← All works
Alshekh on Torah Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 4,038 sections
Single column Two columns
Leviticus.16.1.21 ונבא אל ביאור ענין כוונת המאמר . ואומרת כי הנה מחלוקת השלמים האלה . תסוב לדעת אם מיתת הצדיקים מכפרת . דוקא אם מיתתו בלא חטא מצד עצמו . אך אשר בחטאו ימות די לו יכפר על עצמו אך לא יכפר גם על אחרים . או נא' כי רב כח הצדיק כי גם במותו בחטאו עצמית מיתתו מכפרת גם על הדור . והנה דעת רבי אבא בר אבינא כי דוקא הוא בהיות מיתתו בלתי צריכה לכפר על עצמו . וז " א מפני מה נסמכה פרשת מיתת מרים לאפר פרה . והוא כי גם שאין מוקד' ומאוחר בתורה . עם כל זה גם מה שנכתב שלא במקומו לא על חנם הושם במקום שנכתב אם לא להסכימו לדבר נלמוד ממנו לימוד נאה כי נדרש סמוכים . וכלל בשאלתו שני דברים . ( א ) למה נסמכה מיתת צדיקים לאפר פרה . ( ב ) למה היה הלימוד במרים מבזולת צדיקים . וזה אמר למה נסמכה מיתת מרים לאפר פרה אלא מלמד שכשם וכו' . לומר שבאופן ובחינת מה שאפר פרה מכפר בבחינ' ההיא מיתת הצדיקי' מכפרת . והוא כי כשם שאפר פרה אינה מכפרת אם לא כאשר נשמרהמכלטומאה כנודע מדרכי שמירותי' . כך מיתת הצדיקים מכפרת כשאין במות' ההיא חלאת טומאת עון אשר ימות בו הצדיק ההוא . ולכן היה הסמיכות במרים כי טהורה ולא מתה בחטאה . ומזה יצא לו לימוד אל כל מיתת הצדיקים כי מכפרת היא . אך כשם שאפר פרה מכפר שהוא בלי טומאת עון מצד עצמו . כך מיתת הצדיקים מכפר' שהוא כשאין מתים על עונם :
Leviticus.16.1.22 אך ר' חייא בר אבא חולק על רבא . שדעתו שאף גם במות צדיק בחטאו מיתתו מכפר' כאשר יבא ביאורו בס " ד . אך הנה טרם הזכיר דעת רבי חייא החולק על רבי אבא בר אבינא . הקדים בעל המאמר ענין רבי יודן להשיב על קושיא הנפל על דברי רבי אבא . והביא מאמר רבי יודן לתרצו . והוא כי הלא יקשה עליו . כי לפי דבריו שאין מיתת הצדיקים מכפרת אלא כשאין מתים על חטא מעין כפרת אפר פרה . וא " כ איפה הלא כמו זר נחשב למה מצינו שקשה לפני הקב " ה מיתת הצדיקים . ככל הנהו עובדי דמסכת מועד קטן ( כ " ה ) כשמת רבי פלוני שפכן מרזבי דמא וכשמ' רבי פלוני איעקור אילני וכו' . וגם במרים ולא היה מים לעדה והלא למה ייחר בעיני ה' וכמה מעלות טובות במות הצדיקי' בלי עון . כמרים שעליה ידבר . וגם מתה בזמנה ולא גרעו משנותי' . ומה גם כי אין קץ לשמחתו יתברך בסילוק הצדיק והלולא קראוה בספר הזוהר . ואם היינו אומרים שאפילו במות צדיק בחטאו מיתתו מכפרת . הלא נשית על לב . כי לא יסלק הוא יתברך שום צדיק עד ימצא בו חטא . ומצטער במיתה לכפרת אשמתו . אך לרבי אבא שבלי חטא ועון נאסף הצדיק לכפר על הדור . ולא אמרו אין מיתה בלא חטא אלא על הבלתי מת לכפר . הלא יקשה עלינו למה יקשה לפניו יתברך במות צדיק . על כן הביא דברי רבי יודן מפני מה נסמכה מיתת אהרן לשיבור לוחות . אלא מלמד שהיה קשה לפני הקדוש ברוך הוא כשיבור לוחות . כלומר כי כאשר מה שהיה קשה לפני הקב " ה על שיבור לוחות . שע " כ אמר כמתלונן ( שמות ל״ב : ט״ז ) והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב וכו' כלומר חבל על שבורן . והן אמת כי כל הקושי לא על הלוחות בעצמן כי הלא האותיות פרחו למעלה כמ " ש ז " ל ( פסחים פ " ז ) ומאי איכפת ליה לקב " ה מה שנעדר הרוחנית מאבני הלוחות . אך היה הקושי על הטובה שהפסידו ישראל בשיבורן . כאשר גלה בסוף הפסוק באומרו חרות על הלוחות שהוא אל תקרי חרות אלא חירות . כך מה שקשה עליו יתברך מיתת הצדיקים הוא על ישראל הנותרים שחסרו מגן וצנה אשר בצלו יחיו . וז " א א " ר יודן מפני מה נסמכה וכו' אלא שהיה קשה לפני הקב " ה כשבירת לוחות . והנה כהתימו לתקן בהביאו מאמר רבי יודן הקושי שהיה על דברי ר' אבא בר רבינא . הביא סברת ר' חייא בר אבא החולק עליו . שדעתו שאפילו במות צדיק בחטאו . עצומה של מיתה מכפרת על העם :
Leviticus.16.1.23 וזה מאמר רבי חייא באחד בניסן מתו בניו של אהרן ולמה מזכיר ביום הכפורים אלא מלמד שכשם וכו' לומר שכשם שיום הכפורים מכפר שהוא עצומו של יום עם שיחסר ממנו כל מכשיריו . כך מיתתן של צדיקים כבני אהרן שמהם ילמוד לכל שאר צדיקים . וידוע כי בחטאם מתו . וזהו שר' אבא אמר מיתת הצדיקים ורבי חייא אמר מיתתן של צדיקים . שכיון רבי חייא לו' שאפי' מיתתן . כלומר המתייחסת אליהם שהוא במות' מחמת עצמם מכפרת . ומפני שהיה מקום לומר מה ראה ר' חייא שעשה עיקר מלימוד זה ולא מראיות רבי אבא . ויצא הלימוד בהפך . ועוד כי הלא הסמיכות הוא לזרז את אהרן . בל יבא בכל עת ולא ימות כאשר מתו בניו . ע " כ הקדים ואמר הכרח אותך . והוא אומרו באחד בניסן מתו וכו' למה מזכיר מיתתן ביום הכפורים . לומר שעיקר האזהרה לאהרן בל יקרנו כבניו הלא הוא בל יכנס קודם יום הכפורים . וא " כ למה האריך האזהרה עד יום הכפורים ולא אמרה מיד . כאשר למ " ד שתויי יין נכנסו שמזכיר מיד יין ושכר אל תשת וכו' . ואם הוא כי באחד בניסן נאמרה כל האזהרה . א " כ למה יביא הכל בענין יום הכפורים . אך אין זה כ " א שבא ללמוד שעצומ' של מיתתן של צדיקים מכפרת כעיצומו של יום הכפורים . וש " ת ועדיין ערביך ערבא צריך מי יאמר שעצומו של יום הכפורים מכפר והלא הוא מחלוקת תנאי' . לז " א ומנין שיום הכפורים מכפר . כלומר היום עצמו שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' . שמשמעות הלשון הוא כי היום עצמו הוא המכפר . ולא הביא מהקרא יום הכפורים . שאפשר שהוא על ידי העבודה . ועוד נכריח הדבר בפשטי המקראות לפנים בהגיענו אל מקום כבוד הכתוב הלזה בס " ד :
Leviticus.16.1.24 וש " ת והלא דעת רבי אבא היא סברא מתקבלת בעצם . כי אין קרבן הבא על חטא ראובן מכפר על חטא שמעון על פי דרכו . לזה אמר ומנין שמיתתן של צדיקים מכפרת . כלומר הנה לפנינו שני מקומות ללמוד . אחת ממרים ויצא הלמוד כי מיתת הצדיק מכפרת בהיות מיתתו בלתי צריכה לעצמו כי איננו מת בעונו . והיא סברא . וגם יש לנו ללמוד מבני אהרן ויתהפך הלימוד לומר כי גם הוא צדיק בעונו ימות . עם כל זה על כל הקהל יכפר . וגם כי יש הכרח יותר מוכיח מהקודם כמדובר הלא הוא הסברא . לזה אמר ומנין שמיתתן של צדיקים מכפרת וכו' . לומר הנה לנו מן הנביאים למוד זה והוא יהיה מכריח לאיזו דרשה נטה אשורינו . אם ללמוד ממרים או מבני אהרן וזה אומרו ומנין שמיתתן של צדיקים מכפרת . כלומר ומנין יש לנו גם כן שמיתתן כלומר מיתתן של עצמן שבחטאם ימותו . הלא הוא מן הנביאים . שהוא כי משם יש צד ראיה ומשם יתגלה לנו מהיכן נלמוד . כי גם שם היה שמת בעונו כמאמר הכתוב בדברי הימים ( א' י' ) וימת שאול במעלו אשר מעל בה' על דבר ה' אשר לא שמר . וגם לשאול באוב לדרוש ולא דרש בה' וימיתהו וכו' . ועם כל זה מיתתו כפרה ומשם יוכיח כי טוב לדרוש מבני אהרן כמדובר . והראי' היא מאומרו ( שמואל ב' כ " ח ) ויקברו את עצמות שאול וכתיב ויעתר אלהים לארץ אחרי כן . והוא כי אומר אחרי כן הוא מיותר . אך הוא לומר על שלא קברו את שאול מאז כ " א עתה . ע " כ מה שויעתר אלהים לארץ היה אחרי כן ולא מתחלה . לומר שאם לא כן גם מקודם היה ה' מעתיר לארן מאז . אלא שמה שאיחרו קבורת' גרם שמה שויעתר אלהים לארץ היה אחרי כן . הנה כי מיתת' של צדיקים אפילו בהיותם בעונם כשאול מכפרת אך אם כל זה אין ראיה זו לבדה מספקת כי הלא אפשר לדחותה מקמי ההיא דמרים . לומר שאם שאול חטא יהונתן לא חטא ומיתתו היתה המכפרת . וגם אין זה מספיק לבטל הראיה . שא " כ היה לו לבלתי הזכיר רק את יהונתן לבדו :
Leviticus.16.1.25 ובזה נבא אל אשר רצינו בו בכתוב . והוא כי הנה מאמר רבי חייא בר אבא ע " ה יתכן . הן הוא מאמר הכתוב שאומרת התורה וידבר ה' אל משה וכו' שהוא ענין מיתת בני אהרן . ואומרת התורה ראו נא כי דבר ה' אל משה דבר זה אחרי מות . כלומר אחרי מופלג . שלא היה באחד בניסן שמתו בו או קרוב לו כי אם מופלג . והיה בקרבתם לפני ה' . וע " כ התרה הוא יתברך באהרן ויאמר למשה שישמר אל יבא בכל עת וכו' ולא ימות כהם באופן שהיה ראוי לאמר זה לו מיד . ולא עשה כן אלא בזמן אומרו בזאת יבא אהרן וכו' שהוא סמוך ליום הכיפורים . כלומר כי מזה תבין ותשכיל כי אין זה רק להודיע כי מיתתן של צדיקים מכפרת כמדובר :
Leviticus.16.1.26 והנה מאמרו יתברך כי בענן אראה על הכפורת . ילמדנו דעת כמה וכמה מורא כפולה ומכופלת מן המקום עלינו . כי אהרן קדוש ה' בכל קדושתו הוזהר בל יבא בכל עת אל הקדש ולא ימות יען כי שם כבוד אלהי ישראל בעב הענן . ומי לא יירא לעמוד לפניו יתברך באמת באמור אם אהרן בחיר ה' לא נתנו יתברך לעמוד לפני שכינתו . ואיך נעמוד אנחנו כי מה אנו הבל נדף לפני גדולתו יתברך כי הלא מוראו תמוגגנו כדונג מפני האש . ואנה נלך מרוחו ואנה מפניו נברח וכל הארץ מלא כבודו . ומה גם עתה כי נחנו פשענו ומרינו ואיך לא תאחזנו רעד ומפניו נבהל כי אלהים שופט ואל זועם בכל יום . והנה זה הדבר אשר שם לפנינו התנא באומרו ודע מאין באת וכו' ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון כו' . ולבא אל ענין מאמרו נזכיר משנתו וזה לשונה ( אבות פ " ג )
Leviticus.16.1.27 עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה . דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב " ה . ולהבין כונת המשנה נעיר . ( א ) כוונת אומרו בשלשה וכי מניינא אתא לאשמועינן . ( ב ) אומרו דע שלא הל " ל . שאינו דבר נעלם יפול בו ל' הודעה . ( ג ) למה חזר לפרש מאין באת מטפה סרוחה וכו' . אחרי שהזכיר מציאות' פירוש' ידוע . ( ד ) שהיה יכול לקצר ולומר דע מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום כו' . ( ה ) אומרו מאין באת כי הראוי יאמר ממה באת . כי על מהות ידבר ולא על מקום . ( ו ) אומרו למקום עפר . שאם כיוון שהקבר הוא מעפר לא יצדק אומרו רמה ותולעה כי אין הקבר מהם ואם הוא כי האדם יעשה שם עפר רמה ותילעה יזכיר החומר שהוא רמה ותולעה שמורה הפסד ועיפוש להשפיל גאותו ולא עפר . ועוד שהל " ל להפך כי תחלה נעשה רמה ואח " כ עפר . ( ז ) למה לא מנה ארבעה כבן עזאי במס' כלה שמוסיף על שלש אלה ולאן אתה הולך למקום חשך ואפילה . ( ת ) שאדרבה המקטין ערכו יוסיף לחטא . באומרו שלא יביא ה' במשפט עמו דבר מאוס פחות כמוהו . ( ט ) שהרי השלמות הוא בסור מרע ועשה טוב . ואיך עשה עיקר הוא מסור מרע לבד כאלו כל השלמות כלו תלוי בו : ( י ) אומרו דין וחשבון שהל " ל חשבון לבד :
Leviticus.16.1.28 והנה דרך כלל אחשבה . כיון בדבריו לתת מסלול ודרך לפני האדם בל יכשל באחד מכל חטאת האדם אשר לא תעשינה . והנה מיני העבירות יתחלקו לשלשה . ( א ) אשר הם מסוג המשך אחר תאות החומר . ( ב ) גאה וגאון אשר יתגאה על זולתו ובגובה אפו בל ידרוש בדרכי ה' ואין אלהים כל מזמותיו . ( ג ) המשכו אחרי שרירות לבו באמונות זרות שיפנה אחר מחשבות לבו . כנגד הא' אמר שיסתכל בואו מטפה סרוחה ומאוסה וע " י כן לא ימשך אחר החומר . כי לא יהיה טוב הפרי אשר יצא מהמשך אחר חומרו מהעיקר אשר ממנו נעשה . ועל הב' אשר הסתכלות זה לא יועיל אליו . כי יאמר גם כי מטפה סרוחה באתי למה לא אתגאה על חבירי אם יש לי יתרון מה עליו . אמר שיסתכל בהולך להיות עפר רמה ותולעה ואיך יתגאה ביודעו זה וידוע כי אין רמה ותולעה שולטים בצדיקים אך נעשים עפר כמעשה דר' אחאי בר יאשיה . ואמר אתה הולך במקום . שמה שבתוכו הוא הגוף הממלא את הקבר הוא עפר אם יהיה צדיק . כנודע כי אין הצדיק נעשה רק עפר . או הוא מקום רמה ותולעה אם אינך צדיק . באופן שלא יבצר מהיותם כשר מלהיות עפר . ואם כן אין לך להתגאות אפילו שיראה בעיניך היות בך יתרון על חבירך אפילו בצדקות . וכנגד הג' צוה להסתכל לפני מי אתה עתיד וכו' . כי אף שהחטא הוא במחשבה ולא בפועל מה שלא היה קשה אם היה בין איש לרעהו . הוא קשה מאד בערך מלכי המלכים וגם אם היה בין אדם לחבירו היה אפשר להעלים ממנו מזמות לבו משא " כ ממנו ית' בוחן לב חוקר כליות . וזה רמז באומרו הקב " ה . כי מהיותו קדוש לא יעלם דבר ממנו זה דרך כלל בענין המשנה . ונשוב לבאר בכל מלותי' קו לקו מראש ועד סוף להשיב על הנשאר מלהשיב בהערות שהקדמנו :
Leviticus.16.1.29 אמר בשלשה דברים . כיוון בהזכרת המנין לחלוק על בן עזאי שחלק ומנה ארבעה לז " א הסתכל בשלשה ובהן לבד תהיה מובטח שלא תבא לידי עבירה . ואילו לא מיעטו באומרו שלשה הי' אפשר לחשוב שבכלל דבריו הוא גם הרביעית שהוסיף בן עזאי כאשר חשב בעל נחלת אבות ז " ל . ודחה אותה התנא להיות שאותה הרביעית לא תורה פחיתות וגרעון האדם . רק גרעון המקום שימצא בו שהוא חושך ואפילה ולא תורה על פחיתות האדם . כאשר לא יגרע גדר המרגליות בהיותה במקום גרוע או אפל . ע " כ לא הזכיר כ " א מה שהיא בעצמות האדם :
Leviticus.16.1.30 ואמר לידי עבירה ולא אמר ולא תחטא או ולא תעבור עבירה . אך הוא כי הנה ידוע מאמר התנא באומרו עבירה גוררת עבירה . הוא כמפורש אצלנו במקומו כי מהעבירה נעשה מלאך רע קטיגור . וכי כח וכי שיג לו לגרור עבורה כיוצא בראשונה כי חיוני הוא ומתחבר אל היצר הרע ויגיעת שניהם גוררת עון :
Leviticus.16.1.31 ונבא אל הענין אמר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא וכו' . לומר אין צריך לומר טרם השתרר העבירה עליך שהוא טרם עשות אותה . כי אם גם בהיות בה כח לענותך תחת ידיה . אתה לא תבא לידיה כי תרחק ממנה . וזהו באופן שלא תבא לידיה ולא תוכל להחזיק בך להחטיאך וזהו מה שהיטיב אשר דבר באומרו אי אתה בא לידי עבירה . שהעבירה שעשית לא תבא לידה לגרור לך אחרת . ואמר ולאן אתה הולך ולא אמר ואנה תלך או אתה עתיד לילך . להורות שאין המיתה בא ברגע אחד או יום או יומים רק מתהוית מיום הלידה . וזה אומרו אתה הולך . כלומר כבר אתה הולך למות מעתה יום יום . ואפשר שאומרו ולאן ולא אמר ומה אתה נעשה רמז בלשון זה מה שאמרנו . אך הביאה לעולם היא לבד ברגע הלידה ולא אחרי כן . ע " כ אמר בה מאין באת כבר מאז נולדת ואומרו דע שהוא כמודיע דבר בלתי נודע . ומה שהוצרך לפרש אחר שהזכיר הג' לומר מאין באת מטפה סרוחה וכו' . הוא שאם היה אומר הסתכל מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון ולא הי' מפרש אחרי כן . לא היה נמשך מזה שום הכנעה להסתכל בהם . כי יאמר באתי מטפה שהיא ממבחר דם האדם הבאה מהמוח וכוללת כל איבריו ואף בצאתה מהאדם אינה מסרחת . ולאן אני הולך . לאור באור החיים כי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ואף החומר ימשך לו עריבות ותועלת ע " י אושר הנפש . ולפני מי אני עתיד ליתן דין וחשבון . לפני ה' כי חנון ורחום הוא ויחמול על האיש החומרי שטבעו מחטיאו . לז " א דע מאין באת ולאן אתה הולך וכו' . כלומר צריך שאודיע לך איכות שלשת הדברים האלה למען תשכיל לבלתי תחטא על ידן וע " כ אחר שהזכירן . בא לפרש מה היא הידיעה שמוסיף על הנראה בהן לאדם לכאורה וז " א מאין באת מטפה סרוחה . כלומר אל תשית לב אל היות הטפה מהיפה שבדם האדם ולא על צאתה מגופו . רק על עת שאתה בא ממנה שהוא כאשר תסרח במעי האשה בשלשה ימי קליטת הזרע אשר גבלו רז " ל . כי אז תסרח הטפה ויקלוט ויהוה הולד כאפרוח הנוצר בביצה . כמו שכתוב בגמרא אימת קא גביל לכי מסרח וכו' . ובזה היטיב אשר דבר באומרו מאין באת ולא אמר ממה באת . שהוא לרמוז בל יאמר כי הן אמת כי מטפת הזרע הוא אך היא מהמוח וממבחר דם האדם באדם . כי אם אל עת היותה עצורה ברחם אמו אשר אז היא סרוחה ביום השלישי כמדובר :
Leviticus.16.1.32 ויש סעד לזה מדברי בן עזאי במסכת כלה . שאמר מאין באת מטיפה סרוחה מקום שאין העין יכולה לראות . שיאמר על עת היותו במעי האשה כמדובר . וגם השנית אל תתן לבך אל האושר המושג לעתיד . רק אל מהות חומרך המחטיאך ולא אל אושר שמצד הנפש שהיא לא תחטיא את האדם . ועל השלישית אמר ולפני מי אתה עתיד ליתן וכו' . לומר אל תשיב אל לבך כי חנון ורחום הוא ולא ידקדק עמך . כי אין לך להסתכל ענין דינו רק בערך היותו מלך שהוא מורה דין . שע " כ נזכירהו בשם מלך בעשרת ימי תשובה . וכאשר נסתכל בערך זה נתיירא מלחטוא כי לא יותר לנו דבר כמ " ש ז " ל כל האו' קב " ה ותרן וכו' . וגם היותו מלכי המלכים והוא קדוש כאשר ביארנו יחס שתי התוארים למעלה בזה וע " כ אמר דע מאין באת וכו' . כי הידיעה תפול בזה בהסתכל אל שלשת הדברים האלו בערך שפירשה ולא כנראה לכאורה . ואומרו דין וחשבון הוא משז " ל ( נדה ל' ) שמלמדין אותו כל התורה ושואלין לו דין העבירות ועונשם . ואח " כ מזכירין לו איך עבר עליהם ומענישין אותו . הרי שתחלה אומר הדין ואח " כ נותן חשבון . והנה כל אשר הקטין ערכו הוא על החומר המחטיאו אך מצד הנפש אין לו ערך . וזהו הזכירו כמה פעמים מלת אתה לרמוז אל מהות חומרו . ובזה נסתלקה קושיא שמינית שהזכרנו :
Leviticus.16.1.33 ועוד אפשר כיון בדבריו להשיב עליה באומרו אתה עתיד ליתן דין וכו' . כלומר אתה בגופך ונפשך כמשל החיגר והסומא שומרי התאנה . עתיד ליתן חשבון לפני מלך וכו' ואם כן לא תקטן ערכך בעיניך להתבזות כ " כ שלא יהיה ממש במעשיך הרעים . וגם כיון באומרו לפני מלך וכו' שאינו כמלך המשלח מעבדיו . חוקר ודורש במעשה בני עירו אם טוב ואם רע . אך הוא בעצמו הדיין ולא ע " י מלאך או שליח ישפוט . ולא היה דעת עקביא בן מהללאל לומר כי הברחה מהחטא הוא השלמות . רק שהוא התחלה לשלמות האדם שהוא סור מרע . ובא רבי חנניא סגן הכהנים לחלוק ולומר כי הנה עדיין אין כל זה מספיק כי אם לעבירות שבין אדם למקום . אך כל זה איננו שוה להכניע את האדם כנגד חבירו . כי לא יבצרו קנאותו חמדה ושנאה ותחרות . שלא ינקה אף המקטין עצמו מלחטא בזה ע " כ סמך משנת רבי חנניא סגן הכהנים שאמר הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו . שחולק ואומר הלא דעתך שבשלשת הדברים הנזכר שיסתכל האדם בהם ינצל מכל עבירה גם ממה שבין איש לרעהו . לא כן הוא כי אלמלא מוראה של מלכות לא יספיק הקודם :
Leviticus.16.3.1 בזאת יבא אהרן אל הקדש וכו' . הנה ארז " ל ( ויקרא פ' כ " א ) בזכות התורה שנקראת זאת . והנה אין ספק כי כח זכות התורה להועיל לכל דבר אמיץ . הנה אך ראוי לדעת . למה ייחס' תורה . זכות התורה אל דבר פרטי הזה אך במה שפירש " י ז " ל בזאת בגימטריא ת " י . הוא מבשרנו כי ת " י שנה יעמוד בית ראשון שיבא כהן אל הקדש . והנה ידענו כי לולא עסק התורה שהיו עוסקי' לא היו מאריכין להם כ " כ . על שעבדו שבעה בתי דינין ע " ג . אך כשביטלו התור' נחשב וגלוי . כי ויתר הקב " ה על ע " ג וכו' ולא ויתר על ביטול תורה . ובזה יתכן כיוונו כי בזכות התורה שיתעסקו בה יבא אהרן אל הקדש . כי בהתבטלם לא יבא עוד כי לא יותר ה' עליה . ויהיה הטע' כי הלא אין לו להקב " ה בעה " ז אלא ארבע אמות של הלכה . ולכן במקום שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם . אך בהתבטלם מסתלק' אל העליון כי אין לו חפץ בזה ולא בבית המקדש כי היכל ה' המה . והוא מאמר התנא ז " ל ( אבות פ " ג ) ר' חנינא בן תרדיון אומר שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים שנאמר ובמושב לצים לא ישב אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה שרויה ביניהם שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו . אין לי אלא שנים מנין שאפי' א' שיושב ועוסק בתורה שהקב " ה קובע לו שכר שנאמר ישב בדד וידום כי נטל עליו עד כאן .
Leviticus.16.3.2 וראוי לשית לב . ( א ) אל אומרו ואין ביניהם ד " ת ולא אמר ואין עוסקי' בתורה . ( ב ) אומרו הרי זה מושב לצים . איך יקרא העדר הד " ת ליצנו' מבלי יתלולצו בפועל ( ג ) למה ייחס הדבר אל המושב ולא אמר הרי אלו לצים . ( ד ) כי אין משמעו' הכתוב שלא ישב בלי תורה רק שלא ישב עם לוצצים . ( ה ) כי לא בשנים שיושבים מדבר הכתוב כ " א בא' . ולפי דרכו ילמוד משם כי א' שיושב ואינו עוסק בתורה הוא לץ . ( ו ) אומרו אבל שנים שיושבין ויש ביניהם ד " ת . כי היה לו לקצר ולו' אבל אם יש ביניהם ד " ת וכו' . ( ז ) אומרו שכינה שרויה . כי מה לשון שרויה הלזה . ולא אמר שכינה עמהם או שכינה ביניהם . ( ח ) כי אין מהפסוק ראיה ששכינה שרויה . כי גם שנאמר ויקשב ה' אפשר שהוא מן השמים כד " א ואתה תשמע השמים . ( ט ) למה מביא סוף הפסוק . ( י ) שיותר היה יכול לומר אבל שנים שיושבים כו' שכינה שרויה ביניהם . ומקשב' ושומע' ונכתב ספר זכרון לפניו כי כל זה הוא בכתוב . ואם מה שהכתוב מדבר הוא יראי ה' . ומה שאמר התנא שנים שיושבין וכו' הוא אפילו בבלתי יראי ה' . א " כ אין לו ראיה מן הכתוב כלל כי שם על יראי ה' ידבר . ( יא ) אומרו אין לי אלא שנים מנין שאפילו אחד וכו' . כי הלא הא' שיושב ועוסק בתורה הוא הפך השנים שיושבין . כי בשנים שכינה שרויה ובא' אין בו רק שקובעין לו שכר . ואם כן יותר היה צודק יאמר אבל א' שיושב וכו' הקב " ה קובע לו שכר . ולא יאמר אין לי וכו' כאלו בא להביא שגם הוא כיוצא בשנים . ואפילו בבואו לדבר דרך חיוב ולא רצה לומר אבל אחד שיושב וכו' כי אם דרך חיוב . היה יכול לקצר ולומר ומנין שאפילו אחד וכו' ולשתוק מאומרו אין לי אלא שנים שהוא מיותר . ( יב ) קובע לו שכר מה צריך ראיה לזה . היתכן שלא ינתן שכר לא' שעוסק וגם מה ענין אומרו קובע ולא אמר נותן לו או קוצב לו שכרו . ( יג ) כי אין מן הפסוק ראיה לזה כלל . ומה גם אם אומרו וידום הוא כפשוטו שיושב ודומם :
Leviticus.16.3.3 אמנם הנה הוקשה לו בכתוב אומרו ובמושב לצים לא ישב . שאם הוא שלא ישב עם היושבים ומתלוצצים היה לו לומר ועם לצים לא ישב . ואם הוא שלא ישב במושבם אפי' כשאינם יושבים שם מה בכך . הוי אומר שהוא שיושבים שם שנים או יותר ואין מתלוצצים כי אם יושבים יחד . באופן שהמושב וההכנה יש ולא הליצנות עדיין . ואין זה אלא על העדר מביניהם דברי תורה מדסמיך ליה כי אם בתורת ה' חפצו כי מכלל הן נשמע לאו המקביל אליו . ושבח הכתוב את אשר עם שנים שיושבין במושב אחד ואין ביניהם ד " ת לא ישב . הנה כי שנים שיושבין ואין ביניהם ד " ת מושב לצים יקרת . ומשבח את הבלתי יושב אתם כי יתעתדו להתלוצן . כי קביעות ישיבה אשר איננו לדבר תורה לא יצא ממנו רק העגל הזה . והנה ממוצא דבר היה אדם דן מעצמו כי אם השנים שיושבים בני תורה הם מושב לצים . כשיש ביניהם דברי תורה די להם שנאמר שהקב " ה קובע להם שכר . אך לא שתהיה שכינה ביניהם עד יהיו עשרה שאלהים נצב בעדת אל . לז " א אבל שנים שיושבין ויש ביניהם ולא בלבד אם יבואו לגדר יקראו עוסקי' . כי אם אפילו בהיותם שבצד מה יש ביניהם דברי תורה ה' אתם :
Leviticus.16.3.4 או יאמר . אין צריך לומר אם שניהם יודעי דעת ומביני מדע ומווכחים זה עם זה שהוא משמעות עוסקים . כי אם אפילו שאחד בלבד הוא היודע ומשמיע את הבלתי יודע שכינה שרויה ביניהם . וזה אומרו ויש ביניהם דברי תורה . שגם שאין שניהם עוסקי' לא יבצר מהיות ביניהם ד " ת זה מדבר וזה שומע . ואומר שרויה ביניהם . לומר שבשעה שיש ביניהם הדברי תורה לא באה שכינה ביניהם כי אם שכבר היתה שרויה מאז ישבו ללמוד . כי יודע אלהים את כוונתם ומביא ראיה מן הכתוב אשר על דברי תורה ידבר . כאשר הוכיח סופו באומרו ויכתב ספר וכו' . וע " כ הביא ג " כ סוף הכתוב וגם הוכיח היות שכינה שרויה ביניהם . והוא שהוקשה לו בו . אחד אומרו איש אל רעהו שהוא מיותר . ועוד אומרו ויקשב וישמע שהוא ענין כפול כי וישמע בלבד היה מספיק . ועוד שנכנס ביראי ה' ויצא ביראי ה' ובחושבי שמו . אך פירוש הכתוב הוא אז נדברו וכו' . והוא כי למעלה נא' הוגעתם ה' בדבריכם וכו' באמרכם וכו' . באופן שקצף ה' עליכם קצף . ואמר כי אז בעת הקצף על הנז' נדברו יראי ה' וכו' . והיה על אלה שבע רצון טוב . כי ויקשב ה' וישמע וכו' להורות שני דברים . ( א ) כי ברגע באפו מרחם ומטיב לטובים . ( ב ) כי הגינו אלו על הראשונים . ולא בלבד בדברם ד " ת איש אל רעהו שמע ה' . כי מטרם ידברו הקשיב כדי לשמוע . ובדברם וישמע :
Leviticus.16.3.5 והוא כי הנה ידענו כי הקשבה או האזנה מקרוב ושמיעה מרחוק כמ " ש ז " ל ( דברים רבה פ' י' ) על פסוק האזינו השמים וכו' . ובפסוק שמעו שמים והאזיני ארץ . כי משה היה קרוב לשמים מלארץ וההפך בישעיה . ובזה הוקשה לו פה בכתוב . כי איך אחר אומר ויקשב . ומה גם שהוא בקרוב . אומר וישמע . כי ודאי היא ששמע . אך אין זה רק שבאומרו ויקשב כיון שני דברים . () שהוא יתברך קרוב שרוי ביניהם כי הקשבה מקרוב . ( ב ) שטרם ידברו הקשיב כדי לשמוע בדברם . וע " כ אמר לשון שמיעה שהוא להורות על עת שצודק בו לשון שמיעה . מה שאין כן טרם ידברו . לא שכיון על ריחוק . והוא ע " ד עוד הם מדברים ואני אשמע . כי גם שטרם הקריאה הוא עונם וחוזר לעשות חפצם . עם כל זה אין שמיעה צודקת רק עודם מדברים . באופן שענין הכתוב ששכינה שרויה ביניהם . וזהו ויקשב . שבא להקשיב כדי לשמוע כשידברו . שאם לא כן לשתוק מויקשב ויאמר וישמע ה' . והוא ממש אומרו שכינה שרויה ביניהם . ואומר כי גדר זה בלבד הוא ליראי ה' . שהוא לאשר הם יראי ה' בלבד כי שכינה שרויה ביניהם כמדובר . אמנם מדרגה אחרת יש גדולה מזו . והוא כי ויכתב ספר זכרון לפניו . כאשר נוסף על היותם יראי ה' הם חושבי שמו . ושעור הכתוב אז נדברו יראי ה' . ועל אלה שידברו דברי תורה איש אל רעהו . אושרם הוא . כי ויקשב ה' וישמע . שהוא כי שכינה שרויה ביניהם כמדובר . אך גם ויכתב וכו' לאשר הם יראי ה' וגם חושבי שמו . ומאומרו איש אל רעהו מורה שלא בלבד בהיות שניהם עוסקים ומווכחים יש להם זה . כ " א גם בהיות איש אל רעהו . כלומר גם שלא ידבר גם רעהו אליו . כ " א זה ידבר וזה שומע בלבד כמדובר על אומרו יש ביניהם ולא אמר עוסקים בד " ת . ואמר נדברו ולא אמר דברו הוא כי הנה על פסוק ( תהילים קי״ט : צ״ט ) כי עדותיך שיחה לי אמרו . כי כאשר היה שומע מכל מלמדיו . היה עולה על לבו כי לא המלמד היה דובר בו כ " א גם העדות עצמה . כי התורה עצמה היא המדברת ע " י רוח פי המלמד . וא " כ מכ " ש שהמלמד עצמו בדברי התורה עצמה היתה כמשפעת בו מרוח קדשה . נמצאו שניהם נדברים . הלומד והמלמד . וזהו אז נדברו וכו' איש אל רעהו כאמור :
Leviticus.16.3.6 ועל הקושיא העשירית כי שם לא ידבר רק על יראי ה' . אך התנא או' סתם ב' שיושבים כו' . אומר כי ידוע כי אין התנא מדבר רק על הסדר האמתי כי תחלת חכמה יראת ה' . וגם התנא הזהיר על כך באומרו ( אבות פ " ג ) כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכו' ע " כ באומרו פה שנים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה . על מי שקדמה יראת חטאו ידבר גם הוא . כי לא במחוסרי יראת ה' ידבר . והנה היה מקום לומר כי גם מפסוק זה נלמד כי אפי' א' שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו . כי שתי הדרגות הן . כשיראי ה' הם שנים . כמשמעות אומר נדברו ל' רבים . אז מלבד היות ה' ביניהם . גם מקשיב ושומע . ומינה שאם אחד הוא לא יחשיבנו להקשיב ולשמוע . אך לא יבצר מלהיות שכינה עמו . לז " א אין לי אלא שנים . כלומר אל תעש אותו הדיוק ללמוד שאפילו א' שכינה עמו . כי דעלך . כי אין לי אלא שנים . כלומר כי אותו הדיוק איננו . כי לא יעדר הוא יתברך בהיותו שרוי עם האדם מלהקשיב ולשמוע כדי שנעשה שתי חלוקות . אחד ששכינה שרויה ומקשבת . ואחד ששרויה ואינה מקשבת . אך מנין שאפילו אחד שיושב וכו' . שיש לו צד שוה עם השנים שיושבין ויש ביניהם ד " ת . והוא כי כאשר בשנים אין שכרו שהוא יתברך שולח מלאך להיות עמהם . כי אם ששכינה עצמה עמהם כך ומנין שאפי' אחד וכו' שהקב " ה בעצמו קובע לו שכר ולא ע " י מלאך או שליח . שנאמר וכו' . וכנגד היותו יושב שהוא הוראת קבע . גם ה' קובע לו שכר קבוע . ומתמיד לעולם הבא . גם רמז באומרו קבע . בל יאמר איש אם כ " כ חביבה היא התורה . למה בהיות אחד יושב ועוסק בה יחסר לחמו בעולם הזה לז " א קובע לו שכר . לומר כי אדרבה זה חסדו יתב' לבלתי תת שכרו בעולם שהוא עראי . כ " א שכר של קבע שהוא בעולם העליון שהוא שכר עולם הקבע . וזהו שמביא ראיה מן הפסוק ישב בדד כו' . והוא כי למעלה אמר טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו שהוא עול תורה . וש " ת ומה יעשה במקום שאין לו חברים . אם לא ימצא במקום שיקיימוה בידו . לז " א אל יחוש כ " א ישב בעול תורה הנזכר גם שיהיה בדד . וגם שיראה כי אזלת ידו בעולם הזה אל יחוש כ " א ידום לה' . כד " א ( תהילים ל״ז : ז׳ ) דום לה' . כי הלא אם אין לו טובה פה . הלא נטל עליו . בעולם העליון אשר הוא עליו ולא בעולם שהוא בו :
Leviticus.16.3.7 גם תהיה כוונת הכתוב ע " ד זה . כי הנה אמרו רז " ל ( ברכות ס " ג ) שני תלמידי חכמים בעיר אחת ואין מתחברים יחד עליהם נאמר חרב אל הבדים וכו' . ע " כ יאמר פה ישב בעיר ואין אחר עמו . אז נטל עליו כי לא יאשם כי אין לו חבר :
Leviticus.16.3.8 והנה אחר או' ר' חנינא בן תרדיון מעלת התורה ששכינה שורה על העוסקים בה . בא אחריו ר' שמעון ואמר שאין צריך לומר בעסק התורה שאין בה פעולה . אלא אפי' בהיותם אוכלים ויש שם ד " ת שכינה שרויה עמהם . ולא בלבד תתן שלמות באוכלים כ " א גם במאכלים עצמם כאלו משלחן גבוה הם ומקדשים גם גויות אוכליהם ככהני ה' האוכלים משלחנו של מקום . וז " ל המשנה ר' שמעון או' ג' שאכלו על שלחן א' ולא אמרו עליו ד " ת כאלו אכלו מזבחי מתים שנאמר כי כל שלחנות מלאו קיא צוא' בלי מקום . אבל ג' שאכלו על שלחן א' ואמרו עליו ד " ת כאלו אכלו משולחנו של מקום שנאמר ויאמר אלי זה השלחן אשר לפני ה' :
Leviticus.16.3.9 ולבא אל ענין המשנה נשית לב . ( א ) למה אמר מנין שלשה כו' . למה לא יהי' כך במנין זולתו . ועל פי דרכנו נשית לב אומרו לשון עבר באומרו שאכלו . ולא אמר שאוכלים על שולחן אחד ואין אומרים עליו ד " ת וכו' . ( ב ) אומרו כאלו אכלו מזבחי מתים . היתכן שעל העדר ד " ת הכתוב תחשב האכילה תקרובת ע " ג . ( ג ) כי אין מהפסוק ראיה שנקרא זבחי מתים כלל כ " א שנמאס השלחן מקיא וצואה . ( ד ) כי אין נזכר מהפסוק העדר דברי תורה כלל . ( ה ) אומרו אבל שלשה שאכלו וכו' . כי מכלל האמור הוא כי ידיעת ההפכים אחד . ( ו ) כי מהפסוק זה השלחן אין נראה ראיה לזה כלל :
Leviticus.16.3.10 אמנם הנה טרם בא אל תכונת דברי המאמר . נשית לב אל זמן הד " ת הנאמרים על השלחן . מתי יהיו קודם האכילה או אחריה . והנה הנראה הוא כי טוב להיות אחר האוכל . והטעם אשר יפול לב אדם עליו בראשונה הלא הוא כי שמעתא בעיא צילותא . וע " כ טוב טוב הוא להניחה עד כלותו לאכול ולשתות שייטב לבו . וזה כיון רשב " י באמרו שלשה שאכלו ולא אמרו עליו ד " ת ולא אמר שלשה שאוכלין ואין אומרים עליו ד " ת . לרמוז כי אחר שאכלו הוא זמן האמר הדברי תורה . נוסף על זה יש טעם שני . והוא כי טוב להיות אחר האוכל שמא יקדים קנה לושט :
Leviticus.16.3.11 ויתכן לבא אל ענין המשנה . והוא כי מאז נברא העולם בעשרה מאמרות נתקדש בי' קדושות הן עשר כחות עליונות הידועות . והיה הכל זך האיכות עד עת חטא אדם ונתעכר הכל כנודע לאשר חננו ה' דעה . ולולא עון העגל היה חוזר ונתקן על ידי עשרת הדברות אחר פיסוק זוהמתם אשר קנו ע " י חטא אדם הראשון וראה יתברך לתקן את העולם כלו להחזירו לאיתנו . ע " כ לאדם אמר . לטהר ולתקן את עצמו יקיים תרי " ג מצות הכוללים את כללות האדם . שהם רמ " ח מצות עשה ושס " ה מצות לא תעשה לעומת רמ " ח איברים ושס " ה גידים . כי בהן יקנו כל חלקיו איכות טהרה וקדושה . כמאמרנו בכל נוסחאות ברכות המצות אשר קדשנו במצותיו . שהוא כי ע " י מצותיו יתברך מתקן חלאת זוהמת חומרנו ומקדשו חלף עכירות איכותו . כמבואר אצלינו על פסוק ( קהלת י״ב : י״ג ) סוף דבר הכל נשמע וכו' כי זה כל האדם . לומר כי אחר היות כל ענין הדרושים נשמע . סוף הכל הוא . כי להשלים האדם את עצמו . את האלהים ירא מעבור מצות לא תעשה . ואת מצותיו שמור שהם מצות עשה . כי שתיהן כללות כל האדם . כי איבריו וגידיו הם תרי " ג כמספרם שהוא ליקדש בם והוא האמור :
Leviticus.16.3.12 ועוד חשב יתברך מחשבות להקנות ג " כ איכות עילוי ותיקון לכל חלקי עולמו הלז . הלא המה דומם וצומח בעל חי בלתי מדבר ובעל חי מדבר . והוא כי ע " י חטאו של אדם שלט עכירות וחצוניות בעולם והוא יתברך מעלה איכות כל חלק מהם ע " י נחת שולחן אישי ישראל . והוא ע " י אכול האדם ושתו לחמו ומימיו וכל יתר מאכל שלחנו . יפשיט חלאת כל טומאתם ויעלה אל העשות חלק הגדול מארבעתם הוא האדם . הדומם הוא המים . והצומח בר ולחם וירק וכל פרי העץ אשר תוציא האדמה מכל מאכל אשר יאכל . וב " ח בלתי מדבר הוא בשר כל בהמה חיה ועוף . שעל ידי אכול אותם האדם והתקיימו בם . יעלו ליחשב כחלק ממנו . וע " כ להיות שע " י נחת שולחן האדם תיקון האדם והעולם שנברא בעשרה מאמרות . ע " כ צוה יתברך בעיקר המזון הוא הלחם אשר הוא אוכל יעשו בו עשר מצות . כאשר מנאום רז " ל ( ברכות נ " ח ) מעת החרישה והזריעה עד האכל . וגם לפרוש האדם עשר אצבעותיו על הפת אחר טהרת הנטילה . לבל ישרה כח עשר כחות חיצונים רק הקדושים . וגם סדרו לומר ולברך ברכת המוציא בעשר תיבות . ועל ענין זה הושוה השלחן אל המזבח . כי כאשר במזבח מתמרקת חלאת כל בחינה מבחינות העולם וקונים קדושה כלי שרת וניסוך המים מהדומם . מנחות וניסוך היין מן הצומח . והזבחים מבעלי חיים . וע " י עבודת המזבח עולים במעלה כנודע . כך השלחן על ידי האכל לאדם כי יעלו אל איכותו כמדובר . והנה כאשר במזבח הוצרך אש מן השמים והיות שם שכינה לבל יאחוז כח חצוני . ומה גם בזבחים הבאים על חטאים כי שם כח החטאות רובץ . כך השולחן למה שכל חלק מארבע בחינות לא יבצר ממנו חלאה מאז נתעבה מעולם . וגם האדם האוכל לא יבצר ממנו עכירות זוהמת נחש זולת טומאת אשמותיו החקוקים בעצמותיו ע " כ היה מקום לומר שבאכל על השלחן תחת התמרק חלאתם והדבקתם אל הקדושה . אדרבה תאחז הטומאה אשר במציאות מאז חטא אדם בה ותהי' האכילה זבחי מתים . ע " כ כאשר במזבח צריך אש מן השמים ושכינה . כי ע " כ נאמר על המזבח לפני ה' למען ע " י כך ידבקו כל הנעשה בו אל הקדושה . כן בשולח' צריך תורה מן השמים להשרות שם שכינה . למען המשיך כל הנאכל בו אל הקדושה כי יחשב כאלו אכלו משולחנו של מקום . ובזה יערב לנפש טעם התייחסם אוכלת בהעדר תורה אל זבחי מתים . האכילה בדברי תורה אל אוכלם משולחנו של מקום . כאשר נמשוך הביאור בס " ד :
Leviticus.16.3.13 ולמה שענין האכילה הוא להעלות את ד' חלקי העולם אל השלמות ואי דרך העליה רק מלמטה למעלה . ע " כ נצטוינו מרז " ל ( שם ל " ה ) כי טרם יאכל איש יאכיל בהמתו . כד " א ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואח " כ אכלת ושבעת . שהוא להעלות תחלה הצומח אל הב " ח בלתי מדבר . ואחר כך יעלה את הצומח והב " ח בלתי מדבר אל המדבר . ואחר הזנת גוף האדם מכל אשר למטה הימנו יבואו הדברי תורה שהם הזנת הנפש . וימשיכו הכל אל איכותה כמדובר :
Leviticus.16.3.14 ונבא אל ענין המשנה . והוא כי אחרי הודיע אלהים אותנו . כי ענין השולחן דוגמת המזבח והנאכל בו מעין הנאכל לאישים . ע " כ לא יוכן ליחשב כקרבן אם לא בהיות מספר האוכל בו כמספר הצריכין לעבודת המזבח . הלא המה שלשה . והוא כי אין הקרבן בלי שלשה . כהן בעבודה ולוי בשיר ישראל להתכפר . שאפילו קרבנות צבור היה המעמד במקומם . ובכן בהיות שלשה על השלחן מוכנים לכך . אלא שאם אמרו על השולחן דברי תורה . משרים שכינה ומקדשים השולחן ונעשה מזבח ומה שעליו קדש . וכמו שכהנים משולחן גבוה קא זכו כן הג' כאלו אכלו משלחנו של מקום :
Leviticus.16.3.15 וידענו מ " ש ז " ל בב " ר ( פ' ס " ח ) מפני מה מכנין את הב " ה מקום מפני שהוא מקומו של עולם . ועל כן בכל מקום שיזכור השראת שכינה באיזה מקום מכנה שמו ית' מקים . להורות שאין המקום סובלו אלא אדרבה הוא יתברך מקומו של המקום ההוא ולכן קרא את הקב " ה מקום פה למה שדעתו לומר שמשרה שכינתו על השולחן ההוא . וההפך בהעדר דברי תורה . כי שנים שאין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים הבלתי רואים פני שכינה . ומה גם בג' שהוא מספר מיוחד אל הזבחים כמדובר . שמורידין כח הטומאה על השלחן ונעשה מאכל שולחנן זבחי מתים כד " א ( תהילים ק״ו : כ״ח ) ויצמדו כו' ויאכלו זבחי מתים הוא זבח הע " ג . והביא ראיה מכל שלחנות וכו' . הרגיש אומרו כפל ענין קיא צואה וגם אומרו בלי מקום . שאם הוא שלא ישאר המקום פנוי הל " ל עד אפס מקום . ועוד מי נתן שם צואה . שאם מקיאים מהשכרות הנזכר למעלה צואה מאן דכר שמה . אך הוא כי כל שלחנות מלאו קיא מאשר תעו מן היין . וגם שם צואה היא הע " ג כד " א . ( ישעיהו ל׳ : כ״ב ) צא תאמר לו . כי צואה שהיא ע " ג שם היא . וע " כ זבחי מאכל שולחנם לתקרובת ע " ג יתייחס והוא זבחי מתים . ומי גורם זה היות' בלי מקום . שהוא מפני שאין שם שכינה הנקראת מקום . אשר היא שרויה כשיש דברי תורה אפילו בשנים כל שכן בשלשה וזהו אומרו בלי מקום שהוא מהעדר שכינה . וזהו בלי מקום ע " ד ויפגע במקום שארז " ל בב " ר ( פ' ס " ח ) שהוא הבורא יתברך . והעדר השכינה יהא בהעדר הדברי תורה כבמשנה הקודמת . ומה מתקו דברי התנא באומרו בסמוך כאלו אכלו משולחנו של מקום . לא אמר של הקב " ה לרמוז כי נמשך אחר לשון הפסוק שהזכיר . באומרו בלי מקום שאת מה שקרא הנביא מקום . קרא התנא מקום היא שכינה . ובזה נלמד בכתוב הזבחי מתים והעדר הדברי תורה . ואמר אבל שלשה שאכלו על שלחן וכו' ולא אמר ואם אמרו עליו וכו' לומר אל נא תאמר . כי אם בהעדר . שהדברי תורה הוא מקביל הזבחי מתים במציאותה . ישולל הרע הזה אך לא יהיה בו שלמות . לז " א אבל . כלומר אין המקביל העדר שהזבחי מתים . כי אם חיוב שלמות גדול כאלו אכלו משלחנו של מקום והביא ראיה מזה השולחן וכו' . הוא מ " ש פרק הרואה ( ברכות צ " ה ) פתח במזבח וסיים בשולחן . אלא בזמן שיש מזבח מזבח מכפר ובזמן שאין מזבח שולחנו של אדם מכפר . והוא כי זולת זה הוקשה לו בכתוב . אומרו ( יחזקאל מ״א : כ״ב ) המזבח עץ כו' וקירותיו עץ וכו' . כי הלא אין המזבח כי אם מאבנים במקום אדמה . ומזבח הקטור' ממתכת ומעץ פסול כנודע לפי הדין ואיך יאמר שהוא של עץ . וגם אומרו ארכו שני אמות כי אין אורך המזבח פחות מעשר אמות . אך ירמוז על הזמן הזה שהמזבח הוא של עץ חיים הוא התורה . וגבוהו ורוממותו תלוי בשלשה מסובין האומרים דברי תורה עליו . ואורך המשך הדבור שתי אמות . הוא מעט מתורה שבכתב ומקצת מתורה שבע " פ . ולהיות שתמה יחזקאל בראות מזבח עץ ובדרך הנזכר הפך הדין . ע " כ וידבר אליו המלאך ויאמר זה השולחן אשר לפני ה' המכפר בימי החרבן כמ " ש בגמרא ( שם ):
Leviticus.16.5.1 ומאת עדת בני ישראל וכו' . הנה מבלי הכניס עצמנו בצפוני סודות . ראוי לשים לב בצד מה . מה ענין השתי שעירי' הללו . ושישי' הוא יתברך כבודו לעומת עזאזל להטיל גורל איזה מהם לה' ואיזה מהם לזר ההוא . ולמה יחשיבנו יתברך לכך כי מה קש נדף הוא לפני אלהי עולם ה' . וגם כי מי חייב לתת לו שעיר ולא עוד אלא שישלחוהו לו המדברה :
Leviticus.16.5.2 והנה ארז " ל ( ויקרא רבה פ' כ " א ) שהוא להשחידו בל ישטין עלינו . והלא כמו זר נחשב הטע' הלז כי מי ישמע לדבר הזה ולא יבעת . באמת באמור מריה דאברהם . לא ימנע או ישראל זכאי בדינ' או בלתי זכאים . אם זכאים הם מה צורך להשחיד את המשטין . ואם בלתי זכאים מה בצע בהשחיד אותו . האם שופט כל הארץ לא יעשה משפט על העדר המקטרג . והלא הכל גלוי לפניו יתברך ולא יותר כחוט השערה לאיש כמעשהו . כמז " ל כל האומר הקדוש ב " ה ותרן יוותרו מעוי וכו' . ולא עוד אלא שתהיה מצות המקום עלינו להשחיד את המשטין עלינו לסכור פיו . כי משוא פנים יש בדבר חלילה . ועוד כי אדרבא הוא תת לו פתחון פה . לאמץ כח להשטין . באומר ראה בניך משחידי' אותי לבל אגלה את נבלותם וכדי בזיון וקצף . וגם בלשון המקרא לזר יחשבו . כל הרואה מקרא שכתוב גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל . שיורה חלילה השואה מה כמטילי' גורל בין שני שותפין חלילה . ועוד למה ישחטו מיד אשר עלה עליו הגורל לה' והשני יעמד חי עד סוף העבודה . וגם מלת חי מיותרת . וגם באומרו יעמד חי ראוי לשית לב אל ל' העמדה הלזה . ולא אמר ישאר חי לשלח אותו וכו' . ועוד אומרו יעמד חי כו' לכפר עליו . כי הלא לא עליו הוא מכפר כי אם על ישראל . ומהראוי יאמר לכפר בו או לכפר על העם . ועוד כי אחר שבשעיר החטאת אשר לה' . מכפר על הקדש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם מה צורך אל שעיר המשתלח . ואם החטאת הוא על דבר פרטי . למה הדבר הפרטי ההוא לא נכלל בכלל מה שמכפר שעיר המשתלח שהיא כפרה כוללת . ועוד אומרו וסמך אהרן את שתי ידיו כו' ונתן אותם על ראש השעיר . כי הלא אין נתינה צודקת בעונות שאין בם ממש וגם חלפו למו . וכן אומרו ונשא השעיר עליו את כל עונותם איך ישאם על עצמו ואינם . ועוד אומרו כפל ענין במלות שוטת ארץ גזרה ומדברה . ולא עוד אלא שאחר אומרו ונשא השעיר עליו אל ארץ גזרה אומר ושלח . והלא ע " י השולח הוא מה שישא השעיר אותם אל ארץ גזרה . ועוד כי אין דרך כפרה בכך להוליך השעיר המדברה . בלי הקטרה על גבי המזבח . רק להוליכו חי . והשליך אותו מההר להתחתך לאיברים :
Leviticus.16.5.3 אמנם לבא אל הענין נקדים שני הקדמות ( א ) בשום לב אל אחד מבחינות הקרבן הנאכל על גבי המזבח . מה צורך אל היות אש מן השמים . וגם למה הוא מצווה ג " כ להביא מן ההדיוט . ( ב ) למה היו תורמין בכל יום מחתת דשן מן המאוכלות הפנימיות . ושמים אצל המזבח והיה נבלע במקומו . ויתר הדשן היה נשאר עד ירבה בתפוח ומוציאין אותו חוץ למחנה אל שפך הדשן . ושתהיה הוצאת תרומת הדשן אל המזבח בבגדי שרד וההוצאה בתפוח בבגדי חול . ( ג ) מה ענין אומרו אשה ריח ניחח לה' האם ריח יתואר כלפי מעלה וגם למ " ש ז " ל ( ת " כ פ' ויקרא ) נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני . אין שייכות לריח בזה . ועוד כי א " כ בכל מצוה יאמרו נחת רוח לפני שאמר ונעשה רצונו . וגם לפי זה אומרו אשה ריח ניחוח וכו' . אין שייכות להזכיר האש לומר זה . וא " כ אומרו אשה בלתי מתיישב . וגם מעין זה לשית לב על פסוק ( בראשית ח׳ : כ״א ) וירח ה' את ריח הנחח . למה יוחס הדבר אל הריח ולא אמר כמ " ש בהבל וישע ה' אל הבל ואל וכו' :
Leviticus.16.5.4 אך הנה ידוע מספר הזוהר כי כאשר יחטא איש יברא בחטאו מלאך קטיגור חרש משחית . וכאשר יעשה א' מכל מצות עשה יברא מאיכות קדושתה מלאך קדוש . והנה אדם כי יקריב קרבן לה' על הרהור הלב אם עולה קרבנו או למ " ד על מצות עשה . או קרבן חטאת על שגגתו או אשם על אשר אשום אשם על נפשו . הלא זאת יעשה כי יסמוך ידו על ראש קרבנו והתודה את אשר חטא עליה כי ישוב בתשובה מחטאתו . ואז ע " י סמיכה זו בתשובה ווידוי . המלאך משחית אשר פעל ועשה שורה על ראש קרבנו . וע " כ צריך תכף לסמיכה שחיטה למען הכניע מיד הכח הטמא ההוא . והוא אשר שרוף ישרף באש על מוקדה על המזבח . והיה כאשר שורה על הב " ח ההוא הכח הטמא . גם כח קדושה הוא המלאך קדוש הנעשה ע " י תשובה ווידו . שהם שתי מצות עשה . ( א ) ושבת עד ה' . ( ב ) הסמיכה והוידוי שנאמר ( ויקרא ה׳ : ה׳ ) והתודה אשר חטא . גם אלה נמצאים יחד כאשר יקטירן את החלב ואת האברים על גבי המזבח . וע " כ הוא יתב' על האש יעשה ארבעה דברים . אחד כי את הקטיגור הוא המלאך משחית יכלנו עד בלתי השאיר בו שריד . ואת כחות הקדושה שבמצות עשה ישאב ויעלה אותן למעלה אליו יתב' . מזוקק מכל פקפוק אשר ימצא במצוה . כי אש המזבח תטהרנו ע " י טוב כוונתו בקרבנו . ועל זה נאמר אשה ריח ניחוח לה' והוא כי דרך המריח ורד או תפוח . כי יקריב הפרח שושן אל חוטמו . ויעשה כשואב ברוח אפו למעלה ריח השושנה או התפוח . ומעלה הריח הטוב וממשיכו למעלה . כן המתיק הוא יתב' משל נאה ומתקבל לומר ששואב קדושת המלאך קדוש הנעשה בקרבן אשר נח בו על ידי תשובה וסמיכה והוידוי . שואבו למעלה ע " י אש מן השמים . וזהו אישה ריח נחוח לה' . לומר כי ע " י אש הקדושה ריח ושאיבה של הנחת רוח עולה לה' :
Leviticus.16.5.5 ובזה מצאנו ראינו טוב טעם מ " ש ז " ל על סילוק הצדיקים . באומרם על פסוק ( שיר השירים ו׳ : ב׳ ) דודי ירד לגנו כו' דודי זה הקב " ה . ירד לגנו זה העולם . לערוגות הבשם אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות . לרעות בגנים וללקוט שושנים רואה איזה צדיק גמור שם ומריח בו וכו' . והלא יראה כי אין שייכות לריח בצדיק . אך תהיה המתקת המשל כי לא ימיתנו ע " י מלאך רוגז . רק הוא יתב' דרך נשיקה ישאב את נפשו למעלה ימשיכנה אליו כמריח הזה . ואמרו ריח נחוח לומר כי שתי סוגים יש שם . ( א ) כח הטומאה אשר עליו הביא קרבנו שהוא שורה בקרבן . ( ב ) כח קדושת התשובה . אמר כי מה שמריח וממשיך ומעלה . הוא בחינות מה שהוא נחוח . אך מה שהוא הפך זה שם יכלה ועל שתי הבחינות צריך אש מן השמים . למען בה לבדה העלות את הקדושה . ולמען ע " י הצטרף עם אש מן ההדיוט יותן בו כח לשרוף ולכלות כח המשחית הטמא ההוא . אך אינו כבודו יתברך שעל ידי אש הקדושה בלבד ישרוף הטומא' . ועל ידי כן מצוה להביא מן ההדיוט . וע " כ האש שבמאוכלות הפנימיות אשר שם עיקר אש . שמן השמים היה בו קדושה עצמית על כן צוה לנו ית' לתרום משם בכל יום מלא המחתה . ולשומו אצל המזבח והיה נבלע במקומו . כי קדוש הוא בעצם . אך השאר היה נשאר . ומתרבה בתפוח עד הוציאה אותו אל שפך הדשן : הקדמה ב' . והוא כי הנה מהות כל עון ופשע וחטאה אשר יחטא איש הישראלי . הלא הוא כי למה שכל אישי ישראל קדושים המה כי נפשות אלוה ממעל הנה . מה שאין כן כל יתר מכחישי ה' . וע " כ כל נפשות ישראל אחת הן כד " א ( בראשית מ״ו : כ״ו ) כל נפש ששים ושש . אך בעשו הוא אומר נפשות ביתו . כי ישראל מעולם האחדות כנודע . וע " כ ישראל תמיד רדופים הם מהם כי שורשם נגדיו . וידוע כי שרו של עמלק שהוא עיקר החצוני' הוא שטן הוא יצה " ר . וכל ישעו וכל חפצו להחטיא את ישראל והוא לידבק בקדושה ולטמאה . והוא מז " ל שהזכרנו בסמוך כי בכל עון אשר חטא יברא כח טמא . שהוא כי נותן כח בטומאה אשר השטן משם וממשיכתה עד נפש החוטאת . ופוגמת בה ובשורשה כנודע . והנה אין דבקות הטומאה בנפשות ישראל עצמי כי מי יתן טמא בטהור . וכמאמרם ז " ל כשישראל חוטאים אין דבקים בעון הרבה . ( במדבר כ״ה : ג׳ ) וזהו ויצמד ישראל לבעל פעור כצמידי' שהם רפויי' קצת . אך כשהם כשרים דבקים בה' לגמרי וזהו ואתם הדבקים בה' וכו' . והוא מה שכתבנו כי אין הטומאה מתדבקת בעצם בקדושה . ועל כן אמרו ז " ל שאפילו בהרהור תשובה נקרא הרשע צדיק . כי למה שהטומאה רפויה מיד ע " י הרהור תשובה נשמטת מהנפש בצד מה :
Leviticus.16.5.6 וזהו ענין מאמרם ז " ל בבראשית רבה ( פ' ס " ה ) וזה לשונו הן עשו אחי איש שעיר גבר שיידן כד " א ושעירי' ירקדו שם . ואנכי איש חלק כד " א כי חלק ה' עמו . רבי לוי אמר משל לקווץ וקרח שהיו עומדי' על שפת הגורן . ועלה המוץ בקווץ ונסתבך בשערו עלה המון בקרח ונתן ידו על ראשו והעבירו . כך עשו הרשע היה מתלכלך כל ימות השנה בעונות ובא יום הכפורים ולא היה לו במה יכפר . אבל יעקב מתלכלך בעונות כל ימות השנה ובא יום הכפורים ויש לו במה יכפר . אמר רבי יצחק לא שאיל הוא לה ולא שאילה היא ליה . ונשא השעיר עליו את עונותם עונות תם ע " כ :
Leviticus.16.5.7 והנה לנו במקומו דרך אחרת למאמר זה . אך גם זה הוא דרך אמת . והוא כי הוקשה לרז " ל אומרו איש שעיר כי מהראוי היה יאמר איש בעל שער . אך שעיר הוא שם אל גדי עזים . ע " כ אמרו שאמר לה יעקב . הן עשו אחי שעיר גבר שיידן מלשון שד כד " א ושעורים ירקדו שם . והוא כי הנה עשות זבח למטעמי יצחק לקרבן יחשב . כמאמרם ז " ל ( זבחים קי " ו ) כל האוכל מסעודה שת " ח מיסב בה כאלו אכל משלחן גבוה שנאמר ויאכל שם לפני האלהים . והנה רבקה אמרה ליעקב לזבוח גדיי עזים . אז השיב לה הלא לא יאות לי לזבוח שעיר כי השעיר הוא מצד הטומאה שע " כ השדים נקראו שעירים והלא זה יאות לעשו . וזה אמר הן עשו אחי איש שעיר גבר שיידן ואליו יאות השעיר כי נפשו משם . אך אנכי איש חלק כי חלק ה' עמו שהוא חלק אלוה ממעל . והוא ענין תחלה הקדמתנו זאת השנית . אך ר' לוי לא חש אל לשון שעיר כי קרוב הוא אל משמעות בעל שער . אך חש על אומרו חלק בהקמ " ץ התי " ת והלמ " ד . שאינו מענין חלק וחבל שהוא בצר " י וסגו " ל . ע " כ פירש ואמר משל לקווץ וכו' . ( ו ) והוא במה שנמצא כתוב ברעיא מהימנא ( פ' תולדות דף קמ " ב ) כי שני גדיי עזים ההם הם רמז לשני שעירי יום הכפורים ויהיה כי מאז רמזה ליעקב . לומר כי אם הוא לעצמו אינו צריך כי צדיק וישר הוא . יכין זכות זה לבניו . ע " כ השיב לה ואמר הן עשו אחי איש קווץ כו' . שהוא כשעיר בעל שער שהמוץ נדבק בו ואינו יוצא . כלומר אין זרעו צריך שעירי כפרה . כי הלא העונות הם כחות הטומאה . וזרע טמאים בהעוות' תדבק טומאה בטומאה כמוץ בקווץ וקשה להתפרד . והוא צריך שעירים לכפרה שאין לו במה יתכפר . אך אנכי איש חלק . כי הקדושה אין מבוא לטומאה מהעונות לידבק בה . והיא כדבר חלק כזכוכית לבנה שאין המוץ נדבק בה . רק יפול עליו כדבר משולל חיבור כי בקלות ינקה ממנו . וע " כ מבלי שעיר כפרה יש לנו במה להתכפר . כי יום הכפורים מצד עצמו בלי קרבנות מספיק כי עצומו של יום מכפר . וזהו אל הנוגע אל זרעי וגם על הנוגע אל עצמי יש עיכוב . כי אולי ימושני אבי וכו' :
Leviticus.16.5.8 ובזה נבא אל הענין . והוא כי ראה הוא ית' כי הנה בכל קרבן יש שתי בחינות . ( א ) טומאת החטא השורה על ראש הבהמה ע " י הסמיכה והוידוי . ( ב ) כח קדושה של הפשובה וטוב הכונה . והם כמעט כשקולים זה לעומת זה . ויש לאל יד אש מן השמים לכלות הכח הטמא . ולשאוב כח הקדושה כמדובר בהקדמה הראשונה . אך אם בסמיכת היד יחולו על ראש השעיר אלף אלפים רבבות כחות הטומאה . וכח אחת של קדושה בלבד . איזה הדרך יהיה מקום לכלות כל הטומאות ההם כי רבות הן . מלעלות על מזבח ה' . כי תמלאה טומאה לעומת קדושה אחת בלבד לשאוב אותה . והן זאת ראה אלהים ביום הסליחה . והוא כי היה חטאת הכהנים מתכפרים בפר . ואומרו והקריב אהרן את פר וכו' וכפר בעדו ובעד ביתו . ובשעיר של שם מכפר על טומאת מקדש וקדשיו כאומרו ושחט את שעיר החטאת כו' וכפר על הקדש וכו' . נשארו מליכפר כל יתר עונות כל אלפי רבבות ישראל בכל מקום שהם וכל עונות של כל אחד מהם הם במספרם כחות הטומאה . נמצאו של כל ישראל אלפים ורבבות אין מספר לגדודם . כי אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם הם ימנו . ואיך יושמו על אש המזבח תוקד בם עד כלותם . ואין לעומתם שורה כח קדושה בסמיכה . כי אין כל ישראל מסמיכים ומתודים רק הכהן הגדול בעד כלם באומרו וסמך את שתי ידיו עליו וכו' . ומה גם כי אפילו יצוייר יסמכו כל איש ישראל את ידיהם ויתודו האם היה זכות א' של תשובת כל א' לעומת אלפי עונות אשר לו . על כן היתה עצת קדוש ישראל לבלתי הקריב השעיר ההוא על המזבח . כי אם לשלח אותו לעקור כל כחות הטומאה אשר נחו עליו על ידי הסמיכה :
Leviticus.16.5.9 וזה מאמר הכתוב וסמך אהרן את שתי ידיו וכו' והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ונתן אותם על ראש השעיר . שהוא כי ע " י הסמיכה הוא נותן ממש אותם על ראש השעיר . כי כל המשחיתים שנעשו בהם ניתנים על ראשו . וע " כ לא יאות ינתנו על מזבח ה' רק ושלח ביד איש עתי המדברה אל שורשה . והוא כי כל עון ופשע וחטאה אשר יחטא איש . היא תת כת בטומאת השטן המחטיאו . ועל ידי החטא ההוא יפרד האיש מהקדושה . וימשך טומאה מבחינת העון ההוא מטומאת מחטיאו אל נפשו . ועל כן בבא יום הכפורים עם התשובה . הלא מה שתשובה תולה ויום הכפורים מכפר . מספיק להשמיד הכחות טומאת אשמותיו מנפשו . כמשיב יד החלק להעביר המוץ כנזכר במאמר שבהקדמה השנית . ואחר הפרדס ממנו על יד סמיכת הכהן את ידיו על ראש השעיר בעד כל ישראל . ניתנים כלם על ראש השעיר ואז ונשא השעיר את כל עונותם אל ארץ גזרה . והוא כי ידענו כי זה לעומת זה עשה האלהים . וכאשר בקדושה יש ארץ חיים למעלה למשכיל . כך בטומאה יש ארץ לעומתה למעלה נגד המדבר ההיא וההיא תקרא ארץ גזרה . והוא מקור הטומאת הנעשות מהעבירות . כי משם ניתקו ובחוטא ניטעו ועתה ישובו אל מקורן והוא כאומר אליו טול לך מה שהבאת . והוא על ידי השעיר שהוא מסיטרא דיליה . אך מה שישתלח אל המדבר אינו כי אם השעיר . וזהו ושלח את השעיר המדברה . כלומר אך העונות שעל השעיר עצמו נושאם אל המקום שלמעלה לעומת המדבר ההוא היא ארץ גזירה כי חלקו הוא כמדובר :
Leviticus.16.5.10 ועדיין צריך לדעת . כי אחר שתשובה תולה ויום הכפורים מכפר . מה צורך החזרת כבשונות שאמרנו להחזיר כחות הטומאה אל מקורן . אמנם לזה נשית לב אל אומרו לכל חטאתם האמור בכתוב שהוא משולל הבנה . והראוי הוא יאמר וכל חטאתם . ועוד מה זה הסדר עונות ופשעים וחטאות . שאינו לא מהקל אל החמור ולא מהחמור אל הקל . וכן לבא אל הענין נעור באשר הנביא דבר . באומרו ( מיכה ז׳ : י״ט ) ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם . הלא ראוי לשית לב . כי הראוי יאמר כל חטאתינו ע " ד אומרו עונותינו . מאי כל חטאתם שהוא כמדברים על זולתם ואינם . ועוד מה ענין כבישת עונות לומר יכבוש עונותינו והראוי יאמר יסלח או ימחול וכיוצא . וגם אומרו ותשליך לנוכח ולא אמר וישליך מעין אומרו יכבוש :
Leviticus.16.5.11 אך הנה הורה לנו רשב " ל בגמרא ( יומא פ " ו ) כי גדולה תשובה שזדונו' נעשים כשגגות שנאמר וכו' . ופריך איני והאמר רבי פלוני בשם רשב " ל גדולה תשובה שזדונות נעשים כזכיות . ומשני כאן מאהבה כאן מיראה עד כאן תורף הענין . והוא מבואר אצלנו בחבצלת השרון . אך נינקוט מיהא כי בהיות התשובה מאהבה נעשים זכיות וכשהיא מיראה נעשים כשגגות שהם חטאות . והלא לפי זה השב מאהבה אין צריך שעיר המשתלח לכפר ולא להוליך לעונות ישראל אל ארץ גזרה כי הלא נהפכו לזכיות . אך אין זה צריך רק לשבים מיראה שנעשים חטאות . ואז את החטאת שהם העונות שניתש כחם הוא שנושא השעיר אותם לשקעם שם בל יזכרו עוד :
Leviticus.16.5.12 וזה ענין מאמר מיכה הנביא . שאומרים ישראל כאשמים על עונותם . ומדברים אליו יתברך שלא לנוכח על אשמותם . כי יבושו לדבר לנוכח הנה הוא יתברך לעתיד ישוב ירחמנו . כאומרו בפסוק הקודם נושא עון וכו' לשארית נחלתו שהוא לעתיד והנה מעתה מי יתן ייטיב לנו . שגם שלא יעשה מהעונות זכיות . לפחות יכבוש עונותינו שיתיש רוב כחם כדחוקים תוך מכבש . שהוא שיעשה אותם שגגות הנקראות חטאות . וש " ת מה יועיל אחר שנשאר רושם . הלא הוא כי אחרי כן ותשליך במצולות ים כל חטאתם של העונות הנזכר . שאחר שתכבשם ויעשו חטאת . את חטאתם שעשו מהם תשליך במצולות ים . שהוא נבלעים תוך עומק החצוניות הנקרא מצולות ים כנודע ליודעים חן . שלא יזכרו ולא יפקדו עוד . וטרם כבוש העונות דבר שלא לנוכח אך אחר אומרו יכבוש עונותינו שנעשים שגגות . אז ערבו אל לבם לדבר לנוכח ולומר ותשליך :
Leviticus.16.5.13 וזה יהיה ענין מקרא שכתוב פה בתורה . והתודה עליו את כל עונות בנ " י ואת כל פשעיהם . וש " ת מה צורך כי אין יום הכפורים מכפר אלא עבירות שבין אדם למקום שאין בהם מיתת ב " ד . ולשאר כבר קדמו תשובה ויה " כ ומה צורך . הלא ידוע כי תשובה תולה ויה " כ מכפר ועצומו של יום קיימא לן דמכפר לגמרי . ומה גם אם היתה תשובה מאהבה שנעשים זכיות . מבלי שעיר זה . לזה אמר לכל חטאתם . לומר מה שצריך כל זה הוא לכל חטאתם . כלומר בשביל חטאתם של עונותם ופשעים הנזכרים . שהוא לאשר שבו מיראה ונעשה העונות והפשעים חטאת . על אלה צריך סמיכה ווידוי על ראש השעיר . כדי שונשא השעיר אותם אל ארץ גזרה . היא ארץ של החצונים שלעומת ארץ החיים והיא גזרה . להשתקע שם שלא יזכרו ולא יפקדו . והוא מאמר הנביא באומרו ותשליך במצולות ים כל חטאתם . כי הלא הוא מקום א' כי היא ארץ גזרה . גם תקרא מצולות ים כנודע . ואם יאמר נא ישראל א " כ איפה ישליך אותם ית' אל מצולות ים . ומה בצע בשעיר ולחלוק כבוד לשטן . הלא הוא כי למה שהשני גדיי עזים שעשה יעקב שהם דוגמת שעירי יה " כ כמפורש ברעיא מהימנא ( זוהר שם ). וכתבנו שם ששעירים היו מחלק ובחינת עשו ואדרבא הרגו בחניתו . כי על ידם נתברך הוא ברכות שהי' בא לקבל עשו בעצת אביו . ע " כ רצה ית' יותן לשרו שעיר א' לפייסו על השעירים ההם . וישתלחו לו עונות ישראל עליו שהוא דרך כבוד כדורון בכלי . ובזה ימחול כדין בעל שהוריד אריסין על שדות אשתו . שאם שלחו לו מפרי השדה מעט דרך כבוד . מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל . כי מן הסתם מחל :
Leviticus.16.5.14 והנה זה כתבנו לפי פשט הכתוב שאומרו ונשא השעיר כו' הוא כפשוטו על שעיר המשתלח . אבל לדעת רבי יצחק בסוף מאמר שהזכרנו דאמר לא שאיל הוא לה ולא שאילה היא ליה וכו' . שמפרש ונשא השעיר עליו על עשו עצמו . כי נפשו שהיא מעיקר טומאת שרו היא הנושאת עונות ישראל אל שורש טומאתו הנקראת ארץ גזרה . אך מה שושלח אותו הוא את השעיר הנזכר למעלה הוא המדברה בלבד . ובזה ג " כ אינו כפול ומשונה הלשון . פעם ארץ גזרה ופעם מדבר . ופירוש דבר באומרו לא שאיל הוא לה ולא שאילה כו' . הוא כי לדעת הראשון אומרו שעיר בפסוק הן עשו אחי איש שעיר . הוא' כמשמעו כאומרו שד כד " א ושעירים ירקדו שם . אלא שאין הכונה שעשו עצמו היה שד כי אם שהוא שיידן מאיכות שדים . נמצא שעשו הוא שאול אל התיבה כי התיבה כמשמעה . והוא מעין מה שהוא השעיר וכו' . ודעת רבי לוי הוא כי אומרו שעיר אינו כמשמעו אלא כאומרו בעל שער . נמצאת התיבה מושאלת אל השער הוא עשו . כי הוא הבעל שער . והתיבה שמשמעה שעיר ממש היא כמושאלת אל עשו שהוא בעל שער והיא שלא כמשמעה . ואמר רבי יצחק לא כדברי הא' שהוא שאיל לה . ולא כדברי השני דאיהי שאילה ליה . אלא שעשו עצמו שד הוא ושעיר . כי נפשות הרשעים כמוהו שדים יקראו . והביא ראיה מפ' ונשא השעיר עליו וכו' . שהוא שהוקשה לו בכתוב כי יש כפל ענין ובמלות שונות שהם שתי קושיות . ועוד שהיה לו להפך ולומר ושלח את השעיר במדבר ונשא השעיר עליו את כל עונותם . ועוד כי למעלה אמר פשעים ועונות וחטאים ובפסוק זה לא אמר רק עונותם . אך הוא . כי נפש עשו הוא שד כי שעיר ושד הכל דבר אחד . היא הנושאת מעל השעיר את עונות של הנקרא תם . הוא זרעו של הנקרא תם . ואחר כך ישלח את השעיר הנ " ל במדבר . הנה זה הוא על ענין מציאות השעיר וצורך הסמיכה עליו והשתלחו :
Leviticus.16.5.15 ועדיין צריך לתת טוב טעם אל צורך הגורלות והעמדתו חי לפני ה' עד השלם עבודת הפר ושעיר של שם . אך הנה לבא אל הענין נזכירה מאמר חכמי האמת . האומרים כי כאשר צוה אליהו ( מלכים א' י " ח ) קחת שני פרים אחד להעלות לה' ואחד להעלותו נביאי הבעל לעבודת גלולים . כי הפר של העבודת גלולים היו מושכי' אותו . ולא היה נמשך עד בא אליהו ז " ל ולחש לו באזנו . ואמר לו אל ירע בעיניך שנפלת בגורל הע " ג ולא בגורל ה' . כי דע לך כי גם בך מתקדש שם שמים . בראותם כי אין אש מן השמים יורדת עליך כמו בשל ה' ואז נמשך . וע " ד זה אחשוב היה גם פה . כי הלא לא תבצר מהשעיר המשתלח לעזאזל הקפד' פר של נביאי הבעל שע " י אליהו . ע " כ מה עשה הוא יתב' . צוה לקחת' כאחת לשום אות' כאחת ולהגריל עליהם . כי קצת הקפדה ישבית הגורל . ואחרי כן יעמד חי לפני ה' . כלומר שגם הוא חשוב לפניו יתברך אחר שעל ידו מתכפרים בניו וזה אמר יעמד חי . הוא כלו' העמדה ועליי' יש לו בהיותו חי לפני ה' . ומה היא מעלתו אחר שהוא חלק עזאזל . לזה אמר לכפר עליו . כלומר שרב טוב לו אחר שמוכן לכפר עליו לישראל . שהוא במה שניתן עליו . שהוא מאמרו יתברך ונתן עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם וכל זה למה נצטרך להפיס דעתו . לז " א לשלח אותו לעזאזל המדברה כלומר שע " כ צריך להפיס דעתו . בל ייצר לו על הניתן לכחו' הטומאה . ע " ד מאמר רז " ל על פר נביאי הבעל שע " י אליהו . ואשר כמו זר יחשב לו היות השכלה לבעל חי להקפיד ושיצטרך ית' להפיס דעתו . ואמר שאם אינו ענין לגופו יהיה ללמוד ממנו על איש ועל אדם . שיחוייב כל איש להסיר קנאת איש מרעהו . לבלתי תת יתרון לזה על זה . בהיותם שוים באיכות כשני השעירים הללו וישיתו לבו לפייסו . ק " ו מבעלי חיים שהקפידה תורה לבל הטיל קנא' . ומה גם עתה באישי ישראל :
Leviticus.16.29.1 והיתה לכם לחוקת עולם וכו' . ראוי לשית לב . כי איך יתכן תהיה כל העבודה הנזכר לחוקת עולם ואינה רק בפני הבית . ואם חוזר אל אומרו תענו את נפשותיכם . למה קראה חוקה ואינה דבר משולל טעם וסברא . כי לכפר צריך תשובה גמורה והיא ע " י צום . ועוד אומרו כי ביום הזה יכפר עליכם כו' ולמה כפל לכפר ולטהר . ועוד כי באומרו לטהר אתכם יורה כי ה' הוא המטהר אותנו . ומאומרו לפני ה' תטהרו יורה כי הן הם המטהרים את עצמם . ועוד למה חזר ואמר ועניתם את נפשותיכם הרי נא' בעשור לחודש תענו את נפשיתיכם . וגם למה חזר ואמר חקת עולם . ועוד אומרו וכפר הכהן וכו' וכפר את הקדש וכו' . כי הנה אחר אומרו למעלה ענין הכפרה ע " י אהרן היה לו לסמוך ולומר שגם אשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו גם יכפר כאהרן . ולא אחר שסיים ענין העבודה ונעתק לדבר בענין העינוי והשביתה ממלאכה . ועוד מה שחזר ואמר והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בנ " י . כי כל זה נאמר למעלה זה פעמים ועוד אומרו מכל חטאתם אחת בשנה למה השמיט עונות ופשעים שהזכיר למעלה . ועוד אומרו אחת בשנה מי לא ידע כי אחת בשנה היא ולא שתים . מלבד דרשת הגמרא :
Leviticus.16.29.2 אמנם בא ית' ללמד דעת את העם בל יעלה על לבם . שחפץ ה' הוא לענות אדם נפשו וחפץ צומות הוא . ולא כן הוא . כמאמר הנביא ( ישעיה נ " ו ) הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע . כי מי יתן והיה האדם פותח חרצובות רשע . כי יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' בתשובה שלמה ולא יצום . כי אין חפץ לה' רק בתשובה שלמה ולא יצטרך לענות נפשו . כי הלא אין העינוי טוב מצד עצמו במקום תשובה ראויה כ " א למען הכניע לב הקשה לשוב . טוב להתענות להכין דרך התשובה . והוא במה שידענו מרז " ל ( יומא פ " ז ) כי שלשה חלוקי כפרה הם ותשובה עם כל אחד מהם . עבר אדם על מ " ע ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו . עבר על מצות ל " ת שאין בהם כרת או מיתת ב " ד תשובה תולה ויום הכפורים מכפר כו' . הנה כי תשובה ויום הכפורים הם המכפרים :
Leviticus.16.29.3 ונבא אל הענין . אמר הלא צויתי על סדר העבודה שדברתי עד כה שהיא קרבנות מבעלי חיים . והנה יש גם קרבן האדם עצמו לענות נפשו ולמעט חלבו ודמו . אל יעלה על רוחך שבעינוי נפשך אני חפץ . כי מי יתן והיתה זאת לכם לחקת עולם מה שתענו את נפשותיכם . שלא תצטרכו אל העינוי ולא תעשו אותו רק דרך חוק בעלמא בלי כעס . כי בלעדו תבטחו בכפרה . שע " כ וכל מלאכה לא תעשו וכו' כי יום טוב הוא לכם . כי תבטחו כי ביום הזה מבלי הצום יכפר עליכם לטהר אתכם . ובמה תכפרו בלעדי העינוי הלא הוא במה שלפני ה' תטהרו . שהוא שתטהרו אתם מעצמכם מחרצובות ואגודות מוטה כי יעזוב רשע דרכו וכו' . ולא בלבד בנגלה כ " א לטהר הלבב בפנים . אשר הוא בלתי נגלה רק לה' לבדו הרואה ללבב . וזהו לפני ה' תטהרו . לומר כי מה שהוא לפני ה' . שהוא הלבב הבלתי נגלה רק לפני ה' כד " א וה' יראה ללבב אותו תטהרו כי מה בצע בעינוי אחר התשובה הזאת . רק לחוקת עולם בלי טעם . באופן כי שבת שבתון היא לכם . כלו' שבתון מצד עצמו על שמחת הכפרה . אך מה שועניתם את נפשותיכם יהיה חקת עולם בלבד :
Leviticus.16.29.4 ועוד טענה שנית . והיא כי הנה וכפר הכהן וכו' וכפר את מקדש הקדש מטומאת מקדש וקדשיו . ואת המזבח אולי הוקרב בו דבר שלא כמצותו . ועל הכהנים ואגב ועל כל עם הקהל יכפר . כי בזה יש שני דברים . כי הכהן הוא עושה את הכל . וגם יראה לכם שאגב בלבד הוא מה שעל כל עם הקהל יכפר . וא " כ תקל בעיניכם הכפרה . כי בלי שתעשו אתם דבר מתכפר לכם . וע " כ והיתה זאת לכם לחקת עולם שתענו את נפשותיכם שלא תהיה כפרתם בלבד ע " י הכהן כי אם גם לכם . ואינו מכביד עליכם כי אינה כי אם אחת בשנה :
Leviticus.16.29.5 או יאמר והיתה זאת וכו' לומר טעם אחר אל הענוי . והוא כי אין יום הכפורים מכפר רק על מה שאין בו כרת ומיתת ב " ד אך לא על החמורות . ע " כ מלבד כפרת יום הכפורים צריך תהיה זאת לכם לחוקת עולם להכין לכפר מכל חטאתם . שהוא לרבות גם הבלתי מכפרים ביום הכפורים . כי תשובה תולה ויום הכפורים תולה וייסורין ממרקין . ויהיה הענוי להגין מהיסורין שגם העינוי יסורין הוא . וגם הוא אחת בשנה כבקודם . והוא כי מה שאמרו שאין י " כ מכפר על כריתות ומיתות ב " ד . היינו עצומו של יום וקרבנותיו . אך העינוי נפש לא יבצר מלהועיל בהם בכל או במקצת :
Leviticus.16.29.6 או יאמר והיתה זאת וכו' . לומר הלא אמרתי שמכפר על עונות ועל פשעים . מי יתן והיתה זאת לכם לחוקת עולם . במה שלא תהיה רק לכל חטאתם . כי לא תחטאו כי אם שוגג וזהו לכל חטאתם . כי אז אין ספק שלא יהיה הצום רק דרך חוק בעלמא :
Leviticus.16.29.7 או יהיה ענין הכתובים והיתה זאת לכם וכו' כי ביום הזה יכפר וכו' . לומר הלא באשר אני מצוה אתכם . הלא תראו כן תתמהו בראות שני הפכים בנושא אחד כי תראו כי הוא יום עינוי נפש שמורה על יום צרה כענין הד' צומות . ומה גם שהם חמשה עינויים . ולעומת זה תראו שהוא יום שבתון כי נאסר במלאכה . יראה שהוא יום שמחה וששון כיתר חגים . ואם הוא כי הוא על בטחון הכפרה למה נענה נפשנו . ומה גם כי עצומו של יום מכפר בלבד העבודה הגדולה הנעשית בבהמ " ק . לז " א הנה אין ספק כי והיתה לכם בעיניכם . כלומר כחק בלי טעם והוא כי תראו כי תענו את נפשותיכם ולעומת זה תראו כי וכל מלאכה לא תעשו וכו' . שיורה היות יום שמחה כרגלים והוא יום שתענו בה' ענויים . אך אל תשיתו לב . כי דעו איפה כי עם השמחה של הכפרה צריך עינוי . והטעם הוא כי מה שביום הזה יכפר וכו' הוא על מנת שלפני ה' תטהרו אתם עצמכם בתשובה שלמה . כלו' וע " כ צריך עינוי להכין אותה ולסעדה :
Leviticus.16.29.8 או שעור הכתוב . לפי זה כי הנה יש מציאות כפרה . ויש טהרה שהוא זכות ולבניית עצמיי כענין הגיע עד גדר יחשבו הזדונות כזכיות . שהוא מהיות מן אהבת הלב . כמפורש בגמרא ( שם פ " ו ) על מאמר רשב " ל גדולה תשובה וכו' ומסיק כאן מאהבה וכו' . וזה יאמר כי ביום הזה יכפר אתכם מציאות כפרה אך כדי לטהר אתכם שתהיה גדר הטהרה . צריך שלפני ה' תטהרו . שהוא כי במה שהוא לפני ה' שהוא הלבב . תטהרו . כי הש " י יראה ללבב שהוא דבר שמתייחס מציאותו לפני ה' ולא לפני הבריות . בו תטהרו שהוא בלבב :
Leviticus.16.29.9 ולהמשיך דרכנו בכתובים . יאמר שעל כן להשיג גדר זה צריך העינוי . ועוד טענה שנית . והיא כי הן אמת כי שבת שבתון הוא לכם . והיות היום יום שמחה ושביתה הוא העיקר עם כל זה מה שועניתם את נפשותיכם הוא חקת עולם . למה שישאר חק לעולם . והוא כי יבא זמן שתבטל עבודת ב " ה ובמקומה צריך עינוי . כי הלא הן אמת שגדולה עבודה אך לא לעולם תהיה . כי הנה וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו לכהן שהוא בבית ראשון . וגם מרובה בבגדים שהם של בית שני . וזהו ולבש את בגדי הבד כו' וכפר כו' . הנה כל הזמן הזה שבת שבתון בלבד הוא . ולפי האמת אין צריך עינוי . אך מה שאמרתי ועניתם את נפשותיכם חקת עולם . הוא כי אחר השני בתים של שני שינויי כהנים . לא ישאר לכם תיקון רק הצום . ואז והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם . כי אז היו צריכים עינויים הרבה ועכ " ז אטריח רק אחת בשנה :
Leviticus.16.29.10 או יאמר והיתה זאת וכו' שאומר הוא יתברך . הנה תהיה זאת היא מצות העינוי לחוקת עולם . כלומר לבלי צורך רק חקת עולם מבחי' חקה . אם יהיה לכפר על בני ישראל על כל חטאתם . כלומר אם לא יהיה לכם רק חטאת שוגגים בלבד ולא עונות ופשעים . גם שתהיה אחת בשנה . שבמה שחטאו שנה אחת תשיבו לחטא וכן בכל שנה . לא אקפיד כל עוד שהם שגגות בלבד :
Leviticus.16.29.11 או יהיה שעור הכתובים בדרך אחרת . והיתה זאת לכם וכו' כי ביום הזה וכו' . לומר הנה ספרתי לכם סדר עבודת יום הכפורים . דעו כי זה אינו לעולם . אך מה שהיתה לכם לחוקת עולם . הוא שני דברים הצום ושביתת המלאכה . כי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם וגם שכל מלאכה לא תעשו . והוא כי יבא זמן שלא תהיה עבודה עצומו של יום . וזהו כי ביום הזה כלומר ביום בלבד יכפר עליכם . וע " כ לטהר אתכם צריך עינוי . כי לטהר אתכם צריך שלפני ה' תטהרו בתשובה שלמה . באופן כי שבת שבתון לענין המלאכה . והעינוי שהוא ועניתם וכו' ישאר לחקת עולם . והיא כי העבודה לא תתמיד . רק מה שוכפר הכהן וכו' . ואשר יקום אחריו שימלא את ידו בבית שני ללבוש את הבגדים שהוא מרובה בבגדים . אך אחרי כן לא תהיה עבודה . ע " כ והיתה זאת לכם שהיא עינוי ושביתה . על הזמן ההוא שאין עבודה צריך העינוי כמדובר . ומה גם שהיה אחת בשנה כמדובר למעלה . שאדם חוטא ומביא קרבן ומתכפר ביום הכפורים . וחוזר אל רשעו הקודם והוא יתברך חוזר ומכפר . מה שאין כך דרך בשר ודם . כאשר קרה לשמואל עם הזקן ( ביצה י " ו ) על ששני פעמים שכח מלערב לא מחל לו בפעם השנית . אך הוא יתברך אומר אפילו תהיה ענין מחילה אחת בכל שנה ושנה מוחל פעם אחת בשנה :
Leviticus.16.29.12 והנה הפירוש הזה בכתובים . אחשבה כוונו אותו רז " ל בפסיקתא כאשר הובא בילקוט בתהלים סימן ל " ב . וז " ל אשרי נשוי פשע אמר רבי ברכיה הכהן דהוא מנשי חובינן וסולח לעונינו בכל שנה ושנה . שנאמר והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בנ " י . את מוצא ביום הכפורים בא שטן לקטרג את ישראל והוא פורט עונותיהם ואומר רבון העולמים גנבים הם ישראל . והקב " ה פורט זכיותיהן של ישראל . מה עושה נוטל קנה מאזנים . והוא מעיין את העונות כנגד הזכיות . והן שוקלין אלו כנגד אלו ושתי כפות של מאזנים שוות . והשטן הולך להביא עונות וליתן בכף עונות ולהכריע . מה הקב " ה עושה נוטל את העונות מתוך הכף ומטמינה תחת פורפירא שלו . והשטן בא ואינו מוצא שם עון שנא' יבוקש את עון ישראל ואיננו . כיון שהשטן רואה כן אמר לפניו רבון העולמים נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה . לכך דוד משבחם לישראל שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ע " כ :
Leviticus.16.29.13 וראוי לשית לב מה ענין השכחה הזאת כי אין שכחה לפניו ית' . ועוד שמורה שתחלה הוא שוכח ואחר כך סולח ואיך תפול סליחה על הדבר השכוח . ועוד כי אין ספק שהסליחה הוא העיקר יאמר שהוא סולח ולא יזכיר השכחה . ועוד שמביא ראיה מפסוק והיתה זאת וכו' . ויש זולתו רבו מספור שמזכירים כפרתו ית' את ישראל ביו " ה . ועוד איך יתקשר לזה אומרו את מוצא וכו' . ועוד אומרו בא שטן וכו' ואומרו גובים הם ישראל . האם ספו תמו כל עונות ישראל בכל שנה ולא נשאר בלתי אם היותם גנבים . ומה גם שאומר פורט עונותיהם שמורה כי רבים פשעיהם ואיך יוצא בגנבים בלבד . ועוד אומרו מה עושה נוטל קנה של מאזנים וכו' . מה ענין אומרו נוטל קנה של מאזנים והל " ל נוטל המאזנים . ועוד מה צורך להשמיענו נטילת המאזנים ולא אמר מעין שיהיו המאזנים שוות . ועוד היתכן שבכל שנה ישתוו הזכיות והעונות של ישראל ולא יעדיפו אלו על אלו . ועוד מה שעושה אח " כ להטמין תחת פורפיר' שלו . לא ימנע או נמחלו או לא נמחלו . אם נמחלה אין צורך להטמינה ואם לא נמחלו מה תועיל ההטמנה וכי משוא פנים יש בדבר . והא קב " ה לאו וותרן הוא . ועוד אומר נוטל וכו' . כי הנה העונות למעלה הן הנה כחות הטומאה המתהוים מחטאת בני האדם ומפשעיהם . ואיך ידיו יתברך תכלית הקדושה יטלו כחות הטומאה ולא עוד אלא שיטמינה מתחת למדיו . עוד אומרו שנאמר יבוקש וכו' שאותו הפסוק ידבר לעתיד לבא ולא על יום הכפורים של כל שנה ושנה . ועוד אומרו כיון שהשטן רואה כן אמר לפניו נשאת וכו' מה כונתו באומרו פסוק זה . ועוד באומרו לכך דוד וכו' מהו לשון לכך הל " ל וכן דוד משבחם :
Leviticus.16.29.14 אמנם הנה הוקשה לבעל המאמר בכתוב . שאם אומרו נשוי הוא לשון סליחה היה ראוי יהיה אל " ף בסופו ולא ביו " ד כמו נושא עון . ועוד שאיך יתכן יהיה העון החמור מכופר והחטא שהוא השוגג מכוסה לבד . על כן על העון אמר דהוא מנשי וכו' . והוא כי דרך המלך עם משרתיו עושי רצונו . שבהעוותם יעבור על פשע . אך אם ישנו וישלשו בחטא אחד לא יאבה לסלוח . כי יאמר הלא מכעיסים אתם אותי פעם ושתים . ולא דעת ולא תבונה לאמר . אתמול חטאנו על הדבר הלז ויסלח לנו כרוב רחמיו ואיך נשוב ככלב שב על קיאו לחטוא לו בדבר ההוא בעצמו על דרך מה שכתבנו שקרה לההוא סמיא עם שמואל כדאיתא במסכת יום טוב ( שם ) על ששכח שני פעמים מלערב ערובי תבשילין כעס עליו על ששנה בחטא . ואמר לו לכולי עלמא שרי ולך אסור . כן הדבר אצלו יתברך . היה הדעת נוטה כי לא יסלח רק על העונות שלא חטאו בה בשנים שקדמו . אך אשר חטאו בהם שנה אחר שנה . פעמים שלש או יותר . היה מקום לומר כי לא יאבה ה' סלוח לו . כי הרבה לסלוח כבר בשנים הראשונים שעברו בעונות ההם עצמם . ולמה שבו לחטא בהנה . אכן ברוב רחמיו עושה עצמו כשוכח . את אשר חטאו לו בעונות האלו בעצם בשנים קדמוניות . וכאילו עתה בזו השנה חטאו בדברים אלו בלבד . וכן יעשה שנה בשנה מדי בא יום הסליחה ובכולן כן סולח לכל אשר חטאו שנה בשנה . אף אם המה חטאים הראשונים בעצם שחטאו בהם מאז . וזהו אומר דהוא מנשי חובינן . שמשכח החובות הידועים לנו . כאלו הם חדשים שלא חטאנו בהם בשנים ראשונים . ובזה סולח לעונותינו . כלומר העונות המיוחדים לנו בכל שנה ושנה . שבכל שנה סולק העונות עצמם . ולראיה שאף לאשר שנו וישלשו שנה ושתים חוזר וסולח הביא פסוק והיתה זאת כו' . שאומר בפי' אחת בשנה . שאין הלשון ההוא צודק רק בדבר אחד שמתחבר פעם אחת בכל שנה ולא בחוטא שנה א' במין א' עונות . ובשני במין זולתם . וגם יורה זה אומר לחוקת עולם שיצדק חוקת בכיוצא בזה . שהוא שאין השכל מחייבו לכפר . שהוא על שנותם בחטא . וזהו אשרי נשוי פשע . שהוא שכוח הפשע . וגם הוא סליחה . אלא שרמז היות גודל הסליחה גם אשר שנו וישלשו בהם . ובזה נסתלקה הקושיא הראשונה . ועל השנית אמר את מוצא כו' . והוא כי אין לך עון ועון שנעשה למטה שאין נעשה כח טומאה ממנו קטיגור למעלה . ואין ספק כי התשובה הנעשים למטה . ממעטת בהם . ומה גם למ " ש ז " ל ( ויקרא רבה פ' ל' ) שעל ידי המתענים ערב ר " ה מוחל הקדוש ברוך הוא שליש . ועל ידי המתענים בעשרה ימים נמחל השליש השני וע " כ בבא השטן ביום הכפורים . פורט א' לאחת למצוא חשבון כל עונות ישראל . ואינו מוצא כ " כ שמה מן הכחות הנזכר . ככל אשר הוא פורט . כי הוא יודע כלם . וכבר קצתם נמחלו . ע " כ צועק ואומר גנבים הם ישראל . כלו' כי יראה כאלו גנבו החסרים שמה . מאשר הוא פורט . ואזי כנגד זה פורט הקדוש ב " ה זכיותיהם לשיראו רבים . ועכ " ז היו העונות הרבים עליהם . אך מה עושה נוטל קנה של מאזנים וכו' . והוא כי דרך המאזנים להיות שתי הכפות תלויות . בשני קצות קנה א' . ובאמצע הקנה יש כמו בית יד . סובב בחור שבקנה ההוא באמצעו . והמחזיק המאזנים אוחז בו והכף המכרעת יורדת למטה . אמנם אם היה אשר בידו המאזנים תופס בקנה עצמו של המאזנים . לעולם יחדיו יהיו תמים שתי הכפות . ולא היתה המכרעת יורדת מהשנית אמר שע " ד המשל הזה עושה הוא יתברך . שאינו תופס מאזני ישראל . באופן תרד כף המכרעת כאוחז בבית יד של קנה המאזנים . רק כתופס בקנה עצמה שתמיד יראו שקולים . וזהו נוטל קנה המאזנים . והם שקולים אלו כנגד אלו . ושתי כפות המאזנים שוות . שידו יתברך המעכבת כף העונות מלירד . וע " כ ממהר השטן לבא למטה לארץ להסתכל במעשה בני האדם למצא עון אשר חטא לשים בכף העונות . כי רואה אותן שקולות . ושבקל יכריענה . ובזה מסתלק השטן מלפניו יתברך . ומתבטל מלקטרג . בלכתו מלפניו יתברך . ואז יש מקום אליו ית' . ליטול העונות מתוך הכף ולהטמינם . וענין ההטמנה . היא כי אין ספק עושים ישראל תשובה ביום הכפורים . וידוע מ " ש ז " ל ( יומא פ " ז ) גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות . נמצא כי הכחות הטמאים הקטיגורים . אשר נעשו ע " י העונות . מתהפכים לכחות קדושה . כאשר ביארנו במקומו . ומה גם בתשובת יום הכפורים . והוא מאמרנו בחבצלת השרון . כי בכל עון מקיים האדם מצות עשה של ושבת עד ה' אלהיך . נמצא עושה זכות כמספר העונות ומהפכן לזכיות . ואם עודנו עומד השטן למעלה עוד יש רבים שלא רבו עדיין . ובעוד שמשלחו למטה לבקש עונות . ימצאו כמה וכמה שבים בתשובה על אשמותם . כי בכל עת מן היום . מתחדשים ושבים בתשובה על עונותיהם . כי תמיד מתעוררים והולכים . ומתקבלים מיד . כי עת רצון היא מאד . וזהו נוטלן הקדוש ב " ה מתוך הכף . שעודן בכף יתהפכו לקדושה . להיות ראויים לינטל בידו יתברך . כי מלאכים קדושים המה . מה שאין כן אם לא היו רק נעשים שגגות . שעדיין חלאת טומאת מה בהן . ולא ינטלו בידו ית' . ומטמינם ומעמידם תחת כנפי מלבוש רחמיו קרובים אליו . והוא להיות שלולא גודל רחמיו . לא היו כדאים לכך . כי ליעשות זכיות צריך שתהיה התשובה מאהבה . ולפעמים אינה מאהבה שלמה כראוי והם קרובים ליחשב כשגגות . על כן ייחס הדבר אל לשון הטמנה . ותחת פורפירא הוא מלבוש רחמים . אשר יתלבש בו ביום ההוא . ובעלותו אין מוצא כלום בכף העבירות ומפני כי הלא כמו זר נחשב . להיות הכף נקיה מכל וכל . עד בלתי השאיר עד אחד . לזה הביא פסוק יבוקש וכו' . אף שעל העתיד ידבר . כי ממנו נקח ראיה אל מציאות הענין . כי אפשרי הוא . ואז אומר לפניו נשאת וכו' . הוא כלומר האם נשאת העון . לפחות יחשבו כשגגות . אך לא כן עשית רק כסות גס החטא . שאף חטא לא הנחת . וגם אין הכסוי להגלות . רק סלה . להיותם בתמידות בקדושת פורפירא שלך מכוסים שמה עד עולם . ואמר לכך דוד משבחן . כלו' על דרך שפירשנו . לכך גם דוד משבחן באותו לשון עצמו . ואמר לכך כי בזה אין תימה שאומר כסוי על החטאות . אחרי אומרו סליחה . גם על העונות המזידים אשר שנו וישלשו . כי במה שאמרנו יתיישב . כמפורש שהוא כי צריך כסוי הפורפירא . לבל יחשבו הזדונות חטאות . כמ " ש בגמ' ( שם ) על השב מיראה ויחשיבם לזכיות :
Leviticus.16.29.15 או יאמר על ידי פירוש זה . יתכן מה שדוד משבחן . במה שתכסה חטאת ישראל . שאם הוא כסוי בעלמא . ועדיין עתיד להגלותו . אינו נמחל רק לפי העת ההיא . עד ראות אם ישיב . אינו שבח שישבחנו דוד כי גדולה מזו נעשה לו כי נמחל לגמרי . ומה גם למ " ש ז " ל שנדר לו ית' להודיעו שמחל לו העון . כי מבת שבע יעמוד מלך תחתיו וזהו לכך דוד משבחן . שאם לא כן . לא יאות להיות דוד משבחן בדבר הזה :
Leviticus.17.1.1 וידבר וכו' דבר אל אהרן וכו' איש וכו' . ראוי לשים לב . ( א ) אל שנותו את טעמו פה . מבכל הצוויים . שבכולם נאמר דבר אל בני ישראל . ופה הוא אומר דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל . ( ב ) אומרו ואמרת אליהם שהוא מיותר . ( ג ) אומרו פעם שנית לאמר . ( ד ) אומרו איש איש מבית ישראל . כי הלא אחרי אומרו כהנים וכל ישראל . מה צורך לפרט איש איש וכו' . ( ה ) אומרו אחרי כן . ואליהם תאמר איש איש וכו' אשר יעלה עולה או זבח . ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו וכו' . כי הלא אומר ואליהם תאמר . הוא מיותר כי הלא באומר ואיש איש וכו' אשר יעלה וכו' . מי לא ידע שאליהם יאמר . כי ודאי שעודנו מדבר אתם וגם למה פרט איש איש וכו' :
Leviticus.17.1.2 אמנם בבא יתב' לצוות את ישראל . בל ישחטו חולין כ " א יעשו לה' שלמים . ראה והנה יעלה על לב איש לדבר . ולומר על מה יעשה ה' ככה . אם לא להנאת הכהנים . שיאכלו את חקם מכל שלמי בני ישראל . שאל " כ מה איכפת ליה להקב " ה . אם שחטו חולין בחוץ . על כן להסיר מלבם הדבר הזה . מה עשה הוא ית' . אמר דבר אל אהרן וכו' . לומר אלו היה הדבר כך . למה יצוה גם את הכהנים בעצמם . בל ישחטו חוליהן בחוץ . הלא אין להם הפסד . כי הלא הם האוכלים . כי כלו להם . אך אין זה רק מהטעם הבא בכתובים . למען אשר יביאו וכו' ע " כ בצווי הקדים את אהרן ובניו . ואמר דבר אל אהרן ואל בניו . ולהחזיק יותר בדבר . אמר ואמרת אליהם . לומד עוד תעשה להם להסיר מלבם הטעם ההוא . כי ואמרת אליהם זה הדבר . והנוסח אשר צוה ה' לאמר איש איש מבית ישראל וכו' . לומר כ " א לא יספיק מה שמדבר עם הכהנים הצווי . להסיר מלבם . כי יאמרו שאולי הוא למען ישמעו את ההטבה שמטיב להם . אך לא שיאסר להם מלשחוט חוליהן בחוץ ע " כ הוסיף על הדבר . ואומר זה הדבר איש איש מבית ישראל . לומר זה פעמים איש איש . כלומר כל סוג איש . בין מהכהנים בין מישראל . כל עוד שהוא מבית ישראל כי זה כל האדם . כעם ככהן . וזה אומרו לאמר פעם שנית . כלומר מה שצוה ה' לאמר . הוא בלשון זה . שהוא איש איש כמדובר :
Leviticus.17.5.1 ואליהם תאמר וכו' . הנה נתן טעם לפגם . השוחט חולין בחוץ . שהוא למען אשר יביאו וכו' ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם . כי היו מורגלים לזבוח על פני השדה לשעירים הנמצאים שם . ע " כ במנוע אותם לשחוט בחוץ גם את חוליהם . כ " א באהל מועד לשמו ית' לבדו לא יביאו עוד לזבוח לשעירים אשר הורגלו בהם . והנה ממוצא דבר זה היה מקום להם לחשוב ולומר כי טעם האמור פה בקרבן שלמים . זה הוא הטעם לכל הקרבנות . כי הוא להדיח את ישראל . מאשר הורגלו להקריב לע " ג . ע " כ למען בטל אותם בל יזבחו עוד לשעירים . ע " כ צוה למו להקריב לה' . שאל " כ מה בצע לה' בזבחים ועולות . היאכל בשר אבירים ודם עתודים ישתה :
Leviticus.17.5.2 והנה טעם זה נמצא כתוב בספר א' מהגדולים ודעתנו הוא שלא נכתב שם . רק לשכך דעת ההמון . אך הוא לא חשב כזאת . והנה לא יבצר מהרואה טעם האמור בתורה פה . שמה שצוה ית' לעשות חוליהם שלמים לה' . הוא להסירם בל יזבחו לשעירים אשר הורגלו להיות זונים אחריהם . כי איש שוגה יחשוב כי גם זה טעם לכל הקרבנות . כי פה גילה הכתוב טעם לכלם . על כן למען לא ילמדו מכאן . אמר הוא ית' למשה ואליהם תאמר . כלו' אל יטעו השומעים את דברי אלה לומר שטעם שאמרתי לחולין . הוא ג " כ לקדשים . כי הלא ואליהם לשומעים זה . תאמר שהעושה עולה או זבח . שהם קדשים בחוץ . ונכרתה האיש ההוא מעמיו . כלומר אין להם מקום . שאם טעם הקדשים היה בשביל שלא יזבחו לשדים ולאלהי נכר לבדו . א " כ למה מאס בזבחים הנעשים לה' לבדו בשדה . שאדרבה אז יורו כ " א ברשות המיוחד לכחות הטומאה שם יתנו כבוד לה' . ומורים כי אין זולתו ית' אך אין זה . כ " א שסוד ה' גדול ורב ורם . לה' בעולות וזבחים לשם ה' . כאשר צוה . וע " כ אין כבוד להעשות מבית ה' וחוצה . ולא נאמר טעם על שלא יזבחו עוד לשדים . כ " א על בשר תאוה :
Leviticus.17.11.1 כי נפש הבשר בדם היא וכו' . ראוי לשים לב . ( א ) מה צורך אל כל האריכות הלז . והל " ל ואני נתתיו על המזבח לכפר על נפשותיכם . ומה צורך לומר כי נפש הבשר בדם הוא . ( ב ) אומרו כי הדם הוא . משולל ענין והבנה כי ודאי שהדם דם הוא . ( ג ) אומרו בנפש יכפר הרי נאמר לכפר על נפשותיכם . ( ד ) כי פה נותן טעם על מה שניתן על המזבח לכפר . וכן הוא אומר בנפש יכפר . ע " כ אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם וכו' . והנה במשנה תורה אומר טעם אחר באומר רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר . ( ה ) כי כל פסוק ע " כ אמרתי הוא מיותר . ( ו ) באומר כי יצוד כו' . כי אומר אשר יאכל הוא מיותר . ( ז ) או' וכסהו בעפר . כי אין פה מקום זה כ " א המותר או האסור לאכול . ועל פי דרכנו נשית לב לבקש בכתוב טעם מה . אל הכסות דם חיה ועוף בעפר מה שאין כן דם בהמה שנאמר בה על הארץ תשפכנו כמים . ( ח ) אומרו כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא . כי הלא למעלה לא אמר רק שהנפש הוא בדם ופה מהפך ואו' שהדם הוא בנפש ועוד מעט אומר שלא כראשונה ולא כשניה כי אם שדם הוא עצמו הנפש באומרו כי נפש כל בשר דמו הוא . ( ט ) סמיכות אומרו וכל נפש אשר תאכל נבלה וכו' : אמנם הנה ראה ית' כי היה האדם נבוך . באומרו מה זה היה . שאסר לנו ית' את הדם . שאם הוא על שהדם קרב במזבח . א " כ הצבי והאיל והעוף הבלתי קרב במזבח . דמם יאכל . כאשר חלב נאכל . ואם הוא על שישראל שחטו שעיר עזים ויטבלהו בדם . מעין ענין גיד הנשה אם כן שבט יוסף ובנימין ראובן והגרים יאכלוה . על כן בא האלהים ויאמר . הנה הטעם הוא . כי נפש הבשר בדם הוא . כי הדם הוא בסיס אל הנפש . וזהו נפש הבשר בדם הוא . ושמא תאמר הן אמת כי הדם הוא מושב אל הנפש . אך אחר השחיטה . הנפש יוצאת ממושבה . ונשאר הדם משולל נפש . א " כ נאכל אותו . לזה אמר הנה להיותו מושב לנפש טרם צאתה . אני נתתיו על הנפש לכפר על נפשותיכם . באופן כי גם כי הדם הוא . כלו' כי הדם הוא עתה לבדו בלי נפש . על כל זה בנפש יכפר על כי מתחלה היה מושב אליה . ואל יעלה על רוחך . שאסרתי הדם על מעשה השבטים שטבלו את הכתונת בדם . כי הנה על כן . כלו' להיות מהטעם האמור . יצדק אשר אמרתי לבני ישראל . כל נפש מכם לא תאכל דם . ולא התרתי לשום שבט מהם . וכן אמרתי והגר הגר בתוככם לא יאכל דם . כלומר ואלו היה על דם השבטים . של שבט ראובן ויוסף ובנימין והגרים הייתי מתיר . ולא התרתי להם . וזהו על כן אמרתי וכו' . ושמא תאמרו א " כ איפה שהטעם הוא בעבור זה יותר לכם דם החיה והעוף . הבלתי קרבים על גבי המזבח . ע " כ אומר אני שעכ " ז איש איש אשר יצוד כו' ושפך כו' ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא יתאכלו כו' . והענין כי הנה לתת טעם אל איסור דם החיה והעוף הנאכלים . ובלתי קרבים . הקדים ואומר ושפך את דמו וכסהו בעפר . והוא כי אמר איש כי יצוד כו' אשר יאכל ולא יקרב . שהוא כל מיני חיה וכו' ורוב מיני עוף שע " כ היה הדעת נותן שיאכל דמם . אמר דעו כי ושפך את דמו וכסהו בעפר . שהוא מעין קבורה . עפר למטה ועפר למעלה . ולמה צויתי זה . משא " כ בבשר בהמה שעל הארץ תשפכנו כמים . הלא הטעם הוא כי נפש כל בשר מאלו הנז' דמו בנפשו הוא . כלו' אין אלו מאיכות הבהמה הקריבה על גבי המזבח שעליה אמרתי כי נפש הבשר בדם הוא כי הדם הוא בסיס ומושב אל הנפש . ועל היותו עודנו הבעל חי מושב אל הנפש נתתיו על הנפש לכפר . אך אלו לא כן כ " א דמו בנפשו הוא . כי אין הנפש דבר בפני עצמו והדם מושב אליה . כ " א שהדם והנפש הכל דבר א' לקלות חיותם . וזהו דמו בנפשו . כי הדם בנפש לאחדים . ולא נפרד ממנה . וע " כ הוא שהדם צריך קבורה . כי בו איכות נפש . מה שאין כן הבהמה . שהדם מושב לנפש בלבד . שע " כ בבשר תאוה נאמר על הארץ תשפכנו כמים . ואחר הקדמה זו אומר הוא ית' ואומר לבנ " י כו' . לומר בזה שאמרתי טעם אל הכסות הדם בעפר . תדעו כי מה שאסרתי גם דמם של אלו הבלתי קרבים על גבי המזבח . כי מטעם מתייחס אל הכסוי . שהוא כי נפש כל בשר מאלו דמו הוא . כי הדם הוא הנפש ממש כמדובר . ולפי זה האמור במשנה תורה . ולא תאכל הנפש עם הבשר . חוזר אל הצבי והאיל האמורים שם בפסוק הקודם . ויצדק בזה מה שחזר הוא ית' לומר הצווי ההיא . רק חזק וכו' ולא תאכל הנפש עם הבשר . אחר שנא' שם למעלה רק הדם לא תאכלו כו' . כי הראשון בבהמה ידבר . שהיא מטעם אמר והן אמת כי חילוק זה בין דם לדם . שהאחד מושב . והאחד דבק כאחדים עם הנפש . לא מצאתי בשום מקום רק מהכרת הכתובים . ואל אלהים ה' יצילני מלומר בתורתו דבר אשר לא הוא חלילה :
Leviticus.17.15.1 וכל נפש וכו' . זולת הסמיכות שהערנו עוד צריך לשים לב . כי הנה הדין נאמר כפירוש רש " י פרשת שמיני :
Leviticus.17.15.2 אך יקושר אל הקודם . שאומר הוא ית' הלא חייבתי כרת על נפש האוכלת הדם . והלא תבהל ברוחך לאמר מה זאת . האם אוכל נבלה וטרפה . שהיא מתה ומטמאה . וגם דמו נשאר נבלע בה . ועם כל זה אין באוכליו רק מלקות ארבעים . והדם הטהור של שחוט' כשרה . אוכליו יכרת . לזה סמך ואמר וכל נפש אשר תאכל כו' . לומר אל תתמה על החפן . כי אין ידיעתך כידיעתו חלילה . כי אני יודע עד היכן פוגם כל עון . והנני מגלה לך כי קל הוא פגם נבלה האוכלה . כי הלא גדר הפגם הוא . עד היותו טמא עד יכבס בגדיו ורחץ במים . אך בשהותו עד הערב יטהר ויתוקן . וא " כ אמור מעתה שאם היה פוגמו גדול . לא היה נתקן בו ביום . וע " כ מזה תבין . כי ע " כ ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ כי ונשא עונו . כי יעצר כח לסבול עונו על עצמו . מה שאין כן האוכל דם כי לא יטבול עונו עליו ויעמד חי כי אם שיכרת מן העולם כמדובר :
Leviticus.18.1.1 וידבר ה' וכו' . כמעשה כו' . ראוי לשית לב . ( א ) אומרו דבר ואמרת . ( ב ) למה במצוה זו . הקדים ואמר אני ה' אלהיכם . יותר מבשאר מצות . ( ג ) אומרו כמעשה ארץ מצרים וכו' . למה פרט מקומות אלו מזולתם . ומה גם שאדרבה מאלו אל ילמדו כי ראו כי מעשיהם לא הועילו למו . ( ד ) שבכלל אומרו כמעשה וכו' לא תעשו . הוא שבחקותיהם לא ילכו . ( ה ) אומרו אשר ישבתם בה וכו' ואומרו אשר אני מביא אתכם שמה היא מיותר . ( ו ) אומרו ללכת בהם . מה היא ההליכה הזאת . ( ז ) אומרו ושמרתם את חקותי ואת משפטי . הרי נאמר בפסוק הקודם . ( ח ) אומרו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם . יראה שישמור אותם כדי לחיות בהם . וא " כ יהיה כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס . ( ט ) אומרו אני ה' . למה הוצרך לאומרו :
Leviticus.18.1.2 אמנם הנה בצווי זה בלתי עשות כמעשה האומות . כ " א את חוקי ה' ואת משפטיו . תלויה כל התורה . ע " כ רצה הוא ית' לצוות . ידבר אליהם משה בסגנון המורה . כאלו פי ה' הוא המדבר אליהם . שיעשה בהם רושם . מאשר ע " י שליח . והיא כי הנה דרך השליח לדבר דברי המשלח בנוסח שלא לנוכח . והוא כי אם ה' היה מדבר אליהם פנים אל פניהם . יאמר אליהם אני ה' אלהיכם כמעשה כו' ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה . אך בדבר משה בלשון שליחות . הוא שיאמר להם ה' אמר אלי . שהוא ה' אלהיכם . אך לא יאמר אני ה' . כאשר בהיותו ית' הדובר בם . וכן יאמר וכמעשה ארץ כנען אשר הוא מביא אתכם שמה . ולא אשר אני מביא אתכם שמה . כאשר אם ה' בעצמו היה המדבר אליהם . ע " כ למען יעשו רושם הדברים ההם ביותר . צוהו ה' אמור להם הדברים בעצמם . כאשר יצאו מפי . כאשר אם בפיו היה מדבר בם . וזהו דבר אל בני ישראל . ועם היותך אתה המדבר . אל תאמר כה אמר ה' . שהוא אלהיכם . כ " א ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם . שהוא כדובר ה' בם . וכן אשר אני מביא אתכם שמה . ולא אשר היא מביא . למען יעשו רושם בשתי בחינות . ( א ) שיעלו על עצמם . כאלו הוא ית' בעצמו מדבר בם . ( ב ) כי ידענו מאמר רז " ל ( חגיגה י " ד ) כי הבל פיו היוצא בדברו נעשה מלאך . כמאמר רבי יוחנן . וההבל ההוא פועל ישועות בקרב הארץ ומהוה הויות כד " א ( ישעיה נ " ח ) כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי וכו' . ואומר ( תהילים ל״ג : ו׳ ) וברות פיו כל צבאם . ומה גם עתה שיעשו רושם בשומעם מפיו כענין במ " ת . ע " כ צוה ית' כי גם שלדבר פה אל פה עם ישראל אין להם הכנה . לפחות הדברים אשר ידבר משה אליהם יהיו אותן אשר יצא מפי יתברך שלא יבצר מהן מלהתעורר ההבל ההוא . בהאמר אותו הסגנון לעשות רושם בלב בנ " י השומעים וזהו דבר וכו' . ועם היותך המדבר ואמרת אליהם אני וכו' . כלו' כאלו אני דובר בכם והם הדברים שיצאו מפי :
Leviticus.18.1.3 וענין הכתובים שאמר איני צריך לאמר לכם שלא תמירני באלהיהם חלילה . כ " א שבהנחה שאני ה' אלהיכם ואותי לבד תעבודו . עכ " ז כמעשה ארץ מצרים וכו' אשר יעשו לאלהיהם . לא תעשו לי לעבדנו כמעשיהם . שהוא להתגודד כמשפטן וכיוצא . והוא כי תאמרו שאולי להיותן אותן העבודות גדולות . בלתי ראויים להעשות לזולתו נענשו וא " כ טוב לעשותן לה' לבדו . ובחקותיהם לא תלכו . מהלך שלכם . שהוא לעבוד בהם את אלהיכם . ושמא תאמרו אחר שהכונה לשמים . מה בין אלו לאלו . לז " א את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו בלבד . ולא מצרים . כי בשל המצרים אין להם סוד ותועלת . אך בהיות משפטי וחקותי . יסכון לכם ללכת בהם . אני ה' אלהיכם . והוא כי מצות ה' נעשים מלאכים לעושן ומלוים אותם בכל אשר ילך . ואמר הוא ית' כי לא בלבד המשפטים עצמם והחקים הולכים עם עושיהם שהם המלאכים . כ " א גם ללכת בהם אני ה' . כלומר במצות . כי אלך בהם אני ה' אלהיכם . נמצאתם מלווים מן המלאכים וממני אני ה' אלהיכם . וזהו ללכת בהם . ומי הוא ההולך בהן . אני ה' אלהיכם . והנה עד כה לא אמרתי שתחלו לעשות בחקים . כ " א במשפטים שהדעת מחייבם . כי אמרתי את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו . אך עצתי היא תהפכו השיטה . כי ושמרתם את חקותי תחלה ואח " כ ואת משפטי תשמרו . כי טוב לכם לסמוך עלי מלסמוך על דעתכם . ומה שאני מעמיס עליכם בדבר . לא לעעני . כי איני צריך לכם . כי אם צדקת מה תתן לי . כ " א להיטיב לאדם . וזהו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם . שהוא לתועלתו . כי אני איני צריך לכם כי אני ה' בין קודם עשותכם המצות בין אחרי כן . אני בהווייתי :
Leviticus.18.1.4 או יאמר דבר אל בני ישראל . ענין אחד . שעל ידו ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם . שעם היותי ה' . המורה שהוא בורא כל . אני מכנה שמי עליכם בלבד . והוא סור מרע . ואחר כך עשה טוב בכל . והתורה התחיל בסור מרע . ואמר כמעשה ארץ מצרים וכו' . והוא כי תרחקו מן הדומה לכיעור פן תבואו אל הכיעור . וזה אומרו כמעשה בכ " ף הדמיון . לומר דבר הדומה למעשה ארץ מצרים . שהוא כמעשה ולא מעשה עדיין . לא תעשו . וע " י כן שתרחקו ממה שהוא כמעשיהם . ימשך שובחקותיהם לא תלכו כי אם הדומה לכיעור מעשיהם תעשו גם בחקותיהם תלכו . והנה היה מקום לומר . האם אשר ראו במפלת מצרים ואשר ראו במפלת כנען . האם יעשו כמעשיהם . לז " א אשר ישבתם בה . ואמר אשר אני מביא וכו' . לומר מה שתטעו לעשות כמעשה ארץ מצרים . היא כשומכם לב אל אשר ישבתם בה ועצרו כח המצרים לעכב אתכם שמה רד " ו שנה . אולי יעלה על רוחכם שיש במעשיהם ממש אלא שבאחרונה נתקלקל . וכן בארץ כנען במה שתראו אשר אני מביא אתכם שמה . ולא אביאכם ע " י מלאך . תתנו כח בצד מה למעשיהם . שע " כ הוצרך הוא ית' בכבודו ובעצמו להפילם . ועל שסוף סוף אלו ואלו נפלו . ע " כ תשגו כי תעשו כמעשיהם בכ " ף הדמיון להורות כי אשר לא חכמו לשנות מעט לתקן הדבר נפלו . שאל " כ איך מעשיהם עמדו להם . ועוד ידם נטויה . אלא שצריך מעט שינוי . ותשנו לטוב מעט מן הנהוג . לקיים כל דבר . ואמר שיזהרו פן מן הקל יבאו אל החמור . ואחר צווי הסור מרע פירש העשה טוב . ואמר את משפטי שהן שהדעת מחייבן תעשה . שהוא למה שהם משפטי . לא להיותם צודקים בסברא . וכן את חקותי תשמרו ולא לאהבת השכר רק ללכת בהם בלבד . שהוא כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס . אז אני ה' . מתייחס בכבודו להיות אלהיכם . וזהו אני ה' . והוא אשר אמר למעלה ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם . ואמר מה שייחסתי את עצמו ליקרא ה' אלהיכם הוא בהיותכם מכוונים שלא על מנת לקבל פרס . אך אם ושמרתם את חקותי וכו' על מנת לקבל פרס . אפי' של חיי עולם . שהוא אשר יעשה האדם וחי בהם . אז אני ה' . כלומר נאמן לשלם שכר . אך לא אני ה' אלהיכם . כי לא אכנה אלהותי עליכם רק בהיותכם לי כעבדי' נמכרים המשרתים שלא על מנת לקבל פרס . וזה אומרו למעלה אני ה' אלהיכם ובפסוק שאחריו אני ה' בלבד :
Leviticus.18.1.5 או יאמר מעין זה ושמרתם את חקותי . לומר אשר כתבנו במשנת ( אבות פ " א ) אנטיגנוס איש סוכו שדקדק בלשונו שלא אמר ע " מ שלא לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין וכו' שלא ע " מ לקבל פרס . שהוא אינו אומר שתכוונו על מנת שלא לקבל שיורה כי איננו חלילה . או שתגעלו בו . כי אם שלא תעשו על מנת לקבל פרס בהכרח . כשכיר יקוה פעלו אך אם יותן גם את הטוב תקבלו . כי אין הכונה רק שאתם תעשו את שלכם להתחייב חנם . והוא יעשה את שלו להרבות לכם שכר עד בלי די . וזה יאמר ושמרתם את חקותי כלומר למה שהם חקותי שלי . וכן את משפטי למה שהם משפטי ולא שאין שכר חלילה כאשר טעו הצדוקים במאמר התנא . כי אם שתעשו את שלכם . אף הוא יעשה את שלו . כי דעו כי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם . והוא מאמרם ז " ל ( ברכות י " ז ) העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה וכו' . אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והוא אשר ביארנו במקומו . כי שני מיני אושר יש להם לעה " ב . א' החיים הנצחיי ב' התענוג שמתענגים באורות מצותיהם אשר קיימו כי הן הן המתענגות ומעטרות אותם בעה " ב וזהו יושבים ועטרותיהם בראשיהם . כי אורות ושרפי קדש אשר עשו בתורה ומצות שקיימו הן הם עטרותיהם . וזה יאמר וחי בהם . כי האדם המקיים חוקים ומשפטים יעמד חי בהם . בחקים ובמשפטים עצמם . כי הן הם אורות ומלאכים הדבקים בם ומעטרים אותם ותבטחו בזה . כי אני ה' נאמן לשלם שכר :
Leviticus.18.24.1 אל תטמאו בכל אלה וכו' . ראוי לשים לב . ( א ) אל אומרו בכל אלה . שיורה שלא יקפיד על מקצתן . והנה רז " ל ( מכות כ " ד ) פירשו שהוא כלו' באחת מהם . אך הנה לפני' הוא אומר כי כל אשר יעשה מכל התעבות האלה הנה פרט על העושה אפילו מקצתן . ולמה לא עשה כן גם מתחלה . ולא יאמר לשון המורה ההפך . ( ב ) אומרו ואפקוד עונה עליה כי הלא הארץ מה חטאה . ועוד שלא מצינו שלקתה הארץ ומה היא פקידת עונה עליה . ועוד כי אם יש בה עון למה ותקיא הארץ את יושביה כי הלא גם היא חטאה . ( ג ) אומרו ושמרתם אתם כי מלת אתם מיותרת . ( ד ) כי גם מציאות הצווי נא' למעלה ושמרתם את כל חקותי וכו' . ( ה ) אומרו ולא תעשו מכל התועבות כי הרי נא' . ואם הוא לבל יטעו על אומרו למעלה בכל אלה . ופירש אח " כ שהוא מכל אלה . א " כ למה אמר מה שיצטרך לתקנו ולא תקן מתחלה לומר אל תטמאו באחת מאלה . ( ו ) או' כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וכו' ולא תקיא כו' . כי הלא זה כאמר למעלה . כי בכל אלה נטמאו הגוים כו' ותקיא הארץ את יושביה כו' . ( ז ) אומרו כאשר קאה את הגוי . כי אחר אומרו ולא תקיא אתכם הארן מה צורך לומר כאשר קאה את הגוי . ( ח ) או' כי כל אשר יעשו וכו' ונכרתו וכו' . כי הלא יראה הפך האמור בפסוק הקודם . כי הלא אמר ולא תקיא כו' כאשר קאה את הגוי . שיורה כי כאשר קאה יושביה לגמרי כן תקיא את ישראל . אך מאומרו כי כל אשר יעשה ונכרתו הנפשות העושות יראה שאת העושות בלבד יכרית . אך לא תקיא גם את הכל . ( ט ) אומרו ושמרתם וכו' לבלתי עשות מחקות התועבות וכו' . כי הרי זה שנוי ומשולש . ( י ) אומרו ולא תטמאו בהם אני ה' אלהיכם שהוא בכלל הקודם . וגם מזה יורה כי בהעדר טומאה . יקרא ה' אלהיכם . ולמעלה אמר ושמרתם את משפטי ואת חקותי וכו' אני ה' אלהיכם . יורה כי תואר זה איננו . רק בקיום מצות עשה . ולא בשלילת טומאה :
Leviticus.18.24.2 אמנם יאמר אלהינו ית' . הנה ידעתי כי אל תטמאו בכל אלה לגמרי כי בכל אלה נטמאו הגוים כו' לומר כי כמו כן היא טומאת כל אלה כאחת . שאפילו הגוים שהם טמאים מצד עצמם . קבלו עוד טומאה . כי בערך אשר עשו . הוא כאלו לא היו טמאים מעצמם ונטמאו עתה כי הורגש היתרון כי רב היה . ולא עוד אלא שותטמא הארן שהשרו כחות טומאה בארץ הקדושה . ואז באתי לפקוד עונם אשר חטאו לי עליה . כי לא חפצתי לגרשם ממנה כ " א עליה שאייסרם והם עליה . אך הארץ לא רצתה כ " א ותקיא הארץ את יושביה כי גרשה אותם מעליה . הנה כי רעה גדולה בהטמא בכל אלה ודאי שלא תעשו כי אינכם כגוים ההם חלילה . אך במקצתן אפשר תטמאו . אך ושמרתם אתם את חקותי ואת משפטי . אם כה תעשו . אבטיחכם כי גם מקצת התועבות לא תעשו . וזהו ושמרתם וכו' ולא תעשו מכל וכו' . כי מצותי אלה ישמרו אתכם . ואמר מלת אתם . לומר כי בישראל יש בטחון . שעל ידי קיימם החקים והמשפטים . ישמרו אתכם מכל התועבות מה שאין כן שאר גוים שע " כ לא נתבקש להם תיקון :
Leviticus.18.24.3 או שעור הכתוב ושמרתם אתם דרך כלל וכו' . ולא תעשו כן מכל התועבות גם כל א' מהפרטים . וזהו האזרח והגר שהוא להזהיר גם את היחידים . ושמא תאמרו ומה יועיל . כי ישמרו להם היחידים אם הרוב יטמאו . כי הלא יקרם כגוים שקאה את כל יושביה . עם שלא יבצר יחידים שלא נטמאו כאלו לזה אמר כי את כל התועבות וכו' . לומר כי את כל התועבות האל . עם היותם שלא עשו אותה כל הגוים לגמרי . רק אנשי הארץ הם החשובים אשר כח בהם לעשות . ומורא לא יעלה על ראשם . כענין ערות אשת עמיתך ודומה לה . כי מי יערב אל לבו לעשות . אם לא אשר כח ואל למו . וזהו כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ הם הנקראים אנשים שהם אנשי הארץ וגדוליה . אך ההמון אם ערבו אל לבם לעשות קצתם לא ערבו אל לבם לעשות כלם . וזהו אומרו האל ולא אמר האלה . כי רמז כי אשר כח ואל לו הם אשר עשו את כלם . ועם כל זה ותטמא הארץ להקיא את כל יושביה לגמרי . עכ " ז אל תיראו שיקרה לכם כן . שגם שתשמרו מכם יחידים או חצייכם . תקיא את כלכם הארץ . כאשר קאה את הגוי אשר בארץ היו . אל תיראו . כי הנה ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי וכו' שגם את הכל קאה לגמרי . כי לא כן אתם . כי דעו לכם . כי כל אשר יעשה מכל התועבות . שהוא בהיותם פרטים שאינן הכל אל יקיא את כלן . כי אם ונכרתו הנפשות העושות . כלומר הן לבדן ולא הכל . וז " א מקרב עמם כי העם ישאר . מה שאין כן לגוים . כי הגדולים הם אשר כלו כל הרעה . ותקיא הארץ את הכל :
Leviticus.18.30.1 ושמרתם את משמרתי וכו' . אמר הנה אמרתי . כי אתם מובטחים שלא תעשו את כל התועבות . ואם תשמרו משפטי וחקותי . גם מקצתם לא תעשו . ועוד אני מוסיף . כ " א גם אם עוד תוסיפו לעשות . שמלבד חקותי ומשפטי ג " כ תעשו משמרת למשמרתי . שהם סייגים וגדרים אל משמרתי כדי לשמור משמרתי אשר צויתי שלא תעשו כמעשיהם וחקותיהם . כי אז מובטחני בכם שגם מקצת חקות התועבות לא תעשו . וזהו ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות . וכ " ש שלא תעשו התועבות עצמם :
Leviticus.18.30.2 או יאמר על דרך זה . ענין מאמר רז " ל כי צוה ה' לעשות סייגים וגדרים . למען אשר אם יטעה . יהיה בסייג . ולא בעבירה עצמה . וזה בעצמו הוא לשון המקרא שאומר הוא ית' . ושמרתם את משמרתי לומר עשו משמרת למשמרתי ומה הוא המשמרת . הלא הוא שתעשו סייגים . לבלתי עשות מחקות התועבות וכו' שהוא כי גם כי יעבור איש . לא יהיה מחקות התועבות . כ " א עבור בסייג ולא בעבירה ושמא תאמרו ומי יודע . כי אחר שהיצר הרע מפתה . אולי יעבירנו על זה ועל זה . וטוב היה תהיה מכשול א' ולא שנים . לז " א ולא תטמאו בהם אני וכו' . לומר על ידי עשותכם משמרת למשמרתי . אני מבטיח כי אל תטמאו בהם . כ " א על הרוב בסייג כי אני ה' אלהיכם . כי אלהיכם אני . ורגלי חסידי אשמור . וזהו ואל תטמאו בהם אני ה' אלהיכם :
Leviticus.19.1.1 וידבר ה' כו' . דבר אל בני ישראל וכו' . קדשים תהיו כו' . ראוי לשים לב . ( א ) למה הוצרכה הקהלת כל עדת ישראל בפרשה זו . זולת טעם רז " ל על כי רוב גופי תורה תלויים בה . ( ב ) אומרו ואמרת אליהם שהוא מיותר . ( ג ) אומרו כי קדוש וכו' שהוא נתינת טעם הפכיי . ( ד ) קשר אומרו איש אמו כו' עם הקודם . ( ה ) קשר אומרו ואת שבתותי תשמורו כו' שאם הוא כמ " ש ז " ל ( יבמות ד " ה ) אם יאמרו לך חלל שבת יכול תשמע להם ת " ל ואת שבתותי תשמורו שאתה והם חייבים בכבודי ע " כ . ואם זאת היא הכונה למה הזכיר החמורה שבעבירות . והלא אפילו הקלה שבקלות לא יעבור לשמוע לאביו ולאמו מטעם שהוא והם חייבים בכבודו ית' . וגם נשית לב אל אומרו שנית אני ה' אלהיכם . ( ו ) קשר או' אל תפנו כו' אל אומרו אני ה' אלהיכם פעם שלישי . ( ז ) קשר וכי תזבחו כו' אל הקודם . וגם אומרו ל' וכי ולא ל' ציווי . ועוד כי כבר נאמר ענין זה בפ' ויקרא . ( ח ) קשר או' ובקצרכם כו' עם הקודם . וכן דרך כלל כל המקראות שאחריו בלתי מקושרים כלל . וכן כמה תיבות בכתוב בלשון רבים ובתוכן לשון יחיד . והנה לבא אל הענין נשית לב אל ענין הקדושה הזאת מה היא כ " א היא פרישה מעריות היא בשב ואל תעשה ולא יצדק בו ל' תהיו . ואחשבה כי הנה האדם נכלל משני הפכיים . גוף ונפש . וכלול מארבעה עולמות כמפורש אצלנו בשערים פרשת בראשית ופר' ויצא . והנה ביד האדם בבחירתו מוכן להמשיך החומר אחר הצורה או הצורה אחר החומר . כ " א ישים איש לבו ונפשו לעשות עיקר מתורה ומצות ויפרוש מענייני העולם הלזה כקדמונינו הקדושים . גם לחומרים היו מקנים קדושה . וע " כ היתה נבואה שורה עליהם . והוא ענין מאמר רבי פנחס בן יאיר עליו השלום באומרו ( ע " ג פ' א' ) זהירות מביאה לידי זריזות וכו' . עד בואו בטוב בחירתו ממדרגה אל מדרגה עד השיגו רוח הקדש ועד גדר נבואה . שהיו מזככים ומקדשים גם חומרים עד יוכנו להשרות עליהם בגוף ונפש שכינה ונבואה הצריכה זיכוך החומר . כמז " ל ( סוטה דף מ " ח ) משחרב מקדש ראשון בטלה זכוכית לבנה . שכונתם שהיה להם חומר זך להיות ראוי לשרות עליו שכינה ונבואה . וגם אחרי כן כי יבואו בני האלהים כרשב " י ודומה לו להתקדש ולהזדכך חומרם . לא נעדרה מהם שכינה ורוח הקדש כמפורסם . וע " כ גם אשר השיגו לגדר רשב " י התקדשו עד גדר שלא שלטה בהם רמה במותם . וע " כ לפי רוב הכנות חסידותם ופרישותם שורה יתרון נפש יתירה כנודע מספר הזוהר . כי בהתקדש איש בתורה ומצות שורה על נפשו רוח וכעלותו עוד מעלה מעלה אחרי כן בכשרון וחסידות רב ועצום קונה נשמה מעולם העליון למעל' מעול' המלאכי' . ועל זה אבינו אב הרחמן המלמדנו להועיל שתנהג בחסידות בה ויאמר קדשים תהיו וכו' כי לכך נוצרתם . ונבואה אל ביאור הכתובים . והוא כי להיותו יתב' בא להזהיר את האדם על חסידות וקדושה לקנות רוח ונשמה להדמות לבוראו יתברך . ראה והנה יש בני אדם גם בני איש תועים מדרך השכל . באומרם כי לא כל אדם ראוי לכך וזוכה לזה כ " א חד בדרא ותרי בדרא . ויתרשלו ע " י כן מלעלות בסולם השלמות בתורה ומצוה והתנהג בחסידות . אך לא כי הוא כ " א שאין איש בישראל שלא ישיג אם ירצה לעלות בתורה וכשרון המעשה והתבודד בחסידות עד קדוש יאמר לו . ע " כ להורות זה צוה יתברך יאמר דבר אל כל עדת בני ישראל וכו' קדושים תהיו . כי הקהיל את כלם להורותם כי כל העדה מוכנים לכך . ולא תאמר שתדבר אל כל העדה כדי שבכללם ישמעו המוכנים שבתוכם . כי הנה ואמרת אליהם קדושים וכו' . כלומר כי אליהם כלם תהיה האמירה שתאמר אליהם קדושים תהיו וכו' . וז " א ואמרת אליהם קדושים תהיו . ונתן טעם ואמר אני ה' אלהיכם כלומר תדעו שכלכם מוכנים . כי הלא קדוש הוא מי שהוא אלוה של כלכם כא' . א " כ אחר שכלכם נכנסים בסוג יקרא ה' אלהיכם . אין זה רק שהכנה יש לכלכם להדמות אליו יתב' כי ע " כ אלהי כולכם יקרא . והנה ממוצא דבר הלא יתחמץ לבב אנוש . באומרו הלא דבר אלהינו יפלא בעינינו באמור אלינו קדושים נהיה כי קדוש הוא יתברך . כי הלא גם כי נהיה קדושים מי יתן ונדמה למלאכי אלהים הנקראים קדושים כד " א ובמימר קדישין שאלתא . ומאין ולאין נדמה לו . באופן כי בהיותנו קדושים לא נקרא דומים ליוצרנו . ע " כ להסיר מלבנו הדבר הלזה . והוא במה שכתוב אצלנו בשערים . כי פנת יקרת ספר הזוהר ורז " ל במקומות אין מספר כי גדולה מעלת הצדיקים ממלאכי השרת . עד אומרם כי עתידין צדיקים שיאמר לפניהם קדוש משא " כ למלאכי השרת . והן זאת מאמר יתברך לעמו ישראל ע " י ישעיה הנביא . כי אין תואר הקרא המלאכים קדושים תואר עצמיי אליהם כי אם תואר מושאל על העדר חומרם . אך הקרא קדוש באמת אינו כי אם אלהי ישראל לבדו . והוא באומרו ( ישעיהו מ׳ : כ״ה-כ״ו ) ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש . שהל " ל יאמר ה' . וגם אומרו יאמר לשון עתיד ולא לשון עבר לומר אמר קדוש . אך הוא אל מי מקדושים תדמיוני ואשוה . לדעתכם שהוא הגדול ממלאכי השרת כלם . הוא יאמר לפני קדוש ואיך ישבחני בתואר שגם הוא בו . אך אין ספק כי אין תואר זה תואר עצמיי וצודק אם לא בו יתברך . והוא מאמר סידרו לנו קדמוננו בתפלתינו אתה קדוש ושמך קדוש וכו' . לומר עתה לבדך קדוש ושמך מיוחד הוא קדוש . גם שיתואר למלאכי השרת אינו רק בדרך השאלה . והראיה כי הנה וקדושים בכל יום יהללוך סלה שהוא ההלול הידוע שהוא לומר לפניך קדוש והוא ההכרח הנזכר . כ " א גם שמם קדושים איך יהללוהו בתואר שגם הוא בהם . וזה יאמר פה קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם ולא כן למלאכי השרת באופן שתעלו מהם . עוד יתכן דרך שני . והוא כי אמוני אלהים הלא תתמהו בשמעכם תהיו קדושים . על כי קדוש אני ה' אלהיכם . כי תאמרו מה זו טענה ומה דמות נערוך לו יתברך עמנו . ומי ישמע לדבר הזה . כי מה אנו מה חיינו . כי להבל דמינו לפני אדון הכל בורא כל העולמות כלם . ומאין ולאין נדמה לו להיות קדושים כמוהו . ע " כ מה עשה ית' . הכתיב בתורה קדשים תהיו חסר וי " ו ובמלת קדוש הטיל וי " ו . לומר אל תתמהו באמרי לכם תהיו קדשים להדמות אלי באמרכם כי הוא דבר בלתי אפשר לבעל חומר . כי הלא איני אומר תדמו אלו בעצם רק קדשים חסר וי " ו . כי קדוש מלא בעצם אני ה' לבדי ואין זולתי : והנה ארז " ל קדשים תהיו יכול כמוני ת " ל כי קדוש אני ה' אלהיכם . והנה יראה כי הוקשה למו קושייתנו . ( א ) כי מהיותו יתברך קדוש . יצא כי לא נהיה קדוש . כי איך נדמה הנברא אל מי שבראו . ( ב ) היות קדשים חסר וקדוש מלא . והשיבו כתשובתנו . וזהו יכול כמוני ת " ל כי קדוש וכו' . כי אני לבדי מלא ואתם לא כן אך אם זו היתה כונתם . אומרם יכול בלתי צודק שנראה שהיה אפשר ליכנס בטבע חלוקה היות כמוהו יתברך . שאמרו יכול כמוני . מה שאין כן כאשר כתבנו . שהוא כי הלא זה דברו יתב' קדשים תהיו קדושה בלתי מלאה . כי מלאה לא יצוייר כי קדוש מלא אני ה' אני הוא ולא אחר . אך באומרם יכול יראה שהוא דבר שאפשר לאדם לטעות בו . ע " כ אחשוב כוונו לומר ענין שנשמר ממנו נבוכדנצר בדברו עם דניאל . באומרו ( דניאל ב׳ : מ״ז ) מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלהין . כאשר כתבנו שם במקומו בס " ד . והוא כי הנה נבוכדנצר לאלהים חשבו . וע " כ מנחה ונחוחין אמר לנסכא ליה והוא לא רצה כמאמר רז " ל בב " ר פרשת ויחי . ובזה אחשוב שיתיישב אומרו ענה נבוכדנצר . כי מלת ענה לא תצדק רק כמשיב על דבר . ודניאל לא דבר לו דבר . ע " כ אמר . כי אחר הודיע אלהים אותו כי דניאל מיאן לקבל מנחה ונחותין כי לא רצה יחשבוהו לאלוה . הלא יתכן כי השיב לו כל כך על מיאונו ויאמר מן קשוט כו' . לומר הלא אם באשר אני מחשיבך אלוה היתה כונתי . כי אינך צריך לזולתך בגדר אלוה ואין אלוה עליך . הלוא יחר לך על כבוד אלהיך אך לא כן דעתי . כ " א שאתה אלוה . אך רשות אלהי ישראל עליך והוא הנותן לך כח . כי הנה מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלהין . כי מי שהוא אלהיך ואלהי כיוצא בך . אלהי האלהים יקרא . כלומר כי מה שעשיתך אלהי . אינו שאינך צריך לאלהי ישראל שתחוש על כבודו . כי הלא אתה אלוה ואלהיך הוא אלהי האלהים במה שהוא אלהיך : וזה יאמר פה לדעת רז " ל יכול כמוני וכו' . והוא כי הוקשה להם כי אומרו אלהיכם הוא מיותר . כי מי לא ידע כי השם הנזכר הוא אלהינו . לז " א כי מאומרו קדשים תהיו שהוא שיאמרו לפניכם קדוש . כמ " ש ז " ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש . והוא גדר אלוה לעשות נפלאות . כענין ( יהושע י׳ : י״ב ) שמש בגבעון דום וכיוצא . משא " כ לשום מלאך לעשות דבר בלתי אם את אשר יצוה עליו הוא יתב' . ואמר יכול כמוני כלומר שלא תצטרכו אלי לעשות רצונכם בעולם בלי רצוני . כמוני שאיני צריך מהזולתם . ת " ל אני ה' אלהיכם . כי אלוה אני עליכם . אלא שתעשו כרצוני . ומכחי . שאקים דבר עבדי ועצתו אשלים . משא " כ למלאכי השרת כמפורש אצלנו על פסוק ( תהלים פ " ט ) כי מי בשחק וכו' :
Leviticus.19.1.2 ובמדרש ויקרא רבה ( פ' כ " ד ) ארז " ל . וז " ל רבי אבין אמר תרתי ר' אבין אמר למלך שהי' לו מרתף של יין והושיב בו המלך שומרים מהם נזירים ומהם שכורים . לעת ערב בא ליתן שכרן נתן לשכורים שני חלקים ולנזירים חלק א' . אמרו לו אדונינו המלך לא כולנו שמרנו כאחד מפני מה אתה נותן לאלו ב' חלקים ולנו חלק אחד . אמר להם המלך אלו שכורים הם ודרכן לשתות יין לפיכך אני נותן לאלו שני חלקים ולכם חלק אחד . כך העליונים לפי שאין יצה " ר מצוי בהם קדושה אחת שנאמר ובמימר קדישין שאלתא . אבל התחתונים לפי שיצה " ר שולט בהם הלואי בשני קדושות יעמדו . הה " ד דבר אל כל עדת בני ישראל כו' וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים . רבי אבין אמר אוחרי . משל לבני מדינה שעשו ג' עטרות למלך . מה עשה המלך נתן בראשו אחד ושתים בראש של בניו . כך בכל יום ויום העליונים מכתירים להקדוש ברוך הוא שלשה קדושות . מה הקדוש ברוך הוא עושה נותן בראשו אחד ושנים בראשן של ישראל . הה " ד דבר אל כל עדת בני ישראל קדשים תהיו והתקדשתם והייתם קדשים עד כאן : וראוי לשום לב אל אומרו אמר תרתי כי מניינא למה לי . ועוד למה יחס את העולם למרתף של יין . ועוד איזה הדרך המלאכים שומרים את העולם . ועוד מה בין דרשה ראשונה לשניה . ולמה באחד קורא אותן קדושות ובשני עטרות . ולמה בראשון נותן א' לעליונים ובשנית אינו נותן להם כלום . ועוד מה הנה הקדושות ומה הן העטרות ואיך נוטל א' לעצמו ונותן שנים לבני אדם שהוא הפך הסברא . ועוד באומרו לעת ערב בא ליתן שכר . איך צודק זה בנמשל אם הוא לעת סילוק האדם מן העולם . לא יצדק במלאכים שאין בם סילוק . ועוד כי מאמרו הלואי בשתי קדושות יעמדו יורה כי על העולם הזה ידבר שע " י שתי קדושות הלואי יעמדו כנגד יצרם . וע " ז קשה כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא . ועוד כי למלאכים אין נותן להם שכר רק בהיותם משרתיו תמיד ואיך יאמר בא ליתן להם שכרן . וכן בנמשל אינו אומר ניתן לעליונים קדושה אחת . רק העליונים שאין יצה " ר מצוי בהם קדושה אחת . ואינו אומר נותן להם קדושה אחת . וא " כ איך יצדק המשל . אמנם לבא אל הביאור נקדים ג' דברים . ( א ) כי הנה העה " ז תלוי קיומו בכשרון בני אדם שזכות תורות' ומעשיהם הטובים עולי' למעלה ושפע קיום העולם יורד למטה לארץ על ידי השתלשלות המלאכים . שהם כצנורות המריקים שפע העליון דרך עילה ועלול כנודע . נמצאו כי עלידי המלאכים והאנשים העולם משתמר וזהו נמשל השני סוגי שומרים שבמרתף היין . כי גם בעולם יש שני סוגי שומרים כנודע . והוא כמשל מאמר הנזירים לא כולנו שמרנו כאחד . שהוא כי האנשים בקיום מצות יורידו שפע . והמלאכים לשלשל השפע הנמשך מהן . נמצאו שומרים העולם כאחד . וייחס את העולם הזה למרתף של יין . כי כאשר שמירת המרתף הוא בל ישתו וישכרו ויתרוקן המרתף . כך שמירת העולם הלז הוא בל ימשך האדם אחר טובת העה " ז והנאותיו . שעל ידי כך בא להתרוקן והעשות תהו ובהו כאשר בדור המבול בהמשכם אחר טובות העה " ז . הקדמה שנית . והיא כי כל המשכת טובה אל העולם על ידי המלאכים היא על ידי עילה ועלול . וידוע למוצאי דעת כי בקבל מלאך שפע ממה שלמעלה הימנו . כי הוא עצמו מתעלה איכותו וקונה קדושה על קדושתו מעין מה שלמעלה ממנו . וזה לו בשכר עבודתו . אך לא יעלה שתי מדרגות לקבל באיכותו קדושה מעולם אשר עוד למעלה הימנו . משא " כ האדם כי בעל נפש הוא ועל ידי כשרון המעשה יקנה מעלה וקדושה מעולם שלמעלה מהנפש והיא הנקראת רוח . ועוד יוסיף בכשרון רב ותנתן לו רוח יתירה מעולם שלמעלה הימנו והיא הנקראת נשמה . וידוע כי כפי השגתו ברוח ונשמה יהיה אור טובו באותו העולם . ומעתה רואה עולמו בחייו בהארת טובו לעה " ב : עוד הקדמה שלישית . והיא כי הרוח ונשמה הנתוספים באדם שני בחינות להם . האחת בחינות שכר כי בהטה שמן חלקו באור ה' כנודע . שנית בחינה גדולה ומעלה כעטרות על ראש אשר הן עליו להתפאר ולהתגדל וכמאמרם ז " ל על כל אשר אלה לו . כי בלכתו בדרך מלאך הולך ומכריז לפניו פנו מקום לדיוקנו של מלך כי כמלך יחשב . ואין זה רק לאשר עטרות רוח ונשמה ניתנו לו כנודע שהוא חשוב כמלך בעטרה שעיטר לו יתברך ברוח ונשמה : ונבא אל הענין . והוא כי הנה רבי אבין הוקשה לו בכתוב . א' למה נאמר שני פעמים שיהיו קדושים א' בפסוק זה שנית בפסוק והתקדשתם וכו' שיורה כי צריך יתקדשו בהכנות קדושה להיות קדושים . ועוד כי פה נאמר תהיו אחר מלת קדושים . ושם נאמר והייתם קודם למלת קדושים . ועוד אומרו כי קדוש כו' כי אינה טענה להיות קדושים . ע " כ לז " א ר' אבין אמר תרתי כו' . והוא כי דרש שני מיני דרשות . זו למעלה מזו וזו לעומת זו אלא שבבחינה אחד יתאחדו . שהוא כי שני חלקי השכר שבדרשה הא' ושני עטרות שבשנית הכל ענין אחד אך המדרשות חלוקות . והוא כי הדרשה הא' היא כי כאשר שני סוגי שומרי המרתף לעת ערב שהוא אחר עשות העבודה הראויה א . השכר שהוא לעת ערב יום . כך היא בנמשל לעת גומרו המלאכה הראויה . והוא הנודע מספר הזוהר . כי ע " י עבוד את האדם את קונו בעצם כמה שנים מקנים לו מן השמים רוח על נפשו . ואם אח " כ מקדש עצמו בעצם יקנה נשמה . וזאת תהיה כונתו יתברך לומר קדושים תהיו . כי תעשו באופן תקנו קדושה יתירה היא הרוח . ואח " כ והתקדשתם ביותר . וע " י כן והייתם קדושים בנשמה . וע " כ בפסוק זה השני אומר והתקדשתם . כי הנשמה לא באה רק על קדושה יתירה . גדולה מאשר הוצרך להשיג הרוח על הנפש כנודע מה שאין כן מלאכי השרת . שגם אחר עבודה שישרתו אין קונים רק קדושה אחת . והוא כי איכותן מתעלה מדרגה אחת על מדרגתם כמדובר בהקדמה הב' . אך לא שתי מדרגות כאשר לאדם שנפשם מעין עולם הגלגלים . ובא להם רוח מעין עולם המלאכים כד " א עושה מלאכיו רוחות . ונשמה מעולם העליון . וז " א בא ליתן שכרן כו' שהוא כי גם לעת שעשו עבודתם לפניו ית' לקבל שכר טוב שמוסיפין לאדם שתי קדושות . אין מוסיפין למלאכים רק נוספת א' כמדובר . ובזה יהיה פירוש אומרו כי קדוש כו' לומר קדשים תהיו . שהוא להשיג הרוח ולא תעמדו במדריגה זו כי עדיין תהיו כי תקנו עוד קדושה . כי הלא קדוש אני ה' ועדיין אין קדושתכם קרובה אלי עד בא הנשמה לכם . והוא אומרו אח " כ והתקדשתם והייתם קדושים שהיא השנית כי שם אשלים לכם השתי קדושות . ונתן טעם מפני היצה " ר . כי בני אדם יש להם יצה " ר וכל מה שמכניעים אותו מקדשים עצמם הוא הולך וגדול כנודע . כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו . על כן כל מה שנעשה גדול לפניו יתברך מוסיפין לו קדושה . תחלה רוח ואח " כ בהגדילו יותר שיצרו גדול יותר נותנים לו נשמה לעוזרו . שאם לא כן הכל היה נשמר לו לעה " ב . וז " א והלואי יעמוד : והנה לפי פירוש זה הוא . כי קשה על מלאכי השרת תתו יתברך לבני אדם שני מעלות שכר ולהם א' . וענין הכתוב ברוח ונשמה מבחינת שכר . פירוש עוד פירש שני . והוא שאדרבא המלאכים הם כבני מדינה המעטרין את המלך בג' עטרות . והמלך נותן תרי מגו תלתא אל בניו והאחד נותן בראשו ואין המלאכים מקפידים בדבר . ולהמתיק הדבר נשא משלו אל בני מדינה שעטרו את המלך . ונתן לבניו שנים מהן והוא בשום לב אל קוראו יתברך את ישראל בנים . מה שאין כן למלאכי השרת . כי אומרו בני האלהים הוא בדרך השאלה כנודע . כי על כן ארז " ל שקצף הוא יתברך על נבוכדנצר שאמר ורויה די רביעא דמי כו' אך לישראל הוא יתברך אומר בנים אתם לה' אלהיכם . והוא המפורסם בספר הזוהר ובדרז " ל . כי גדולה מעלת הצדיקים ממלאכי השרת כמאמרם ז " ל מפסוק כי מלאכיו יצוה לך וכו' . וכענין כי נפשות עם בני ישראל נאצלות מאתו יתברך . באופן כי חלקו ה' אמרה נפשנו אך לא כן מלאכי אלהים רק מאיכות עולם המלאכים ולא חלק אלוה ממעל . וידמו אלו ואלו לפניו יתברך כמלך שיש לו בני מדינה . ויש לו בנים בארמנותיו מיוצאי חלציו . כי ע " כ בני המדינה דרכן לשלוח דורון למלך עטרות וכותרות . אך לא יחמדום לעצמו כי אין ראויית כותרות לבני המדינה רק למלך או לבניו כי בן מלך מלך . ועל כן כי יראו בני המדינה נותני העטרות . כי ישים המלך עטרות בראש בניו לא יקנאו . כי יאמרו כי אין הבנים כעבדים ובני המדינה . כן הדבר בנמשל . כי המלאכים בני המדינה הוא עולם המלאכים . ומעין עולמם המה בלבד ולא לבני מלך יחשבו . אך בני ישראל בניו יתברך הם . וז " א משל לבני מדינה ולישראל קרא בנים . שהוא בזה נותן טעם אל חשיבותו יתברך אל ישראל יותר ממלאכי השרת . ואל בלתי הקפיד המלאכים על כך . וזה ענין משלו השני הזה . כי מלאכי השרת מעטרין ומשבחין את הקב " ה בשלש עטרות באומרם שלש פעמים קדש . א' שהוא קדוש משולל גשמות אשר לעולם השפל . ועולם הגלגלים שגם הם חומר זך ובסוג קדוש לא יכנסו . שנית יעטרוהו שהוא למענה מאיכות עולם המלאכי' . בשלישי שהוא למעלה מעולם הנשמות והנה הוא יתברך נוטל השלישית על ראשו כי הוא יתברך לבדו למעלה מעולם הנשמות אך לישראל נותן שני עטרות כי זולת הכתר אשר נולדו בה . עוד ישיגו שני עטרות הידועות שהם רוח ונשעה . משא " כ מלאכי השרת כי לא יעלו מאיכות עולמם לאיכות עולם שלמעלה הימנו זולתי הדבק בו שפע ממי שהוא עולה אליו כמדובר למעלה . אך לא שתהיה רוח יתירה ביה ממש כאדם . ולפי זה ביאור הכתוב הוא כך קדשים תהיו וכו' . לומר תואר קדושה יתואר לכם שתעמדו בה ליקרא . קדושים . ועוד תהיו שהיא עטרת קדושה אחרת שהוא מה שעתיד לומר אחרי כן . באומרו והתקדשתם והייתם קדושים באופן שלא אתעטר עליכם רק עטרה א' . והיא כי קדוש עליכם אני ה' אלהיכם . משא " כ על מלאכי השרת שהם מעטרין בשלשה . ורמז הא' היתירה לו יתברך . עלינו . רמז באומרו קדשים חסר וקדוש מלא . כי החסרים מישראל תמלא בו יתברך :
Leviticus.19.2.1 אמר המגיה בשם אדמ " ו הרב הגאון הגדול המפורסם כבוד מוהר " ר שאול נר " ו אב " ד ור " מ דק " ק אמשטרדם יע " א
Leviticus.19.2.2 מוהר " ם אלשיך ז " ל התעורר על כמה דקדוקים בפרשה זו הנה הנם לעיני הקורא ובדעתו הרחבה דרש והתקין דבר דבור על אופניו הכל על נכון . גם אני אענה חלקי להשיב אמרים על קצת מן ההערות שהעיר הרב ז " ל כאשר השיגה ידי בס " ד . וזאת העולה ראשונה במה שכתב הרב וז " ל : והנה נשית לבעל ענין הקדושה הזאת מה היא . כי אם היא פרישה מעריות הוא בשב ואל תעשה ולא יצדק לשון קדושים תהיו עכ " ל . ואני מוסיף עוד לדקדק למה פתח בזו בלשון כלל הלא בסוף הסדר פרט הכתוב איסור העריות בביאור וכמו כן בסדר שלמעלה באו כל האזהרות והעונשים ושם נא' שיתקדשו ויפרשו מן העריות ע " כ למה נכתב כאן בלשון כלל ובדבור מיוחד בפ " ע . וגם ראוי לשית לב על לשון רש " י שכתב כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא לשון קדושה מהו ענין גדר הזה . ויתכן לפרשו ע " פ לשון המשנה במסכת סוכה פרק החליל . במוצאי יו " ט ראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין תקון גדול כו' . ומפרש בגמרא שהיו מקיפין אותה גזוזטראות ומושיבין הנשים מלמעלה והאנשים מלמטה כדי שלא יבואו לידי קלות ראש ולמדו לעשות כן ממ " ש הכתוב וספדה הארץ משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד ע " ש באורך . שכך הוא חובת כל ישראל ומוטל על עיני העדה בהקהל את הקהל אנשים ונשים לעשות מסך מבדיל בין אלו לאלו לבלת היות שם ערוב כי בקרבם קדוש ולא יראה בהם ערות דבר ח " ו כי אם כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' . והנה פרשה זו שלפנינו לפי שרוב גופי תורה תלויין בה נאמרה בהקהל אנשים ונשים וטף כמ " ש הרא " ם ושאר מפרשים . בא הכתוב לזרז את עיני העדה ראשי אלפי ישראל שישקדו על תקנת בני ישראל . שקד המקום ב " ה על תקנתם בבאם אל אהל משה לשמוע את דברי התורה לא יתערבו אנשים ונשים יחד פן יפרצו ויפרץ בם ח " ו . לכן הקדים להזהירם ואמר להם ביחוד קדושים תהיו שיעשו בקום ועשה גדר עקוה ומחיצה מפסקת בין אנשים לנשים כאשר עשו בבית שני למען תהא קדושתן קיימת וקדוש ישראל ישכון בתוכם ושמו יתקיים עליהם כמו שכתוב כי קדוש אני ה' אלהיכם כנלע " ד ליישב המקרא הזה . ובקשור הכתובים נלע " ד ע " פ מה שאמרו רז " ל במדרש רבה פ' נשא הנואף והנואפת עוברים על עשרת הדברות יע " ש . וההפך בהפכו ע " י גדר הערוה מתקיימים עשרת הדברות שהם כתובים בפרשה זו כמבואר במפרשים ועוד שע " י גדר הערוה במצרים זכו לקבלת הדברות והתורה כמה שכתוב במ " ר פ' במדבר ע " ש :
Leviticus.19.3.1 איש אמו ואביו תיראו וכו' . הנה צויתי תהיו קדושים להביאכם לחיי העה " ב והנה אביכם ואמכם הביאו אתכם לעולם הזה כי הם נתנו החומר עם כל זה אם לא באתם על ידם אל העולם הזה לא הייתם זוכים לעולם הבא . ולכן אל תהיו כפויי טובה כי אם איש אמו ואביו תיראו . והנה ארז " ל ( קדושין דף ל' ) שהזכיר איש שאין רשות אחרים עליו כאשה ואע " פ כן נכלל באומרו לשון תיראו שהוא לשון רבים . ועל פי דרכנו אפשר שע " י התחיל באמו כי הוא נתנה חלק באיש תחלה כי אשה מזרעת תחלה כו' . עוד אומרו . אם יאמרו לך אביך ואמך חלל שבת אל תעשה כי אתה והם חייבים בכבודי . והנה הערנו למה תפס במצוה זו מבזולתה . כי גם אם יאמרו לך לגנוב או לגזול אין לשמוע להם :
Leviticus.19.3.2 אמנם אחשבה . כי חש הוא יתברך פן יאמר איש הלא אמרת לי כי קדושים נהיה על כי קדוש אתה ה' ולמה לא יתהפך . כי הלא שלשה שותפין יש באדם אביו ואמו והקדוש ברוך הוא נמצא כי שני חלקים הם לאב ואם החומריים וחלק אחד להקב " ה . ולמה נדמה לך על החלק האחד ולא לאב ואם בעלי חומר על שני חלקיהם . והנה לבלתי סור ממצות ה' גם שאביו ואמו יגזרו עליו לעבור צוויו . הנה שתי תשובות בדבר . אחד כי גם החומר הוא יתברך עשאו . כי אבי ואמי אשר עשו אותו . מהיכן בא חומרם אם לא מחומר אדם הראשון . ומי גבלו מן העפר ועשאו אם לא הוא יתברך כד " א ויצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה נמצא כי גם חומר אבי ואמי אשר שניהם עשו את גופי . גם הם עצמם הוא יתברך עשאם . נמצא שכל שלשת החלקים ממנו יתברך המה . והוא מאמרנו על פסוק ( ישעיהו ס״ד : ז׳ ) כי אתה ה' אבינו אתה וכו' . כלומר גם אתה ה' בעל הרחמים בעל הרוחניות והנפש אבינו אתה לגמרי גם הגוף . כי גם שאנחנו מפאת עצמנו החומר מאבינו ואמנו כי לא נתת בנו רק נשמה . הנה יש טענות . אחד כי אתה יוצרנו בבטן כי אבינו ואמנו לא השכילו לצייר הצורה בגוף . שנית כי הנה מעשה ידך כולנו . כי ממעשה ידך באומרך נעשה אדם ועשיתו עפר מן האדמה נתהוינו כמונו כאבינו וכאמנו . והיא הראשונה שהזכרנו למעלה . עוד תשובה שנית . כי ישית על לבו ענין חידוש העולם . והוא כי הלא הוא יתברך לבדו בלי שותף ברא את העולם ויתכן כמאמרם ז " ל ( ב " ר פ " ג ) כי ע " כ לא ברא את המלאכים ביום ראשון . פן יאמרו שהיו שותפין לו בבריאת העולם . וא " כ איך תאמר כי לעשות אותך הוצרכתי אל שותפות אביך ואמך . אך אין זה כי אם שהכל אני עשיתי . רק שרציתי לזכותם להביאך לקיים העולם על ידם . והן אלה יתכן כיון הוא יתברך באומרו ואת שבתותי תשמורו . לומר ואם יאמר לך אביך חלל שבת וכו' ולא אמר מצוה אחרת יען כי בזאת הם רמיזות השתי תשובות לבלתי החשיב אב ואם בצוותם לעבור על המצוה . והוא . כי השבת הוא זכר לחידוש העולם . אשר אז אפילו חומר האדם אשר ממנו נמשכו גם הגופים . ידיו יתברך יצרו . על כן תפס במצוה זו . לומר אם יאמרו לך חלל שבת . את שבתותי תשמורו . כלומר זכור נא כי במצוה זו חדוש העולם הנרמז בשבת . ותראה איך אתה והם חייבים בכבודי . כי אז גם החומר אני עשיתי וממנו נתהוו אשר הולידוך . ובכלל הדבר הוא בזכירת חדוש העולם ע " י השבת . התשובה השנית כי אז לא הוצרכתי שותף לברא העולם ואיך יחפוץ אבינו אל שותפות אביך ואמך שאתה והם נתהויתם משם : והנה במה שכתבנו על פסוק ויכל אלהים ביום השביעי ובפסוק שבת וינפש . כי השבת היה אל העולם כנשמה אל הגוף כי לא היה העולם מתקיים רק הווה ונפסד קל מהרה . כי חומרי ובלי נפש היה אם לא היה השבת . כי בלעדי שפע קדושת השבת אל כל מה שנברא העולם הגשמיי בששת ימי המעשה היה הכל בטל . כן שני חלקי אביך ואמך בלעדי הנפש ששמתי אני . שני חלקי אביך ואמך שהן הגוף היה נפסד מיד . ובזה יאמר פה . אם יאמר לך חלל שבת וכו' והוא כי רמז ? בתוך סי' מצוה זו לרמוז טעם אל בלתי החשיב את אביו ואמו נגד ה' שהיא כי לולי חלק ה' שהוא הנפש . חלקי הגוף שעשו אביך ואמך הבל וריק היו . נמצא כי הכל עשיתי אני . כאשר בשבת . כי לקיים את כל העולם כלו בא השבת כנשמה אל הגוף . וזהו שבת וינפש . כי השפיע נפש בעולם ובא שבת באת מנוחה כי על ידו נח מלהפסד ולקלקל . ועל כן נשא המשל בו לומר . אם יאמרו לך אביך ואמך חלל שב ואל תעשה . כי את שבתותי תשמורו . כי בם תמצא חן ושכל טוב להשיב אל לבך לבלתי עשות מצותם . עם היות כי הוא הדין מצוה זולתה . מזאת למד טעם לדבר כמדובר . ולכן אני העיקר לקיים אתה והם גזירותי . ושמא תאמר אחר שעם שאתה הכל חייבתני לייר' מאבי ואמי על שעל ידם נתגלגל ביאתי לעולם לקנות חיי העולם הבא . כן כל שפע הבא לעולם משתלש על ידי המלאכים וגלגלים . גם כן תהיה לי פניית חשיבות להם ואשתחוה להם . לז " א אל תפנו אל האלילים שום פנייה . ומזה ימשך שאלהי מסכה לא תעשו לכם ואין צ " ל שלא תעזבוני . כי אפילו עם שאני ה' אלהיכם ואותי תעבודו עם כל זה לא תשתתפו גם כן אלהי מסכה . וזהו ואלהי וכו' אני ה' אלהיכם :
Leviticus.19.3.3 או יאמר אל יעלה על רוחכם שאם תעזבוני ותמירוני באלהי מסכה חלילה שאעזבכם כיתר גוים שלא יעבדוני . כי לא כן הוא . רק שעה עשותכם אלהי מסכה אני ה' אליכם כי בחמה שפוכה אמלוך אליכם ואפרע מכם :
Leviticus.19.8.1 וכי תזבחו זבח תודה וכו' . הנה ידוע כי אין חפץ ה' בקרבנות תודה שאינם באים על חטא ולא בקרבנות הבאים על חטא . כמאמר הכתוב ( תהילים נ׳ : כ״ג ) זובח תודה יכבדנני . שהוא בלי חטא . כי טוב הוא העדר החולי מהחליא ולהרפא . וזה יאמר פה הנה הזהרתי קדושים תהיו כו' . הנה מהיותכם קדושים ימשך רב טוב לכם כי לא תצטרכו לזבוח על חטא . כי אם כאשר תזבחו יהיה זבח שלמים לא זבח חטאת . או אם אשם הבאים על חטא . ובזה ינעם טעם תביר שבמלת תזבחו . ואף גם זה לא אכריחם כי הלא שמוע מזבח טוב . וז " א לרצונכם תזבחו : או יאמר ע " ד הקודם . וכי תזבחו . זבח שלמים יהיה . כי שלום ביניכם לבין אלהיכם . שאפילו עולה הבאה על הרהור או למ " ד על מצות עשה לא תצטרכו . ושמא תאמר מה זכות יחשב לי מה שאני אוכל והלא טוב היה שאקריב עולה שכולה כליל לה' . לז " א גם זבח שלמים לה' הוא . וזהו שלמים לה' . כי הלא גם שהשלמים אינם כעולה שכולה לה' רק קצתו למזבח וממנו לכהנים ורובו לבעלים הנה אחשיבהו כאלו כולו לה' . וז " א לה' . והטעם כי הנה לה' הנזכר לפי רצונכם תזבחוהו . יהיה לה' כולו כליל . אם היה ית' מתרצה בזה . נמצא שאחר כן משולחן גבוה אתם זוכים מלבד מה שאיני בא אפילו על הרהור חטא : או שיעור הכתוב לפי זה וכי תזבחו זבח שלמים גם לה' יחשב כעולה ואדרבא טוב ממנה כי זהו לרצונכם כדורן בלי חיוב רק לרצונכם משא " כ העולה שהיא חיוב ואין להחזיק לך עליה טובה . וש " ת סוף סוף היבצר מהיות שאני אוכל ומה לי זכות אל זה . לז " א הנה מאשה ה' אתה אוכל . והראיה כי מתכא דרחמנא אתם אוכלים כי הלא כמשפט חלק המזבח שנעשה נותר ונפסל אחר זמנו . כן מה שתאכלו אתם הנה כי קודש יחשב . וז " א ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר כו' ואם האכל יאכל כו' פגול הוא כו' ואכליו כו' כי את קדש ה' חלל הנה כי גם חלקכם אשר תאכלו כקדש המזבח יחשב :
Leviticus.19.9.1 ובקצרכם כו' . אמרו ז " ל בפסיקתא פ' ראה על פסוק עשר תעשר כו' שאומר הקב " ה הנה המוריד אריס לתוך שדהו נותן לו מחצה או שליש או רביע ואינו מועיל לו כלום כי מה שחורש וזורע אם לא הייתי אני משיב הרוח ומוריד הגשם ומוריד הטל מה היו מעשיו מועילים . נמצא שאני עושה הכל ואעפ " כ איני שואל כאריס כו' . וע " ז יאמר פה הנה מהשלמים שנתתם לי מתנה ודורון נתתי לכם את הרוב לאכול משולחן גבוה והיה ראוי לפ " ז שגם אתם מרוב תבואות שהכל ממני תתנו לי הרוב בעד עניי עמי ואיני תובע מכם רק שיורין . לא תכלה פאת שדך כו' ולקט קצירך הנושר מהקוצר ופרט כרמך שכלם קלי החשיבות לפניך . ולא יעלה על רוחך כי משלך אתה נותן לעני או כי מאסתיו מתת לו לחם כאשר נתתי לך . כי גם בני הוא כמוך . אך הוא כי חלקו הוא בתבואת' ולזכותך כונתי לתת לו חלקו מתחת ידיך . כמפורש אצלנו על פסוק ( בפרשת משפטים ) את העני עמך ובפסוק ( פ' בהר ) וחי אחיך עמך . וזהו החילו בלשון רבים באומרו ובקצרכם וצאתו בלשון יחיד באומר לא תכלה כו' . אך היא מתחלה אמר לשון רבים לומר קציר ארצכם של בעל השדה ועני והגר כי מהכל הוא לפי האמת כי חלקם שם . ומה גם כי דרך העשיר להעמיד קוצרים שכירים עני וגר . ועל בעל הבית והקוצרים אמר ובקצרכם את קציר ארצכם . ואח " כ אל בעל הבית אמר לא תכלה כו' לכן אתה בעל השדה לא תכלה כו' בשביל העני הנכלל עמך בתחלת הפסוק וחזר ואמר תעזוב והיה די יאמר לעני ולגר יהיה . אך כיוון פן תאמר נא ישראל אם הכל שלך למה תתרצה במועט כזה לענייך לז " א לא תכלה כו' . והוא כענין דין המוריד אריסין על נכסי אשתו ( במסכת כתובות דך ע " ט ע " ב ) שאם אכל גרוגרות א' דרך כבוד מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל . הנה כי גם שהוציא הוצאות רבות ינוכה הכל על גרוגרות אחת על שאכלה דרך כבוד שניתן לו . כן הדבר הזה כי כל מה שהצמחתי ונתתי לך כל תבואתך וכרמך וזיתיך איני שואל ממך רק פאה ושבולת הלקט . אך בזאת שיהיה דרך כבוד שלא תכלה פאת השדה ותקח בידך הלקט והפרט לתתו בידיך לעני כי יתבייש רק שתניח הפאה והלקט והפרט והם ילכו כלוקטים משלהם דרך כבוד . וז " א תעזוב אותם כי אני ה' אלהיכם כמוך כעני והגר . לכן תתן לו משלי ודרך כבוד : או קרוב לזה כי רצה הוא ית' ללמד מה רב טוב מתן בסתר אשר לא יבוש המקבלה . וזה מאמרו ית' ראה נתתי לכם תבואתכם בלתי נרגש שאתם מקבלים . רק כאלו הוא קציר ארצכם משלכם אם שאני נתתי לכם את כל . כן גם אתה הזהר מלהתראות כאלו אתה נותן לו . רק תניח הפאה ולקט ועוללות והם ילכו אח " כ ולקטו אחר הסתלק הבעלים . ושעור הכתוב בקצרכם אעלה עליכם כאלו הוא קציר ארצכם עם היות כי לי הארץ במה שלא תכלה כו' . וע " פ דרכו כוון ענין מי הקדימני ואשלם ( איוב סי' מ " א ) כי תחלה נותן לכם קציר ארצכם . ואח " כ תעשו המצוה והיא לא תכלה כו' . והנה תת לעני דרך כבוד יהיה סבה שהעני לא יגנוב למלא נפשו כי ירעב . כי הלא הוא אפשר יאמר טוב לו בעניי אחתור בחשך בתי' בסתר שלא יראני האד' מלהתבי' לחלות פני עשיר שיתן לי פאת שדהו בידהו או שני שבלים לקט ופרט הכרם . ולפעמים יבוש חנם כי ילך עד בעל השדה וישיבנו ריקם באומר כי יתן לזולתו . ויהיו סבה לגנוב . נמצא העשיר מסייע בגניבה שגונב הרש . וע " כ סמך ואמר לא תגנובו לשון רבים : כלומר כי בדרך הזה שאמרתי אתה והעני לא תגנובו ואם לא כן עשיר ורש תגנובו . ואמר כי ע " י בייש את העני יהיו נגררים עונות רבים . א' כי יגנוב איש ועובר על לא תגנובו וע " י הגנבה תובע הנגנב את הנחשד . אם הוא אמת עובר הנתבע לא תכחשו . ואם הוא שקר עובר הנגנב לא תשקרו . הנה נא לכם שני לאוין אלו טרם עמוד בדין כ " א בינך ובינו וזהו איש בעמיתו שהוא בינו לבינו ומזה ימשך עוד עד שיבוא לב " ד וישבע לשקר וזהו לא תשבעו : או שעור הענין שגם הב' לאוין הן הם ג " כ בב " ד . אלא שאומר הנה בלא תגנובו ובלא תכחשו ובלא תשקרו עדיין אין זה כ " א איש בעמיתו שהוא שיחטא איש לאיש ועדיין אין חלול כבוד ה' באמצע . אך ימשך מזה גם הנוגע אל ה' וזהו ולא תשבעו כו' ונמצאת מחלל את שם אלהיך . ולא חלילה וחס שהשם מקבל חילול ופגם חלילה . כי הנה אני ה' בהוייתי מקודם כי לא שניתי רק פגמת בנפשך שפצית פה נגד כבוד שמו יתברך . כבודו ית' במקומו עומד . וזה וחללת את שם אלהיך אני ה' : או יאמר וחללת כו' . מה שכתוב אצלנו על פסוק לא תשא כו' שלא אמר לא תשבע . וגם לא אמר לא ינקה ה' אלהיך כאשר החל . אך כי ה' מכנה אלהותו עליך שנקרא ה' אלהיך . לא תשא ותסלק את ה' אלהיך מעליך כי אז לא אלהיך אקרא כ " א ה' בלבד וזהו כי לא ינקה ה' . וענין זה יאמר פה איני אומר וחללת את שם ה' אלהיך רק אמר הנה מתחלה היית ה' אלהיך אך עתה סלקת שם אלהותו מעליך ע " י שבועה זו נמצאתי אני ה' בלבד ולא נקרא ה' אלהיך . וז " א וחללת כו' אני ה' או יאמר ענין רבי שמואל בר נחמני ( בבא בתרא פ' הספינה דך ס " ז ) ג' נקראו על שמו של הקב " ה צדיקים ומשיח וירושלים צדיקים דכתיב כל הנקרא בשמי כו' . ובזה יאמר אפילו אם צדיק אתה שאני נקרא ה' אלהיך אם תתחלל בשבועת שקר לא תקרא ה' כמוני ככל צדיק כ " א אני ה' לבד ולא אתה :
Leviticus.19.13.1 לא תעשוק כו' . הנה אמרתי לך תפרנס את העני בתתך לו דרך כבוד ואם לא תעשה כן מתרגשות כמה עבירות כאמור . עוד אני מודיעך כי בהעלי' עיני' מלתת לו מתנותי אשר נתתי להם אשר לא עמלו בהם תבא לעשוקשכר שכיר שעמל בו . וזהו שסמך לא תעשה וכו' ומזה ימשך לעבור גם על לא תגזול בפרהסיא ש " ת לא אעשוק רק אעכב בידי פעולתו יום או יומים . לז " א לא תלין פעולת שכיר וכו' . כי אם כה תעשה אתה גורם עבירות רבות . א' כי בלכת הדל לביתו בידים רקניות ובביתו אין לחם לאכול והאשה וילדיה תשאנה עיניהן אל ידיו להריק להם ואין כל מאומה בידו אז יתן את קולו בבכי וקרא ואמר ארור האיש אשר עשיתי עמו היום מלאכה כי ריקם שלחני בלע ולא חמל עלי ועל אשתי ועל בני . על כן עליו אני מצוה ואומר לא תקלל חרש וכו' . ועל העשיר הוא אומר ולפני עור לא תתן מכשול שאם יאמר לעשיר למה תעשה כה לשכירך העני ואל שכרו ישאו נפשם הוא ואשתו ובניו הלא זאת ישיב העשיר מה עשיתי . הלא לא לעשק כוונתי כי הנה מחר אתן ויבקש לו היום ויפרע מחר מאשר אתן לו ולמה יקללני הפועל . ע " כ אני אומר לך העשיר כי גם אתה לא תקנה כי הלא ולפני עור לא תתן מכשול לבא לכלל כעס ולכלל טעות כזה . שיחר אפו ויקללך ולא חסרון הדל אני עושה כחס עליו . או מבלתי היות לי מה לתת לו מבלי שכרך . רק בחמלתי עליך כי הנה ויראת מאלהיך ממי שהוא אלהיך שהוא מדת הדין . שיקרא שם אלהיך עליך . מה שעתה אני ה' בעל רחמים שהשפעתי עליך טוב . כי בקלות אהפוך השיטה ויעשיר הפועל ותורש אתה . ועוד עבירה אחרת תמשך מהלן פעולת שכיר . והוא כי אחר עבור ימים יעמיד את בעל הבית בדין באומרו הבא שכרי ובעל הבית אומר נתתי אז מתעתד גם הדיין לחטא יעבור על לא תעשו עול במשפט כו' . והוא כי אפשר יעבור הדיין בהטות אל אחד מן הצדדין . או יאמר בלבו היתכן כי איש עשיר חמד שלשה או ארבעה זוזים להחסיר לחם רעב . ויטה לומר כי חרפת רעב השיא את העני לבא בעלילה על העשיר . ואפשר כי בהפוך הוא : ויזכה את העשיר ויעשה עול במשפט . או יתהפך הוא כי יאמר היתכן ערב לבו איש רש להעיז פניו נגד העשיר . אם לא שהאמת אתו רק שטרדות העשיר בעשרו השכיחוהו האמת ויעבור על לא תשא פני דל . או יעשה דרך שלישי כי הוא המסתפק . מי מהם הוא הטוען שקר ע " כ מה הוא עושה מחייב את העשיר . ולבל יקפיד מהדר פני עשיר ומכבדו הרבה ומזכה את הרש כדי לצאת ידי שניהם . והנה על הא' הוא אומר לא תעשו עול במשפט . ועל הב' אומר לא תשא פני דל . ועל הג' אומר ולא תהדר פני גדול כו' : והנה עד כה דברתי על הנמשך מהלן פעולת שכיר שהלוך ילך ובכה ודובר סרה נגד האיש אשר עשה עמו ולא נתן לו . אך אין כל זה רק כשהפועל בלתי דן את בעל הבית לכף זכות באמור אליו כי אין לו מעות לתת לו שכרו ביומו . ע " כ אמר עשה זאת איפה בני . בצדק תשפוט עמיתך . הוי דן אותו לכף זכות וכן פירשו ז " ל ( שבת קכז ) אומרו בצדק וכו' . והביאו מעשה דהורקנוס כמפורש שם . ואמר עשה זאת איפה בני והנקה מבוא על ידך כל הלאוין הנזכרים . ודע שאם לא תעשה כן עוד תוסיף לגרום תועבות גדולות מאלה והם לא תלך רכיל וכו' . והוא כי הלא בלכתך לביתך ושכר פעולתך אין אתך ותקלל חרש כמדובר שתקלל ותאמר כה יעשה לו אלהים לעשיר וכה יוסיף בעניי ודלותי כי הלא את עניי ויגיע כפי ראה וריקם שלחני . ועל הדרך הזה ימלא פיו קללות נגדו . הלא ישמע השומע והלוך ילך רכיל אל העשיר ההיא לומר לו מה עשית לפלוני שכ " כ מארר ומקלל ומגדף היה אותך . ע " כ על האיש השומע מזהיר ואומר לא תלך רכיל בעמיך כי הלא תעמוד על דם רעך . וזהו לא תעמוד על דם רעך פן יהרגנו המקבל הרכילות . ואל תאמר כי לשם שמים תכוין כי תגלה הדבר למען השמר המקבל משונאו בל יעשה לו שום דבר רע בכעסו . כי הנה אני ה' להצילו :
Leviticus.19.13.2 או יאמר בשום לב אל אומרו לא תעמוד על דם רעך ולא אמר לא יומת רעך וכיוצא בזה . אך יאמר דע לך אתה הרכיל שלא תעמוד ותתקיים על דם רעך המומת כי אתה תהרג על שהסיבות מיתתו . וגם שאומרו לא תעמוד הוא לאו בפני עצמו . מדאפקיה בלשון זה כיון גם ענין האמור . ואחר צוותו ית' אל הרכיל . מצוה אל המקבל ואומר אם האמנת לדבר לא תשנא את אחיך בלבבך הוא אשר נאמר עליו . כ " ב הוכח אותו אולי יתנצל ואחיך הוא . וגם תוכיח את הרכיל עמיתך שלא יבא לך ברכילות . ואם נאמר שאומרו את . מרבה את מי שנאמר עליו יחזור האת אל אומרו הוכח ועמיתך אל אומרו תוכיח ואם אחר שתוכיח את מי שנאמר עליו אם שקר היה הדבר כי תכיר שהתנצלותו אמת הלא תרויח כי לא תשא עליו חטא החשד . ואם אמת היה הדבר לא תקום לשלם רעה ולא תטור לאמר איני כמוך שהצרת לי אני אטיב לך כי הלא ואהבת לרעך כמוך כי הלא רעך הוא בזה כי לא יבצר כי גם אתה חטאת לזולתך . כאשר חטא הוא לך . ולא תחפוץ יהיונוקמים ונוטרים לך . ועשה עמו כן גם אתה . ואם יראה בעיניך כי צדיק אתה ולא חטאת לאיש כי אין זולתך שחטאת לו אתה . הנה אני ה' כי לא יבצר ממך שחטאת לי . ולא יערב לך אם הייתי נוקם ונוטר לך : או יאמר לא תשנא את אחיך הוא הכשר מתייחם לאחיך . אל תשתף יצה " ר עם יצה " ט לשונאו מחמת שנאה וכיוצא בה . וז " א בלבבך בשני ביתי " ן . ואם לא כשר הוא להתייחס לאחיך וע " כ אתה שונאו הוכח וכו' . כ " א אינו אחיך הוא עמיתך . ולא תשא עליו חטא על ערביתך עליו : או יאמר הוכיחנו באופן נאות ופיוס ולא תבייש אותו ברבים וכיוצא בזה פן יענה עזות ויאבד על ידך . והוא ככתוב אצלנו על פסוק ( משלי כ״ד : כ״ד ) אומר לרשע צדיק אתה וכו' שהוא אומר לרשע צדיק אתה . הוא חניפות ויקבוהו עמים וכו' . אך למוכיחים ינעם כי אם רשע הוא ואם תוכיחנו לומר רשע אתה יענה עזות ויקללך ואשמת שגרמת לו להרשיע . לכן ינעם למוכיח לומר לו צדיק אתה . אך לזות שפתים הרחק ממך וכיוצא בדרך פיוס אז למוכיחים תבא ברכת טוב . כי כל איש טוב יברכם כי בתחבולות החזירוהו למוטב בל יצר לטובים וגם ירויח בזה כי תחת ענות קול עזות וקלון עתה באמור לו צדיק אתה שפתים ישק הרשע ההוא ותחת השיבו דברים רעים משיב דברים נכוחים . כענין תת התנצלות ולומר שעוד לא יביא עצמו לכל הדומה לכיעור . ועל זה אחשבה כוונה תורת ה' לתקננו בעצה טובה זו . באומרה תוכיח את עמיתך . באופן שלא תשא עליו חטא שלא יענה לך עזות ותשא עליו חטא כי גרמת לו להיות משיב רעה תחת טובה . ואם עשית כן ויענה עזות לא תקום ולא תטור וכו' . ואם קבל ושב לתוכחתך ונעשה רעך ואהבת לרעך כמוך וע " י כן אני ה' . והוא בפרשת נח כתבנו כי ארז " ל ( במ " ר פרשת במדבר ) שבאומרו ואני הוא ובית דינו כי מלת אני הוא הב " ד והוי " ו הוא שם הרחמים כאשר כתבנו ראיה ממדבר רבה . ובזה יאמר על ידי מה שואהבת לרעך כמוך מדת אני נעשים ה' היא רחמים כאשר אתה מתמלא רחמים על זולתך : או ירמוז טעם נכון אל גדולת מצוה זו כי רבה היא לפניו יתברך עד גדר שבהעדרה נחרב ב " ה כמשז " ל ( בפ " ק דיומא ) כי על שנאת חנם נחרב בית שני . והוא כי כל הנפשות ורוחות אשר לכל איש ישראל הם נמשכות מכל כחות עליונים זו מבחינת חסד וזו מבחינת גבורה וזו מבחינת רחמים וההיקש בכל השאר . וע " כ בהתאחד הרוחות למטה יתאחדו ויתחברו שורשן למעלה והוא תכלית כל האושר והטוב כנודע ליודעי חן . וז " א ואהבת וכו' וע " י כן אני ה' שהוא התחברות מה שהוא אני עם ה' שהוא זווג עליון הנעשה בהתחברות כל הבחינות והוא תכלית האושר והורדת השפע וקיום העולמות . אמנם בהיות שנאה נעשה פירוד בשרשי נפשותם ונאבד העולם וע " כ על זה נחרב ב " ה . וזה מ " ש ז " ל ( מ " ר פרשת יתרו ) כי פסוק רעך ורע אביך הוא על הקב " ה . והוא ענין למען אחי ורעי . ירמוז איך במצוה זו תוכלל כל התורה כי אמר ואהבת לרעך כמוך כי הרי בזה תהיה מסולק מכל העבירות שבין אדם לחבירו וגם אני ה' רעך שאמרתי תאהבו כמוך כי גם אני רעך . הרי בזה תהיה מסולק מעבור רצוני בכל המצות שבין אדם למקום . ולא אמר ואני ה' בל יראה שהוא ית' תוספות על בשר ודם על כן נאמר אני :
Leviticus.19.19.1 את חקותי תשמורו וכו' . אמר הנה צויתיך לחבר הנפרדים ולאהבה את רעך כמוך . והנני מצוך להפריד בבעל חי ובצומח ובדומם . כי בהמתך כו' שדך כו' ובגד כו' וגם בבעל חי מדבר אין צריך לומר בשני גופים כ " א בגוף אחד ובו שתי בחינות . שהיא מי שחציה שפחה וחציה בת חורין נחרפת לעבד עברי הבא עליה מביא אשם . ואלו חופשה היה הבא עליה חייב מיתה כי הקורבה יתירה לבועל מחייבו יותר . כיון שהיתה נחרפת לאיש עם שקידשה עודנה חציה שפחה . וזהו לא יומתו כי לא חופשה :
Leviticus.19.23.1 וכי תבאו אל הארץ כו' . יראה כי השלש שנים הראשונים הארץ תתן כח חצוני שבה . וברביעית מתחיל לתת מהקדושה והוא קדש הלולים לה' ובחמישית יותר לכם ובזכות תתכם כל מה שברביעי לה' יהיה להוסיף לכם תבואתה אני ה' אלהיכם מבטיחכם בכך :
Leviticus.19.26.1 לא תאכלו על הדם כו' . יאמר משז " ל ( ביצה דף כ " ה ) ערלה מקטע רגליהון דקצביי' שאדם ממתין שלש שנים לאכול פרי העץ וקצבייא אין ממתינין שתצא הנפש . זה אחשוב היה סמיכות לא תאכלו על הדם אל הערלה כי ממנו מוכיח את הקצב בדם . ואני המעכב אתכם מלאכול עד עבור כמה שנים וההבשר עד שימצה הדם אני מצוה בל תתעכבו מלגשות דבר עד עבור יום פלוני או שעה פלוני וכיוצא שהוא ענין לא תנחשו ולא תעוננו מפני שהם חקי ע " א . וכן כל דבר שנוהגים לע " א בין מה שהוא תיקון והידור כהקפת הראש והשחתת פאת זקן . בין מה שהוא קלקול בענין שרט לנפש וכתובת קעקע לא תתנו בכם . ולא שאני מקנא בע " א שהיה נראה היות בה ממש חלילה . כי הנה אני ה' כלומר ואין זולתי כ " א ששנאתי ומאסתי הבלי שוא : או יאמר ושרט לנפש כו' . שאומר הוא תברך הנה בעשותך שרט לנפש שאתה מוציא דם שהוא מענין ש " ד . תבא אל ע " ג ומע " ג אל ג " ע . והוא כי ימות לך מת שהיית סומך עליו שהיה מועיל לך תשרט בשרך עד תוציא דם . מזה תבא לכתוב קעקע לשם ע " ג . כי תאמר כי היא תועילך תחת המת שהיית נשען עליו ולא תביט כי אני ה' שאם מת האיש שהיית נשען בו אני ה' במקומו כמאמר יעקב הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם . וז " א וכתבת כו' אני ה' ועוד מעט בראותך שאין הע " ג מועיל לך תבטח באדם אם תראה איש שר וגדול ובעל זרוע רמה . למען יהיה בעזרך תמסור לו בתך להזנותה למצא חן בעיניו שהיא מסירה לביאה בלי קדושין ואישות למען יהיה לך מעיר לעזור . ובזה אתה מאבד את העולם שאחר ש " ד וע " ג שתבא לידי ג " ע כולל כי תזנה הארץ ומלאה הארץ . זמה . ואל יפתה לבך חלילה לדבר ולומר הלא האלהים בשמים ואני על הארץ ע " כ צריך אני משען ומשענה בארץ לישען עליהם כי רם ה' ממני ועל השמים כבודו . חלילה לך לעלות על לבך הרעה הגדולה הזאת כי הלא את שבתותי תשמורו אשר הן הם עדים על חדוש העולם ואצ " ל דרך אמונה כ " א גם בחוש כאשר הוכרח טורנוסרופוס הרשע מר " ע באמור אליו מה יום מיומים ( סנהדרין פרק ד' מיתות ( סנהדרין דף ס " ה )) שהביא לו ראיה מענייני השבת והלא תראה כי אם יעצרנו יתברך הגשם והחומריות שבעולם הלזה מלהיותו השגיח בו איזה הדרך ברא את העולם השפל הזה וא " כ אמור מעתה למה בראו . אם כמאמר ז " ל ( בתנחומא פ' בחוקותי ) שמתחלת ברייתו של עולם נתאוה הקב " ה שתהיה לו דירה בתחתונים . וע " כ ומקדשי תיראו כי שם כביכול עושה דירה בתחתונים עם שמלא כל הארץ כבודי התפשטותו . וא " כ איפה מה לך לבקש אמצעיים או עזר מהבלי העכו " ם על הארץ מתחת . או תבקש לישען על הבל בני אדם ותשים . בשר זרועך . וש " ת כי היות השבת הוראת חדוש העולם אמונה הוא ובמה נדע הכרח כי כן הוא : לזה סמך ואמר אל תפנו אל האובות כו' . והוא כי ההכרח הגדול שהביא לזה ר " ע לטורנוסרופוס ( בסנהדרין שם ) היה אומר לו שיעלה את אביו בחול מקברו ע " י אוב וידעוני והעלוהו . ובשבת לא עלה שיראה כי בשבת אינה עולה וכן היה . וע " י כן הכיר האמת . והנה האם נאשים את ר " ע שע " י עלה נכרי ע " י אוב . הוי אומר כי לא כן הוא כי לא בקש הוא לטמאה בו חלילה כ " א אדרבא לשיכיר אותו הרשע האמת . וזהו שסמך אל תפנו כו' לומר אם רצונכם מופת על ענין השבת המורה על החדוש כי קדוש היא כי בו שבת וינפש . אל תפנו אל האובות ואל הידעונים שתהיה פנייתכם אליהם מצד עצמם שאל תבקשו לטמאה בהם כי אני ה' ואין זולתי רק בדרך אחרת שתבקשו בהאומות להשתמש בהאובות להכריח האמת כר " ע . ולא לטמאה בהם . רשאים אתם לעשות : גם יתכן רמז ענין שאול שעל שהיקל ביראת מקדש ה' והרג כהניו סר ה' ממנו וגרם לו לשאול בבעלת אוב וזהו ומקדשי תיראו . ובזה אל תפנו אל האובות כו' מה שלא תפנו לא תבקשו לטמאה בהם שאם פעם לא תעשו רק מצרת נפשכם כשאול שלא לטמאה בהם רק לגלות דבר . עוד מעט תוסיפי סרה ותבקשו לטמאה בהם וזה אסרתי לכם אפי' בהיותכם בעול אלהותי עליכם וזהו אני ה' אלהיכם . וש " ת ומה אעשה כי גם שמלא כל הארץ כבודו יתברך יסתיר פניו ולא יענני בקראי אליו כי לא נביא אנכי ובמה נחשב אני בעיניו ואיככה אדע אם טוב אני בעיניו אם אין . כי לעשות רצונו חפצתי ואין גולה אזני לדעת במה אתרצה אליו על כן מדאגה מדבר זה אבחר דרכי לדרוש אל האובות ולנחש ולעונן אולי אדע מה לעשות . ע " כ הנני אומר לך מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ובהחשיבך אותם ידריכוך בדרך טובה ויראת מאלהיך כי תלך בעצתם . ולא שאני מלמדך להועיל על הנוגע אלי . כי אני ה' לא שניתי גם בעברך רצוני כי תמיד אני ה' ואם תפגום בם תפגום בשורשך אך לא בי חלילה כי אני ה' בהוייתי הקודמת כי לא חסרתי בעונותיך . והוא ענין מאמרנו על פסוק המקונן באמור שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו שהוא ענין מז " ל ( במדרש איכה ) על פסוק חלל ממלכה ושריה כי במה תעו ובטחו ישראל שלא שבו אליו ית' כשומעם דברי ירמיהו על הרעה העתידה . כי הוא כי היו גדולים בישראל מבטיחים אותם על תהו באמרם אליהם אל תיראו כי הנני מקיף את כל ירושלים במים ועונה אחריו רעהו אני אקיף אותה אש כו' . ויהי בעת הצדה הלכו איש איש מהמבטיחים אשר אמרו זה להקיף את ירושלים באש וזה להקיפה מים וישביעו איש שרו ולא מצאו . כי הלא הוא יתברך אדון הכל החליף ממלכת השרים . אשר היה שר המים עשאו שר האש . ואשר היה שר האש עשאו שר המים . וזהו חלל ממלכה ושריה . וא " כ אמור מעתה מה גרם להם ליכשל בכך בין המבטיחים בן השומעים מהם כי לא החשיבו את ירמיה לשמוע בקולו ולקיים עצתו ולא את כל יתר זקני ישראל כהחרש והמסגר והזקנים אשר נוכח פתח הבית שהיו צדיקים גמורים כמאמרם ז " ל ( שם ) ואלו הלכו אל זקניהם אלו והחשיבום היו מתקנים אותם בעצה טובה מלפניהם וזה יאמר המקונן שרים בידם נתלו . כלומר בידם וכחם נתלו לבלי תיקון את ישראל כי היו נתלים וסומכים בידם ובכחם לעשו' כחכמתם . ומהיכן בא להם זה כי פני זקנים כירמיה ויתר זקנים לא נהדרו שאם היו מהדדים ומחשיבים מאמריהם היו לומדים מהם ליראה את ה' . וזה יהיה מאמר הכתוב פה מפני שיבה תקום והדרת פני זקן . וע " י כן ימשך שויראת מאלהיך ע " פ טוב עצתם ומוסר השכל אשר אתם . וזה לא על הנוגע אלי כי אני ה' כמדובר :
Leviticus.19.26.2 או שעור הכתוב כי לא תאמר איך אלך להדר פניהם שייעצו אותי אם אראה שייטב לי ודרכי מצלחת . ואין דרך בני אדם לבקש עצה רק בעת צרתם כענין בצר פקדוך . לז " א ויראת מאלהיך הוא מדה " ד בעוד שאני ה' מתנהג ברחמים :
Leviticus.19.33.1 וכי יגור אתך גר כו' . ראוי לשים לב ( א ) אל כפל הדברים כי יגור אתך גר ולא אמר כי יהיה גר בארצכם לא תונו אותו : ( ב ) שנכנס בלשון יחיד באומרו אתך ויצא בלשון רבים באומרו בארצכם כו' : ( ג ) אומרו הגר הגר אתכם כי שלשת התיבות מיותרות . כי באמרו כאזרח חכם יהיה לכם כי גרים כו' ידוע שעל הגר הנזכר ידבר . ( ד ) שהתחיל בלשון רבים באו' כאזרח מכם יהיה לכם ואח " כ תפס לשון יחיד באומרו ואהבת לו כמוך וחזר אל ל' רבים באומרו כי גרים הייתם כו' . ( ה ) כי מה טעם הוא אומר כי גרים הייתם כי אינו דומה כי זה גרות וזה גלות . ( ו ) סמיכות כל הענין האמור אצל הפסוקים הקודמים . ( ז ) סמיכות המדות אל ענין הגר . ( ח ) אומרו אני ה' אלהיכם כי מה ענין הזכיר במצוה פרטית זו היותו יתברך אלהיהם . איזה . ( ט ) יחוס יש ליציאת מצרים במשקלות ומה גם לאומרי' שפירושו שע " מ כן הוציאם ממצרים למה היה התנאי כאן מבזולת . ( י ) אומרו ושמרתם כו' כי פסוק זה נאמר כמה פעמים :
Leviticus.19.33.2 אך הנה אחרי דברו דופי על שואל אוב וידעוני שהם חקי ע " ג הלא יאמר איש . אחר שכ " כ היא מאוסה לפניו יתברך לא יאשם את המגנה את הגר עליה באמור לו הפה אשר נשק לע " ג ידבר תורה שנאמר' מפי הגבורה . ע " כ סמך ואמר וכי יגור אתך גר כו' לא תונו שהוא אונאת דברים כמאמר ז " ל ( ב " מ נ " ח ) ואמר אתך וכן אמר בארצכם שמייחס הדבר אליהם הלא במה שידענו גר שנתגייר כקטן שנולד דמי שהוא כי בהתגיירו מקנים בו מן השמי' נפש חדשה מתחת כנפי השכינה . נמצא שהוא כנולד ממש כי הנפש אשר לא טהורה היתה העבירוה ממנו . ובזה יאמר כי יגור אתך שלהיותו אתך תחשיבהו לגר בערך בהיותך אתה אזרח הוא בארצכם אך לא בארץ העליונה אשר שם שרשי כל הנפשות . כי שם אינו גר כי כמוך כמוהו יש לכם נפש משם וכלכם שם שוים . וענין הכתוב כי כן דרכן של ב " א שאם הגדול שבעם מחשיב ומכבד את איש א' הגר הזה ודומה לו גם כל העם יכבדוהו כי ממנו יראו וכן יעשו . אך אם ראש העדה יזלזל אותו אחריו כל אדם ימשוך לזלזל אותו גם המה . וזה מאמרו יתברך כמדבר אל ראש העם כי אל האיש החכם ורב במעשה מייחד דבורו ואומר לו כי יגור אתך כלומר שתחשבהו אתה לגר ולא לחשוב כאזרח ימשך שיהיה ג " כ גר בארצכם . שהוא לכל בני הארץ כי ממך ילמדו . וע " כ אצטרך לצאת ולצוות בלשון רבים ולומר אל תונו אותו . לכן צריך כי כאשר הסבות את לבם אחורנית להחשיבו לגר כמוך צריך אתה להעדיף עליכם בתיקון . שאם כאזרח מכם יהיה לכם שהוא את כל הכלל שיהיה לכם כאחד העם . אתה תאהבהו כמוך ממש . וזהו כאזרח מכם יהיה לכם העם . ואהבת לו אתה שיהיה אתך גר . עתה יהיה כמוך .
Leviticus.19.33.3 או שעור הכתוב כי יגור אתך גר ימשך גם לכלל שיהיה גר בארצכם . לכן אצוך ואזהירך כי לשיהיה כאזרח מכם אצל ההמון אתה צריך שתאהבהו כמוך : כי לו יקחו וילמדו ממך גם את הטוב לגמרי . ואמר הגר הגר אתכם לרמוז מה שאמרנו כי אם הוא גר הוא אתכם . אך לא אתי בעולם העליון כי גם משם השפעתי בו נפש כמדובר . ונתן טעם ואמר כי גרים הייתם בארץ מצרים . והוא לומר כי מה תבזהו על אשר עבד ע " ג והלא גם אתם עבדתם אותה ונתגיירתם בארץ מצרים . ולא עוד כ " א שזה נתגייר בארצכם כאומר אתך גר בארצכם כי בבת אחת הושוה אתך . כי מיד נכנס בקדושה בעצם תחת כנפי השכינה שהוא בא " י שלעומת ארץ העליונה . משא " כ אתם כי גרים הייתם בארץ מצרים אדמה טמאה שלא היה גרותכם בדבקות עצמיי . כגר הזה שנתגייר בארצכם :
Leviticus.19.35.1 לא תעשו עול כו' . הנה פי' רש " י והוא מרז " ל ( ב " ב פ " ט ) כי אומרו במשפט חוזר אל משפט המדות שאומרו במדה כו' הוא פירוש אל אומר במשפט וראוי לשום לב למה קרא לזה משפט ולא עוד אלא שיסתום ויצטרך לפרט . ועוד כי באו' במשפט בפת " ח הבית הוא כה " א הידיעה במשפט הידוע :
Leviticus.19.35.2 אך ענין הסמיכות הוא שאומר הוא יתברך . הלא צויתיך על אונאת דברים אל יקל הדבר בעיניך כי הלא עוד מעט וממנה תבא אל אונאת וטעות ממון . ולענין הכתובים יאמר כי הנה ידענו כי ביום ר " ה יעמיד הוא יתברך במשפט כל יצירי עולם ואז יקציב לכל איש ואיש פרנסת שנתו כמאמר ז " ל ( בבא בתרא דף י " א ) מזונותיו של אדם קצובים לו מר " ה לר " ה והוא לפי מה שיעלה משפטו ודינו ביום ההוא לפי מעשיו ולכן אם מדמי קצבתו אשר נשפט בשמים יקנה מקח קרקע או מטלטלין ויטעו אותו במדה שהוא מדת קרקעות או במשקל או במשורה מטלטלין ויתנו לו לפי הטעות שוה מאה וחמשים במאתים . הלא נמצאו עושים עול במשפט הידוע . הוא המשפט לאלהים בר " ה שמחסרין מקצבת דמי הקונה ומוסיפין בקצבת המוכר . נמצא עול במשפט אשר נשפטו שניהם . וה " ה בהפכו אם הטעו למוכר . ואמר מאזני צדק וגם אבני צדק שהם המאזנים ישאו יחד בשוה . ואם ישים אבן קטנה או גדולה מהראוי מה יועיל לו המאזני צדק וכן איפת צדק במדה גסה והין צדק שבמדה דקה יהיה לך כלומר לא בלבד הוא הקפידה כי תמדוד או תשקול בגדולה או קטנה מהשיעור כ " א אפילו לא יהיה בבית כ " א שלימה . ואמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי כו' יאמר מאמרם ז " ל ( שמות רבה ) פרשת בא אל פרעה כי תבע דין שרו של מצרים ונעשה . ועמדו בדין על הנקודה והכריע כף זכות ישראל . ואמר שע " כ גם הם שתחת אלהותו יעשו כמעשיו ית' לבלתי עשות עול במשפט .
Leviticus.19.35.3 או יאמר אני ה' כו' . ענין מאמרו ית' באומרו ( ישעיהו ס״ג : ח׳ ) ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע . ובארנו שם הפסוק שהכונה לומר כי בעת יציאת מצרים שאמר הוא יתברך הנה אך עמי המה כלומר אינם עמי בעצם רק במיעוט . כי אכין ורקין מעוטין . וזהו אך עמי דרך חסרון המה כלומר ואינם ראויים ליגאל אלא שבנים שלהם הוא הדור אשר יקומו מהם הם ילדים שגדלו תחת הקרקע ובאו עדרים עדרים הם הורו באצבעם זה אלי ואנוהו ולא שקרו בעגל ולא בענין מרגלים והם דור שנכנסו עם יהושע לארץ . ואליהם אמר את העם בלתי ראוים . בנים שלהם לא ישקרו . ועל בלתי היותם משקרים הם מקיימים חותמי שהוא אמת כנודע מרז " ל ( שבת נ " ד ע " ב ) ובקיימם חותמי עבדי ה' יהיו באמת וע " כ ויהי להם למושיע . וזה יאמר לא תעשו עול במשפט במדה כו' מאזני צדק כו' ולא של שקר כי אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם כו' ע " מ שלא תשקרו . ולכן הזהרו מלשקר במדות ומשקלות פן תהפכו קערה על פיה :
Leviticus.19.37.1 ושמרתם כו' . אמר הלא תאמרו למה תייחס אלהותך על מצוה זו והלא אין אומה ולשון בעולם שלא יקפידו בשלמות מדות ומשקלות ומשורות כמפורסם . לז " א אינו דומה המקיים חוקותי ומשפטי שלי המיוחדים לי בפרטי דיניהם והעשותם לשמי למה שהם משפטי . כי ע " י כן ועשיתם אותם כי בקיימכם אותם עשיה ממש אותם אתם עושים . כי בם אתם מהווים רוחניות קדושה ובוראים מלאך מאיכות מצות המשפט ההוא נמצא שאותם ממש אתם עושים . מה שאין כן קצת האומות וכל הנמשכים במשפטי הם כי אין מהווים קדושה ושפע בדבר . וש " ת אם משפט אחד לנו ולהם בענין משקלות ומדות מאי רבותן מנייהו ברא קדושה משא " כ הם . הלא הוא כי אני ה' . כלו' אני ה' אשר צויתים שיש כדאי במצותי במקיימם לזה . משא " כ לזולתכם וז " א אני ה' :
Leviticus.20.1.1 וידבר כו' . ואל בני ישראל כו' . ראוי לשים לב ( א ) אל החילו בוי " ו באמרו ואל בני ישראל ולא אמר דבר אל בני ישראל או אמו' אל בני ישראל . ( ב ) אומרו איש זה פעמים . ( ג ) אומרו ומן הגר הגר בישראל כי או' בישראל הוא מיותר . ( ד ) אומרו ואני אתן כו' כי אחר שרגמו אותו מה נשאר עוד . ( ה ) כפל אומרו העלם יעלימו . ( ו ) שנכנס בעם הארץ שמורה שעליהם קצף ה' ואח " כ יצא במשפחתו בלבד באומר ושמתי אני את פני כו' ובמשפחתו . ( ו ) או' והנפש אשר תפנה כו' למה שנה שלא אמר והאיש כמאמרו למעלה איש איש כו' :
Leviticus.20.1.2 אמנם טרם בא אל ענין הכתובים נשית לב אל הכבידו יתברך בע " ג פרטית זו . ואחשבה כי לעומת אש הקדושה יש אש של טומאה והמעבירים בו באש נוגע בכבוד אש ב " ה ובשמו יתברך הנקרא אש אוכלה . ועל שני הדברים יאמר על זה למען טמא את מקדשי ולמען חלל הנקרא את שם קדשי :
Leviticus.20.1.3 ונבא אל ענין הכתובים . והוא אחר הדבור שקדם שכל הפרשה נמשכה אחריו שהוא או' קדושים תהיו כי קדוש כו' הנה היה מקום יאמר נא ישראל אם הרוב יהיו כשרים וקדושים . אם מעט מזער ממנו ירשיעו לא נשית לב אליהם כי מעט המה ומכלל ישראל יצאו . לז " א ואל בני ישראל תאמר איש איש כו' כלו' לבני ישראל הקדושים תאמר כי אצ " ל מועטים מישראל כ " א אפילו איש שהוא איש א' מבני ישראל הוא . ואפי' אם מן הגר הגר הוא בישראל הוא כלומר לישראל יחשב והכל ערבים עליו . וע " כ על כל העדה אקצוף כי מות יומת כלומר מות תמשך בישראל ע " כ יומת הוא כי עם הארץ ירגמוהו באבן . וע " י עשותכם משפט בו אני אעשה את שלי כי אטיב להם כי הפנים של זעם שהיו לי על הכלל על שלא מיחו או שלא הוכיחו ולמדו את העם באופן שלא יתפקר איש לעשות את הרע . אותן פנים אתן על האיש ההוא לבדו להכריתו מקרב עמו שלא ישאר לו זרע בקרב ישראל . וחזר ואמר כי מזרעו נתן למלך כו' . אפשר בא לתת טעם למה יומת בתתו מזרעו ולא בתתו כל זרעו . כי הנה נאמרו קצת טעמים ע " ז . ואפשר כיונה תורה טעם אחר והוא כי הנותן כל זרעו מורה כי טעה וחשב כי היה ממש בדבר או שטעה באומרו הלא אינה עבודה כהשתחויה ודומה לה כי אם העברה בעלמא ע " ג האש או חשב תבא לו הנאה בדבר . אך בתתו מקצת זרעו ולא את הכל יורה כי רע עליו המעשה ולא יערב אל לבו לאבד הכל . א " כ איפה למה עשה עבירה גדולה במקצת ההיא . אך אין זה כ " א שאינו עושה להנאתו . שא " כ גם את כולם יעביר . כ " א עושה להכעיס למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי ומדאגה פן ישכל את כלם מנע מקצתם . ע " כ גם אשר חשב להציל לא יציל כי והכרתי כו' . וז " א כי מזרעו כו' לומר אל תתמה על החפץ כי צויתי להורגו בתתו מזרעו ולא בכל זרעו כי הלא מאשר מזרעו נתן ולא כל זרעו יורה כי עשה למען טמא כו' שהוא להכעיס . והנה בהקדימכם לרגום אותו גרמתם שלא שמתי פניו רק בו ונצולו השאר אך אם העלם המשפחה ימשך כי גם יעלימו עם הארץ כו' וזה מטעם שלא נתן כל זרעו וע " כ יחוסו עליו לבל המיתו . וז " א בתתו מזרעו לבלתי המית אותו ואז להיות שמה שנמשכו העם להעלים נמשך מהעלם המשפחה ע " כ ושמתי כו' באיש ובמשפחתו כו' :
Torat Moshe, Warsaw, 1875. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220 Licence: Public Domain. Source .