Avot DeRabbi Natan

Sefaria · Talmud > Bavli > Minor Tractates · 253 sections

37.3
ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כבני אדם וג׳ כמלאכי השרת. ג׳ כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם. ג׳ כמלאכי השרת יש להם כנפיים כמלאכי השרת ויודעים מה עתיד להיות כמלאכי השרת ומהלכין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת. וי״א אף הופכין פניהן [לכל דמות שירצו] ורואין ואינם נראין:
37.4
ח׳ פרושין הם. פרוש שכמי. פרוש נכפאי. פרוש מקצואי. פרוש מכובאי. פרוש מלאכה היתה לו. פרוש מחופתו עשאני. ופרוש מן היצרא. ופרוש מן היראה:
37.5
ח׳ דברים רובן קשה ומיעוטן יפה. יין מלאכה שינה ועושר ודרך ארץ ומים חמין (ותשמיש) והקזת דם:
37.6
בז׳ דברים ברא הקב״ה את עולמו אלו הן בדיעה בבינה ובגבורה (בגערה בדין) בחסד וברחמים:
37.7
וכענין ז׳ דברים שברא את עולמו כך ברא ז׳. אבות ג׳ ואמהות ד׳:
37.8
שבע מדות שמשמשות לפני כסא הכבוד אלו הן חכמה צדק ומשפט חסד ורחמים אמת ושלום שנא׳ (הושע ב׳:כ״א-כ״ב) וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה׳. [ר״מ אומר מה ת״ל וידעת את ה׳ אלא] מלמד שכל אדם שיש בו כל מדות הללו יודע דעתו של מקום:
37.9
ז׳ מדורות הן אלו הן מדור עליון ומדור תחתון ואויר העולם וד׳ עליונים רבי מאיר אומר שבע רקיעין הן אלו הן וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות. כנגדן קרא לארץ ז׳ שמות אלו הן ארץ אדמה ארקא חרבה יבשה תבל חלד למה נקרא שמה תבל על שם שהיא מתובלת בכל. ד״א שדרכה להכניס ואינה דרכה להוציא. (ז׳ מעלות בין צדיק לצדיק אשתו נאה משל חבירו בניו נאים משל חבירו שנים אוכלין בקערה אחת זה טועם לפי מעשיו וזה טועם לפי מעשיו שנים צובעים ביורה אחת לזה עולה נאה ולזה עולה כיעור. בחכמתו ובתבונתו ובדעתו (ובקומתו) שנא׳ (משלי י״ב:כ״ו) יתר מרעהו צדיק וגו׳:
37.10
ז׳ מדות דרש הילל הזקן לפני בני בתירה אלו הן ק״ו וגזרה שוה בנין אב (מכתוב אחד ובנין אב משני כתובים) מכלל ופרט ומפרט וכלל כיוצא בו במקום אחר דבר הלמד מענינו אלו שבע מדות שדרש הילל הזקן לפני בני בתירה):
37.11
שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם וכו׳ על מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ואינו מתבייש ומודה על האמת וכנגדו נאמרו בגולם (בחילופין):
37.12
חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין זה משה שנא׳ (שמות ד׳:ל׳) וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה׳ אל משה ויעש האותות לעיני העם וכי מי ראוי לדבר משה או אהרן הוי אומר משה שמשה שמע מפי הגבורה ואהרן שמע מפי משה אלא כך אמר משה אפשר שאדבר במקום שאחי גדול ממני עומד שם לפיכך אמר לו לאהרן דבר שנא׳ (שמות ד׳:ל׳) וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה׳ אל משה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו זה אהרן [שנא׳ (ויקרא י׳:י״ט) וידבר אהרן וגו׳ הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם וגו׳ אלא] ששתק עד שסיים משה את דברו. ולא אמר לו קצר דבריך ואחר כך אמר אל משה הן היום הקריבו [וגו׳] ואוננים אנחנו וי״א משכו אהרן מתוך הצבור לחוץ ואמר לו משה אחי ומה מעשר הקל אסור לאונן לאכול ממנו חטאת חמור לא כ״ש שתהא אסורה לאונן. מיד הודה לו שנאמר (שם) וישמע משה וייטב בעיניו (ובעיני הגבורה. כיוצא בו ויקצוף משה על אלעזר ועל איתמר בני אהרן. מכאן אמרו כשאדם [עושה משתה] לתלמידיו אינו נותן פניו אלא בגדול. וכשהוא קוצף אינו קוצף אלא על הקטן שנא׳ ויקצוף על אלעזר ועל איתמר מלמד שאף אהרן היה בקצפון. אהרן היה גדול ממשה וגדול מאהרן הקב״ה ולמה לא דבר עם אהרן על שלא היו לו בנים עומדים בפרץ שאילו היה לו בנים עומדים בפרץ אלעזר ואיתמר לא גרם חטא לנדב ואביהוא). כיוצא בו באברהם אבינו כשהיה מתפלל על אנשי סדום אמר לו הקב״ה אם אמצא בסדום חמשים צדיקים ונשאתי לכל המקום בעבורם גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאילו היו מצויין בסדום ג׳ או ה׳ צדיקים לא גרם בה עון אלא המתין הקב״ה את אברהם עד שסיים דבריו ואח״כ השיבו שנאמר (בראשית י״ח:ל״ג) וילך ה׳ כאשר כלה לדבר אל אברהם (כביכול אמר לו הרי אני נפטר שנא׳) (שם) ואברהם שב למקומו:
37.13
ואינו נבהל להשיב זה אליהו בן ברכאל הבוזי שנא׳ (איוב ל״ב:ז׳) אמרתי ימים ידברו מלמד שהיו יושבין ושותקין לפני איוב עמד היו עומדין ישב היו יושבין אכל היו אוכלין שתה היו שותין עד שנטל מהם רשות שנא׳ (שם ג) אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו ואמר יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר. יאבד יום שבא אבי אצל אמי ואמרה לו אני הרה. ומניין שלא ענו בערבוביא שנאמר ויען איוב ויאמר. ויען אליפז התימני ויאמר. ויען בלדד השוחי ויאמר. ויען צופר הנעמתי ויאמר. ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר סדרן הכתוב אחד אחד (אלא) להודיע לכל באי עולם שאין חכם מדבר לפני מי שגדול הימנו בחכמה. ואינו נכנם לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין זה יהודה שנא׳ (בראשית מ״ג:ט׳) אנכי אערבנו. שואל שלא כענין זה ראובן שנא׳ (שם מב) ויאמר ראובן אל אביו את שני בני תמית. ואומר על ראשון ראשון זה יעקב וי״א זו שרה ועל אחרון אחרון אלו אנשי חרן. ומודה על האמת זה משה שנא׳ (דברים ה׳:כ״ה) ויאמר ה׳ אלי [וגו׳] הטיבו (את) [כל] אשר דברו. וכן הקב״ה הודה על האמת שנא׳ (במדבר כ״ז:ז׳) כן בנות צלפחד דוברות:
38.1
שבעה מיני פורעניות באות לעולם וכו׳. מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין רעב של בצורת באה. מקצתן תורמים ומקצתן אינן תורמים רעב של מהומה באה מקצתן מפרישין חלה ומקצתן אינן מפרישין חלה רעב של כליה בא. גמרו שלא לעשר עצרו השמים להוריד טל ומטר ובני אדם יגיעים ואין מסתפקין רבי יאשיה אמר) בעון חלה אין הברכה נכנס בפירות ובני אדם יגיעים ואינן מסתפקין. (בעון תרומות ומעשרות נעצרו השמים להוריד טל ומטר והעם נמסרות לאויביהם):
38.2
דבר בא לעולם בעון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. מעשה באשה אחת שהיתה יושבת בשכונה של בעל השדה ויצאו שני בניה ללקט ולא הניחן בעל השדה. אמן היתה אומרת מתי יבואו בני מן השדה שמא אמצא בידם כלום לאכול והם היו אומרים מתי נלך אל אמנו שמא נמצא בידה כלום לאכול היא לא מצאה בידם כלום והם לא מצאו בידה כלום לאכול. והניחו ראשיהם בין ברכי אמם ומתו שלשתן ביום אחד. אמר (להן) הקב״ה (אין) אתם גובין מהן אלא נפשות. חייכם אף אני אגבה מכם נפשותיכם וכן הוא אומר (משלי כ״ב:כ״ב-כ״ג) אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה׳ יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש:
38.3
חרב בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין ומפני המורין בתורה שלא כהלכה וכשתפשו את רשב״ג ואת רבי ישמעאל ליהרג היה רשב״ג יושב ותוהה בדעתו ואומר אוי לנו שאנו נהרגין כמחללי שבתות וכעובדי כוכבים וכמגלי עריות וכשופכי דמים. אמר לו רבי ישמעאל בן אלישע רצונך שאומר לפניך דבר אחד אמר לו אמור אמר לו שמא כשהיית מיסב בסעודה באו עניים ועמדו על פתחך ולא הנחתם שיכנסו ויאכלו אמר לו השמים אם עשיתי כן אלא שומרים היו לי יושבין על הפתח כשהיו עניים באים היו מכניסין אותן אצלי ואוכלין ושותין אצלי ומברכין לשם שמים. אמר לך שמא כשהיית יושב ודורש בהר הבית והיו כל אוכלוסי ישראל יושבין לפניך זחה דעתך עליך. אמר לו ישמעאל אחי מוכן אדם שיקבל את פגעו. והיו מתחננין לאספקלטור זה אמר אני כהן בן כהן גדול הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי [וזה אמר לו אני נשיא בן נשיא הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי] אמר להם הפילו גורלות והפילו ונפל הפור על רשב״ג. מיד נטל החרב וחתך את ראשו. נטלו רבי ישמעאל בן אלישע והניחו בחיקו והיה בוכה וצועק פה קדוש פה נאמן פה קדוש פה נאמן פה שמוציא סנדלפונין טובות ואבנים טובות ומרגליות מי הטמינך בעפר ומי מילא לשונך עפר ואפר. עליך הכתוב אומר (זכריה י״ג:ז׳) חרב עורי על רועי ועל גבר עמיתי. לא הספיק לגמור הדבר עד שנטלו החרב וחתכו את ראשו. (ועליהם אמר הכתוב (שמות כ״ב:כ״ג) וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב [ ממשמע שנאמר והרגתי אתכם בחרב] איני יודע שהנשים נעשו אלמנות ובנים יתומים. אלא אלמנות ולא אלמנות כגון שלא ימצאו להן עדים להתירם להנשא כגון ביתר שלא נמלט ממנה נשמה להתיר אשת איש וממשמע שנאמר והיו נשיכם אלמנות אני יודע שהבנים יתומים אלא יתומים ושאינן יתומים שהיו נכסיהם עומדים בחזקת אבותם ולא היו מניחין אותן לירש ולישא וליתן בהן):
38.4
גלות בא לעולם על עבודת כוכבים ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים ועל שמיטת הארץ. על עבודת כוכבים שנא' (ויקרא כ״ו:ל׳) והשמדתי את במותיכם. אמר הקב״ה הואיל ואתם רוצין בעבודת כוכבים אף אני מגלה אתכם למקום שיש שם עבודת כוכבים לכך נאמר והשמדתי את במותיכם. על שמיטת הארץ מנין שנא׳ (שם) אז תרצה הארץ את שבתותיה אמר להן הקדוש ברוך הוא הואיל ואין אתם משמיטין אותה היא תשמט אתכם ומספר ירחים שאי אתם משמיטין אותה היא תשמט מאיליה לכך נאמר אז תרצה הארץ כל ימי השמה. (על גילוי עריות כיצד אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי כל זמן שישראל פרוצים בעריות שכינה מסתלקת מביניהם שנאמר (דברים כ״ג:ט״ו) ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך):
39.1
חמשה אין להם סליחה המרבה (לשוב ומרבה) לחטוא. והחוטא (בדור זכאי. וחוטא) ע״מ לשוב. וכל שיש בידו חלול השם (בעונו. אין ספק לאדם לידע מה דמות למעלה) ואלמלא כן היו מוסרין לו מפתחות ויודע במה נבראו שמים וארץ. (הוא היה אומר הכל צפוי והכל גלוי והכל לפי דעתו של אדם. הוא היה אומר הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים וכו׳). תשובת רשעים מעכבת וגזר דינם מחותם. ושלות רשעים סופה רעה. והרשות קוברת את בעליה. תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. תשובה מכפרת עד יום המיתה. ויום המיתה (בתשובה) [ממרק]. משלמין לרשעים ומקיפין לצדיקים. משלמין לרשעים [בעוה״ז] בבני אדם שעשו את התורה בעין רעה ולא נמצא בהם דבר טוב מעולם. ומקיפין לצדיקים בבני אדם שעשו את התורה בעין יפה ולא נמצא בהם דבר רע נותנין לאלו ואלו קמעה והשאר מונה להם (מרובה. הוא היה אומר הכל יוצא והולך ערום והלואי שתהא יציאה כביאה. ר״מ אומר חביב אדם שנברא בצלם אלהים שנא׳ (בראשית ט׳:ו׳) כי בצלם אלהים עשה את האדם. חביבין ישראל שנקראו בנים למקום שנא׳ (דברים י״ד:א׳) בנים אתם ליי' אלהיכם. חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנא׳ (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו). ר״א בר צדוק אומר למה הצדיקים דומים בעולם הזה לאילן שעומד במקום טהרה וסוכה יוצא ממנו למקום טמא מה הם אומרים קוצו סוכה זו מן האילן ויהיה כולו טהור כדרכו. למה רשעים דומים בעוה״ז לאילן שעומד במקום טמא וסוכה יוצא ממנו למקום טהור מה הן אומרים קוצו סוכה זו מן האילן ויהא האילן כולו כדרכו טמא:
39.2
ששה שמות נקרא האריה. אריה כפיר לביא ליש שחל שחץ:
39.3
ששה שמות נקרא נחש. [נחש]. שרף. תנין. צפעוני. אפעה. עכשוב:
39.4
ששה שמות נקרא שלמה. ידידיה. קהלת. בן יקה. אגור. למואל:
40.1
ארבעה דברים אדם העושה אותן אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא. אלו הן כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם. ד׳ דברים אדם העושה אותן נפרעין ממנו בעולם הזה ולעולם הבא. עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים ולה״ר יותר מכולם:
40.2
זכות יש לה קרן ויש לה פירות שנאמר (ישעיהו ג׳:י׳) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. עבירה יש לה קרן ואין לה פירות שנא׳ (שם) אוי לרשע רע וגו׳. וי״א יש להם לעבירות פירות שנאמר (משלי א׳:ל״א) ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו:
40.3
כל המזכה את הרבים אין מגלגלין עבירה על ידו שלא יהא תלמידיו נוחלין העולם הבא והוא יורד לשאול שנאמר (תהלים טז) כי לא תעזוב נפשי לשאול. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה כדי שלא יהיו תלמידיו יורדים לשאול והוא נוחל העולם הבא שנא׳ (משלי כח) אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס:
40.4
האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר. אחטא ויום המיתה ממרק אין יום המיתה ממרק:
40.5
רבי אלעזר ברבי יוסי אומר החוטא ושב והולך לתומו אינו זז ממקומו עד שמוחלין לו והאומר אחטא ואשוב מוחלין לו עד שלשה פעמים ולא יותר:
40.6
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלך ושלך שלי וכו׳). ארבע מדות בתלמידים הרוצה שילמוד וילמדו אחרים עין טובה. ילמוד ולא ילמדו אחרים עין רעה. ילמדו אחרים והוא לא ילמוד זו מדה בינונית וי״א זו מדת סדום. לא ילמוד ולא ילמדו אחרים ה״ז רשע גמור. ארבע מדות בהולכי לבהמ״ד. מתקרב ויושב יש לו חלק. מתקרב ואינו יושב אין לו חלק. מתרחק ויושב יש לו חלק מתרחק ואינו יושב אין לו חלק:
40.7
שואל ומשיב יש לו חלק. יושב ושותק אין לו חלק. מתקרב ויושב בשביל שישמע וילמוד יש לו חלק. מתקרב ויושב מפני שיאמרו איש פלוני מתקרב ויושב לפני חכם אין לו חלק. מתרחק ויושב בשביל שינהוג כבוד במי שהוא גדול יש לו חלק. מתרחק ויושב בשביל שיאמרו איש פלוני אין צריך לחכם זה אין לו חלק. יושב ושואל בשביל שיאמרו איש פלוני יושב ושואל ומשמש לפני חכמים (זה) אין לו חלק (ח) יושב ושואל בשביל שישמע וילמוד יש לו חלק. יושב ושותק בשביל שישמע וילמוד יש לו חלק. יושב ושותק בשביל שיאמרו איש פלוני יושב ושותק לפני חכמים (זה) אין לו חלק:
40.8
ארבע מדות ביושבים לפני חכמים. יש דומה לספוג יש דומה לנפה יש דומה למשפך יש דומה למשמרת. דומה לספוג כיצד זה תלמיד חכם שיושב לפני חכמים ולמד מקרא ומשנה ומדרש הלכות ואגדות כשם שספוג סופג את הכל כך הוא סופג את הכל. לנפה כיצד ת״ח פיקח שיושב לפני (תלמידי) חכמים ושמע מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות כשם שנפה מוציאה את הקמח וקולטת את הסולת כך הוא מוציא את הרע וקולט את היפה. למשפך כיצד זה תלמיד טיפש שיושב לפני ת״ח שמע מקרא ומשנה הלכות ואגדות כשם שהמשפך מטיל מכאן ויוצא מכאן כך הוא כל דבר ודבר שמטילין באזניו נכנסים מכאן ויוצאין מכאן ראשון ראשון נשמט והולך לו. למשמרת כיצד זה תלמיד רשע שיושב לפני חכם ושמע מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות כשם שהמשמרת מוציאה היין וקולטת השמרים כך הוא מוציא את היפה וקולט את הרע. ר׳ אליעזר בן יעקב קורא אותו קרן נקוב קיטועה. קטועה כיצד זה תינוק שנותנין לו מרגלית וחוזרין ונותנין לו פת זורק את המרגלית ונוטל את הפת חוזרין ונותנין לו כלי חרס זורק את הפת ונוטל את החרס לא נמצא בידו כי אם כלי חרס בלבד:
40.9
לענין תלמידים דרש רבן גמליאל הזקן ארבעה דברים דג טמא דג טהור דג מן הירדן דג מן הים הגדול. דג טמא כיצד בן עניים שלמד מקרא ומשנה הלכות ואגדות ואין בו דעה. דג טהור כיצד זה בן עשירים שלמד מקרא ומשנה הלכות ואגדות ויש בו דעה. דג מן הירדן כיצד זה תלמיד חכם שלמד מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות ואין בו דעת להשיב. דג מן הים הגדול כיצד זה ת״ח שלמד מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות ויש בו דעת להשיב:
40.10
ד' מדות הם. יש רואה ונראה נראה ואינו רואה רואה ואינו נראה אינו רואה ואינו נראה. רואה ונראה כגון הזאב והארי והנמר והדוב הברדלס והנחש והליסטין והגייסות אלו רואין ונראין. נראה ואינו רואה כגון הסייף והקשת והרומח והסכין ומקל וקינוקנות נראין ואינן רואין. רואה ואינו נראה זו מכת רוח רע. אינו נראה ולא רואה זה מכת חולי מעיים:
40.11
ארבעה חכמים הם. הרואה רבי יוחנן בן נורי בחלום יצפה ליראת חטא. ר״א בן עזריה יצפה לגדולה ולעשירות. ר׳ ישמעאל יצפה לחכמה. ר״ע ידאג מן הפורענות:
40.12
שלשה ת״ח הם. הרואה בן עזאי בחלום יצפה לחסידות. בן זומא יצפה לחכמה. אלישע בן אבויה ידאג מן הפורענות:
40.13
שלשה נביאים הם. הרואה ספר מלכים בחלום יצפה לגדולה ולעשירות. ישעיה יצפה לנחמה. ירמיה ידאג מן הפורענות:
40.14
שלש כתובים הם. הרואה ספר תהלים בחלום יצפה לענוה. משלי יצפה לחכמה. איוב ידאג מן הפורענות:
40.15
מיתה לרשעים נאה להם ונאה לעולם. לצדיקים רע להם ורע לעולם. שקט לרשעים רע להם ורע לעולם לצדיקים טוב להם וטוב לעולם. אל יעמוד אדם ערום כנגד בית קדשי הקדשים:
40.16
הנכנס לבית הכסא לא יחזיר פניו לא למזרח ולא למערב אלא לצדדין לא יפרע עצמו מעומד אלא מיושב. ולא יקנח אדם עצמו בימין אלא בשמאל ומפני מה אמרו לא יקנח אדם עצמו בימין אלא בשמאל רבי אליעזר אומר מפני שמראין בה דברי תורה. ר׳ יהושע אומר מפני שאוכל ושותה בה:
40.17
כל אהבה שהיא תלויה בדבר וכו׳ איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר כו׳. כל מחלוקת שהיא לשם שמים כו׳. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים כו׳ כל כנסיה שהיא לשם מצוה כו׳ כל כנסיה שהיתה לשם מצוה זו כנסת אנשי הגדולה ושלא לשם מצוה זו כנסת אנשי דור הפלגה:
41.1
רבי שמעון אומר ג׳ כתרים הם אלו הן כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן. כתר כהונה כיצד אפילו נותן (לו) כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר כהונה שנא׳ (במדבר כה) והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. כתר מלכות אפילו נותן כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר מלכות שנאמר (יחזקאל לז) ודוד עבדי נשיא להם לעולם אבל כתר תורה אינו כן עמלה של תורה כל הרוצה ליטול יבא ויטול שנאמר (ישעיה נה) הוי כל צמא לכו למים הוי עמל בדברי תורה ואל תתעסק בדברי בטילה. מעשה בר״ש בן יוחאי שהיה מבקר את החולים ומצא אדם אחד שתפוח ומוטל בחולי מעיים ואומר גידופין לפני הקב״ה א״ל ריקה היה לך שתבקש רחמים על עצמך ואתה אומר גידופין. א״ל הקב״ה יסלקנו ממני ויניחנו עליך. אמר יפה עשה לי הקב׳׳ה שהנחתי דברי תורה והייתי מתעסק בדברים בטלים. מעשה בר״ש בן אלעזר שבא ממגדל עדר מבית רבו והיה רוכב על החמור ומטייל על שפת הים ראה אדם אחד שהיה מכוער ביותר א״ל ריקה כמה מכוער אתה שמא כל בני עירך מכוערים כמותך. א״ל מה אעשה לך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע ר״ש שחטא ירד מן החמור והיה משתטח לפניו א״ל נעניתי לך מחול לי א״ל איני מוחל לך עד שתאמר לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית רץ אחריו ג׳ מילין. יצאו אנשי העיר לקראתו אמרו לו שלום עליך רבי אמר להם למי אתם קוראים רבי אמרו למי שמטייל אחריך אמר להם אם רבי זה אל ירבו כמותו בישראל. אמרו לו ח״ו מה עשה לך אמר להם כך וכך עשה לי אמרו לו אעפ״כ מחול לו. אמר להם הריני מוחל [לו] ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן. אותו היום נכנס ר״ש לבית המדרש גדול שלו ודרש לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז מה קנה זה כל הרוחות באות ונושבות בו הולך ובא עמהם דממו הרוחות חוזר הקנה עומד במקומו לפיכך זכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב ספר תורה. אבל ארז אינו עומד במקומו אלא כיון שנשבה רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו. ומה סופו של ארז [באים עליו סתתין ומסתתין אותו ומסבבין ממנו בתים והשאר] משליכין אותו לאור מכאן אמרו יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז:
41.2
ושלשה דברים נאמרו בבני אדם הנותן צדקה תבא עליו ברכה. והמלוה טוב ממנו. הנותן מחצה ממותר זהו למעלה מכולן:
41.3
שלש מדות בתלמיד חכם. שואל ומשיב חכם. שואל ואינו משיב למטה הימנו. אינו שואל ואינו משיב זהו למטה מכולם:
41.4
שלש זיעות הן יפות לגוף זיעת חולי זיעת מרחץ זיעת מלאכה. זיעת חולי מרפא. זיעת מרחץ אין לך כיוצא בו:
41.5
שש דמעות הן שלש יפות ושלש רעות. של בכי ושל עשן ושל בית הכסא רעות של סם ושל שחוק ושל פירות יפות:
41.6
שלשה דברים בכלי חרס בולע ואינו פולט ואינו מבאיש כל מה שבתוכו. שלשה דברים בכלי זכוכית אינו בולע (ואינו פולט) ומראה כל מה שבתוכו במקום חם חם במקום צונן צונן:
41.7
ארבעה דברים קשין לתשמיש המטה. הבא מן הדרך והעומד מלפני הספר ([והעומד מלפני החולי]) והיוצא מבית האסורין:
41.8
כל המקבל עליו ארבעה דברים [מקבלין אותו] להיות חבר (אינו הולך לבית הקברות ואינו מגדל בהמה דקה) [אינו נותן תרומה לכהן עם הארץ אינו עושה טהרות אצל עם הארץ אוכל חולין בטהרה]:
41.9
כסף מצרים חזר למקומה שנאמר (שמות יב) וינצלו את מצרים ואומר (בראשית מז) וילקט יוסף את כל הכסף [ואומר (מלכים א יד) ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים וגו׳ ויקח את אוצרות בית ה׳ וגו׳]. כתב שמים חזרה למקומה שנאמר (משלי כג) התעיף עיניך בו ואיננו [כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף בשמים]:
41.10
רבי יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים:
41.11
הוא היה אומר אהוב (מן) השמים הדרוש של כל המצות. ואם עשית לחברך רע קימעא יהא בעיניך הרבה. ואם עשית לחברך טובה הרבה יהא בעיניך מעט. ואם עשה לך חברך טובה קימעא יהא בעיניך הרבה [אם עשה לך רעה רבה יהא בעיניך קימעא]. ספוג וקנקנה זפותה אלו ת״ח. משפך ושפופרת אלו הרשעים. הוי כנוד שאין בו פתח להכניס את הרוח. הוי למוד לקבל את הצער. והוי מוחל על עלבונך:
41.12
דברים העשויין וגנוזין אלו הן אהל מועד וכלים שבו וארון ושברי לוחות וצנצנת המן והמטה [צלוחית של שמן המשחה] ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה ובגדי כהונה ובגדי כהן משיח אבל מכתשת של בית אבטינס שלחן ומנורה ופרוכת וציץ עדיין מונחין ברומי:
41.13
(מעשה בר׳ טרפון שישב ושנה לתלמידים ועברה כלה לפניו צוה עליה והכניסה בתוך ביתו ואמר לאמו ולאשתו רחצוה וסכוה וקשטוה ורקדו לפניה עד שתלך לבית בעלה):
41.14
אלו ([שתקנו חכמים]) שאין להם חלק לעולם הבא חמשה מלכים וששה ([מבקשי גדולה]) הדיוטות קין וקרח ובלעם ואחיתופל ודואג וגיחזי:
41.15
רבי יוסי אומר צדיקים גמורים אין מצטרפין אותם רשעים גמורים אין מצטרפין אותם את מי הן מצטרפין בינונים. אנה ה׳ מלטה נפשי מדינה של גיהנם שמא אם יורדין לתוכה ומסתפסכין ועולין ממנו ומסתפסכין שנא׳ (זכריה י״ג:ט׳) והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב. בית הלל אומרים אין רואין אותה כל עיקר שנא׳ (תהילים ס״ג:ד׳) כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך ואומר (נחמיה י״ג:כ״ב) וחוסה עלי (הם) כרוב חסדיך (כדי שינצלו מדינה של גיהנם):
41.16
כל מה שברא הקב״ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו שנא׳ (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ואומר (שמות ט״ו:י״ח) ה׳ ימלוך לעולם ועד:
41.17
א״ר חנניא בן עקשיא רצה הקב״ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנא׳ (ישעיהו מ״ב:כ״א) ה׳ חפץ למען צדקו יגדל תורה ויאדיר:

Talmud Bavli, Vilna 1883 ed.. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957 Licence: Public Domain. Source.