Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Repentance
- 6.1.1
פסוקים הרבה יש בתורה וכו' שהן נראין כסותרים עיקר זה. דברי הפרק בזה מבוארים בשמיני לפרקי רבנו ברחבה עי"ש היטב.
- 6.1.2
יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו וכו' בגופו או בממונו. אמר ר' יצחק בנוהג שבעולם אדם נכשל בעבירה והוא חייב עליו מיתה לשמים במה נתכפר לו מת שורו אבדה תרנגולתו נשברה צלוחיתו נכשל באצבעו הקטנה ויצאה ממנה טיפת דם מקצת הנפש ככל הנפש ועי' פסחים קי"ח עי' ירושלמי סוטה פ"א ה"ז ובפסקתא דרב כהנא פסקא שובה ובמדרש רבה במדבר פ"ט וקהלת רבה בפסוק ראה זה מצאתי ועי' ויקרא רבה פי"ז ורות רבה פ"ב ועוד.
- 6.1.3
שבניו של אדם הקטנים וכו' וכתיב איש בחטאו ימות עד שיעשה איש. מקור הדברים בספרי תצא איש בחטאו יומתו גדולים מתים בעון עצמם קטנים מתים בעון אבותם והוא מדרשא דאיש ועי' כתובות ח' ב' דור שאבות מנאצים וכו' ועי' בתנא דבי אליהו רבה ח"א פי"ט ורחמי רשעים אכזרי כיצד וכו'.
- 6.2.1
במד"א וכו'. עיי"ש בפ"ג.
- 6.3.1
עד שיתן הדין לפני דיין האמת וכו' שמונעין ממנו התשובה וכו' לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה לפי שחטא מעצמו תחלה וכו'. עי' מדרש רבה וארא סוף פי"א כיון שראה הקב"ה שלא חזר בו מה' מכות הראשונות מכאן ואילך אמר הקב"ה אפילו אם ירצה לשוב אני מחזיק לבו כדי שאפרע כל הדין ממנו עי"ש היטב, ועי' עוד במדרש רבה שם פי"ג כי אני הכבדתי את לבו א"ר יוחנן מכאן פתחון פה למינים לאמר לא היתה ממנו שיעשה תשובה שנא' כי אני הכבדתי את לבו א"ל ריש לקיש יסתם פיהם של מינים אלא אם ללצים הוא יליץ שהקב"ה מתרה בו באדם בפעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא אף כך פרעה הרשע וכו'.
- 6.3.2
ולמה היה שולח לו ביד משה ואמר שלח ועשה תשובה וכבר אמר לו הקב"ה אין אתה משלח וכו' כדי להודיע לבאי עולם שבזמן שמונע הקב"ה תשובה לחוטא אינו יכול לשוב וכו'. כנראה ביאר כן רבנו אמרם ז"ל אמר הקב"ה חייך בו בלשון שהכבדת את לבך אני מתכבד וכו' ועי' תנחומא וארא.
- 6.3.3
וכן ישראל בימי אליהו לפי שהרבו לפשוע מנע מאותן המרבין לפשוע תשובה שנא' ואתה הסבות את לבם אחורנית. צריך בירור לפי"ז אמרם ברכות ל"א אליהו הטיח דברים כלפי מעלה שנא' ואתה הסבות וחזר הקב"ה והודה לאליהו שנא' ואשר הרעותי.
- 6.5.1
והוא מה שאמרו רז"ל בא לטהר. שבת ק"ד ועוד בכמה דוכתי.
- 6.5.2
והלא כתוב בתורה וכו' הרי גזר על המצרים לעשות רע וכו' לפי שלא גזר על איש פלוני וכו'. והנה הרב לח"מ הקשה דבאמת כבר מתורץ במה שתירץ למעלה בידיעת הבורא יתברך שמו אלא שרבנו מתרץ עוד תירוץ אחר, וכבר השיגוהו המחברים דהרי כוונת רבנו כאן להשיב על שאלה אחרת, שהרי כאן איכא כבר גזירת השי"ת ע"י הנביא ואינו דומה לידיעה שהרי דבר זה שנגזר מוכרח להתקיים והרי על זה בא תירוץ רבנו כאן. אבל לא התבוננו כי באמת גם השגת הראב"ד תוסר אם נדייק בזה בדברי רבנו, דהנה שאלת רבנו והלא כתוב בתורה ועבדום ר"ל קאי על דאמר לעיל כדי להודיע לבאי עולם שבזמן שמונע הקב"ה התשובה לחוטא אינו יכול לשוב א"כ מכיון שגזר השי"ת על המצרים לעשות רע ועל ישראל לעבוד עכו"ם הרי א"א בשום אופן שתהיה אחרת והרי דבר שנאמר ע"י נביא בודאי מוכרח להתקיים ואינו נכנס בכלל גדר הידיעה שאינו מעכב את הבחירה וע"ז השיב רבנו שאלו היתה הגזרה על אדם מיוחד בודאי היה דבר כזה בכלל גזירת שמים שא"א להשתנות אבל מכיון שהיא לא באה ביחוד על האדם ובן אדם יכול לשנותו ע"פ רצונו ובחירתו הרי לא תוכל שוב בשום אופן להיות בכלל גזירה עוד אלא בכלל ידיעת הבורא בלא גזירה ובשאלת הידיעה הלא כבר בא התירוץ וכמו שמסיים רבנו גם כאן וכבר אמרנו שאין כח באדם וכו'. ושאלת הראב"ד אמר הבורא לזונים למה זנית ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי יאמרו לו הזונים ועל מי חלה גזירתך על אותן שלא זנו הנה לא נתקיימה גזירתך, בודאי כן הוא אבל הרי מזה גופה מוכח שאין כאן גזירה, שהרי לא יכחיש רבנו הראב"ד ז"ל שאפשר לכל אחד שלא לזנות וא"כ ממילא אין כאן גזירה עוד אלא ידיעה והרי על כרחך צ"ל כן גם במאי דאמרו שעמד הקב"ה ושתלן לצדיקים בכל דור ודור דכיון שאין כאן גזירה מי שיהא הצדיק אין זה מעכב את הבחירה ואדרבה ענין חילוק הצדיקים לפי הדור הוא כדי לעשות שווי המשקל בבחירת האדם, כי סוף סוף הן פעולת הצדיק על רוח בני דורו נכנס בחשבון הבחירה להכריע את כף הצדק בשעה שהרשע נשא ראש ולפי ערך בני הדור נחוצים הצדיקים וישנן חשבונות שונות בגדר שווי משקל הבחירה לכל דור ודור ולא ראיתי להאריך יתר מן המדה ודו"ק. והנה תירוצו השני של הראב"ד על המצרים נמצא במדרש רבה משפטים פ"ט גזר הקב"ה שיהו ישראל משועבדים במצרים וכו' עמדו עליהם ושעבדו אותם בחוזק וכו' אלא אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה, אכן לא על שאלה זו נאמרה במדרש רבה שם (ועי' ברמב"ן על התורה פרשת לך פי"ג כי גר יהיה זרעך, במדרש שהבאנו) גם כי באותו תירוץ לא יתישב הא דוקם העם וזנה שעל כרחך גם הראב"ד ז"ל מודה שהוא בגדר ידיעה ולא גזירה.
- 7.1.1
הואיל וכו' ישתדל אדם וכו'. עי' מדרש רבה קהלת (פ"ז) בפסוק את הכל ראיתי בימי הבלי משל לכת של לסטים וכו' וחתרו מחתרת וכו' הרי המחתרת חתורה לפניך למה לא מהרת לברוח והביאו גם רבנו ועי' עוד בפסוק בכל עת יהיו וכו' בעלי מלח הוא אם יזדמן לו מעט רוח תיכף יבא ונמצא עומד למעלה מראשי לא מוטב שיראה אותי בכבודי ולא בניוולי.
- 7.4.1
ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא וכו'. עי' פסקתא רבתי פיסקא שובה כך אמר הקב"ה לישראל מתביישים אתם לעשות תשובה וכו' ושם אם יעשה אדם תשובה שלימה אף העבירות שעשה מתחלה אינן מתחשבות לו וישעיהו מפרש לא תזכרנה ראשונות וכו' ואף מן הקרבנות חביבה היא התשובה וכו'.
- 7.4.2
מקום שבעלי תשובה עומדין וכו'. וכבר עמדו ע"ז דהא ר' יוחנן פליג שם על זה וכבר האריך בזה הגאון מהרי"ב דפסק כר' אבהו דהוא בתראה עי' תוס' ר"ה ל"ד ד"ה לדידי ותוס' ביצה ט' ד"ה גלגל ועוד. אמנם אין זה מוסכם כמו שהאריך בעצמו ועי' לרש"ל פ' כל הבשר ולהרב כנסת הגדולה בשיוריו כ"כ לדבר פשוט דאע"ג דקי"ל ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר"י אי קאי ר' אבהו כר"מ הלכה כר"מ וה"ה בכל מקום שהלכה כמותו לגבי חבריה אי ר' אבהו עומד כנגד חבריה הלכה כמותו ועי' יד מלאכי סי' תקפ"ב שהשיג עליו הרבה. ולבד זה הנה בנוסחאות ישינות הגי' א"ר אבהו אמר רב עי' דקדוקי סופרים סנהדרין שם אבל אפשר דרבנו היתה גירסתו כמו אצלנו, ואפשר דכל הכללים אינם באגדה, וגם דר' אבהו היה בעל אגדה יותר, עי' ע"ז וסוטה מ'.
- 7.5.1
כל הנביאים כלן צוו על התשובה. עי' מגילה [י"ד א'] גדולה הסרת טבעת ממ"ח נביאים הרי שכלם צוו על זה, ועי' רש"י שם בבאור נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה עיי"ש עי' פסקתא רבתא פמ"ד פסקא שובה דבר אחר שובה ישראל כל הנביאים קוראים לישראל לתשובה ועוד בכמה מקומות.
- 7.5.2
ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. עי' כ"מ ואינו מוכרח, וכבר הביאו מקור הדברים דעת ר' אליעזר סנהדרין צ"ז אין ישראל נגאלין אלא בתשובה וכן דעת ר' יהודא ועי' פסקתא וילקוט סוף הושע.
- 7.5.3
וכבר הבטיחה תורה וכו'. עי' רמב"ן בפי' התורה אף שכתב דהוא מצות עשה דתשובה מ"מ מצא גם הוא בזה הבטחה עי"ש היטב.
- 7.6.1
גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה. עי' יומא פ"ו שמגעת עד כסא הכבוד ועי' לרבנו במורה דכסא הכבוד ושכינה מושג אחד להם עי' שם ועי' פסקתא דרב כהנא פסקא דרשו ובזמן שישראל עושים תשובה מצאו להם וכו' פעמים קרוב שנא' קרוב ה' וכו' פעמים אינו קרוב שנא' רחוק ה' מרשעים וכו' עיי"ש כל הפסקא וזהו שאמר רבנו התשובה מקרבת רחוקים, ועי' בגמ' דילן שלום לרחוק זה רחוק שנתקרב ועי' פסקתא רבתי וכן ישעיהו מתנבא וכו' אלא זה רשע שהיה רחוק ועשה תשובה ונתקרב אצל הקב"ה.
- 7.6.2
אמש היה שנאוי וכו' והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד. עי' מדרש תהלים ובילקוט שם פרק מ"ה כל העושה תשובה מעבירה שבידו הקב"ה מוסיף וקורא לו שם חביב, בא וראה בבני קרח עד שלא עשו תשובה לא נקראו שושנים וידידים משעשו תשובה נקראו שושנים וידידים וכו' וכן דוד עד שלא עשה תשובה לא נכתב באיסטרא של מעלה משעשה תשובה נכתב באיסטרא של מעלה ונקרא עבד שנא' למנצח לעבד ה' לדוד והם המה גם מקור דברי רבנו בהלכה ז'. ועי' עוד בפרקי דר"א פט"ו בא ליכנס בפתח השני מיד וכו' מה לך להיות מרוחק מתורת אלקים שיהיו קורין אותך טמא ובורחים ממך וכו' וכו' עד עתה הקב"ה מקבל השבים עי"ש היטב בכל הענין ובהגהות הגאון רד"ל.
- 7.6.3
וכן אתה מוצא שבלשון שהקב"ה מרחיק החוטאים בה מקרב את השבים וכו' והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי וכו'. עי' פסקתא רבתי פמ"ד הוא הפה שאמר כי אתם לא עמי חזר וריפא ואמר ואמרתי ללא עמי עמי אתם וכו' וכו' כל הלשונות.
- 7.6.4
ונאמר ביכניהו. עי' במדרש רבה ויקרא פ"ו ובפסקתא דרב כהנא פכ"ה גדול הוא כחה של תשובה שביטלה את השבועה וביטלה את הגזירה, ביטלה את השבועה מנין חי אני נאם ה' צבאות כי אם יהיה כניהו בן יהויקים וגו' וכתיב ביום ההוא וכו' אקחך זרובבל בן שאלתיאל, ביטלה הגזירה מנין כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי וכתיב וכו' והם המה דברי רבנו.
- 7.8.1
זכור מעשיך הראשונים או להזכירן לפניו כדי לביישו. עי' דרשת רז"ל ריש דברים שהזכיר הכל ברמז מפני כבודן של ישראל והובא בישעיהו שם ושם באמת היה ע"פ צווי ה' לתוכחה וכמו שדרשו רז"ל שם במדרש שם לתלמיד שהיה מהלך אחרי רבו וראה גחלת וכו' כך אמר משה בשביל שאמרתי שמעו נא המורים נטלתי את שלי מתחת ידיהן ועכשיו אני בא להוכיחן א"ל הקב"ה דבר נא ואל תתירא, מ"מ כל מה שהיה אפשר להסתיר הדברים עשה כן משה משום כבודם של ישראל וכן צמצם להוכיחם קודם מותו משום שלא לביישם כדאיתא בספרי שם, ובמזכיר כדי לביישו עובר משום אונאת דברים וכבר נתבארו דברי רבנו לעיל בפ"ו מהל' דעות.
- 8.1.1
הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא. עי' ילקוט תהלים ל"א אמר ר' אבא בר כהנא אמר הקב"ה לישראל אתה צפנת לי תורה ומצות בעוה"ז בלבי צפנתי אמרתיך צפון לישראל תושיה אני צופן לך מאותו הטוב הצפון לצדיקים לעתיד לבא מה רב טובך אתה לפי כחך ואני לפי כחי.
- 8.1.2
מפי השמועה למדו למען ייטב לך וכו'. עי' לח"מ ולק"מ דהכפל לשון ייטב והארכת קאי על ב' עניני עוה"ב א' אחר מיתה, ב' אחר התחיה ומיישב המשך הש"ס ועי' מרכבת המשנה ח"ב.
- 8.2.1
העולם הבא אין בו גוף וגויה וכו'. עי' אגרת מאמר תחית המתים לרבנו ועי' פי' המשנה בסנהדרין חלק עיי"ש ותחזה נועם דברי רבנו ועי' מ"ש רבנו פ"ג ה"ו דהכופר בתחיית המתים אין לו חלק לעולם הבא ועל כרחך כהלח"מ.
- 8.2.2
וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן וכו'. מדויק תיבת בראשיהם ולא אמר על ראשיהם.
- 8.4.1
וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה. עי' רעיא מהימנא תולדות דף קל"ה ע"ד ויהי שם עם ה' וכו' מפני שהיה נזון מסעודה אחרת מאותו זיו של מעלה וכהאי גונא סעודתן של צדיקים לעתיד לבא ושם כל הענין עם כל הקושיות ושם אמרו סוד אי סעודה ממש לא אתישבה בלבאי עיי"ש היטב בכל זה ובדבר הכוס אם הכל רמז גם הכוס רמז וסוד ועי' מרכבת המשנה כתב ג"כ שהכוס רמז.
- 8.5.1
הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה וכו' שנא' הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. עי' רדב"ז בלשונותיו סי' קכ"ב (דף נ"ה) ועי' היטב בירושלמי פ"א דפאה ה"א מה ת"ל עונה בה וכו' עיי"ש.
- 8.8.1
זה שקראו אותו חכמים העוה"ב וכו'. ורבנו במורה ח"ב פכ"ז הביא המאמר ופירשו עי"ש היטב שאין הכוונה לשלול אפשרות ההפסד אלא חיובו ותלוי ברצון ה' עי"ש היטב.
- 9.2.1
ונביא גדול הוא קרוב למשה רבנו. עי' תנחומא תולדות וילקוט הנה ירום עבדי וכו' ונשא ממשה ויש לישב בכמה אנפי אכ"מ.
- 10.1.1
אל יאמר אדם וכו' ואפרוש מן העבירות כדי שאנצל מן הקללות וכו' עובד מיראה. עיין מדרש תדשא - פנחס בן יאיר ואיזו היא היראה שיש עובדים וכו' כדי להנצל מהקללות הכתובות על המועלים במצוותיו וכו' בעוה"ז מן החלאים ומן המכאובות וכו' [ובעוה"ב] וכו' אש של גיהנם וכו' זו היא היראה וכו' עיי"ש כל הענין.
- 10.1.2
ואין עובדין ה' על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים וכו'. עי' נעם דברי רבנו בזה בפי' המשנה לחלק ד"ה וכת חמישית יעו"ש בכל דבריו.
- 10.2.1
ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו וכו'. סוטה ל"א מה ירא אלהים האמור באברהם מאהבה ואברהם גופיה מנלן דכתיב זרע אברהם אוהבי, ועי' ירושלמי פ"ט דברכות ה"ה אין לך חביב מכולם אלא פרוש אהבה כאברהם.
- 10.2.2
והיא המעלה שצונו בה הקב"ה ע"י משה שנא' ואהבת וכו'. הוא בספרי ואתחנן ואהבת את ה' וכו' עשה מאהבה, הפרישה כתוב בין העושה מאהבה לעושה מיראה ושם ר' מאיר אומר אהבהו בכל לבבך כאברהם אבינו שנא' אברהם אוהבי וכו' עיי"ש.
- 10.2.3
ובזמן שיאהוב אדם את ה' אהבה הראויה מיד יעשה המצות מאהבה. שם בספרי לפי שהוא אומר ואהבת וכו' איני יודע באיזה צד אוהבים את הקב"ה ת"ל והיו הדברים האלה וכו' תן הדברים האלה על לבבך שמתוך כך אתה מכיר הקב"ה ומדבק בדרכיו, ועי' משנת חכמים פקי"ט ואם ידעת להקב"ה בכל דבר ודבר הוא יישר ארחותיך.
- 10.3.1
כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה וכו'. עי' ר"ה ד' בשכר שחביבה תורה לישראל כשגל לאומות העולם זכיתם לכתם אופיר.
- 10.4.1
אמרו חכמים הראשונים שמא תאמר וכו'. ספרי עקב כלשון רבנו ממש ובנדרים ס"ב שנוי בלשון ויליף מקרא אחר.
- 10.4.2
וכן היו גדולי החכמים מצוים לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם ביחוד אל תהיו וכו'. עי' כ"מ ועי' בביאור דברי רבנו למשנה דפ"א דאבות מי"א נאמר השמרו בדבריכם בתוך ההמון וכו' עי"ש היטב.
- 10.5.1
ואמרו חכמים לעולם יעסוק אדם וכו'. פסחים נ' ב'.
- 10.5.2
לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה. עי' בדברי רבנו במשנת חלק בכת החמישית שהבאנו שכתב ולפי שידעו החכמים ז"ל שזה הענין קשה עד מאד ואין כל אדם משיג אותו ואם השיגו אינו מסכים בו בתחילת הענין ואינו סובר שתהיה אמונה ברורה לפי שהאדם אינו עושה מעשה אלא כדי שתגיע לו ממנו תועלת או שתסור ממנו פסידא ואם אינו עושה כן יהיה אצלו אותה מעשה הבל וריק וכו' ולכן התירו להמון כדי שיתישבו על אמונתם לעשות המצות לתקות שכר ולהנזר מן העבירות מיראת עונש ומזרזין אותן על זה ומחזקים כוונתם עד שישיג המשיג וידע האמת והדרך השלם מה הוא וכו' וזהו מה שאמרו ז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה עיי"ש.
- 10.6.1
דבר ידוע וברור וכו'. ובהשגת הראב"ד והאריכו בזה הרבה, אבל יסוד ההשגה על דברי רבנו ושיטתו בזה שע"פ הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו וכו' והדבר הזה כלול לפי"ד רבנו במאמר באהבתה תשגה מאד ואינו כן דעת הראב"ד ועוד מרבותא כידוע דרכם בקדש בזה והרי כבר האריך רבנו בכמה מקומות בספריו לחזק דרכו ושיטתו ביסוד האמונה.
← Previous — showing 101–139 of 139
Friedberg Edition. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://fjms.genizah.org Licence: Public Domain. Source.