Al Kapot HaMan'ul; Homilies for the Days of Awe
- Mercy and Compassion.27
ועדיין אין הדעת נחה: הרי תמיד יישאר הפער. הרי בשלב כזה או אחר אשוב לביתי ולמשפחתי, ואותו חולה, ואפילו אמא שלי, תישאר כאן בבדידותה על ערש הדווי. האם ניתן להתגבר על הפער הזה?
- Mercy and Compassion.28
מקור החמלה בחוסר האונים. שלא כמו בטרגי בו חוסר האונים מתקבל בעמידה זקופה, גאה והירואית, ונוצרת ראיית הגורלי הנוקב, ושלא כבשפיטה בה אין תפיסה של חוסר אונים אלא של אחריות, הרי שבחמלה חוסר האונים מביא להרפיה, לקבלה ולאי התנגדות. החמלה הינה ראיית חוסר האונים – אך היא לא מוצבת כפי שהיא מוצבת בראש השנה מול הנצח, אלא מושמת בתוכו. בקבלת סופיותו נפתח האדם לאהבת ד’, החומל על כל יצוריו. כשישראל מקבלים את הדין הקב"ה עובר לכסא הרחמים.
- Mercy and Compassion.29
כאשר אני אומר 'בגדתי' כבר אין דרך חזרה. יש כאן השלמה עם סופיותם המוחלטת של החיים, השלמה שכך עברו חיינו ואת הנעשה אין להשיב. 'העבר אַיִן' – כמאמר הפתגם. אבל אז מתעוררת חמלה עמוקה, חמלה שהינה תוצאה של הפער בין הסופי לאין סופי. הסופי בעצם סופיותו מייצג את האין סופי וככזה הוא מייצגו כחמלה, שהיא המימוש של הפער.
- Mercy and Compassion.30
כאן העיקר: החמלה והרחמים אינם רגש ככל הרגשות, הם סוג ורמה אחרת של רגש. הם סוג של רגשות המגלים את העצמוּת עצמה, רגשות שבאמצעותם נחשפת האינטימיות העמוקה והחבויה ביותר. החמלה הזו, היא למעשה הצידוק של הייסורים והסבל בעולם, ורק דרכם נחשף בנו אותו קיום עדין של חמלה ורחמים59בדומה לכך כותב הרמן כהן: "...אפשר שנבטא משמעות זו בפרדוכס: לא באו היסורים אלא בשביל החמלה, בוא וראה כמה זקוק האדם להפעלה זו של החמלה, שאפילו היסורים עצמם באים על הסברם מטעם זה". ('דת התבונה ממקורות היהדות', הוצ' מוסד ביאליק, תשל"ב, עמ' 52).. מבחינה זו החמלה הינה הרגש האנושי הבסיסי ביותר. יותר מזה היא האנושיות עצמה.
- Mercy and Compassion.31
הרחמים אצל ר' נחמן
- Mercy and Compassion.32
ר' נחמן עוסק פעמים רבות במקורם ובמהותם של הרחמים. הוא כורך את בריאת העולם דווקא ברצון ד’ לגלות את רחמנותו, ואותו פרדוקס מובנה שבלעדיו אין קיום לעולם, הוא הרחמים:
- Mercy and Compassion.33
כי השם יתברך מחמת רחמנותו ברא את העולם, כי רצה לגלות רחמנותו, ואם לא היה בריאת העולם על מי היה מראה רחמנותו? ועל כן ברא את כל הבריאה מתחילת האצילות, עד סוף נקודת המרכז של עולם הגשמי, כדי להראות רחמנותו. וכאשר רצה השם יתברך לברוא את העולם, לא היה מקום לבראו מחמת שהיה הכל אין סוף. על כן צמצם את האור לצדדין, ועל ידי הצמצום הזה נעשה חלל הפנוי. ובתוך החלל הפנוי הזה, נתהוו כל הימים והמדות, שהם בריאת העולם (כמו שכתוב ב'עץ חיים' בתחילתו). וזה החלל הפנוי, היה מוכרח לבריאת העולם. כי בלתי החלל הפנוי, לא היה שום מקום לבריאת העולם כנ"ל. וזה הצמצום של החלל הפנוי, אי אפשר להבין ולהשיג, כי אם לעתיד לבוא. כי צריך לומר בו שני הפכים: יש ואין. כי החלל הפנוי הוא על ידי הצמצום, שכביכול צמצם אלקותו משם, ואין שם אלקות כביכול, כי אם לא כן אינו פנוי, והכל אין סוף, ואין מקום לבריאת העולם כלל. אבל באמת לאמתו, בודאי אף על פי כן יש שם גם כן אלקות, כי בודאי אין שום דבר בלעדי חיותו. ועל כן אי אפשר להשיג כלל בחינת חלל הפנוי, עד לעתיד לבוא.
- Mercy and Compassion.34
ר' נחמן מציג בפנינו את הפרדוקס, הפצע השוכן בלב ההויה בכלל וההויה האנושית בפרט. בהקשר הזה אנו נזכרים במילות השיר הידועות של יהודה עמיחי: "אל מלא רחמים/ אלמלא האל מלא רחמים/ היו הרחמים בעולם ולא רק בו". האמנם יכול היה לברוא עולם כזה בו לא היה צריך לרחם על ברואיו?! מן הסתם כן, אך ר' נחמן טוען שמלכתחילה העולם נברא דווקא בכדי לגלם את מידת הרחמים שבאינסוף.
- Mercy and Compassion.35
הצליל היסודי והעמוק של הבריאה הינו אם כן הרחמים. זהו שרשו של הפצע, של הכשל המטפיזי, היוצר את הרחמים כמבנה בסיסי בתוך העולם.
- Mercy and Compassion.36
התיכנות האלוקי המטפיזי, בו אלוקים בורא עולם על ידי הסתלקותו ממנו, אך יחד עם זאת מניח את עצמו בתוככי אותה הסתלקות, בנוי על סתירה פנימית: "כי צריך לומר בו שני הפכים: יש ואין" – כל דבר הוא גם 'אלוקים' וגם 'לא אלוקים', וכאן בפער הזה שבין הנוכחות האלוקית להעדרה60עצם בריאת העולם ובריאת האדם, בעל נוכחות עצמית משלו, יוצרת עולם בו האלוקי כביכול נעדר ממנו. אולם דווקא ההעדרות הזו היא שיוצרת את הגילוי האלוקי המשמעותי ביותר, גילוי בו אלוקים מתגלה, ואף עמל ללא הרף להתגלות, לאחר המצוי מחוץ לו. וראה על כל זה באריכות בספר 'שערי אמונה' לרבי מליובאוויטש זצ"ל עמ' עד-פ (א.נ.)., מצויים הרחמים.
- Mercy and Compassion.37
עמיחי מצטט את "אל מלא רחמים", שכן הוא מניח בדבריו כי הרחמים האלוקיים מחייבים עולם שבו לא יצטרכו רחמים, אולם מיד הוא מתעמת עם אותו אל, וטוען שהרחמים האלוקיים אינם מגיעים עד למציאות הממשית של העולם הזה, על קשייה ומצוקותיה. אם נקשיב טוב נשמע שקריאת מילות השיר יוצרות ומכוננות רחמים בעצם הצבעתם על הפער בין האל המלא רחמים לעולם המחפש אותם. כמעין המשך לדבריו של עמיחי, נאמר שעלינו להעלות את העולם אל הרחמים, ולראותו דווקא על רקע הרחמים האלוקיים, רק אז הוא יקבל את אנושיותו ואת רחמיו. באופן פרדוכסלי מה שעמיחי מציע איננו עולם חסר אלוקים, אלא עולם נטול אנושיות, כלומר: חסר רחמים!
- Mercy and Compassion.38
ר' נחמן מדבר במקום אחר61ליקוטי מוהר"ן, קה. על תפילתו של הקב"ה על הרחמים, הרחמים הפשוטים מתפללים על הרחמים הגדולים. הרחמים כאן הם רחמים קוסמיים, הם אינם רגשות פרטיים, אלא רגשות של ההוויה עצמה, רגשות שהאדם הפרטי יכול ורצוי שייטול בהם חלק. אין הכוונה ברחמים הללו שהפרט נמחק בהם, אלא להפך: דווקא באמצעותם קיומו מקבל נחרצות ונוקבות רבה יותר.
- Mercy and Compassion.39
קבלת הדין, מסירות נפש, ייסורי ההווה
- Mercy and Compassion.40
העמדה הנכונה לימים הללו היא של קבלת הדין ומוכנות למסירות נפש, מוכנות עמוקה לקבל את מה שהקב"ה נותן ופורס בפנינו. השפלות הזו בפני דבר ד’ הרוחש דרך המציאות ודרכינו, איננה מכוננת רפיון וחולשה, אלא מעמיקה את יכולת האחיזה והעמידה הקיומית, ומבססת את החיים על היסוד האין-סופי והעדין שלהם. המוכנות הזו פותחת את לבנו כלפי לבו של ריענו, ומעניקה ליחסים שבינינו מצע של רחמים ושל חסד.
- Mercy and Compassion.41
אנו אוחזים אומנות אבותינו בידינו. דווקא התחושה של היהודי החלש, החש שעליו להשליך את יהבו על בוראו ולבוא לפניו בבכי ובתחנונים62ע"פ ירמיהו לא, ח. מולידה בנו איכויות דתיות עמוקות של ענוה, שפלות, רכות, פתיחת הלב ובטחון בקב"ה במובן הפשוט והבסיסי.
- Mercy and Compassion.42
כשקורה חלילה פיגוע, אנו נצמדים לרדיו ושומעים את השדרנים החוזרים ולועסים שוב ושוב את אותה אינפורמציה, אינפורמציה ידועה, מוכרת וחסרת משמעות. אנו מתמלאים פחד וכעס ורצון לנקמה, אך בכך, לא פעם, אנו מחמיצים את העיקר.
- Mercy and Compassion.43
האירועים הנוראיים הללו צריכים למלא אותנו בתחושות הפוכות, של חמלה חסד וסולידריות. אסור לנו לבזבז אנרגיות אלו בכעסנות ובמלל חסר תוחלת – עלינו להיפתח אחד כלפי השני, משום שרק סולידריות ופתיחות יעניקו לנו את הנחישות האמיתית. נחישות זאת לא תווצר בפאתוס מלחמתי של 'כוחי ועוצם ידי', אלא דווקא ברוח תחנונים שתעבור ותטהר את הארץ. ככל שנאזין לשני ולמצוקותיו, נשכיל גם לשמוע את קול ד’ ההולך בתוך המאורעות ומלמד אותנו שהוא הנותן לנו כח לעשות חיל. האווירה שצריכה לשרור בינינו היא דווקא אוירה של ענווה, חסד ואהבה, ורק מתוכה תיווצר ותתרקם לכידות, שהינה התנאי לעמידה נחושה.
- Mercy and Compassion.44
אם לעיל דיברנו על אותו פרדוקס של ר' נחמן, הרי שכעת יש לו פנים חדשות: דווקא אל מול אכזריות ונחרצות המאורעות, יש לפַתח חמלה ורוך, ואלו הם שיביאו ליכולת אמיתית של עמידה ותקיפות. עמדה כזו יונקת את כוחותיה מאמונה, ומטיבה איננה מיליטנטית אלא מלאה בענוה ובשפלות, שכוחם הוא שיעמוד לנו בצוק העיתים האלה.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.1
ערב יום הכפורים תשס"ד
- Seeking the Fellowman; I and Thou.2
השאלה של יום הכיפורים הינה שאלת היחסים החברתיים, שאלת הריע.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.3
עלינו לחפש את המקום שממנו נוכל להתרצות לריע, ושממנו נוכל לרַצות אותו. זאת העבודה הפנימית של יום הכיפורים והיא איננה פשוטה כל ועיקר. ניתן להתיר את הנדר באופן משפטי ופורמלי, להסכים למחול או לסלוח, אך קשה להתרצות בחדרי הלב והנפש הפנימיים והעמוקים. יש לעבוד בכדי להגיע להסתכלות אחרת, הסתכלות שתוליד בנו את רגשות המחילה והסליחה.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.4
כמים הפנים לפנים
- Seeking the Fellowman; I and Thou.5
כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. הבעש"ט לימד63כתר שם טוב, הוצ' קהת, אות פט, קטז. שהמחשבות שאתה חושב על חברך הם הם עצמך. אדם מפרש את הזולת לפי הניסיון שלו עצמו, וממילא מה שהוא מיחס אליו כשהוא רואה צורת התנהגות מסוימת – איננה אלא תוצאה של ניסיונו והמפגש שלו עם עצמו. אדם פוגש בסיטואציה חדשה, בפניו מיגוון של אפשרויות תגובה שונות והפוכות. בחירתו בדרך מסוימת הינה תוצאה של נסיון קודם בו נפגש בסיטואציה דומה. כך גם ביחס לזולת – המפגש מתחיל מנסיוני הפנימי ומההכרות שלי עם עצמי, מכאן אני יוצא ומתייחס אליו – אני מפרש אותו מתוך עצמי.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.6
אולם נינו, ר' נחמן מברסלב, לימד יותר מזה: ראשית, כשהאדם יוצר סביבו סביבה אנוכית המלאה בתחושה של אני, הוא כופה על הזולת הניצב למולו, להתמלא גם הוא באני ולהתייצב כנגדו. מי שרודף אחר הכבוד "אינו זוכה לכבוד אלוקים אלא לכבוד מלכים"64ליקוטי מוהר"ן ו, א. – מלמד ר' נחמן. כבוד מלכים היא תחושת אגו הגורמת לאדם – המלך שמולי, להתמלא גם הוא באגו ולהתייצב למלחמה. "הכל חוקרים אחריו ושואלים: מי הוא זה ואיזהו שחולקים לו כבוד הזה?". אם לתמצת את הדברים נאמר, שהאני והאגו של אחד מכוננים ומולידים את האני והאגו של הזולת, ואגו דוחה אגו, זה טבעם. יתירה מזו מלמד ר' נחמן: דברים שאדם חושב על הזולת יוצרים אותו – האופן שבו אתה תופס את הזולת יגרום לכך שהוא אכן יהיה כזה. עצם חיפוש הטוב ולימוד הזכות על הרשע, שוללת מאותו רשע את רישעותו: "עוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו"65ליקוטי מוהר"ן רפב.. לימוד זכות איננו רק סנגוריה על הזולת, אלא שינויו: "כי על ידי שמוצאין בו עוד מעט טוב, איזה נקודה טובה, ודנין אותו לכף זכות, על ידי זה מוציאין אותו באמת מכף חובה לכף זכות". זהו צעד נוסף, לא אני המוליד אני, אלא אמירת ה'אתה' שלי יוצרת את ה'אני' שלו, את דימויו העצמי.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.7
הבעש"ט לימד שאם אדם חושב על זולתו רע, הדבר משקף את הרוע שלו עצמו, אולם ר' נחמן מפליג עוד ואומר שהרוע שלך הופך אותו לרע, ושהמחשבה הרעה עליו הופכת אותו אמנם להיות כזה. אלה שני סודות עמוקים שאם נפנים אותם, הם יהיו מפתח רב עצמה לתיקון היחסים החברתיים. אך הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.8
בכדי להמחיש את הדברים אביא דוגמא על אדם המלמד ומדבר בציבור. ראשית, אם הוא עצמו אינו נקי ומכוון דיו באותו הדבר שאותו הוא מלמד, גם אם ידבר וינסה לשכנע, השומע ישמע מיד את חוסר השיכנוע הפנימי שלו, את העובדה שהוא לא מאמין או למצער מסופק במה שהוא אומר, ואמירתו איננה אלא תוצאה של הרצון לכבוד ולהרשמת הזולת. אך בכך לא רק שהוא לא מעורר ומשכנע את השומע בטוב, אלא שחריקותיו וצרימותיו יגבירו ויזרעו ספיקות בשומע. הוא ישוכנע דווקא בצד ההפוך של הדובר, ובלשונו של ר' נחמן: "כי כשהמוכיח אינו ראוי להוכיח, אזי לא די שאינו מועיל בתוכחתו, אף גם הוא מבאיש ריח של הנשמות השומעים תוכחתו"66ליקוטי מוהר"ן תנינא ח, א..
- Seeking the Fellowman; I and Thou.9
ועוד יותר, גם המוכיח המשוכנע ומאמין בדבריו עלול לאבד את שיכנועו תוך כדי הפניה לזולת. כ"כ למה? הסיבה לכך הינה חוסר האמון שהוא חש כלפי הזולת, חוסר אמון המביא אותו לרצון לשכנע באמצעות שליטה. הוא ינסה לשכנע את זולתו מבחוץ, לא באמצעות פניה לנשמה בדברים היוצאים מהלב, אלא באמצעות מילכודו של הזולת, או באמצעות הפעלת אלימות פנימית כלפיו כמו איום רוחני או יצירת רגשי אשמה גלויים וסמויים (ואפילו בדיחות, הם לפעמים צורה של אלימות, משום שכביכול אין אפשרות שלא להיות שותף לצחוק ולזלזול שהבדיחה מפגינה).
- Seeking the Fellowman; I and Thou.10
מהמקום הזה, ככל שיתאמץ לשכנע – כך ילך ויאבד את השיכנוע. באופן זה, התוכחה תהפוך למזויפת יותר ויותר, והדיבורים שלו לא יביאו בכנפיהם טוב אמיתי.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.11
אולם אם האדם יתייחס לזולת מתוך אמון ויתפוס אותו כנשמה, כחירות, כמי שכיסופיו הם ככיסופי שלי, כמי שכנותו הינה ככנותי – הרי שהוא לא ישכנע אותו מבחוץ, אלא פשוט ייצור יחד איתו. למעשה הוא בכלל לא ינסה לשכנע אותו אלא ייצור כלפיו דיבור ממשי67נראה לי שההתנגדות לעצם מציאותה של אמת בעולם הפוסטמודרני, נובעת מתוך אותו רוע לב ועין רעה, כפי שאומר ר' נחמן. הבעיה א"כ איננה האמת, אלא האמון בזולת. בעית האמת הופכת לבעיה החברתית קפיטליסטית של 'אדם לאדם זאב'..
- Seeking the Fellowman; I and Thou.12
הנסיון להוכיח את הזולת בכוח, מחולל שדה הפוך. תוכחה אלימה, לכשעצמה, הינה הנצחת השניות שביני לבינו באמצעות הפעלת הרצון, הנצחה שדוחה אותו ואינה מאפשרת קירבה. זהו האגו המחולל אגו. בקבלה אמרו68וראה למשל בנפש החיים פרק יב, ד"ה "וכן עונש": "כאשר אדם עושה אחת ממצוות ד’ אשר לא תעשנה, הפגם והחורבן נרשם ח"ו תכף למעלה בשורשו", ע"ש. שכל דבר רע גורם להתגדלות הרע בשורשו, ובלשוננו אנו: הרע איננו רק האקט המבודד של הרע, הוא יוצר סביבו את השדה שמתוכו אין קיום אלא לרע עצמו.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.13
כאשר אדם מופיע כ'אני', הוא יוצר מיד 'שדה של אניים' סביבו – אניים שבהכרח מתנגדים לו, זהו "כבוד מלכים חקור דבר". ההתייחסות לאני היא של אני, ואני לאני – זאב. לעומת זאת כאשר אדם בא מתוך ענווה ושפלות עמוקה בהן אין אני ואתה, השני יהפוך לשותף לו, בחינה של "כבוד אלוקים הסתר דבר"69ע"פ ליקוטי מוהר"ן ו, א.. הענווה לא רק שאיננה מבטלת אותנו, אלא הופכת לעוצמה.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.14
אבל הנקודה העמוקה הינה המבט על הזולת. האופן שבו אתה תופס אותו יוצר אותו. אם אתה תופס אותו כאדם רע, כמישהו שמתנכל אליך, המבט הזה עצמו יגרום לו למצוא בעצמו את מה שהינך רואה בו. איננו יכולים להתעלם מהמבט של האחר, העין הרעה שלו הינה מראה שאנו רואים את עצמנו באמצעותה.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.15
אני–אתה מודרני
- Seeking the Fellowman; I and Thou.16
לראות את עצמנו כפי שאחרים רואים אותנו, היא חוויה פוקחת עיניים. לראות את האחרים כמי ששותפים לטבע שלנו – היא עמדה של הגינות בסיסית. המשימה היותר קשה היא לראות את עצמנו בין האחרים, כדוגמה לוקאלית אחת של קיום אנושי; מקרה בין מקרים אחרים, עולם אחד בין עולמות אפשריים70קליפורד גירץ בספרו 'ידיעה לוקלית', הובא אצל דוד גורביץ', 'פוסטמודרניזם', עמ' 13..
- Seeking the Fellowman; I and Thou.17
אלו הן הסתכלויות מודרניות ופוסטמודרניות מפוכחות, וללא ספק פוקחות עיניים. יתרונן הינו ההתגברות על ההיבריס השחצני, ההבנה שאינני מיוחס. תובנה זו נרכשת באמצעות ראיית עצמי כפי שהאחר רואה אותי. ההבטה אל האחר מתוך תובנה זו מביאה להגינות, זהו פריה, ושיאה. ללא ספק לקח חשוב. המטרה הינה יצירת מירווח, עמידה בין האחרים, סובלנות, 'חיה ותן לחיות'. אינני אלא דוגמה אחת, מקרה בין מקרים אחרים. זו היא הארה ענוותנית חסרת יומרות. תפיסה לא מהותנית ולא פנימית שיתרונה ברור. "ואל זה אביט אל עני ונכה רוח" – אמר הנביא71ישעיהו סו..
- Seeking the Fellowman; I and Thou.18
אך היא איננה האחדות של העדה העומדת לפני ד'. האחרונה איננה מסתפקת בעמידה הנינוחה של אחד לצד השני, אלא שואפת ל'יחד' של העדה. יחד שרק תפיסה מהותנית פנימית מביאה אליו.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.19
אחדות יהודית
- Seeking the Fellowman; I and Thou.20
איך נפתח לאמון בזולת? כיצד יהפוך הזולת ל'מישהו'?
- Seeking the Fellowman; I and Thou.21
האדמו"ר הצמח צדק72דרך מצוותיך, מצוות אהבת ישראל, עמ' כח. מצביע על שני מקומות מהם ניתן לאהוב את הריע ולהתרצות אליו.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.22
הראשון: מקום הרואה את ישראל כגוף אחד. בעולם התוהו, אותו עולם שקדם לעולמנו הזה, עולם התיקון, כל אחד מהנוכחים (-כל אחת מהספירות) חש שהאמת נמצאת בו ואך ורק בו. אולם עולם שכזה איננו בר קיימא והוא נשבר תוך כדי תהליך הבריאה ב"שבירת הכלים" המתוארת בקבלה, ובעקבותיו נברא73בהקשר זה ראויים לבוא דבריו של הרב יצחק גינזבורג שלשון בריאה – "בראשית ברא", הפותחת את תהליך בריאת העולם, היא מלשון הבראה, כהבראת חולה הנזקק להבראה מטראומה קשה ומתפיסת מציאות כושלת בה היה שבוי זמן רב. (א.נ.) עולם התיקון. בעולם התיקון, המצויים נכללים אחד בשני74על ההבדל שבין ההתפרדות העומדת בבסיס עולם התוהו להתכללות העומדת בבסיס עולם התיקון ראה 'לקוטי תורה' לאדמו"ר הזקן, פרשת מטות פז, א – פח, ב.. הנברא מוצא את שלמותו בהיותו חלק ממכלול, המביע את האין-סוף דווקא בהזדקקות האחד לחבירו. השנאה לריע הינה דחייה של חלק הריע הכלול בך, שהרי כל אחד מישראל כלול בשאר נשמות ישראל, דחייתו הינה דחיה של אישיות או צד באישיות הנמצא בך עצמך.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.23
השני: מקום בו כבר אין חילוק ביני לבין הריע, מקום בו אני חש את הזולת 'מבפנים' כפי שאני חש וחי את עצמי. לא רק לראות את עצמי כפי שהאחר רואה אותי, אלא לראות את האחר כפי שאני רואה את עצמי. לא רק שותפות לטבע, ומקריות בין מקרים, אלא יחודיות המזהה את טבעה היחודי בזולתה, ואת זולתה בעצמה. המחיצה הכופה אותי להסתכל על עצמי מבפנים ועל הזולת מבחוץ, ובכך מפרידה לנצח בינינו – נעלמת, יכול אני לחוש אותו כאותי, מבפנים. הצמח צדק אף מדבר על עצה מעשית הנובעת מכך: כשם שאני אוהב את עצמי על אף כל חסרונותי ואיני מזהה את עצמי עם אותם חסרונות, כך עלי לזהות את הריע לא עם חסרונותיו אלא עם עצמיותו.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.24
הפכחון הפוסטמודרני יביט, במקרה הטוב, בסקפטיות משועשעת באהבת הריע, ויראה בה אשליה. אבל היהודי ימשיך לחבק ולרקוד ולהכות על חטא ב'יחד'.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.25
הריעות והשותפות הראשונה, עליה מצביע הצמח צדק, באה ממקום שהמאחד איננו אינטרס או כדאיות, שהרי אזי בהכרח יהיו הבדלים שיפרידו במוקדם או במאוחר בין השותפים. המקום המאחד הוא הערך המשותף, אידיאל ומשאת נפש שאנו חולקים. אפילו גידול ילדים של בני זוג יכול ליצור שותפות זו. שותפות היעוד והגורל מכוננת סולידריות ואחווה עמוקה ויסודית, ריעות. סולידריות המביאה לאינטימיות.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.26
זאת העדה העומדת כעדה לפני ד', היחד שרק בקיומו יכולים אנו להתוודות כחברה חוטאת הרוצה לכפר על חטאיה ועוולותיה. זוהי איננה עמידה של אחד לצד השני, אלא התמזגות רוחותינו, 'אתדבקות רוחא ברוחא' בלשון הקבלה.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.27
אחרי כל זאת אנו באים לשותפות השניה, לגילוי העניין בזולת כפי שיש לי בעצמי. בעוד שבשותפות הראשונה קיים הבדל ביני לזולת, הבדל המתגשר בעזרת הערך והשאיפה המשותפת, בשותפות השנייה אין כל הבדל ואין כל צורך לגשר משום שאין בה מוחצנות ותפיסה נפרדת בה נוכחים אני ואתה.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.28
ניתן לתאר אחדות זו כיחס משפחתי, למשל אהבת אם לילדיה. אהבה זו איננה תלויה בדבר, היא תחושה הקיימת באם מתוך עצמה. במקום זה אין מקום לריע, משום שריע מחייב פרספקטיבה ועמדת יחוס של שיפוט וביקורת, וזו איננה כאשר ישנה מלאות של הנפש בעצמה.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.29
סוד הייחוד
- Seeking the Fellowman; I and Thou.30
אחר כל זאת, ניתן לגשת לסודו של יום הכיפורים, סוד הייחוד. אדמו"ר הזקן מסביר75ב'תניא', שער היחוד והאמונה, פרק ד’ ובמקומות נוספים. שהייחוד הינו ייחוד של חסד וגבורה. בהקשר שלנו – ייחוד הסובייקטיביות והאובייקטיביות, האינטימיות והטוטליות. מתברר שהניגודים הקיימים בעולם לא רק שאינם ניגודיים, אלא שהליכה לכיוון האחד, יוצרת בו זמנית גם הגברה של הכיוון השני. למשל: אם נסתכל בעין פקוחה על יחסנו לעונש, נמצא שתי אפשרויות: האחת, העונש הוא חסד, משום שהוא חושף את עומק הברית המתעצם דווקא במקום של ייסורים וקושי. מאידך, יש חסד שהוא עונש, הסליחה הבלתי מותנית עשויה להיראות כחיבוק דוב, כביטוי עמוק של חוסר איכפתיות ואי נתינת אמון בזולת כמי שניתן להטיל עליו אחריות.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.31
הייחוד הוא אם כן הגילוי שהליכה לכיוון אחד לא רק שאינה יוצרת בעיות ומתחים בכיוון השני, אלא בדיוק להיפך: גילוי שישנה תנועה בה העצמת כיוון אחד היא בו זמנית גם הגברת הכיוון השני, ואין כל צורך לראות ולחוש שהאחד יבוא על חשבון השני.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.32
הייחוד יוצר את יכולת האיזון. ליצירת האיזונים מובן כפול: האחד – המינון הנכון היוצר את ההרמוניה, ואת הניגודים המפרים. אינטגרציה נכונה של חלקי האישיות השונים. אך הייחוד העליון יותר אינו רק מינון ושילוב, אלא הידיעה שכל דבר מקיים את הפכו.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.33
אדגים את הדברים מיחסי איש ואישה. האיש נותן לאשה את עצמיותו, את תמצית חייו, אך זו נתינה שהיא קבלה. אם האשה לא תקבל את הנתינה שוב אין כאן נתינה ממשית, אלא נתינה חיצונית ומנוכרת, וזאת אינה נתינה. יוצא אם כן שנתינת האיש צריכה להיות בו זמנית גם קבלה, היא איננה זריקה ממנו והלאה אלא יש צורך שהאשה תקבל ותקלוט את נתינתו.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.34
כך גם הקבלה של האישה איננה רק קבלה, היא צריכה גם לתת את קבלתה, שבלעדיה לא נוצר קשר ואין אפשרות לקבלה.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.35
בנקודה זו סוד הייחוד: הייחוד הינו התובנה שהניגודים אינם מופרדים אחד מהשני, שהליכה לכוון אחד אין פירושה ויתור או מניעת ודחיית הכיוון השני, אלא שהגברת כיוון אחד הינה בו זמנית הגברת הכיוון השני.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.36
'אתה' – הנוכחות של המטפיזיות
- Seeking the Fellowman; I and Thou.37
הדיון מתרחב למשנת ר' צדוק הכהן מלובלין. הוא מלמד שישנה נוכחות שהיא האחרות, שהיא הפנים של הזולת. ר' צדוק מדבר על כך שלמעשה עצם האחרות, עצם ההתגלות של ה'אתה', היא עצמה כבר הנוכחות של המטפיזיות, היא עצמה הגילוי של האין-סופי והבלתי מוגבל.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.38
שלושה מתנות על ידי יסורין, וחשיב ג' דברים: תורה וארץ ישראל ועולם הבא. שהם כללות השלימות של אדם, שהם שלושה מיני הכרות דד’ יתברך, המכונים אני, ואתה, והוא. הידועים שהכרת התורה הוא ברזא דאתה – דזהו מדרגה גדולה מאני במידות ד’ יתברך כנודע... והגם שמעלת אני היא פחותה מאתה, שהרי זו מצומצמת כפי השגת לבו ומוחו, מה שאין כן תואר אתה אין לו גבול, כטעם נחלת יעקב נחלה בלי מצרים, רק מכל מקום בסדר השגת אדם הוא להיפך. ועוה"ב הוא הנקרא יום ההוא שאז יתברר שורש הנעלם76'דובר צדק', עמ' 134, ד"ה "וזהו סוד קטנות"..
- Seeking the Fellowman; I and Thou.39
האני משיג לפי מה שהוא, מכאן הגבלתו "כפי השגת לבו ומוחו". לאתה אין גבול, השגתו איננה מוגבלת לכליי הפרטיים, היא מתפזרת על ה'אתה' – האחרים כולם, ולכן היא 'בלי מיצרים'. השגת ה'הוא' הינה השגת הנסתר, הקודמת לתודעה הנגלית.
- Seeking the Fellowman; I and Thou.40
רק ב'אתה' זה נחשפת האלקות האין-סופית. אין-סופיות שהיא אמנם ריבוי ושוני, אך ריבוי המתיחד בשורש הנעלם, ב'הוא', שהוא העוה"ב, יום הכיפורים. הנסתר אמנם איננו נגיש, אך הוא מתפקד ו'מופיע' כמייחד הריבוי. למרבה ההפתעה בנקודה זו חוזרים הדברים ומתחברים לתובנה הפוסטמודרנית הענוותנית של ראית "עצמי בין האחרים, כדוגמה לוקאלית אחת של קיום אנושי". זו מביאה בהקשר זה לתפיסת הזולת כשונה-דומה, המעוררת בי לא רק סובלנות ביחס אליו, אלא אף אהבה והזדהות.
- Dread and Trembling.1
שיחה לנעילה, יום הכפורים תשנ"ה
- Dread and Trembling.2
ואתה יודע שאחריתינו רמה ותולעה, לפיכך הרבית סליחתינו.
- Dread and Trembling.3
ותלמדנו ד' אלוקינו להתוודות לפניך על כל עונותינו למען נחדל מעושק ידינו.
- Dread and Trembling.4
לעיתים נדירות בחיינו זוכים אנו ביום הכפורים לאימה של ממש, לחרדה. הצום, העינוי והתפילות הולמים בפני האדם את מוגבלותו ותלותו, את היותו כלוא בעולם, את מותו הודאי. אימה זו שאדמו"ר הזקן מתאר אותה77ראה לקוטי-תורה, במדבר י"א, ב'; דברים ע"ד, ג', ועוד מקומות. כרעש הגדול של השרפים וחיות הקודש, שמזיעתם נובע ויוצא נהר דינור בו נידונים הרשעים, מפרקת ומפוררת את האינטימיות המוכרת, החמימה והיום יומית, הורסת את האגו השאנן ובטוח במציאותו. זוהי ודאי יראה, בעתה אמיתית, מאותו סוג שאולי חשנו כשהיינו ילדים ונשאנו עינינו לשמים האין-סופיים זרועי הכוכבים, שסיפרו לנו עליהם שיתכן שכלל אינם קיימים כבר, משום שאורם יצא לדרכו שנים רבות עוד לפני שנולדנו.
- Dread and Trembling.5
אימה זו, המפגישה אותנו עם פניו הנוראיות של האלוקי, מתוארת בדברי הרמב"ם המפורסמים בהלכות יסודי-התורה78ב', ב'.:
- Dread and Trembling.6
וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויפחד, ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה וכו', כמו שאמר: "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, מה אנוש כי תזכרנו".
- Dread and Trembling.7
זו עמידה ממשית מול הנצח, ותוצאתה מתוארת היטב בדברי ישעיהו: "ושח גבהות אדם ושפל רום אנשים ונשגב ד’ לבדו ביום ההוא".79ב', י"ז.
- Dread and Trembling.8
האימה של יום הכיפורים, התגלות פניו הנוראיות של האלוקי ביום הקדוש והנורא, איננה רק ביום הזה, אלא נכונה היא לכל יום מימות השנה, אלא שיום זה מיוחד ומסוגל להתגלות זו.
- Dread and Trembling.9
האימה עלולה להביא לשיתוק. האם יש לה תפקיד חיובי? אנו מתפללים "ובכן תן פחדך" – האם אנו מעונינים שהקב"ה יפחיד את בריותיו? האם אין לנו שום אמון באנושות, עד כדי לחשוב שהפחד הינו האמצעי היחידי לתיקונה?
- Dread and Trembling.10
התשובה היא, שרק יראת אלוקים החודרת יש בה היכולת לפורר את הקליפות והאגו שאנו לכודים בהם כל ימות השנה, וככזו היא דווקא המכוננת את האנושיות שלנו, הן כלפי עצמנו והן כלפי חברינו. ישנו קשר ברור בין האימה לבין האמפטיה והסליחה. האימה מביאה לסליחה ולהטהרות, משום שכמשתגלה לאדם מצבו הממשי בתבל, כשמתחוור לו בלא מחיצות ועכבות מה חדל הוא, ושכל מציאותו היא חסד ומתנה, מתעוררים בו רגשות החסד והפייסנות, מתעוררת בו הסגולה והכח של תפילת הנעילה.
- Dread and Trembling.11
פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום. כעת כשפסע בינינו לבין נעילת השער אנו מתפללים על פתיחת השער. הדבר החשוב איננו איך עבר עלינו היום, אלא מה ניקח ממנו הלאה. האם נוכל לקחת מקצת מעוצמתו של היום הזה, יום הכיפורים, לשנה החדשה? האם הקסם יתפוגג והיה כלא היה, או שמא נוכל לחיות בתוך הארת הפנים ותחושת ההתפייסות, השלימות והטהרה גם הלאה?
- Dread and Trembling.12
למעשה אני חש לא פעם, שקריאת שמע ישראל איתה אנו נועלים את היום איננה על העבר, אלא על העתיד. דומה היא לנפילת אפים שלאחר תפילת שמונה עשרה, שהיא מסירות נפשו למות. בספרי ח"ן היא מתוארת כהתמסרות לספירת המלכות אחרי הזיווג והייחוד שבתפילת העמידה. זהו מוות הבא להכין אותנו לעתיד, ואיננו נעילת העבר. הפחד מהיום שאחרי, מהחזרה לבנאליות, לסיבוכים, לטרדות ולמועקות היום-יומיות. הפחד הקשה שבסיום היום, הוא הפחד שמביא אותנו למסירות הנפש, מסירות נפש כפשוטו, יהיה מה שיהיה, אנו מוכנים גם למסור את הנפש, ובכך אולי נוכל למתק את הקטנות המתהלכת סביבנו, לקדש את החולין ולהפכו לשבת.
- Dread and Trembling.13
נתברכנו שאיננו צונחים ממש לתוך החול, "אין אומרים תחינות ולא צדקתך צדק מיום הכיפורים עד סוכות"80אורח חיים, סימן תרכד סעיף ה'., והגר"א הוסיף על כך: "משום דהוו יום טוב כמו יום הכיפורים במקצת". מקצת מרוח הטהרה של היום הקדוש נמשכת ומאירה גם אחר הימים האלו, הארה המלבה ומחיה את שמחת חג הסוכות.
- Dread and Trembling.14
אבל הדין האמיתי הוא הדין של הנעילה, האם השער יפתח בעת נעילת השער מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה. אנו צריכים לחקוק בקרבינו ועל לוחות ליבנו את רגע הנעילה ואת מקומו של השער, כדי שנוכל להעלותם בזיכרון ולשאתם עמנו במשך השנה כולה.
- Dread and Trembling.15
עניין יום הכיפורים ונעילה… הוא דוגמת משל כשעושים תיבה וארון וכשכבר נגמר עושין לו מנעול כדי שישתמר מה שבקרבו.81ש" עגנון, ימים נוראים, תשנ"ח 1998, עמ' ש"ה.
- A Reflection into the Future.1
הארת הקץ*נאמר ע"י הרב יאיר דרייפוס.
- A Reflection into the Future.2
שיחה לנעילה, יום הכפורים תשס"ד
- A Reflection into the Future.3
פתיחת שערים בעת הנעילה
- A Reflection into the Future.4
פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום.
- A Reflection into the Future.5
נעילת שער היא המבוא לפתיחת שער. נעילת השער היא הסיכוי לפתיחת שער.
- A Reflection into the Future.6
רק בעת שאדם נקלע לדרך ללא מוצא – שם נפתחים סיכוייו, שם מתגלים שעריו. הפרספקטיבה הממשית היא רק בשעת הנעילה. תפילת הנעילה יש בה משהו מנעילת המיתה – יום הכיפורים 'מאותת' לנעילת-שער של הקיום, וזה עצמו מעורר וידוי. ואכן, בגמרא נראה שעיקר הוידוי הוא בשעת נעילה.
- A Reflection into the Future.7
ת"ר: מצות וידוי ערב יום הכפורים עם חשיכה, אבל אמרו חכמים יתוודה קודם שיאכל וישתה שמא תיטרף דעתו בסעודה. ואע"פ שהתודה קודם שאכל ושתה מתוודה לאחר שיאכל וישתה שמא אירע דבר תקלה בסעודה. ואע"פ שהתוודה ערבית יתוודה שחרית; שחרית יתוודה במוסף; מוסף יתוודה במנחה; במנחה יתוודה בנעילה82יומא פז, ב..
- A Reflection into the Future.8
נראה שעיקר הוידוי הוא עם חשיכה בערב יום הכיפורים, אולם בגלל תקלות של סעודה מפסקת והחשש שמא יחנק, עבר עיקר הוידוי לשעת הנעילה.
- A Reflection into the Future.9
וידוי בשעת הנעילה, ובצום דווקא, אינו דומה לשאר הוידויים הנאמרים ביום הכיפורים; יש וידוי מתוך התבוננות וחשבון נפש, ויש וידוי אחר: הוידוי בעת הנעילה, וידוי שהוא תוצאה של הכרה פתאומית של האדם את מצבו, וידוי המזכיר את דברי הזוהר: "'כי לא יראני האדם וחי' – הא בשעת מיתתו רואה"83זוהר בראשית ריח, ב..
- A Reflection into the Future.10
הפרספקטיבה הריאלית המסכמת את קיומו של האדם וגורלו, היא רק בנעילה.
- A Reflection into the Future.11
ישנו מובן נוסף, ואולי אף נוקב יותר, לוידוי בשעת הנעילה. האמוראים נחלקו אם נעילה היא נעילת שערי שמים או נעילת שערי העזרה84ירושלמי ברכות פרק ד, הל' ז.. גם בנפש יש מובן של נעילת שערי שמים: גורלו של האדם פעמים מזמן אותו לדרכים ללא מוצא, לאימת הקיום. ישנם אנשים שבעקבות אסון שפקד אותם או מחלה קשה שהתמודדו איתה – נפתחו ליכולות חדשות וחידשו את חייהם.
- A Reflection into the Future.12
אולם יש גם נעילת שערי עזרה, נעילת שערים הנעשית באופן בחירי-רצוני. אדם מחליט, באופן לא מודע, שעליו להתכנס בעצמו ולהינעל. היכולת הזאת לנעול את השערים דווקא מכוח הבחירה, היא העשויה לזכות את האדם בפתיחת שערים. רק מי שמסוגל לנעול את המחשבות הישנות עשוי לזכות להארות חדשות. אולם הבעיה היא שאדם אוהב את המוכר והידוע, וקשה לו לעזוב את הישן והרגיל וללכת לקראת החדש והבלתי מוכר. שעת הנעילה היא השעה להיפרד מהמחשבות הישנות. זו השעה לדמיין מחדש, לשרטט נקודות דמיון חדשות בקו האופק, לרצות מחדש, לחלום מחדש. זהו החסד של שעת הנעילה – הזדמנות לאדם לנעול את השערים ולהיפרד מעצמו בגירסה הישנה. אסור לנו למחזר את עצמנו, וצריך באומץ ובגבורה להתנער, להתעשת ולהיענות לרגעי חסד הנעילה.
- A Reflection into the Future.13
עיצומו של יום מכפר
- A Reflection into the Future.14
אנחנו יודעים שעיצומו של יום מכפר, אבל מדוע עיצומו של יום מכפר? מה יש בעצם היום הזה שיש בו כדי לכפר?
- A Reflection into the Future.15
ישנה הארה גבוהה דווקא בתודעת הקץ והחידלון. אדם רואה את הזמן כנעוץ בנקודה עלומה בעתיד, נקודה בה יהיה טוב יותר, נקודה בה יתוקנו קלקולי ההווה. אדם אינו מוכן לעמוד מול חרדת המציאות הנוראה כפי שהיא. אדם אינו מוכן לחיות בתחושה שהרגע ההוֹוִי של העכשיו הוא תמצית הכל, ועמדתו ברגע זה, כאן ועכשיו, תיקבע את גורלו בעולם הזה ובעולם הבא.
- A Reflection into the Future.16
כאמור, ישנו דמיון רב בין דין המיתה לבין דין יום הכיפורים. בתודעה הרגילה, אין אפשרות לדמיין את יום המיתה היות שעצם עולם הדמיון כפוף למציאות תודעתית של המשכיות הזמן ולא של הפסקתו. ואם הבאנו את דברי הזוהר שרק בשעת המיתה ניתן לראות את פני ד’, משמע שהחיים עצמם הם המניעה מלראות את אלוקים.
- A Reflection into the Future.17
עיצומו של יום עשוי לאפשר ולפתוח לאדם ראיה לה זוכים רק בשעת הפרידה מן העולם, בקץ. את אותה נקודה של "הא בשעת מיתתו רואה".
- A Reflection into the Future.18
אנסה להסביר את הנקודה הזאת: ישנה הארה של יום הכיפורים, שאין כל אפשרות לתאר אותה, או אפילו: לצפות אותה. אדם רואה את החיים כמות שהם – 'זה מה יש', בלא אשליות וללא כל משוא פנים. בנקודה זו הזמן נעצר, נגמר, והחיים מוארים בבהירות עצומה.
- A Reflection into the Future.19
זו תחושה של קץ וחידלון, אבל דווקא תודעה זו היא היא מקור הכפרה של האדם.
- A Reflection into the Future.20
יש בקרבנו רווקים שבכדי להינשא צריכים להיפרד מהרווקות שלהם ולהגיע למקום אחר, מקום שיאפשר להם להיפתח, להתרכך ולראות אחרת את עצמם ואת דרכם. ישנם זוגות צעירים שבכדי לממש את נישואיהם צריכים להתהפך ביחס למה שהיו קודם לנישואיהם. חולים במחלות שונות עשויים לשפר את מצבם, ככל שיפַּתחו לעצמם ולמחלתם ויתבוננו על תקינות הגוף מזוויות חדשות.
- A Reflection into the Future.21
להיות צדיק
- A Reflection into the Future.22
ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, שנאמר: "מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני", ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים – הוי אומר אלו ירחי לידה. ומלמדין אותו כל התורה כולה... וכיון שבא לאוויר העולם – בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר: "לפתח חטאת רובץ". ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו, שנאמר: "כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון". כי לי תכרע כל ברך – זה יום המיתה, שנאמר: "לפניו יכרעו כל יורדי עפר", תשבע כל לשון – זה יום הלידה, ...ומה היא השבועה שמשביעין אותו – תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה – היה בעיניך כרשע. והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים, ונשמה שנתן בך טהורה היא, אם אתה משמרה בטהרה – מוטב, ואם לאו – הריני נוטלה ממך85נדה ל, ב..
- A Reflection into the Future.23
הגמרא מתארת את המתח שבין הטוב הנמצא ברחם לבין העולם שהוא פתח החטא.
- A Reflection into the Future.24
עולה מדברי הגמרא, שהיא מאד פסימית בנקודת ההסתכלות ממנה היא באה, פסימיות הטוענת שהזיכרון הטוב ביותר בחייו של האדם הוא בתקופת העובריות ברחם – "מי יתנני כירחי קדם". נראה שיש כאן מכנה משותף מסויים עם אותן תיאוריות פסיכולוגיות המתארות את הלידה כטראומה, כ'היזרקות' מהרחם86על רקע אותם תיאוריות הרואות את הלידה כטראומה, הולכת ומתרבה בימינו תופעת הלידה במים ובאורות עמומים, תופעה הבאה להקהות ולהחליש את אותה טראומה., ואת הקיום האנושי כשאיפה אינסופית לשוב אל אותו מקור – אל הרחם.
- A Reflection into the Future.25
התיקון להיזרקות אל העולם הוא ההשבעה, ההתחייבות להיות צדיק וטהור. אולם, מה משמעות הסטירה של המלאך? מדוע משכח הוא את תורת הרחם? מה פשר השבועה?
- A Reflection into the Future.26
ניתן לומר שהמעבר מהרחם לעולם מחייב נטישה של 'תורת הרחם', כר' זירא שהתענה מאה תעניות כדי לשכוח את תורת בבל87בבא מציעא פה, א.. ברחם, הדומה לעולם התוהו, יש הסתופפות באור האין סופי, אולם בעולם התיקון יש שבועה ונדר, יש הכרעה של קבלת עול-מלכות-שמיים, יש נעיצה עצמית בנקודה מסויימת שממנה ועליה יבנה כל העולם הפנימי והנפשי שלי. משל ליחס שיש בין בחור ובחורה הנפגשים ב'דייט' אחד עם השני. בשלב מסויים של ההיכרות צריכה ליפול הכרעה. ההכרעה אינה נגזרת מכל מה שהבשיל והתעצם עד לרגע ההכרעה. ההכרעה היא 'דילוג וקפיצה' והיא מתאפשרת רק מתוך נטישה של מצב הספקות והתהיות – נטישה של 'תורת הדייטים'. ההכרעה היא פרי הרצון החופשי שלא קדם לו דבר. ההכרעה של האדם לקבל עול מלכות שמיים88נראה שלא בכדי בחר רש"ז מלאדי לפתוח את ספרו, ספר התניא, ספר הפתיחה לכל תורת חב"ד, בדברי הגמרא הללו. שכן דווקא תורת חב"ד שתורת מוחין היא, תורה המאמינה ומחנכת לכך שמוח שליט על הלב, ושבעבודה של התבוננות ניתן להוליד התפעלות של ממש בנפש, מניחה בראשיתה את התנועה שישנה נקודה הקודמת לחכמה, ולא זו בלבד שקודמת לה אלא שהיא אף מכוננת אותה, והנקודה הזו היא הרצון. "אך בקצרה באתי כמזכיר ומחזיר על הראשונות, בכלל ובפרט אל המתנדבים בעם לעמוד על העבודה זו תפילה. להתחזק מאד בכל עוז ותעצומות נגד כל מונע מבית ומחוץ, ביד חזקה כמשמעו, שהוא רצון יריאיו אשר למעלה מן החכמה והתבונה... רק רצון פשוט ורוח נדיבה ככל אשר ידבנו לבו לעבוד עבודה תמה לעשות נחת רוח ליוצרו". (תניא, אגרת הקודש, כב). באופן מכוון רואה האדמו"ר הזקן לסמוך ללא הרף את תכלית בריאת העולם דווקא בדברי המדרש "נתאווה ד’ להיות לו דירה בתחתונים", ובחיזוק לשונו שלו: "על תאוות אין מקשים קושיות", ולא רואה הוא כרבים אחרים להסמך על הטיעון המקובל של "דרך הטוב להיטיב". שכן דווקא ממקום של עבודה הכרתית אין סופית, יש להדגיש את המקום העצמי והבלתי תלוי. את המקום בו התשובה היא: ככה, 'אנוכי מי שאנוכי' ואין כל מקום לשאלה ולספקנות תודעתית. וכמו בא המשפט הנזכר לומר: כנגד הרצון אין כל מקום לחכמות ולהכרות שכלי העבודה שלהם הם קושיה ותירוץ. לכן גם רווח בחב"ד המושג של 'קבלת-עולניק' כביטוי לשלמות נפשות, כביטוי למלאות שאינה משמימה ומכלה את עצמה – אלא ככזו היודעת לנעוץ את עצמה בנקודה עצמית, בנקודת קבלת העול, נקודה ששיאה הוא היכולת והמוכנות למסור את הנפש, יכולת שכ"כ מודגשת ומועצמת בדברי האדמו"ר הזקן. (א.נ)., איננה פרי של תורה אלא כינונה של תורה. מקורה הוא הרצון החופשי הקודם לכל חכמה.
- A Reflection into the Future.27
השבועה שמשביעין את התינוק היא עומק הרצון החופשי. ההכרעות של הקיום אינה פרי של תורה והגות אלא פרי של שיכחתם. התורה והחכמה ממלכדות את האדם באשליות 'רחמיות' ולא ממשיות. הריאליות הקיומית נעוצה ברצון החופשי שמקורו באין ובספירת הכתר שלמעלה מן החכמה. ברור שהלימוד והתהיות הן תנאי קודם והכרחי גם לגילוי הרצון, נשמע קודם לנעשה, אבל מבחינה אחרת נעשה לא רק שקודם לנשמע אלא אפשרי רק בנטישת הנשמע.
← Previous · Next → — showing 301–400 of 517
Allon Shevut, 2011. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH003243383/NLI Licence: CC-BY. Source.