← All works
Alshekh on Torah Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 4,038 sections
Single column Two columns
Leviticus.9.1.21 והוא מאמר התנא ( סנהדרין צ ) אשר אמר כל ישראל יש להם חלק לעה " ב שנא' ועמך כלם צדיקים וכו' . והוא בשום לב ( א ) אל או' לעה " ב ולא אמר בעה " ב . ( ב ) מה ענין החלק הזה ויותר היה צודק יאמר זוכים לעולם הבא : ( ג ) הראייה שמביא באומרו ועמך כולם צדיקים וכו' . שאדרבא ענין הכתוב יראה כי כשהם כלם צדיקים ירשו הארץ . אך לא שיחייב שיהי' כולם צדיקים שאם כן בטלה הבחירה . ( ד ) יקשה בין לאשר אמר כל ישראל יש להם חלק לע " ה . בין על הפסוק עצמו שאומר ועמך כולם צדיקים . שהרי כמה רשעים יש בכל דור . ( ה ) אומר נצר מטעי . מה הוא הנצר ומה הם מטעיו ית' . ( ו ) שאפי' יראה בלתי מקושר אל האמור . ( ז ) אומרו מעשה ידי להתפאר . כ " א הוא על הנצר הנז' למה תחלה קראו נצר הבלתי נעשה בידים ואח " כ קראו מעשה ידיו . ואם הוא דבר אחר מה עניינו פה . ( ח ) מה הוא ההתפארת הזה . ואימתי הוא שבה יתפאר :
Leviticus.9.1.22 אך הדבר הראשון שיפול לב אדם עליו הוא לומר אל יתייאש איש מלזכות לע " ה . כי הלא דע כי כל ישראל יש להם בעצמם חלק לזכות בו לע " ה היא הנפש הרוחניות כי היא חלק אלוה ממעל שהיא תתקנהו עד יזכה לע " ה . ושעור הענין כל ישראל יש להם בעצמם חלק . הוא חלק אלוה ממעל לבא לע " ה . זולת המשחית נפשו מהיותה מתייחסת אל היות חלקו ית' כענין האפיקורסים וכו' :
Leviticus.9.1.23 או יהי' . במה שיראה הרואה בחינות מחולפות לאישי ישראל . יש חשקה נפשו בתורה ויש בצדקה ויש בג " ח . וההיקש ביתר מצות . וגם בתופשי התורה יהיה חילוף . זה חושק בתורה ויש במשנה וזה בתלמוד וזה באגדה . ויש במעשה מרכבה . ומה נשתנו זה מזה :
Leviticus.9.1.24 אך הנה ידענו מרז " ל . כי כל הנפשות אשר התעתדו לבא בעולם עד סוף כל הדורות . שם במעמד הר סיני היו ושם נמצאו וכל נפש ונפש מישראל יש להם אחיזה בתורה . זה בבחינת חלק מצוה זו וזה בזולתה . וההיקש בכל השאר . וכל אחת מהנה בחלק שאחזה בו הוא תקונה ואושרה לקנות בו חיי הע " ה . וכמאמרם ז " ל על פסוק ( תהילים ס״ח : י״ג ) ונות בית תחלק שלל . כי התורה הנקראת נות בית חילקה חלק לכל הנפשות כמבואר אצלנו במקומו :
Leviticus.9.1.25 וכונת התנא לומר אל יקשה לאיש השגת הע " ה . כי הנה ידמה לעיר שסביבותי' דרכים רבים אין מספר . ובכל אחד ילך איש עדיה . כן בכל דבר שיאחז צדיק הוא דרכו ללכת לע " ה . כל אחד בבחינת חלק נפשו . ומאליו חושק בעה " ז בצריך אל המתייחס אליה . כי הוא חלקו לבא אל העה " ב . וז " א כל ישראל יש להם חלק לע " ה . שהוא לבא בחלק ההוא לע " ה . וע " כ לא אמר בע " ה והביא ראייה שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ . שהיא ארץ העליונה שירושת' עולמית . וש " ת איך יתכן יהיו כל ישראל צדיקים והלא כמה וכמה רשעים בעולם . לז " א נצר מטעי וכו' . לומר אל תתמה . כ " א יש בלתי צדיקים כעת . הלא לא יבצר מהיות צדיק כל איש ואיש מישראל . כ " א הם עכורים וטמאים חלאת עון עתה הנפש להיותם מנצר מטעיו ית' העליונות . אשר האציל ונטע כנודע מחכמי האמת על פסוק ( תהלים ק " ג ) ישבעו עצי ה' וכו' וגם חומרו מוכן ליתקן . אחר שמראשיתו כשצבר עפרו וברא את האדם שמשם כולנו . להיותו מעשה ידיו ג " כ . מעותד להתפאר הנפש והחומר הנזכר מחלאתם . יש עודנו בחיים ויש ע " י גלגולים עד אשר יטהר ויהיה צדיק . נמצא שהטיב אשר דבר באומרו כלם צדיקים . כי כן הוא בהמשך הזמן שכולם מתקדשים ומטהרים עד יהיו צדיקים . לבלתי ידח ממנו נדח ויובטחו ליתקן ולהתפאר ע " י מה . שלכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כמדובר :
Leviticus.9.1.26 או יאמר נצר מטעי כו' . במז " ל למה צדיקים דומים בעה " ז . לאילן שהוא נטוע במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה . נקצץ נופו נמצא כלו במקום טהרה . שהוא כי הנפש שבאדם שורשה בחיים נטועה בקדושה הגדולה . והנוף הוא הגוף שהוא נוטה במקום טומאת הוא העה " ז . נקצץ ומת הגוף מוצא כל הנפש במקום טהרה . כי החלק אשר נתפשט אל תוך הגוף נתפשט וחזר אחר הכל :
Leviticus.9.1.27 ונבא אל הענין . אמר הלא אמרתי כי עמך כולם צדיקים . שהוא כמדובר שלא ישקוט הוא ית' עד שכל אישי ישראל יהיו צדיקים . כי חושב הוא יתברך מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח . ולא בלבד יתקן את החומר כ " א גם את הנפש . כי נצר מטעי שהוא הנוף של המטעות הם של נפש רוח ונשמה . שהן שלוש מטעות אשר נטע ה' שורשם למעלה . כאשר נשא המשל אל אילן שנטוע במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה . כי המטעות הן שלשת חלקי הנפש . והנצר שלהן הוא הנוף שהוא הגוף . עם היות שהוא נשאר ונקצץ במקום טומאה . עם כל זה למה שהוא מעשה ידיו יתברך כד " א ( בראשית א׳ : כ״ו ) נעשה אדם . שגבלו בידיו יתברך . ע " כ גם שיראה שהוא נקצץ ומת ובלה בעפר אל יאבד . כ " א מוכן הוא להתפאר . כי על ידי המות יותך בארץ כזהב תוך כור . עד תום חלאת זוהמת נחש ויצא אח " כ זך ובהיר להתפאר בו הוא יתברך . שגם מה שברא מן העפר נזדכך עד היותו כרוחני ממש וזהו נצר מטעי מעשי ידי להתפאר :
Leviticus.9.1.28 עוד יתכן באומרו כי ה' נראה אליכם . להורות לישראל כי לא יעלה על רוחם . כי שווי הערך הם עם אהרן . כי כמוהו כהם צריכים הקרבנות הנז' לשיראה ה' אליכם . כי לא כן הוא . כי בלעדי זה אהרן ראוי ליראות ה' אליו . כי נביא הוא וחשוב לפניו ית' . ע " כ צוה לאהרן לאמר אליהם . קחו שעיר וכו' ושור ואיל וכו' . וכל זה אתם צריכים למה כי היום ה' נראה אליכם . כלומר כי ליראות אל אהרן אין צריך הכנת קרבנות . כלומר כי קרבנות אהרן הם לעלות במעלה יתירה מזו . ליחנך בקדושת כהונה גדולה . כי כל אחד מקבל שפע לפי הכנתו . עם היות פעולת ההשגה שוה בכל . כזהב הניתן בתוך כור . שכל הזהב עולה ומזדכך לפי הכנת ערכו :
Leviticus.9.1.29 וזה ענין משנה ראשונה שבמסכת אבות . והיא משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו' . והוא בהעיר . ראשונה כי ע " ד כל סדר הקבלה שבמשנה . שמזכיר המלמד באומרו ליהושע ויהושע לזקנים וכו' . היה ראוי גם בהתחלה יאמר . הקב " ה נתן תורה למשה ומשה ליהושע . ( ב ) אומרו מסיני ולא אמר מהקב " ה כי לא מההר קבל . ( ג ) שמתחיל בקבלה ומסיים במסירה . וחוזר במשנה שאחריה אל לשון קבלה . ( ד ) למה לא אמר ויהושע מסרה לזקנים . ואם הוא כי סמך על המסירה הנזכר ממשה ליהושע ועל כן לא נזכרה מיהושע והלאה . אם כן יקשה על אומרו ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה . שגם פה היה לו לקצר ולומר ונביאים לאנשי כנסת הגדולה . ( ה ) לדקדק מלת הם אמרו . שהיה די יאמר ואמרו שלשה דברים . ( ו ) מניינא למה לי . ( ז ) כי מה שמביא דברים אלו בקיצור ובייחוד . לא יאמן כי לא אמרו זולתם . ואם כן לא נאמרו רק להיות להם איזה ייחס עם האמור . ואיננו לפי הנראה :
Leviticus.9.1.30 אמנם הנה על הקושיא השנית . יש אמרו שכוון לומר שמה שזכה משה לקבל התורה . היה מהבחינה שזכה סיני שתנתן בו . שהות על היותו נמוך ושפל . כמ " ש ז " ל על פסוק ( תהילים ס״ח : י״ז ) למה תרצדון וכו' . מאותה הבחינה זכה משה לקבלה שהוא להיות עניו מאד . ואפשר לנו לומר במה שכתבנו על פסוק ( שמות י״ט : ב׳-ג׳ ) ויחן שם ישראל נגד ההר . ועל מאמר המגיד אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו . כי הלא כמו זר נחשב המאמר הלז כי מה בצע בהתקרב לפני הר סיני אם לא לתת לנו את התורה . אך הוא כי על ידי שבת ישראל ששת ימים נגד ההר אשר שם האלהים . שעל ידי כן פסקה זוהמתן שהיתה מתמרקת חלאתה יום יום עד תומה . ביום הששי קבל משה את התורה לישראל . שאם לא כן לא היה מקבלה . כי הלא גם לכל א' מישראל היתה הנתינה . ועל כן הוצרכה הכנתה לשיקבלנה משה . וזהו אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה . כי בלעדי התורה דבר גדול קנו שם . שהוא פיסוק הזוהמא . וזה מאמרם ז " ל ( שבת קמ " ו ) באומרם ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן . כי יראה כי הר סיני היתה סיבת הפיסוק . כי היה ה' נגד פניהם בהר וזהו ויחן שם ישראל נגד ההר :
Leviticus.9.1.31 או יאמר במה שידענו מרז " ל ( שם פ " ח ). כי לא היו ישראל מקבלים את התורה עד שכפה עליהם הוא יתברך את ההר כגיגית . ואמר להם אם תקבלו וכו' . והלא כמו זר נחשב כי אשר הקדימו עשיה לשמיעה ימאנו לקבל את התורה . עד שומו עליהם ית' את ההר כגיגית :
Leviticus.9.1.32 אך פירשו ז " ל בתנחומא פרשת נח . כי לא מיאנו לקבל ישראל אלא תורה שבעל פה . ולא בשנאה הדפוה כי אם להיות רבים דקדוקיה אולי לא יוכלו לקיים את כלם כי רבים המה . ויקצוף האלהים על קולם . וכפה עליהם ההר לקוברם בו אם לא ישמעו . הנה כי תורה שבעל פה היא אשר קבלו על יד הר סיני שכפה עליה הוא יתב' את ההר . והנה הקבלה הזאת אשר במשנה זו מדבר על שבעל פה . וזה יאמר פה משה קבל תורה . באיזו אמרתי : הלא הוא מפאת סיני . כי תורה שבעל פה . וז " א מסיני .
Leviticus.9.1.33 עוד יתכן . והוא הנרצה אל ענין הפרשה ובו יותרו כל הספקות שהזכרנו , והוא בהעיר עוד קושיא אחרת . והיא כי הלא משנה זו מקומה הי' בתחלת סדר זרעים . כי אומרו קבל תורה על כל שיתא סדרי משנה ידבר :
Leviticus.9.1.34 אמנם הנה ארז " ל בגמרא . האי מאי דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דאבות . והנה היה מקום יאמר נא ישראל . מי יעצור בא לקיים את כל אלה כי רבים המה . ע " כ היחל ואמר אל תחושו . כי הנני שם את כלם לפניכם . וכל אחד יקבל לפי הכנתו אם מעט ואם הרבה . כי הנה מהקבלה של תורה שבעל פה תראו ותלמדו לעשות כן . כי הלא משה קבל תורה וכו' . לומר איני אומר הקב " ה נתן תורה למשה כי הלא היה נראה כי לו לבדו ניתנה . ולא כן הוא רק לכל א' וא' מישראל . אלא שאם שכלם שמעו בסיני כל דבור ודבור . וכל תורה שבע " פ התלויה בכל דבור עם כל שאר התורה . כי כלה כלולה בעשרת הדברות כנודע . עם כל זה משה היה לבדו אשר קבל . מש " כ כל שאר ישראל כי לא עצרו כח לקבל . והוא מאמר רז " ל ( ש " ר פ' כ " ז ) שאמרו כי כל מה שתלמיד ותיק היה עתיד לחדש בתורה בכל דור נאמרה בסיני . אלא שישראל לא עצרו כח לקבלה כ " א משה לבדו . אך ישראל היו שומעים ושוכחים מיד כמ " ש ז " ל . או לאומרים ( שבת פ " ח ) שפרחה נשמתם ולא נשאר בידם דבר . וזהו קבל תורה . והוא כי גם שהוא ית' את הכל שם לפני משה וישראל . עם כל זה כל אחד מקבל לפי הכנתו . וגם במשה אינו אומר למשה נמסרה התורה מאת הקב " ה . כי הלא אין צריך לומר . שלא תצדק לשון מסירה מאתו יתברך אל משה . למה שהוא בשר ודם כאשר נבאר . כי מסירה היא כאשר הוא ביד המוסר כן נמסר . והוא דבר בלתי אפשר יקבל משה התורה לגמרי כאשר היא בחכמתו ית' . אך קבלה תצדק גם בבלתי מקבל כמות שהיא ביד המוסר אותה כ " א עוד אני אומר כי גם במשה לא יצדק בעצם לומר קבל תורה מהקב " ה שהוא כתלמיד השומע מפי רבו . כ " א קבל תורה מסיני .
Leviticus.9.1.35 והענין הוא מאמר רש " י ז " ל בפירוש החומש . על פסוק וישמע את הקול מדבר אליו . שהוקש' לו ז " ל אומרו מדבר בחירק המ " ם ואמר כי אינו כבוד כלפי מעלה לומר שהיה מדבר הוא ית' עם ב " ו כאשר ידבר רב עם תלמידיו כ " א שהיו הקול יצא מפיו יתברך כאלו אינו מדבר עם משה : ואחרי כן הקול בעצמו הי' כמתדבר מאליו עם משה :
Leviticus.9.1.36 והוא מאמרנו על פסוק ( בראשית ג׳ : ח׳ ) וישמע את קול ה' אלהים מתהלך בגן . והוא כי אחר ששלטה זוהמת נחש באדם ובאשתו לא עצרה כח לשמוע קול ה' ממנו יתברך אליהם . כי אם שהי' הקול יוצא מאתו יתברך וכמתהלך בגן . ואח " כ היה מתפשט כמאליו אליהם . וזהו קול ה' מתהלך בגן . וע " ד זה יאמר פה משה קבל תורה . ומה שאינו אומר לשון מסירה . הלא הוא כי גדול כבוד ה' . כי אפי' אינו מייחס הקבל' ממנו יתברך כ " א מסיני . כי הי' הקול יוצא כמתהלך בסיני ומתדבק עם משה . על דרך וישמע את הקול מדבר אליו כפרש " י ז " ל כמדובר . וא " כ אם אפי' שמיעת הקול הי' כלאחר יד למה שהוא ב " ו . ומה גם עתה לימסר התורה ממנו יתב' אליהם לגמרי כאשר היא אצל ית' שהות תואר מסיר' . הנה כי שלש הדרגות היו . א' מדרגת משה . שעם שלא תתייחס קבלתו בעצם מהקב " ה . כ " א מסיני . לפחות גדלה השגתו לפי הכנתו שקבל התורה כלה . מש " כ כל יתר ישראל . כי רבה היא גדולת משה על כל המון ישראל . אך יהושע לגודל הכנתו כי הי' נער לא ימיש מתוך האוהל . עצר כח לשתמסר לו תורה לגמרי ממשה . וע " כ נא' ומסרה ליהושע . וע " ד זה הי' ממנו והלאה עד אנשי כנסת הגדולה . כי עד הדור ההוא עצרו כח לגמרי ללמוד זה מזה . אך מהם והלאה הי' הפרש הדורות הרב' בירידה מדור לדור כי כשמתו חגי זכריה ומלאכי שהיו מאנשי כנסת הגודלה פסקה זכוכית לבנ' . ע " כ מהם והלא' לא נאמר לשון מסירה כי לא עצרו כח לקבל זה מזה לגמרי . ע " כ מאז והלאה נאמר קבלו מהם . כי לשון קבלה יצדק גם בבלתי מקבל בלי מגרעת כמדובר . וע " כ גם לא נאמר וזקנים מסרוה לנביאים כי לא הזכירו המסיר' כי סמך אל המסירה הנזכר . עם כל זה חזרו לו' לשון מסירה מנביאים לאנשי כנסת הגדול' . ואמרו מסרוה לאנשי כנסת הגדול' לומר עד כן הגיעה מדרגת מסיר' כי לא רבה מדרגת ידיעת ירידת דור א' לשאחריו כ " א שלא תצדק בהם מסירה . מה שאין כן מהם והלאה . הנה כי בשעת מתן תורה ומאז והלאה בכל דור ודור . תמיד הי' הפרש בין המקבלים . כי כלא' מקבל לפי הכנת השגתו . ע " כ בגלל הדבר הזה סידר רבינו הקדוש סדר הקבלה בתחלת מסכת זו . למען ממנו נקח אל כל מילי דאבות . כי כאשר בקבלת תורה שבע " פ כל א' קבל לפי הכנתו . ולא יאשם על מה שלא עצר כח לקבל . כן במילי דאבות אל יאמר איש מי יוכל לקיים את כלם כי רבים המה . כי הלא לא יחוייב כל איש לקבל את כלם כ " א איש ואיש לפי הכנתו :
Leviticus.9.1.37 והנה בראות אנשי כנסת הגדולת כי מהם ולהלאה היו לבבות הדורות מתמעטים . כי מחגי זכריה ומלאכי בטלה זכוכית לבנה . ולא הי' עוד מי שיעצר כח שתמשך ותמסר כל הקבלה בידו . לומר מסריה לפלוני רק לשון קיבל ע " כ אמרו הנה יש שני עכובים לקיים התור' ומשפט שני למודים . וא' אל כל העם אשר לומדים . כי למיעוט הלבבות תעדר אמית' ההורא' . לא' משתי סבו' . או מחמת שכחה שישכחו תלמודם . או שלא יעצרו כח לקבל הכל כי רב הוא . שלישית אל ההמון בכל כללות התורה . שיוכרח שלא יבצר מעדת ישראל שישגו להעדר מהם כל פרטי הדת . כי אין מספר לגדודה וישגו במעשה המצות . ע " כ על הא' אמר הוו מתונים בדין . ועל הב' אמר והעמידו תלמידים הרבה . שמה שלא יעצור כח לקבל א' יקבל חבירו ובין רבים ימצא הכל . ועל הג' אמר ועשו סיג לתורה . ולהיות כי בדורות שלפניהם לא נצטערו . כי ראו כי גם שאחריהם יהיו מקבלים גדולים שתצדק בהם מסירה . אך אנשי כה " ג כי המה ראו כי מהם והלאה תפוג תורה . על העדר ראויים לימסר תורה בידם כראוי . ע " כ נגע על לבם ובקשו לתקן . וז " א הם אמרו . כלומר הם בייחוד שראו צורך שעה ע " כ הם אמרו וכו' . כי הם אשר הרגישו הצער :
Leviticus.9.1.38 ובמה שכתבנו יתורץ מה שהערנו מניינא למה לי . שהוא שהי' נראה אם לא הי' אומר מנין . שהית' הכונה או זה או זה . לז " א שאמרו ג' דברים לומר כי שלשתן כא' צריך . כי כל א' משמש על צורך ענין א' כמדובר . ואמר והעמידו תלמידים ולא אמר למדו תלמידים הרבה . לרמוז מאמרם ז " ל על פסוק יזל מים מדליו הזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה . וזה יאמר פה אל תעשו עיקר התלמידים מבעלי ממון . כ " א העמידו את משוללי העמדה להקימם לעסוק בתורה כי הם העיקר :
Leviticus.9.7.1 ויאמר וכו' . הנה אהרן ראה שני דברים ויצר לו . ( א ) כי הוא מביא עגל לחטאת כי עדיין מעשה העגל לא נמחק ממנו . ולא עוד כ " א ישראל מביאים אותו לעול' על הרהור והוא חטאת על מעשה : ( ב ) כי ישראל מביאים שלמים שמור' כי שלום בינם לקונם . והוא אינו מביא שלמים . שמורה שטובים הם ממנו לפניו ית' . ע " כ אמר לו משה אל תבוש על זכר העגל והתאפק . כי לעומת זה זכר המזבח שיהי' לך זכרונו למליץ . כי ע " י מזבח שבנית נתעכבו ישראל יום א' מלעבוד ע " ג באמור חג לה' מחר . וזהו קרב אל המזבח . קרב אל מה שזכרו לטוב לך ואל תחוש . ועל השנית אדרבה טוב אתה לפני קונך מהם . כי הם צריכים לך ואתה אינך צריך אליהם . כי הנה עשה את חטאתך ואת עולתך ובקרבנותך אלה תכפר בעדך ובעד העם גם הם . אך אתה אינך צריך להתכפר בקרבנם כי ועשה את קרבן העם וכפר בעדם בלבד ולא בעדך :
Leviticus.9.23.1 ויבא משה וכו' חש הקב " ה על כבוד משה שעם שבירך אהרן את העם לא ירדה האש עד שנתחבר לו משה ויברכו שניהם את העם מיד וירא כבוד ה' וכו' ותצא אש וכו' . ואז וירונו על ירידת האש . ויפלו על פניהם על מראה כבוד ה' :
Leviticus.9.23.2 או יהיה הענין עפ " י מה שכתוב אצלנו במשנת שמעון הצדיק שאמר על שלשה דברים העולם עומד על התורה וכו' . והוא כי קיום העולם הלזה השפל . איננו כ " א ע " י בא שפע מעולם העליון והשתלשל על ידי מלאכי אלהים שבעולם המלאכים . ואחריו דרך עולם הגלגלי' עד השפל וכמאמרנו פ' ויחי . וכי על כן ברא אלהים אדם על הארץ בארבע חלוקי כפרה . החומר מעולם השפל . הנפש החיונית שבה יתנועע מעין עולם התנועה הוא עולם הגלגלים . והרוח מעין עולם המלאכים כדכת' ( תהלים ק " ג ) עושה מלאכיו רוחות . והנשמה מעין עולם העליון . ואין ספק כי האלהים עשה את האדם דוגמת העולמות . למה שהוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה לשלשל על ידו בארבע מדרגותיו שפע העליון מן העולם אשר נשמת אדם משם . וממנה אל עולם המלאכים שרוחו מתיחסת אליו . ומשם אל עולם הגלגלים אשר הנפש תתייחס אליו . ומשם אל הארץ אשר מחומר' קורץ אדמת חומרו . אך אין כל אלה לו אם לא ע " י כשרון המעש' . והנה הן זאת חשבתי כי ע " כ שמעון הצדיק פקח עיניו על שלש אלה . תורה וכו' וישת עליהם תבל . והוא כי הנה ידוע . כי התורה היא מעולם העליון . וע " כ להוריד שפע מלמעל' צריך זכות תורה . ולשלשלו ע " י עולם המלאכים ומה גם ע " י עבודת ב " ה של מעלה כנודע אשר הוא בעולם המלאכים צריך זכות עבוד' . ולשלשלו בעולם הגלגלים צריך זכו' ג " ח מעין העולם ההוא שאין בו רוחניות שכלים ליהנות ע " י עבור בו . כי הלא גשמיי הוא ולא יהנה . נמצא כי ההנא' הבאה לעולם על ידו לגמילות חסד תתיחס . ע " כ צריך זכות ג " ח :
Leviticus.9.23.3 וזה יהיה ענין הכתוב . כי הנה ביום השמיני ההוא הי' קיום העולם . כי על ידו שפע עליון אז היה בעצם בהתפשטות שכינה לארץ וירידת אש מן השמים שהוא קיום העולם בעצם . על כן הוצרכו שלשתם . והנה תחלה עשה אהרן את העבודה . זריקת דם והקטר החלבים המזבח' . וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם ברכת כהנים שגם היא נקראת עבודה . ולא ירד האש . והוא כי למה שהשפע ההוא הוא מעולם העליון . וגם להורידה עד לארץ . ע " כ הוצרך זכות תורה המתיחסת בעצם למשה . וגם להיות שהוא היה אשר הוריד שכינה מרקיע הראשון הוא וילון לארץ כנודע ( ב " ר פ' י " ט ) כי שבעה הורידו . אברהם מהשביעי לששי . וע " ד זה יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה . ע " כ לא ירדה שכינה המקיימת העולם עד נצטרף משה עם אהרן . כי להיות השפע ההוא מעולם העליון הוצרך משה שהוא זכות תורה . ולשלשלו דרך עולם הגלגלים עד לארץ הוצרכה עבודה וג " ח . ע " כ בהתחבר עם משה נמצאו מעמד שלשה העמודים . תור' ועבוד' וג " ח . כי לאהרן היה ג " ח שהיה משים שלום . וזכות עבודה . ולמשה זכות תורה . וז " א ז " ל ( סוט' ל " ח ) כי הברכה שבירך משה עם אהרן . הית' ויהי נועם ה' וכו' . שהוא נועם שפע עליון שבא ע " י שלש אלה כמדובר . והנה בדרך הזה המתבונן בו בינה ישקיף וירא כי בו הותרו כל ההערות שיש להעיר :
Leviticus.9.23.4 ועוד יתכן דרך אחרת קצרה במשנה זו ויותרו ההערות הראויות . הלא המה . ( א ) כי אחר שכלל כל אנשי כ " ה כאחת . ולא הזכיר כי אם מה שהי' מאמר כללי אל כללם באומרו הם אמרו ג' דברים . א " כ לא היה לו להביא . רק מאמר מי שקבל מהם . ולא מאמר א' מהם . שאם היה בא להשמיענו פרטות כל א' מהם . היה ראוי יביא מאמר כל א' וא' מכלם . כי לא יאמן ששום א' מכלם לא אמר אפילו דבר אחד שיהיה ראוי ליאמר . ואם הוא כי זה לבדו נשאר אחר כלם . והביאו לשלשל בו סדר הבאים אחריו . כי אנטיגנוס קבל משמעון הצדיק . א " כ לא היה לו לומר משירי אלא שמעון הצדיק היה שיור לכנסת הגדולה . ( ב ) אומרו הוא היה אומר ולא אמר הוא אמר ג' דברים מעין המשנה הקודמת שנא' הם אמרו ג' דברים : ( ג ) מניינא למה לי . ( ד ) הפסיקו במלת על בין כל א' וא' . ולא אמר תורה ועבודה וג " ח . ( ה ) למה סדר כסדרן הזה . ומה גם למאמר רז " ל כי גמילות חסדים קדמה לשלשתן כאשר נזכיר בס " ד :
Leviticus.9.23.5 והנה טרם נדבר בענין כונת המשנה . נבאר ארבע תיבות אלו שאמר . היה משירי כנסת הגדולה . ואומרו הוא היה אומר ולא אמר הוא אמר . אך הנה רבינו הקדוש עליו השלום מסדר המשנה . ראה והנה מדברי אנשי כנסת הגדולה יראה . כי דעתם כי למוד גדול לבדו . כי לא שתו לב לתקן עולם על הנוגע אל המעשה כלל כי אם על התורה לבדה . שע " כ כל אזהרתם היתה עליה באומרם הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סיג לתורה . ע " כ אמר אל תלמד מהם כדבר הזה . כי הלא שמעון הצדיק היה משירי כ " ה ולא האחרון שבכולם . אלא מכלל שיוריהם וגם לא אמר דבר זה פעם אחד . כ " א הוא היה אומר . שהיה מרגלא בפומי' לעיני כל הנשארים מהם עמו ולא חלקו עמו ואדרבה הוא הורה כי גם כלם מסכימים בדבר . כי על שלשה דברים העולם עומד . על התורה ועל העבודה ועל ג " ח . הנה כי מלבד התורה שהיא עמוד א' . יש שני עמודים עוד עמה התלויים במעשה . וא " כ אין לומר כי הסכמת אנשי כנסת הגדולה היתה שהתורה לבדה היא העיקר . כי לא כן הוא כי אם גם המעשה . והוא מאמרם ז " ל ( ב " ק י " ו ) באומרם תלמוד גדול שמביא לידי מעשה הנה כ " א לא הי' מביא לידי מעשה היא בלי מעשה אינה שלמות . וכמאמ' התורה לשמור ולעשות כי שניהם יצטרכו :
Leviticus.9.23.6 ונבא אל ענין כונת המשנה . והוא בהזכיר מאמרם ז " ל בשמות רבה ( פ' ל " ג ) וז " ל קודם מתן תורה הי' העולם עומד בג " ח . כשניתנה תורה היו שני דברים והיה העולם רותת עד שהוקם המשכן והיו ג' . ע " כ :
Leviticus.9.23.7 וראוי לשים לב . אם על שלשה העולם עומד איך הי' זמן שעמד באחד ואח " כ בשנים . ועוד איך על א' לא הי' רותת עד שהיו שנים ונהפוך הוא :
Leviticus.9.23.8 אמנם יהי' כי קודם מתן מורה עמוד א' מספיק כי לא היו עונות כי עדיין לא נצטוו . כי אם אין תורה אין מצות . ע " כ לא הי' העולם רותת באחד . אך בהנתן התורה הי' רותת על עוברי מצותי' . כי אין התורה מקיימת לעוברים . ע " כ באה עבודה לכפר על החוטאים בה :
Leviticus.9.23.9 ונבא אל הענין . והוא כי הנה התורה כנשמ' אל העולם לקיימו . וע " כ עליה מתקיים . אך יש עוברים שוגג ויש מזיד ואיך יתקיים העולם . כי אפס כי לא יחדלו עוברי מצותי' ע " כ על השוגג צריך עבודה שהיא באה על השוגג . ולתקן המזיד בל יתבטל עליו העולם הי' הג " ח . כי הלא אין טעם לשיתקיים העולם בהיות עוברים במזיד אם לא בתורת חסד . ע " כ צריך ג " ח מדה כנגד מדה . שבזכותם יעשה חסד הוא ית' ולא יביט אל המזידין . וז " א על ג' דברים וכו' . לומר הלא תראה זמן . עמוד אחד שעמד בו וזמן בשתים . דע לך כי בזמן הזה צריך מעמד שלשתן כא' . וזהו על שלשה דברים העולם עומד . וז " א עומד על ההווה כי עתה צריך שלשתן כמדובר . וגם אין ההתחל' מג " ח כי אם מהתור' שהיא עיקר . כי אין בור ירא חטא . והשנים תקוני העוברים עלי' :
Leviticus.9.23.10 וז " א מניינא . ולהיות שלכל א' ענין בפני עצמו . הטיל מלת על בין כל א' וא' כי התורה היא העיקר אך כל השאר הם כל א' תיקון על דבר א' מעוברי התורה זה על שוגג וזה על מזיד ע " כ לא נתחברו יחד . וזה אחשוב הית' כוונת רז " ל בש " ר ( שם ) לומר על משנה זו . שקודם מתן תורה הי' בא' וכו' . כי הוקשה למו מה שהקשינו במשנה . ואמרו דע כי קודם התורה היה מספיק א' . אך אח " כ היה העולם רותת על עוברי מצותיה כמדובר . והוצרך אף השלישית . כלומר כי בזה נבין אומרו מניינא . ועשותו עיקר מהתורה להתחיל בה . לומר כי גם שעמד זמן בא' וזמן בשנים . עתה על ג' עומד כי הב' צריך לתקן בל יהיה רותת משא " כ מקודם :
Leviticus.9.23.11 עוד אפשר במה שכללם ואח " כ מפרידם במלת על . כי בערך כללות העולם צריך ג' דברים אלו ימצאו בו . אך לא יחוייב ימצאו שלשתן בכל איש ואיש . וזהו ועל בכל א' :
Leviticus.9.23.12 או יהי' ענין הכתוב . כי בראות משה שבירך אהרן את ישראל ולא ירד' שכינה . אמר אינו דומה זכות יחיד לזכות רבים . כי אינו דומה מועטים העושים את המצוה למרובים העושים את המצוה ע " כ נתחבר עמו לברך את ישראל שיהיו זכות שניהם יחד וזהו ויברכו את העם . ואז בזכות שניהם מיד וירא כבוד ה' וכו' . ולימד זה לימדנו התנא באומרו . אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם :
Leviticus.9.23.13 והנה ראוי לשית לב אל החילו בלשון שלילה אל תהיו כעבדים וכו' . ומהראוי יאמר היו כעבדים המשמשים שלא על מנת לקבל פרס . ( ב ) אומרו שני חלוקות כי מכלל לאו היה נשמע הן . ( ג ) אומרו כעבדים המשמשים ולא אמר כעבדים העובדים שהיה צודק יותר . ( ד ) אומרו לשון רבים אל תהיו כעבדים המשמשין ולא אמר כעבד המשמש . ( ה ) אומרו לשון פרס ולא אמר שכר . ( ו ) אומרו אלא הוו כו' והיה לו לקצר ולומר אלא כמשמשין את הרב שלא כו' . ( ז ) אומרו לקבל ולא תלה הדבר בנותן לומר ע " מ שיתנו לו פרס . ( ח ) סמיכות ויהי מורא שמים עליכם אצל הקודם . ( ט ) אומרו מורא שמים ולא אמר מורא ה' עליכם . כי הלא טוב טוב הוא לעבוד מאהבה . ולמה עשה עיקר מהיראה :
Leviticus.9.23.14 והנה בדברו דרך כלל בלשון רבים . השרישנו בשורש משורשי העבודה את ה' . והוא האמור בענין הכתוב . הלא הוא כי טוב לגבר ישתוף עצמו עם הרבים בכל מצוה ומצוה אשר יעשה . כי גדול זכות הרבים כמאמרנו על פסוק ( ויקרא כ " ג ) ועבדתם את ה' אלהיכם וכו' . שהוקשה לנו בו החילו בלשון רבים וצאתו בלשון יחיד באומרו וברך את לחמך וכו' :
Leviticus.9.23.15 אך הוא . כי ילמדנו דעת כי בעבוד את ה' יהי' ברבים . כי אינו דומה יחיד או מועטים העושים את המצו' למרובים העושים את המצוה . אך בשכר לא כן אנכי עמדי . כי לא אתן השכר דרך כלל כי אם לכל א' וא' בפני עצמו . וזהו ובירך את לחמך וכו' . והוא כי אלף יחד העושים את המצו' כא' אין א' מהם יקבל שכר כשיעור חבירו . כי פלס ומאזני משפט לה' לשקול בחינת עבודת כל א' אשר נזדרז בה מחבירו . או אשר שמח בה בלבו מזולתו . או אשר היה פנוי מהשאר וכיוצא . ע " כ גם התנא על זאת פקח עיניו לבלתי אמור אל תהיה כעבד וכו' . אלא היו כעבדים המשמשים את הרב וכו' . כי טוב לגבר יעבוד את ה' בחברה ולא יחידי :
Leviticus.9.23.16 ונבא אל ענין המשנה . והוא כי הנה הוא ית' קרא את ישראל בנים . כד " א ( שמות ד' ) בני בכורי ישראל . ( דברים י " ד ) בנים אתם לה' . וגם ייחס אותנו לשכירים כמאמרו יתב' לאברהם ( בראשית ט " ו ) שכרך הרבה מאד . וגם קראנו עבדים כד " א ( ויקרא כ " ה ) כי לי בני ישראל עבדים . והנה אין שירות ג' אלה שוים . כי הלא שירות הבן אינו מתמיד . כי הלא כל בן יבטח באב לישמט מעבוד אותו יום יומים או יותר ולא יעציבנו אביו . ולא זו הדרך לעשות איש כן לאביו שבשמים חלילה . וכן אשר יעבוד כשכיר לא טוב . כי הלא אם שכיר הוא בא בשכרו ואם אמור יאמר אי אפשי להשכיר עצמי . כ " א לא איגע במלאכות . מה אפסיד אם לא שלא יותן לי שכר לא הן ולא שכרן . אך אשר היא עבד איש מקנת כסף . לא יעצר כח ליבטל מלעבוד את רבו בלא כסף ובלא מחיר כי כספו הוא . והנה אשר יבחר ותקרב איש היא הבחינה השלישית הזאת . והנה בה בחינות מתחלפות . יש עבדים יעבדו את הרב . לפתח ולשדד אדמתו ולזרוע זריעתו ולקצור קצירו . ויש לרעות את צאנו שורו וחמורו . ויש לחטוב עציו ולשאוב מימיו . ויש לשום את כל משא הבית עליהם . לספק בר ולחם ומזון . לרקד ולברור ולטחון בתבואות וכיוצא בכל עבודת עבודה ועבודת משא . ויש למעלה מכל אלה . והם אשר בחר בהם . לבלתי שום את כל מיני עבודות הנזכר עליהם כי אם לשרת את הרב לבדו . כענין ערוך השלחן לפניו ושום לחם ויין ובשל מבושל . וליצוק מים על ידיו . ולמזוג לו את הכוס ולהושיטו לפניו . או להלבישו וסכו . ולהיות אתו עמו . בבואו ובצאתו ללותו ולשמשו וכיוצא באלה . והנה שתים המה ההפרשים שבין השירות הזה האחרון ובין הראשונים . ( א ) כי הראשונים כלם יתוארו בתואר עבודה אך הסוג האחרון הלז לא יקרא עבודה רק שימוש . כענין גדולה שימוש' יותר מלימודה . ולמדו הדבר ( ברכות ז' ) מפסוק אשר יצק מים ע " י אליהו . ( ב ) כי העובד את אדוניו מהסוגים הראשונים הנקראים עבודה . אין מדרך האדון לתת לאחד מהם לא שכר ולא מתת . לא שכר כי כספו הוא . ולא מתת כי לא מסוג המוצאים חן ביותר המה לתת להם מתנות חנם כי אם מזונו וכסותו . אך אשר המה מהסוג האחרון . כי מצאו חן בעיניו לקרבם אליו . ולהיות משמשים לפניו ומאוכלי שלחנו . בכלל מציאות החן יהיה כי יראה בעיניו יתרון זריזות ושימוש בשמחה וטוב לבב . ומה גם יהיו אתו עמו בעת אוכלו ושתותו וטוב לבו . ינשאנו לבו לתת להם פרסהוא מתנת חנם לפי ערך שמוש' אותו . וזהו כי תרגום ערך הוא פורסן . וע " כ פרס יקראו גם בחלוק' זו שהיא במשמשים את הרב בעצמו . יש בבני אדם שתי חלוקות . יש רב בלתי נותן גם לבעלי סוג זה שום פרס . באומרו כי עבדיו המה קנין כספו . ומה לו עוד מתת להם מלחם לאכול ובגד ללבוש . ויש רב נותן פרס לסוג זה המתהלכין לפניו . ובעבדים המשמשין את הרב הנותן פרס יש בהם שתי חלוקות . ( א ) שגם הוא לא יעבוד רק לחמדת הפרס . ( ב ) יש אשר כי אף על פי שידע שיש לו פרס מרבו . משמשו בעלות על לבו אהבתו את רבו ואשר הוא חייב לו . וגומר בלבו כי לו יונח שלא ינתן לו פרס . משמש תמיד כעבד החייב מאהבת לבו :
Leviticus.9.23.17 הנה כי בשבע' המה חלוקות בחינות . שירת איש את הזולת . ( א ) בחינת הבן את האב . שימנע ימים רבים מלשרתו כי יבטח לבו באביו כי לא יקפיד עמו . ( ב ) שירות השכיר . כי גם שלא ישמש כ " כ כבן כי יאהב את השכר . ( ג ) העבד כי לא יוכל לישמט כי מקנת כספו הוא . וגופו קנוי בלא כסף ובלא מחיר . ( ד ) בעבד עצמו יש עבודת לעבוד עבודה ועבודת משא . ויש עבד שישמש את הרב עצמו כערוך לפניו שלחן וכיוצא . ( ה ) כי גם בבחינה זאת . שהוא לשמש את האדון במאכל שלחנו והלבישו וסכו וכיוצא . יש בלתי נותן פרס ויש אדון נותן פרס . ( ו ) כי יש עבד שביודעו כי רבו יתן לו פרס ישמש לאהבת הפרס . ויש חלוק' שביעית . והוא של העבד . שגם כי ידע כי יותן לו פרס לא יכוין בשרותו לכך . כי אם כאלו לא היו נותנים לו כלום :
Leviticus.9.23.18 והנה כונת התנא ללמדנו דעת איכה נעבוד את ה' ובחר בבחינה השביעית הזאת והמתיק הדבר בלשונו באומר היו כעבדים כו' . לומר אל תהיו מסוג הבן או השכיר כי אם היו כעבדים . הרי דחה השני סוגים הראשונים ובחר בשלישי והנה עדיין היה אפשר נהיה מסוג העבדים העובדים אדמת עפר רבם לחרוש ולזרוע . או לרעות מקנת קניינו אשר רכש . או נהיה כעבדים המשמשים את הרב בעצמו בהאכילו והשקותו וכיוצא . לזה אמר המשמשים את הרב וכו' . כלומר לא כעבדים המשמשים במלאכות הקשות כי כל אחת מהנה עבודה תקרא . כי אם במשמשים את הרב עצמו כי ההוא יקרא שמוש ולא עבודה כמדובר . וזה עיקר גדול באמונה . שהוא כי כל מצוה ומצוה שבישראל עושים הם כמשמשים את הרב עצמו . ככה כביכול באלהים נעשה חיל . וכמאמר הנביא ואנשי מלאתי כח את רוח ה' . ומפליגים בקדושה . כאשר כל ספרי חכמי האמת מלאים מזה על כל גדותם . וזה כיון באומרו כעבדים המשמשין את הרב . הנה כי בזה דחה הסוג הרביעי . ובאומרו שלא על מנת לקבל פרס ולא אמר שלא על מנת שיתנו לו פרס . בזה דחה א' ממציאות הנמצאות בבני אדם . שהוא כי גם במשמשים את הרב עצמו יש בלתי נותן פרס . לז " א שלא על מנת לקבל . כלומר אין ספק שיותן לך פרס . אך בקבלה הוא הספק . אם תכוין על מנת לקבלו אם אין . והוא ענין הסוג החמישי . וגם אודיעך כי גם בסוג הששי תגעל נפשך . שהוא על מנת לקבל . אלא שלא על מנת לקבל . והוא אשר היחל בחלוקה הראשונה באמרו אל תהיו כעבדים וכו' על מנת לקבל פרס שהיא הסוג הששי . רק בשביעי .
Leviticus.9.23.19 והנה עתה יגדל הכאב בייתור . כי כל החלוקה הראשונה בלתי צריכה כלל . כי כל אשר בחר בחלוקה השביעית ודחה השאר . הכל היה בשנית . אמנם לזה נדקדק אומרו הוא היה אומר . ומהראוי יאמר הוא אמר . מאי היה אומר אך הנה שמעון הצדיק רבו היה אומר כי על ג' דברים העולם עומד . שהוא כי העושים הג' דברים . מקיימים את העולם :
Leviticus.9.23.20 והנה ידענו מרז " ל כי אסור לאדם לעשות המצו' . כדי לקבל טובה או שכר בלבד כ " א בצדקה בלבד . אמרו ( ר " ה ד' ) שמותר לומר כדי שיחי' בני וכיוצא . באופן כי העוסק בתורה ועבודה וגמילות חסדים שעליהם העולם עומד . אם יכוין בעסק התורה או בעבודה או בג " ח כדי שייטיב לו . או אפילו כדי שיתקיים העולם על ידו . לא יספיקו לקיים עולם רק שיעשו מאהבה . וזה הי' ענין אנטיגנוס . כי כאשר רבו היה אומר מרגלא בפומיה על ג' דברים העולם עומד כו' . בא תלמידו והיה מרגלא בפומיה גם הוא שהוא היה אומר אל תהיו כו' . לומר הן באלה יתקיים העולם . אך בזאת שאל תהיו כעבדים כו' על מנת לקבל פרס שהיא החלוקה הששית שכתבנו . אלא היו כעבדים כו' שהוא החלוקה השביעית . ואם לא היה אומר החלוקה הראשונה היו כעבדים וכו' . היה נראה כמצוה להם להתנהג בחסידו' . אך לא שתנאי היו דבריו . כי אך בזאת יקיים המקיים את העולם בשלשת הדברים . ע " כ היחל ואמר אל תהיו וכו' . לומר אשר שמעתם את שמעון הצדיק שהיה אומר מרגלא בפומיה על ג' דברים כו' . הוא בתנאי שאל תהיו וכו' אלא היו וכו' . ועדיין היה אפשר לומר כי לא היה בזה צריך תנאי כפול . ומכלל אומרו אל תהיו וכו' היתה השנית . אך הנה אם הי' שותק מהחלוקה השנית . הי' אפשר לומר כי לא מיעט באומרו אל תהיו כעבדים וכו' אלא שאם יהיה לאדם בחינת עבד בעבודתו את ה' . שלא יהיה על מנת לקבל פרס אך טוב טוב הוא לעבוד בבתינת בן את אביו . כי תהיה מאהבה יתירה . על כן חזר ואמר אלא היו כעבדים כו' . לומר כי בכלל הציווי הוא יהיו משרתי ה' בבחינת עבדים ולא בבחינת בן או שכיר :
Leviticus.9.23.21 ועוד כיון לומר שלא יהיה כוונת המקבל לזה . אלא היו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל כו' . כי אם היו כו' . שלא על מנת לקבל כלו' כי לא יבצר . כי יש ויש פרס ודעתו לקבלו . אלא שלא יהי' השימוש על בחינת הפרס . מה שאין כן באו' על מנת שלא לקבל . שיראה כגועל בו חלילה . כי מי אשר לא יחפוץ לדבקה בו יתברך בע " ה . שהוא השכר האמתי :
Leviticus.9.23.22 והנה בכלל הדבר . היה אפשר לומר כי בא להשיב על קושי הנופל על בלתי משים לב אל משמעות דבריו באמת ובתמים . באומרם כי יראה סותר דברי התורה האומרת אם בחקותי תלכו כו' ונתתי גשמיכם בעתם כו' . והן זאת היתה רשעת צדוק ובייתוס כי המה הרשיעו ולא שתו להשכיל להיטיב . כי הלא דעת שפתיו ברור מללו כי לא ישמשו על מנת לקבל אלא שלא על מנת לקבל . אך לא יבצר כי יותן פרס . אלא שלא יכוונו לכך . וזהו היה אפשר כיון באשר אמר הבבא השנית . כלומר איני אומר על מנת שלא לקבל . שיור' כי איננו כי אם שלא על מנת לקבל . כלומר שלא היה על מנת כך . כי אם שישנו . אך אין אנו צריכים . כי גם מפתח דבריו יובן כמדובר . כי לא יאמר על מנת שיתנו לו פרס . רק על מנת לקבל . כלומר כי הנתינה לא אדבר בה כי אמיתות הוא . רק דברי בו הוא על כונת הקבלה . האם על מנת לקבל או שלא על מנת לקבל . ואחר דברו על גדר . שימוש מצות עשה . בא ולמדו גדר השמר מעבור מצות לא תעשה . ואמר ויהי מורא שמים עליכם והוא תכלית החסידות . והענין הוא אשר ביארנו בספר ביאור משלי על מאמר ריב " ז לתלמידיו ( ברכות כ " ח ) באומרם אליו שיברכם . וענה ואמר יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם . ואמרו לו עד כאן רבינו . ואמר להם אדם עובר עבירה בסתר ואומר שמא יראני שום אדם . ואינו אומר שמא יראני המקום ע " כ :
Leviticus.9.23.23 והנה שם הערנו . כי גם עתה אחר תשובתו קושיית' במקומה עומדת . וכי מי חשידי בעיניו . שחמשה תלמידים גדולי עולם . כולם יאמרו שמא יראני שום אדם ולא שמא יראני המקום :
Leviticus.9.23.24 אך כתבנו . כי יובן במז " ל שקרה לרב עמרם חסידא . שפד' שתי ריבות יפיפיות והעל' אותן בעליי' ויסר את הסולם ממקומ' . ויהי היום ויחם לבו . ויטה את הסולם אל העליי' . ויחל לעלות ועודנו באמצע הסולם . ויך לבו אותו כי ירע עליו המעשה ההוא אשר זמם לעשות . ויואל לשוב אחור ולא יכול . כי תקפתו יצרו ויאחז בו להעלותו ולא הניחו לירד . וירא כי לא יכול ליצרו ויקרא בקול גדול נורא בי עמרם נורא בי עמרם . ויאספו אליו כל בני העיר . ויאמרו אליו איה האש והעצים ויאמר אליהם נורא דחטא דהוה דליק בקרבי . א " ל כספתינן . אמר להם מוטב שאתבייש בעה " ז ולא בעולם הבא :
Leviticus.9.23.25 הנה כי עם היות רב עמרם חסיד . עם כל זה לא עצר כח מפני יראת ה' לשוב אחור מחטוא . עד באו אנשים . וממורא ירד ממעלות אחז אחורנית . והיעל' על לב כי גברא רבא כרב עמרם לא היה עליו מורא שמים שוה למורא בשר ודם . אך היה זה . שקודם בא החטא לידו . יותר ימנע ללכת לעשות את הרע מיראת אלהים . מאשר ממורא בשר ודם . אך כשכבר העבירה באה ונהית' ויאחז צדיק דרכו לעשות' . אז יותר קל לימנע ממורא בשר ודם . והוא מעשה דרב עמרם חסידא . כי אחר היותו במעשה הרעה והיא לעלות בעצת יצרו . כבר החזיק יצרו בו וקשה לחזור בו . כי גם מן השמים ירפו ממנו מלסייעו כי הואיל הלך אחרי צוות יצרו . וע " כ ממורא שמים לבד לא ישוב . אך ישוב אם יראוהו אנשים . כאשר היה לו כי שב בבא כל ישראל לראות אשר יבא באש . וזה מאמר ריב " ז אדם עובר עבירה בסתר . כלומר לא אחרתי טרם בא העבירה לידכ' . כי אם יצר סמוך ויעץ להדיחו ולומר עשה עבירה פלוני . כי ימנוע הצדיק מיראת אלהים . אך אשר אמרתי בהיות כבר העבירה ביד האדם . וזהו אומרו אדם עובר עבירה בסתר . כלומר . שכבר הוא עובר ובה יהי' . כי אז מינה לא יזוז ממורא שמים כי אם ממורא בשר ודם . כעובדא דרב עמרם . ואמר כי כ " כ נכנס בו רוח שטות עד שהיחל בחטא . כי אמר שמא יראני האדם ולא שמא יראני המקום :
Leviticus.9.23.26 וזה כתבנו שם . שכיון שלמה בחכמתו באמור ( משלי ב' ) אל תהי חכם בעיניך ירא את ה' כו' . לומר אל תהי חכם בעיניך לומר כי מעצמך תדע ליזהר מן היצה " ר מבלי מועצותו . כי הנה בזה אנסה אותך . והוא ירא את ה' וסור מרע . כלומר מחמת יראת ה' בלי בשר ודם סור ופריש מהרע שאתה בו . ואז יוכר אם חכם אתה :
Leviticus.9.23.27 כלל הדברים כי סור האדם מהרע שבידו ממורא שמים . טרם יראוהו אנשים ממוראו יחת וישוב . היא מדרגה שאין למעלה ממנה וזאת תהיה כונת התנא באומרו ויהי מורא שמים עליכם . כלומר זו לבדה ולא של בשר ודם תמיד . בין במקום רואים בין בסתר במקום שאין אנשים . ולא שתהי' לפעמים קרובה ולפעמים רחוקה . כמו שכתבנו מההפרש שיש בין טרם בא מציאות העבירה לידו לאחר שכבר באה כי אחרי בואה תתרפה מיראת שמים ויצטרך מורא בשר ודם . כי אם שתהיה עליכם ממש בלתי נטל מעליכם כלל :
Leviticus.9.23.28 או יאמר . הלא אמרתי אליכם היו כעבדים המשמשים שלא על מנת לקבל פרס . והלא תאמרו בעשותכם כן . שתעבדוהו שלא על מנת לקבל טוב ותראו שאין צריך לומר העדר פרס כי אם גם רעה תבא עליכם והלא גם ברך לא יברכנו אך גם קוב לא יקבנו ולמה ירע לנו האם זו תורה וזו שכרה . כי הלא יהי מורא שמים עליכם . והוא כי כאשר השמים לה' ואין בהם חטא . ועם כל זה לא יעדר מהם מורא פן כעשן ימלחו . ויחזיר הוא יתברך העולם לתהו ובהו מחטאת בני אדם . או לפחות פן ימנע שפע עליון מעליהן לאשמת העם . ויתהפך שבמקום שפע טובה שהיה מתגלגל ע " י השמים . יתגלגלו רוגז וירע להם כאשר בזמן החורבן כמאמרם ז " ל ( מדרש איכה א' ) על הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום כו' . נמצא כי לא יבצר מהם מורא שרעה תבא אליהם לאשמת ישראל . כי אותה המורא יהי עליכם . כי אם היותכם חסידי עליון תיראו מבא עליכם צרה בעון הזולת . כי כן דרך הצדיקים לסבול עון הדור עליהם . ובזה תרגזו ואל ואל תחטאו :
Leviticus.9.23.29 והנה בדרך הזה . כי גם אנטיגנוס על משנת שמעון הצדיק דבר . מה שבעלי שלשת המדות ההם מקיימים העולם . היינו בהיותם כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס והנה על זה יש מקום לאיש אשר לא נתן לי ה' חכמה . לדבר ולומר מה אעשה ואהיה ממקיימי העולם . ואיככה אוכל . ומן השמים באומרם טפה זו מה תהא עליה לא נתנו לי חכמה . לזה אמר יוסי בן יועזר שמע בקולי איעצך יהיה ביתך בית ועד לחכמים . לקבוע מדרש ולזונם בביתך . בזה תהיה לך זכות תורה שילמדו . ועבודה בנחת שולחנך שלפניהם שכל האוכל בשולחן שת " ח מיסב בה כאוכל משלחנו של מקום . ובזה ג " ח כי היא הכנסת אורחים הרי שלשתן . וש " ת הלא אדרבא ע " י התערב דעתי עמהם אבא לזלזל בכבודם . וגם בלמוד מהם תגעל נפשי . לזה אמר הנה אתקנך בעצה טובה מלפני לזה והוא כי הוי מתאבק בעפר רגליהם שתערוך ערכך למטה מעפר שתחת רגליהם . ובזה אין צ " ל שלא תזלזל בהם כי אם גם שתהיה שותה בצמא את דבריהם . והוא בטבע המתאבק בעפר שהוא צחה צמא . כן ע " י התאבקך בעפר רגליהם תהי' לך צמא לשמוע מפיהם . ויערבו לך מרוב חשיבותם שבקרב לבך :
Leviticus.9.23.30 והנה יוסי בן יוחנן חולק ואומר הלא לפי דבריך הוא שיפתח איש ביתו לת " ח וינעול אותם בפני שאר ההמון . אך לא כן הוא דעתי כי אם יהי ביתך פתוח לרוחה בין לחכמים בין לכל שארית ישראל . כי מצות הצדקה כוללת שבזה תספיק לקיים עולם . אך למען תהיה שלימה איעצך יהי' עניים בני ביתך . המכניסים האורחים ומאכילים ומשקים אותם כי אם יהיו אנשי ממון לא יכירו צרת נפש העני כי לא נסו בעניות . אך בהיותם עניים אשר הגיעו למדה זו ויודעים עד היכן מרירות נפש עני מגעת מרחמים עליהם במזון ופיוס דברים ביותר . ותצא מצוה זו כתקנה . וש " ת הלא טובה היתה עצת יוסי בן יועזר לבלתי פתוח פתח רק לחכמים כי לא יהי' פחד המשך מהמצוה עבירה . אך לדעתך שלכל המון ישראל יפתח פתחו . הלא מי יודע אם בתוכם יהיו בלתי הגונים . ויקנו קירוב דעת עם בעלת הבית ויקראוה עון . לזה אמר התיקון הוא כי אתה הבע " ה אל תרבה שיחה עם האשה . ובזה ממך ילמדו וישאו ק " ו . ומה אם זה שהיא אשתו ממעט שיחה עמה . קל וחומר אנחנו שהוא אשת חבירינו וישמרו מלדבר ולערב דעתם עמה . וזהו באשתו אמרו כי אשר באו לביתך ויראוך ממעט בשיחת אשתך ישאו ק " ו ויאמרו . אם באשתו אמרו חכמים לבלתי הרבות שיחה כי ע " כ האיש הזה נשמר . וא " כ ק " ו באשת חבירו כמונו אצלה כי אשת חבירנו היא :
Leviticus.9.23.31 ועתה הוקשה לו . כי הלא יאמר איש . היתכן כי לבל יכשל האורח באשתי אמעט שיחה עם אשת נעורי . והלא טוב טוב הוא לבלתי הכניס האורח . ממה שתמעט בעירוב דעת עם אשתי אפי' לבלתי השיח עמה הרבה . ואדרבא גדול מצות השלום ואהבה בין איש לאשתו מכל אהבת החברים . לזה אמר רבינו הקדוש מסדר המשנה מכאן אמרו חכמים כו' . לומר דע לך כי הנה מכאן אמרו חכמים ממה שראו כי יוסי בן יוחנן לא חש אל הקושי הזאת . למדו כי אין ספק כי אין מהרבות שיחה לאדם עם אשתו נמשך לו אהבה ושלום . כי אדרבה רעות רבות נמשך מזה . כי שלשה המה גורש רעה לעצמו . שהוא כי בא להרבות בתשמיש עם שיהיה בהיתר מתיש כחו . וזהו גורם רעה לעצמו . ואפשר ירמוז שקופצת עליו זקנה שהם נקראים ימי הרעה . ובזמן ריבוי השיחה מתבטל מדברי תורה . וסופו אחר הרגיל עצמו ביותר עמה יבא לשמש עמה אפי' כשאיננו טהורה . ויהיה מפושעי ישראל בגופן בהרגיל עצמו בכך ויהי' מהיורדים ואינם עולים . וזה יורש גהינם שיהיה לו גהינם לירושה :
Leviticus.9.23.32 והנח מאשר כתבנו כי כל התנאים האלו נמשכים אחר מאמר שמעון הצדיק . האומר שעל שלשה דברים העולם עומד . וראש השלש היא התורה כמדובר . אלא שמזה יוצאת קושיא כי מה יעשה אשר איננו תלמיד חכם ואיך יקיים ויעמיד עמוד התורה . לזה הביא דעת יוסי בן יועזר שאומר יהי ביתך בית ועד לחכמים כו' . כי יעלו עליך כאלו חכמת לך ועסקת בתורה . ולהיות כי לא כל אדם יכול לקיים זה . כי אם איש א' יהי ביתו בית ועד לחכמים מספיק לכל חכמי העיר ולבאים מן החוץ . נמצאת עצה לאחד מעיר . ע " כ אמר יוסי בן יוחנן שאדרבא יהיו ביתך פתוח לרוחה לת " ח ולכל העולם . כי הכנסת אורחים כוללות בשלמות כזאת יהיה יסוד עולם גדול מאד . והנה עדיין ימצא בלי תורה . ע " כ הביא התנא משנת רבי יהושע בן פרחיה . שאומר כי גדול זכות התורה . ואם אינך תלמיד חכם . אל תהיה תקנתך היות ביתך בית ועד לחכמים או פתוח לכל . כי אם עשה לך רב כלו' אם בהיותך הולך למקום בית המדרש אשר שם תלמידים רבים אינך מצליח . עשה לך לבדך רב שילמדך לבדך . ולא תמתין עד הרב יבקשך ללמדך לקיים מצות ללמוד וללמד . כי אם אתה בקשהו ולך אליו ואם לא ירצה עשה אותו . כי תלך ותעשה לו כמה פיוסים וכמה תחינות והתנפל לפניו עד ירצה כי מעות אינך יכול לתת לו כי מה אני בחנם אף אתה בחנם . אך עשה כלומר ע " י מעשה שתעשה בהשתדלותך יהי' לך לרב . ואם קשה אתה לקבל ולזכות תלמידך אשר ילמדך הרב . קנה לך חבר וזהו בדמי' יקרים . כי החבר אינו כרב שאסור לקנותו בדמי' . וש " ת טוב לי אעסוק בתורה עם הרב ואחזור תלמודי יחידי מלבקש לי חבר . כי הלא בהיותו יחיד לא יבא זכרון לפני זולתי לדבר על איש אם טוב ואם רע . אך בהיות לי חבר לא יבצר מלדבר בין שנינו מה טיבו של פלוני חכם או טפש צדיק או רשע . וזה יזכור דבר אשר לא טוב עשה ותצא תקלת לשון הרע מבינינו . לז " א הנה אתקנך בעצה טובה מלפני והיא והוי דן את כל האדם לכף זכות . באופן כי אשר תבואו לדון ביניכם אם טוב ואם רע לאיש ואיש מתוך מעשיו . לא יהיה כי אם לטוב כי הלא תדינוהו לכף זכות :
Leviticus.9.23.33 או יאמר טוב לי בלי חבר . אולי תהיה ההקפדה ביננו במה שידבר לי או יעשה דבר שאחשוד שהוא נגד כבודי ותצא לנו איבה . לז " א והוי דן את כל האדם לכף זכות :
Leviticus.10.1.1 ויקחו כו' . אשר לא צוה וכו' ותצא אש כו' . הנה יש מרז " ל ( ויקרא פ' כ' ) אומרים כי מתו על שזנו עיניהם מן השכינה בהר סיני . שנאמר ויחזו את האלהים כו' אלא שאמר הקב " ה בשמחת בתי איני ממיתן עד בא שמחת עצמי ויש אמרו על שהיו אומרים בלכתם בדרך אחר משה ואהרן מתי ימותו זקנים הללו ואנו ננהוג שררה . ויש אמרו על שלא נשאו נשים שנא' ( תהלים ע " ט ) בחוריו אכלה אש ובתולותיו לא הוללו . ויש אמרו על קדושת שמו של הקב " ה וזהו אשר אמר משה הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש וכו' :
Leviticus.10.1.2 והנה לכל אחד מבעלי סברות אלו . קשה כי הלא התורה מעידה כי על אש זרה נתחייבו ולא מקודם זמן זה על סבה אחרת . ולא עוד אלא שבארבע מקומות מזכיר מיתתן בתורה . ובכולן נותן טעם שעל אש זרה מתו . והיתכן שלא נשמע בשום מקום מה שנתחייבו עליו . אלא מה שנתוסף על היותם חייבים ולא הטעם העיקרי . זולתי טעם מה שלא נשאו נשים שנרמז במקום אחד באומרו ובנים לא היו להם . ולא כנותן טעם :
Leviticus.10.1.3 ועוד לאומרים שהוא על אומרם מתי ימותו זקנים הללו כו' . קשה היתכן שדבר זה יספיק לידון בשרפה . ואפי' לאומרים על שבנים לא היו להם . עם היות ראיה מן הפסוק הלא יראה תימה גדולה . כי יראה גדול העונש מן ערך החטא . וגם על הטעם הד' לא ימנע . או על אש זרה היו חייבים מיתה או לאו . אם חייבים עונשם הוא שקבלו . ואם לאו למה ימותו :
Leviticus.10.1.4 והנה הן אמת . כי האומרים כי מסיני היו חייבים הוקשה לו כי הנה נאמר ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו . מכלל שהיו ראויים לשלוח בהם יד . וא " כ איך יתכן שויתר להם הקב " ה . דהא קיימא לן דכל האומר הקב " ה וותרן הוא יותרו מעוי . ועוד פסוק ונקדש בכבודי . שהיה עתיד המשכן ליחנך בעשות דין אל מכובדיו יתברך . והוא מאמר משה הוא אשר דבר ה' וכו' . והוא כי לא יתכן שטרם יחטא איש יזכיר עונש החטא . והוא רחוק מאד ממדתו יתב' לפתוח פה לשטן . כמ " ש ז " ל על פסוק ( בראשית כ״ב : ה׳ ) נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם . וע " כ גזרו אומר כי מחוייבי מיתה בידי שמים היו . אך היה אפשר להאריך להם כדרך כל מיתה בידי שמים . שמאריכין לאיש עד ס' שנה כנודע . אלא שנצטרף דבר אחר וביום פקדו פקד גם זה . ועוד הוקשה להם כי עון אש זרה אינו מספיק לבדו להתחייב מיתה . כי הלא כשוגגין היו כמ " ש ז " ל ( זבחים דף ק " א ). כיון שראו שקרבו כל הקורבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל . אמרו נדב ואביהוא וכי יש לך אדם שמבשלו תבשיל בלא אש מיד נטלו כו' . וכ " ש לר' ישמעאל שאומר שם יכול אש זרה ממש ת " ל אשר לא צוה אותם שהכניסוה בלא עתה . וכן רבי אלעזר אומר שלא נתחייבו על אש זרה אלא שהורו הלכה בפני רבם ולא על מעשה בעצמו . והנה אין ספק כי לכל אלו המקילים חומר העין . יקשה כי הלא הכתוב מעיד כי על אש זרה מתו והיתכן כי ידונו בשרפה על דבר קל :
Leviticus.10.1.5 אך הנה הוא כי מלבד האמור עוד הקשה למו בכתוב אומרו וימותו . כי אחר אומרו ותצא אש ותאכל אותם למה נאמר וימותו . ועוד שיורה כי לא נשרפו כי אם מתו מיתת עצמן . והוא הפך אומרו ותאכל אותם . וכן בפ' אחרי מות נזכרה מיתה פעמים ולא שרפה . ובשני מקומות הוא אומר וימת כו' בהקריבם אש זרה . והלא טוב טוב היה לומר שנשרפו ולא שמתו בהקריבם אש שנראה כי מיתה היתה אלא שהיה בהקריבם אש . ע " כ אמרו כי אין זה כי אם שהמיתה במציאות מחוייבת היתה ממקום אחר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה . והיה אפשר מיתת עצמן אלא שהיתה המיתה המחוייבת ע " י שרפת אש וגם היות במקום ההוא ולא ככל מיתה בידי שמים זה היה על עון האש זרה שהכניסו שם לא שהאש זרה בלבד מספיק היה לחייב מיתה :
Leviticus.10.1.6 וזה מאמר הכתיב וימת נדב ואביהוא בהקריבם כו' . לו' כי לא היה חיוב המיתה על הקריבם האש . כ " א שמתו המיתה שהיו חייבים בעת הקריבם ותהי מיתתם שרפה לא שמציאות המיתה היה על עון האש . וזה יאמר פה ויקריבו לפני ה' אש זרה וכו' . ע " כ ותצא אש ותאכל אותם שהיה בשרפה ולא שחיוב המיתה במציאות היה על זה כי אם שחיוב המיתה כבר נגזרה . אך עיקר הענין הוא כי וימותו לפני ה' . כי היו מתים כבר מציאות מיתה משוללת אש לפני ה' בב " ד של מעלה כי הגזרה היתה לפניו יתברך . ועתה בא אל הפועל בשרפה על האש זרה . ועדיין היה אפשר כי מיתתם המחוייבת מאז הי' יתברך מאריך זמן להם ככל חייבי מיתה בידי שמים שמאריך להם הוא ית' עד ששים שנה . כי גם שנצטרף עון האש זרה על שאין כח חיוב מיתה בשיעורו לא היה פוקדו כעת הוא ית' והיה מאריך . אלא שרצה ליקדש בם בחינוך הבית כאומרו ונקדש בכבודי והמיתם אז . והוא אשר דבר ה' בקרובי כו' :
Leviticus.10.1.7 ובזה נבא אל כונת מאמרם ז " ל ( ויקרא פ' כ' ) וז " ל אך לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו . מטה אהרן נכנס יבש במשכן ויצא לח ויוצא פרח וכו' . טיטוס הרשע נכנס לקדש הקדשים וחרבו שלופה בידו וגידר את הפרוכת ויצא ממנו דם ויצא בשלום . ובניו של אהרן נכנסו להקריב ויצאו שרופים הה " ד אחרי מות שני בני אהרן ע " כ :
Leviticus.10.1.8 וראוי לשית לב כי הלא חנם חרד את כל החרדה הזאת כי מטה אהרן לא הכניס אש זרה . וגם מה שהביא מטיטוס אינו דומה . כי בכלל אשר קצף ה' הוא לבלתי עכב ביד האויב לעשות רצונו . כי השיב אחור ימינו מפני אויב והן הן נוראותיו וגבורותיו שגוים מרקדים בהיכלו ושותק ועוד למה הכניס ענין זה בתוך דברי אליהו לאיוב . ועוד אומרו הה " ד אחרי מות שני בני אהרן כו' איך נאמר זה בכתוב והנה טרם בא אל כונת מאמר זה נבאר עוד אחר . וז " ל ( שם ) בר קפרא בשם רבי ירמיה בר אלעזר אמר בשביל ארבעה דברים מתו . על הקריבה ועל ההקרבה ועל אש זרה ועל שלא נטלו עצה זה מזה . על הקריבה שנכנסו לפני לפנים . ועל ההקרבה שהקריבו קרבן מה שלא נצטוו . ועל אש זרה מבית בדים הכניסו ע " כ . וראוי לשים לב . מי הגיד לו שהיו ארבע דברים כי אי' בכתוב כ " א אש זרה . וגם למה לא מנה ענין הר סיני . ועוד מה שלא נטלו עצה זה מזה אין נראה היות כדאי לעונשם זה :
Leviticus.10.1.9 אמנם הנה הוקשה לו אומרו פרשת אחרי מות בקרבתם שנראה על קריבתם . כי לא ערבו לו דברי המתרגם באומרו בקרוביהון אשתא נוכריתא כי אין הל' סובלו . וע " כ נראה שעל הקריבה מתו . וגם על ההקרבה באומרו פה וישימו עליה קטורת . כ " א כל הכינה לא היתה רק הכניס אש למערכה מה ענין הקטרת אך היא שעשו הקרבה . וגם באומרו ויקריבו נרמז כי הבאת האש בלבד אין נקרא הקרבה . ואש זרה מפורש בכתוב . ומה שלא נטלו עצה זה מזה מפורש במדרש רבה ( שם ) מאומרו איש מחתתו . והוא כי אין ספק כי במחתות היו נותנים האש . אך לרמוז שהיה כל איש בפני עצמו בלתי נמלך בחבירו . וכונתו הוא כי ענין מה שויחזו את האלהים . אין נראה לו ממה שלא נרמז בענין . וגם הוקשה לו פה ייתור אומרו לפני ה' . כי בכל מקום הוא לפני ה' ומה גם שם . ולא נראה לו פי' הקודמים . כי אם לפרש לפני ה' כפשוטו . וגם בפסוק ותצא אש אומרו לפני ה' הוא מיותר . ע " כ נראה לו כי ארבעה דברים אלו נרמוז בכתוב . והוא אומרו איש מחתתו שהוא כל אחד בפני עצמו כלומר כי לא נטלו עצה זה מזה . ויתנו וכו' ויקריבו כו' היא ההקרבה . ואומרו לפני ה' היא הקריבה לפני ולפנים . אש זרה כמשמעו . ולשלא נאמר אולי כל הענין לא היה רק על אש זרה לזה אמר מבית בדים הכניסו שאינה זרה בעצם :
Leviticus.10.1.10 והענין כי ארבעה דברים היו בעונש א מציאות המיתה ב היות עתה ולא לאחר זמן . ג היות לפני ה' בפנים ולא אחר צאתו מן הקדש . ד היות בשרפה . מה שלא האריך להם . על שלא נטלו עצה זה מזה שהיה פירוד ביניהם ובמקום פירוד אין אריכות אפים . כענין חלק לבם עתה יאשמו כלומר עתה בלי מיתון . והוא הנרמז באומרו איש מחתתו וזהו על שלא נטלו עצה וכו' . ועל אש זרה . ע " כ ותצא אש ותאכל אותם שהוא היות בשרפה . ועל ההקרבה אמר וימותו שהוא על מציאות המיתה שע " כ היתה . כמ " ש רבי אלעזר שנאמר לאהרן ולא ימות כבניו שבאו אל הקדש ועל הקריבה אמר לפני ה' והוא כלומר לא אחרי צאתם . זה הוא ענין המאמר ההוא :
Leviticus.10.1.11 ונבא אל המאמר שהיינו בו . והוא כי דעתו לחלוק על מאמר זה . ודעתו רק כדעת האומר שעל ענין ויחזו את האלהים בסיני היה עיקר הדבר . והוא כי הוקשה לו בכתוב ההוא . באומר אף לזאת יחרד לבי כו' שאינו אומר מה היא אותה החרדה שאף עליה יחרד לבו . וגם למה עושה שני מיני חרדות . וגם למה על השני הכביד ואמר ויתר ממקומו שהוא כמו לנתר בהן . וגם אין נמשך בזה ענין הכתובים . וגם בפסוק אחרי מות שני בני אהרן הוקשה לו הזכיר את אהרן ולא אמר אחרי מות נדב ואביהוא וגם אומרו בקרבתם ולא אמר בהקריבם אש זרה . ע " כ אמר שכונת אלו הוא לומר ראו כמה צריך אדם לבלתי הקל ראש לפניו יתברך כי אם תמיד יהיה בחרדה גדולה כי הנה אף לזאת . שהוא על ענין בזאת יבא אהרן אל הקדש בו' ולא ימות כבניו יחרד לבי שלא ימנע אם מתו על הקריבה לפני לפנים האם לא יהיו דומים למטה אהרן שנכנס בפנים יבש ויצא לח . וז " א נכנס שהוא על הכניסה ואם על ההקרבה . על זה אמר שויתר ממקומו . וזהו טיטוס וכו' . ובניו של אהרן נכנסו להקריב ויצאו שרופים האם חרב שלופה בידו טובה מקרבן . ואם על אש זרה שנראה כחלול בקדושה . האם אינו יותר קשה מה שגידר את הפרכת . ועל מה שלא נטלו עצה גם זה נרמז כי גם בטיטוס לא ערב אל לבו לעשות כן איש מכל סיעתו . וז " א טיטוס וכו' נכנס כי הוא לבדו היה בעצה . וא " כ מי גרם להם ע " כ אמר שמעו שמוע ברוגז קולו כו' . לומר כי עונשם היה שלא שמעו בחרדה ורוגז קולו יתברך בסיני בראותם את הקולות וראות הגא מפיו יצא . שאש הדבור היה מדבר עם כל א' מישראל ולא פחדו כי אם ויחזו את האלהים . כי ע " כ היו חייבים מסיני שהקילו את ראשם ויחזו את האלהים בגסות לב האוכלים ושותים . לכן ראוי לקבל מוסר לשמוע ברוגז ורעדה קולו יתב' והגא מפיו יצא . הוא עצמות הקול ההוא כי ההגא ממש היו רואים . כד " א ( שמואל כ' ) רואים את הקולות . כי קב " ה לאו ותרן הוא ומדקדק עם חסידיו ובקרוביו מתקדש : וזה רמז הכתוב באומרו ית' כמתאונן על סילוק הצדיקי' . ואומר אחרי מות שני בני אהרן . כלומר עם היותם בני אהרן . לא שוה למו זכות אביהם . כאשר הואיל זכותו למטהו . ואם על מעשיהם אשר לא כטיטוס שהיה להלחם . כי אם אדרבא בקרבתם . והקריבה בקרבן אל ה' ועם כל זה וימותו . אך ראו והשכילו כי מדקדק עם הצדיקים . והנה עדיין היה מקום לומר כי אין ראיה מטיטוס . כי שם ניתן רשות למשחית וע " כ לא הקפיד הוא יתברך . ע " כ אמר והוציאה מלאה דם . לומר כי זה יורה כי מקפיד היה ועם כל זה הן הן גבורותיו שכובש כעסו מה שלא עשה כן עם הצדיקים הללו להתקדש בם :
Leviticus.10.1.12 הנה לפי זה האומר הטעם הראשון שכתבנו שהוא מענין סיני . והאומר הטעם האחרון על קדושת השם אחד הוא כמדובר ואינן חולקים . ועל הטעם השני שהזכרנו למעלה . הנה במדרש רמזו וסמכו אל פסוק אתה ואהרן נדב ואביהוא שהיו מהלכין אחריהן . אך אצל העונש לא הוזכר . ואפשר נרמז באומרו ובנים לא היו להם . כלומר הם חשבו לנהוג שררה תחת אבותם ולא זכו שיניחו בנים לנהוג שררה תחתם כי מתו מיד . ועל הטעם השלישי שלא נשא נשים הוא כמשמעו . ובנים לא היו להם שעל שלא נתעסקו בפריה ורביה מתו . ולשני הפרושים ג " כ ענין הכתוב הוא . כי על אש זרה לא היה רק היות המיתה באש . אך מציאות המיתה היה על דבר אחר . והוא אחד מטעמים אלו . והוא אומרו וימותו אחר אומרו ויאכל אותם כמדובר למעלה . והנה אל דעת האומר שעל אומרה מתי ימותו זקנים כו' . אחשוב כיון דעת האומר מרז " ל כי שני חוטין של אש יצא מבית קדש קדשים ונחלק כל אחד לשנים . ונכנסו שנים בנחיריו של כל אחד מהם . ויהיה כי יחד חטאו במשה ואהרן . וע " כ כנגד שניהם יצאו שני חוטין . ולמה שכל אחד חטא בשניהם נחלק כל חוט ליכנס חצי כל חוט בנחירי כל אחד מהם :
Leviticus.10.1.13 והנה במדרש דעת אחרת . והוא כי רבי מני בשם רבי לוי אמר בשביל ארבעה דברים מתו בניו של אהרן ובכולן כתיב בהן מיתה שנכנסו שתויי יין ושנכנסו בלי רחוץ ידים ורגלים ושנכנסו מחוסרי בגדים ומה היו חסרים א " ר לוי מעיל היו חסרים וכתוב בו מיתה שנאמר והיה על מצח אהרן ולא ימות ושלא היו להם בנים כו' :
Leviticus.10.1.14 וראוי לשית . לב כי אין מכל אלו בכתוב כלום זולתי האחרון . ולא עוד כ " א שהמוזכר בפירוש שהוא אש זרה לא כללוה בד' הדברים ועוד כי הנה בענין המעיל . אדרבא אם היו לובשים מעיל היו חייבים מיתה כי הוא מארבעה בגדים שלכ " ג ואסורים להדיוט . ואם הכונה הוא שהיו מחוסרים מדרגת כהונה גדולה שהיא ע " י מעיל כדי ליכנס לפנים . אם כן גם ציץ וחשן ואפוד היו חסרים וגם איך נוסרו יחד ארבעה דברים הללו . ועוד שאם כל מה שכתוב בו מיתה . גם קריבה כתיב בו מיתה בקרבתם לפני ה' וימותו וכן באש זרה כתיב מיתה :
Leviticus.10.1.15 אמנם הנה כתבנו למעלה כי יש בחינות הרבה חיוב מיתה . והיות לפני ה' והיות ע " י אש . ובזה נבא אל הענין . והוא כי כיון באומרו בשביל ארבעה דברים מתו . כלומר המיתה היתה בשביל ארבעה דברים אך היות באש היה על אש זרה והיות לפני ה' היה על הקרבה וקריבה . ולמד אלו ארבעה דברים על שנכתב בהן מיתה . והיא כי הוקשה למו האמר ארבעה פעמים מיתת בני אהרן : ( א ) בפרשה זו באומרו וימותו : ( ב ) בפרשת אחרי מות באומרו אחרי מות שני בני אהרן כו' : ( ג ) וימת נדב ואביהוא בהקריבם אש זרה לפני ה' : ( ד ) וימת כו' ובנים לא היו להם . ע " כ גזרו כי נכתב בהן מיתה ארבעה פעמים כנגד ארבעה דברים שבשבילם מתו נכתב בהן מיתה . וענין המעיל יהי' כדעת האמור שהיו אומרים מתי ימותו זקנים הללו וכו' ויחס הדבר אל חסרון מעיל כלומר כי חסר מהם בחינת המעיל . והוא כי כל אחד מהשמנה בגדים יש לו בחינת כפרה . ציץ על עזות פנים כו' . מעיל שהוא דבר שבקול מכפר על דבר שבקול היא על לשון הרע . ואפשר כוונו על אומרם מתי ימותו זקנים הללו וכו' שהוא דבר שבקול :
Leviticus.10.1.16 עוד יתכן שגם באומרו בלי רחוץ ידים ורגלים . הוא על אש זרה בידים והקרבה ברגלים שלא רוחצו מהיות חלאת אשמת דבר בהן . ויהי' שיעור הענין כי העבודה צריכה תיקון . מחשבה דבור ומעשה . שהוא כנגד ג' עולמות להשפיע בהן ע " י עבודה . ואלו נכנסו שתויי יין הוא בלבול המחשבה . ומחוסרי מעיל הוא הדבור רע כאמור . ובלי רחוץ ידים ורגלים הוא מעשה כי המעשה לעומת עולם המעשה הזה ודבור כנגד עולם התנועה . ומחשבה כנגד עולם המלאכים ולהוריד מהעולם העליון צריך יהיו לכהן בנים בל יהיה ממעט את הדמות . שעי " כ לא יוכל להשפיע ולהריק שפע מעולם העליון . ומה שמביא ראי' מציץ אל המעיל . הוא כי גם מארבעה בגדי כ " ג הוא . והיא כדרך בנין אב שכמו שנאמרה מיתה בציץ כן בכל הארבעה :
Leviticus.10.2.1 ויאמר משה כו' . הנה לאהרן הי' מר אל מר . אולי ח " ו היו בניו רשעים וישלחם ביד פשעם . ע " כ אמר לו משה הוא אשר דבר ה' לאמר כו' כלומר למפרע הבנתי מה היה רוצה לאמר הוא ית' . באומרו ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי . אך הוא כי בזמן אשר יועד להראות לבני ישראל שהוא ביום שמחת ה' . אז ונקדש השם הנז' בפסוק הקודם בכבודו יתברך . וזהו בקרובי אקדש שאינו נושא פנים לקרובי . ובזה על פני כל העם אכבד . שהי' יקר כבודי עליהם בל יקלו עוד בכבודי כי יקחו מוסר . וכשמוע אהרן כי צדיקים בניו וידום אהרן :
Leviticus.10.2.2 עוד יכוין כי ע " י סלוק הצדיקים מתמלאה השכינה שפע קדושה עליונה מלמעלה . שנעשה יחוד כנודע ליודעים חן . וזהו בקרובי אקדש שאתמלא משפע עליון מאד . זה לא יוכל אל העם . אך מה שהא על פני כל העם הוא שאכבד בראותם שלא נשאתי פנים :
Leviticus.10.2.3 והנה מדממה שוידום אהרן ולא דבר מטוב עד רע . הורה לנו מוסר התנא ( אבות פ " א ) וז " ל שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה . ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וכל המרבה דברים מביא חטא :
Leviticus.10.2.4 וראוי לשום לב . ( א ) כי ללמוד כי השתיקה טובה . מה צורך להקדים ולומר שכל ימיו גדל בין החכמים : ( ב ) כי אדרבא כל עסק הגדל בין החכמים הוא הדבור . ( ג ) באומרו ולא מצאתי . שיורה כי בין החכמים מצא מציאה זו . ואין בזה שייכות מציאה ומה גם להיות בייחוד שם : ( ד ) כי מלת לגוף תראה מיותרת : ( ה ) אומרו כי לא המדרש הוא העיקר כו' . כי אדרבא נמנו וגמרו כי תלמוד גדול שמביא לידי מעשה הנה התלמוד עיקר : ( ו ) מלת הוא שהוא מיותרת : ( ז ) אומרו וכל המרבה דברים וכו' הנה זה לבדו הי' ראוי לומר שבכלל היות המרבה מביא חטא הוא כי טובה היא השתיקה . כי מהדבור אפשר ימשוך הרבות דברים ויצא לידי חטא : ( ח ) כי מקרא כתיב ( משלי י׳ : י״ט ) ברוב דברים לא יחדל פשע : ( ט ) כי הפסוק אמר פשע והוא אמר חטא בלבד :
Leviticus.10.2.5 אמנם הנה יש דבור בנוגע אל הגוף . ויש בנוגע אל הנפש כדברי תורה ודומה לה . ורצונו לומר כי הנוגע אל הגוף תאמר כי הקיצור טוב . כי אם אין לגוף שהוא לנוגע אל הגוף טוב משתיקה לגמרי ולא קיצור בלבד . אך הקיצור טוב במדרש כאשר יבא . והנה טרם ידבר דבר זה . ראה והנה יוכל איש לדבר כי מה שעצת השתיקה לגוף טובה . הוא להמון העם אשר לא למדו לשונם בלשון חכמה ומוסר ולדבר בקצרה . משא " כ למי שגדל בין החכמים שאין ספק שיש לו ל' למודים לדבר בקוצר ובחכמה מסולק הטעות . ע " כ אמר כל ימי גדלתי בין החכמים ואם כל זה לא מצאתי לגוף טוב משתיקה . כלומר על הנוגע על ענייני הגוף טוב משתיקה . כלומר אך לא בלמוד הנוגע אל הנפש . לבל יאמר איש כי גם שלגוף אין טוב משתיקה . אך ללמוד יהיה הקצה האחר שריבוי הדיבור יהי' טוב שהרי קיימא לן שנמנו וגמרו כי התלמוד גדול . לזה אמר אם מה שהמדרש שהוא התלמוד הוא גדול הי' מפאת עצמו בלבד כן הי' זה . אך לא המדרש הוא העיקר . כלומר אינו הוא מצד עצמו כי אם על שמביא לידי מעשה . הנה כי העיקר הוא המעשה . וזהו לא המדרש הוא העיקר וכו' . וא " כ אמור מעתה בכל המרבה דברים שמרבה אפי' בלמוד מביא לידי חטא ושגגה . והוא מאמר ז " ל ( ריש פסחים ) לעולם ילמד אדם את תלמידו דרך קצרה . ואמר חטא שהוא שגגה מפני שבלימוד ידבר כאן . אבל מקרא שכתוב לא יחדל פשע על מילי דחול ידבר :
Leviticus.10.6.1 ויאמר משה אל אהרן וכו' . אומרו ועל כל העדה יקצוף הלא כמו זר נחשב מה פשעם שיקצוף עליהם . ואומרו ואחיכם . למה מייחס אותם פה לאחים ולא אמר וכל בית ישראל וכו' . ועוד או' יבכו את השריפה ולא אמר יבכו את נדב ואביהו ולא יזכר את השרפה . ועוד היתכן האבלים לא יבכו והרחוקי' יבכו :
Leviticus.10.6.2 אך הנה אמר ראשיכם וכו' . והוא כי הנה היום ההוא היתה שמחתו יתב' כי בא להשרות שכינתו במשכן על יד הקרבנות שעל ידי אהרן ובניו . נמצאו הם כשושבינים . והנה שרפת נדב ואביהוא הי' כערבוב שמחה . והנה צוה משה . יעשו כענין מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה . כן צוה משה יוציאו את המתים מחופת המשכן והעבודה תעשה ע " י אהרן . ואם אהרן ובניו הנותרים היו מתאבלים בפריעת הראש וקריעה היתה שמחתו ית' מתבטלת . כי איננה בלתי אם ע " י אהרן ובניו . ע " כ אמר ראשיכם אל תפרעו וכו' ולא תמותו ואז על כל העדה יקצוף . כי יבאו להרהר על מיתת ה' צדיקים . שנים תחילה . וג' אנשי חסד . נאספים אחרי כן סמוכין . ותחת היות להם מיתת הצדיקים לכפרה תהיה להגדיל אשמה . כענין ( ישעיהו נ״ז : א׳ ) הצדיק אבד וכו' . כי אבד תורה ומצות שהי' מקיים אם הי' מאריך ימים . והוא ית' סילקו לשיהי' מגין על איזו רעה שהיה עתידה לבא ובו נמנעה . והנה אחרי מותו ואין איש שם מיתתו על לב ולהבין ולהכיר כי אשמים בני הדור ולשוב בתשובה . על כן יאשמו . ואמר לשון זכר . למה כי הרשעים הם ברשות לבם . והשב מהפך את הלב . כי מביא את לבו ברשותו . וזהו אין איש שם על לב . כי אינו שם כשרון על לבו כ " א עדיין הם ברשות לבם :
Leviticus.10.6.3 והוא ענין והחי יתן אל לבו . שהחי שהוא צדיק לא ילך אחר שרירות לבו . כי אם יתן מצדקתו אל לבו וימשול בו . אך כשאין איש שם על לב . אז ואנשי חסד שהם עדיין נשארו אנשים . ראויים לקבל חסד מאתו ית' כל העולם בשבילם . עתה נאספים גם הם . באופן כי הצדיק אבד מצות ומעשים טובים שהיה עושה אם לא מת שהיה מעכב את הפורענות ואין צ " ל מה שהוא אבד כי אם עוד רעה שנית . כי אחריו אשר נשארו אנשי חסד בעולם . ראויים לסעד שעדיין מעכבים הרעה ואח " כ נאספים מהעולם . או שהיחל הדין בצדיק א' ואח " כ ימותו חסידים רבים והטעם הוא באין מבין . כי מפני הרעה נאסף הצדיק הנזכר שמת תחלה . ומעתה יתעתדו לצרה שהם שלש רעות :
Leviticus.10.6.4 ונבא אל הענין . אמר אם אחר שהצדיקים נדב ואביהו אבדו . גם אנשי חסד אהרן ובניו ימותו . הנה על כל העדה יקצוף . כי באין מבין לא בלבד לא ישובו . כ " א גם יבאו להרהר . כענין הן אתה קצפת ונחטא . וש " ת א " כ איפה למה לא נתאבל איש בבנו ובאחיו והם אנשים כשרים והמתעצל בהספדו ראוי לקוברו בחייו . לזה אמר יתקיים בכל ישראל . כי אחיכם כולם יבכו כו' . וש " ת הלא אינם הם החייבים בדבר כי אם אתם אב ואחים . לא כן הוא . כי חכם שמת הכל קרוביו וז " א ואחיכם כל בית ישראל . לומר כי לאחים לכם אלעזר ואיתמר . יחשבו כל ישראל להתאבל ולקרוע ובכות שבהיות ישראל אחיכם הם אחי המתים כי הכל קרוביהם . וש " ת הנה זה הוא בהנחת היותם צדיקים . אך מהמיתה אשר היתה בם יורה כי לא כשרים היו ולמה יבכו . לז " א יבכו את השריפה וכו' . לומר ראו עתה כי צדיקים גדולים היו וראויים להספד ולכפרה לדור . כי הלא דרך הרשעים שישולחו ביד פשעם . כי הכח טומאה שעשו בחטאם הוא הפוגע בהם כנודע . אך אלו לא כן . כי אם אשר שרף ה' בכבודו ובעצמו . ואין זה כי אם לרוב צדקתם וע " כ ראויים להספד ובכיה :
Leviticus.10.6.5 והנה למ " ש ז " ל ( ויקרא רבה פ' ( כ " א ) כי מיתתם כפרה על ישראל . שע " כ נזכרה ביום הכפורים עם היות שבחטאם מתו כאשר נבאר בס " ד פרשת אחרי מות מאמר רז " ל המורה כי גם שבחטאתם מתו היו קרבן כפרה לכל תולדותם . נבאר הכתוב לפי זה בהקדים ג' דברים : ( א ) מה שנודע לנו מספר הזוהר כי מיתת הצדיק היה שמחה גדולה לפני' ית' למעלה כי נעשה זווג עליון . וע " כ אל סלוק הצדיק קראו ז " ל הלול' . וידוע כי השפע מתרבה בעולם ע " י הצדיק ההוא מהזווג ההוא : ( ב ) כי בימים ההם עדיין לא הטהרו ישראל מעון העגל . כי עדיין נשאר הדבר לדורות כאומר וביום פקדי ופקדתי כו' . וארז " ל ( סנהדרין דף ק " ב ) אין לך פקודה שאין בה מעון העגל . והוא מה שכתבנו למעלה במקומו . כי גם שאשר חטאו בעדים והתראה הרגו בני לוי . ואשר בלי התראה בדקן כסוטות ומתו . ואשר בלא עדים נגפם ה' הנה עדיין היה חייב כללי אל כל ישראל על שלא מיחו . וגם אשר הרהרו בצד מה ולא פעלו און . כי גם שלא נתחייבו מות על הרהור לבד אם היות הרהור ע " ג . על שנדונו כפנויה על שיבר הלוחות . עם כל זה לא יבצר כי צריך מירוק וכפרה . כי על שני אלה היא הפקידה לדורות . ומה גם עתה בעת הקמת המשכן שהיה עדיין העון קרוב שהיה צריך כפרה : ( ג ) כי הן אמת שמיתת הצדיקים מכפרת . אך בזאת שיצטערו העם על מיתת הצדיק . והוא כי כאשר קרבן בקר וצאן לא יכפר אם לא ע " י סמיכה ווידו והרהור בלבו . כי כל אשר נעשה בבעל חי ההוא כן היה ראוי שיעשה לו בעליו . לולא ה' צבאות השאיר אותו וישם במקומו א' מן הבעלי חיים . וע " י הכניעו מתקבל כאלו את עצמו הקריב . כן בסילוק הצדיק שהוא כקרבן כפרה . לא יהי' רק ע " י הכנעת העם ועלות על רוחם כי ככה היה ראוי ליעשות בהם וישובו עד ה' . אז יעלה הצדיק ההוא על רצון מזבחו יתברך לכפר על בני ישראל :
Leviticus.10.6.6 ונבא אל ענין הכתוב . מאמרו ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' וכו' . לומר הנה הוא ית' אמר אלי ונקדש בכבודי ולא הבנתי אך עתה ראיתי מעשה ואבינה למפרע . שהוא אשר דבר ה' אלי לאמר . כי מה שרצה לאמר הוא בקרובי אקדש כו' . והוא כי הנה רצה ית' לזכות את ישראל להשרות שכינתו במשכן ולהביא עמה אש מן השמים . והנה לזה יש עיכוב כמו שכתבנו כי עדיין לא הטהרו מעון העגל ולא היו רק ימים מועטים ואיככה יזכו להשראת שכינה ומה גם שיהיה לעיני הכל כמאמר הכתוב וירא העם וירונו כו' . ע " כ אמר הוא יתברך בקרובי אקדש . כי אעשה פקידה בשני קרובי וע " י כן תהי' הלולא ושמחה הוא זווג עליון שע " י כן השפע מתרבה למעלה כמדובר . וזהו בקרובי אקדש . שהוא ענין הזווג העליון שמתמלא שפע מבחינות עליונות הנקראת קדש כענין ואנכי מלאתי כח את רוח ה' הפך מענין צור ילדך תשי . וע " י כן שירבה השפע ימשך שלא בלבד יהי' כסילוק כל צדיק שאינו נרגש למטה כ " א בעולם העליון אך עתה אני חפץ להתראות למטה . שהוא ענין אומר כי היום ה' נראה אליכם . וכאשר הי' באומרו וירא כל העם וירונו כו' . וע " כ צריך סילוק צדיקים זולת הקרבנות כדי שיספיק לזה . וע " י כן ששמע אהרן גדולת בניו מיד וידום אהרן ואז מה עשה משה אמר א " כ איפה שיש זווג עליון . וא " כ הקרבנות הנעשים למטה הם כסעודת זווג . והלא ק " ל כשהחתן טבחו ויינו מזוג ומת אבי החתן או אמה של כלה . מכניסין את המת לחדר ואת החתן והכלה לחופה . ע " כ אמר הנה אין לבטל השמחה . כי אם אז צוה ואמר . קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקדש הוא הקדש שנרמז באומר בקרובי אקדש . שאם לא כן הוה ליה למימר מהקדש . כי גם שע " י עליית נשמותם יש שמחת הלולא לפניו . גופי המתים בעצמם אין בהם שמחה . ע " כ אז אמר אל אהרן ואלעזר ואיתמר . הנה אתם בעבודת היום מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה שאתם השושבינים . ואם כן אחר שמישאל ואלצפן הוציאו את המת לחדר אתם הכניסו את החתן וכו' . ולכן ראשיכם אל תפרעו כו' . שאם תבטלו העבודה תהיו כמבטלי הזווג . ועל כל העדה יקצוף . כי הלא הם עדיין לא הטהרו מעון העגל . ואם אתם תבטלו השמחה עליונה תחח השפע יהפך לקצף ואין לכם לנהוג אנינות ואבלות . כי במותם כבר הי' טבח טבוח כי הרי היו העולה והשלמים על המזבח ויין לנסך מוכן לכך צריך לגמור את הכל . ושמא תאמרו ומה יסכון זה להראות ה' לישראל ע " כ אם אין ישראל עושים הראוי להם . להשלים השפע בהורדתו והראות שכינה . והוא כי אין מיתת הצדיקים העושה למעלה רבוי שפע להוריד עד למטה . אם לא בהרגיש ישראל כי מפני הרעה נאסף הצדיק . ושיצטערו העם וישימו לב כי ככה היה ראוי ליעשות להם כהקדמה השלישית . והלא אם אביהם ואחיהם אינם מתאבלים . הלא ישאו ק " ו כלשאר ישראל לבלתי הוריד דמעות גם הם . באופן שבמקום קבלם שפע יהיו ראויים ליקבר בחייהם . על כן אמר הנה דעו איפה כי אין זה קל וחומר . כי הלא תלמיד חכם שמת הכל קרוביו . וזהו ואחיכם כל בית ישראל . כי אחיכם יקראו שבכלל הדבכ הוא כי גם הם אחים להמתים וקרובים הם לנדב ואביהו ככם . וע " כ יבכו את השריפה כו' והנה עדיין היה מקום יאמרו ישראל הלא בחטאתם מתו . ואיך יהיו כפרה עלינו שנבכה עליהם והוא מחלוקות רז " ל ( ויקרא רבה פ' כ' ) כאשר נבאר בס " ד פ' אחרי מות . אם המת בחטאו יהיה ג " כ כפרה על בני ישראל . והנה אחשוב כי הוא ית' נותן טעם לשבח פה באומרו יבכו את השרפה כו' . כלומר הנה באיז' חטא שחטאו אלו היה די להם מיתה כרת . אך תהיה כמות כל אדם . אך היות המיתה בשרפת וגם שיהיה על ידו ית' . הוא דבר גדול נוסף על מציאות המיתה . והנה כתבנו למעלה כי אין הכניסה אש זרה היה מספיק לשרפת ה' הזאת . כמו שכתבנו מר' ישמעאל שאומר יכול זרה ממש ת " ל אשר לא צוה אותם שהכניסוה בלא עתה . וכן תנאים זולתו שמקילים הרבה עון האש כנזכר למעלה . וא " כ היה די מית' ולא שתהי' שרפה וגם מידו ית' . אך הוא להורות את בני ישראל כי גם שנתחייבו הנה על חיובם היה מספיק מציאות המיתה . אך למען ידעו כי גם קרבן כפרה המה ע " כ נשרפו וגם ע " י ה' . לרמוז כי היו פעולת הנשרפים ע " י אש של מעלה . וז " א יבכו את השרפה שהוא מעין קרבן שנשרף . וגם היות אשר שרף ה' כקרבן שנשרף ע " י אש ה' :
Leviticus.10.9.1 וידבר כו' . יין ושכר אל תשת כו' . ראוי לשית לב ( א ) אל אומרו אתך שהוא מלה זרה מיותרת . ואדרבא יראה שלא נאסרו רק בהיות בניו אתו . ממה שאינו כן . ( ב ) באומרו חוקת עולם לדורותיכם כי אחר שהיא מצוה כוללת לכל דורותם . למה פרט אותם לבדם תחילה ואח " כ כלל את כלם . ולמה לא קיצר מתחלה ואמר כל כהן לא ישתה יין ושכר בבאו כו' חקת עולם . ( ג ) כי אומרו ולהורות את בני ישראל . כי הלא זה כולל לכל השבטים . א " כ למה נאמר בכהנים בלבד :
Leviticus.10.9.2 אמנם הנה יש מרז " ל ( זבחים ק " ב ) אומרים כי נדב ואביהו שתויי יין נכנסו ונענשו . נמצא כי מה שאין בניו אלו עם אביהם כי מתו היה מן היין . וגם שיש חולקים בדבר . אינו אלא שלא מתו בשביל זה שלא נכנסו שתויי יין . אך לא יכחישו שיש בעון זה כדי להמית אותם . ואמר יין ושכר אל תשתו בזה תהיה אתה ויהיו בניך אתך . כלומר שאם לא כן לא יהיו אתך כאשר השנים ע " י כן אינם אתך ואחר שרמז לו ענין זה מהנוגע אליו . אמר כי אין אזהרה צריכה אליהם מלשאר כהנים . כי אם גם חוקת עולם היא לדורות וזהו חוקת עולם כו' . וש " ת האם האזהרה למען ידקדקו בדבר בל יבלבלם היין . א " כ גם לכל איש ישראל ראוי להזהיר על דבר המשפט . וא " כ למה תזהיר את הכהני' מלשאר ישראל . האם יותר השכרות מצוי בכהנים מלכל ישראל . או שיין ידליקם מלכל המון ישראל לז " א אל תתמהו על החפץ . כי הלא עתה יש לכם ג' דברים שבשבילם אתם צריכים אזהרה על היין . ( א ) בבאכם כו' שלא תכנסו אל מקום השראת שכינה בקלות ראש : ( ב ) להבדיל בין הקדש ובין החול . ( ג ) בין הטמא ובין הטהור . שמעמד שלשתן הם בייחוד אל הכהנים . כלומר ע " כ ייחדתי פ' האזהרה לכם . אך לא יבצר שגם לישראל יש אזהרה זו . כי הלא גם ולהורות את בני ישראל צריך אזהרה מן היין אשר זה כולל לכל דיין . ככהן כלוי בישראל . כי גם בכלם אני בא להזהיר . אלא שמה שייחדתי לך עיקר אזהרה הוא משני טעמים : ( א ) אשר רמוז באות אתך . לרמוז לו על מה שהיה לו כי ע " כ מתו בניו . ( ב ) כי בך יש ג' דברים אך לשאר ישראל אחת היא . על כן אמרתי הדבר לך שהם בלתי צריכים אזהרה זו כמוך :
Leviticus.10.16.1 ואת שעיר החטאת כו' . ראוי לשית לב למה חזר לומר פה הנותרים . שאם ללמדנו שגם הם היו ראויים למות אלא שהיו נותרים ע " י תפלת משה שהועיל לחצאין . הרי זה נרמז באומרו למעלה הנותרים פעם אחת ולמה חזר לאומרה . ועוד אומרו לאמר . כי אינו אומר לזולת . ועוד למה לא קצף על אהרן כי אם על בניו . ואח " כ בניו לא השיבו לו דבר כי אם אהרן :
Leviticus.10.16.2 אמנם הנה מלבד מה שאין ספק כי חש על כבוד אהרן מקצף עליו ומגער בו . עוד כיוון בקצף על בניו . כי להיות כאודים מוצלים מאש כי דרך שיור נשארו אך גם הם היו בכלל הגזירה ע " כ הי' ראוי להם ליזהר בל יכשלו בענין עבודה כאחיהם . וז " א ויקצוף משה על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר . כלומר כי להיותם נותרים כאוד מוצל מאש . ע " כ להם יאות לאמר מדוע לא אכלתם וכו' . כי כאשר נכו' מהאש יחוייב להזהר ביותר . אך המה לא השיבו מעניתנות' והשיב אהרן במקומם . והוא כי המה למדו מאביהם כי אפילו לזרים היה אוהב שלום ורודף שלום וכו' . ומה גם למשה איש האלהים . והיא משנת ( אבות פ " א ) הלל אומר . הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה ע " כ :
Leviticus.10.16.3 וראוי לשים לב . למה ייתס הדבר אל תלמידיו ולא אל אהרן עצמו . ועוד כי אוהב שלום ורודף שלום יראה ענין א' כפול . וגם נשיב לב ייחס רדיפה בשלום . ועוד שהיה לו לקצור ולומר אוהב ורודף שלום . ועוד איך מתקשר לזה אומרו אוהב את הבריות ומקרבן לתורה כ אינו מקושר עם הקודם :
Leviticus.10.16.4 אך אמר הוי מתלמידיו של אהרן כו' לומר לך שתהיה כאהרן . הלא יכבד עליך הדבר כי רב הוא . אך אומר לך לפחות הוי מתלמידיו שתהיה נכנס בסוג תלמידיו להיות מהן . ואשר תעשה הוא להיות אוהב שלום כו' . לומר בהיותך בשלום עם רעך אוהב את השלום . בל תעשה מה שבו יאבד ממך כי תשתדל תמיד לקיימו . ואם עשית כן ורעך הוא המקלקל השלום . אל תאמר מה אעשה הלא אני החזקתי בשלום . ואם חברי מאבדו ממני מה אוכל לעשות הלא האשם עליו . לז " א ורודף שלום . שאם תראה השלום בורח ממך אל תתייאש מלרדוף אחריו עד תחזור השלום למקומו . וזהו ורודף שלום כי אין לשון רודף צודק רק בהיות בורח . כי בורח וזה רודף אחריו . והוא כי השלום בורח ממך . ואתה תרדוף אחריו בפיוסים וכיוצא עד תשיגנו . ואשר תרדוף שלום שהוא גם לאשר בלתי חפץ שלומך . אל תהיה השלום שתרדוף מן השפה ולחוץ רק מאהבת הלב . וזה אומרו אוהב את הבריו' :
Leviticus.10.16.5 או שעור הענין . אם תרדוף השלום ולא תשיגנו כי יועיל לך . שמע בקולי איעצך שתהיה אוהב את הבריות . שע " י כן שעם שהוא מבלתי חפץ שלומך אתה תרדוף שלומו מאהבה הנה תועיל כי גם לבו יקרב לאהבה אותך ואז תצליח בהשגת השלום עמו . וש " ת זה יהיה אם צדיק הוא . אך אם לא כשר יהיה . גם כי ארדוף שלומו מפני דרכו שלום אך לא יאהבנו כי רשע הוא . לז " א ומקרבן לתורה כו' . אם רשע הוא קרבם לתורה ע " י מה שתשלים עמו . ובזה תקיים גם בו היותך אוהב את הבריות :
Leviticus.11.1.1 וידבר ה' וכו' . דברו כו' ראוי לשים לב . ( א ) למה הוצרך דבור זה אל שניהם ולא אל משה לבדו ככל צווי התורה . ( ב ) אומרו לאמר אליהם כי מלת אליהם מיותרת . ( ג ) אומרו לאמר זה פעמים : ( ד ) אומרו דברו וכו' . למה הוצרך יהיו שניהם המדברים :
Leviticus.11.1.2 אמנם הנה דעת רב בגמר' ( דזבחי' ק " א ) וכמה תנאי' עמו אמרו . כי משה שימש בכהונה כל ימיו והיה אוכל בקדשים . ומינה ודאי שגם היה פורש מן הטומאה ככהנים . ונבא אל הענין . והוא כי הנה אחר סיפו' התורה מקדושת הכהנים . ורצה הקב " ה ג " כ להזהירם על הטומאה . שהוא ענין אומרו בסמוך ולאלה תטמאו כל הנוגע כו' עד סוף הפרשה . כי כל זה אינו רק לכהנים כי הם לבדם הוזהרו על הטומאה . והנה ראה הוא ית' אם סמוך לסיפור העבודה שהיא בכהנים לבדם יסמך עוד אזהרת הטומאה הלא יקהו שניהם של ישראל . באומרם הלא על העבודה החרשנו כי אמרנו כי גם כי כל העדה כלם קדושים אך בכהנים בחר ה' לעבדו . כי גם שאיכותם של אלו ואלו קדוש הוא הוא יתב' מבדיל בין קדש לקדש . אך בראות כי את הכהנים מזהיר על הטומאה ולא את ישראל . הלא יאמרו אין זה כי אם שכהנים הם הקדושים לבדם ולכן הוזהרו על הטומאה . אך ישראל לא קדושים המה וע " כ לא הוזהרו על הטומאה כי מין במינו אינו חוצץ . ומה גם כי יראו כי גם משה לוי הוא ומוזהר על הטומאה עם שזרעו אינם כהנים . ע " כ מה עשה הוא ית' . טרם יאמר אל משה ואהרן אזהרת הטומאה הקדים על ידם לאמר לישראל . הבעלי חיים אשר יאכלו ואשר לא יאכלו . למען ישכילו כי לולא היה איכותם קדוש . לא הזהירם ה' מלבא אל פיהם בשר בעלי חיים אשר אינם טהורים והוא כי הלא באכול איש בשר בעלי חי הלא יעשה חלק ממנו כנודע מחכמי האמת . וע " כ צריך תהיה בהמה טהורה להעלותה אל הקדושה אך לא אל הטומאה . כי מי יתן טהור מטמא . באופן שעל ידי הקדמה זו על ידי משה ואהרן אשר מהם היתה הקנאה יוצא . תהיה הקדמה זו הכנה והזמנה לאמר אליהם אחרי כן . אזהרת הטומאה למשה ולאהרן :
Leviticus.11.1.3 וזה מאמר הכתוב . וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם : לומר דבר אל משה ואהרן . דיבור א' לישראל . שהוא בהקדמה כדי לאמר אליהם אחרי כן דבר שני בייחוד . וזהו לאמר אליהם . אל שניהם בייחוד דבר א' . מה שאמר הדבר הראשון לאמר לישראל פירשו ואמרו דברו אל בני ישראל לאמר . כלומר מה שדברתי הדבר הא' . הוא בני ישראל לאמר . זאת החיה אשר תאכלו . כי זה הדבר הראוי ליאמר לישראל מן הטעם האמור . ומה שיאמר אליהם בייחוד . היא מה שדבר אח " כ הוא ית' לנוכח את שניהם . ואמר אליהם ולאלה תטמאו כל הנוגע בנבלתם כו' וזה לכם הטמא וכו' . כלומר לכם הכהנים המצווין על הטומאה משא " כ לישראל . והוא מה שכתבנו כי גם משה עצמו כהן היה כמ " ש ז " ל ( שם ):
Leviticus.12.1.1 דבר אל בני ישראל כו' . ראוי לשית לב . ( א ) אל אומרו לאמר פעם שנית דבר אל בני ישראל לאמר . וגם הוא משולל הבנה כי אינו לאמר לזולת כי למי יאמרו ישראל . ( ב ) לבקש איזה טעם אל היות טומאה כפולה בלידת נקבה על לידת זכר . ( ג ) למה תלה הדבר בנידות בא' כימי לידת דותה . כי אפילו למז " ל ( נידה כ " ז ) שהוא ללמד שאפילו נפתח הקבר בלא דם טמאה לידה . קשה קצת כי מהיכא תיתי שהיה צריך יפתח הקבר בדם . כיון שלא הוזכר בכתוב רק מציאות הלידה . ( ד ) למה הכניס דין המילה בתוך דיני טומאת היולדת . ומה גם כי הרי דין המילה בשמיני נאמר זה פעמים במקומו . ( ה ) אומרו וכפר עליה הכהן וטהרה למה תלה הטהרה בכפרה . ( ו ) למה נסמכה פרשת היולדת אל שאת או ספחת או בהרת . ( ז ) צוותו יתברך כי כל אשר בו נגע צרעת יובא אל הכהן ומי נתן כהן במקום המנוגע וצרעת הבגד . ועור הבשר בעוד טומאתו בו . וטוב טוב הלוך ילך אל הרופא . רפא ירפא כי ישקנו מי המרים מהסמים המקררים דמיו בו בקרבו . ( ח ) אשר יצוה עליו להסגירו שבעה ימים . כי הלא לא זו הדרך ישכון אור תרופתו . כי אם יצא יצא ומטייל אל הגנות למצא מנוח אל דמו בנפשו ותתום תלאתו ולא יסגירנו פן נפשו עליו תאבל מצער הסגרו כאסור תוך בור ובשרו עליו יכאב דם האברים שלא פי' ולא הורך מן גיו לא גורש כי לא הוקז . יבער כאש בוערה מאופה . וכמשא כבד יכבד עליו חלייו ויגיע עד שערי מות . ( ט ) למה זה שבעת ימי' יספרו לו ולא יום א' או ימי' או י' ימי' . ( י ) במז " ל כי לאלהינו מרחם כרוב רחמיו כאב את בן ירצה יסור ייסר בקל הקל תחלה . ראשונה יתן נגע צרעת בבית ואחריו בשתי או בערב בבגד צמר או בבגד פשתי' . ואחרי כן בבשר האדם באדם . והלא יקשה כי נהפוך הוא . כי מנגעי בני אדם היחל אדם כי יהיה בעור בשרו וכו' . ובצרעת הבגד שנה ובבית כלה . ( יא ) אומרו אדם כי יהיה בעור בשרו לנגע צרעת . כי אומרו והי' בעור בשרו הוא מיותר . ( יב ) כי כלל אמרו רז " ל ( מגילה דף י' ) כי כל לשון והיה הוא שמחה ופה היא תוגה . ( יג ) אומרו לנגע צרעת כי הלמ " ד יתירה ומשולל' הבנה . ועל פי דרכנו נשית לב אל מלת אדם . כי הוא לפי האמת התואר המשובח שבתוארי המין האנושי כנודע מספר הזוהר ולמה נתייחד באשר שנא ה' . ( יד ) מה יתן ומה יוסיף ראיית הכהן . ולא צוה יתברך איש חכם גדול בקי במראות נגעים ככל מראה עיני הכהן בעיניו יראה . ועל פיו יהי' כל דין וכל נגע לטהרו או לטמאו על פי התורה . ולא עוד כי אם הכהן הוא מעם הארץ אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו . חרש חכם יבקש לו והיה עמו . ואם יראה סימני טהרה יאמר אל הכהן אמור טהור והוא אומר . ואם טומאה יאמר לו אמור טמא וככל היוצא מפיו יהיה . ואמירת החכם בפיו איננה מעלה ולא מורדת . והלא כמו זר נחשב למה לא יהיו דברי פי חכם חן . ( טו ) אומרו וראה הכהן את הנגע בעור הבשר . כי מלת את ואומרו בעור הבשר הוא מיותר . ( טז ) לבקש איזה טעם וסמך . על היות התהפך השער בנגע ללבן ומראה הנגע עמוק סימן טומאה . ( יז ) למה כנו החולי והרפואה אל טומאה וטהרה :
Leviticus.12.1.2 אמנם הן אמת חכמים ז " ל יגידו . כי כל עובר עבירה אחת כאלו ב רא כח טומאה שמקטרג עליו . כי מוסיף כח בחצוניות שמאחז בנפש החוטא הקדושה . וחלק הטומאה המתייחס אל העון ההוא קונה חיונית ע " י הקדושה ונעשה כבריה חדשה . והוא מאמר התנא ( אבות פ " ד ) כל העובר עבירה א' קנה לו קטיגור אחד . כי הוא הנצב לריב עומד ומקטרג לפני ב " ד של מעלה כמאמר ספר הזוהר על פסוק ( ישעיה ו' ) גם ה' העביר חטאתך כו' שהוא כי הוא יתברך העביר כח הטומאה אשר נעשה בחטאו מלקטרג עליו . והוא גם הוא המייסר את האדם בעולם הזה בתוכחות על עון בכל חולי וכל מה הבאה עליו . והוא מאמר הכתוב ותמוגגנו ביד עונינו . והוא מאמרנו על פסוק ( ירמיהו ב׳ : י״ט ) תיסרך רעתך וכו' וגם בגיהנם הן הם המייסרים את עושיהם . כמפורש אצלנו על פסוק ושנותיך לאכזרי . וכן כל חולי ומכה הבאים על בני אדם גם בני איש מנייהו הוו . וכל מראות נגעים המתראות בעור כל בשר איש חטאת האדם אשר לא תעשינה ואשם הן הנה כחות הטומאה המתגלים חוצה :
Leviticus.12.1.3 ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל תואר אדם האמור אצל נגעים . אדם כי יהיה בעור בשרו וכו' . כמאמרם ז " ל ( ע " ג ג' ) אתם כו' . ואין מכחישי ה' קרויים אדם . רק שלומי אמוני ישראל . כי הוא למעלה מתואר אנוש או גבר או איש . ואיך יכנהו הכתוב על איש צרוע אשר הוא טמא ונמאס . אך אין זה כ " א שכח טומאת עון אשר חטא על הנפש הוא המתראה . ע " כ במכחישי ה' אשר עיקרן טומאה אין כח טומאת העון עושה בהם רושם כי מין במינו אינו חוצץ . ואף גם בישראל עצמן אין רישומן של כחות הטומאה ניכר אם לא בזמן אשר היו שלמים וטובים שהיתה קדושתן דוחה הטומאה חוצה מה שאין כן בזמן הזה ומה גם לרז " ל ( ויקרא פ' י " ו ) שאמרו כי בא הצרעת על לשון הרע . ומה היה כי בימים הראשונים אשר היו טובים בני אדם מאלה היה בם נגע צרעת . ועתה שרבו כמו רבו מספרי לשון הרע יהיו נקיים . אך הוא הטעם כי בזמן שנתמעטה הקדושה כי פסו אמונים מבני אדם . לא תגעל נפשם כח טומאתם להראות החוצה בעור הבשר בלבד . וז " א אדם שהוא תואר המשובח שבתוארים כמדובר . וז " א והיה בעור בשרו לנגע צרעת . לומר מי שהוא אדם שהוא מהשלימים . אני או' כי יהיה בעור בשרו שאת וכו' . כי הלא למה שיהיה בעור בשרו של אדם החשוב הנזכר יהיה לנגע צרעת . כלומר שאלו היה בבלתי כשר לא היה רושם עונו ניכר בעור בשרו . וגם לכלל רז " ל ( מגילה י' ) האומרי' שכל מקום שנאמר והיה הוא שמחה . ירמוז באומרו והיה כי שמחה תחשב לו . שעשה העון רושם בו כי קדוש הוא והטומאה חוצה בעור . וגם שע " י כן ישוב ויתרפא . וגם ידוקדק אומרו בעור בשרו בדרך הזה כאשר יבא בס " ד :
Leviticus.12.1.4 ונבא אל ענין המקראות . והוא ענין הקדמתנו כי רצה הקב " ה לזכות את ישראל בשורש אמונת השגחתו יתברך . בל יעלה על רוחם כי כל המחלה העולה על איש ועל אדם . סבה טבעית או מקרית הוא הי' למו ולא ה' פעל ועשה . כי אם שיחד כולם בהשגחה גמורה מאתו ית' . שנית כי העון עצמו הוא המדכא ומחליא ובשוב מעונו הוא ית' מרפאו . ע " כ גזרה חכמתו יתברך לעשות אות ומופת גלוי לכל עם בני ישראל . בגדול שבגדולי החלאים הוא הצרע' אשר דרכם של בני אדם ליחסה אל סבות טבעיות ולבלתי מצוא לה תרופה כי גדלה רעתה מאד כנודע . ויורנו ויאמר לנו אדם כי יהיה בעור בשרו כו' והובא אל אהרן הכהן כו' . לומר השמר פן ואל יעלה על רוחך . כי המקרה או סבה טבעית החליא והרופא מרפא . שהיה נמשך מזה שנגע צרעת כי תהי' באדם והובא אל הרופא . כי אם והובא אל הכהן שליחא דרחמנא . כי הוא ית' המרפאו לפי מעשיו ע " י משרתיו הכהנים . על פי תשובת עונו ותיקונו רפא ירפאנו קונו . והוא כי למה שהצרעת בא על בלתי שמור פתחי פיהו מלדבר לשון הרע . ע " כ למען יתן אל לבו לתקן את אשר עותו . יצו האל שבהראות מראה צרעת המורה כי נכתם עונו . יסגירנו הכהן שבעת ימים . למען אז זאת ישיב אל לבו . תחת מה במחשכים הושיבני והסגר הסגירוני . אך אין זה כ " א רוע ניב לשוני אשר פציתי פי לדבר סרה . ע " כ סגר עלי ה' פתח הבית לרמוז ולפתוח לי פתח תשובה . אסגור פתחי פי גם אני כי אשמור לפי מחסום . וז " א שבעת ימים . לרמוז כי יקבל מוסר זה כל שבעת ימיו הם שבעה עדנין . ימי שנותיו שבעים שנה . זולת אשר ישקיף כי העולם נברא בשבעת ימים בעבור האדם . ואיש אחד צדיק כדאי שיברא העולם בשבילו . וזה יתן אל לבו בהסגר שבעת ימים כי הוא א' מהראויי' יהי' העולם נברא בשבילו . ועתה בהעוותו מאבד העולם שנברא בשבעה ויחזור בתשובה . ואם ישוב בימים ההם אז בצאתי מראה בו היא ית' סימני טהרה בנגע ומטהרו . ואם בעיניו עמד . כי לא תקן ולא שב יסגירוהו שנית אולי ישוב . ואם בשנית לא פשה הנגע וגם הוא כהה . שמורה כי כח הטומאה הסתלקה הארה שאחז בקדושה ממנו כאשר יבא בס " ד . כי שב עד ה' וירפאו . להורות את בני ישראל כי אין ערוד ממי' אלא חטא ממית . ואין רופא אומן מרפא כי אם אלהינו מרחם כי ישוב אל ה' וירחמהו . למען יכירו וידעו ישראל כי הכל מאתו ובידו :
Leviticus.12.1.5 וזה יתכן בכונת מקרא . שכתוב ( שמות ט״ו : כ״ו ) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך . לומר אם שמוע כו' כל המחלה לא אשים עליך . וש " ת ובמה יודע כי כל המחלה לא תעלה ולא באה כי אם מאתו יתברך ולא מסבה טבעית . שיהיה זה מעיד על קיום המלות . הנה לך ראיה . והוא כי הנה רואה בעיניך כי אני ה' רופאך בנגעים על יד שלוחי הכהן ולא על יד רופא . והוא הפך הטבע כי אין מצורע נרפא בהסגר בדרך טבע . ואדרבא מתקלקל ומתעפש דמו אז יותר . אך אין זה כי אם הוראת השגחה להחליא ולהרפא על יד תשובה בהסגרו כמדובר :
Leviticus.12.1.6 וזה ג " כ אפשר שהנביא דבר בפסוק ( ישעיה כ " ט ) הנני מעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך . זולת מה שכתבנו בו למעלה כי אמר הנך רואה . כי הנני מעלה ארוכה לך על יד שלוחי הכהן שהוא אצל נגעים . ומזה תקח ראיה ובטחון שגם ממכותיך אשר לך בגלות ארפאך :
Leviticus.12.1.7 והנה להעירנו אל הדרוש הלז . בא האלהי' מתחלת הפרשה הזאת . אשה כי תזריע וכו' וביום השמיני וגו' . והוא כי למה שכונתו ית' היתה להעירנו על עיקר הלזה . וללמדנו דעת כי הוא ית' יכאיב ויחבוש כאמור . הקדים הקדמה כמערכה אל הדרוש באומרו אשה כי תזריע וכו' . וז " א דבר אל בני ישראל לאמר וכו' . לומר דבר אל בני ישראל ענין ההקדמה לאמר אחריו דבר אחר . ומהי הענין האחד הוא הוא אשה כי תזריע וכו' . כדי לאמר אדם כי יהיה וכו' והוא לומר אל יקשה בעיניך באומרי לך אדם כי יהיה בעור בשרו שאת וכו' והובא אל אהרן הכהן וכו' מי נתן כהן מרפא נגעים ולא ילך אל הרופא וירפאנו . כי הנני מקדים לך ראיה והוכחת שכלית כי לא בטבע התהוה הדבר כי אם בהשגחה . וא " כ אחר שהסיבה השגחית גם תרופתה ג " כ יהיה כן . והוא כי הנה חכמי הטבע נתנו סיבה אל נגע צרעת כי תהיה באדם מאחד מג' דברים . ( א ) מבעילת נדות . ( ב ) מחמת ערלה וכאשר סיפרו רז " ל משני בני מלך אחד שבקשו למול כדת משה וישראל . ולבל ימאן אביהם . שלחו את אמם לאמר למלך כי מאימת צרע' רצו להעביר ערלה מבשרם . ( ג ) מעיפוש הדם הפנימי מחום ורוב דאגות . שמפלש ויוצא העיפוש חוצה בהרות בהרות לבנות . אמרה תורה ראו עתה כי אני אני הוא מחצתי ואני ארפא . ולא מסבה טבעית נהיתה הצרעת . כי הלא השתי סבות הראשונות אינם בעם בני ישראל כי הנה בעילת נדה איננה . כי אין צריך לו' כי יזוב זוב דם נשיהם שירחקו מהן . כי אם גם אשה כי תזריע כו' כימי נדת דותה תטמא . שהוא כפרש " י אפי' נפתח הקבר בלא דם נדה . דם יחשב להתרחק ממנה . ומה גם עתה נדה עצמו . הנה כי אין סבה זו בישראל . ועל פי דרכם רמזה תורתנו הקדושה . איך גם טומאת האשה היא בהשגחה תוכחת על עון . כי זה הקדמה אל רפואת הנגעים . והוא היולדת בת טומאתה פי שנים על היולדת זכר . והיא כי הכל תלוי בעון . כי בזכר משמחתה בו יותר מתחרטה בקרוב משבועתה לבלתי תזדווג לו . מאשר תתחרטה בלידתה נקבה . ע " כ יארכו לה ימי טומאתה לפי אריכות זמן תשובתה וכפרחה . וז " א וכפר עליה הכהן וטהרה ממקור דמיה . לומר כי ע " י כפרתה תהיה לה טומאתה וטהרתה אם קרובה ואם רחוקה . וז " א אחרי כן וכפר עליה הכהן וטהרה :
Leviticus.12.1.8 ונחזור אל הענין . כי הטעם הראשון אשר הוא טבעי אל גרמת הצרעת שהיא הנדות איננו בישראל כמדובר . וגם לא השנית שהיא הערלה כי הלא וביום השמיני ימול בשר ערלתו . וגם השלישית והיא מעיפוש הדם מבפנים שפולט מראות הנגע מבחוץ . גם הוא איננה . כי הלא אדם כי יהיה בעור בשרו שאת וכו' אל יעלה על רוחכם שעיקר הצרעת הוא בפנים אלא שפולט הנגע לחוץ . כי לא כן הוא . כי אם והיה בעור בשרו וכו' . לומר כי ההויה העצמית היא בעור בשרו בלבד לנגע צרעת ולא בפנים . הנה כי ג' הסבות אינם בישראל . וא " כ איפה כי שלא בטבע באו כ " א בהשגחה עצמית . גם רפואתה תהיה כן . והובא אל הכהן ולא אל הרופא . וזהו אדם וכו' והובא וכו' . כי הכהנים משרתי אלהים המה ועל ידם ה' אלהיך רופאך כמדובר . ואמיתת יטול הסבה השלישית כי לא מעיפוש הדם היא . הלא יתאמת על פי דקדוק הכתוב במאמרם ז " ל ( ויקרא רבה פ' י " ז ) כי אלהינו מרחם . מכה על הקל הקל תחלה . ראשונה מתחיל בבית ומראה הנגע בקירות הבית . ואח " כ אם לא שב מראה הנגע בבלד צמר או בבגד פשתים . ואם לא שב מכה בעור הבשר . ואין זה כי אם שכח הטומאה בהתקרבו אל האיש הקדוש . מתקרב לאטו קו לקו . ראשונה אל הבית . ואחרי כן תתקרב עד הבגד ואחרי כן עד עור הבשר והכל לפי מה שאוחזת כח טומאת העון בנפשו . וא " כ איפה בטלה דעתו של האומר כי נגע צרעת כי יהיה באדם הוא עיפוש הפנימי המתגלה בחוץ . כי נהפוך הוא כי אדרבא הוא בא מחוץ הולך ומתקרב מן הבית אל הבגד ומהבגד אל עור הבשר ומבקש ליכנס עור פנימה . והן הם סימני הטומאה כאשר יבא בס " ד . ואיך יתהפך לומר שבפנים מקרב איש יוצא אל העור . כי לא כן הוא . רק הנגע בעור הבשר ולא בבשר עצמו . וזהו והיה בעור בשרו . ואומר אחר כך וראה הכהן את הנגע בעור הבשר כי הווייתו הוא בעור הבשר ולא בפנים . וא " כ איפה גם תרופתו בדרך השגחה להכניע כח הטומאה ההוא . בל ישלוט בו ליכנס פנימה רק יצא יצוא מעליו . הנה כי ההדרגה אשר תבא הצרעת בה תעיד על זאת . כי לא תעלה ותבא רק מהחוץ ולא מבפנים כמדובר . וגם מציאות המצא נגע צרעת בבגד ובבית . עד ממהר להגיד כי לא דבר טבעי הי' . כי מי נתן עיפוש דם בבגד צמר או בבגד פשתים או בעור או בכל כלי עור או בקירות בית מושב . אך אין זה כי אם כח טומאה מעוון אשר חטא השורה באשר ימצא מנוח לכף רגלו כאמור :
Leviticus.12.1.9 וע " פ דרכנו נשים לב אל שנותו יתברך את סדר המכות . כי הלא כסדר חנייתן היה ראוי להזכירן . ראשונה נגעי הבית ואחרי כן נגע הבגד ואחריו נגעי בני אדם בעור בשרם . ולמה היפך הכתוב והביא ראשונה נגע צרעת כי תהיה באדם ואחר כן בבגד שחוץ ממנו ואחרי כן בנגע הנראה בבית כמפורש בסדר הפרשה . אך לזה נדקדק . אומרו כי תהיה ואומרו והיה וכו' זולת מה שכבר כתבנו . וגם כי פה אמר והיה ובבגד אמר כי יהיה בו . ובבית נאמר לשון מתנה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם :
Leviticus.12.1.10 אמנם הנה האל אבינו יתברך דבר בנו . כאשר ידבר איש את בן יקיר לו ביסרו אותו . כי יאמר אליו . הנה מהראוי הוא על עשות הרע להכותך על בשרך מאתים מכות . והנה הטבה תחשב לי אם לא אטיל כעסי רק על לבושך אשר עליך . והנני מוסיף להיטיב לך כי לא אטיל כעסי רק בעצים ובאבנים בבית אשר אתה יושב . והן זאת למתנה טובה תחשב לך להשליך כעסי אשר עליך על עץ ואבן . והן אלה דבריו יתברך פה כאשר ייסר איש את בנו אשר אהב . הנה אדם כי יהיה בעור בשרו שאת וכו' . דע אפוא כי והיה בעור בשרו וכו' . לומר ההויה העצמית לפי האמת היא בעור בשרו לנגע צרעת . כלומר ולא בבגד או בבית . כי החוטא עצמו הוא ישולם וכדבר בלתי טבעי הוא . הבגד אשר לא חטא ולא ירע לא ישחית . וזהו והבגד כי יהיה בו נגע . כלומר כי תתחדש הויה מה שהיא כעין מקרה . שיוכיח ויכה את לבושך במקומך . אך לא זו בלבד היטב אטיב עמך . כי על עון עצמך . ובשרך לא אכה בך וגם לא את מלבושך כ " א את קירות ביתך . ובדבר הזה למקבל מתנה ממני תחשב . וזהו ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם . ואין ספק כי אין זה כ " א כח טומאת עון אשר חטא הבא לידבק באדם . כי ראשונה ירחיקנו ממנו עד קירות הבית ואם לא ישוב יקריבנו עד יתפשהו בבגדו . ואם עודנו מחזיק במשובתו יביאהו ויטעהו בעור בשרו . כאשר בהעוותו שקו לקו שלט בו יצרו . תחלה כהלך ואחרי כן כאורח ואחרי כן נעשה כבעל הבית :
Leviticus.12.1.11 והנה בביאור מראות נגעים אלו . אמרו רז " ל ( שבועות דף ה' ) שאת כצמר לבן בהרת עזה כשלג וכו' . וראוי לשים לב . למה קרא הכתוב שאת את צמר לבן . ואת השלג בהרת . ואת הקרום ביצה וסוד ההיכל ספחת כי אין נראה טעם מספיק . ששאת על שאינה לבנה כבהרת . וגם למה נכנס ספחת בין שאת ובהרת . אחר שהיא תולדות של שניהם :
Torat Moshe, Warsaw, 1875. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220 Licence: Public Domain. Source .