Annotations of Maharatz Chajes on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary
- 4.8.1
אין ציץ מרצה אלא אם הוא במצחו של כ"ג. רבים תמהו על הרמב"ם דס"ל טומאה דחויה בצבור וס"ל אין ציץ מרצה רק בעודהו על מצחו ולדידיה קשה קושית הש"ס יומא ז' ב' כ"ג ביוה"כ יוכיח, עי' כ"מ שם מ"ש בשם מהר"י קורקוס. ושמעתי תירוץ אמיתי דהנה בלא"ה התעוררו התוס' על הקושיא כ"ג ביוה"כ יוכיח, דהרי עכ"פ טומאה דחויה מידי דהוה אטומאת גברי ע"ש. אולם לעיל ו' ע"ב מקשה הש"ס עד שאתה מפרישו מטומאת ביתו הפרישהו מטומאת המת, ומשני הש"ס שני תירוצים. א' דטומאה הותרה בצבור. ב' דטומאת מת לא שכיח. והנה לר' יהודה דס"ל אשה אחרת מתקינין לו והיינו דמיתה שכיחא כמו דאמרינן לקמן י"ג ע"א, וא"כ הקשה לו ר"ש שפיר קושית הגמרא לעיל כ"ג ביוה"כ יוכיח, מדוע לא מצינו דמפרישין כ"ג מטומאת המת, הרי לשיטתך מיתה שכיחא וכל היכא דאפשר לאהדורי על טהרה מהדרינן, ותירץ לו טומאה הותרה בציבור כתירוץ הראשון של הגמרא לעיל ו', אולם לדידן דלא קי"ל כר"י דאשה אחרת מתקינין לו והיינו משום דס"ל מיתה לא שכיחא א"כ בלא"ה לק"מ כ"ג ביוה"כ דבדיעבד היכא דאירע טומאה אמרינן עכ"פ דחויה ומותר הכהן להקריב ולכתחילה א"צ למעבד הפרשה בשביל זה כתירוץ השני לעיל דמיתה לא שכיחא:
Friedberg Edition. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://fjms.genizah.org Licence: Public Domain. Source.