Avodah Zarah

Sefaria · Talmud > Bavli > Seder Nezikin · 2,131 sections

9.6
אמר ריש לקיש בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא הן לא חטאו אנו לא באנו לעולם שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון וגו׳
9.7
למימרא דאי לא חטאו לא הוו מולדו והכתיב ואתם פרו ורבו עד סיני בסיני נמי כתיב לך אמר להם שובו לכם לאהליכם לשמחת עונה
9.8
והכתיב למען ייטב להם ולבניהם וגו׳ לאותן העומדים על הר סיני
9.9
והאמר ריש לקיש מאי דכתיב זה ספר תולדת אדם וגו׳ וכי ספר היה לו לאדם הראשון מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו דור דור ופרנסיו כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר ולי מה יקרו רעיך אל [וגו׳]
9.10
ואמר רבי יוסי אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף שנאמר [כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף] כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי
9.11
לא תימא אנו לא באנו לעולם אלא כמי שלא באנו לעולם למימרא דאי לא חטאו לא הוו מייתי והכתיב פרשת יבמות ופרשת נחלות
9.12
על תנאי ומי כתיבי קראי על תנאי אין דהכי אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית ואמר אם מקבלין ישראל את התורה מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו
9.13
מיתיבי מי יתן והיה לבבם זה להם לבטל מהם מלאך המות אי אפשר שכבר נגזרה גזרה
9.14
הא לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן שנאמר למען ייטב להם ולבניהם עד עולם
9.15
הוא דאמר כי האי תנא דתניא רבי יוסי אומר לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון
9.16
ורבי יוסי נמי הכתיב למען ייטב להם ולבניהם עד עולם טובה הוא דהויא הא מיתה איכא (רבי יוסי) אמר לך כיון דליכא מיתה אין לך טובה גדולה מזו
9.17
ותנא קמא נמי הכתיב אכן כאדם תמותון מאי מיתה עניות דאמר מר ארבעה חשובים כמתים אלו הן עני סומא ומצורע ומי שאין לו בנים
9.18
עני דכתיב כי מתו כל האנשים ומאן נינהו דתן ואבירם ומי מתו מיהוי הוו אלא שירדו מנכסיהם
9.19
סומא דכתיב במחשכים הושיבני כמתי עולם מצורע דכתיב אל נא תהי כמת ומי שאין לו בנים דכתיב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי
9.20
תנו רבנן אם בחקתי תלכו אין אם אלא לשון תחנונים וכן הוא אומר לו עמי שומע לי [וגו׳] כמעט אויביהם אכניע ואומר לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וגו׳ ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך וגו׳
9.21
תנו רבנן מי יתן והיה לבבם זה להם אמר להן משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל מי יתן והיה לבבם זה להם היה להם לומר תן אתה
9.22
כפויי טובה דכתיב ונפשנו קצה
10.1
בלחם הקלקל בני כפויי טובה דכתיב האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל
10.2
אף משה רבינו לא רמזה להן לישראל אלא לאחר ארבעים שנה שנאמר ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה וכתיב ולא נתן ה׳ לכם לב וגו׳ אמר רבה שמע מינה לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין
10.3
אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה מאי דכתיב אשריכם זרעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם שנאמר אשריכם זרעי על כל מים ואין זריעה אלא צדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים
10.4
משלחי רגל השור והחמור תנא דבי אליהו לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי
10.5
שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהם וכו׳ ומי בעינן כולי האי
10.6
והתנן בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט
10.7
ואלו הן ערב יום טוב האחרון של חג ערב יום טוב הראשון של פסח וערב עצרת וערב ראש השנה וכדברי רבי יוסי הגלילי אף ערב יום הכפורים בגליל
10.8
התם דלאכילה סגיא בחד יומא הכא דלהקרבה בעינן תלתא יומי ולהקרבה סגי בתלתא יומי והתנן שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות
10.9
אנן דשכיחי מומין דפסלי אפילו בדוקין שבעין בעינן תלתין יומין אינהו דמחוסר אבר אית להו בתלתא יומי סגי
10.10
דאמר רבי אלעזר מנין למחוסר אבר דאסור לבני נח דכתיב ומכל החי מכל בשר שנים מכל וגו׳ אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה
10.11
האי מיבעי ליה למעוטי טריפה דלא טריפה מלחיות זרע נפקא הניחא למאן דאמר טריפה אינה יולדת
11.1
אלא למאן דאמר טריפה יולדת מאי איכא למימר אמר קרא אתך בדומין לך ודלמא נח גופיה טריפה הוה תמים כתיב ביה
11.2
ודלמא תמים בדרכיו היה צדיק כתיב ביה
11.3
דלמא תמים בדרכיו צדיק במעשיו הוה לא סלקא דעתך דנח גופיה טריפה הואי דאי סלקא דעתך דנח טריפה הוה אמר ליה רחמנא כוותך עייל שלמין לא תעייל
11.4
והשתא דנפקא ליה מאתך לחיות זרע למה לי אי מאתך הוה אמינא לצוותא בעלמא ואפילו זקן ואפילו סריס כתב רחמנא זרע
11.5
איבעיא להו שלשה ימים הן ואידיהן או דלמא הן בלא אידיהן
11.6
תא שמע רבי ישמעאל אומר שלשה לפניהם ושלשה לאחריהן אסור אי סלקא דעתך הן ואידיהן רבי ישמעאל יום אידיהן חשיב להו מעיקרא וחשיב להו לבסוף
11.7
איידי דתנא שלשה לפניהם תנא נמי שלשה לאחריהם
11.8
תא שמע דאמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל נוצרים לדברי רבי ישמעאל לעולם אסור ואי סלקא דעתך הן ואידיהן האיכא ארבעה וחמשה דשרי
11.9
אליבא דרבי ישמעאל לא קמבעיא לי דהן בלא אידיהן כי קא מבעיא לי אליבא דרבנן מאי
11.10
אמר רבינא תא שמע ואלו הן אידיהן של גוים קלנדא סטרונייא וקרטסים ואמר רב חנין בר רבא קלנדא שמונה ימים אחר תקופה סטרונייא שמונה ימים לפני תקופה וסימנך אחור וקדם צרתני
11.11
ואי סלקא דעתך הן ואידיהן עשרה הוו תנא כוליה קלנדא חד יומא הוא חשיב ליה
11.12
אמר רב אשי תא שמע לפני אידיהן של גוים שלשה ימים ואי סלקא דעתך הן ואידיהן ליתני אידיהן של גוים שלשה ימים
11.13
וכי תימא האי דקתני לפני אידיהן למעוטי לאחר אידיהן ליתני אידם של גוים שלשה ימים לפניהם אלא שמע מינה הן בלא אידיהן שמע מינה
11.14
איבעיא להו משום הרווחה או דלמא משום ולפני עור לא תתן מכשל
11.15
למאי נפקא מינה דאית ליה בהמה לדידיה אי אמרת משום הרווחה הא קא מרווח ליה אי אמרת משום עור לא תתן מכשל הא אית ליה לדידיה
11.16
וכי אית ליה לא עבר משום עור לא תתן מכשל והתניא אמר רבי נתן
12.1
מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח תלמוד לומר ולפני עור לא תתן מכשל והא הכא דכי לא יהבינן ליה שקלי איהו וקעבר משום לפני עור לא תתן מכשל
12.2
הכא במאי עסקינן דקאי בתרי עברי נהרא דיקא נמי דקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן שמע מינה
12.3
איבעיא להו נשא ונתן מאי רבי יוחנן אמר נשא ונתן אסור ריש לקיש אמר נשא ונתן מותר איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש אידיהן של גוים נשא ונתן אסורין מאי לאו לפני אידיהן לא אידיהן דוקא
12.4
איכא דאמרי איתיביה רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן אידיהן של גוים נשא ונתן אסור אידיהן אין לפני אידיהן לא תנא אידי ואידי אידיהן קרי ליה
12.5
תניא כוותיה דריש לקיש כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהם לא אסרו אלא בדבר המתקיים אבל בדבר שאינו מתקיים לא ואפילו בדבר המתקיים נשא ונתן מותר תני רב זביד בדבי רבי אושעיא דבר שאין מתקיים מוכרין להם אבל אין לוקחין מהם
12.6
ההוא מינאה דשדר ליה דינרא קיסרנאה לרבי יהודה נשיאה ביום אידו הוה יתיב ריש לקיש קמיה אמר היכי אעביד אשקליה אזיל ומודה לא אשקליה הויא ליה איבה אמר ליה ריש לקיש טול וזרוק אותו לבור בפניו אמר כל שכן דהויא ליה איבה כלאחר יד הוא דקאמינא
12.7
להשאילן ולשאול מהן כו׳ בשלמא להשאילן דקא מרווח להו אבל לשאול מהן מעוטי קא ממעט להו אמר אביי גזרה לשאול מהן אטו להשאילן רבא אמר כולה משום דאזיל ומודה הוא
12.8
להלוותם וללוות מהן בשלמא להלוותם משום דקא מרווח להו אלא ללוות מהן אמאי אמר אביי גזרה ללוות מהן אטו להלוותם רבא אמר כולה משום דאזיל ומודה הוא
12.9
לפורען ולפרוע מהן כו׳ בשלמא לפורען משום דקא מרווח להו אלא לפרוע מהן מעוטי ממעט להו אמר אביי גזירה לפרוע מהן אטו לפורען רבא אמר כולה משום דאזיל ומודה הוא
12.10
וצריכי דאי תנא לשאת ולתת עמהן משום דקא מרווח להו ואזיל ומודה אבל לשאול מהן דמעוטי קא ממעט להו שפיר דמי
12.11
ואי תנא לשאול מהן משום דחשיבא ליה מילתא ואזיל ומודה אבל ללוות מהן צערא בעלמא אית ליה אמר תוב לא הדרי זוזי
12.12
ואי תנא ללוות מהן משום דקאמר בעל כרחיה מיפרענא והשתא מיהא אזיל ומודה אבל ליפרע מהן דתו לא הדרי זוזי אימא צערא אית ליה ולא אזיל ומודה צריכא
12.13
רבי יהודה אומר נפרעין מהן כו׳ ולית ליה לרבי יהודה אף על פי שמיצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן
12.14
והתניא רבי יהודה אומר אשה לא תסוד במועד מפני שניוול הוא לה ומודה רבי יהודה בסיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד אף על פי שמצירה עכשיו שמחה היא לאחר זמן
12.15
אמר רב נחמן בר יצחק הנח להלכות מועד דכולהו מיצר עכשיו שמחה לאחר זמן רבינא אמר גוי לענין פרעון לעולם מיצר
12.16
מתניתין דלא כרבי יהושע בן קרחה דתניא רבי יהושע בן קרחה אומר מלוה בשטר אין נפרעין מהן מלוה על פה נפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידם
12.17
יתיב רב יוסף אחוריה דרבי אבא ויתיב רבי אבא קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר הלכתא כרבי יהושע בן קרחה והלכתא כרבי יהודה
12.18
הלכתא כרבי יהושע הא דאמרן כרבי יהודה דתניא הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום
13.1
רבי מאיר אומר נותן לו דמי צמרו רבי יהודה אומר אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח
13.2
אהדרינהו רב יוסף לאפיה בשלמא הלכה כרבי יהושע בן קרחה איצטריך סלקא דעתך אמינא יחיד ורבים הלכה כרבים קא משמע לן הלכה כיחיד
13.3
אלא הלכה כרבי יהודה למה לי פשיטא דמחלוקת ואחר כך סתם הלכתא כסתם
13.4
מחלוקת בבבא קמא וסתם בבבא מציעא דתנן כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה
13.5
ורב הונא משום דאין סדר למשנה דאיכא למימר סתם תנא ברישא ואחר כך מחלוקת אי הכי כל מחלוקת ואחר כך סתם לימא אין סדר למשנה
13.6
ורב הונא כי לא אמרינן אין סדר בחדא מסכתא בתרי מסכתי אמרינן ורב יוסף כולה נזיקין חדא מסכתא היא
13.7
ואי בעית אימא משום דקתני לה גבי הלכתא פסיקתא כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה
13.8
תנו רבנן לא יאמר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב רבי יהושע בן קרחה אומר אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הלכתא כרבי יהושע בן קרחה
13.9
תנו רבנן הנשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר לחכם ואסר לא ישאל לחכם ויתיר
13.10
היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר אחד אוסר ואחד מתיר אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם לאו הלך אחר המחמיר רבי יהושע בן קרחה אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל אמר רב יוסף הלכתא כרבי יהושע בן קרחה
13.11
תנו רבנן וכולן שחזרו בהן אין מקבלין אותן עולמית דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר חזרו בהן במטמוניות אין מקבלין אותן בפרהסיא מקבלין אותן איכא דאמרי עשו דבריהם במטמוניות מקבלין אותן
14.1
בפרהסיא אין מקבלין אותן רבי שמעון ורבי יהושע בן קרחה אומרים בין כך ובין כך מקבלין שנאמר שובו בנים שובבים אמר רבי יצחק איש כפר עכו אמר רבי יוחנן הלכתא כאותו הזוג
14.2
מתני׳ רבי ישמעאל אומר שלשה לפניהם ושלשה לאחריהם אסור וחכמים אומרים לפני אידיהן אסור לאחר אידיהן מותר
14.3
גמ׳ אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל נוצרי לדברי רבי ישמעאל לעולם אסור
14.4
וחכמים אומרים לפני אידיהן אסור לאחר אידיהן מותר כו׳ חכמים היינו תנא קמא הן בלא אידיהן איכא בינייהו תנא קמא סבר הן בלא אידיהן ורבנן בתראי סברי הן ואידיהן
14.5
איבעית אימא נשא ונתן איכא בינייהו תנא קמא סבר נשא ונתן מותר ורבנן בתראי סברי נשא ונתן אסור
14.6
ואיבעית אימא דשמואל איכא בינייהו דאמר שמואל בגולה אין אסור אלא יום אידם תנא קמא אית ליה דשמואל רבנן בתראי לית להו דשמואל
14.7
איבעית אימא דנחום המדי איכא בינייהו דתניא נחום המדי אומר אינו אסור אלא יום אחד לפני אידיהן תנא קמא לית ליה דנחום המדי ורבנן בתראי אית להו דנחום המדי
14.8
גופא נחום המדי אומר אינו אסור אלא יום אחד לפני אידיהן אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר והאיכא רבנן בתראי דקיימי כוותיה מאן חכמים נחום המדי הוא
14.9
תניא אידך נחום המדי אומר מוכרין להן סוס זכר וזקן במלחמה אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר
14.10
והאיכא בן בתירא דקאי כוותיה דתנן בן בתירא מתיר בסוס בן בתירא לא מפליג בין זכרים לנקבות איהו מדקא מפליג בין זכרים לנקבות כרבנן סבירא ליה ולרבנן נשתקע הדבר ולא נאמר
14.11
תניא נחום המדי אומר השבת מתעשר זרע וירק וזירין אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר והאיכא רבי אליעזר דקאי כוותיה דתנן רבי אליעזר אומר השבת מתעשרת זרע וירק וזירין התם בדגנוניתא
14.12
אמר ליה רב אחא בר מניומי לאביי גברא רבה אתא מאתרין כל מילתא דאמר אמרי ליה נשתקע הדבר ולא נאמר אמר איכא חדא דעבדינן כוותיה דתניא נחום המדי אומר שואל אדם צרכיו בשומע תפלה
14.13
אמר בר מינה דההיא דתליא באשלי רברבי
14.14
דתניא רבי אליעזר אומר שואל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל שנאמר תפלה לעני כי יעטף ולפני ה׳ ישפך שיחו וגו׳ אין שיחה אלא תפלה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה
14.15
רבי יהושע אומר יתפלל ואחר כך ישאל צרכיו שנאמר אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד
14.16
ורבי אליעזר נמי הכתיב אשפך לפניו שיחי הכי קאמר אשפוך לפניו שיחי בזמן שצרתי לפניו אגיד ורבי יהושע נמי הכתיב תפלה לעני כי יעטף הכי קאמר אימתי תפלה לעני בזמן שלפני ה׳ ישפוך שיחו
14.17
מכדי קראי לא כמר דייקי ולא כמר דייקי במאי קמיפלגי
14.18
כדדריש רבי שמלאי [דדריש רבי שמלאי] לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל מנלן ממשה רבינו דכתיב ה׳ אלהים אתה החלות להראות את עבדך וגו׳ וכתיב בתריה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה
15.1
רבי יהושע סבר ילפינן ממשה ורבי אליעזר סבר לא ילפינן ממשה שאני משה דרב גובריה וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא שואל אדם צרכיו בשומע תפלה
15.2
אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אבל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר
15.3
אמר רב חייא בר אשי אמר רב אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים
15.4
אמר רבי יהושע בן לוי אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אבל אם בא לומר אחר תפלתו אפילו כסדר יום הכפורים אומר
15.5
מתני׳ ואלו אידיהן של גוים קלנדא וסטרנורא וקרטיסים ויום גנוסיא של מלכיהם ויום הלידה ויום המיתה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל מיתה שיש בה שריפה יש בה עבודה זרה ושאין בה שריפה אין בה עבודה זרה אבל יום תגלחת זקנו ובלוריתו ויום שעלה בו מן הים ויום שיצא מבית האסורין וגוי שעשה משתה לבנו אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש בלבד
15.6
גמ׳ אמר רב חנן בר רבא קלנדא שמונה ימים אחר תקופה סטרנורא שמונה ימים לפני תקופה וסימנך אחור וקדם צרתני וגו׳
15.7
תנו רבנן לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים עמד וישב שמונה ימים בתענית [ובתפלה]
15.8
כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא הלך ועשה שמונה ימים טובים לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים הוא קבעם לשם שמים והם קבעום לשם עבודה זרה
15.9
בשלמא למאן דאמר בתשרי נברא העולם יומי זוטי חזא יומי אריכי אכתי לא חזא אלא למאן דאמר בניסן נברא העולם הא חזא ליה יומי זוטי ויומי אריכי דהוי זוטי כולי האי לא חזא

William Davidson Edition - Aramaic. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://korenpub.co.il/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1 Licence: CC-BY-NC. Source.