Arakhin

Sefaria · Talmud > Bavli > Seder Kodashim · 1,183 sections

13.9
אבל אין זבחו זבוח מאי לא אדתני חטא באותה שעה אין נזקקין לו ליפלוג וליתני בדידה בד"א בשהיה זבח זבוח באותה שעה אבל אין זבח זבוח לא
13.10
ה"נ קאמר בד"א שהיה זבח זבוח באותה שעה אבל אין זבח זבוח נעשה כמי שחטא באותה שעה ואין נזקקין לו:
13.11
מתני׳ האשה שיצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד האשה שישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד האשה שנהרגה נהנין בשערה בהמה שנהרגה אסורה בהנאה:
13.12
גמ׳ פשיטא גופה היא איצטריך ס"ד אמינא הואיל וכתיב (שמות כא, כב) כאשר ישית עליו בעל האשה ממונא דבעל הוא ולא ליפסדיה מיניה קמ"ל
13.13
ואימא ה"נ אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן אמר קרא (דברים כב, כב) ומתו גם שניהם לרבות את הוולד
13.14
והאי מיבעי ליה עד שיהו שניהן שוין דברי רבי יאשיה כי קאמרת מגם:
13.15
ישבה על המשבר וכו': מ"ט כיון דעקר גופא אחרינא הוא:
13.16
אמר רב יהודה אמר שמואל האשה היוצאה ליהרג מכין אותה כנגד בית הריון כדי שימות הוולד תחילה כדי שלא תבא לידי ניוול למימרא דהיא קדמה ומתה ברישא והא קיימא לן דוולד מיית ברישא
13.17
דתנן תינוק בן יומו נוחל ומנחיל ואמר רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב
13.18
דווקא בן יום אחד אבל עובר לא דהוא מיית ברישא ואין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב
13.19
הני מילי לגבי מיתה איידי דוולד זוטרא חיותיה עיילא טיפה דמלאך המות ומחתך להו לסימנין אבל נהרגה היא מתה ברישא
13.20
והא הוה עובדא ופרכיס עד תלת פרכוסי מידי דהוי אזנב הלטאה דמפרכסת
13.21
א"ר נחמן אמר שמואל האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין ומקרעים את כריסה ומוציאין את הוולד פשיטא מאי עביד
14.1
מחתך בבשר הוא אמר רבה לא נצרכה להביא סכין דרך רשות הרבים
14.2
ומאי קמשמע לן דמספיקא מחללינן שבתא תנינא מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק כנעני ספק ישראל מפקחין עליו את הגל
14.3
מהו דתימא התם הוא דהוה ליה חזקה דחיותא אבל הכא דלא הוה ליה חזקה דחיותא מעיקרא אימא לא קמ"ל:
14.4
האשה שנהרגה וכו': ואמאי איסורי הנאה נינהו אמר רב באומרת תנו שערי לבתי אילו אמרה תנו ידי לבתי מי יהבינן לה
14.5
אמר רב בפאה נכרית טעמא דאמרה תנו הא לא אמרה תנו גופה הוא ומיתסר
14.6
והא מיבעיא ליה לר' יוסי בר' חנינא דבעי ר' יוסי בר' חנינא שער נשים צדקניות מהו
14.7
ואמר רבא בפאה נכרית (לא) קמיבעיא ליה כי קמיבעיא ליה לר' יוסי בר' חנינא דתלי בסיכתא
14.8
הכא דמחבר בה טעמא דאמרה תנו הא לא אמרה תנו גופה הוא ומיתסר:
14.9
קשיא ליה לרב נחמן בר יצחק והא דומיא דבהמה קתני מה התם גופיה אף ה"נ גופיה
14.10
אלא א"ר נחמן זו מיתתה אוסרתה וזו גמר דינה אוסרתה
14.11
תני לוי כוותיה דרב תני לוי כוותיה דר"נ בר יצחק תני לוי כוותיה דרב האשה שיוצאה ליהרג ואמרה תנו שערי לבתי נותנין מתה אין נותנין מפני שהמת אסור בהנאה
14.12
פשיטא אלא שנויי המת אסור בהנאה
14.13
תניא כוותיה דרב נחמן בר יצחק האשה שמתה נהנין בשערה בהמה שנהרגה אסורה בהנאה ומה הפרש בין זה לזה זו מיתתה אוסרתה וזו גמר דינה אוסרתה:
14.14
הדרן עלך הכל מעריכין:
14.15
מתני׳ אין נערכין פחות מסלע ולא יתר על חמשים סלע כיצד נתן סלע והעשיר אינו נותן כלום פחות מסלע והעשיר נותן חמשים סלע
14.16
היו בידיו חמש סלעים ר"מ אומר אינו נותן אלא אחת וחכמים אומרים נותן את כולן אין נערכין פחות מסלע ולא יתר על חמשים סלע:
14.17
גמ׳ אין נערכין פחות מסלע מנלן דכתיב (ויקרא כז, כה) וכל ערכך יהיה בשקל הקדש כל ערכין שאתה מעריך לא יהו פחותין משקל
14.18
ולא יתר על חמשים סלעים דכתיב חמשים:
14.19
היו בידיו חמשה כו': מ"ט דר"מ כתיב חמשים וכתיב שקל או חמשים או שקל
14.20
ורבנן ההוא לכל ערכין שאתה מעריך לא יהו פחותים משקל הוא דאתא היכא דאית ליה אמר קרא (ויקרא כז, ח) אשר תשיג יד הנודר והרי ידו משגת
14.21
ור"מ ההוא יד הנודר ולא יד הנידר הוא דאתא ורבנן לאו ממילא שמעת מינה דהיכא דידו משגת שקול מיניה
14.22
א"ר אדא בר אהבה היו בידיו חמש סלעים ואמר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי ונתן ארבע לשניה ואחד לראשונה יצא ידי שתיהן
14.23
מ"ט ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה
14.24
בעידנא דיהיב לשניה משעבד לראשונה בעידנא דיהיב לראשונה תו לית ליה
15.1
נתן ארבע לראשונה ואחת לשניה ידי שניה יצא ידי ראשונה לא יצא כולהו משעבדן לראשונה
15.2
בעי רב אדא בר אהבה היו בידו חמש סלעים ואמר שני ערכי עלי בבת אחת מהו כיון דבבת אחת נדר כי הדדי תפסן יהיב תרתי ופלגא להאי ותרתי ופלגא להאי או דלמא כולהו חזיא להאי וכולהו חזיא להאי תיקו:
15.3
אין בערכין פחות מסלע ולא יתר כו': הא תו למה לי
15.4
הא קמשמע לן פחות מסלע הוא דליכא הא יתר על סלע איכא יתר על חמשים הוא דליכא הא פחות מחמשים איכא וסתמא כרבנן:
15.5
מתני׳ אין פתח בטועה פחות משבעה ולא יתר על י"ז:
15.6
גמ׳ ת"ר טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי פתחה שבעה עשר
15.7
שני ימים טמא ראיתי פתחה שבעה עשר
15.8
שלשה ימים טמא ראיתי פתחה שבעה עשר
15.9
ארבעה ימים טמא ראיתי פתחה ששה עשר
15.10
חמשה ימים טמא ראיתי פתחה חמשה עשר ששה ימים טמא ראיתי פתחה ארבעה עשר
15.11
שבעה ימים טמא ראיתי פתחה שלשה עשר
15.12
שמונה ימים טמא ראיתי פתחה שנים עשר
15.13
תשעה ימים טמא ראיתי פתחה אחד עשר
15.14
עשרה ימים טמא ראיתי פתחה עשרה אחד עשר פתחה תשעה
16.1
שנים עשר פתחה שמונה
16.2
שלשה עשר פתחה שבעה
16.3
שאין פתח בטועה פחות משבעה ולא יתר על שבעה עשר
16.4
אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבה למה לי כולי האי תימני שבעה ותשתרי
16.5
אמר ליה לתקונה לידי נדה ופתחה קאמרינן:
16.6
תנו רבנן כל הטועות זבות מביאות קרבן ואינו נאכל חוץ מפתחה שבעה ופתחה שמונה שמביאות קרבן ונאכל
16.7
אטו כל הטועות זבות ותו יום אחד ושני ימים בת איתויי קרבן היא
16.8
אלא כל זבות הטועות מביאות קרבן ואינו נאכל חוץ מפתחה שבעה ופתחה שמונה שמביאות קרבן ונאכל:
16.9
מתני׳ אין בנגעים פחות משבוע אחד ולא יתר על שלשה שבועות:
16.10
גמ׳ פחות משבוע נגעי אדם ולא יתר על שלשה שבועות נגעי בתים
16.11
אמר רב פפא (תהלים לו, ז) צדקתך כהררי אל אלו נגעי אדם משפטיך תהום רבה אלו נגעי בתים
16.12
פשטיה דקרא במאי כתיב אמר רב יהודה אלמלא צדקתך כהררי אל מי יוכל לעמוד לפני משפטיך תהום רבה רבה אמר צדקתך כהררי אל מפני שמשפטיך תהום רבה
16.13
במאי קמיפלגי בדר' אלעזר ור' יוסי ברבי חנינא דאיתמר רבי אלעזר אמר כובש רבי יוסי בר' חנינא אמר נושא
16.14
רבה כרבי אלעזר ורב יהודה כרבי יוסי ברבי חנינא:
16.15
מתני׳ אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברים בשנה ולא נראה יתר על שמונה שתי הלחם אין נאכלין פחות משנים ולא יתר על שלשה לחם הפנים אין נאכל פחות מט' ולא יתר על אחד עשר
16.16
אין קטן נימול פחות מח' ולא יתר על שנים עשר:
16.17
גמ׳ מאי לא נראה יתר על שמנה אמר רב הונא לא נראה לחכמים לעבר יתר על שמונה מאי שנא תשעה דלא אם כן
17.1
קדים אתי סיהרא תלתא יומי השתא נמי קא קדים אתי תרי יומי
17.2
כדאמר רב משרשיא כגון שהיתה שנה מעוברת הכא נמי כגון שהיתה שנה שלפניה מעוברת ועיבור שנה חודש דל ירחא מליא בהדי ירחא חסירא ואכתי חד יומא לא אדעתייהו דאינשי
17.3
עולא אמר לא נראה לחכמים לחסר יתר על שמונה ומאי טעמא קאמר מה טעם אין פוחתים מארבעה חדשים המעוברים בשנה משום דלא נראה לחכמים לחסר יתר על שמונה
17.4
מאי שנא תשעה דלא דאם כן מייתרא סיהרא תלתא יומי השתא נמי קא מייתרא תרי יומי
17.5
כדאמר רב משרשיא כגון שהיתה שנה מעוברת הכא נמי כגון שהיתה שנה שלפניה מעוברת דל ירחא חסירא בהדי ירחא מליא
17.6
ואכתי איכא חד יומא סברי איתחזויי איתחזי ואנן לאו אדעתין
18.1
במאי קמיפלגי בעיבור שנה דתניא כמה עיבור שנה ל' רשב"ג אומר חודש
18.2
מיתיבי אין עצרת חלה אלא ביום הנף ואין ר"ה חלה אלא או ביום הנף או לאור עיבורו בשלמא לעולא דשמונה חסירין עבדינן מעוברין לא עבדינן משכחת לה
18.3
שניהן חסר ביום הנף
18.4
אחד מלא ואחד חסר לאור עיבורו
18.5
אלא לרב הונא דאמר עבדינן מעוברין הא זימנין דמשכחת לאור אור עיבורו
18.6
אמר לך רב הונא ולעולא מי ניחא שמונה הוא דלא עבדינן הא שבעה עבדינן שבעה זימנין דלא עבדינן בסיתוא ועבדינן בקייטא והא הוה לאור אור עיבורו
18.7
אלא הא מני אחרים היא דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת ואין בין ראש השנה לר"ה אלא ארבעה ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת חמשה
18.8
סוף סוף לאחרים ביום הנף לא משכחת לה
18.9
א"ר משרשיא כגון שהיתה שנה מעוברת ועיבור שנה ל' יום דל ירחא לבהדי ירחא דמשכחת לה ביום הנף
18.10
א"ל רב אדא בר אהבה לרבא אחרים מנינא אתא לאשמועינן הא קמ"ל דלא בעינן מצוה לקדש ע"פ הראיה
18.11
מתקיף לה רבינא והאיכא יומא דשעי ויומא דתלתין שני כיון דליתיה בכל שתא לא קא חשיב
18.12
ואף שמואל סבר לה כרב הונא דאמר שמואל אין שנת לבנה פחותה משלש מאות וחמשים ושתים יום ולא יתירה על שלש מאות וחמשים וששה יום
18.13
הא כיצד שניהם מלאין ששה שניהם חסירין שנים אחד מלא ואחד חסר ארבעה
18.14
מיתיבי הריני נזיר כימות החמה מונה נזירות ג' מאות וששים וחמשה ימים כמנין ימות החמה כימות הלבנה מונה נזירות ג' מאות וחמשים וארבעה ימים כמנין ימות הלבנה ואם איתא זימנין דמשכחת לה ששה
18.15
בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ורוב שנים
18.16
ואף רבי סבר לה כרב הונא דתניא מעשה ועשה רבי (כרב הונא) תשעה חסירים ונראה חודש בזמנו והיה רבי תמיה ואומר עשינו תשעה חסירין ונראה חודש בזמנו אמר לפניו ר' שמעון בר רבי שמא שנה מעוברת היתה
19.1
ועיבור שנה ל' אישתקד עשינו שניהם מלאין דל תלתא לבהדי תלתא וקם ליה בדוכתיה אמר ליה נר ישראל כן הוה:
19.2
מתני׳ אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש ולא מוסיפין על ארבעים ושמנה
19.3
אין פוחתין משני נבלים ולא מוסיפין על ששה אין פוחתין משני חלילין ולא מוסיפין על שנים עשר ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח בשחיטת פסח ראשון ובשחיטת פסח שני ויום טוב הראשון של פסח וביום טוב של עצרת ובשמונת ימי החג ולא היה מכה באבוב של נחשת אלא באבוב של קנה מפני שקולו ערב ולא היה מחלק אלא באבוב יחידי מפני שהוא מחליק יפה
19.4
ועבדי כהנים היו דברי ר"מ רבי יוסי אומר משפחת בית פגרים ובית ציפרא מעמאום היו משיאין לכהונה רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר לוים היו:
19.5
גמ׳ מתניתין דלא כרבי יהודה דתניא ר' יהודה אומר [הפוחת] לא יפחות משבע [והמוסיף] לא יוסיף על שש עשרה
19.6
במאי קמיפלגי רבי יהודה סבר תקיעה תרועה ותקיעה חדא היא ורבנן סברי תקיעה לחוד ותרועה לחוד ותקיעה לחוד
19.7
מאי טעמא דר' יהודה כתיב (במדבר י, ה) ותקעתם תרועה וכתיב (במדבר י, ו) תרועה יתקעו (לכם) ש"מ תקיעה תרועה ותקיעה חדא היא ורבנן ההוא לפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה הוא דאתא
19.8
ורבנן מ"ט דכתיב (במדבר י, ז) ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו ואי ס"ד תקיעה תרועה ותקיעה חדא היא אמר רחמנא עביד פלגא דמצוה ורבי יהודה סימנא בעלמא הוא
19.9
כמאן אזלא הא דאמר רב כהנא אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום כמאן כרבי יהודה פשיטא
19.10
מהו דתימא אפילו כרבנן אתיא ולאפוקי מדרבי יוחנן דאמר שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא קמ"ל

Wikisource Talmud Bavli. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://he.wikisource.org/wiki/%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99 Licence: CC-BY-SA. Source.