← All works
Arukh HaShulchan HeAtid Sefaria · Halakhah · 1,602 sections
Single column Two columns
Laws of Zeraim.61.18 שנינו במשנה פי " א דתרומות [ מ " ח ] וכמה תהא בתרומת מעשר של דמאי ויוליכנה לכהן אחד משמנה לשמינית אבל בפחות מזה אינו מחוייב להטריח ואמרינן על זה בירושלמי הדא דתימא בטמא אבל בטהור אפילו כל שהוא צריך להחזיר ובודאי בין טמא בין טהור בין רב בין מעט צריך להחזיר ע " ש וכ " כ הר " ש ועוד איתא שם מקודם פחות מכאן נותנו בנרו ובאוכל כדי לבשל ביצה קלה ע " ש :
Laws of Zeraim.61.19 ולשון הרמב " ם שם דין ט " ז משונה בזה שכתב תרומת מעשר שהיה בה אחד משמנה בשמינית מוליכה לכהן פחות מכאן אינו מטפל להוליכה אלא משליכה באור ושורפה וביין ובשמן אפילו כל שהוא מוליכה לכהן ובלבד שתהא תרומת מעשר ודאית וטהורה אבל אם היתה טמאה או של דמאי אם אין בה כשיעור אינו מטפל בה אלא שורפה עכ " ל וגם לפי לשון התוספתא בתרומות פ " י [ הל' ו' ] א " א לכוין דבריו ובהכרח שגירסא אחרת היתה לו בתוספתא ובירושלמי [ דבאמת לשון הירושלמי שאומר באוכל כדי לבשל ביצה קלה אינו מובן מה ענין זה לבישול ביצה קלה שזהו לענין שבת וכן לשון התוספתא בד " א בטהורה אבל בטמאה כל שהוא ניכר השיבוש דכלפי לייא ולהרמב " ם יש להגיה כדבריו ואין להאריך בזה ועכ " מ ]:
Laws of Zeraim.62.1 תרומה גדולה צריך לתרום מן המוקף ובו כ " ב סעיפים תרומה גדולה אינה ניטלת אלא מן המוקף כלומר שממה שנוטל התרומה יהיו כולם ביחד סמוך זה לזה אבל תרומת מעשר ניטלת שלא מן המוקף וזהו מן התורה [ תוס' גיטין ל' : ד " ה לתרום ] ויליף לה בספרי מהא דכתיב את מקדשו ממנו וממנו משמע מהסמוך [ סמ " ג ] ואף דזה כתיב בתרומת מעשר אך על זה באמת אמרו בירושלמי רפ " ב דכל התורה כולה למידה ומלמדה ותרומת מעשר מלמדה לתרומה גדולה ואינה מלמדה לעצמה :
Laws of Zeraim.62.2 ומנין לתרומת מעשר שניטלת שלא מן המוקף דכתיב מכל מעשרתיכם אפילו אחד ביהודה ואחד בגליל וז " ל הירושלמי כהנא אמר מכל חלבו את מקדשו ממנו טול מן המקודש שבו לימד על תרומה גדולה שהיא ניטלת מן המוקף והיא ניטלת שלא מן המוקף מנין מכל מעשרתיכם תרימו אחד ביהודה ואחד בגליל ע " ש ויראה לי דגם מעשרות א " צ מוקף מן התורה שהרי לא מצינו קרא על זה וכ " כ הרמב " ם בפ " א ממעשרות ואדרבא מדכתיב הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה יש לדרוש כמו מכל מעשרתיכם אפילו אחד ביהודה ואחד בגליל לבד בחלה צריך מוקף מן התורה כדתנן ספ " ק דחלה ומוקף דחלה חמירא מתרומה דבתרומה א " צ נגיעה זה בזה ובחלה צריך נגיעה [ ר " ש שם ובספ " ג דמע " ש ] ולהדיא מפורש כן בסוטה [ ל' .] נותן פחות מכביצה באמצע כדי ליטול מן המוקף ע " ש ולא מצאתי בגמ' ובירושלמי דרשא לחלה דבעינן מוקף ורש " י ז " ל בסוטה שם כתב דילפינן מוהרמותם ממנו ע " ש ולא ידעתי מה ענין חלה לתרומה ויראה לי בכוונתו מדכתיב בחלה כתרומת גורן כן תרימו אותה ובספרי יליף מזה לענין דימוע וחומש ואומר שם לתרומת גורן הקשתי אותה ולא לתרומת מעשר ע " ש וה " נ לענין מוקף ומאי דמחמרינן בחלה יותר כמ " ש משום דכתיב עריסותיכם והעיסה מדובקת יחד [ כנלע " ד ]:
Laws of Zeraim.62.3 ואין לשאול על מאי דאמרינן בש " ס בכ " מ וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף כיון דזהו דין תורה א " כ מאי איריא חברים די " ל דזה אמרו על תרומת מעשר בגיטין [ ל' :] דמן התורה א " צ מוקף כמ " ש ומדרבנן גם בזה צריך מוקף [ תוס' שם ד " ה וכי ] ובעירובין [ ל " ב .] אומר זה לענין מעשר דג " כ מן התורה א " צ מוקף כמ " ש ומדרבנן צריך מוקף וכן בחולין [ ז' .]. ואף דבעירובין [ ל' :] מיירי לענין תרומה מ " מ י " ל דאמרו זה לענין עירוב שיכול לערב בדברים שחיובן רק מדרבנן וממילא דגם המוקף אינו מעכב מיהו זהו ודאי דמוקף בתרומה הוא מן התורה וגם מלשון הרמב " ם מבואר להדיא כן ע " ש בפ " ג דין י " ז ודין כ' :
Laws of Zeraim.62.4 אמנם רש " י ז " ל בגיטין וחולין שם פי' דלכן צריך מן המוקף דשמא אותו שבמקום אחר כבר נאבד ע " ש דמשמע מדבריו שזהו גזירה בעלמא וכבר הקשו עליו התוס' בגיטין שם ויראה לי דגם רש " י ז " ל מודה שהוא מן התורה מדלא פי' כן בשארי מקומות ורק באלו דמיירי במעשר ותרומת מעשר שבאמת הם דרבנן כמ " ש לכן פי' טעם זה דלמה הצריכו בהם חכמים מוקף [ והראב " ד בפ " ג הל' ב' כתב שהוא מדרבנן ע " ש וצ " ע ]:
Laws of Zeraim.62.5 ודע דביבמות [ צ " ג :] מביא מעשה דר' ינאי היה מעשר פירות בע " ש שלא מן המוקף בשביל כבוד שבת ותני ר' חייא שם דשפיר עביד ואסמכיה אקרא ע " ש והרמב " ם לא הביא דין זה . והנה לשיטת רש " י ותוס' דמעשר פירות דרבנן א " ש אבל לשיטת הרמב " ם דמעשר פירות דאורייתא איך אפשר לעבור על איסור תורה בשביל כבוד שבת אך לפמ " ש א " ש דמעשר א " צ מוקף מן התורה וזה שהרמב " ם לא הביא זה נ " ל משום דהרמב " ם ס " ל דכל דהמוקף דהוי דרבנן רק ת " ח נזהרים בזה כמו שיתבאר בס " ד ולכן ממילא כל שיש איזה דבר מצוה א " צ ליזהר בזה ומובן ממילא וא " צ לבאר וגם משום דבירושלמי רפ " ז דדמאי מובא מעשה זו ולא לענין מוקף אלא לענין לתרום בשבת ע " ש ולכן השמיטה הרמב " ם ז " ל :
Laws of Zeraim.62.6 וז " ל הרמב " ם בפ " ג דין י " ז אין תורמין תרומה גדולה אלא מן המוקף כיצד היו לו חמשים סאה בבית זה וחמשים סאה בבית אחר לא יפריש מאחד מהם שתי סאים על המאה שנמצא מפריש ממקום זה על מקום אחר ואם הפריש שלא מן המוקף תרומתו תרומה והוא שיהיה המופרש שמור אבל אם היה טעון כדי יין או כדי שמן וראה שמשתברים ואמר הרי הן תרומה על פירות שבביתי לא אמר כלום עכ " ל :
Laws of Zeraim.62.7 והנה זה שכתב דבדיעבד גם שלא מן המוקף תרומתו תרומה כך משמע בנדה [ ע " א :] שאמר מצוה לתרום מן המוקף משמע דזהו רק מצוה ולא עיכובא אבל מאין למדנו זה לא ידעתי ואין לומר מהא דתנן רפ " ב אין תורמין מן הטהור על הטמא ואם תרמו תרומתן תרומה ויליף לה בירושלמי שם מדכתיב ממנו בכל ענין ע " ש ודין זה דתורמין מטהור על טמא נוגע ג " כ למוקף כדמשמע מפ " ב דבכורים דתנן תרומת מעשר שוה לבכורים שמעשרין מטהור על הטמא ושלא מן המוקף א " א לומר כן דהא אדרבא מהך ממנו יליף שם בירושלמי דצריך מוקף כמ " ש בסעי' א' ואיך נילף להיפך אלא ודאי דטהור על הטמא הוי רק משום גזירת מוקף כמ " ש הרע " ב שם ולכן שפיר דריש מממנו דתרומתו תרומה כיון דהיה מוקף עכ " פ אבל על שאינו מוקף ממש מנלן וגם מהך דנדה אינה ראיה מוכרחת כמובן ומאין יצא לו להרמב " ם דין זה אך מהך דכדי יין הוה ראיה גמורה דהטעם שאינה תרומה מפני שהולכין להפסד הא לא " ה הוי תרומה וזה מפורש בגמ' ב " ק [ קט " ו : ועתו " ס שם ]:
Laws of Zeraim.62.8 וצ " ל דקים להו לחז " ל דכיון דבתרומת מעשר התירה התורה לכתחלה שלא מן המוקף אין סברא שבתרומה לא יועיל אפילו דיעבד ועוד כיון דקיי " ל בזבחים [ ק " ה :] דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי וזה שאינו מן המוקף מחוסר קריבה בעלמא הוא ואינו מעכב [ ואע " ג דבס " פ גה " נ לא קיי " ל כר " א בהך סברא לענין אמה " ח זהו מפני שנעשה שינוי בהאבר דאינו בשלימות אבל מפני הריחוק לית לן בה ]:
Laws of Zeraim.62.9 אין הכוונה במוקף שיהיו סמוכים ומדובקים כולם ביחד אלא שלא יהיו בשני מקומות כבשני בתים וכיוצא בזה אבל כל שהם במקום אחד אפילו אינם סמוכים זל " ז קרוי מוקף וזהו שכתב הרמב " ם שם בדין י " ח פירות המפוזרין בתוך הבית או שתי מגורות בבית אחד תורם מאחד על הכל שקי תבואה ועיגולי דבילה וחביות של גרוגרות אם היו בהקיפה אחד תורם מאחד על הכל חביות של יין עד שלא סתם את פיהן תורם מאחד על הכל משסתם תורם מכל אחת ואחת עכ " ל . והך דפירות ושקים הוא בתוספתא פ " ג דתרומות [ הל' ט' ] והך דחביות יין הוא משנה בפ " ג דמע " ש [ משנה י " ב ] וצריך ביאור למה בשקי תבואה וכו' בעינן הקיפה אחת ולא במגורות [ ועכ " מ אך בתוספתא ביאר טה " ד ]:
Laws of Zeraim.62.10 ונ " ל דטעם הדברים כן הוא דהמגורות אינם עתידים להטלטל עם התבואה דמחוברים הם וכשיוציאו התבואה מן הבית יוציאום מהמגורה וניכר לכל שאין זה הפסק בין התבואות אלא שכן דרך בעה " ב ליתן תבואותיו בכמה מגורות ואח " כ נוטל התבואה מהמגורות ושפיר קרוי מוקף אבל שקי תבואה ועיגולי דבילה וחביות של גרוגרות שיוציאום כמו שהם והוה כל אחד דבר בפ " ע לכך בעינן שיעמדו בהקיפה אחת כלומר בהיקף אחד בעיגול לא רחוקים זה מזה דבזה ניכר שדבר אחד הם ואם לאו לא מקרי מוקף :
Laws of Zeraim.62.11 והך דחביות של יין במשנה איתא קנקנים והכל אחד והטעם פשוט דכיון דסתמן הוי כל אחד דבר בפ " ע מיהו אם חזר ופתחן נראה דתורם מאחד על הכל וכן מוכח שם במשנה דמע " ש דתנן מפתח וא " צ לערות כלומר דכשפותחן אפילו אינו מערן לגת חזרו לקדמותן ותורם מאחד על הכל . ודע דבירושלמי ספ " ג דמע " ש אומר בד " א בשל יין אבל בשל שמן בין עד שלא גפן בין משגפן תורם ומעשר מזה לזה ע " ש ולמה השמיטו הרמב " ם ז " ל ויותר תמוה דעוד חילוקים אומר הירושלמי שם בין יין לשמן לענין מעשר שני וכתבם הרמב " ם בפ " ח ממע " ש דין ה' ואת זה השמיט ונ " ל ברור משום דהך דירושלמי שהבאנו היא תוספתא ספ " ב דמע " ש ובשם כל החילוקים הוזכרו והך דתורם מאחד על הכל לא הוזכר שם ע " ש ובאמת אין טעם מובן בזה ולכן השמיטה הרמב " ם [ וס " ל דגירסא מוטעת היא אך הר " ש הביאה ולא ביאר הטעם ]:
Laws of Zeraim.62.12 ודע דלענין שקי תבואה יש לי דבר תמוה בירושלמי דבספ " ג דמע " ש אומר אלו חמשה שקין בגורן שמא אין תורמין ומעשרין מזה על זה בתמיה וזהו כבתוספתא כמ " ש ואלו בתרומות פ " ב [ ה " א ] מביא ברייתא חמשה שקין בגורן אין תורמין ומעשרין זה על זה וצע " ג [ ושנאמר שיש שם שיבוש או כגון שאינן בהקיפה אחת לא משמע כן לפי הענין בשם דמשום הפסק הוא ע " ש היטב ]:
Laws of Zeraim.62.13 עוד כתב שם היה מלקט גפי ירק ומניח בגינה תורם מאחד על הכל הביא מין אחר ביניהם תורם מכל אחד ואחד הביא מינין הרבה בקופה כרוב מלמעלה וכרוב מלמטה ומין אחד באמצע לא יתרום מן העליון על התחתון ואם הקיף חמשה צבורין בגורן תורם מאחד על הכל בזמן שעיקר הגורן קיים אין עיקר הגורם קיים תורם מכל אחד ואחד עכ " ל וגם זה בתוספתא שם וצריך ביאור :
Laws of Zeraim.62.14 וה " פ דכשם שתבואה המפוזרת בבית תורם מאחד על הכל כמו כן בגינה אף שאין לה מחיצות כבית ובמה יצטרפו מ " מ כיון שהוא לוקט ומניח הויין כולן כאחת ונראה שאם לקט היום מעט והניח בגינה ולמחר מעט אינן מצטרפות ולא דמי לבית מטעם שכתבנו ואח " כ אומר דהפסק מין אחר מפרידם אפילו הן סמוכים זל " ז ואפילו בקופה אחת מפסיק מין אחר וזהו ודאי אפילו בתבואה שבבית ופשוט הוא ואח " כ אומר דהגורן אינו מחבר הצבורים זל " ז אא " כ עיקר הגורן קיים כלומר עיקר הכרי הגדול שהוא עיקר הגורן דאז כולם טפלים לו וכאחד חשיבי אבל כשעיקר הגורן ניטל מהם אין דבר שיחברם ולא דמי לבית שהכניסם לבית וזהו גופה החיבור שלהן אבל בגורן הלא מקומם בגורן וכל צבור הוא דבר בפ " ע וצריך איזה דבר לחברן [ כנ " ל ]:
Laws of Zeraim.62.15 עוד תניא בתוספתא שם [ הל' ז' ] ר' יוסי אומר כל בית הגרנות תפוסה אחת כיצד גת אחד לשתי בורות שתי גיתות לבור אחד שתי גיתות לשתי בורות בזמן שכולם תפוסה אחת תורמין ומעשרין מזה על זה וכו' וכן היה ר' יהודה אומר כל בית הבד קורה אחת כיצד קורה אחת לשתי בורות שתי קורות לבור אחד שתי קורות לשתי בורות בזמן שכולם תפוסה אחת תורמין ומעשרין מזה על זה וכו' עכ " ל והרמב " ם לא הביא זה ואולי מפני שאינה מובנת דהיאך שייך בשתי גיתות לשתי בורות ובשתי קורות לשתי בורות תפוסה אחת . האמנם יש ליישבה דהנה הירושלמי בפ " ב דתרומות [ ה " א ] מביאה בקוצר לענין טומאה ע " ש ומקשה עלה ומתרץ תפתר שהיה בלבו לעשותה תפושה אחת ונמלך לעשותה שתי תפושות ע " ש כלומר והולכין אחר המחשבה ולפ " ז א " ש מה שתורמין ומעשרין זה על זה ויצא לנו מזה דין חדש דאם לפי המחשבה היה יכול לתרום מזה על זה אע " פ שלפי המעשה אין יכול לתרום מ " מ תורמין מזה על זה ויש טעם הגון לזה כיון דעיקרא דתרומה היא במחשבה כמ " ש בסי' ס' סעי' ל " א שפיר אזלינן בתר מחשבה אבל למעשה יש להתיישב כיון שהרמב " ם ז " ל לא הביא זה :
Laws of Zeraim.62.16 כתב הרמב " ם בפ " ג דין כ' תרומת מעשר מפרישין אותו שלא מן המוקף שנאמר וכו' ותלמידי חכמים אין תורמין אלא מן המוקף אפילו בתרומת מעשר עכ " ל וס " ל מדאמרו חז " ל וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף דדוקא חברים ולא סתם בני אדם ואולי הוה קשה ליה מאי דאמרינן בהמפקיד [ ל " ח .] חיישינן שמא עשאו תרומת מעשר על מקום אחר כמו שהקשו התוס' ותרצו דבפקדון חיישינן לחששא מועטת ע " ש או בע " ש וכן תרצו על משנה דגיטין ספ " ג והרמב " ם לא ניחא ליה בזה והראב " ד חולק עליו וכן התוס' ורוב ראשונים וס " ל דמדרבנן יש איסור להפריש גם תרומת מעשר שלא מן המוקף . ודע דמדברי הרמב " ם בפ " א ממעשרות שכתב דמעשר ניטלת שלא מן המוקף ולא הזכיר שם דת " ח לא יעשרו אלא מן המוקף ש " מ דס " ל דבמעשר לא תקנו כלל להפריש מן המוקף ובעירובין [ ל " ב .] מבואר להדיא דאפילו במעשרות בלבד לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ע " ש וצ " ע והראב " ד מחלק בין לוי לישראל דהלוי המפריש תרו " מ מפריש מן המוקף והישראל כשמפריש א " צ להפריש מן המוקף דהלוי חיישינן אם לא יהיה כל המעשר ביחד ישכח ויעשנו תרומת מעשר על מקום אחר אבל הישראל אין המעשר בידו ע " ש ולא מצאנו לו חבר בזה :
Laws of Zeraim.62.17 כתב הרמב " ם שם דין כ " א בן לוי שהיה לו מעשר ראשון שלא ניטלה ממנו תרומתו והניחו להיות מפריש עליו והולך הוא בטבלו מה שעשה עשוי שנאמר כי את מעשר בנ " י אשר ירימו לד' תרומה מלמד שהוא עושה את כולו תרומה לאחר הפריש ממנו תרומת מעשר תחלה ואח " כ הניחו להיות מפריש עליו והולך עד שיעשהו כולו תרומת מעשר ויתנו לכהן לא עשה כלום שנאמר את מקדשו ממנו בזמן שקדשיו בתוכו עושה אותו תרומה לאחרים אין קדשיו בתוכו אין עושה אותו תרומה לאחרים וכן המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה גדולה צריך שיהיו טבולין לתרומה ואם הניחן להיות מפריש עליהן מעשר צריך שיהיו טבולין למעשר עכ " ל וכתב הכ " מ שזה נמצא בספרי זוטא ויש חולקין ויתבאר בסי' ע' סעי' ט' :
Laws of Zeraim.62.18 ותורף הדברים דכשמייחד פירות אלו שמהם יהא מפריש על פירות אחרים תרומה או מעשר או תרומת מעשר צריך שיהיו פירות אלו כאותו טבל שהוא מפריש עליהן . וכיוצא בזה שנינו במשנה ספ " ג דגיטין המניח פירות להיות מפריש עליהן תו " מ מפריש עליהן בחזקת שהם קיימים והפירוש שמניח פירות טבל שמזה יפריש תו " מ על אחרים והרמב " ם כתבו בפ " ה דין כ " ו ע " ש אבל מכל דינים אלו שנתבאר יש להקשות הא אין כאן מוקף ובשלמא דינו שבכאן דמיירי בתרומת מעשר ניחא לשיטתו דרק ת " ח מפריש מן המוקף אבל לשיטת התוס' קשה אך במשנה דגיטין דמיירי גם בתרומה קשה גם להרמב " ם . אך הרמב " ם לקמן כתב וז " ל אע " פ שאין מפרישין לכתחלה אלא מן המוקף אם הפריש הרי הן בחזקת קיימין עכ " ל והתוס' תרצו דמיירי בע " ש כהך דיבמות [ צ " ג .] שהבאנו בסעי' ה' והדוחק מבואר ולהרמב " ם יותר קשה דלדבריו קאי המשנה רק אדיעבד והא מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין תנן דלכתחלה מפריש עליהן וצ " ע וצ " ל בכוונתו דהמשנה לא מיירי בדין מוקף דודאי מצד מוקף אין לעשות כן אלא דלענין שהן בחזקת קיימין אומר מפריש אבל מצד מוקף אינו אלא בדיעבד בתרומה ובמעשרות אפילו לכתחלה :
Laws of Zeraim.62.19 סדר ההפרשות מכל התבואות מקודם ביכורים ואחריה תרומה ואחריה מעשר ראשון ואחריה מעשר שני או מעשר עני והמקדים המאוחר להמוקדם עובר בלאו שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר כלומר לא תאחר מה שראוי להקדימו ומניין שביכורים קודמים לתרומה הלא שניהם קרוים ראשית כדכתיב ראשית בכורי אדמתך וכתיב ראשית דגנך אלא דשמם מוכיח ביכורים שהן ביכורים לכל ותרומה למעשר מפני שנקראת ראשית ומעשר ראשון לשני מפני שיש בו ראשית והיינו תרומת מעשר [ משנה ספ " ג דתרומות ]:
Laws of Zeraim.62.20 ובתמורה [ ד' .] אמרו מלאתך אלו ביכורים משום דתיכף כשנתבשלה התבואה נוטל הביכורים ודמעך אלו התרומה [ ערש " י ותוס' ] ובמכילתא משפטים [ פרשה י " ט ] אומר יקדמו ביכורים שיש להם ד' שמות ראשית ומלאה ותרומה וביכורים לתרומה שאין לה רק ג' שמות ראשית ודמעה ותרומה ויוקדם תרומה למעשר ראשון שאין לו אלא שני שמות מעשר ראשון ותרומת מעשר ומעשר ראשון לשני שאין לו אלא שם אחד בלבד מעשר שני וכן מעשר עני :
Laws of Zeraim.62.21 ואע " פ שאסור להקדים ועובר בלאו מ " מ מה שעשה עשוי ולא מיבעיא לאביי דס " ל בתמורה שם דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני אלא אפילו לרבא דלא מהני בכאן גילתה התורה דמהני שהרי בסי' ס " א סעי' ז' נתבאר דמעשר ראשון שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה וכשהקדימו בכרי חייב להפריש תרומה גדולה ושעל זה אמרה תורה מכל מעשרתיכם תרימו כמבואר שם הרי גילתה התורה דהמעשה קיים [ שם ה' :] ומטעם זה ג " כ אינו לוקה על לאו זה דאע " ג דזהו כלאו שיש בו מעשה שע " י דיבורו שהקדים המאוחר הרי נעשה מעשה מ " מ אין לוקין דמקרא זה דמכל מעשרתיכם שקיימה התורה מעשהו הוי כעין לאו הניתק לעשה ואין לוקין עליו [ שם ד' :] ועמ " ש בסי' ס " א סעי' י " ד :
Laws of Zeraim.62.22 ואע " פ שלהקדים המאוחר אינו רשאי מ " מ להפריש כולם כאחד מותר מפני שאין בזה הקדמה ואף שאין כאן גם איחור מ " מ לית לן בה וכיצד יעשה מבואר במשנה רפ " ה דדמאי ע " ש וביאורה כן הוא דהנה תרומה הוי תרי ממאה ותרומת מעשר אחד ממאה ונמצא דביחד המה חלק אחד מל " ג ושליש ונוטל אחד מל " ג ושליש ואומר שני חלקים שבו תרומה ונשאר עוד שליש ואומר תשעה שלישים הסמוך לשליש הזה יהיו מעשר על הכל וזה השליש יהיה תרומת מעשר :
Laws of Zeraim.63.1 אלו שתרומתן אינו תרומה ודין שליחות בתרומה ובו כ " ד סעיפים תנן ריש תרומות חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה החרש שאינו שומע ולא מדבר והשוטה והקטן והתורם את שאינו שלו וכותי שתרם את של ישראל אפילו ברשות אין תרומתו תרומה ובירושלמי יליף להו מקרא דדבר אל בנ " י ויקחו לי תרומה בני ישראל למעוטי כותי מאת כל איש פרט לקטן אשר ידבנו לבו פרט לחרש ושוטה וזאת התרומה אשר תקחו מאתם פרט לתורם את שאינו שלו :
Laws of Zeraim.63.2 ומקשה בירושלמי הא קיי " ל בחרש שוטה וקטן שיש להם מעשה ואין להם מחשבה והכא הרי עשו מעשה שהפרישו התרומה ולמה אינה תרומה ותירץ דמפני דבתרומה כתיב מחשבה ונחשב לכם תרומתכם והם הרי אין להם מחשבה ולפיכך גם מעשה שלהן אינו כלום ע " ש ואינו מובן דמאי קא מקשה כיון שהתורה מיעטתם [ תוס' חולין י " ג .] ואפשר דהוה אסמכתא בעלמא [ שם ]. ולענ " ד נראה דהכי קא קשיא ליה מ " ש דבכותי ממעט מקרא שלא יפריש תרומה של ישראל ובחרש שוטה וקטן ממעט אפילו אתרומה דנפשייהו וא " כ נמעט גם בכותי תרומה דנפשיה ולמה שנינו בספ " ג דכותי שהפריש תרומה משלו תרומתו תרומה :
Laws of Zeraim.63.3 והטעם נ " ל דהנה בש " ס דילן ברפ " ב דקדושין יליף שליחות בתרומה מאתם גם אתם ומינה ממעט כותי משליחות דמה אתם בני ברית וכו' אבל הירושלמי שם יליף שליחות רק מפסח ע " ש ולכן מהך קרא דויקחו לי תרומה י " ל דקאי אשליחות ולכן ממעט כותי רק משליחות אבל חרש שוטה וקטן ממעט גם מתרומה שלהם משום דלאו בני דיעה נינהו ולזה מקשה כיון שיש להם מעשה נימא דתרומתן תרומה כמו כותי והמיעוט הוא רק על שליחות כמו בכותי ולזה מתרץ כיון דתרומה תליא במחשבה והם אין להם מחשבה לפיכך נתמעטו אף מתרומה דנפשייהו . ואין לשאול דא " כ לפי ש " ס דילן דלשליחות איתמעט כותי מאתם גם אתם א " כ נמעט מבני ישראל אתרומה דנפשיה די " ל דש " ס דילן לא יליף מתרומת המשכן אתרומת דגן :
Laws of Zeraim.63.4 בריש פ " ב דקדושין ילפינן מכמה מקומות בתורה דשלוחו של אדם כמותו ויליף גם מתרומה דכתיב גם אתם והך גם מיותר ללמד שיכול לעשות שליח לתרום ומה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית לאפוקי עכו " ם שלא נכנס בברית התורה ולכן אע " ג שישנו בתרומה דנפשיה כמ " ש מ " מ אינו נעשה שליח אבל עבד מקרי בן ברית שמצווה על המצות כאשה ועוד דכתיב מחוטב עציך וגו' לעברך בברית [ רש " י שם ] ופרטי דיני שליחות נתבארו בח " מ סי' קפ " ב :
Laws of Zeraim.63.5 יראה לי דישראל הפורק עול מלכות שמים או המחלל שבת בפרהסיא אע " ג דלכמה דברים דינו כעכו " ם מ " מ לשליחות דינו כישראל דהא בן ברית הוא ואע " פ שחטא ישראל הוא והרי קדושיו קדושין וגיטו גט ולא נדונו כעכו " ם רק בדברים שצריך קדושת ישראל כמו כתיבת ס " ת תפילין ומזוזות ולהצטרף לעשרה ולהאמינו על יי " נ דכיון שיצא מכלל קדושת ישראל פסול לדברים אלו וכיוצא בהם אבל בדברים אחרים אע " פ שחטא ישראל הוא והנביא אמר אם לא וגו' ובחמה שפוכה אמלוך עליכם כלומר אף שתפרוקו עולי מעליכם בע " כ אמלוך עליכם ולא תצאו מכלל ישראל :
Laws of Zeraim.63.6 ודע שהסמ " ג בעשין [ קל " ד ] כתב דעושה אדם שליח לתרום לו כל התרומות שיהיו לו עד עולם מאחר שיכול ליתנם לשלוחו ולזכותו שיקנה לו גוף הקרקע לפירותיו עכ " ל ואינו מובן כלל דאפילו לפמ " ש ביו " ד סי' שכ " ז שיכול לומר לאשה לושי לי קמח והפרישי לי חלה זהו מפני שביכולתו ללוש עתה ולא מקרי שאינו בידו כמ " ש התוס' בנזיר [ י " ב .] ובארנו בזה בח " מ סי' קפ " ב סעי' ז' אבל כשהתבואה עדיין לא נזרע כלל הרי הוה דבר שלב " ל ואינו בידו כלל והא דאמרינן בקדושין [ ס " ב :] פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברין הוי תרומה דשם מפורש שצריך שתהיה התבואה בגידולה [ גם המל " מ הניח דבריו בצ " ע ואם נאמר דהסמ " ג לא ס " ל הני כללי בשליחות וס " ל דשליחות הוי בכל ענין דא " כ לא הו " ל לומר מאחר שיכול ליתנם וכו' וצע " ג ]:
Laws of Zeraim.63.7 והנה במשנה ראשונה דתרומות חשיב חמשה דלכתחלה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה ואלו הן חרש המדבר ואינו שומע מפני שאינו שומע הברכה והאלם ששומע ואינו מדבר ונ " ל אף שיש אחר שיברך מ " מ לכתחלה צריך שהתורם יכול לברך והערום מפני שאסור לברך בעת שהוא ערום ומטעם זה אסור לתרום במקום מטונף ועיו " ד סי' י " ט והשכור והסומא מפני שאין יכולין לכוין ולהפריש מן היפה ואם תרמו תרומתן תרומה דברכה ויפה אינן מעכבות ולא אמרינן לענין ברכה כל שאין ראוי לברכה הברכה מעכבת בו כמו בבלילת מנחה בקדשים דזהו בדאורייתא אבל ברכה הוה דרבנן ויפה אע " ג דהוי דאורייתא מ " מ לא שייך לקרא את השכור והסומא שאין ראוין כמובן :
Laws of Zeraim.63.8 ואלו החמשה לענין שליחות יראה לי דלחרש ואלם וסומא אסור לו לעשותם שלוחים מפני הברכה ואם עשאן לא יתרומו לכתחלה ורק אם תרמו תרומתן תרומה אבל לערום ושכור יכול לעשותן שלוחים לכתחלה דאינו מצום שיתרומו בעת ערומתו ושכרתו אלא כשילבש ויפיג יינו ומ " מ אם תרמו תרומתן תרומה :
Laws of Zeraim.63.9 ודע דשליחות לא הוי דוקא כשא " ל צא ותרום אלא אפילו אם אמר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום ובא אחד ותרם תרומתו תרומה ואע " ג דלענין מודר הנאה לא מקרי זה שליחות [ נדרים ל " ו :] מ " מ לענין תרומה סגי בגילוי דעתא בלבד [ תוס' גיטין ס " ו . ור " ן נדרים שם ] וכ " ש אם אמר כל השומע קולי יתרום דהוה שליחות גמורה כיון שייחד השליחות למי שישמע קולו שאפילו במודר הנאה הוי שליחות כה " ג [ שם ]:
Laws of Zeraim.63.10 כתב הרמב " ם בפ " ד דין ג' התורם שלא ברשות או שירד לתוך שדה חבירו וליקט פירות שלא ברשות כדי שיקחם ויתרום אם בא בעה " ב וא " ל כלך אצל יפות אם היו שם יפות ממה שתרם תרומתו תרומה שהרי אינו מקפיד ואם לא היו שם יפות אין תרומתו תרומה שלא אמר לו אלא על דרך מיחוי ואם בא בעה " ב וליקט והוסיף בין יש לו יפות מהן בין אין לו תרומתו תרומה עכ " ל . ואין לתמוה הא עכ " פ לא עשאו שליח דכבר כתבנו דא " צ בתרומה שליחות גמורה אלא סגי בגילוי דעת בלבד וכיון דניחא ליה ממילא הוי שלוחו והיינו טעמא דקיי " ל בעלמא זכין לאדם שלא בפניו דזכיה היא מטעם שליחות ואע " ג דלא עשאו לשליח מ " מ כיון דזכות הוא לו ובודאי ניחא ליה נעשה כשלוחו וה " נ כן הוא כיון דגלי דעתיה דניחא ליה ממילא דהוה כשלוחו [ בירושלמי ריש תרומות מבואר דזה רק להבא ובב " מ כ " ב . משמע להדיא דגם למפרע הוה תרומה ]:
Laws of Zeraim.63.11 ומ " מ דברי הרמב " ם תמוהים דהנה בב " מ [ כ " ב .] מקשה מהך ברייתא לאביי דס " ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ואומר שם תרגמא רבא אליבא דאביי דשוייה שליח ואומר הש " ס הכי נמי מסתברא דאי ס " ד דלא שוייה שליח מי הוי תרומתו תרומה והא אתם גם אתם אמר רחמנא מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם אלא הב " ע כגון דשוייה שליח וא " ל זיל תרום ולא א " ל תרום מהני וכו' ע " ש ואיך פסק הרמב " ם דלא כמסקנת הש " ס . ויש מי שכתב דכיון דבקדושין [ נ " ב :] הובא ברייתא זו סתמא מסתמא מיירי בלא שוייה שליח ובב " מ אינו אלא לפי דברי המקשה [ כ " מ ] מ " מ קשה לומר כן דבהרבה מקומות בש " ס מצינו דסוגיא אחת סומכת על חבירתה והרי אומר בב " מ שם ה " נ מסתברא וכו' ומכריח לומר כן . ואמת שי " ל דהרמב " ם לא הוה גריס ה " נ מסתברא [ שם ] דכן משמע מתוס' שם שכתבו הכי גרסינן ה " נ מסתברא ולא גרסינן ותסברא עכ " ל דמשמע דגירסא אחרת היתה בגמ' ונראה שכך היתה הגירסא ותסברא אי שווייה שליח מאי קמ " ל ומתרץ הב " ע וכו' מ " מ מנליה להרמב " ם לומר כן דדיחויא בעלמא הוא :
Laws of Zeraim.63.12 ונ " ל דהרמב " ם הכריח כן משום דכאן מתרץ רבא אליבא דאביי ובקדושין שם הביא רבא בעצמו ברייתא זו ואי הוה ס " ל לרבא דהאמת כן הו " ל להזכיר זה ועוד דרבא אמר שם לא אמרו כלך אצל יפות אלא בתרומה בלבד ואי מיירי בשווייה שליח ה " ל לרבא למימר לא אמרו כלך אצל יפות אלא בשליחות בתרומה בלבד לאפוקי בשם דליכא שליחות ע " ש אלא ודאי דדיחוי בעלמא הוא לתרץ אליבא דאביי ואע " ג דבשם הלכה כאביי דזהו מיע " ל קג " ם דהלכה כאביי מ " מ י " ל דאביי בעצמו הוה מתרץ דלא דמי תרומה לאבידה ובקל לחלק ביניהם כמבואר למעיין שם [ ועט " ז יו " ד סי' של " א סקט " ו ]:
Laws of Zeraim.63.13 האמנם רבותינו בעלי התוס' ודאי לא ס " ל דינו של הרמב " ם דכיון שכתבו דגרסינן ה " נ מסתברא הרי לסברתם א " א לאוקמי ברייתא זו בלא שליחות . ואין לשאול למה גרע זה מכל הרוצה לתרום יבא ויתרום שכתבו בעצמם בגיטין [ ס " ו .] דמהני כמ " ש בסעי' ט' די " ל דודאי דגילוי דעתא מהני אבל זהו דוקא כשהגילוי דעת הוה קודם שתרם ולא כבברייתא זו דהתרומה הוי קודם הגילוי דעת מיהו עכ " פ דין זה במחלוקת שנויה דלהרמב " ם גם בכה " ג הוי תרומה ולהתוס' לא הוי תרומה [ כנלע " ד ]:
Laws of Zeraim.63.14 כתב הרמב " ם [ שם ] קטן שהגיע לעונת נדרים אע " פ שלא הביא שתי שערות ולא נעשה גדול אם תרם תרומתו תרומה ואפילו בתרומה של תורה הואיל ונדריהן והקדישן קיימין מן התורה כמ " ש בנדרים עכ " ל וזהו משנה בפ " א דתרומות ובנדה [ מ " ו :] דמופלא סמוך לאיש דאורייתא ע " ש ונלע " ד דקטן כזה גם יכול להעשות שליח דהרי הירושלמי אומר דהטעם דקטן אין תרומתו תרומה אף שיש לו מעשה מדאין לו מחשבה כמ " ש בסעי' ב' וקטן זה הרי יש לו מחשבה לתרומה וכבר בארנו דא " צ שליחות גמור לתרומה ובגילוי דעתא סגי א " כ למה לא יועיל כשצוה לקטן כזה לתרום מיהו י " ל דלא מהני גילוי דעתא רק למי שיש לו שליחות בכל התורה כולה דאז אמרינן דע " י גילוי דעתא נעשה כשלוחו כמ " ש בסעי' י' אבל קטן זה אינו יכול להעשות שליח ולכן צ " ע לדינא ויש להתיישב בזה :
Laws of Zeraim.63.15 אמרינן בנדרים [ ל " ו :] דתורם משלו על של חבירו טובת הנאה של התורם כלומר שהוא יכול ליתן לאיזה כהן שירצה ומקודם זה יש בעיא בגמ' שם אם זה שתורם משלו על של חבירו צריך דעת בעלים או לא מי אמרינן כיון דזכות הוא לו לא צריך דעת או דילמא מצוה דיליה הוא וניחא ליה למיעבדיה ורצה לפשוט דא " צ דעת בעלים ודחי לה ע " ש והרמב " ם שם פשיטא ליה שא " צ דעת בעלים שכתב התורם שלא מדעת בעלים אין תרומתו תרומה אבל התורם משלו על של אחרים ה " ז תרומה וטובת הנאה שלו שנותנה לכל כהן שירצה עכ " ל ולא ידענו מנ " ל זה :
Laws of Zeraim.63.16 ויש מי שכתב דכיון דטובת הנאה שלו ודאי א " צ דעת בעלים [ כ " מ ] ואינו מובן מה ענין זל " ז [ מל " מ ] אמנם יש ראיה לדבריו מתוס' ב " ק [ ס " ח :] שכתבו לענין מה שאמרו בבכורות [ י " א .] דהפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי ואיבעיא להו אי פדיונו לפודה או לבעלים ואם היה צריך דעת בעלים ודאי דפדיונו לבעלים ע " ש וא " כ גם בכאן כיון דטובת הנאה שלו ודאי דא " צ דעת בעלים [ שם ] וגם מהך דפטר חמור ראיה להרמב " ם דכשם שבשם א " צ דעת בעלים כמו כן בכאן וכ " כ הריטב " א בקדושין [ כ " ג :] אך התוס' בבכורות שם כתבו דאין ראיה מפטר חמור דלא כתיבא ביה בעלים לתרומה דכתיבא שהשליח יהיה לדעת בעה " ב ע " ש מיהו הרמב " ם והריטב " א לא ס " ל כסברת התוס' [ שם ]:
Laws of Zeraim.63.17 כתב הרמב " ם שם דין ו' האומר לשלוחו צא ותרום לי והלך לתרום ואינו יודע אם תרם ואם לא תרם ובא ומצא כרי תרום אין חזקתו תרום שאין אומרים באיסורים חזקה שליח עושה שליחותו להקל אלא להחמיר וחושש שמא אחר תרם שלא ברשות עכ " ל והטור ביו " ד סי' של " א הביא דבריו וכתב על זה וכ " כ ר " ת אבל רבינו שמשון פסק דאפילו בשל תורה אמרינן שליח עושה שליחותו אם הוא בענין שיהיה מכשול למשלח אם לא יעשנה הלכך אם יודע שכריו תרום לא חיישינן לשמא תרם אחר אבל אם אין ידוע לו שהוא תרום לא יסמוך אשליח שהשליח חושש שמא לא יסמוך עליו ולא יאכל ממנו עד שיודע לו שהוא תרום ולזה הסכים א " א הרא " ש ז " ל עכ " ל הטור :
Laws of Zeraim.63.18 והקשו על הטור דדבריו הם נגד גמ' ערוכה בחולין [ י " ב .] דאמרינן שם תרומה דילמא אינש אחרינא שמע ואזל תרם הו " ל תורם שלא מדעת ואין תרומתו תרומה [ מג " א סי' ת " ט סקי " ז ומל " מ פ " ד מה' בכורות ] אמנם כבר כתבנו במקום אחר [ אל " י סי' ק " ו ] דדברי הטור צודקים דמרא דשמעתא בחולין הוא ר " נ והרי איהו הוא דפליג עם רב ששת בעירובין [ ל " ב .] ורבינו שמשון הא באמת פסק כר " ש ולא כר " נ כמבואר שם בתוס' ע " ש :
Laws of Zeraim.63.19 ודע דבעירובין שם הכל מודים דבדרבנן חזקה שליח עושה שליחותו ע " ש וא " כ בתרומה דרבנן האומר לשלוחו צא ותרום אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו וא " כ למה פסק הרמב " ם בתרומה דלא סמכינן הא איהו פסק בפ " א דתרומה בזמה " ז דרבנן ועוד דמעשר ירק תמיד דרבנן וא " כ הו " ל לבאר דבירק סמכינן אשליח וגם לשון הרמב " ם בעצמו צריך דקדוק שכתב דבאיסורין אין אומרים חזקה שליח עושה שליחותו והו " ל לומר דבאיסורי תורה אין אומרים וכו' ולא באיסורין סתם :
Laws of Zeraim.63.20 והנה גם רבותינו בעלי התוס' בעירובין שם [ ד " ה תאנים ] שהביא ממעשר פירות והקשו הא מעשר פירות דרבנן ותרצו כיון דעיקר מעשר הוי של תורה חשיב לה כשל תורה ע " ש אמנם זהו לשיטתם אבל להרמב " ם דס " ל דמעשר פירות דאורייתא כמ " ש ריש פ " ב אין ראיה מזה ונ " ל דהרמב " ם דקדק מדהש " ס אינו מפליג בחולין שם בין תרומה דאורייתא לדרבנן וכן בעירובין שם שאומר הלשון בשל תורה אין חזקה שליח עושה שליחותו ובשל סופרים חזקה וכו' ולא אמר כבכל הש " ס דאורייתא ודרבנן ש " מ דה " ק בשל סופרים כלומר במצוה שתקנוה סופרים כמו עירוב וכיוצא בו ולא באיסורין דרבנן ולכן דקדק לומר דבאיסורין אין אומרים וכו' כלומר בכל מיני איסורין אפילו דרבנן [ כנלע " ד ]:
Laws of Zeraim.63.21 האומר לשלוחו צא ותרום תורם כדעתו של בעה " ב לפי מה שמפריש תמיד אחד מארבעים או מחמשים או מששים ואם ידע דעתו ושינה הוי שינוי בשליחותו ואינה תרומה ואם אינו יודע דעתו של בעה " ב תורם אחד מחמשים כמדה בינונית ומ " מ אם היה סבור שדעתו לאחד מארבעים או לאחד מששים ותרם כן תרומתו תרומה דיכול לומר אנא להכי אמדתיך [ ר " ש ורע " ב פ " ד מ " ד ] ואע " ג דסוף סוף אינו כדעתו מ " מ מדלא א " ל כמה סבר וקביל כמה שיאמדנו שהרי יודע שהשליח אינו יודע כמה הוא רגיל להפריש ורק אם השליח אמדיה לשיעור זה ובכוונה פיחת או הוסיף אין תרומתו תרומה ואע " ג דבב " מ [ כ " ב .] דמוקי דשווייה שליח והפריש מן היפות ובא הבעה " ב וא " ל כלך אצל יפות ולא נמצאו יפות דאין תרומתו תרומה ולמה לא יכול לומר להכי אמדתיך זהו לפי שאין דרך בני אדם לברור היפות לתרומה והוי שינוי אבל בהשיעור הרבה יש שמפרישים כשיעור הזה ולכן יכול לומר להכי אמדתיך [ תוס' קדושין מ " א : ד " ה פיחת ור " ש שם ] וזהו לדברי התוס' שכתבנו בסעי' י " ג ולא לדברי הרמב " ם שבסעי' י " ב ע " ש :
Laws of Zeraim.63.22 והרמב " ם ז " ל בפ " ד דין ז' כתב דין זה בפנים אחרים וז " ל האומר לשלוחו צא ותרום תורם כדעתו וכו' ואם אינו יודע דעתו תורם אחד מחמשים נתכוין לזה ועלתה בידו אחד מארבעים או אחד מששים תרומתו תרומה ואם נתכוין להוסיף על זה ותרם אפילו אחד מצ " ט אין תרומתו תרומה עכ " ל . והנה זה שכתב ועלתה בידו אחד מארבעים טעמו פשוט דס " ל דוקא בכה " ג הוי תרומה אבל אם אמדיה לאחד מארבעים או לאחד מששים מקרי שינוי דהו " ל לאמוד כבינוני שזהו דיעות רוב בני אדם אך מ " ש בנתכוין ותרם אחד מצ " ט אינו מובן כלל שיעור זה ונ " ל דטעות הוא וצ " ל אחד ממ " ט דאע " פ שהוא רק חלק חמשים יותר מבינוני מ " מ מקרי שינוי ואין תרומתו תרומה ולשון המשנה מוכח כן דתנן אם נתכוין להוסיף אפילו אחת אין תרומתו תרומה כלומר אחת על החמשים והיינו אחד ממ " ט ויראה לי דה " ה אם נתכוין לגרוע אפילו אחת כגון אחד מן נ " א דאין תרומתו תרומה וכפי' הרמב " ם משמע להדיא בירושלמי שם [ ומצאתי שם במה " פ שכתב שברמב " ם ישן נמצא אחד מתשעה וארבעים כמ " ש ]::
Laws of Zeraim.63.23 ודע דבירושלמי אמרינן על משנה זו א " ר בון בר כהנא הפוחת אחד מעשרה תרומה והמוסיף אחד מעשרה תרומה אבל לא לחולין וכו' ע " ש וביאורו על מה ששנינו פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה ופירושו שכך עלתה בידו כפי' הרמב " ם דמשמע ששניהם שוין פיחת והוסיף וזהו רק לתרומה אבל לחולין אינן שוין כלומר דבהוסיף עשרה והפסיד לו התרומה מעשרה אלו מה שעשה עשוי ואינו יכול לקבל החולין בחזרה שהרי נתערב בהתרומה אבל פיחת עשרה והרויח לו תרומה מעשרה אלו צריך להוסיף מהחולין על התרומה כדי תרומה מעשרה אלו ולא ידעתי למה השמיטה הרמב " ם ז " ל :
Laws of Zeraim.63.24 עוד אומר שם בירושלמי שאם שלחו לתרום שני כריים והפריש כרי אחד לדעתו על בעה " ב והשני שלא לדעתו זה שלדעתו תרומתו תרומה וזה שלא לדעתו אין תרומתו תרומה כלומר ולא אמרינן כיון דשינה באחד גם השני בטל דאינו כן ויראה לי דאפילו שינה בראשון ובשני תרם כדעת בעה " ב הראשון בטל והשני קיים וגם זה לא הזכיר הרמב " ם ולא ידעתי למה :
Laws of Zeraim.64.1 דיני שותפין ובן ואריס ושכיר ופועל ועכו " ם ובו י " ז סעיפים תבואת השותפים חייבת בתרומה ומעשר ואע " ג דכתיב ראשית דגנך דמשמע של יחיד מ " מ הא כתיב מעשרתיכם ותרומת ידכם לשון רבים [ חולין קל " ה :] ודע שיש בענין זה שיבושים בירושלמי וברמב " ם ולכן נבוכו בו רבים אבל לפי מה שנגיה [ ע " פ שנו " א להגר " א ] הדברים מאירים כשמש בצהרים ונבארם בס " ד :
Laws of Zeraim.64.2 תנן בפ " ג [ מ " ג ] השותפין שתרמו זה אחר זה ר " ע אומר תרומת שניהם תרומה וחכמים אומרים תרומת הראשון תרומה ר' יוסי אומר אם תרם הראשון כשיעור אין תרומת השני תרומה ואם לא תרם הראשון כשיעור תרומת השני תרומה והלכה כחכמים וכר' יוסי שבא לפרש דבריהם :
Laws of Zeraim.64.3 ואמרינן על זה בירושלמי מה אנן קיימין אם בשאינם ממחין אוף ר " ע מודה אם בממחין אוף רבנן מודים אלא כי אנן קיימין בסתם ר " ע אומר סתמן ממחין ורבנן אמרין סתמן אינן ממחין כצ " ל כלומר אם ידוע שמוחין זה על זה מלהפריש גם בעד חלקו לא הוה אמרי רבנן תרומת הראשון תרומה ואם ידוע שאין ממחין כלומר שאין מקפידין זה על זה לא הוי פליג ר " ע אלא דמיירי בסתם שאין ידוע לנו אם ממחים זה על זה אם לאו ולכן ר " ע סובר דסתמן מקפידין ולכן תרומת שניהם תרומה זה לחלקו וזה לחלקו ורבנן סברי תרומת הראשון תרומה ולא של השני דבשעת מעשה ודאי לא הקפיד ואח " כ רוצה לחזור בו ור' יוסי מפרש לדרבנן דזהו כשתרם הראשון כשיעור כלומר כפי מה שהיה רגיל להפריש אבל אם הפריש שלא כרגילת השני אין תרומתו חל על השני ותרומת השני תרומה על חלקו :
Laws of Zeraim.64.4 ולשון הרמב " ם בפ " ד דין ח' כן הוא פירות השותפים חייבים בתו " מ וכו' והשותפין אינן צריכין ליטול רשות זה מזה אלא כל התורם מהן תרומתו תרומה תרם אחד מהם ובא השני ותרם תרומה שניה שהרי לא ידע שחבירו תרם אם היו ממחין זה על זה תרומת השני תרומה [ כצ " ל ] ואם לא היו ממחין ותרם הראשון כשיעור אין תרומת השני תרומה לא תרם הראשון כשיעור תרומת שניהם תרומה עכ " ל וניכר שהיו נוסחאות בהרמב " ם ע " ש וכפמ " ש הוא אמת לדינא [ והר " ש פי' ממחין מלשון מומחה והכ " מ פי' מלשון המחהו אצל חנוני ע " ש וכ " ז הוא מפני הגירסא המוטעת אבל כפי הגהת הגר " א ז " ל הוא פשוט מלשון מחאה ]:
Laws of Zeraim.64.5 ודע דבריש פ " ב דקדושין מביא ברייתא אתם ולא שותפין וזהו נגד המשנה שכתבנו אך בירושלמי ריש תרומות מקשי לה ומתרץ כאן להלכה כאן למעשה כלומר דלהלכה ודאי מותר לשותף לתרום מכל התבואה של שותפות אך למעשה נכון שהשותף ישאל מחבירו אם מרשהו לתרום והרמב " ם לא הביא זה וע' בסעי' ו' :
Laws of Zeraim.64.6 שנינו במשנה פ " ג [ מ " ד ] הרשה את בן ביתו או את עבדו או שפחתו לתרום תרומתו תרומה בטל אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה ואם משתרם ביטל תרומתו תרומה ובקדושין [ נ " ט .] פליגי ר " י ור " ל דר " י ס " ל אתי דיבור ומבטל דיבור ור " ל ס " ל דלא אתי דיבור ומבטל דיבור ומקשה ר " י לר " ל ממשנה זו דתנן ביטל אם עד שלא תרם אין תרומתו תרומה משום דדיבור של ביטול השליחות ביטל דיבור השליחות ומתרץ ר " ל דמיירי שקדם ותרם אבל אי לא תרם אין דיבור מבטל דיבור ופסק שם הש " ס שהלכה כר' יוחנן לגבי ר " ל וקיי " ל דאתי דיבור ומבטל דיבור ואפילו לא תרם הבעה " ב עדיין אין תרומת המורשה תרומה כיון שביטל לשליחותו :
Laws of Zeraim.64.7 ולפ " ז מאד תמוהים דברי הרמב " ם שם דין ט' שכתב האומר לשותפו או לבן ביתו או לעבדו או לשפחתו לתרום והלכו לתרום וביטל שליחותו קודם שיתרומו אם לא שינה השליח תרומתו תרומה ואם שינה כגון שא " ל תרום מן הצפון ותרם מן הדרום הואיל וביטל שליחותו מקודם אינה תרומה עכ " ל והשיגו הראב " ד דאיך פסק כר " ל נגד ר " י . ויותר מזה קשה דממ " נ אם שינה בשליחותו אף אם לא ביטל אין תרומתו תרומה ככל שליח ששינה דשליחותו בטל וכבר הקשה זה עליו הטור ביו " ד סי' של " א . ואמת שבירושלמי על משנה זו מקשה לר " ל ומתרץ דמיירי בששינה מצפון לדרום ע " ש ונראה להדיא שמזה לקח הרמב " ם דינו אבל הא פסקינן כר " י ויש שתרצו דבתרומה כיון דסגי בגילוי דעתא גם ר " י מודה דאין דיבור מבטל דיבור [ כ " מ בשם הרי " ק והפ " מ בפ " א סוף הלכה א' במה " פ ד " ה ישראל ] והוא תימא לומר דבר דבש " ס מפורש לא כן [ ובכל אריכותם הדברים קשים כגידים ע " ש ]:
Laws of Zeraim.64.8 ולענ " ד נראה ברור דהרמב " ם הוציא זה מסוגיא דקדושין שם דהנה אחר שהקשה ר " י לר " ל מתרומה ותירץ כמ " ש הקשה אח " כ ר " ל לר " י מטומאה ותירץ לו ר " י שאני מחשבה דטומאה דכי מעשה דמי מדהתורה אחשבה למחשבה דטומאה לעשותה כמעשה ע " ש ולפ " ז יש להקשות גם לר " י ממשנה זו דתרומה דאיך קתני דאם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה והא תרומה ישנה נ " כ במחשבה כמ " ש הרמב " ם לקמן דין ט " ז דאם הפריש תרומה במחשבה ה " ז תרומה דכתיב ונחשב לכם תרומתכם ע " ש ועתה הא מחשבה דתרומה כמעשה דמי ולא אתי דיבור ומבטל מעשה דזהו ממש כמו בטומאה אלא ודאי דלמסקנא גם לר " י צריך לאוקמה למתניתין כששינה השליח כאוקימתא דירושלמי לר " ל . ולפ " ז דבריו אתיין כמין חומר דהנה בגיטין [ ס " ה :] איתא דהאומר לשלוחו ערב לי בתמרים ועירב לו בגרוגרות דאם שניהם שלו אין קפידא ולא מקרי שינוי בשליחות ע " ש וא " כ ק " ו הדברים באלו הפירות עצמן כשאמר תרום לי מן הצפון ותרם לו מן הדרום דאין קפידא וראיה לזה מסעי' ט " ז :
Laws of Zeraim.64.9 ולפ " ז שפיר קאמר הרמב " ם האומר לשותפו וכו' והלכו לתרום וביטל שליחותו קודם שיתרומו אם לא שינה השליח תרומתו תרומה דמחשבה דתרומה הוה כמעשה וכ " ש דיבורו דהוה כמעשה דהא דיבור עדיף ממחשבה וזה שביטל השליחות בפיו לא אתי דיבור ומבטל מעשה ואם שינה וכו' הואיל וביטל וכו' אינה תרומה דבלא ביטול אין זה שינוי דמראה מקום הוא לו במה שאמר מן הצפון כבגיטין שם אך בביטול ובשינוי כזה מקרי שינוי ואין תרומתו תרומה [ כנ " ל ברור בס " ד ]:
Laws of Zeraim.64.10 עוד כתב אריס שתרם ובא בעה " ב ועיכב אם עד שלא תרם עיכב אין תרומתו תרומה ואם משתרם עיכב תרומתו תרומה והאפטרופסין תורמין מנכסי יתומים עכ " ל והך דאריס היא תוספתא בפ " א ומסיים שם אבל אין רשאי לעשר אלא על חלקו בלבד עכ " ל . והנה בגיטין [ נ " ב .] תניא אתם ולא אריסין ופירש " י להפריש על חלקו של בעה " ב ובכאן מיירי שתורם על שניהם ולכן אם לא עיכב תרומתו תרומה דהוי כשותף [ מל " מ ] ויש מי שכתב דעשאו לשליח [ ש " ך יו " ד סי' של " א סקס " ז ] ולא משמע כן דא " כ לא שייך לשון עיכב והו " ל לומר ביטל שליחותו ויש מי שאומר דהברייתא דגיטין הוא לכתחלה והך דתוספתא הוי דיעבד [ כ " מ בשם הרי " ק ] כמו שאומר הירושלמי לענין שותפין שכתבנו בסעי' ה' אבל מרש " י שהבאנו מוכח כפי' הראשון :
Laws of Zeraim.64.11 וזה שהתוספתא אומרת אבל אין רשאי לעשר אלא על חלקו בלבד נראה דה " פ דתרומה יכול לתרום על כל הגורן משום שאין הגורן נעקר אא " כ נתרמה כל התרומה כמפורש שם בתוספתא אח " כ ע " ש דתרומת מקצת גורן בא לידי בלבול כדתנן ריש פ " ד וכמ " ש בסי' ס' סעי' כ' ע " ש אבל מעשר דמותר לזרים למה יפריש על חלקו של בעה " ב וכן פי' המפרש שם אבל א " כ למה לא הביא זה הרמב " ם לא בכאן ולא בהלכות מעשרות ועוד דהבלבול מבואר שם במשנה גם לענין מעשרות דשמא יעשר אח " כ מן המעושר וכמ " ש בסי' ס' שם אך בין כך ובין כך הו " ל להרמב " ם להזכיר זה ונראה דהכוונה שיעשר על חלקו שיטול חלקו מהתבואה ויעשר מהם אבל תרומה טוב יותר ליטול מכל הכרי ביחד כיון שאין לה שיעור מן התורה ואתי לקלקולי וטעם השמטת הרמב " ם לא ידעתי [ פי' ראשון של הכ " מ צע " ג ]:
Laws of Zeraim.64.12 וזה שכתב דאפטרופס תורם בשל יתומין בגיטין שם מבואר דאין לו רשות לתרום רק מה שצריכין לאכול ולא להניח וכ " כ הרמב " ם בסוף הלכות נחלות וסמך כאן אדהתם ואפילו אינו אפטרופס ממש אלא שהיתומים נסמכו אצלו חייב לעשר פירותיהן כדתנן בגיטין שם והרמב " ם לא חש לבאר זה משום דגם זה נכנס בסוג אפטרופס אך תמיהני למה שינה הרמב " ם מלשון המשנה דחייב לעשר פירותיהן והרמב " ם נקיט רק לשון היתר הרי יש גם חיוב בזה והרמב " ם נקיט לשון התוספתא בפ " א [ הל' י " ב ]. ודע דהירושלמי בפ " א [ ה " א ] מחלק בין יתום קטן ליתום גדול והש " ס שלנו לא ס " ל כן ובארנו בזה בח " מ סי' ר " ץ סעי' כ " ט ע " ש :
Laws of Zeraim.64.13 הגנב והגזלן והאנס שגנבו או גזלו או אנסו טבלו של חבירו אם נתייאשו הבעלים מהם תרומתן תרומה ואם לא נתייאשו כגון שמרדפין אחריהם אין תרומתן תרומה ואם בסתמא הוי יאוש אם לאו בארנו בזה בס " ד בח " מ סי' שס " א סעי' ט' דעל הגזלן לדעת לפי הענין אם נתייאשו הבעלים אם לאו דאין כלל מונח בזה ע " ש :
Laws of Zeraim.64.14 הבן והעבד והשכיר והאשה תורמין על מה שהן אוכלין אבל לא יתרומו על כל התבואה שאין אדם תורם דבר שאינו שלו והבן כשאוכל עם אביו ואשה בעיסתה תורמין מפני שהן ברשות כך שנינו בתוספתא פ " א וכן פסק הרמב " ם והכוונה דעל מה שכל בני הבית אוכלים יכולים לתרום כשהם אוכלים גם שם ביחד אבל לא על שאר התבואה ויראה לי דאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית יכולה לתרום כל תבואות של הבעל וכן בן הנושא ונותן בעסקי אביו ועמ " ש בח " מ סי' ס " ב וביבמות ע " ז :
Laws of Zeraim.64.15 כתב הרמב " ם שם הפועלים אין להם רשות לתרום שלא מדעת בעה " ב חוץ מן הדורכים בגת שאם ירצו לטמא את היין הרי הן מטמאים מיד ולפי שמסר להן והאמינן על כן הרי הן כשלוחים ואם תרמו תרומתן תרומה עכ " ל וזהו משנה בפ " ג דתרומות וכך הוא לשון המשנה הפועלים אין להם רשות לתרום חוץ מן הדרוכות שהן מטמאין את הגת מיד ומפרש הרמב " ם דה " פ דכיון שהן עלולין לטומאה והוא מסר להן שמירתם הוי כמו שצוה להם לתרום וכ " כ בפי' המשניות אבל רבינו שמשון פי' שם דמיירי בבעלים ע " ה ופועלים חברים והוא שכרן שיפרישו בטהרה ע " ש ולפ " ז אין שום רבותא בדין זה אבל לפי' הרמב " ם אין חילוק בין חבר לע " ה והראב " ד בהשגות פי' דבגת יכולים פועלים לתרום דודאי ניחא ליה לבעה " ב מפני שעלולים לטומאה ע " ש ואינו מחלק ג " כ בין חבר לע " ה והוא כעין פירושו של הרמב " ם לדינא ומאימתי מפרישין בגת יתבאר לקמן דמשהלכו בו שתי וערב מותר לתרום ולא קודם :
Laws of Zeraim.64.16 עוד כתב פועל שא " ל בעה " ב כנוס לי גורני ותרום ותרם ואח " כ כנס תרומתו תרומה עכ " ל כלומר דלא אמרינן דזה נקרא שינוי מדעת בעלים דודאי אינו מקפיד בזה והרי אדרבא אין דרכו של גורן להעקר בלי הפרשת תרומה . וכך הוא לשון התוספתא בפ " א בדין זה פועל שתרם אין תרומתו תרומה ואם אמר כנוס לי גרני תרומתו תרומה שאין הגורן נכנס אא " כ נתרם עכ " ל וזהו רבותא יותר דאפילו לא הזכיר לו לתרום מותר לו לתרום דאמרינן שכך היתה כוונתו וכ " כ הראב " ד וניכר שלפני הרמב " ם היתה גירסא אחרת בתוספתא ולדינא שניהם אמת ומדברי הרמב " ם ראיה למ " ש בסעי' ח' :
Laws of Zeraim.64.17 כתב הרמב " ם בפ " ד דין ט " ו העכו " ם שהפריש תרומה משלו דין תורה שאינה תרומה לפי שאינם חייבים ומדבריהם גזרו שתהא תרומתו תרומה משום בעלי כיסין שלא יהיה זה הממון של ישראל ויתלה אותו בעכו " ם כדי לפוטרו עכ " ל וזהו לדעתו גזירת בעלי כיסין שבמנחות [ ס " ז .] דלא כפי' רש " י ותוס' וכבר בארנו דעתו בסי' נ " ה סעי' ו' מה שהכריחו לזה וכוונתו ע " ש וכבר אמרו חז " ל בערכין [ ו' .] דבודקין את העכו " ם בתרומתו היאך הפריש אם אמר לדעת ישראל הפרשתיה כלומר כוונתי לעשות בזה כפי דין ישראל תנתן לכהן ואם לאו טעונה גניזה שמא בלבו להקדישה לשמים בד " א בא " י אבל עכו " ם שהפריש תרומה בח " ל לא גזרו עליהן ומודיעין אותו שאינו צריך ואינה תרומה כלל ונ " ל דאם אומר שכוונתו היתה לחלקה לעניים אין בזה גדר תרומה ועושין כדבריו בין בארץ בין בח " ל :
Laws of Zeraim.65.1 דינים פרטיים בתרומה ובו י " ד סעיפים כבר נתבאר כמה פעמים דעיקרא דתרומה תלוי במחשבה דכתיב ונחשב לכם תרומתכם וכתב הרמב " ם בפ " ד דין ט " ז הפריש תרומה במחשבתו ולא הוציא בשפתיו כלום הרי זו תרומה שנאמר ונחשב לכם תרומתכם כתרומת גורן במחשבה בלבד תהיה תרומה עכ " ל ויש להסתפק אם מחשבה מהני רק במקום שמפריש התרומה במעשה שנוטל התרומה אבל אם מפריש בקביעות מקום כגון שאומר תרומה בצפונו או בדרומו וא " כ כשמחשב זה הלא אין ניכר שום פעולה כלל או דילמא דבכה " ג נמי מהני מחשבה . והנה במדומע מצינו דמהני כה " ג בשבת [ קמ " ב .] דאמרינן נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אבל בתרומה גמורה לא מצינו ונראה דכיון דהתורה עשאה בתרומה מחשבה כמעשה שוב אין חילוק וכה " ג אמרינן גבי טומאה בקדושין [ נ " ט .] דהתורה עשה שם מחשבה כמעשה גמור ושמא תשאל דא " כ למה אין מפרישין בשבת הלא אין כאן לא דיבור ולא מעשה די " ל דכיון דהתורה עשאה כמעשה ממילא דהמחשבה הוי מעשה [ ועתו " ס שבת שם ] וכבר כתבנו בזה בס " ס ס' דברש " י מבואר להדיא כן ע " ש וכן עיקר לדינא :
Laws of Zeraim.65.2 ויש להסתפק אם גם במעשר מהני מחשבה דבתרומת מעשר ודאי מהני דהא האי קרא דונחשב בתרומת מעשר כתיב וכן מפורש בש " ס בכ " מ אבל במעשר יש להסתפק ונ " ל דמהני דברוב דברים תרומה ומעשר שוין ועוד דהרמב " ם כתב בפ " א ממעשר דין י " ג אין מעשרין אלא מן המובחר שנאמר בהרימכם וגו' ונחשב וגו' כשם שמעשר שמפרישין הלוים מן החלב שבו כך מעשר שמפרישין ישראל מן החלב שבו עכ " ל וזהו מספרי ע " ש וא " כ מפורש אקשה תורה בהך קרא מעשר לתרומת מעשר והרי גם ונחשב כתיבא בהאי קרא ונאמר ג " כ כשם שהמעשר שהלוים נותנים להכהנים והוא התרומת מעשר ניטלת במחשבה כמו כן המעשר שישראל נותנים ללוים [ כנלע " ד ]:
Laws of Zeraim.65.3 תנן בספ " ג המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר מעשר ואמר תרומה לא אמר כלום דבעינן שיהא פיו ולבו שוין ואע " פ שאין זה רק שנתקל בלשונו מ " מ סוף סוף אין פיו ולבו שוין דכתיב מוצא שפתיך תשמור וכתיב כל נדיב לב הא כיצד גומר בלבו ומוציא בשפתיו [ רע " ב ] ובתרומה יש יותר רבותא בזה דאע " פ שכל עיקרו של תרומה הוי במחשבה והתורה אחשבה כמעשה כמ " ש וא " כ דל מה שדיבר מ " מ אינו כן דכיון שיצא מפיו ההיפך גרע יותר משתיקתו :
Laws of Zeraim.65.4 נראה פשוט דה " ה אם היה צריך לומר תרומה ואמר תרומת מעשר או שהיה צריך לומר מעשר ואמר תרומת מעשר לא אמר כלום אבל אם במקום תרומת מעשר אמר תרומה סתם נ " ל דמהני שהרי גם תרומת מעשר אקרי תרומה כדכתיב בהרימכם וגו' וראיה משבועות [ כ " ו :] בגמר בלבו פת חטים והוציא מפיו פת סתם דמהני ע " ש וה " נ כן הוא ואם במקום מעשר ראשון אמר מעשר שני או מעשר עני או להיפך לא אמר כלום אבל כשהוציא מפיו סתם מעשר מהני לכל מעשר כמ " ש בסתם תרומה [ כנלע " ד בדינים אלו ]:
Laws of Zeraim.65.5 כתב הרמב " ם בפ " ד דין י " ז המפריש תרומה על תנאי אם נתקיים התנאי הרי היא תרומה ואם לאו אינה תרומה עכ " ל ולכאורה אין שום רבותא בזה אמנם באמת רבותא גדולה יש בזה דהא תרומה חובה על האדם מן התורה ואיך שייך תנאי בדבר שהתורה חייבתו דא " כ יניח תפילין על תנאי וישב בסוכה על תנאי ומ " מ מהני תנאי ובאמת צריך טעם :
Laws of Zeraim.65.6 ונלע " ד דהנה בכתובות [ ע " ד .] אמרו דבחליצה לא מהני תנאי משום שא " א לקיימה ע " י שליח וטרחו רבותינו בעלי התוס' איזה סברא יש בזה ע " ש ונ " ל דהטעם כן הוא דודאי במצוה שהטילה עליו תורה לא שייך תנאי שהרי לא ברצונו תלוי אמנם זהו אם א " א לו להמלט מן המצוה שלא לעשותה בעצמו כמו מצוה שבגופו כמו להניח תפילין לישב בסוכה וכיוצא בהם אבל מצוה שלא על גופו דבזה יכול לעשות שליח כמו שבארנו בח " מ סי' קפ " ב וכיון דיכול להמלט ממנה ממילא הוי כרשות ומהני תנאי ולכן בתרומה שאפשר ע " י שליח מהני תנאי וזהו שאמרו בחליצה כיון שאינו יכול לעשות שליח לחליצה ממילא דהו " ל כמצוה שבגופו שהטילה עליו תורה שהוא מחוייב לעשותה בעצמו דוקא א " כ מה שייך תנאי בזה דכמו שאינו מועיל תנאי בהנחת תפילין ובישיבת סוכה כמו כן בחליצה [ וזה שאמרו שם דילפינן מתנאי דבני גד וב " ר כלומר שיהא דבר של רשות כבשם ודו " ק ]:
Laws of Zeraim.65.7 עוד כתב וכן המפריש תרומה ומעשרות וניחם עליהן הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו כדרך שמתירין לו שאר נדרים ותחזור חולין כמו שהיתה עד שיפריש פעם שנייה אותה שהפריש תחלה או פירות אחרות עכ " ל . ודע דבנדרים [ נ " ט .] אמרינן דכשבא התרומה ליד הכהן אין ביכולת לישאל עליה ופי' הרא " ש הטעם דכיון שיצאת מרשות ישראל וקיים בה מצות נתינה תו לא מצי לאפקועי שם תרומה מינה ע " י שאלה ע " ש וכ " כ הר " ן ובשם הר " א ממיץ פי' דהכוונה שהכהן אין ביכולתו לישאל על התרומה כיון דהוא לא הפרישה אבל הישראל יכול לישאל עליה גם אחרי נתינתו להכהן ע " ש :
Laws of Zeraim.65.8 והנה הרמב " ם שלא הזכיר זה כלל נראה דמפרש כפי' הר " א ממיץ ומה שלא הזכיר דהכהן אינו יכול לישאל זהו מילתא דפשיטא ואין בזה שום חידוש דפשיטא אחרי שהוא לא היה המפריש מה שייכות יש לו לישאל עליה והגמ' שם רק לתרץ הברייתא בא ולא לשם חידוש ע " ש [ והכ " מ נסתפק בזה ] ואפשר דהרמב " ם היה מפרש דזה שאמרו בתרומה ביד כהן דלא מצי למיתשל עלה זהו מטעם דאולי כבר אכלה ולא שייך שאלה דאם ישאל עליה הלא אכל הכהן טבל ומ " מ לענין דינא קיי " ל כהרא " ש והר " ן דכן פסקו גם הרמב " ן והרשב " א בנדר לצדקה דמשבא ליד גבאי אינו יכול לישאל עליו כמ " ש ביו " ד סי' רכ " ח סעי' מ " ב ובחבורינו בסעי' ק " ל ע " ש [ ודין זה הוא מהרמב " ן והרשב " א כמ " ש הב " י שם בספרו הגדול ע " ש ]:
Laws of Zeraim.65.9 כתב הרמב " ם שם דין י " ח התורם בור של יין ואמר הרי זו תרומה על מנת שתעלה שלם צריך שתעלה שלם מן השבר ומן השפיכה אבל לא מן הטומאה ואם נשברה אינה מדמעת הניחה במקום שאם תשבר שם או תתגלגל לא תגיע לבור הרי זו מדמעת שכבר נתקיים התנאי עכ " ל וזהו משנה בסוף מס' טבול יום וה " פ דכבר נתבאר דמהני תנאי בתרומה וזה האיש שתרם בור של יין שמילא חבית אחת לשם תרומה והעלה אותה מן הבור ואמר ע " מ שתעלה שלם אמרינן דכוונתו שלא תשפך ושלא תשבר אבל אם תטמא לית לן בה ופשוט הוא שאם פירש גם מן הטומאה צריך שלא תטמא וממילא אם נשברה ונשפך היין לתוך הבור אינה מדמעת מפני שבטל שם תרומה ממנה כיון שלא נתקיים התנאי אך עד מתי צריך קיום התנאי עד כדי שלא ירד היין להבור ולכן אם נשברה או נשפכה רחוק הרבה מהבור הוה תרומה ואם נתגלגלה כולה לבור אף שלא נשפכה בטל התרומה אבל כשנתגלגלה בריחוק מקום מהבור לית לן בה והוי תרומה ופשוט הוא דאם התנה שתעמוד יום שלם או יומים הכל לפי תנאו :
Laws of Zeraim.65.10 ודע דבמשנה שם שנינו ר' יוסי אומר אף מי שהיה בו דעת להתנות ולא התנה נשברה אינה מדמעת מפני שהוא תנאי ב " ד ואין הלכה כר' יוסי ולכן לא כתב הרמב " ם זה אמנם זה הוא כשלא חישב בלבו בשעת ההפרשה את התנאי אלא מזמן קודם חישב ובשעת ההפרשה שכח אבל אם זוכר בלבו את התנאי בשעת ההפרשה התנאי קיים [ תוי " ט ] דכבר נתבאר דבתרומה המחשבה כמעשה :
Laws of Zeraim.65.11 ומשנה זו הובא בירושלמי תרומות פ " ב [ ה " ב ] ואומר שם תני אמר ר' יודן בד " א בתרומה גדולה שהיא צריכה לתרום מן המוקף אבל בתרומת מעשר אפילו שאר כל הדברים שלום הן היה תורם תרומה ותרומת מעשר כאחת אינו שלום עכ " ל כלומר דתרומת מעשר אם רק עלתה בשלום נתקיים התנאי אף אם לא הרחיקה מהבור וכן מבואר ברמב " ם שם שכתב בד " א בתרומה גדולה אבל בתרומת מעשר שמותר לתרום שלא מן המוקף כיון שעלתה נתקיים תנאו והרי היא תרומת מעשר ואע " פ שנשברה או שנשפכה ואין צ " ל שנטמאת עכ " ל ולפי דבתרומת מעשר לא היה לו הכרח לתרום דוקא בתוך הבור אמרינן דכוונת התנאי היתה רק להעלותה מן הבור בלבד משא " כ בתרומה ובמעשר לא שייך כלל דין זה כיון שאינו אוסר תערובתו :
Laws of Zeraim.65.12 ודע דבתוספתא דטבול יום ספ " ב תניא דשאר כל הפירות לבד יין ושמן גם בתרומה גדולה דינן כמו בתרומת מעשר דכיון שעלו רק שלם מן הבור הוה תרומה ואף אם אח " כ נשברה וירדה לבור כיון שאינן מתערבין ויכולין ללוקטן ע " ש והרמב " ם לא הביא זה משום דגם בירושלמי לא הזכיר זה ועוד תניא שם היה תורם את הבור ונסדקה חבית או שנשפכה אם ירד הימנה כדי דימוע אינו שלום ואם לאו ה " ז שלום היה תורם ד' וה' חביות כאחת אם [ כצ " ל ] לא ירד מכל אחת ואחת כדי דימוע ה " ז שלום מפני שהתנה על כל אחת ואחת עכ " ל ולדברי התוספתא התנאי היה רק אם תפול כדי דימוע מחבית אחת וכל זה לא הוזכר בירושלמי וברמב " ם [ והר " ש כתב שם דכל זה מיירי בסתמא ואליבא דר' יוסי ע " ש ואע " ג דדברי ר' יוסי הוזכר שם אח " כ מ " מ מסתברא דבתנאי מפורש הכוונה אף על פחות מכדי דימוע ואף מכמה חביות ולפ " ז א " ש מה שהרמב " ם לא הזכיר זה כלל מיהו בסתמא במחשבה שבשעת התרומה דמהני כמ " ש בסעי' י' אולי דיש לפסוק כהתוספתא ויש להתיישב בזה ]:
Laws of Zeraim.65.13 עוד כתב הרמב " ם שם דין כ' האומר שלמטה תרומה ושלמעלה חולין או שלמעלה תרומה ושלמטה חולין דבריו קיימין שהדבר תלוי בדעת התורם עכ " ל ואינו מובן מאי קמ " ל ואיזה רבותא יש בזה ודבר זה הוא בירושלמי ספ " ד ושם אדימוע קאי כשנפל תרומה לפחות ממאה חולין ובלשון בתמיה הוא כלומר במדומע אם יאמר שלמטה וכו' האם יועיל בתמיה וכן מוכח להדיא ממה שאמר אח " כ וכן במקוה ע " ש ולדברי הרמב " ם אין שום ענין למקוה וצע " ג [ וכבר העיר בזה במה " פ שם ]:
Laws of Zeraim.65.14 עוד כתב התורם את הגורן צריך שיכוין את לבו שתהיה זו תרומה על הכרי ועל המקוטעין ועל מה שבצדדין ועל מה שבתוך התבן התורם את היקב צריך שיכוין בלבו לתרום על מה שבחרצנים ועל מה שבזגים התורם את הבור של יין צריך שיכוין את לבו לתרום על מה שבגפת [ נ " ל דשל שמן צ " ל דגפת הוא פסולת של זיתים ] ואם לא נתכוין אלא תרם סתם נפטר הכל שתנאי ב " ד הוא שהתרומה על הכל התורם את התאנים בכלכלה ונמצאו תאנים בצד הכלכלה הרי אלו פטורין מפני שבלבו לתרום על הכל עכ " ל וכבר בארנו זה לעיל בסי' ס' סעי' ט " ו :
Laws of Zeraim.66.1 שצריך לתרום מן היפה וממינו ומדבר שנגמרה מלאכתו ובו כ " ב סעיפים כשתורמין אין תורמין אלא מן החלק הטוב והשמן והיפה שהרי כתיב כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן וכתיב בהרימכם את חלבו ממנו ותנן בפ " ב דתרומות [ מ " ד ] כל מקום שיש כהן תורם מן היפה וכל מקום שאין כהן תורם מן המתקיים כדי שלא תתקלקל דע " פ הרוב היפות והשמנים מתקלקלים מהר ולכן תאנים וגרוגרות דתאנים יפות וגרוגרות מתקיימים יותר כשיש כהן תורם מן התאנים על הגרוגרות ואין תורמין מן הגרוגרות על התאנים אפילו במקום שדרכן לעשות גרוגרות מתאנים מיהו מגרוגרות על גרוגרות יכול להפריש ובמקום שאין כהן תורם מן הגרוגרות על התאנים ואם רגיל לעשות תאנים גרוגרות תורם מן התאנים על הגרוגרות אפילו במקום שאין שם כהן שהרי יעשם גרוגרות ולא יתקלקלו וכיצד תורמין תאנים על הגרוגרות יתבאר לקמן [ עי' מנחות נ " ה .]:
Laws of Zeraim.66.2 שנו חכמים במשנה [ שם ] תורמין בצל קטן שלם ולא חצי בצל גדול ר " י אומר לא כי אלא חצי בצל גדול וכן היה ר " י אומר תורמין בצלים מבני המדינה על הכופרין אבל לא מן הכופרין על בני המדינה מפני שהן מאכל פוליטיקן ולכאורה ה " ט דבצל גדול יפה מבצל קטן ובצל קטן שלם מתקיים יותר מחצי בצל גדול והכל מודים כשיש שם כהן דתורמין חצי בצל גדול ופלוגתתם כשאין שם כהן וכמו פלוגתתם הקודמת וכן הוא מפורש בברכות [ ל " ט :] ע " ש שאומר כל היכא דאיכא כהן לא פליגי וכו' כי פליגי וכו' :
Laws of Zeraim.66.3 ולפ " ז קשה על הרמב " ם ריש פ " ה שכתב תורמין בצל שלם אע " פ שהוא קטן אבל לא חצי בצל אע " פ שהוא גדול עכ " ל דמבואר מדבריו דחכמים ס " ל דאפילו במקום שיש כהן תורם הקטן השלם ולא החצי הגדול והוא נגד הש " ס וזהו כמו הסברא הקודמת בברכות שם דר " י סבר חשוב עדיף משלם וחכמים סברי שלם עדיף מחשוב ונראה דלהרמב " ם פסיקא ליה כן ותירוץ הש " ס דיחויא בעלמא הוא כדרך הש " ס בכ " מ דאל " כ הרי זהו פלוגתא הקודמת ומאי קמ " ל ועוד שהרי גם לענין המוציא קיי " ל דבמין אחד שלם עדיף מיפה כמ " ש בא " ח ריש סי' קס " ח וא " כ גם בתרומה ודאי כן הוא :
Laws of Zeraim.66.4 ואע " פ שצותה תורה לתרום מן היפה מ " מ אם תרם מן הרע על היפה אם היא רק ראויה לאכילה תרומתו תרומה ועשה עבירה ולא מיבעיא לאביי דס " ל בריש תמורה דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני אלא אפילו לרבא שם דלא מהני כאן גילתה תורה דמהני דכתיב ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו ואם לא תרימו החלב תשאו חטא ואם התרומה אינו חלה נשיאת חטא למה הלא צריך לתרום תרומה אחרת [ תמורה ה' .] אלא ודאי דמהני ולכן נושא החטא שעשה :
Laws of Zeraim.66.5 אין תורמין אלא ממין על מינו ולא על שאינו מינו ואם תרם אין תרומתו תרומה דכתיב כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן אמרה תורה תן חלב לזה וחלב לזה [ בכורות נ " ג :] כלומר שיתן לכל אחד תרומתו ומעשרותו בפ " ע [ רש " י ] ואפילו בתרומה דרבנן כן הוא דאם תרם ממין על שאינו מינו אין תרומתו תרומה דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון כן אמרינן שם בבכורות [ נ " ד .] ותמיהני על הרמב " ם שכתב שם אין תורמין ממין על שאינו מינו שנאמר כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב וכו' ולמה לא הביא דרשת הגמ' כל חלב יצהר וגם בספרי לא נאמרה דרשא זו דכדגן וגו' אלא על גמור ואינו גמור כמו שיתבאר ולא על מינו ושאינו מינו ועוד מאי ראיה מזה אדרבא הא דגן כולל כל מיני תבואות וכן גורן כולל כל מיני תבואות ואיך נשמע דאין תורמין מן חטין על שעורים וצ " ע :
Laws of Zeraim.66.6 הקישות והמלפפין מין אחד דשניהם מין קישות הם אבל קישואין ודלועין שני מינין וכל מין חטים אחד וכל מיני שעורים אחד וכל מין תאנה וגרוגרות ודבילה אחד ותורם מזה על זה . והנה יש הרבה מיני תפוחים וכן בשארי דברים וכלל כללו חכמים במשנה דתרומות ספ " ב דתנן זה הכלל כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום מזה על זה אפילו מן היפה על הרע [ ואם תרם אין תרומתו תרומה ] וכל שאין כלאים בחבירו תורם מן היפה על הרע ולא מן הרע על היפה ואם תרם תרומתו תרומה חוץ מן הזונין על החטים שאינו אוכל ולפ " ז גם בפירי אילנות כל המבוארים ביו " ד סי' רצ " ה שהם כלאים הוויין שני מינין וכל שאינן כלאים הוויין מין אחד ויין וחומץ מין אחד הן [ ירושלמי ספ " ב ובב " ב פ " ד : פלוגתא דרבי וחכמים והלכה כחכמים דמין אחד הוא ועוד יתבאר בזה בס " ד בסי' ס " ח ]:
Laws of Zeraim.66.7 תנן בספ " א דתרומות אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו ואם תרמו תרומתן תרומה וילפינן לה בספרי מדכתיב כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב מדבר הגמור על דבר הגמור דבגורן הוה גמר מלאכה דתבואה וביקב הוה גמר מלאכה דיין ומ " מ בדיעבד תרומתן תרומה :
Laws of Zeraim.66.8 והטעם אע " ג דלענין חלה קיי " ל דהמפריש חלתו מן הקמח אינה חלה וגזל ביד כהן כדתנן בפ " ב דחלה משום דקודם גלגול לא נגמרה מלאכתה לחלה ולמה בתרומה לא אמרינן כן דמשום דהתורה גילתה על מעשר ראשון שהקדימו בשבלים דפטור מתרומה גדולה כמ " ש בסי' ס' הרי חזינן דבדיעבד לא הקפידה התורה בתרומה ומעשר דאפילו קודם גמר מלאכה הוי תרומה [ ר " ש שם ]. ובתוספתא פ " ג [ הל' ט " ו ] יש בזה פלוגתא דב " ש וב " ה דב " ש ס " ל דתורם מדבר שאינו גמור צריך לתרום שנית וב " ה סברי דא " צ ופרכי ב " ש הא כתיב כדגן מן הגורן וגו' והשיבו ב " ה הרי הוא אומר וכל מעשר הארץ וגו' קדש לד' כלומר דמרבה דאיך שהפריש הוה קדש ומסתמא הוה בחד מינא רק שאינו גמור [ ער " ש ובתוספתא שלפנינו הרבה משובש והגר " א תיקן קצת ע " ש ]:
Laws of Zeraim.66.9 ויש בזה שאלה ואיך אמרנו דבדיעבד אם תרם משאינו גמור הוה תרומה והרי תנן בפ " ק [ מ " ד ] אין תורמין זיתים על השמן ולא ענבים על היין ואם תרמו אומרים בית הלל דאין תרומתו תרומה ולמה אינה תרומה אמנם באמת בירושלמי מקשה זה ומתרץ דמדרבנן אמרו ב " ה שאין תרומתו תרומה מפני גזל השבט כלומר שמביא את הכהן לידי טרחא לדרוך ענביו וזיתיו ועוד אומר משום שהוא מבקש לתרום לפי השמן ואינו תורם אלא לפי הזיתים כלומר שלא יחשוב שצריך יותר זיתים על השמן שהפריש ע " ש :
Laws of Zeraim.66.10 ונראה דכוונת הירושלמי דהא דתנן דתרומתו תרומה זהו בתורם מן הגמור על אינו גמור כמו מן השמן על הזיתים והך דב " ה בזיתים על השמן אבל באמת יש עוד משנה בפ " ק [ מ " ח ] אין תורמין שמן על זיתים הנכתשין כלומר העומדים לדרוך שעדיין לא נגמרה מלאכתן ולא יין על ענבים הנדרכות ואם תרם תרומה ויחזור ויתרום הראשונה מדמעת וחייבין עליה חומש אבל לא שניה הרי יש ג' משניות שסותרות זא " ז דבראשונה תנן דלא הוי תרומה כלל ובשניה תרומה ויחזור ויתרום ובשלישית דהוי תרומה גמורה ויש להבין החילוקים ביניהם :
Laws of Zeraim.66.11 ונראה מדברי הרע " ב דהענין כן הוא דבכל מיני פירות בכל ענין הוי תרומה וזהו המשנה האחרונה ורק בענבים ויין וזיתים ושמן גזרו חכמים דאם תרם מזיתים על שמן וענבים על יין דאין תרומתו תרומה כלל מפני הטורח שיצטרך הכהן לדרוך הענבים והזיתים וזהו משנה ראשונה של ב " ה ויש כח ביד חכמים לבטל התרומה ולהיפך כשתרם מן יין על ענבים ומן שמן על זיתים וזהו המשנה האמצעית תרומתו תרומה ומ " מ גזרו חכמים שיחזור ויתרום ולא אתפרש הטעם ונראה מהירושלמי שגזרו מפני גדר מי חטאת כלומר מפני שיש טורח גדול לטהר העוסקים ולהזות עליהם לכן אם לא יצטרכו לתהום עוד פעם לא יטרחו בטהרתם ורק יפרישו מעט שמן הנעשה בטהרה ויפרישו על כל הזיתים [ שנו " א ] ויבטל מי חטאת לפיכך גזרו שיתרום עוד פעם ויתנם לכהן [ התוי " ט במשנה ח' מסתפק בזה ע " ש ולענ " ד בודאי כן הוא דאל " כ ליכא קנסא ]:
Laws of Zeraim.66.12 וכן נראה להדיא מדברי הרמב " ם בחיבורו פ " ה אלא שהוסיף על יין ושמן גם חטים מפני שגם בהם יש טורח לכהן . והנה בריש הפרק בדין ד' כתב אין תורמין מדבר שנגמרה וכו' ולא מדבר שלא נגמרה וכו' ולא מדבר שלא נגמרה וכו' ואם תרמו תרומתן תרומה עכ " ל וזהו בכל הפירות כמשנה אחרונה דספ " ק וכמ " ש :
Laws of Zeraim.66.13 ולקמן בדין י " ח כתב אין תורמין שבלים על החטים וזיתים על שמן וענבים על יין ואם תרם אינה תרומה גזירה שמא יטריח הכהן לדרוך ולכתוש וכו' עכ " ל וזהו משנה ראשונה דפ " ק כמ " ש ובדין י " ט כתב אין תורמין שמן על זיתים הנכתשים ולא יין על ענבים הנדרכות שזה דומה לתורם מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו ואם תרם תרומתו תרומה ויחזור ויתרום מן הזיתים והענבים בפ " ע הראשונה מדמעת בפ " ע והאוכלה חייב עליה כשאר תרומות גמורות אבל לא השניה עכ " ל וזהו המשנה האמצעית דפ " ק הרי ג " כ פסק כהרע " ב אלא שהוסיף חטים כמ " ש :
Laws of Zeraim.66.14 ורבינו שמשון בפירושו יש לו שיטה אחרת בזה והיינו דהא דתנן במשנה ראשונה בזיתים על השמן דאין תרומתו תרומה זהו כשנתן שלא בידיעת הכהן ויש בזה גזל השבט אבל אם הכהן מתרצה לכתחלה לא יפריש ואם הפריש הוי תרומה ומשנה הראשונה מיירי שלא בידיעת הכהן ולפ " ז א " ש מאי דבירושלמי הביא ברייתא דבזיתים על שמן הכל מודים דהוי תרומה וזהו כנגד המשנה אלא דהברייתא מיירי ברצון הכהן ומשנה אחרונה מיירי בכל הפירות ולכן בדיעבד תרומתו תרומה וזהו כפי' הרע " ב ומשנה האמצעית בשמן על זיתים דהוי תרומה ויחזור ויתרום מפרש בירושלמי דזהו בשאין התרומה הראשונה קיימת ובסוף פסק הראשונה קיימת כלומר דהטעם שהצריכו לתרום עוד פעם משום גדר מי חטאת כלומר הזהירות בטהרה ולכן כשהראשונה קיימת הלא יזהרו בה אבל כשאינה קיימת תקנו להרים עוד כדי שיזהר בטהרתם ולא נתברר עד כמה צריך שתהא הראשונה קיימת דאם עד שיאכלו כל החולין אין סברא לומר כן ואם נפרש שאינה קיימת שלא באה ליד כהן כלל וכן פי' המפרש דא " כ איך אומר התנא הראשונה מדמעת ולא שניה הא בעת השניה נאבדה הראשונה ואם הכוונה בעת שהיתה הרי לא היה אז שניה ופשיטא שמדמעת וצ " ע :
Laws of Zeraim.66.15 ובאמת הברייתא שבירושלמי תמוה הרבה לפי' הרמב " ם והרע " ב אלא דהאמת שלא חשו לה דבאמת כוונת הירושלמי דהברייתא חולקת על המשנה ולכן החילוק שמחלק הירושלמי בין הראשונה קיימת לאינה קיימת זהו לפי הברייתא אבל לפי המשניות א " צ לזה ולבד זה א " א לעמוד על אמיתת הנוסחא בירושלמי והרי ברייתא זו היא תוספתא בפ " ג [ הל' י " ג ] ומפורש בתוספתא דצריך לתרום שנית ולכן פסקו כסתמי המשניות מיהו זהו לכל רבותינו דבכל הפירות אם תרם מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו הוי בדיעבד תרומה לבד ביין ושמן ולהרמב " ם גם חטים בכלל הזה כמו שנתבאר בס " ד :
Laws of Zeraim.66.16 ודע דזה שאמרנו דענבים וזיתים מקרי לא נגמרה מלאכתן זהו באותן שהקצו לעשות מהן יין ושמן אבל אם הקצום לאכלן כך מקרי שנגמרו מלאכתן ותורמין משמן על זיתים העומדים לאכילה ומיין על ענבים העומדים לאכילה דשניהם נגמרו מלאכתן אבל להיפך לתרום מהזיתים על השמן ומהענבים על היין אסור דהוי מן הרע על היפה ואם תרם תרומתו תרומה כמ " ש :
Laws of Zeraim.66.17 עוד מין אחר יש בזיתים וענבים והיינו הזיתים שאינם שמנים הרבה כובשין אותן במלח להתקיים ימים רבים וכן ענבים שאינן טובות מקצין אותן לצמוקין ואלו מקרי לא נגמרה מלאכתן כי עדיין צריך לכובשן ולעשות צמוקין ולכן תורמין מזיתים העומדים לעשות שמן על זיתים אלו העומדים לכבוש ומענבים העומדים ליין על ענבים של צמוקים ולהיפך אין תורמין דהוי מן הרע על היפה ובדיעבד תרומתו תרומה :
Laws of Zeraim.66.18 ונמצא שיש ג' מדרגות בזיתים וענבים ראשונה העומדים לאכילה כמו שהן ונקרא שנגמרה מלאכתן השניה העומדים לעשות יין ושמן והשלישית הגרועים העומדים להכבש ולצמוקין ואלו השנים מקרי לא נגמרה מלאכתן ותורמין מזה על זה רק לכתחלה מהיפה על הרע דהיינו מהשניה על השלישית ולא להיפך ובדיעבד תרומתו תרומה אבל הראשונה עם השניה והשלישית אין תורמין מזה על זה כלל ואם תרמו נתבארו הדינים מקודם :
Laws of Zeraim.66.19 וז " ל הרמב " ם בפ " ה דין י " ח אין תורמין שבלים על החטים וזיתים על השמן וענבים על יין וכו' אבל תורמין שמן על זיתים הנכבשים ויין על ענבים לעשותן צמוקין למה זה דומה לתורם משני מינין שאינן כלאים זה בזה מן היפה על הרע וכן תורמין מזיתי שמן על זיתי כבש אבל לא מזיתי כבש על זיתי שמן מיין שאינו מבושל על המבושל אבל לא מן המבושל על שאינו מבושל מן הצלול על שאינו צלול אבל לא משאינו צלול על הצלול מתאנים על גרוגרות במנין מגרוגרות על התאנים במדה אבל לא תאנים על גרוגרות במדה ולא גרוגרות על התאנים במנין כדי שיתרום לעולם בעין יפה וכו' עכ " ל וכל אלו נוגע בדין רע ויפה שבדיעבד הוי תרומה :
Laws of Zeraim.66.20 עוד כתב שם ותורמין חטין על הפת אבל לא מן הפת על החטים לפי חשבון ובכל אלו אם תרם תרומתו תרומה עכ " ל לפי גירסא זו חשיב חטין יפה לגבי פת מפני שמתקיים יותר ולכן אין תורמין מפת על חטים אפילו לפי חשבון שנחשוב כמה חטים יש בפת זה אבל בתוספתא פ " ד הגירסא אבל לא מפת על חטים אלא לפי חשבון ויש שגורסים כן גם ברמב " ם [ כ " מ ] ולפ " ז לא זה יפה מזה ולא זה מזה ויראה לי דה " פ דמחטים על פת תורמין כגון שאפה מסאה חטים פת תורם חלק חמשים מסאה חטים על הפת אבל להיפך לתרום חלק חמשים מסאה פת על סאה חטין לא יהיה כתקונה דכמה קמח נאבד בעת האפיה ויש סובין ומורסן ולכן צריך לעשות חשבון שיגיע ממש חמשים מסאה [ כנלע " ד ]:
Laws of Zeraim.66.21 כיון שנתבאר דזיתים העומדים לאכילה מקרי נגמר מלאכתן והעומדים לשמן ולכבש מקרי לא נגמרה מלאכתן ואין תורמין מזה על זה וא " כ איך הדין כשמתחלה היה דעתו לאוכלן כך ואח " כ נשתנה דעתו לכובשן או לשמן וכן להיפך כתב הרמב " ם שם בדין כ' מי שתרם שמן על זיתים שדעתו לאוכלן [ דשניהם נגמר מלאכתם ] או זיתים על זיתים ודעתו על הכל לאכילה או שתרם יין על ענבים שהם לאכילה [ וג " כ כמ " ש ] או ענבים על ענבים והכל לאכילה ונמלך לדורכן ודרכן אותן שכבר תרם עליהן א " צ לחזור ולתרום עכ " ל וה " ה להיפך והטעם פשוט דכיון דמדין תורה מגמור על שאינו גמור או להיפך תרומתו תרומה בדיעבד כמ " ש אין חוששין לשינוי דעתו אפילו לכתחלה כיון שכבר תרם כדין :
Arukh HaShulchan HeAtid, Zeraim, Tel Aviv 1938. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001832511/NLI Licence: Public Domain. Source .