*תוכן דעת הרב ז " ל הוא : תחילה יקדים ב' הקדמות האחת , כי המלמד השלם ישתדל להיישיר תלמידו אל ההצלחה היותר שלימה ר " ל שכאשר יורם הדרך הנכוחה והישרה אשר ילכו בה והמעשה הטוב אשר יעשון , חובה עליו להודיעם הטוב האמיתי אשר ישיגו בשמעם לקולו לא רק הטוב המדומה , דאס שיינגוט אשר יהי' להם אז ג " כ למנה , ורק מורה נערים וקטנים חסרי הדעת . יוכל להרהיב לפעמים עוז בנפשם באמור להם " אם תשמעי לקולי ותטו אוזן לשמוע בלימודי אתן לכם אגורת כסף או צפיחית בדבש " ( עיין מזה פי' הרמב " ם בתחלת משנת כל ישראל ) [ וקצת מורי החנוך החדשים . חולקים על זה ואומרים כי גם את הנער הרך בשנים לא ירהיב המורה בהבטחת הנאות גופניות , כ " א בהנאות מוסריות , אשר ישיג בשמעו לקולו , כי יאמר לו דרך משל אם תטה אזנך לשמוע בלמודים תאהב מאבותיך , ותהי' מכובד בעיני רואיך יותר מכל בני גילך אשר לא ישמעו לקולי ".] וההקדמה השנית היא , כי בשם מלמד שלם יכונה רק מי שיש לו שתי אלה , חכמת וידיעת אופן החינוך והנהגת תלמידיו על צד היותר טוב , והאהבה לתלמידיו כי רק מי שיאהוב את תלמידיו ישתדל בלי ספק גם להורות אותם באופן היותר מועיל להם , ולימודיו ודבריו יעשו רושם יותר חזק בלבם , כי כן נוסד בטבע כל אדם שרק למודי מורה האוהב את תלמידיו יכו שורש בקרבו ולא במהר' יסחו ממנו , [ אשר ע " כ אמרו גם חכמי החנוך שכל מורה ומלמד ישתדל להראות אהבתו לתלמידיו כאב אל בניו , כי רק אז ישתו בצמא את דבריו וכאיל על אפיקי מים כן תערוג נפשם ללקחו אבל לא בראותם , כי כנכרים נחשבו לו , ואף כי אם כצר ואויב יכם מכות אכזריותן , ובעבור היות האב האוהב היותר גדול ליוצאי חלציו מכל זולתו , יזהר ג " כ החכם מאוד לשמוע דברי מוסרו , כי אם האב החכם בדעת והשכל ידבר על לב בניו , אין מורה יותר שלם ממנו וזש " א " שמעו בנים מוסר אב והקשיבו לדעת בינה ", ואחרי שהי " ת הוא החכם מכל זולתו , ולא נסתר ממנו אופן הישרת והנהגת בני אדם על צד היותר טוב , ואוהב גם את כל בני אדם , ואף כי עם סגולתו ישראל אשר בחר לנחלה לו מאוד , כאשר יורו על זה כמה כתובים אשר הביא הרב ז " ל הלוא נמשך מזה עפ " י הקש התנאי המתדבק ( עיין ביאורי בספר בראשית דף רס " ח ע " ב בהשמטות ,) כי הוא ית' גם המורה והמלמד היותר שלם , המנהל אותנו בדרך היותר ישרה ונכונה , אל התכלית היותר נכבד וההצלחה העליונה מכל , כמאה " כ על שתי אלה " אנכי ה' אלהיך מלמדך להועיל " ( להורות על התכלית היקר ) " מדריכך בדרך תלך " ( להורות על הדרך היותר ישרה ) ואחר כל הדברים האלה הלא יתעורר הספק בקרבנו , כי אחרי שההצלחה היותר עליונה היא האושר הרוחני הבא לאדם אחר מותו בעולם הנצחי , מדוע לא הציג אותה הי " ת לנו כמטרה לכל פעולותינו למען נשים תמיד השגת האושר האמיתי הזה שכם אשר אליו נכונן בכל מעשינו כי רק בעבור תקות שכר כזה נוכל לחשוב שישתדל האדם לעבוד את הי " ת בכל מאמצי כחו בקדושה ופרישה יתירה ויתרחק ככל אשר יוכל מכל תשוקות גופניות אבל לא על נקלה יעשה זאת , רק בעבור תוחלת השגת הטובות הזמניות , כי הבל המה יחד , ואין בכחן לבד להרהיב עוז בנפש האדם לעשות בעבורן הטוב והישר בעיני ה' , ואף כי אם יצטרך לזה עמל ויגיעה רבה או ההתרחקות משאר תענוגי הגוף הנאהבים והנעימים לו מאוד ? ולבאר הספק הזה יאמר הרב ז " ל , כי כל יושבי הארץ יחד יתחלקו לשלש מחלקות האחת , כוללת האנשים אשר אין להם דת אלקית כלל והשניה כוללת אותם העמים שיש להם דתות אלקיות מדומות כפרס וישמעאל ודומיהם , והשלישית היא האומה הישראלית שיש להם הדת האלקית האמיתית , והנה המחלק' הראשונ' הזאת נמשכת אחר דעות הפילוסופים אשר קצתם חשבו , כי אין מעשה דתיי ונימוסיי מסבב לאדם האושר הנצחי והשארת נפשו אחר מות הגויה , ומכחישים אמונה זאת לצמיתות וקצתם והם הטובים שבהם , אף שהודו בהשארת הנפש ובהבדל הנפשות לענין זה , חשבו בכל זאת , כי זה תלוי רק במהות האדם בבחינת עיונו והשכלתו לא בבחינת מעשיו ופעולותיו , כי אין הבדל בזה בין עובד אלקים לאשר לא עבדו ורק האנשים אשר בעוד בחיים חייתם ישכילו ויתבוננו בעיונים ומושכלים רוחניים , תהיה נפשם נשארת גם בעולם הנצחי תחת כי האנשים אשר לא עליהם נגה אור החכמה והפילוסופיא בחושך ילכו וכמקרה הבהמה כן מקריהם כי במות גופם תכלה גם נפשם , ובעלי כת זו לא ישאלו לדעת מדוע לא נזכר בתורה השכר הנצחי עקב מעשה הטוב והישר ? אחרי שלא יאמינו בו כלל גם המחלק' השניה בעלי הדתות האלקיות המדומות לא ישאלו על זה אחרי שיחשבו , כי ע " י המעשים והפעולות המצוות בתורתנו הקדושה לא יקנה האדם לנפשו האושר הרוחני כ " א ע " י הפעולות המצוות בדתותיהם ורק אנחנו בעלי המחלקה השלישית המאמינים כי לא לבד טוב זמניי וארציי יתן ה' להולכים בתום לבם , ועושים מצות הי " ת אשר צום בתורתו כ " א גם שכר טוב צפון להם בעולם הנצחי , נשאל לדעת מדוע לא הזכיר השכר האמיתי הזה מפורש באר היטב בתורתנו הקדושה ? והרב ז " ל אשר חשב למשפט לבאר ספק זה לדעת כל אחת ואחת מג' כתות השונות האלה יאמר תחילה נגד הכת הראשונה כי לפני התגלות ה' על הר סיני הי' העם נחלק לחצי קצתם האמינו בקדמות העולם וחשבו כי הכל נמשך רק מהסיבה הראויה שקדמה לו והכחישו ביכולת הי " ת לשנות דבר גדול או קטן מכל המציאות כולו , ד " מ להאריך כנף הנמלה או לקצר רגל החגב , ואף כי שישונה על ידו מנהג העולם לטוב או לרע בעבור מעשי בני האדם הטובים או הרעים , להשיב להם גמול , והחליטו ג " כ שאין לפניו אהבה או שנאה ר " ל שלא נוכל לומר שיאהב איש זה בעבור מעשיו הישרים , וישנא האחר בעבור לכתו עקלקלות או שרוצה בפעולות זה הנכוחות ומואס בדרכי זולתו המעוותים , ובכל זאת הודו הכשרים שבהם כי יש יתרון לאדם על כל שאר הנמצאים בהיות לו נפש משכלת אשר תוכל להתבונן בכל המציאות , ולהכיר ממנה סבתו הראשונה ומעלתו זאת תרהיב ג " כ עוז בנפשו להישיר תכונותיו ולטהר מדותיו כפי היכולת האנושית , לא למען הפיק בזה רצון הי " ת אשר לדעתם הוא נעלה ונשגב מהביט והתבונן על האדם , העומד בשפל המדרגה לעומת גדלו ותפארתו ית' , כייא למען הדמות אל השכל הפועל , ( הנקרא בל' חכמי עמים ובפי חכמי יון והוא מלאך ממעלה עשירית הנקראת אישים הפועלים על בני אדם ( עיין רמב " ם פ " ב מה' יסודי התורה ) ועי " ז תדבק נפש השלם הזה בהפרדה מהגוף בשכל הפועל , אשר השתדלה להשיג ולדעת אותו בהתהלכ' עוד על הארץ , ותתאחד עמו האחדות היודע בידוע , וע " כ לא חששו החושבים ככה עוד לשום דת ונימוס ( עיין מזה בתחלת ספר הכוזרי ולמעלה בשער נ " ג ) ושאר העם אשר בסכלותם נמשכו אחריהם היו לוטים עוד בשמלת הבערות והעדר כל ידיעה אמיתית והיו שקועים רק במאוויי ההנאות הגופניות וטובות זמניות , הנראות להם ומורגשות מהם , ולא היה להם עוד מושג כלל עונג רוחני ומעדן נפשי וע " כ כאשר בא האלקים להוציא הדעות הנפסדות האלה מלב כל ישראל , הורה להם בתורתו הדרך אשר ילכו בה , ואת המעשה אשר יעשון , להראותם בזה , כי משמים ישקוף על מעללי כל איש , וכי רוצה וחפץ מאוד הוא , בפעולותיו הטובות , שונא ומואס הרעות אשר תועבה הן לו , וכאשר רצה להודיעם גם השכר והעונש האחוזים בעקב מעשיהם הטובים והרעים , למען חזק ואמץ לבם לעשות הטוב ולחדול מהרע , יעד להם רק הטובות והרעות הגופניות והזמניות המעותדות למו , אם ישמעו בקולו , ואם יחדלו , יען כי זאת יבין גם המון העם אשר רק בתענוגי בשרים יחפוץ , ואותם ישים למטרת פעולותיו תמיד , וממנה גם החכמים בעיניהם ילמדו לקח , כי הי " ת מושל בגבורתו עולם , וכי בידו לשנות חקי ומנהגי הטבע ולהנהיגו עפ " י השגחתו באופן שישולם בארץ אל חיק פועליו , גם הטוב גם הרע , הפך דעתם הנפסדה אשר הכחישה זאת , אפס אם היה מיעד לעושי טוב רק העונג הנצחי , מלבד שאין עליה ראיה חושית , והמון העם לא יבין טובו ולא ישתוקק אלי' , היו גם החכמים בעניהם אומרים לפי טעותם , כי גם מבלי עשות מעשה ופועל מצווה בתורה , תהיה השארת הנפש למנה לכל השלמים בעיון והשכלה הנמשך מכל זה , כי מיעוד השכר והעונש הגופני לעושי הטוב או הרע המוזכר בתורה , נודעה האמונה האמיתית והיקרה לכל יושבי תבל , כי חקי הטבע ותהלוכותיה הם ביד הי " ת , כחומר ביד היוצר , והוא בתחבולותיו משנה ומהפך אותם ככל העולה על רוח חכמתו בכל עת וזמן , למען השיב על ידם גמול הטוב והרע אל חיק בעליהם , ( ומעלת התורה אשר תודיע זאת לנו גדלה בעבור זה מאוד מאוד על רעותיה שאר החכמות , כמו שאמר החוקר : " שמעלת כל מלאכה על כל זולתה תהיה לפי חוזק הידיעה המגיע' בה ",) אפס אלו יעד ה' בתורתו רק השכר והעונש הנפשי בעולם הנצחי , לא היה נודע עוד יכלתו לשנות חקי הטבע , כי לדעת הפילוסופים נמשך כבר מטבע רוחניות הנפש שתתקיים גם אחרי כלות הגויה , ומלבד שתי אלה שההמון יתאוה יותר אל השכר הגופני , והפילוסוף יכיר על ידו יכולת הי " ת יתן הרב ז " ל עוד סיבה שלישית להזכרת השכר הגופני בתורתנו : והוא כי מיעוד השכר הגופני הזה לעושי הטוב והישר בעיני ה' עפ " י השגחתו והנהגתו הנסיית , הלוא ישפוט ויבין כל משכיל , כי גם האושר האמיתי והטוב הרוחני צפון להם בעולם הנצחי , כי מי זה יוכל לחשוב , שהנביא או החסיד אשר בעודנו שוכן בבית חומר ומתהלך עוד עלי ארץ עוטה מעיל הגוף , קורא לאלוה ויענהו לשנות בעדו חקי הטבע ולעשות נפלאות כקריעת ים סוף ע " י משה , והעמדת השמש והירח ע " י יהושע ודומיהם רבים אשר בלתי ספק לא בעבור כח גופם ועוצם גויתם , כי אם רק בעבור זכות נפשם וטהרתה נהיה כדבר הזה ימות לשחת חלילה בבוא יום פקידתו כאחד הרקים , וכרוח הבהמה תרד רוחו למטה , ותקותו תאבד לעד ? אין זה כי אם רעיון רוח ויהי להפך , כי נפש כל השלמים האלה , ונפש כל עושי טוב בארץ תשארנה לנצח , ולפי מדרגת שלמותם ויושר מעלליהם עלי ארץ יקחו חלקם בעונג הרותני ואושר הנצחי הזה , אבל אם יעדה התורה רק השכר הרוחני הזה לבד , לא היה ראיה ומופת על השכר הגופני אשר יתן ה' להולכים בתום לבם עפ " י הנהגתו הנסיית המשנה לפעמים לטובתם גם חוקי הטבע ומערכות השמים וכסיליהם . אח " כ יפנה הרב ז " ל אל המחלקה השניה , אשר יאמינו בדת אלקית ובשכר ועונש גופנים ורוחנים אשר יהיו למנה לעושי הטוב או הרע , ובכל זאת יאמרו , כי מה שהבטיחה תורתנו הקדושה רק הצלחות זמניות לשומרי מצותיה ושתקה מהאושר הרוחני הצפון ג " כ להם , ולא הציגה אותו לפניהם כמטרה לחץ אשר אליו יכונו בכל פעולותיהם , אות ומופת הוא , כי בעשיית מצות התורה אשר שם עשה עפ " י ה' לפני בני ישראל יקנה האדם רק הצלחות זמניות , כי היא היתה עוד בלתי שלימה , כ " א רק הכנה והזמנה למקבליה , למה שיודע להם אלפים שנים אחרי כן ע " י מחוקקם הידוע , ורק ע " י המעשים המצווים בתורתם החדשה שנתנה אז למו , ישיג האדם לפי אמונתם האושר הרוחני והנצחי , ואליהם ישים דברתו , ויאמר הנה ידוע שברצות המורים בקשת מרחוק לירות אל אות ידוע אשר בעבור דקותו איננו נראה וניכר למרחוק כראוי , יוכרחו לשום שם גם אות אחר הניכר ונראה למרחוק היטב , כו החכימה גם תורתנו הקדושה , וכאשר רצתה שיכונו שומרי מצותיה אל האושר הרוחני הבא לאדם אחרי מותו , אשר לא יבינו אותו רוב העם אל נכון , יעד להם מפורש באר היטב רק השכר הגופני אשר מהותו נודע ומורגש מכל אדם , למען יעשו בעבורו הטוב והישר בעיני ה' , וישיגו עי " ז גם האושר הרוחני והנצחי כמאחז " ל " לעולם יעסוק אדם בתורה אפי' שלא לשמה , שמתוך שלא לשמה בא לשמה ", ועל השכר הרוחני רמזה רק בדברים מעטים בכמה מקומות , ואף שלא יבין ההמון לרמזים אלה , בכל זאת המשכילים המשתוקקים רק לשכר אמיתי זה , יבינום כאשר נראה כי תחת שנאמר לאדם " כי ביום אכלך ממנו מות תמות " ר " ל שיסבב לו ולזרעו אחריו ע " י עברו את מצות ה' לא לבד המיתה הגופנית , כ " א גם מיתת הנפש , ר " ל ענשה בעולם הנצחי , אמר הכ' " אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ," ר " ל שיתקן בזה את אשר עות אדם הראשון , ויחיה חיים אמיתיים בעולם הנצחי כמו שת " א " ויחי בהון לחיי עלמא ", גם מה שיחס הכ' הרבה פעמים העונש אל הנפש כמו " ונכרתה הנפש ההיא " וכו' , " הכרת תכרת הנפש והאבדתי את הנפש " מורה כי העונש האמיתי שהוא בעולם הנצחי מעותד רק אל הנפש הנשארת אחר מות הגוף , גם ממה שהבטיחנו שישכן ה' כבודו בתוכנו , ותחת כי הפילוסופים אמרו שרק נפשות קצת השלמים בעיוניהם הרוחנים ידבקו אחרי הפרדם מהגוף בשכל הפועל , אה " כ מכלל ישראל ההולכים בתורת ה' ושומעים בקולו אף בעוד בחיים חייתם , " ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום ", הלוא נוכל לשפוט ג " כ שאם בהיותנו עוד מורכבים ומחוברים במעבה האדמה הובטחה לנו ההצלחה הרוחנית והנפשיית הזאת בלכתנו בדרך הישרה והנכוחה הנרצית בעיני הי " ת , אף כי אחרי הפרד נפשנו מבית חומר ? אשר ע " כ אמר גם הכ' " בנים אתם לה' אלקיכם , לא תתגודדו וכו' כי עם קדוש אתה לה' אלקיך " ר " ל שאחרי היות נפשותיכם קדושים לה' והמותה לחסידיו הוא רק כיום תשובת הבנים אל בית אביהם בשלום מארץ נכריה אשר התגוררו בה כמה שנים , למה זה תתעצבו ולמה זה תתאבלו יותר מדי על מיתת גופי אחיכם וקרוביכם ? גם מה שנקרא בתורה המיתה בשם " שכיבה עם אבותיו " ( בראשית י " ב ) או " אסיפה אל עמיו ", ( שם כ " ה ) מורה כי אמונת השארת הנפש היתה מורשה לבני ישראל מאבותיהם מימי קדם , ( עיין מזה גם ביאור לנתה " ש שם ט " ו ), הלא מכל זה נראה , כי אף שלא הוזכר השכר הנצחי מפורש בתורה הוא נרמז למדי בכמה מקומות . ומלבד כל זאת ישיב הרב עוד שתי תשובות לבעלי דת אלה , המתפארים עלינו לאמר כי תורתם שלמה מתורתנו , בעבור שהבטיחה שכר רוחני לשומרי מצותיה האחת כי כל משכיל יודה שאם יתן ה' שכר רוחני ואמיתי בעולם הנצחי , ראוי הוא שינתן רק ליריאיו המתקדשים והמטהרים בדעות אמיתיות , במדות ובפעולות טובות וישכות , ולא אל זולתם ואחרי כי תורתנו הקדושה מלמדת אותנו אמיתיות שכליות , ויקרות מאוד במציאות הי " ת אחדותו וקדמותו ידיעתו והשגחתו טובו יכלתו וקדושתו ובמציאות המלאכים , ושפע הנבואה ממרום על השרידים אשר הוא קורא , וכי הוא הבורא וממציא כל , ונוהג בחסדו כל העולם , ושאר לימודים יקרים ונכבדים כאלה עוד אשר לא השיגם השכל האנושי מעצמו , ותיישיר גם את דרכינו לקנות כל מדה טובה ויקרה , ולהתרחק מכל מדה רעה ופחותה , לאהוב את עמיתנו ולהטיב לו ככל אשר תמצא ידינו , ואף כי להרחיק מכל עול וחמס לרחם ולחמול על עבד ואמה גר יתום ואלמנה וכל אומלל , ואף כי שלא להונות וללחוץ אותם , ולהיות קדושים ופרושים לא לבד מהנאות גופניות אשר לא כדת הנה , כי אם גם להתקדש ולהטהר במותרות לנו , ולהנות מהם רק במדה ובמשורה , ובקול נעים כמורה האוהב את תלמידיו קוראת באזניו תמיד בשם ה' לאמור , " ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ", קדושים תהיו , כי קדוש אני ה' , " והתקדשתם והייתם קדושים ", ומאמרים יקרים ונחמדים רבים עוד כאלה , הלוא מאוד נתמה ויקשה לנו להבין , מדוע מנע ה' הטוב מבעליו להבטיח לשומרי כל מצות יקרות אלה , השכר האמיתי בעולם הנצחי , והבטיחו רק לפי דעתם לשומרי התורה החדשה , הכוללת רק קצת לימודי מוסר , אחת מני אלף מכל הכתוב בתורתנו הקדושה , במקראי קדש ובדברי ז " ל , ( עיין מזה גם בס' העקרים דפוס לובלין מאמר ג' פכ " ה ) והשנית , אם יהיה כדבריהם שתורתנו היא רכ הכנה והזמנה למקבליה , ואיננה עוד שלימה כראוי , הלא נשאל מדוע לא נתנה הי " ת אז לנו באופן יותר שלמה ואחר לעשות זה רק אלפים שנה אחרי כן אחרי שמעולם לא היה חסרון ביכלתו ית' , וגם מניעת והעדר חסדו וטובו לא היה יכול למנעו מזאת , אחרי כי הוא טוב ומטיב לכל ? ואם בעבור שעוד היה חסר האמצעי הראוי לזה , אשר לדעתם הוא רק מחוקקם הידוע לבד , הלוא יודו במאמרם זה שמחוקקם זה הוא אדם נוצר כשאר בני אדם , ולא היה ולא נברא עוד בעת מתן תורתנו ויתנגדו בזה לעיקרי אמונתם-ואם יאמרו כי מקבליה ישראל לא היו אז עוד ראוים לזה , וע " כ הוכרחו להעשות תחילה מוכנים וראוים לזה , ע " י קבלתם התורה הנתונה להם ע " י משה , הלוא נשיב ונשאל עוד אחרי שרוב הנמשכים אחרי תורתם החדשה , היו רק משאר העמים אשר לא עליהם נגה תחילה אור תורת משה , ( ורק יהודים מעטים נלוו ג " כ עליהם כנודע ) א " כ במה הוכנו והוכשרו אלה לקבל התורה השלמה ? כללו של דבר תורת ה' תמימה אין בה מום ודופי , ורק בעבור אורך הגלות וקושי השיעבוד אשר הכניעו רוח חכמינו יסכר פיהם להמליץ בעדה כראוי , נגד כל המלינים ודוברים עתק עליה . - ועתה יפנה הרב ז " ל אל הכת השלישית , והם אנשי התורה השלמים עמה ומאמינים בה , ובשלמותה , ובכל זאת היו מתאוים לחזק את לבם ובטחונם בהשארת נפשם , אם היתה התורה הקדושה מבארת ההצלחה הנפשית הזאת , למען יוסיפו אומץ להתהלך לפני ה' , ולעשות ככל מצותיו אשר צום ע " כ גם אליהם ישים הרב ז " ל אמרתו , וידבר אל לבם וינחם אותם לאמור , כי האמונה הזאת נוסדה גם בשכל כל אדם , ואין מן הצורך שתקובל רק מהדת לבד , כי הנה נודע שכל נמצא צריך שיהיה לו תכלית מתיחס ונערך אל מעלתו וצורתו , ואחרי שהנפש שהיא הצורה האנושית , היא יקרה ונכבדת מכל הצורות ההלאניות , ר " ל מכל הצורות שיש לדברים חמרים וגופנים , הלא יחויב שתכליתה תהיה ג " כ נכבדת ויקרה , מכל התכליות אשר ישיגו רק הגופים החמרים לבד , כי איך נוכל להעלות על דעתנו שהבורא ית' שהוא החכם מכל ימציא עצם רוחני יקר ונכבד כנפש האדם רק לתכלית פחות ונבזה , לחיות פה עלי ארץ בחברת הגוף זמן מה , ואח " כ תעלה בתהו ותאבד ? ( אשר ע " כ הודו גם חכמי העמים מימי קדם באמונה , [ וכן יסופר לנו מכורש מלך פרס , שקרא אל בניו לפני מותו ויאמר אליהם , " בני אל תחשבו כי לא אהיה עוד אחרי מותי , כי ראו נא והתבוננו , הן גם עתה בעודני חי , אינכם רואים תמונת רוחי , ורק מפעולותי אשר אפעול על ידו , תדעו כי הוא שוכן בקרבי , ומדוע לא תאמינו , כי גם אחרי מותי יחיה רוחי זה ויפעל עוד , אף אם לא תראוהו אז , והחכם היוני סאקראטעס , אשר זקני עירו אטהען שפטו עליו משפט מות , יען כי לא עבד לאלילים , והורה גם לתלמידיו , כי הבל המה מעשי תעתועים היה שקט ושאנן ביום שתותו את כוס התרעלה , וכאשר שאלוהו תלמידיו על זה , אמר להם : כי בעבור היות לבו סמוך ובטוח , שגם אחרי מותו יהיה תחת ממשלת הטוב לכל , ואולי יתאחד שם גם עם נפשות הישרים שכבר מתו , אשר חברתם נעימה מכל אהבת רעים עלי תבל ארצה , ע " כ סר ממנו מר המות , כי אם ישמח לקראתו גם החכם הרומיי זענעקא כתב לאחד מאוהביו , " רעי ! אל תירא ואל תחת מיום מותך , כי אם אחרון הוא לחיי הבלך עלי ארץ , ראשון הוא לחיי רוחך בעולם הנצחי , ויום מות גויתך הוא יום הולדת נפשך ,"]) וע " ז רומז גם החכם בקהלת , כי אחר שחפש בכל עוז ובקש למצוא יתרון האדם בעל נפש משכלת משאר בע " ח , וראה כי כל יגיעתו לשוא , כי במקרי הגוף והזמן אין יתרון לאדם מן הבהמה , שפט בצדק מזה שיתרונו רק מצד השארת נפשו לנצח , תחת כי רוח הבהמה יורדת למטה לארץ , ותכלה במות גופה , וזה שחתם ספרו במאמרו " סוף דבר וכו' את האלקים ירא וכו' , כי את כל מעשה האלקים יבוא במשפט וכו' , ומלבד הכרעה שכלית זאת , הלוא יראה ויבין כל משכיל ג " כ שאף שלא הוזכרה אמונה וקרה זאת בתורתנו הקדושה בפירוש , היא נרמזת בה בכמה מקומות כמו שהראנו כבר למעלה , ובשאר מקראי קודש הרחיבו הנביאים ואנשי הרוח לבאר אותה יותר , ואף כי המשורר דה " עה שאמר " לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ החיים ", וכן " אתהלך לפני ה' בארצות החיים " ועוד כמה כתובים כאלה , ( עיין בפנים הספר ) וישעיה אמר " עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו ", ואביגיל אמרה " והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים " וכו' , ואליהוא אמר , הן כל אלה יפעל אל , וכו' עם גבר , להשיב נפשו מני שחת לאור " באור החיים " אשר כל זה רומז על החיים האמיתיים בעולם הנצחי , והעונג הזה אשר לא יסוף לעולם , ועין אנוש לא תשורנו בלתי ה' לבדו , כנה הנבוא בשם תשועת עולמים כמ " ש ( ישעיה מ " ה ) " ישראל נושע בה' תשועת עולמים " גם בלעם נביא עם אחר התפלל ואמר " תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו ", ומה מאוד האריכו בענין זה חכמי המשנה התלמוד והמדרש , עפ " י מה שנודע ונמסר להם מפי הקבלה עד מרע " ה אבי כל הנביאים , וכמה אלפים ורבבות בישראל מאסו בכל חמדת העולם וקניני הזמן , למען השג רק האושר הנצחי הזה , והרבה מהם נתנו לא לבד גום למכים , ולחייהם למורטים כ " א גם חרפו נפשם למות ובשמחה ובטוב לב באו באש ובמים , ועל ה' הורגו כל הימים וכצאן טבחה נחשבו רק בעבור שהיתה אמונת השארת הנפש מושרשת ותקועה בלבם כיתד במקום נאמן - וברוב חכמתם ידעו כי הטובות הזמניות שנזכרו בתורה לשכר ההולך בדרך תמים הן מוצגים לפנינו רק כאות גשמי הנראה והניכר לכל , אבל אצלו ובצדו וקרוב לו נצב גם האות הדק הרוחני , אשר לא יראהו מי שיש לו רק עיני בשר , שהוא הטוב האמיתי , והאושר העליון הצפון ליראי ה' אשר אליו לבד יכוין השלם האמיתי , ושני מיני טובות אלה , ר " ל ההצלחה הזמנית והנפשית , הן הרבה פעמים חוברות אשה אל אחותה כמא " הכ , " אם בחוקותי תלכו וכו' ונתתי גשמיכם בעתם " וכו' , מאמרים כוללים רק טובות זמניות וסוף הכל " ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם ", וכו' שהיא הבטחת האושר האמיתי והרוחני , תחת כי בהיות איש אחד או העם כולו עמוס התלאות והרעות הזמניות ראוי להם לדאוג שבעבור רוע מעלליהם קראו אותם כל הרעות האלה , ואם לא ישובו מהר להטיב דרכם , גם האושר הנצחי לא יהיה להם למנה כי גם חסרון האושר המוסרי והעדר הטוב הזמני צמודים המה יחד הרבה פעמים בחיק איש אשר יקשה ערפו לבלתי שמוע בקול ה' כמו שאמר הכ' אחר כל התוכחות הכוללות רק הרעות הזמניית " וגעלה נפשי אתכם וכו' , ולא אריח בריח ניחוחכם ", וע " כ בצדק אחז " ל " אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו " וכו' , כי הם כאבן בוחן , בידו לדעת כי לא ישרו מעשיו בעיני הי " ת , או כי דעותיו נפסדות , ואינו משתדל כראוי בלימוד התורה והשכלתה וזש " א " פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה ", ורק כאשר יודע לו , כי לא חטא באחת מהנה ידע נאמנה כי הוא מאותם המעטים הנאהבים והנעימים לה' מאוד אשר רק למען נסותם ייסרם לפעמים כאיוב ודומיהו , אשר בהם נאמר , " כי את אשר יאהב ה' יוכיח " וזש " א " תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הן " וכו' , ובאופן זה הולך הרב ז " ל ומרחיב דבריו הנעימים ומבאר דברי המשורר תהלים ד' וע " ז רומז גם המדרש שהחל בו הרב ז " ל כי נגד הכת המכחשת לצמיתות בעיקר השכר והעונש האלקי עפ " י דרכי ומעללי בני אדם , ובעבור זה אינם חשים על מעשיהם ודרכיהם כלל , אר " ה בשם ר " ח " חשבתי מתן שכרן של מצות והפסדן של עבירות ואשיבה רגלי אל עדותיך " ונגד הכח השניה האומרת שהתורה יעדה רק השכר הזמני , ולא האושר הרוחני שהוא השכר האמיתי , אמר ר' מנחם " חשבתי מה שכתוב בתורה אם בחוקותי " וכו' ר " ל התבוננתי היטב בדברי הכ' האלה וראיתי כי הבטחת השכר הגופני היא רק האות הנראה המושם לנגד ההמון , אבל החכם האמיתי יראה ויבין כי גם האות הבלתי נראה וניכר כמוהו לכל , והוא האושר הרוחני אתו בחוברת , וע " כ טהרתי מחטאתי " ואשיבה רגלי אל עדותיך " ור " ח בשם ר " י אמר חשבתי ברכות מא " לף עד תי " ו ( ר " ל שהם מתחילות באל " ף , " אם בחוקותי " ומסיימות בתיו " ואולך אתכם קוממיות ") " וחשבתי קללות מן וי " ו עד ה " א " ( ר " ל שהם מתחילות בוי " ו " ואם לא תשמעו " ומסיימות בהא , " ותרץ את שבתותיה בהשמה " [ כי מלת מהם מבארת רק יותר מלת בהשמה , ואינה מוספת קללה עליה , והמאמר " והם ירצו וכו' שבא אח " כ הוא רק נתינת טעם למה שלפניו .],) ולא עוד אלא שהן הפוכות ( ר " ל שבסוף נהפכו הקללות לברכות במאה " כ " ואף גם זאת וכו' וזכרתי להם וכו' ,) וכל זה יורה , כי כמו שמספר האותיות מא " לף עד תי " ו הם רבות , כן מרובות ג " כ הברכות והטובות הבאות הרבה פעמים לאדם המוצא חן בעיני ה' בשפע רב וחוברות יחד , כמו שהוזכרו ג " כ בפרשתנו , מחוברות יחד בלי הפסק ביניהן תחת כי הקללות והרעות הבאות לאדם , הן מעטות כמו שאין אות אחר בין ה " א לוי " ו . ר " ל אף שמיני הרעות רבים מאוד , בכל זאת בחמלת ה' , על בני אדם אינם באים צמודים ומחוברים יחד כ " א זעיר שם זעיר שם , זה יענש בכה וזה יענש בכה , זה בעוני וריש -ו זה בחולי ומדוה . ואם גם יענש איש בב' מיני רעות או יותר באים הם עליו רק זה אחר זה , ולא בבת אחת כאב רחמן המעניש בנו רק למען הטיב דרכו , שיכהו רק מכה אחר מכה , וכמו שיורה על זה גם לשון הפרשה " ואם עד אלה לא תשמעו לי " וכו' " ואם באלה לא תוסרו " וכו' ומחסדי הי " ת יהפכו באחרונה גם רעות האדם הרבה פעמים לטובתו הפרטית , או לכל הפחות , ועל כל פנים לטובת הכלל , כמו שהארכנו כבר בזה בכמה מקומות מביאורנו זה . דבר קדוש ומחוייב אצל המלמד השלם להיישיר מלומדיו אל היותר שלמה שבהצלחות אמנם שלמות המלמד יראה בהמצא בו שני עניינים . האחד אשר ימצא אתו חכמה ויושר סברא לדעת דרך ישכון אור בענין ההנגה . והשני שתמצא לו נאמנות אהבה אצל המלומד כי לא תועיל לאדם חכמת השונא ומי יתן ולא תזיק כי יחכם להרע לו כמו שלא תועיל אהבת הפתי אל הבלתי יודע אחר ששניהם סומים בדבר . משל הראשון אחיתופל עם דוד . והשני אדם ואשתו בעטיו של נחש . ועל שני הענינים אמר החכם שמעו בנים מוסר אב והקשיבו לדעת בינה ( משלי ד' ). כי האב כאשר ימצא אתו רוח חכמה ובינה ימצאו בו שני התנאים . באהבתו לבנו ירצה אליו הטוב והנאות . ובחכמתו יקריבם אליו . ולזה יאושרו אשר נמצאו להם אבות זקנים בחכמה ואוהבים בעלי שכל ומביני מדע . ולפי שנתברר ששתים אלו נמצאו לו יתברך אצלנו כי הוא יתן חכמה ולא יצר ממנו מזמה וכי הוא האוהב הנאמן שומר הברית והחסד לזרע אברהם אוהבו ושאר האבות הקדושים כמו שאמר הכתוב ( דברים ז' ) כי מאהבת יי' אתכם וגומר . והנביא אמר ( ישעי' ס " ג ) בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם ועוד נאמר כי נער ישראל ואוהבהו ( הושע י " א ) אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד ( ירמי' ל " א ) ורבים זולתם לזה אמר הכתוב ( משלי ג' ) מוסר יי' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו כי את אשר יאהב י " י יוכיח וכאב את בן ירצה להורות . על שלימות חכמתו אמר שלא ימאס במוסריו כמואס בדברים הגרועים והחסרים האמורים בלי חכמה ודעת , ועל שלימות האהבה אמר ואל תקוץ בתוכחתו כמו שקץ האדם בדבר שאינו טוב לו או שהוא לרעתו . ועל הענין הראשון אמר כי את אשר יאהב יי' יוכיח ירצה כי מה שיאהב יי' וישר בעיניו הוא אשר יוכיח אותו ומלמדו למלומדיו ואשר הוא כן הוא הטוב בעצמו בלי ספק ובא זה על דרך ואהבת לרעך כמוך ( ויקרא י " ט ) וזה שהוא מיישיר לזולתו במה שהוא נאהב אצל עצמו . ועל הענין הב' אמר וכאב את בן ירצה כלומר שלא ירצה אליך רק מה שירצה האב אל בנו האהוב אליו . והנה לשלמות הלמוד הזה אמר המשורר זה הכתוב שעליו יסדרו החכמים ז " ל המאמרים שזכרנו בתחלה ואמר חשבתי וגומר לפי' הראשון מהפירושים שנזכרו שם אמר כשהייתי מחשב כל צדדי דרכי ומשוטט בכל פנות מחשבותי אנה אלך לדעת חכמה ומוסר או מי יודיעני דרך ישכון אור לאור באור ההצלחה האמיתית ולא מצאתיה בשום היישרה מהאינושיות הסחתי דעתי מהם ואשיבה רגלי אל עדותיך כי ידעתי כי אין מועיל זולתם . והנה הוא מבואר כי טוב הלמוד יושלם בשני עניינים . האחד בכוון אל העליונה שבהצלחות . והשני בהיישיר הדרך המביא אליה וכמו שאמר הנביא אני ה' אלקיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך ( ישעי' מ " ח ) וכן אמר המשורר הורני ה' דרכך ונחני באורח מישור ( תלים כ " ז ) כי הוראת דרכו ורמיזתו הוא הלמוד העליון שבלמודים שעליו אמר משה אדוננו ( שמות ל " ג ) הודיעני נא את דרכך ואדעך וביקש שיורהו ויכונהו אליו וינחהו באורח מישור ליגע עדיו שלא יכשל בדרך ויסתכן ומזה יתעורר הספק הקודם אשר נסתפקו בו רבים קמים עלינו מייעודי פרשה זו ואחריה רעותיה המספרות בייעודים אשר מהטובות הזמניות . וזה כי אחר שהיותר שלימ' שבהצלחות היא הצלחת הנפש והשארותה בעונג מתמיד בעולם הנשמות היה ראוי ומחוייב שיהי' הוא הכוונה התכליתית לכל מצות התיר' והשכר המיועד אליהם והתל שאליו יפנו בעשייתם לא זולת כי בזה ולא בענין אחר תוכר חכמתו יתעל' ואהבתו אותנו בהמציא הטוב ההוא העליון בכלל הנמצאות העליונות הרוחניות ובהכין דרך ישרה בו ילכו הבניה האהוביה ויזכו אל הגדולה שבהצלחות והנה בעדה ראוי לעבוד על השיעור ההוא מהקדושה והפרישות הכתובים בספר הזה ולא בעד הטובות הזמניות שהמה הבל . והנפש אשר תעונה ותצטער בהרחקת תשוקותיה וכל מחמדיה היא לבדה ראוי שתקבל שכרה בלי ספק . והנה הספק הוא מפורסם ושלש כתות נצבות עליו וזה שאנשי העולם יתחלקו לאשר אין להם דת אלהית כלל ואשר יש להם דת אלהית ובעלי הדת יתחלקו לשנים אשר יש להם דתות מדומות אלהיות ולאשר יש להם דת אלהית באמת . והנה הכת הראשונ' הנה היא לא תקשה על זאת התורה למה לא הזכירה הצלחת הנפש בשכר מצותיה כי הם אשר נמשכו אחר הדעות הקודמות לזמן מתן תורה אשר יסדום הפילוסופים אשר מעולם הרואים שאין מבוא לשום מעשה נמוסיי ודתיי להשאיר הנפש לעה " ב . מהם שיאמרו שהדבור בזה שיא ודבר כזב כהבלי התפלות . ומהם שיודו בקצתו אבל יאמרו שהוא מוטבע במושכלות הנפש והידיעית הנמצאות בה מבלי שום התלות מעשה ורצון אלוה מצוה עליו כלל . והכת השנית היא אשר קבלה היות הצלחת הנפש לעולם הבא במעשים דתיים נעשיים ברצון מצוה אבל אמרה שמצות התורה הזאת אינם מסוגלות בזה כמו שאומרים כתות הישמעאלים וראייתם שלא הוזכרו הייעודים הנפשיים בתורת משה כמו שהוזכרו בדתותיהם . אמנם הכת השלישית הנה אנחנו אנשי התורה האלהית שידענו נאמנה שהמצות התוריות האלו נתנם לנו האל הנאמן להנחיל אוהביו יש ולמלא אוצרותיהם מהצלחת שני העולמים אלא שנסתפק לקצתם למה לא תפרסם התור' האלהית ינעודם כמו שזכרנו . והנה אחר שהאמת הברור שזאת התורה האלהית תכוין בהיישרותיה אל זה הענין העליון מההצלחה הנפשית והיא גם היא תדבר ממנו כפי הראוי והנאות על צד היותר טוב שאיפשר הנה הוא ראוי לייחד הדבור בתשובת זה הספק עם כל כת וכת מהם כפי עניינה . *והנה הכת וכו' ר " ל אחרי שכת זאת מאמנת בקדמות , העולם , וכי הכל נמשך מאז ומקדם רק בהכרח ממה שקדם לפניו , כמסובב הנמשך מסבתו , ד " מ החום והאור מהשמש והקור מהשלג והכפור יכחישו גם בכל שכר ועונש , כי יאמרו אם הצלחת אדם ידוע הזמנית , או בהפך רעתו הגופנית והחמרית , מחויבת עפ " י חקי הטבע הקודמים תהי' לו למנה מבלי הבדל אם צדיק או רשע יהי' חכם או סכל , וכן אם מטבע הנפש מחויב שתשאר לנצח . גם נפש החוטאת תשאר , ואם אין השארתה נמשכת מטבעה , גם נפש הצדיק תכלה במותו , כי אין פועל ומעש' אדם יוכל לדעתם לשנות דבר ממה שהוטבע עליו , אחרי שלפי טעותם גם הרצון האלקי לא יוכל לשנות מאומה מחוקי ומנהגי הטבע ההולכים רק על פי דרכם הקדום ונתיבות עולם , אשר לא תמושינה לנצח , וע " כ לא תשאל כת זאת על מה שלא הזכיר' התורה שכר הרוחני אחרי שגם הזכרת שכר הגופני לא תישר בעיניה ויהי להפך אם הזכירה התורה גם שכר הרוחני היתה חולקה ומערערת גם בזה עליה . והנה הכת הראשונה היא מה שלא יקשה עלינו כלל להשיב כנגדה ולהרסה כי הנה היא לא תערער על התורה למה שלא הזכירה הצלחת הנפש לסבות שקדמו אבל תערער עליה אם היתה מיעדת על כך ואין צריך לומר שהיא לא תאמין בהמשך טבע הנמצאות אחר רצון האל ית' כי אחר שהם ממאמיני הקדמות והיות המציאו' כלו נמשך אל החיוב הגמור מבלי שום איפשרות שישתנה בעבור החפץ האלהי דבר גדול וקטן ממה שיחייבהו טבעו אפילו להאריך כנף הנמלה או לקצר רגל החגב כ " ש שיהיה סדר הטבע משתנה בדברים גדולי' מאלה בעבור עושי רצונו או העוברים עליו . ולא עוד אלא שגזרו הנחת הפך זה חסרון בחוקו יתב' מהטענות אשר זכרם החכם באלהיות וקצתם זכרנו אצל העקידה שער כ " א . ולזה החליטו שאין לפניו לא אהבה ולא שנאה ולא רצון ולא מיאוס ולא שום כיוון אל מעשה מהמעשים להרע או להטיב . והכשרים שבהם אומרים שמעלת האדם משאר הנמצאים השפלים היא בשנמצא אתו נפש יתירה בו יוכלו יחידי סגולותיו להפליא חכמה ולהגדיל תושיה להתבונן בסבה הראשונה ובנמצאות כלם עליוני' ותחתונים המתחייבים ממנה בדרך המופתים האמיתיים עד שתשיג נפשו אמיתתם בלי שבוש ומבוכ' ואז תזהיר נפש החכם כזוהר הרקיע ודבק בשכל הפועל המשפיע עליה והמאצילה אלו ההשגות ותשאר לעד בו בהתאחד היודע בידוע . והמעלה הזאת תחייבהו על המדות המעולות ותזרזהו להיות עניו צנוע וביישן ומעולה בכל המדות לא על מנת להפיק בהם רצון מאת השם ולא להשיב מעליו חמתו כי הוא אינו מתבונן באלו העניינים כנזכר אלא לידמות אל השכל הפועל אשר לא יגורהו שום רע להקדיש הסבה הראשונה אשר בראו ע " י ההשתלשלות ככה חשבו כל הפילוסופים המעולים שבהם כמו שנודע מספריהם ומדבריהם ולזה לא חששו לשום דת ונימוס ותורה בעולה זולתי זה . וקצתן מי שהמציאו לעצמן נוסח תהלות קצרות על דרך ההודאה והשבח למי שהוא סבה למציאותם ושלימותם ואם היה ע " ד החיוב . והנה קבוץ כל הדברים האלה ימצאם המבקש בתחלת ספר הכוזר בויכוח אשר בין הכוזר ובין הפילוסוף וגם אני זכרתי קצת זה על נכון בפרשת העגל שער נ " ג . סוף דבר חכמי זאת הכת רואים שכל אלה הענינים ההווים והנפסדים מחוייב מציאותם כפי טבעם הבלתי משתנה אלרצון אלהי כלל *ולו הונח וכו' , ר " ל שדעת פילוסוף זה וסיעתו הוא , שאם יודו שהצלחת האדם ומנת גורלו תוכלנה להיות משתנות לרעה או לטובה , על פי רצון אלקים לפי גמול מעשיו הטובים או הרעים , הי' מהראוי שדת אלקית תיעד ותבטיח רק האושר הרוחני והאמיתי לשומרי מצותיה , ולא לכבוד ולתהל' יהי' זה לה , אם תצוה אותם רק לכונן בכל מפעלותם רק להשגת טובות זמניות , כהון ועושר , שובע , וכבוד , שהם רק טובות מדומות שיינגיטער החולפות ועוברות מהר חיש , אבל באמת אינם מודים כלל בזה שעושר האדם יהי' לו למנה מאת האלקים רק על פי פעלו כמ " ש בדיבור הקדום . ולו הונח שימשכו לפי הרצון האלהי היה להם ללעג שיהיו אלו הטובות המדומות מכוונות משום דת אלהית לפי שהם טובות חלושות ובלתי עצמיות והיו מהראוי שהדת שתקרא אלהי' תניח טובות אמתיות אלהיות כמו שכתב החכם . ואם יש דבר שהוא מתת אלהים לאדם טוב ונאה ומתקבל הוא להיות האושר נתן מאת האלהי' כי הוא הדבר הגדול והנבחר אשר במין האנושי . יאמר שהדת שתתפאר בשהיא נותנת מתנות אלהיות ראוי שתתן זה כטוב הנבחר חלף עבודתה לא זולת . אבל שהוא לא יתאמת אצלו שיהא דבר כזה נתן מאת האלהי' כמו שאמר . והנה תשובתנו אל זאת הכת היא חזקה מאד וזה כי כאשר בא אלהים להוציא אלו הדעות המשובשות מלב בני העולם בהגלות כבוד מלכותו על הר סיני להשמיע ולהודיע כי לא כאשר יראו אוחו בני האדם . אבל שהוא בעל חפץ ורצון בהם ברא את העולם וחדשו מהאין המוחלט כאשר עלה במחשבתו הרחבה והעמוקה ואשר יש דברי' ומעשי' חשקה נפשו בהם ואשר יכעיסוהו ולהורות נתן בלבם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון נשאל אותה ונאמר באי מאלו הייעודים היה ראוי להזהירם ולזרזם אמור מעתה שאין שום טעם אל הייעודי' הרוחניי' בזה אם בבחינת ההמון ואם בבחינת היחידים כי המון העם לא ישתוקקו אליהם ולא יתנועעו אל המעשים כי אם לתקית הטובות המורגשות להם והנכספות מהם . ואם החכמים שבהם כבר יחשבום למחוייבי' לשלמי העיון מבלי שום מעשה מהמעשי' התוריי' כנזכר . ואם יאמרו להם כי בזולת העיון יקנום ביושר המעשים תהיה הבטחה שאין עליה ראיה ולא יאמינו בה . אמנם כאשר יאמר ( שמות ט " ו ) אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והאזנת למצותיו וגו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך וגו' . ( שם כ " ג ) ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך לא תהיה משכלה ועקרה וגו' . אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וגו' וכל כיוצא בזה . הנה באמת הכתו' ההמוניו' שמוע ישמעו ויחרדו להשתדל בהשגתן וכתות החכמים אשר חשבו כל זה לנמנע לסבה שקדמה כשיראו בעיניה' את מעש' ה' כי נורא הוא ולא יוכלו להכחיש קל מהרה יפלו ממועצותיה' ומדעתם הכוזב אשר בו חייבו קדמו' העול' וכל הדברים הנמשכים אליו ועל כרחם יודו בתחלת דבר ה' בתורתו הקדושה אשר כתוב בראשית ברא אלהים את השמים וגו' . ואת כל אשר חפץ יעשה בהם אין מי שיאמר לו מה תעשה . ולזה גלגל האל ית' וסבב מעשה כל האותות והמופתים אשר נעשו על המצרים במצרים ועל הים עד אשר נודעה יד ה' הגדולה אשר היא רוממה לעזור ולהועיל את עבדיו ולזעום את אויביו . וראה בעיניך כמה היא נפלאה בעיני נעמן שר צבא מלך ארם כאשר נאסף מצרעתו ע " י החפץ האלהי לשעתו ע " י נביאו עד אשר הושפל זדונו וגאונו ואמר ( מ " ב ה' ) עתה ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל ודאי לא יתאמת לו זה בשיאמר לו בשם ה' שיהיה אצלו אחר המות יושב על כסא רם ונשא וכל צבא השמי' מתעלסי' לפניו כמו שהורגלו לומר מניחי הדתות המתדמות אלהיות . ולזה היתה החכמה האלהית לשום ייעודי התורה באלו העניינים המפורסמים לעיני הכל כדי שיתאמת היות הנהגת העולם אצל שומרי התורה ומצותיה הן לטוב הן לרע אחר המעשה הטוב והרע מאנשיה *ושאין לטבע וכו' להבין דבריו אלה והבאים אחריהם היטב , עיין ביאורי בראשית כ' ע " ב ודף צ " ב ודף ק " ט . ושאין לטבע שום קיום רק לצורך הבחירה האינושית וחפשיותה כמו שאמרו חז " ל ( אבות פ " ה ) בעשרה מאמרות נברא העולם ומה ת " ל והלא במאמר אחד יכול וכו' . אלא כדי להפרע מן הרשעים וכו' . וכדי ליתן שכר טוב לצדיקים וכו' . כמו שכתבנו בתחלת השער השלישי . אמנם שעקר הנהגתו היא על פי אלו המצות התוריות כאלו בהם נחקק העולם כמו שאמר אם בחקותו תלכו חוקים שחקקתי בהם שמים וארץ וכו' ( ויקרא רבות פ' ל " ה ) וכמו שאמרו ( אבות שם ) שבעה מיני פורעניות באין לעולם על שבעה גופי עבירות כמו שכתבנו זה היטב בפרק ניגון העולם אשר בשער י " ב ושם נתבארה ג " כ המשנה הזאת לפי הכוונה עם הסמוכות לה . וגם עתה ראה כי הסמוכות להן כה מבטם אמרו ( שם ) עשר נסיונות נתנסה אברהם אבינו עשרה נסים נעשו לאבותינו כו' עשר נסיונות וכו' עשרה דברים נבראו ע " ש וכו' להורות שאף שנברא העולם בעשרה מאמרות והם עמודי הטבע ואדניו עם כל זה הוא נמסר ביד בוראו לשנותו ולעשות כרצונו לפי הטוב והנאות לעושי רצונו וכמו שאמרו ( ב " ר פ' ה' ) תנאי התנה הקב " ה על הים וכו' . כאשר נתבאר הטב בשער ט " ו . אמנם ההבדל אשר בין זה המאמר ומאמר עשרה דברים נבראו ערב שבת וכו' כתבנו אצל אילו של יצחק שער כ " א . והנה באמת היתה בזה מעלת התורה גדולתה והתפארותה על כל החכמות עצום ונפלא אצל אלו הענינים מה שלא יעלם משום בעל דעת כפי חוזק האמת המגיע בייעודיה שכבר נתבאר אל החוקר בתחלת ספר הנפש שמעלת כל מלאכה על כל זולתה תהיה לפי חוזק הידיעה המגיע בה . ואף גם זאת כי אין שום ספק שהנחת הצלחת הנפש לעולם הבא לא תהיה ראיה ולא מופת על יכולתו יתברך באלו הענינים הטבעיים כמו שהנחת הדברים הנפלאי' האלה משדוד המערכות ע " י המעשי' הרצויים אליו או הנמאסים המה ראיה עצומה אל ההצלחה הנפשיית כי מי הוא זה ואי זה הוא אשר יראה את הנביא או את החסיד קורא לאלוה ויענהו ובעוד בחיי החומר חייתו ובעפר יסודו זה יקרע הים וזה יעמיד השמש והירח ( יהושע י' ) *וזה יחיה המת וכו' ר " ל כי אלי' החיה בן הצרפית ( מ " א י " ז ) ואלישע בן השונמית ( מ " ב ד' ) גם הוא אסף צרעת נעמן ( שם ה' ) ורפא המים ( שם ב' ) ולמען הציל חנניה מישאל ועזריה קורר האש ולא נכבו בגחלתו ( דניאל ג' ) ולמען החיות את דניאל סוגר פי האריות ( שם ו ). וזה יחיה המת ( מ " א י " ז ) וזה יאסוף המצורע ( מ " ב ה' ) או ירפא המים ( שם ב' ) או יקרר האש העצומה ( דניאל ג' ) או יסגיר פי האריות ( שם ו' ) ורבים כמו אלה מהענינים המבהילים כל חכמי הטבע וחרטומיהם אשר לא יוכרחו להודות כי לא במעלת גופו של הנביא ההוא או החסיד ההוא על שאר גופי האנשים ולא בעוצם כחו על כחותם הוא עושה המעשים ההמה כי אם בזכות נפשו וקדושתה וטהרתה על זולתו אשר נתעצמה להיות עצם רוחני נבדל וקדוש וקרוב לאלהיו אשר בזה תוכל לחדש אותות ומופתים *בהיולי העולם ר " ל בחומר העולם , בהיולי העולם כאחד מצבא המרום וכיד האל הטובה עליה . והנה אם בהיותה קשורה אצל הגוף כך ק " ו בהפרדה מעמו כמו שהודו בו חכמי זאת הכת והאמינוהו מבלי שום ראיה . הנה שהחכמ' האלהית היתה נפלאה מאד במה ששם ייעודי התורה באלה העניינים הזמניים המורגשים אשר השלים בזה ג' ענינים גדולים האחד הוראת יכולתו המוחלט על הנמצאות כלם והשני פיוס והשלמת רצון הכתות ההמוניות הנכספות אליהן . והשלישי בשהם הוראה שלמה על אמתת הצלחת הנפשות ודי בזה הדבור אל זאת הכת הראשונה אשר לא יקשה עלינו תשובתה כלל :