אחר שנתגייר כל זמן שלא עשה תשובה על מה שעבר על ז' מצות בהיותו גוי ועמדתי בעניותי על דבריו בספר הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן ל"ד ועמ"ש בספר הקטן דברים אחדים דף קל"ה בס"ד:
Letter Gimel.11
יא. גט. אע"ג דשטר אקרי גט לא מצינו דגט איקרי שטר הרא"ם ח"א סימן ס"ו והביאו הרב החסיד בחלק לשון חכמים אות קס"ב והרב כנה"ג י"ד סימן רי"ז אות י"ח כתב דה"ה גט שחרור. ומ"ש הרב החסיד בחלק לשון בני אדם אות ל"ב על דברי הרב כנה"ג הללו. כן מצאתי במכתב למורינו הרב מהר"י הכהן בעל בתי כהונה בגליון. והרב מהר"י קשטרו בהגהותיו לא"ה סוף סימן ק"ל כתב שאין הגט קרוי שטר בלשון בני אדם ע"ש:
Letter Gimel.12
יב. גדולי הקדש. כתב מרן י"ד סימן רי"ו על דברי הר"ן באומר קונם פירות אלו וכו' דנראה מדברי הר"ן דמדאורייתא הוא אסור בחלופיהן ובגדוליהן דהוה ליה כחלופי וגדולי הקדש עכ"ל ותהי עלה מורינו הרב מהר"י הכהן ז"ל דמשנה שלימה שנינו פ"ט דתרומות גדולי הקדש ומעשר שני חולין. ואחר זמן רב עלה בכב"ש הדפוס ספר הבהיר כהונת עולם ובביאורו להלכות נדרים שם בסימן הנזכר הביא קושיא זו בשם מורינו הרב הנזכר שהקשה בלכתו בשליחות מצוה בבחרותו וע"ש שצדד דאיסורא מיהא איכא מדרבנן:
Letter Gimel.13
יג. גזרה שוה. דבר הלמד בג"ש מסיק פרק איזהו מקומן דף נ"א דגם בקדשים חוזר ומלמד בג"ש. ומסוגיא זו הוקשה לי בילדותי על דברי התוספות דהוריות והרב חידושי הלכות על דף ח' שכתבו בפשיטות דדבר הלמד בג"ש אינו חוזר ומלמד בג"ש והוא הפך מסקנת הש"ס פרק איזהו מקומן כמו שכתבתי אני בעניי בספרי הקטן שער יוסף דף ע"ו. ואחר זמן רב נדפס ספר באר יעקב לרב אשכנזי זלה"ה ומידי עוברי ראיתי לו ז"ל דף קמ"ג ע"ג תמה כן על מהרש"א אבל לא זכר שהם דברי התוספות גם כן ע"ש: ואתה תחזה שכתבתי שם מה ששמעתי מקשים בדברי הרב משנה למלך ריש פ"ד דמלוה דבעיית הש"ס הוא דוקא בקדשים ולא בחולין והרב ברבית קאי ואני בעניי שם כתבתי שליש ישו"ב לדברי הרב משנה למלך ע"ש באורך והמעיין יבחר:
Letter Gimel.14
יד. גזרה שוה אין לעשותה היכא דמפקא לקרא מפשטיה לגמרי. כתובות דף ל"ח. ועיין מה שכתב מורינו הרב הגדול מהר"י הכהן זלה"ה בספרו הבהיר בתי כהונה בחלק שני בחלק בית המדרש דף כ"ד עיין שם:
Letter Gimel.15
טו. גדול שאמרו חכמים ואת אמך לרבות אחיך הגדול. היינו דוקא גדול האחים שנכנס במקום האב ולא גדול מחבירו תשובות הלקט סימן קכ"ז ותשובות שבות יעקב ח"א סימן ע"ו עכ"ל הרב החסיד בספר קהלת יעקב בחלק לשון חכמים אות קנ"ה. וכבר אני בעניי הבאתי בספר הקטן ברכי יוסף י"ד סימן ר"ם מדברי רבינו האר"י זצ"ל שכתב דחייב בכבוד כל אחיו הגדולים ממנו. ושם עמדתי בתשובת הרב שבות יעקב הנזכר ולדעתי הקצרה אין ראיותיו מכריחות וגם על פי הפשט נראה דחייב בכבוד הגדולים ממנו מסתמות דברי הפוסקים כמו שכתבתי בעניותי שם באורך בס"ד:
Letter Dalet.1
א. דחיה. הרב החסיד בספר יד מלאכי אות קל"ז למד מדברי מרן הכ"מ רפ"ד מהלכות שבת דדעת הרמב"ם דכל דבש"ס לא דחו בדרך דילמא אלא בלשון לעולם אימא לך משמע דקושטא דמילתא הכי הוי וכו' עיין בדברי קדשו באורך. ולפ"ז נראה לי ההדיוט דה"ה דהיכא דהדחיה נאמרה בלשון הכא במאי עסיקינן דקושטא הויא. ועל פי זה יש ליישב מ"ש הרמב"ם פ"ז דמעילה דין ז' שהקשו שם מרן והרב מהר"י קורקוס דאיך כתב הרמב"ם דכשאמר להם טלו שתים בעל הבית מעל ושליח פטור עד שיאמר טלו מדעתי הלא הך אוקמתא דמוקי רב ששת בסוף מעילה היינו לדחויי דלא נילף מינה דמוסיף על דבריו הוי אבל למאי דקי"ל דמוסיף הוי כלישנא בתרא דכתובות דף צ"ח וכמ"ש הרמב"ם פ"א מהלכות שלוחין אין צורך לדחיה זו ומתניתין כפשטה בדא"ל טלו שתים סתם דב"ה מעל דמוסיף הוי ואיהו מעל דהשניה הוא אמר ולא בע"ה ונדחק הרב מהר"י קורקוס. ומורינו הרב זרע אברהם ח"מ סימן כ"ד נדחק ומורינו הרב מהר"י זאבי בספרו הבהיר בלימוד קצ"א דחה דבריהם ושייר דרך לעצמו. ואני בעניי כתבתי במקום אחר ודקדקתי על דברי הרב מהרי"ז וכתבתי מה שתעלה מצודתי ליישב דברי הרמב"ם בס"ד: והשתא על פי כלל זה נראה דאפשר ליישב דעת הרמב"ם והוא דבסוף מעילה דחי לה בשם רב ששת ובכתובות דף צ"א לא הוזכר רב ששת אלא אמרו הכא במאי עסיקינן דא"ל טלו וכו' וסבר הרמב"ם דמדלא אמר הש"ס בלשון דילמא באומר להם טלו וכו' אלא אמרה בלשון הכא במאי עסיקינן לקושטא קאמר אף אי מוסיף על דבריו הוי מ"מ שליח לא מחייב אלא באומר טלו וכו' דלא עקר שליחותיה כמ"ש הרב מהר"י קורקוס ומדוקדק בדברי הרמב"ם. ובהכי ניחא לתרוצי סוגיי דהתם סוף מעילה רב ששת דחי לה והכא סתמא דתלמודא. דאפשר דרב ששת סבר דאי אמרת דמוסיף הוי א"ש דכלן מעלו אלא דדחי דנימא מעביר הוי והכא באמר טלו אחת מדעתי ואמטו להכי לא הביאו דבריו בסוגיית כתובות רק סתמא דתלמודא קאמר הכא במאי עסיקינן להורות דהכי קושטא דמילתא בין אי דינא הוי דהוא מוסיף בין אי דינא הוי דהוא מעביר ומשו"ה אף דפסק הרמב"ם דמוסיף הוי פסק אוקמתא זו: וכד דייקינן שפיר נהירא לן שמעתתא דודאי רב ששת סבר כדאמרן דהכי אתמר בש"ס בסוף מעילה אמר רב ששת דאמר שליח טול אחת מדעתו ואחת מדעתי מהו דתימא עקר שליח שליחותיה דבעל הבית ולא למעול קמ"ל והאי ס"ד דמהו דתימא היינו כי אמרינן דבסתמא מעביר הוי וסד"א דגם כי אמר טלו אחת מדעתו הוי מעביר כיון דנתן להם אחרת וקמ"ל וכ"כ התוספות שם מהו דתימא עקר וכו' פירוש אפילו כי אמר מדעתיה קמ"ל עכ"ל והרי הוא כמבוא"ר דרב ששת קאי לצד דנימא מעביר הוי ומ"ה קאמר מהו דתימא עקר וכו' דאי אמרת דאפילו בסתם מוסיף הוי מהיכא תיתי דבמפרש עקר וכו' אלא רב ששת קאי לצד דנימא מעביר הוי ומשו"ה קאמר מהו דתימא וכו'. והשתא כיון דחזינן דבסוגיית דכתובות קאמר לה סתמא דש"ס ובלשון הכא במאי עסיקינן ולא קאמר האי מהו דתימא אלא סתמא קאמר הכא במאי עסיקינן דא"ל טלו אחד מדעתו של בעל הבית ואחד מדעתי ושקלו אינהו תלת שמע מינה דהך אוקמתא מוקי הש"ס אף אי אמרינן מוסיף הוי ומשו"ה פסקה הרמב"ם. וק"ק על מ"ש מרן בשם הרב מהר"י קורקוס דאוקמתא דרב ששת לא אמרה אלא ליישב שליח אמאי מעל והגמרא קבע אותה למדחי דלא תפשוט דמוסיף הוי דכיון דבהכי איירי לא מפשטא בעיין. דהרי מוכח מדברי רב ששת דדבריו הם לצד דאמרינן מעביר הוי ולדחויי אתא כמתבאר ממה שכתבנו בס"ד:
Letter Dalet.2
ב. דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה. נסתפק רב"ה בארע"א אות קס"ב אי הוי דאורייתא או דרבנן. ומייתי מדברי עיר וקדיש הרב הגדול מהר"ח אבואלעפיא בספר הבהיר מקראי קדש. ואני בעניי בקונטריס שיורי ברכה סימן מ"ט הבאתי שהרב עצמו בספר הנחמד ישרש יעקב דף צ"א תפס בפשיטות שהוא דאורייתא: וחד מן קמי"א רבינו אליעזר ממיץ בספר יריאים מצוה קכ"ח כתב בפשיטות דהוי דרבנן וקראי אסמכתא בעלמא ונעלם דבר מכל האחרונים. ומדברי הרב החסיד מהר"א אזכרי זלה"ה בספר חרדים דף כ"א דפוס ויניציא מוכח דסבר דהוי איסור תורה ע"ש:
Letter Dalet.3
ג. דירה דהמגרש אשתו לא תדור בשכונתו. כתב הרב מהר"ר ברוך אנגי"ל בתשובותיו סימן ה' דהוי איסורא דרבנן אף משנשאת ע"ש וצ"ל דהספרי דמייתי הרב המגיד בריש הלכות גרושין והלכה והיתה לאיש אחר שלא תנשא עמו בשכונה אסמכתא בעלמא. ומה שרצה לחלק מהר"י כולי בהגהת משנה למלך פכ"א דאיסורי ביאה דדוקא אם לא נשאת גרושתו הוי דרבנן אבל אם נשאת הוי איסורא מדאורייתא. ומה שנראה מהרב גט פשוט ומהרב שבות יעקב ח"א סימן קי"ט דהוי דרבנן היינו בלא נשאת ע"ש לא נהירא דבכל גונא אינו אלא איסורא דרבנן. וכזה ראיתי להרב החסיד מר ניהו רב"ה בארע"א אות קס"ז שהביא דברי הרב שבות יעקב הנזכר דהוי דרבנן ושכן נראה דעת הרב גט פשוט וכתב דהספרי אסמכתא בעלמא אף משנשאת ע"ש ולא העלה על דל שפתיו דברי מהר"י כולי ע"ש: הגם הלום חזי הוית לעטרת ראשי מורי הרב זלה"ה בספרו הבהיר גט מקושר בביאורו להלכות גיטין דף י"ד ע"ג דחלק על מהר"י כולי דאף בנשאת אינו אלא איסורא דרבנן ע"ש ובעיקר תשובת הרב שבות יעקב אני בעניי עמדתי קצת על דבריו ודברי מהרי"ך בספר הקטן ברכי יוסף א"ה סימן י"א אות ח' ועתה שנדפס ספר מורי הרב ז"ל הן כל יקר ראתה עיני שהאריך בזה ולא יכולתי להתבסם מתורתו:

Yair Ozen, Livorno 1792. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://beta.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001156825/NLI Licence: Public Domain. Source.