← All works

Avodah Zarah

Sefaria · Talmud > Bavli > Seder Nezikin · 2,131 sections

1. 23.2

   אמר אביי משום בשר נבילה לא אמרינן דלמא מהדר אפיה ישראל לאחוריה ושדי גוי נבילה בקדירה דכוותה הכא נמי לא חשו להם חכמים משום דמי עבודה זרה

2. 23.3

   רבא אמר מאי לא חשו להם חכמים משום בישולי גוים

3. 23.4

   דכוותה הכא נמי לא חשו להם חכמים משום יום אידם

4. 23.5

   רבה בר עולא אמר לא חשו להם חכמים משום צינורא

5. 23.6

   דכוותה הכא נמי לא חשו להם חכמים משום לפני אידיהן

6. 23.7

   מהו לילך לשם וכו׳ תנו רבנן עיר שיש בה עבודה זרה אסור ליכנס לתוכה ולא מתוכה לעיר אחרת דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל זמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור אין הדרך מיוחדת לאותו מקום מותר

7. 23.8

   ישב לו קוץ בפני עבודה זרה לא ישחה ויטלנה מפני שנראה כמשתחוה לעבודה זרה ואם אינו נראה מותר נתפזרו לו מעותיו בפני עבודה זרה לא ישחה ויטלם מפני שנראה כמשתחוה לעבודה זרה ואם אינו נראה מותר

8. 23.9

   מעיין המושך לפני עבודה זרה לא ישחה וישתה מפני שנראה כמשתחוה לעבודה זרה ואם אינו נראה מותר פרצופות המקלחין מים לכרכין לא יניח פיו על פיהם וישתה מפני שנראה כמנשק לעבודה זרה כיוצא בו לא יניח פיו על סילון וישתה מפני הסכנה

9. 23.10

   מאי אינו נראה אילימא דלא מתחזי והאמר רב יהודה אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור אלא אימא אם אינו נראה כמשתחוה לעבודה זרה מותר

10. 23.11

    וצריכא דאי תנא קוץ משום דאפשר למיזל קמיה ומשקליה אבל מעות דלא אפשר אימא לא

11. 23.12

    ואי תנא מעות דממונא אבל קוץ דצערא אימא לא ואי תנא הני תרתי משום דליכא סכנה אבל מעיין דאיכא סכנה דאי לא שתי מיית אימא לא צריכא

12. 24.1

    פרצופות למה לי משום דקבעי למיתני כיוצא בו לא יניח פיו על גבי הסילון וישתה מפני הסכנה

13. 24.2

    מאי סכנה עלוקה תנו רבנן לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים לא בפיו ולא בידו אחת ואם שתה דמו בראשו מפני הסכנה מאי סכנה סכנת עלוקה

14. 24.3

    מסייע ליה לרבי חנינא דאמר רבי חנינא הבולע נימא של מים מותר להחם לו חמין בשבת ומעשה באחד שבלע נימא של מים והתיר רבי נחמיה להחם לו חמין בשבת אדהכי והכי אמר רב הונא בריה דרב יהושע ליגמע חלא

15. 24.4

    אמר רב אידי בר אבין האי מאן דבלע זיבורא מחייא לא חיי מיהו לשקיה רביעתא דחלא שמגז אפשר דחיי פורתא עד דמפקיד אביתיה

16. 24.5

    תנו רבנן לא ישתה אדם מים בלילה ואם שתה דמו בראשו מפני הסכנה מאי סכנה סכנת שברירי ואם צחי מאי תקנתיה אי איכא אחרינא בהדיה ליתרייה ולימא ליה צחינא מיא ואי לא נקרקש בנכתמא אחצבא ונימא איהו לנפשיה פלניא בר פלניתא אמרה לך אימך אזדהר משברירי ברירי רירי ירי רי בכסי חיורי

17. 24.6

    מתני׳ עיר שיש בה עבודה זרה והיו בה חנויות מעוטרות ושאינן מעוטרות זה היה מעשה בבית שאן ואמרו חכמים המעוטרות אסורות ושאינן מעוטרות מותרות

18. 24.7

    גמ׳ אמר רבי שמעון בן לקיש לא שנו אלא מעוטרות בוורד והדס דקא מתהני מריחא אבל מעוטרות בפירות מותרות מאי טעמא דאמר קרא לא ידבק בידך מאומה מן החרם נהנה הוא דאסור

19. 25.1

    אבל מהנה שרי ורבי יוחנן אמר אפילו מעוטרות בפירות נמי אסור קל וחומר נהנה אסור מהנה לא כל שכן

20. 25.2

    מיתיבי רבי נתן אומר יום שעבודה זרה מנחת בו את המכס מכריזין ואומרים כל מי שנוטל עטרה ויניח בראשו ובראש חמורו לכבוד עבודה זרה יניח לו את המכס ואם לאו אל יניח לו את המכס

21. 25.3

    יהודי שנמצא שם מה יעשה יניח נמצא נהנה לא יניח נמצא מהנה

22. 25.4

    מכאן אמרו הנושא ונותן בשוק של עבודה זרה בהמה תיעקר פירות כסות וכלים ירקבו מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח ואיזהו עיקור המנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה

23. 25.5

    קתני מיהת יניח נמצא נהנה לא יניח נמצא מהנה

24. 25.6

    אמר רב משרשיא בריה דרב אידי קסבר רבי שמעון בן לקיש פליגי רבנן עליה דרבי נתן ואנא דאמרי כרבנן דפליגי עליה ורבי יוחנן סבר לא פליגי

25. 25.7

    ולא פליגי והא תניא הולכין ליריד של גוים ולוקחין מהם בהמה עבדים ושפחות בתים ושדות וכרמים וכותב ומעלה בערכאות שלהן מפני שהוא כמציל מידם

26. 25.8

    ואם היה כהן מטמא בחוצה לארץ לדון ולערער עמהם וכשם שמטמא בחוצה לארץ כך מטמא בבית הקברות

27. 25.9

    בבית הקברות סלקא דעתך טומאה דאורייתא היא אלא בית הפרס דרבנן

28. 25.10

    ומטמא ללמוד תורה ולישא אשה אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין מוצא ללמוד אבל בזמן שמוצא ללמוד אינו מטמא

29. 25.11

    רבי יוסי אומר אפילו בזמן שמוצא ללמוד יטמא לפי שאין אדם זוכה ללמוד מכל

30. 25.12

    אמר רבי יוסי מעשה ביוסף הכהן שהלך אחר רבו לצידון ללמוד תורה ואמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי

31. 25.13

    אלמא פליגי אמר לך רבי יוחנן לעולם לא פליגי

32. 25.14

    ולא קשיא כאן בלוקח מן התגר דשקלי מיכסא מיניה כאן בלוקח מבעל הבית דלא שקלי מיכסא מיניה

33. 25.15

    אמר מר בהמה תיעקר והא איכא צער בעלי חיים אמר אביי אמר רחמנא את סוסיהם תעקר

34. 25.16

    אמר מר ואיזוהי עיקור מנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה ורמינהי אין מקדישין ואין מחרימין ואין מעריכין בזמן הזה ואם הקדיש והחרים והעריך בהמה תיעקר פירות כסות וכלים

35. 26.1

    ירקבו מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח ואיזהו עיקור נועל דלת בפניה והיא מתה מאיליה

36. 26.2

    אמר אביי שאני התם משום בזיון קדשים ונשחטיה מישחט אתו בהו לידי תקלה

37. 26.3

    ולישויה גיסטרא אמר אביי אמר קרא ונתצתם את מזבחתם וגו׳ לא תעשון כן לה׳ אלהיכם

38. 26.4

    רבא אמר מפני שנראה כמטיל מום בקדשים נראה מום מעליא הוא הני מילי בזמן שבית המקדש קיים דחזי להקרבה השתא דלא חזי להקרבה לית לן בה

39. 26.5

    וליהוי כמטיל מום בבעל מום דאף על גב דלא חזי להקרבה אסור בעל מום נהי דלא חזי לגופיה לדמי חזי לאפוקי הכא דלא לדמי חזי ולא לגופיה חזי

40. 26.6

    אשכחיה רבי יונה לרבי עילאי דקאי אפיתחא דצור אמר ליה קתני בהמה תיעקר עבד מאי עבד ישראל לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי עבד גוי מאי אמר ליה מאי קא מיבעיא לך תניא הגוים והרועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין

41. 26.7

    אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא קתני לוקחין מהן בהמה עבדים ושפחות עבד ישראל או דלמא אפילו עבד גוי אמר ליה מסתברא עבד ישראל דאי עבד גוי למאי מיבעי ליה כי אתא רבין אמר רבי שמעון בן לקיש אפילו עבד גוי מפני שמכניסו תחת כנפי השכינה

42. 26.8

    אמר רב אשי אטו בהמה מאי מכניס תחת כנפי השכינה איכא אלא משום מעוטייהו והכא נמי דממעטי שרי

43. 26.9

    רבי יעקב זבן סנדלא רבי ירמיה זבן פיתא אמר ליה חד לחבריה יתמא עבד רבך הכי אמר ליה אידך יתמא עבד רבך הכי ותרוייהו מבעל הבית זבון וכל חד וחד סבר חבראי מתגר זבן דאמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא לא שנו אלא בלוקח מן התגר דשקלי מיכסא מיניה אבל בלוקח מבעל הבית דלא שקלי מיניה מיכסא מותר

44. 26.10

    אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אילמלא היה רבי יוחנן הא זימנא באתרא דקא שקלי מיכסא אפילו מבעל הבית הוה אסר אלא אינהו היכי זבון מבעל הבית שאינו קבוע זבון

45. 26.11

    מתני׳ אלו דברים אסורים למכור לגוי אצטרובלין ובנות שוח ופטוטרות ולבונה ותרנגול הלבן רבי יהודה אומר מותר למכור לו תרנגול לבן בין התרנגולין ובזמן שהוא בפני עצמו קוטע את אצבעו ומוכרו לו לפי שאין מקריבים חסר לעבודה זרה

46. 26.12

    ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור רבי מאיר אומר אף דקל טב וחצב ונקלב אסור למכור לגוים

47. 27.1

    גמ׳ מאי איצטרובלין תורניתא ורמינהו הוסיפו עליהן אלכסין ואיצטרובלין מוכססין ובנות שוח ואי סלקא דעתך איצטרובלין תורניתא תורניתא מי איתא בשביעית

48. 27.2

    והתנן זה הכלל כל שיש לו עיקר יש לו שביעית וכל שאין לו עיקר אין לו שביעית אלא אמר רב ספרא פירי דארזא וכן כי אתא רבין אמר רבי אלעזר פירי דארזא

49. 27.3

    בנות שוח אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן תאיני חיוראתא ופטוטרות אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן בפטוטרותיהן שנו

50. 27.4

    לבונה אמר רבי יצחק אמר רבי שמעון בן לקיש לבונה זכה תנא ומכולן מוכרין להן חבילה וכמה חבילה פירש רבי יהודה בן בתירא אין חבילה פחותה משלשה מנין

51. 27.5

    וליחוש דלמא אזיל ומזבין לאחריני ומקטרי אמר אביי אלפני מפקדינן אלפני דלפני לא מפקדינן

52. 27.6

    ותרנגול לבן אמר רבי יונה אמר רבי זירא אמר רב זביד ואיכא דמתני אמר רבי יונה אמר רבי זירא תרנגול למי מותר למכור לו תרנגול לבן תרנגול לבן למי אסור למכור לו תרנגול לבן

53. 27.7

    תנן רבי יהודה אומר מוכר הוא לו תרנגול לבן בין התרנגולין היכי דמי אילימא דקאמר תרנגול לבן למי תרנגול לבן למי אפילו בין התרנגולין נמי לא

54. 27.8

    אלא לאו דקא אמר תרנגול למי תרנגול למי ואפילו הכי לרבי יהודה בין התרנגולין אין בפני עצמו לא ולתנא קמא אפילו בין התרנגולין נמי לא

55. 27.9

    אמר רב נחמן בר יצחק הכא במאי עסקינן כגון דאמר זה וזה

56. 27.10

    תניא נמי הכי אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאמר תרנגול זה לבן אבל אם אמר זה וזה מותר ואפילו אמר תרנגול זה גוי שעשה משתה לבנו או שהיה לו חולה בתוך ביתו מותר

57. 27.11

    והתניא גוי שעשה משתה לבנו אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש בלבד אותו היום ואותו האיש מיהא אסור אמר רב יצחק בר רב משרשיא בטווזיג

58. 27.12

    תנן ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור מאי סתמן ומאי פירושן אילימא סתמא דקאמר חיטי חוורתא פירושן דקאמר לעבודה זרה

59. 28.1

    לא סתמן צריכא למימר דמזבנינן ולא פירושן צריכא למימר דלא מזבנינן אלא סתמן דקאמר חיטי פירושן דקאמר חוורתא

60. 28.2

    מכלל דתרנגול אפילו סתמן נמי לא אמרי לעולם סתמן דקאמר חיטי חוורתא פירושן דקאמר לעבודה זרה

61. 28.3

    ופירושן אצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא האי גברא לאו לעבודה זרה קא בעי אלא מיבק הוא דאביק בעבודה זרה וסבר כי היכי דההוא גברא אביק ביה כולי עלמא נמי אביקו אימא הכי כי היכי דליתבו לי קא משמע לן

62. 28.4

    בעי רב אשי תרנגול לבן קטוע למי מהו למכור לו תרנגול לבן שלם מי אמרינן מדקאמר קטוע לא לעבודה זרה קבעי או דלמא איערומי קא מערים

63. 28.5

    אם תימצי לומר האי איערומי הוא דקא מערים תרנגול לבן למי תרנגול לבן למי ויהבו ליה שחור ושקל ויהבו ליה אדום ושקל מהו למכור לו לבן מי אמרינן כיון דיהבו שחור ושקל אדום ושקל לאו לעבודה זרה קא בעי או דלמא איערומי קא מערים תיקו

64. 28.6

    רבי מאיר אומר אף דקל וכו׳ אמר ליה רב חסדא לאבימי גמירי דעבודה זרה דאברהם אבינו ארבע מאה פירקי הויין ואנן חמשה תנן ולא ידעינן מאי קאמרינן

65. 28.7

    ומאי קשיא דקתני רבי מאיר אומר אף דקל טב חצב ונקלס אסור למכור לגוים דקל טב הוא דלא מזבנינן הא דקל ביש מזבנינן והתנן אין מוכרין להם במחובר לקרקע אמר ליה מאי דקל טב פירות דקל טב וכן אמר רב הונא פירות דקל טב

66. 28.8

    חצב קשבא נקלס כי אתא רב דימי אמר רבי חמא בר יוסף קורייטי אמר ליה אביי לרב דימי תנן נקלס ולא ידעינן מהו ואת אמרת קורייטי ולא ידעינן מאי אהנית לן אמר ליה אהנאי לכו דכי אזלת התם אמרת להו נקלס ולא ידעי אמרת להו קורייטי וידעי וקא מחוו לך

67. 28.9

    מתני׳ מקום שנהגו למכור בהמה דקה לגוים מוכרין מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה עגלים וסייחים שלמין ושבורין רבי יהודה מתיר בשבורה ובן בתירא מתיר בסוס

68. 28.10

    גמ׳ למימרא דאיסורא ליכא מנהגא הוא דאיכא היכא דנהיג איסור נהוג היכא דנהיג היתר נהוג

69. 28.11

    ורמינהי אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גוים מפני שחשודין על הרביעה אמר רב מקום שהתירו למכור התירו לייחד מקום שאסרו לייחד אסרו למכור

70. 29.1

    ורבי אלעזר אומר אף במקום שאסרו לייחד מותר למכור מאי טעמא גוי חס על בהמתו שלא תעקר ואף רב הדר ביה דאמר רב תחליפא אמר רב שילא בר אבימי משמיה דרב גוי חס על בהמתו שלא תעקר

71. 29.2

    ובכל מקום אין מוכרין בהמה גסה כו׳ מאי טעמא נהי דלרביעה לא חיישינן מעביד ביה מלאכה חיישינן

72. 29.3

    וניעביד כיון דזבנה קנייה גזירה משום שאלה ומשום שכירות

73. 29.4

    שאלה קנייה ואגרא קנייה

74. 29.5

    אלא אמר רמי בריה דרב ייבא גזירה משום נסיוני דזמנין דזבנה לה ניהליה סמוך לשקיעת החמה דמעלי שבתא ואמר ליה תא נסייה ניהליה ושמעה ליה לקליה ואזלא מחמתיה וניחא ליה דתיזל והוה ליה מחמר אחר בהמתו בשבת והמחמר אחר בהמתו בשבת חייב חטאת

75. 29.6

    מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי ושכירות מי קניא והתנן אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שמכניס לתוכו עבודה זרה ואי סלקא דעתך שכירות קניא האי כי קא מעייל לביתיה קא מעייל

76. 29.7

    שאני עבודה זרה דחמירא דכתיב ולא תביא תועבה אל ביתך

77. 29.8

    מתקיף לה רב יצחק בריה דרב משרשיא ושכירות מי קניא והא תנן ישראל ששכר פרה מכהן יאכילנה כרשיני תרומה וכהן ששכר פרה מישראל אף על פי שמזונותיה עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה

78. 29.9

    ואי סלקא דעתך שכירות קניא אמאי לא יאכילנה פרה דידיה היא אלא שמע מינה שכירות לא קניא והשתא דאמרת שכירות לא קניא גזירה משום שכירות וגזירה משום שאלה וגזירה משום נסיוני

79. 29.10

    רב אדא שרא לזבוני חמרא אידא דספסירא אי משום נסיוני הא לא ידעה לקליה דאזלא מחמתיה ואי משום שאלה ושכירות כיון דלא דידיה היא לא מושיל ולא מוגר ועוד משום דלא ניגלי ביה מומא

80. 29.11

    רב הונא זבין ההיא פרה לגוי אמר ליה רב חסדא מאי טעמא עבד מר הכי אמר ליה אימור לשחיטה זבנה

81. 30.1

    ומנא תימרא דאמרינן כי האי גוונא דתנן בית שמאי אומרים לא ימכור אדם פרה החורשת בשביעית ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה

82. 30.2

    אמר רבה מי דמי התם אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעית הכא אדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת

83. 30.3

    אמר ליה אביי וכל היכא דאדם מצווה אסור והרי שדה דאדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית ותנן בית שמאי אומרים לא ימכור אדם שדה ניר בשביעית ובית הלל מתירין מפני שיכול להובירה

84. 30.4

    מתקיף לה רב אשי וכל היכא דאין אדם מצווה שרי והרי כלים דאין אדם מצווה על שביתת כלים בשביעית ותנן אלו הן כלים שאין אדם רשאי למוכרן בשביעית המחרישה וכל כליה העול והמזרה והדקר

85. 30.5

    אלא אמר רב אשי כל היכא דאיכא למיתלא תלינן ואף על גב דמצווה וכל היכא דליכא למיתלי לא תלינן אף על גב דאינו מצווה

86. 30.6

    רבה זבין ההוא חמרא לישראל החשיד למכור לגוי אמר ליה אביי מאי טעמא עבד מר הכי אמר ליה אנא לישראל זביני אמר ליה והא אזיל ומזבין ליה לגוי לגוי קא מזבין לישראל לא קא מזבין

87. 30.7

    איתיביה מקום שנהגו למכור בהמה דקה לכותים מוכרין שלא למכור אין מוכרין מאי טעמא אילימא משום דחשידי ארביעה ומי חשידי והתניא אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גוים זכרים אצל זכרים ונקבות אצל נקבות ואין צריך לומר נקבות אצל זכרים וזכרים אצל נקבות

88. 30.8

    ואין מוסרין בהמה לרועה שלהן ואין מייחדין עמהם ואין מוסרין להם תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות אבל מעמידין בהמה בפונדקאות של כותים זכרים אצל נקבות ונקבות אצל זכרים ואין צריך לומר זכרים אצל זכרים ונקבות אצל נקבות

89. 30.9

    ומוסרין בהמה לרועה שלהן ומייחדין עמהם ומוסרין להם תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות אלמא לא חשידי

90. 30.10

    ועוד תניא אין מוכרין להם לא זיין ולא כלי זיין ואין משחיזין להן את הזיין ואין מוכרין להן לא סדן ולא קולרין ולא כבלים ולא שלשלאות של ברזל אחד גוי ואחד כותי

91. 30.11

    מאי טעמא אי נימא דחשידי אשפיכות דמים ומי חשידי האמרת ומייחדין עמהן אלא משום דאתי לזבונה לגוי

92. 30.12

    וכי תימא כותי לא עביד תשובה ישראל עביד תשובה והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כדרך שאמרו אסור למכור לגוי כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לגוי רהיט בתריה תלתא פרסי ואיכא דאמרי פרסא בחלא ולא אדרכיה

93. 30.13

    אמר רב דימי בר אבא כדרך שאסור למכור לגוי אסור למכור ללסטים ישראל היכי דמי אי דחשיד דקטיל פשיטא היינו גוי

94. 30.14

    ואי דלא קטיל אמאי לא לעולם דלא קטיל והכא במאי עסקינן במשמוטא דזימנין דעביד לאצולי נפשיה

95. 30.15

    תנו רבנן אין מוכרין להן תריסין ויש אומרים מוכרין להן תריסין מאי טעמא אילימא משום דמגנו עלייהו אי הכי אפילו חיטי ושערי נמי לא אמר רב

96. 31.1

    אי אפשר הכי נמי

97. 31.2

    איכא דאמרי תריסין היינו טעמא דלא דכי שלים זינייהו קטלי בגוייהו ויש אומרים מוכרים להם תריסין דכי שלים זינייהו מערק ערקי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הלכה כיש אומרים

98. 31.3

    אמר רב אדא בר אהבה אין מוכרין להן עששיות של ברזל מאי טעמא משום דחלשי מינייהו כלי זיין אי הכי אפילו מרי וחציני נמי אמר רב זביד בפרזלא הינדואה והאידנא דקא מזבנינן אמר רב אשי לפרסאי דמגנו עילוון

99. 31.4

    עגלים וסייחים תניא רבי יהודה מתיר בשבורה מפני שאינה יכולה להתרפאות ולחיות אמרו לו והלא מרביעין עליה ויולדת וכיון דמרביעין עליה ויולדת אתו לשהויה אמר להן לכשתלד אלמא לא מקבלת זכר

100. 31.5

     בן בתירא מתיר בסוס תניא בן בתירא מתיר בסוס מפני שהוא עושה בו מלאכה שאין חייבין עליה חטאת ורבי אוסר מפני שני דברים אחד משום תורת כלי זיין ואחד משום תורת בהמה גסה

← Previous · Next → — showing 301–400 of 2,131

William Davidson Edition - Aramaic. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://korenpub.co.il/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1 Licence: CC-BY-NC. Source.