← All works

Arakhin

Sefaria · Talmud > Bavli > Seder Kodashim · 1,183 sections

1. 46.5

   ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה וקא גרשה לדביתהו שלחה רב יוסף בריה דרבא לקמיה דרב פפא ערב תנן הקדש תנן לוקח מהו אמר ליה תנא כי רוכלא ניחשיב וניזיל

2. 46.6

   נהרדעי אמרי דתנן תנן דלא תנן לא תנן אמר רב משרשיא מאי טעמא דנהרדעי בשלמא הקדש משום ריוח דהקדש ערב נמי מצוה הוא דעבד ולאו מידי חסריה

3. 46.7

   אלא לוקח מכדי מידע ידע דכל חד וחד איכא עליה כתובה אמאי ניזיל וניזבון איהו הוא דאפסיד אנפשיה

4. 46.8

   מתני׳ המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב אין האשה יכולה לגבות כתובתה מן ההקדש ולא בעל חוב את חובו אלא הפודה פודה על מנת ליתן לאשה בכתובתה ולבעל חוב את חובו הקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים האלו על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו

5. 46.9

   גמ׳ למה לי למימר הפודה פודה משום דרבי אבהו דאמר רבי אבהו שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון

6. 46.10

   מתניתין דלא כרבן שמעון בן גמליאל דתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היה חובו כנגד הקדשו פודה

7. 46.11

   ואם לאו אינו פודה ורבנן עד כמה אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת עד פלגא

8. 46.12

   מתני׳ אף על פי שאמרו חייבי ערכין ממשכנין אותו נותנין לו מזון שלשים יום וכסות שנים עשר חדש מטה מוצעת וסנדליו ותפליו לו אבל לא לאשתו ולבניו

9. 46.13

   אם היה אומן נותן לו שני כלי אומנות מכל מין ומין חרש נותנין לו שני מצעדין ושני מגירות רבי אליעזר אומר אם היה איכר נותן לו צמדו חמר נותן לו חמורו

10. 46.14

    היה לו מין אחד מרובה ומין אחד מועט אין אומר למכור את המרובה וליקח מן המועט אלא נותנין לו שני מינין מן המרובה וכל שיש לו מן המועט המקדיש נכסיו מעלין לו תפיליו

11. 46.15

    גמ׳ מאי טעמא דאמר קרא

12. 47.1

    ואם מך הוא מערכך החייהו מערכך

13. 47.2

    אבל לא לאשתו ובניו וכו׳ מאי טעמא הוא מערכך ולא אשתו ובניו מערכך

14. 47.3

    רבי אליעזר אומר אם היה איכר נותן לו צמדו ורבנן הנהו לאו כלי אומנות נינהו אלא נכסים נינהו

15. 47.4

    היה לו מין אחד פשיטא כי היכי דסגי ליה עד השתא השתא נמי סגי ליה

16. 47.5

    מהו דתימא עד האידנא דהוה ליה לאושולי הוה מושלי ליה השתא דליכא דמשיל ליה לא קא משמע לן

17. 47.6

    המקדיש את נכסיו מעלין לו תפילין ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה אתא לקמיה דרב יימר אמר להו סליקו ליה תפילין מאי קא משמע לן מתניתין היא המקדיש נכסיו מעלין לו תפיליו

18. 47.7

    מהו דתימא התם הוא דסבר מצוה קא עבידנא אבל לענין זבוני מצוה דגופיה לא זבין איניש קא משמע לן

19. 47.8

    מתני׳ אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך עצמו אין לו בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבע לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן

20. 47.9

    אף על פי שאמרו עבדים נמכרין בכסותן לשבח שאם תלקח לו כסות בשלשים דינר משובח מנה וכן פרה אם ממתינין אותה לאיטליס משובחת היא וכן מרגלית אם מעלין אותה לכרך משובחת היא אין להקדש אלא מקומו ושעתו

21. 47.10

    גמ׳ תנו רבנן ונתן את הערכך ביום ההוא שלא ישהה מרגלית לקלים קדש לה׳ סתם ההקדישות לבדק הבית

22. 47.11

    הדרן עלך שום היתומים

23. 47.12

    מתני׳ אין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים ולא גואלין אחר היובל פחות משנה אחת אין מחשבין חדשים להקדש אבל הקדש מחשב חדשים

24. 47.13

    גמ׳ ורמינהו מקדישין בין לפני היובל בין לאחר היובל ובשנת היובל עצמה לא יקדיש ואם הקדיש אינה קדושה

25. 47.14

    רב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מקדישין ליגאל בגירוע פחות משתי שנים וכיון דאין מקדישין ליגאל בגירוע פחות משתי שנים יהא אדם חס על נכסיו ואל יקדיש פחות משתי שנים

26. 47.15

    איתמר המקדיש שדהו בשנת היובל עצמה רב אמר קדושה ונותן חמשים ושמואל אמר אינה קדושה כל עיקר

27. 47.16

    מתקיף לה רב יוסף בשלמא לענין מכירה דפליג שמואל עליה דרב איכא למימר קל וחומר ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר

28. 47.17

    אלא הכא מי איכא למימר קל וחומר והא תנן הגיע יובל ולא נגאלה כהנים נכנסין לתוכה ונותנין דמיה דברי רבי יהודה

29. 47.18

    שמואל כרבי שמעון סבירא ליה דאמר נכנסין ולא נותנין

30. 48.1

    ורב סבר סוף סוף לבעלים מי קהדרא לכהנים הוא דנפקא וכהנים משולחן גבוה קא זכו

31. 48.2

    מאי טעמא דרב דאמר קרא ואם משנת היובל ושנת היובל בכלל

32. 48.3

    ושמואל מי כתיב ואם בשנת היובל משנת היובל כתיב משנת שאחר היובל

33. 48.4

    בשלמא לרב היינו דכתיב אם משנת היובל ואם אחר היובל אלא לשמואל מאי אחר היובל אחר אחר

34. 48.5

    מיתיבי מקדישין בין לפני היובל בין לאחר היובל ובשנת היובל עצמה לא יקדיש ואם הקדיש אינה קדושה אמר לך רב אינה קדושה בגירוע אבל קדוש ונותנין חמשים

35. 48.6

    מכלל דלפני היובל קדושה ליגאל בגירוע והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מקדישין ליגאל בגירוע פחות משתי שנים

36. 48.7

    אמר לך רב הא מני רבנן היא ואנא דאמרי כרבי דאמר ראשון וראשון בכלל שביעי ושביעי בכלל הכא נמי בשנת ושנת היובל בכלל

37. 48.8

    אי כרבי פונדיון מאי עבידתיה

38. 48.9

    וכי תימא לית ליה והתנן הקדיש שתים ושלש שנים לפני היובל רבי אומר אומר אני נותן סלע ופונדיון רבי כרבי יהודה סבירא ליה דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן

39. 48.10

    לשמואל לימא רבי כרבנן סבירא ליה דאי כרבי יהודה סלע ושתי פונדיונות מיבעי ליה על כרחך לשמואל רבי כרבנן סבירא ליה

40. 48.11

    תא שמע ולא גואלין אחר היובל פחות משנה בשלמא לשמואל לא גואלין לאחר יובל פחות משנה אלא לרב מאי אחר יובל שנה

41. 48.12

    מי סברת אחר יובל ממש מאי אחר יובל

42. 49.1

    באמצע יובל דכל כמה דלא מליא ליה שנה לא מגרע ליה

43. 49.2

    מאי קא משמע לן דאין מחשבין חדשים עם ההקדש הא בהדיא קתני אין מחשבין חדשים עם ההקדש מה טעם קאמר מה טעם לא גואלין לאחר יובל פחות משנה משום דאין מחשבין חדשים עם ההקדש

44. 49.3

    אין מחשבין חדשים וכו׳ תנו רבנן מנין שאין מחשבין חדשים עם ההקדש תלמוד לומר וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות שנים אתה מחשב ואי אתה מחשב חדשים

45. 49.4

    מניין שאם אתה רוצה לעשות חדשים לשנה עושה היכי דמי כגון דאקדשיה בפלגא דארבעין ותמני

46. 49.5

    תלמוד לומר וחשב לו הכהן מכל מקום

47. 49.6

    מתני׳ המקדיש שדהו בשעת היובל נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אינן נמדדין עמה פחות מכאן נמדדין עמה

48. 49.7

    הקדישה שתים ושלש שנים לפני היובל נותן סלע ופונדיון לשנה ואם אמר הריני נותן דבר שנה בשנה אין שומעין לו אלא נותן את כולו כאחד אחד בעלים ואחד כל האדם מה בין בעלים לכל אדם אלא שבעלים נותנין חומש וכל אדם אין נותנין חומש

49. 49.8

    גמ׳ תנא כור זרע ולא כור תבואה מפולת יד ולא מפולת שוורים תני לוי לא מעבה ולא מידק אלא בינוני

50. 49.9

    היו שם נקעים עמוקים כו׳ וליקדשו באנפי נפשייהו

51. 49.10

    וכי תימא כיון דלא הוו בית כור לא הוו קדשי והתניא שדה מה תלמוד לומר לפי שנאמר זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף אין לי אלא שהקדיש כענין הזה מנין לרבות לתך וחצי לתך סאה ותרקב וחצי תרקב תלמוד לומר שדה מכל מקום

52. 49.11

    אמר מר עוקבא בר חמא הכא בנקעים מלאים מים דלאו בני זריעה נינהו דיקא נמי דקתני דומיא דסלעים שמע מינה

53. 49.12

    אי הכי פחות מכאן נמי הנהו נגאני דארעא מיקרו שידרי דארעא מיקרו

54. 49.13

    הקדישה שתים ושלש וכו׳ תנו רבנן

55. 49.14

    ונגרע מערכך אף מן ההקדש שאם אכלה הקדש שנה או שתים אי נמי לא אכלה אלא שהיתה לפניו נותן סלע ופונדיון לשנה

56. 49.15

    ואם אמר הריני נותן כו׳ תנו רבנן מנין שאם אמרו בעלים הרינו נותנין דבר שנה בשנה שאין שומעין להם תלמוד לומר וחשב לו הכהן את הכסף עד שיהא כסף כולו כאחד אחד בעלים ואחד כל אדם מה בין בעלים לכל אדם שהבעלים נותנין חומש וכל אדם אין נותנין חומש

57. 49.16

    מתני׳ הקדישה וגאלה אינה יוצאה מידו ביובל גאלה בנו יוצאה לאביו ביובל גאלה אחר או אחד מהקרובים וגאלה מידו יוצאה לכהנים ביובל

58. 49.17

    גאלה אחד מן הכהנים והרי היא תחת ידו לא יאמר הואיל והיא יוצאה לכהנים ביובל והרי היא תחת ידי הרי היא שלי אלא יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לכל אחיו הכהנים

59. 50.1

    גמ׳ תנו רבנן

60. 50.2

    אם לא יגאל את השדה בעלים ואם מכר את השדה גיזבר

61. 50.3

    לאיש אחר לאחר ולא לבן אתה אומר לאחר ולא לבן או אינו אלא לאחר ולא לאח כשהוא אומר איש הרי אח אמור הא מה אני מקיים אחר ולא לבן

62. 50.4

    ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח מרבה אני הבן שכן קם תחת אביו ליעידה ולעבד עברי

63. 50.5

    אדרבה מרבה אני את האח שכן קם תחת אחיו לייבום כלום יש יבום אלא במקום שאין בן הא יש בן אין יבום

64. 50.6

    ותיפוק ליה דהכא תרתי והכא חדא

65. 50.7

    משום דעבד עברי מהאי פירכא נמי הוא דנפקא ליה כלום יש יבום אלא במקום שאין בן

66. 50.8

    בעי רבה בר אבוה בת מהו שתעמיד שדה לאביה כיון דלענין יבום בן ובת כי הדדי פטרי מוקמה או דילמא כיון דלענין נחלה בת במקום בן כי אחר דמיא לא מוקמה

67. 50.9

    תא שמע דתנא דבי רבי ישמעאל כל שהוא אחר במקום בן והא נמי במקום בן כי אחר דמיא

68. 50.10

    בעי רבי זירא אשה מי מעמיד לה שדה בעל מוקים לה שכן יורשה או דילמא בן מוקים לה שכן נוטל בראוי כבמוחזק תיקו

69. 50.11

    בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא הקדישה פחות משתי שנים לפני היובל מהו שתצא לכהנים

70. 50.12

    אמר ליה מאי דעתיך ונגרע מערכך והיה השדה בצאתו ביובל דבת גירעון אין דלאו בת גירעון לא

71. 50.13

    אדרבה אם לא יגאל השדה והיה השדה בצאתו ביובל והאי נמי בת גאולה היא

72. 50.14

    גאלה אחד מן הכהנים כו׳ תנו רבנן לכהן תהיה אחזתו מה תלמוד לומר

73. 50.15

    מנין לשדה שיוצא לכהנים ביובל וגאלה אחד מן הכהנים מנין שלא יאמר הואיל ויוצאה לכהן הרי תחת ידי ותהא שלי ודין הוא בשל אחרים אני זוכה בשל עצמי לא כל שכן

74. 50.16

    תלמוד לומר אחזתו אחוזה שלו ואין זה שלו הא כיצד יוצא מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים

75. 50.17

    מתני׳ הגיע יובל ולא נגאלה הכהנים נכנסין לתוכה ונותנין את דמיה דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר נכנסין ולא נותנין

76. 50.18

    רבי אליעזר אומר לא נכנסין ולא נותנין אלא נקראת שדה רטושין עד היובל השני הגיע היובל השני ולא נגאלה נקראת רטושי רטושין עד היובל השלישי לעולם אין הכהנים נכנסין לתוכה עד שיגאלנה אחר

77. 50.19

    גמ׳ מאי טעמא דרבי יהודה גמר קדש קדש ממקדיש בית

78. 50.20

    מה להלן בדמים אף כאן בדמים

79. 50.21

    ורבי שמעון גמר קדש קדש מכבשי עצרת מה להלן בחנם אף כאן בחנם

80. 50.22

    ורבי [יהודה] נמי ניליף מכבשי עצרת דנין קדשי בדק הבית

81. 51.1

    מקדשי בדק הבית ואין דנין קדשי בדק הבית מקדשי מזבח

82. 51.2

    ורבי שמעון נמי נילף ממקדיש בית דנין דבר שמתנה לכהנים מדבר שמתנה לכהנים ואין דנין דבר שמתנה לכהנים מדבר שאינו מתנה לכהנים

83. 51.3

    רבי אליעזר אומר לא נכנסין ולא נותנין

84. 51.4

    אמר רבה מאי טעמא דרבי אליעזר אמר קרא ואם לא יגאל את השדה לא יגאל עוד ואם מכר את השדה והיה השדה בצאתו ביובל

85. 51.5

    אמר אביי סכינא חריפא מפסקא קראי אלא אמר אביי טעמא דרבי אליעזר כדתניא לא יגאל יכול לא תהא נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה תלמוד לומר עוד לכמות שהיתה אינה נגאלת אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה

86. 51.6

    אימת אילימא ביובל ראשון אמאי אינה נגאלת שדה אחוזה נמי הויא אלא פשיטא ביובל שני

87. 51.7

    ולמאן אילימא לרבי יהודה ורבי שמעון לכהנים נפקא אלא לאו רבי אליעזר ושמע מינה טעמא דרבי אליעזר מהכא

88. 51.8

    ותסברא רבי יהודה ורבי שמעון האי עוד מאי דרשי ביה אלא הכא במאי עסקינן בשדה שיצאה לכהנים והקדישה כהן ואתו בעלים למיפרקה

89. 51.9

    סלקא דעתך אמינא לא תיפרוק שתהא לפניו כשדה מקנה תלמוד לומר עוד לכמות שהיתה אינה נגאלת אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה

90. 51.10

    והתניא בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו יכול יחזור לגזבר שלקחו ממנו תלמוד לומר לאשר לו אחזת הארץ

91. 51.11

    יאמר לאשר לו אחזת הארץ מה תלמוד לומר לאשר קנהו מאתו שדה שיצאת לכהנים ומכרה כהן והקדישה לוקח וגאלה אחר יכול תחזור לבעלים הראשונים תלמוד לומר לאשר קנהו

92. 51.12

    ואיצטריך לא יגאל ואיצטריכא למיכתב לאשר קנהו

93. 51.13

    דאי כתב רחמנא לא יגאל דלא קא הדרה כלל אבל הכא דקא הדרה תיהדר למרה קמא כתב רחמנא לאשר קנהו

94. 51.14

    ואי כתב רחמנא לאשר קנהו דלא קא יהבי בעלים דמי אבל הכא דקא יהבי דמי תיקום בידייהו כתב רחמנא לא יגאל

95. 51.15

    ואי כתב רחמנא לא יגאל ולא כתב עוד הוה אמינא לא תיפרוק כלל כתב רחמנא עוד לכמות שהיתה אינה נגאלת אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה

96. 51.16

    מאי הוי עלה אמר רבא אמר קרא והיה השדה בצאתו ביובל בצאתו מיד אחר

97. 52.1

    איבעיא להו בעלים ביובל שני כאחר דמו או לא

98. 52.2

    תא שמע לא יגאל יכול לא תהא נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה תלמוד לומר עוד לכמות שהיתה אינה נגאלת אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה

99. 52.3

    אימת אילימא ביובל ראשון אמאי אינה נגאלת אחוזה נמי הויא אלא פשיטא ביובל שני

100. 52.4

     ולמאן אי לרבי יהודה ורבי שמעון לכהנים נפקא אלא לאו לרבי אליעזר ושמע מינה בעלים ביובל שני כאחר דמו

← Previous · Next → — showing 801–900 of 1,183

William Davidson Edition - Aramaic. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://korenpub.co.il/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1 Licence: CC-BY-NC. Source.