Alshekh on Torah

ובזה ישאר בושת על פניהם לבלתי יחטאו. ומה גם לרז"ל שאמרו לבלתי תחטאו. בשום דבר מעשרת הדברים ופרטיהם. שהיה כל דבור שם בפניהם ותזכרו ותבושו בבא לפניכם שום חטא מכל הדברים שהוזכר לכם כי מורה כל דבור שראיתם ישאר לכם ולא תעצרו כח לעבור מצותו אשר נגד פניכם ראיתם בעיניכם כי בדבורו ית' הרוחני וקיים תיראו ממנו כי הוא בעצמו יפרע מכם אם תחטאו בו ובראותו ית' כי רמז להם ענין העגל ולא פירש רק סתם ואמר לבעבור נסות אתכם וכו'. ובעבור תהיה יראתו כו' והטמין ברמז לבלתי גלות להם כי התעתדו לעשות ע"ג בפירוש ע"כ קירב ית' למשה שיגש אל הערפל לדבר בו. וזהו ויעמוד העם מרחוק ומשה נגש אל הערפל. ואז אמר לו הוא ית'. לא תדבר ברמז רק כה תאמר בפירוש אתם ראיתם וכו'. לומר מה שעשיתי שאלתכם לראות מלככם ולדבר בכם היה פן תעשו אלהי זהב או כסף באמור אלו הראנו לא עשינו אמצעי לכן עתה שאתם ראיתם שעשיתי שאלתכם כי לא הוצרכתי אמצעי ביני וביניכם כי מן השמים דברתי עמכם אפי' בדברות אחרונות ולכן לא תעשון אתי אלהי כסף כלומר גם בהיותכם אתי שלא תמירוני לא תעשו אמצעי כלומר כי ע"כ נראיתי לכם מדאגה מזה ואלהי זהב לא תעשו לכם:

או יאמר כי הנה בתחתית ההר. היה מקום אשר שם האלהים ושם דבר אתם ובראות כי לא יכלו לסבול רחקו משם ואמרו אל משה דבר אתה וכו' ויאמר משה אל העם אל תיראו ושובו אל תחתית ההר לקראת האלהים וידבר בכם כאשר בשתי הדברות שמעתם עד כה כי הנה לא להמיתכם בא האלהים להתראות לכם רק לבעבור נסות אתכם כדלעיל ודבורו עמכם היה בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו לבקש אמצעי כי הנה בלי אמצעי דבר עמכם ולכן אחר שכוונתו ית' לטובתכם הוא יתן לכם כח לסבול פן תמותון ושובו קרבו לפני ה'. ולא שמעו אל משה ויעמוד העם מרחוק ולא שבו אל תחתית ההר כבראשונה מפחדם. ובראות משה כך נגש אל הערפל לבדו. ועשה כדבריהם אז אמר לו הוא ית' כה תאמר אל בני ישראל בפירוש אתם ראיתם כי לא מצדי נשאר מלדבר עמכם כי מן השמים דברתי עמכם הוא השני דברים ששאלו לראות את מלכם ולדבר בו כי זה לא עשיתי רק לבל יהיה להם פתחון פה לעשות אלהי כסף באומר אלו הראנו לא עשינו ועתה לכן אחר שראיתם אתם את הכבוד וגם שדברתי עמכם לכן לא תעשו כו'. וש"ת הלא מטכסיסי מלוכה אשר למלך הארץ הוא להיות מליצים סרסורים בין המלך ובין העם ולמה תמאס באמצעי לז"א הנה לא הלכתי בגדולות כי הנה מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך לפני כי לי כל הארץ כל חיתו יער בהמות בהררי אלף ועם כל זה איני מקפיד אלא על היות המזבח של אדמה. וגם היות עולותיך ושלמים שלך כי מה אתה והבלי נכסיך ליקח ממך ואני אדון הכל ולא תאמר כי להיות שם כל ישראל תחשיבם או להיות מקום שער השמים שבו קדושה אך לא במקום אחר לז"א בכל המקום אשר אזכיר את שמי. והוא כי בפרשת ראה נאמר שתי פעמים כי אם אל המקום אשר יבחר ה' וארז"ל (זבחים דף קי"ט) שאמר אחת על שילה וא' על בית עולמים הרי כי גם במקום זולת שער השמים ארצה וזהו בכל המקום אשר אזכיר את שמי שהוא שאזכיר שמי לומר עליו המקום אשר יבחר ה' בין בבית עולמים בין בשילה וגם לא על קרבן רבים. כ"א גם יחיד תקריב קרבן אבא אליך וברכתיך. או יאמר מזבח אדמה כו'. לו' פן תאמר נא ישראל היתכן כי ברוב גדולתך תחשיבני לדבר בי ואנכי עפר ואפר. או לברכני בלי אמצעי א' ממלאכיך העליונים וכיוצא כי נעשה דוגמתם למטר מכסף או זהב. כי גם אשר דברת עד כה עמנו ולא יעצרך הגשם אשר לגויותנו ואדמתנו אולי זכות הרבים ס' רבוא ישראל יחד עשה. ולכן טוב האמצעי בשביל יחיד. לז"א מזבח אדמה תעשה לי ולא יעלה על דעתך כי עפר האדמה כדאי לאלהותי לבא שמה. כ"א שוזבחת עליו את עולותיך שלך כי ראויות עולות ושלמים למה שהם שלך ליזבח שם כי מש' נבראת. אך אני לא תהיה ביאתי אל האדמ' כ"א בכל המקום אשר אזכיר את שמי לו' אשר יבחר ה' לא בלבד בית עולמים כי שם שער השמים ויש שם שכינה כ"א גם שילה. ואיך אבא שמה על הארץ ההיא השפלה. אך הוא כי אינני בא רק אליך כי היכל ה' המה ובאדם אני עושה מושב ומרכבה. וז"א אבא אליך גם כי קרבן יחיד יהיה. וברכתיך ע"י עצמי באופן שכל כך אחשיבך שלא תצטרך אמצעי ביני ובינך. ואחר שהזהרתיך על ע"ג. גם אזהירך על שפיכות דמים ועל גלוי עריות. על שפיכות דמים כי אם מזבח אבנים תעשה לי. לא תבנה כו' כי חרבך כו'. למען תשא ק"ו ומה אם על האבנים של המזבח חש הקב"ה מלהניף עליהן ברזל מה יעשה בחרב איש באחיו. וכן בכבש המזבח חס רחמנא בל תגלה ערותו עליו ק"ו למגלה ערותו באשת עמיתו או יאמר גם שאני עושה עיקר ממך עם כל זה למה שמנחה שלוחה אלי על ידי המזבח. לא תשרה עליו כח חצוני. ע"י חרבך שתניף עליו ברזל כי תחללנה וגם נהוג בה כבוד בל תעלה במעלות פן תגלה ערותך עליו:

ואלה המשפטים כו'. הנה ואלה מוסיף על הראשונים הם י' הדברות ואפשר יאמר הנה משפטי ה' רבים. אך הנה ואלה המשפטים שהם כי תקנה עבד עברי. כי ימכור איש את בתו לאמה אלה הם אשר תשים לפניהם של כל המשפטים מעין י' הדברות שהא' הוא ענין זה אשר הוצאתיך מבית עבדים. למען יקחו בחבה. שהם מעין אשר שמעו מפי הגבורה וגם כי יזכרו בזה יציאת מצרים אשר היו שם עבדים ויותן חן עבדיהם בעיני אדוניהם. או יאמר ואלה המשפטים כו'. לבל יצא עתק מפי איש לומר הלא מה בצע במשפטים אשר בין איש ובין רעהו. אם לא לשים שלום בין איש ובין אחיו ובין גרו כי ע"י היישר' ההיא ישקוט מדון. והיה זה שלום ומדבי דינא שקל גלימא זמר ואזיל באורחא וא"כ איפה אם המצא תמצא דת נמוסי' והיישרת משפטי' כדיני ממונות מסודרים על פי שכל אדם חכם לב אשר גם בהם יתווך שלום בין איש לרעהו ואיש על מקומו יבא בשלום גם שלא מתורת ה' המה למה ימנעני הוא ית' מהם אחרי כי הנפקותא אחת היא והיה זה שלום גם הוא. והנה האומר כדבר הזה אין לו שחר ונסכים ונאמר אליו אל תעמוד בדבר רע כי הלא לא כדתות הנמוסיות ומשפטים הנמוסיי המסודרים על פי חכמת האדם דת משה וישראל חלילה כי הלא הדת הנמוסית אין בתוכיותה אלא מה שבנגלה כי היא משוללת קדושה. ולכן לא תקדש נפש המלאה לה מקיומה ולימודה כאשר תקדש בתורת ה' ומשפטיו הקדושים כי הדבקים בה דבקים בה' ית' כי הלא כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה וכל מצוה ומצוה וכל דין ודין שרשו פתוח אלי מים העליונים וכל המקיים מצוה א' ומשפט אחד מניע ומאיר שורשו העליון הדבק בו ית'. וקונה לו פרקליט אחד ומלאך והחכם מלכו של עולם במשפט יעמיד ארץ כי הוא אחד מהעמודים אשר העולם מתקיים בו כמאמר התנא (אבות פ"א) על שלשה דברים וכו'. על הדין וכו'. והיתכן כי משפט מסודר על פי שכל אדם משולל קדושה יספיק לקיים עולם. אם לא על פי משפטי ה' ישרים אשר קיומם מעורר תוכיות קדושתם למעלה. ומוריד שפע רוחני וקדוש ומחיה את העולם כנפש המחיה את הגוף ובזה מצאנו ראינו טוב טעם ודעת על מה זה צוה לנו הוא יתברך לפניהם ולא לפני הדיוטות גם בדין שדנין כמונו. הוא עד האלהים יבא. ויערה עליו רוח ממרום קדשו משתלשל בסולם איש הישראלי הדן את דינינו הכולל בעצמו ארבע עולמות כי גוף ונפש ורוח ונשמה לו לעומת העולם השפל ועולם הגלגלים ועולם המלאכים ועולם העליון אשר על ידי המשפט הנעשה על ידו יקשר העולמות. בשפע אשר ימשיך מן העליון. לכל העולמות עד התחתון ומקיימם. ומה גם אם עובדי עבודת ככבים המה כילא בלבד תמנע שפע טוב על ידם כ"א גם שעל הארץ יריקו דם ואש ותמרון עשן והוא מאמר מרע"ה באו' (דברים ל״ב:ל״א) כי לא כצורנו צורם וכו' לו' כי גם אם לא יעבדו. ע"ז. לא כצורנו אדון הכל המאיר לארץ ולדרים עליה בשפע אשר יערה עלינו צורם אשר לא יוכל. כי אין לו וגם הוא חצוני. ועוד כי איך יהיה משפט שלום על ידי קשר העולמות אם אויבינו פלילי' לקיי' עולם בעמוד משפט שאפי מישר' אויבים פסולים לדון. והן זאת גם אם לא היו עובדי ע"ג. ומה גם עתה כי מגופן וכו' ענבי ראש ואשר נמוץ ויערה עלינו מהם. יהיה חימה וראש כאשר כל זה באתנו על עוברנו ועל תיקון הדבר בישרנו ית' ויאמר (ישעיהו א׳:כ״ו) ואשיבה שופטיך כבראשונה וכו'. וגם לא על חנם צוה לנו ית' דיני ממונות בג' שתהיה הכרעה ככוחותיו ית' העליונים בב"ד של מעלה כנודע וגם דיני נפשות בשבעים ואחד כנודע ליודעי חן כי אם לא שהמשפטים של מטה תלוים למעלה ואם אינם רק הישרה בעלמא. מה יתן ומה יוסיף רמזים עליונים:

הנה כי כן יבורך גבר ההולך במשפטי ה'. כי שם יקנה קדושה ממקראי קדש הכתוב יהיה דוברים בהם כי כל התורה כלה שמותיו של הקב"ה ובכל דין ומשפט יברא פרקליט מלאך מליץ יהיה עם עושיה' הולך לפניהם משא"כ במשפט הישרת חכם לבב לפי שכלו כמדובר. וזה יאמר ואלה המשפטים. שהם משפטי ה' הם אשר על ידם תשים אותם לפניהם של ישראל שבקיימם אותם המשפטים עצמם נעשים מלאכי' וסניגורים אשר הם נצבים וקיימים לפניהם ככל יתר מצות ה':

עוד יתכן יאמר ענין אשר שמעתי אומרים על פסוק (תהילים י״ט:י׳) משפטי ה' אמת צדקו יחדו והוא כי משפטי דת נמוסי' כל אחד לבדו לא יוכר חסרונו ואם באת לחברם יחד תגלה חרפתם והוא כי הלא משפט הנימוסים יגזור שההורג נפש יהרג גם הוא ויראה משפט צדק עוד להם כי אם יגנוב איש כסף או כלי יחייב את ראשו. והנה הרואה גם את זה בפני עצמו יאמר אין רע דבר המשפט הלז. אך בהוסדם יחד כי יאמר איש זה משפט המל' ומעשהו שהורג נפש או נוגע בפרוטה ממלאכות רעהו מות ימותו שניהם הלא יתחמץ לבב השומע באומר הלא לא ראי זה כראי זה. זה הרג נפש וזה ממון ולמה ישתוו בענשם:

אמנם משפטי ה' אמת והאות כי הלא יצדקו גם בהוסדם יחד כי אם יאמר איש שופך דם האדם דמו ישפך וכי יגנוב איש ישלם שנים יצדקו יחדו זה הוציא נפש רעהו יוציאו גם את נפשו. וזה בקש להעדיף מנה על נכסיו משל שמעון ותהי להפך כי ישלם שנים נמצא כי מנה שגנב יקיאנו. ועוד אחר להעדיף מנה מנכסיו על נכסי שמעון כאשר זמם לעשות לו נמצא כי משפטי ה' יראה היותם ישרים במה שצדקו בהיותם יחדו מה שאין כן במשפטי הדתות שלא יצדקו רק בהפרדם. וזה יאמר ואלה המשפטי' וכו'. כלו' ואלה המשפטים רבים יחד אשר תשים לפניהם ולא תירא שבהתחבר' יראו בלתי צודקים מה שאין כן משפטים אשר תירא לשום רבים לפניהם כי אם כל אחד בפני עצמו כי אלה אדרבה יבינו וישכילו ההפרש שבינם לנמוסיות כי בהוסדם יחד יצדקו ויתהללו בשערי':

והנה יש טעם זולת כל הקודם לברוח כל איש ישראל ממשפטים זולת תורת ה' וגדול ליהודים ולקיום העולם הלא הוא כי הנה ב' הנה משפטיו ית' א' למעלה וא' למטה הלא הוא ע"פ התורה אשר הורנו ית' והוא כי אין ספק כי כל יום ראש השנה מלך עולם יעמיד במשפט כל יצורי עולם ויגזור על איש ואיש די מחסורו ואשר יעניק לו עושר ונכסים במספר ובמשקל ועל כן אשר על פי התורה יזכה ויקנה בדין סך מעות או יפסיד מאשר לו על פי הדין הלא אין ספק כי כה' היה משפטו ית' ויתברך לעילא כי כאשר דן דינו הוא ית' בבית דינו הגדול והקדוש כן יצא ויצדק גם פה על פי תורתו אמנם אם אשר יחסר לו על פי התורה מנה או מאתים שהוא הוראת אשר כה יצא משפטו לפניו יתב' והלוך ילך אל פלילים הנכריים עם הישראל בעל דינו ושם יזכה בדין הלא יצא משפט עליון מעוקל חלילה כי לא יצדק דינו ית' עם משפטי מ"ה ואשר נגזר על זה יפסיד מאתים ושיטלם חבירו עתה נהפך נמצאו מהפכין דינו ית' וסותרין דבריו חלילה וכדאי בזיון וקצף. ע"כ טוב לגבר ישא עול משפט התורה על שכמו ויענדנו עטרות וישמח בהפסדו על פי התורה מאלפי זהב אשר ינתן לו על פי דת העמים כי הלא יאבד העושר ההיא בענין רע ועון עצמו אינו נמחק כי הלא לא יעזוב הוא יתברך יתבטל משפטו חלילה ועשה יעשה כנפים לממון ההוא אשר לקח שלא כמשפטו ית' ולעמיתו אשר חסר יתן מנה אח' אפים כי לו ית' הכסף והזהב:

ובגלל הדבר הזה אשר הוא יהודי ישמח בפיד ממונו על פי התורה אשר יורוהו ויבוז כסף יבוז זהב באמת באמור למה אתעצב אל לבי כי אקנה עבד עברי בדמים יקרים ואשלחנו חפשי הפך כל דת נמוסית ואם כסף אלוה את עמי לא אהיה לו כנושה ואם פזרתי נתתי אלף כסף או זהב בהלואת חן השביעית ישמטנו והאנשים עניי עם אשר אני נושה בהם יתעשרו בממוני ועיני רואות וכלות ואני נשארתי רש ונקלה כי הכסף אזל מכלי כי כסף הרבתי ולהלוות למו עד בלתי השאיר לי כל וההיקש בכל יתר מצות ומשפטים על הדרך זה אשר השטן מונ' את ישראל על המשפטים האלה כי הלא הן הוא משוש דרכנו אשר אבד העושר ההוא בעשות רצון אביו שבשמים ומה לי עוד טובה כ"א שקניתי רצון אבי ואושר נפשי ודבקות בקוני בממון ההוה ונפסד. וזה אחשוב הוא מאמר דהע"ה באומרו משפטי ה' אמת שהוא שני משפטיו אשר ישפוט למעלה על כל איש ואיש ומשפט תורתו למטה שניהם אמת כי הלא שתי אלה צדקו יחדיו העליון והתחתון כמדובר. אך אשר לא על פי התורה אשר לא יצדק עם העליון היא משפט שקר אחרי שהוא בלתי צודק עם העליון כי אין לך שקר גדול מזה ושמא תאמר ומה יעשה בן אדם אשר יצר סמוך יתן עצבת בלבו באמור אליו הטוב לך כי תמאס יגיע כפיך וכל יגיעך יאכל עם אשר לא ידעת כי הלא תראה בבואך לדין ומשפט כי על פי התורה מתרושש ואין כל וטוב לך כי תעשוק ע"פ דין חכמי מ"ה ותעשיר ומה יעשה האיש הזה אולי יפותה ויבעוט חלילה. לז"א אין חשש כי הלא נחמדים מזהב כו'. לומר כי אשר הוא יהודי ונחמדים לו משפטי התורה יותר מזהב ומפז כי יזנח זהבו נפסד לחמדת משפטי ה' והיה מרויח אותו על פי משפטי דתי מ"ה והוא לא כן יעשה כי נחמדים המה לו לא ידאג על כל מועצות יצרו ואדרבה ומתוקים לו מדבש ונופת צופים כי אז טוב לו כי נעשה רצון קונו ויכופר עונו כלומר כי אשר לא יהיו לו נחמדים ובלתי מכיר ערך משפטי ה' אין אנו אחראין לו ולא עוד אלא כי גם עבדך כו'. והוא במאמרז"ל בגמ' (דב"ק דף ל') האי מאן דבעי למהוי חסידא שהוא בכל כללות התורה לקיים מילי דנזיקין כי הוא נסיון גדול מאוד שיבוז כסף יבוז זהב לקיים כל דיני ממונות. והנה מאו' דבעי למהוי חסידא נראה שבבל שאר התורה יהיה זהיר וחסיד על ידי קיים מילי דנזיקין כי יתלמד להיות נזהר בכל התורה וזה יהיה מאמר דוד גם עבדך עם היותי כבר עבדך עושה רצונך בכל התורה לא נעשיתי נזהר וזריז וחסיד רק בהם שלא יחוש על מה שיפסוד בשמור אותם בעה"ז כי יחשב הפסד העה"ז כנגד רוב טוב שכרי בעה"ב וזה בשמרם עקב רב הפך החושבים כי המשפטים משוללי איכות כי אינם רק הישרה בעלמא:

ובזה יתכן דרך אחרת עוד באו' ואלה המשפטים לומר כי אלה המשפטי' אשר יתחמץ לבב אנוש מהם מפני חסרון כיס הן אשר תשים לפניהם של כל המשפטים למען ע"י אלו יתלמדו להיות חסידים ונזהרים שהם כי תקנה כו'. שישלחהו חפשי וכן כי ימכור איש את בתו שתחת התעמר בה יעדנה לו לאשה וטעם הדבר לבל יתחמץ לבבם בהחילו ית' באלה הורה באומר המשפטים בה"א הידיעה לומר ואלה אשר אתן לכם הם המשפטים כלומר שלמעלה אשר עתה אינך רק משים אותם לפניהם מה שהוא לפני בית דין העליון כי כל משפטי התורה הוא קיום משפטיו העליונים כמדובר:

עוד יתכן דרך אחרת כוללת כל המקראו' והוא בשום לב. (א) אל מה שהערנו עד כה כי כל הפסוק הוא מיותר כי מי יסכל בהחילו כי תקנה כו' שהן הם משפטיו ית'. (ב) אומרו כי תקנה לנוכח ולא שלא לנוכח ככל הפרשה כלה כי ימכור כי יזיד כו'. (ג) כי הנה ארז"ל בברייתא (במכילת') עבד עברי עבד שהוא עברי או אינו אלא עבד נכרי שנקנה מעברי ובאיזה אני מקיים והתנחלתם אותם כו' בעבד הלוקח מן הנכרי ת"ל כי ימכר לך העברי כו' והלא יקשה כי למה זה בחר ה' להטיל תיבה יתירה שעל ידה נטעה בפירוש הכתוב ונצטרך אח"כ ג"פ לתקן הטעות כי הלא טוב טוב יאמר נא הכתוב כי תקנה עברי ולא ישאר עוד מקום לטעות והיה דרך קצרה כדרכו ית' תמיד שבוחר בקיצור כנודע ועוד כי בקנות אותו עדיין אינו עבד. כ"א בן חורין עד אחרי כן. ואיך יאמר כי תקנה עבד כו'. (ד) או' ו' שני' יעבוד כי הלא מהשעבוד אין צריך לאומרו כי כספו הוא כ"א מה שלא יעבוד ומהראוי לא יאמר רק בשביעית יצא. (ה) כי כמו שהתחיל לדבר לנוכח עם הקונה יאמר גם אחרי כן ו' שנים יעבדך ובז' הוציאנו. (ו) אומרו חנם כי הוא מיותר. (ז) אומר אם בגפו יבא כו' כי הלא נהפוך הוא כי אשר בא בגפו בלא אשה ראוי תנתן לו אשה ולא שיתהפך שאם בגפו בא לא ינתן לו ואם בעל אשה הוא. אדוניו יתן לו אשה. (ח) למה הפסיק באומרו ויצאה אשתו עמו בין שתי החלוקות המקבילות אשה אל אחותה אם בגפו יבא בגפו יצא ואם אדוניו יתן לו אשה כו'. (ט) או' ואם אמר יאמר העבד כו' מה זו אמירה כפולה מה ענין רציעה זו זולת הסוד. והנה יש מרז"ל (קדושין כ"א) אומרים אזן ששמעה בסיני כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים ומכר את עצמו תרצע. אך ע"ז הקשו כי הניחא למוכר עצמו. אך הנמכר בגנבתו מא"ל. אלא אזן ששמעה לא תגנוב וגנבה תרצע ועדין קשה כי א"כ מדי עברו כל מצוה מי' הדברות תרצע ג"כ. והנה על זה היה אפשר להשיב כי הוא מצוה המביאה לידי עבדות. אך כל זה איננו שוה כי אחר שהכל תלוי בשמיעה גם שלא תביא לידי עבדות ראוי לרציעה. ועוד כי הלא לא תגנוב לא נאמר רק על גונב איש. ועוד מיד כשגנב או כשנמכר היה ראוי לירצע:

אמנם הנה רצה הקב"ה לזכות את ישראל להשרישם במשפטיו בל יעלה על רוחם כי אין בהם זולתי הישרה מה באין סוד. ובסברא זו עוד יהרסו מעט לראות בעין שכלם כי טובים היו נמוסי הדתות הקרובים אל דעת לבב אנוש ממשפטי ה' ישרים באומרם איזה שכל טוב ימצא טוב טעם ודעת על דין המשפט הקונה עבד עברי באשר פיזר נתן מלחמו וממונו ואחרי כן שש שנים יעבוד ובשביעית יצא ושהקונה עבד עברי קנה אדון לעצמו שלא יעבוד בו עבודת עבד ומה שתלמיד עושה לרבו אין העבד עושה לרבו לא יוליך כליו לבי' המרחץ ולא יעבוד עבודה בזויה קצב ובורסי ולא יאכל הוא פת סולת ועבדו פת קיבר ואם יהי' לו רביעית יין לא ישתה הוא וישקה לעבדו מים רק יתנהו לו ואם יישן הוא על הכר לא יישן עבדו ע"ג קרקע שאם צר הוא יתננו לעבדו והוא יישן על הארץ ואם ימכור את בתו לאמה ייעדנה לו או לבנו לאשה כי הלא יתחמץ לבב אנוש באמת באמור אין אלו משפטים רק חוקים חתומים חותם צר וההיקש ביתר משפטים מורם מאלה כיוצא באלה ע"כ להסיר מלבם דבר מר הלזה בא האלהים ויאמר ואלה המשפטים כלו' אלה אשר תראו אותם זרי' ותחשבים לחוקים הן הם המשפטים והם אשר תשים לפניהם של כל המשפטי' ראשונה כי הלא הפעם הזאת אודיעם ואראם חוב טעמם בפי ובשפתי למען יראו ויבינו וישכילו כי הן הם המשפטים הדברים הנאמרים באמת ולא זולתן כי בהם תמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם ומהם יראו וכן יעשו בכל השאר והיחל ואמר כי תקנה כו' לומר הנני מדבר בך לנוכח כי תקנה כי מצוה עשית כי על ידך פרע זה גניבתו כנודע מרז"ל (במכילת') כי על הנמכר בגניבתו ידבר פה משא"כ בו שגנב ואשם שע"כ אדבר בו שלא לנוכח ו' שנים יעבוד ובשביעית יצא כו'. אך דע איפה כי לא קנית כל מאומה כי הלא תקנה עבד לומר אל יעלה על רוחך שאתה קונה מי שהוא בן חורין שיחול קניינך כי לא כן הוא רק כי תקנה מי שהוא עבד אתה קונה כי אין לך בו קנין שעבוד עבודת עבד כי לי בני ישראל עבדים ובקנות א' את חבירו ידמה לשני עבדי אדון א' ובא א' משניהם ונותן מעות לעבד חבירו לקנותו לעצמו שלא קנה אותו כי שניהם עבדי איש א' המה כן הדבר הזה כעבד כאדוניו עבדיו ית' המה. וז"א כי תקנה עבד כו' כלומר כאשר תקנהו כבר הוא עבד כי אדון יש לו ואין רשות ביד עבד אדון א' למכור עצמו לאחר. והנה היה נמשך מזה בל יעבוד כלל וא"כ לחסד יתייחס הרשיהו הקב"ה את הקונה אותו ישתעבד בו אפי' שש שנים. וז"א ו' שנים יעבוד כלומר בציווי הוא שיעבוד הזמן הזה שאלמלא כן לא היה ראוי לעבוד כלום ובשביעית יצא כלומר שאינך מוציא אותו שאינו תחת ידיך שתוציאנו כ"א הוא יוצא כיוצא מעצמו וע"כ יוצא חנם. או יחזור אומרו חנם אל העבד שאין רבו נותן לו שכר עבודתו כמשנה שכר שכיר שגם זה הוא חסד. גם רמז לו כמורה באצבע לאשר מוח לו בקדקדו יבין וישכיל למה יחשיב הוא ית' את העבד בערך זה שלא יעבד בו עבודת עבד בשיעור העבודה צאתו בשביעית שיצא שהיא לרמוז טעם אל חשיבות האדם שאין לזלזל בו ולקיימו לעבד עולם והוא כי מה שברא הקב"ה אדם אחד לבד בבריאת העולם היה לרמוז כי אחד לבד כדאי לשיברא העולם בשבילו וכל אחד מוכן להשיג היות כל העולם כדאי לו אפי' זה הנמכר לזולתו כי אדם הוא וא"כ אין ראוי לזלזל בו וע"כ נצטוינו להשתעבד בו ו' שנים כנגד ו' ימים שברא הקדוש ב"ה בהם את העולם ומשלחו חפשי בשביעית לרמוז בעבד הלז ענין בריאת העולם כלו' שגם הוא בכלל האפשריים תהיה הבריאה בשבילו. וזה מאמר הנביא ירמיה בשמו יתברך אל ישראל בצוותו אותם על עבד עברי באומרו (ירמיהו ל״ד:ט׳) לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו איש כי הלא אומרו איש הוא מיותר. אך בזה יאמר במה שידענו כי כל איש או אנשים שבמקרא ל' חשיבות ע"כ אמר לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו שהוא אחיהו איש כלו' חשוב ממנו ראוי ליקרא איש כי מי יודע לפניו ית' מי הקרוי איש וגדול ליהודים האדון או עבדו. כמאמר (איוב ג׳:י״ט) קטן וגדול שם הוא כלומר שם הוא הגודל או הקוטן ליקרא גדול או קטן ולא בעה"ז כי יקרה יהיו עליונים למטה ותחתונים למעלה. וגם יקרה יהיה שם עבד חפשי מאדוניו שהוא חפשי יותר מאדוניו שאם פירושו שיהיה חפשי מי לא ידע בכל אלה. וגם אומרו מאדוניו מיותר:

אם בגפו יבא וכו'. הנה פירשו רז"ל (קידושין דף כ') שלימדנו שאין רבו מוסר לו שפחה כנענית. ויצאה אשתו וכו' מלמד שחייב האדון במזונותיה וענין הכתוב להורות במה שכתבנו שאין השעבוד גמור. והוא כי הנאה הבאה לאדון מהעבד תתחלק לשתים. אחת הנאת מעשה ידיו שנית מה שיוליד משפחתו שיהיו לו עבדים אמר כי לא השליטו ה' באחת מאלה כ"א בגפו יבא בגפו יצא ולא ימסור לו שפחה כנענית להוליד ממנה. וגם אין מעשה ידיו קנויות לו לגמרי שא"כ היה נפטר ממזונות אשתו. שאינו מושל בעצמו לזון אותה במעשה ידיו. אך בהיות שאינו קנוי לגמרי אליו אינו יכול לשעבדו אלא א"כ יזון את אשתו כי לא נפטר העבד משעבוד מזונות אשתו כאשר החייב ממון לחבירו שהוא חייב לפורעו או לעשות לו מלאכה עד כדי כל החוב ולא יפרנס אשתו ובניו וזה גרוע ממנו:

אם אדוניו יתן לו אשה וכו'. אמר עמוד והתבונן טוב טעמי והוא כי לאשר יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה שהוא שעי"כ הוא ספק אם יאמר העבד אהבתי את אשתי ואת בני הכנענים כי לא יבצר קשר אהבה באשתו ראשונה. וזהו ואם אמר כו'. אך מי שאין לו אשה ישראלית ובנים תדבק נפשו בכנענית וקרוב ודאי שיאמר אהבתי את אשתי כו'. וז"א ואם אמור וכו' נמשך אל הקודם לומר ע"י היות לו אשה כבר הוא ספק אם אמור וכו'. כלומר שע"כ היטבתי אשר אמרתי אם בגפו יבא בגפו יצא בל תדבק נפשו בכנענית:

וע"פ דרכו הודיענו דרכו של יצה"ר. איך מעט מעט הולך ודוחה ועוקר אותו מעבודת קונו כי הנה מתחלה לא יאמר רק אהבתי את אדוני. אך מזה ימשך לומר גם את אשתי כי דבקה נפשו בכנענית בת אל נכר. ועדיין בזה יש תואנה לאמר כי יצרו תקפו מהנאתו. אך עוד מעט גם את בניו הכנענים יאהב וימשך עוד על אומרו לא אצא חפשי כי אינו חפץ בחפשיות. וזהו אם אמור יאמר כ"א אמור אהבתי את אדוני ימשך יאמר גם את אשתי וכן ממדרגה אל מדרגה גם אם לא היתה אהבת אשתו ובניו האמורה. כי בזה יבעט מהיות עבד לאדון הכל ובחר להיות עבד עבדים ככנעני כי גם אדוניו עבד לה'. וטימא החותם אשר הוא חתום בו להורות היותו עבד ה' הוא ברית מילה. טמא יטמאנו בבת אל נכר הכנענית. ועשה כן קו לקו כאמור. ע"כ צוה הוא ית' להעיר לו אזן ברציעה. לרמוז לו פתוח יפתח שערי אזנו. ויקשיב וישמע לחתור את מעשה ה' אשר עשה לו בדלת ומזוזות במצרים ע"י דם פסח. כי בו יצא מהיות עבד אנשים. ובדם הברית נעשה עבד לו ית' חתום בחותמו. ועי"כ ניצול מעבדות וממיתה כמרז"ל במכילתא כי על שני דמים אלו חיו ישראל בצאתם ממצרים ועליהם נאמר בדמיך חיי בדמיך חיי שתי פעמים. ושני דמים הללו היו במזוזות ובדלת. כשפסח ה' על הפתח כמאמר ספר הזוהר. על כן תעשה לו זכירה זו בדלת. אולי יהיה זכרון אל לבו לשוב מדרכו כי עתה נעשה כנעני זה פעמים. א' שבחר בעבדות. ב' שדבק באשתו הכנענית. ויתכן כי ע"כ היה מרצע שעולה כמנין כנעני שתי פעמים. ומן הטעם הזה מצאנו טוב טעם. אל אשר לא צוה הרציעה הזאת מיד כשנמכר לעבד איש ועזב את ה' אדוניו באמת. וע"כ ארז"ל אזן ששמעה כי לי בנ"י עבדים וכו'. תרצע שהוא על הרמז הזה. שאם לא כן גם כל התורה כלה שמעו כאשר שמעו זה. ואין לומר כי זה שמעו פנים בפנים כי לא היה כן רק אנכי ולא יהיה לך ואין שם כי לי בנ"י עבדים וגם מז"ל (שם) על הנמכר בגניבתו אזן ששמעה לא תגנוב וכו'. כי שם הקושי יותר גדול. וגם כי שם ידבר על גונב נפש. יהיה הענין אזן ששמעה לא תגנוב נפש. ולא זכרה כי ע"י גניבת נפש הוא יוסף. נתגלגל שנמכרו בגניבתם למצרים. ולא נזכרה לבלתי גונב מה שנמכר בגניבתו גם עתה כמאז תרצע. ועל היות האשה בושתה מרובה משל איש. חסה תורה עליה ביותר. שייעדנה לו לאשה או לבנו. ורמז בהבלתי צאת כצאת העבדים בראשי איברים מה שגם זה הוא באיש. לרמוז על פי דרכו שלא ירים את ידו עליה כי אם בעבד כנעני מספיק להוציאו לחירות מה גם בבת ישראל. ועכ"ז אינה יוצאת. ובמה יכופר לו אם יעשה בה מה שבכנעני שגופו קנוי מספיק להוציאו לחירות ודרך רמז יאמר כי תקנה וכו' כי למען נשכיל להיטיב בא האלהים במועצות ודעת להדריכנו למען חיינו. ודבר ידבר הוא ית' עם כל אחד משני חלקי האדם. אשר חיברם היוצר ית' לשרתו ולברך בשמו את הבכור כבכורתו ואת הצעיר כצעירתו בגדול היחל היא הנפש ובקטן כלה הוא הגוף. והנה ידוע כי רצה הקב"ה לזכות את הנפש למען תסגל מצות ומע"ט להעלותה גם עלה אל האלהים אשר נתנה בכתנות אור ועטרות. שרפים עומדים ממעל לה מטוב מעשיה וירא והנה בת מלך גדול וקדוש היא רוחני לא תוכל לצאת ולבא בעולם השפל החומרי הלזה לעשות מעשיה מעשה אלהים המה מצות ה' אשר תעשה אותן. ע"כ הכין לה הוא ית' והקנה לה עבד יעבוד עבודתם הוא הגוף ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו לסגל מצות. לאצור אוצרות מכל טוב מצות ומע"ט לאור באור החיים ולבל יכביד עליה בחייה טורח משא מצות ה'. ימי שנותיה שבעים שנה. ע"כ בא הוא ית' לדבר על לבה ואמר לה כי תקנה עבד עברי. הוא הגוף לעבוד עבודתו אל יכבד ויראה בעיניך הזמן כי הלא שש שנים לבד הוא העבדות שהוא שש עשיריות כי בשביעית שהוא בעשור השביעי שהיא חיי האדם אז יצא לחפשי כי במות הישראל הכשר אז הוא חפשיותו באמת. ומי זה אשר לא יבחר בעבדות ששים או שבעים שנה לאכול חיים ארוכים עד אין קץ. ומזה ישא האדם ק"ו כי אין לך אדם שאינו טורח על חיי העה"ז רוב הימים שהוא חיי שבעים שנה לפי הערך ההוא איזה זמן יספיק לו לצבור אוכל השנים הבאות אחרי מותו כי רבים המה וישאל נא לימים ראשונים אשר מתו אנשים זה אלפים או שלשת אלפים שנה וחייהם היו שבעים. איזו היתה להם חלק יתר שיעשה כל חפצו וכל ישע טורחו ועבודתו עליהם קצבת חיותו בעוה"ז המעוטה או המרובה שאחרי כן גם רמז שחפשיותו שאחר המות הוא חנם. שכל מתן שכר המצות הוא מתנת חנם כי מי הקדים את הקב"ה ואין איש עושה מצוה שלא הקדים לו ה' טובה ואם בגפו יבא שיטפול האדם בעה"ז בהנאות גופו. גם בגפו יצא כח הנפש בעבירות והעדר אושר. אך אם בעל נפש בעל אשה הוא וצדיק. גם הגוף ירויח שתצא אשתו שהיא הנפש עמו שהוא עם הגוף כי אחר המות תהיה התקשרות מה לגוף אצל הנפש ויושפעו על ידה. ועד נאמן רבינו הקדוש. שע"י קשר ושפע נפשו אל גופו היה כח בבחינת הגוף. לקום ולבא אל ביתו בלילי שבתות לקדש: