Aggadat Bereshit

Sefaria · Midrash > Aggadah · 222 sections

77.2
[ב] ד"א ויהי בעלות המנחה. אמר דוד ואני תפלתי לך ה' עת רצון (תהלים סט יד). לכל דבר נתן הקב"ה זמן ועת, חוץ מן תפלה, אימתי שיתפלל נענה, שנאמר כי לכל חפץ יש עת ומשפט (קהלת ח ו), למה שאלו היה אדם יודע אימתי הוא מתפלל ונענה, הי' מניח כל הימים ולא היה מתפלל אלא באותו יום, אמר הקב"ה לפיכך איני מודיע לך אימתי את נענה, כדי שתהא מתפלל בכל שעה, שנאמר בטחו בו בכל עת וגו' (תהלים סב ט), שאפילו אבות העולם את מוצא שפעמים נענו ופעמים לא נענו, משה גדול העולם התפלל ונענה, שנאמר ויעש ה' כדבר משה (שמות ח ט), וכן בכל מקום סלחתי כדבריך (במדבר יד כ), ובא לו שעה ולא נענה, שנאמר ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי וגו' (דברים ג כו), דוד בכל שעה נענה, שנאמר דרשתי את ה' וענני (תהלים לד ה), וכן ויענהו באש מן השמים (דה"א כא כו), ובאה שעה ולא נענה, אימתי כשצם שיחיה הנער, שנאמר ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה (ש"ב יב טז), ובסוף מת הילד, למה שעה היא לכל, שנאמר בעת רצון עניתיך (ישעי' מט ח), אמר לו דוד רבון כל העולמים כל שעה שאני מתפלל עשה אותה כעת רצון שתהא עונה, שנאמר ואני תפילתי לך ה' עת רצון (תהלים סט יד), אימתי עת רצון, זו תפלת מנחה, לכך נאמר ויהי בעלות המנחה.
77.3
[ג] ד"א ויהי בעלות המנחה. אימתי בנה את המזבח, ואימתי תיקן את העצים ואת האבנים, ואת המים אשר בתעלה, ואימתי שחט השור, ואימתי התפלל, ויהי בעלות המנחה, אלא מלמד שהעמיד אליהו את השמש באותו היום, ואמר לו תדע כל זאת בשביל אדניך, בימי יהושע כשעמד בשביל ישראל שינצחו את שונאיהן עמדת, שנאמר וידום השמש וגו' (יהושע י יג), ועכשיו עמוד לא בשביל יהושע, ולא בשביל ישראל, אלא בשביל קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא כיון שאמר לו כך, מיד עמד, שנאמר כי כהר פרצים יקום ה' (ישעי' כח כא), כשהיו בהר הכרמל כמו שעשה שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון (יהושע י יב), כעמק בגבעון ירגז (ישעי' שם), למה, בשביל לעשות מעשיהו זר מעשיהו ולעבוד עבודתו (ישעי' שם), לכך נאמר ויהי בעלות המנחה.
77.4
[ד] ד"א ויהי בעלות המנחה. ולמה לא אמר אלהי אברהם אלהי יצחק אלהי יעקב, אלא אמר אלהי אברהם יצחק וישראל, אלא אמר אליהו עכשיו אני יודע שנשתקעו ישראל אחר הבעל, ואין יודעין עוד מהו האלהים, ואם אתפלל ואומר אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, עכשיו הן אומרים שלשה אלוהות הן, שהרי אף אליה כך ביקש, לפיכך לא הזכיר אלא אחד בלבד, ה' אלהי אברהם יצחק וישראל, אם אין אתה עושה בזכות האבות, עשה בזכות השבטים, שנאמר שוב למען עבדיך שבטי נחלתך (ישעי' סג יז) וכן הוא אומר ויקח אליהו שתים עשרה אבנים (למספר שבטי בני ישראל) [כמספר שבטי בני יעקב] (מ"א יח לא) ואמר היום יודע (שם שם לו), הנח לי מה שעשית למצרים, דכתיב וידעו מצרים כי אני ה' (שמות יד ד), והנח לי מה שעשית לאבותינו, שנאמר וידעו הגוים אשר ישארו סביבותיכם (יחזקאל לו לו), והנח לי מה שאתה עתיד לעשות, שנאמר והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים (יחזקאל לח כג), אותה שעה כי אתה אלהים בישראל ואני עבדך (מ"א יח ל"ו), אם אין אתה עושה בשביל אברהם ויצחק ויעקב, עשה להודיע כי עבדיך אני כבר אמרתי להם הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא (מלאכי ג כג), אם תעשה עכשיו הן מאמינין מה שאתה עתיד לעשות עמדי, ובדבריך עשיתי (מ"א שם), על שמך עשיתי, כל אלו האוכלוסין עשו בשביל הבעל, ואני לעצמך, בשביל שמך, אלא בבקשה ממך אל תביישני מהר ענני, ענני ה' ענני (מ"א שם לז) ענני באש, ענני במים, ענני בעולם הזה, ענני לעתיד לבא, ענני בנביאי הבעל, ענני בנביאי האשרה, ואם תעשה כך, שירה אנו אומרים לפניך, וכן דוד אומר אודך כי עניתני ותהי לי לישועה (תהלים קיח כא).
78.1
פרק (ע"ז) [ע"ח] כתובים. [א] למנצח בנגינות מזמור לאסף שיר נודע ביהודה וגו' (תהלים עו א וב). זש"ה נודע ה' משפט עשה בפועל כפיו נוקש רשע וגו' (שם ט יז), אין הקב"ה נתודע בעולמו אלא על ידי שהביא יסורין על הבריות, שנאמר נודע ה' משפט עשה, ואע"פ שהוא מביא את היסורין, מוזג את עולמו משפט עם רחמים, שנאמר נודע ה' (שם) ה' ה' אל רחום וחנון (שמות לד ו), וכן הוא אומר כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל (ישעי' כו ט), ואף הדורות הראשונים מפני שלא הי' יסורין נוגעין בהם, מרדו בהקב"ה, וכן את מוצא בדור המבול בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם (איוב כא ט). ומה אמרו ויאמרו לאל סור ממנו וגומר. מה שדי כי וגו' (שם שם יד וטו), לפיכך כילה אותן, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כא א). (צ"ע וצ"ל שחסר כאן) כיון שעשה משפט נתודע, נודע ה' משפט עשה, אבל ישראל מתקדש שמו עליהן, שנאמר [נודע ביהודה אלהים] בישראל גדול שמו (תהלים עו ב).
79.1
פרק (ע"ח) [ע"ט] תורה. [א] ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף (בראשית מו כח). זש"ה עיר קטנה (קהלת ט יד), זו גן עדן. ואנשים בה מעט (שם שם), זה אדם וחוה. ובא אליה מלך גדול (שם שם), זה נחש. ובנה עליה מצודים גדולים (שם שם), כי יודע אלהים וגו' (בראשית ג ה). ומצא בה איש מסכן וחכם (קהלת שם), זה אדם, שנאמר ויקרא האדם שמות וגו' (בראשית ב כ), ואילו היה בגן עדן כשהטעה נחש את חוה לא היו אוכלין מן האילן. ומלט הוא (קהלת שם), האשה אשר נתת עמדי וגו' ואוכל (בראשית ג יב), שאילו לא הודה שאכל, היה הקב"ה מחריב גן עדן בשבילם, אלא על ידי שהודה נתגרש מגן עדן, שנאמר ומלט וגומר (קהלת שם). ואדם לא זכר (קהלת שם), אמר הקב"ה אדם לא זכר, אלא אני נזכר, שנאמר ויקרא ה' אלהים אל האדם וגו' (בראשית ג ח).
79.2
[ב] ד"א עיר קטנה. זה דור המבול ואנשים בה מעט, המה הגבורים וגו' (שם ו ד), ובא אליה מלך גדול, זה מלכו של עולם. ובנה עליה מצודים גדולים, אמחה את האדם וגו' (שם שם ז). ומצא בה איש מסכן וחכם, זה נח. ומלט הוא, מכל הבהמה הטהורה וגומר, גם מעוף השמים וגו' (בראשית ז ב וג), ואדם לא זכר אמר הב"ה אדם לא זכר אני נזכר לו ויזכור אלהים את נח. (שם ח א).
79.3
[ג] ד"א עיר קטנה זה דור המדבר, ואנשים בה מעט, אלו ישראל, דכתיב כי אתם המעט (דברים ז ז), ובא אליה מלך גדול, זה מלכו של עולם, ובנה עליה מצודים גדולים, הרף ממנה ואשמידם (דברים ט יד). ומצא בה איש מסכן וחכם, זה משה, דכתיב עיר גבורים עלה חכם (משלי כא כב). ומלט הוא, לולי משה בחירו וגומר (תהלים קו כג). ואדם לא זכר, אמר הקב"ה ואדם לא זכר, אלא אני נזכר, שנאמר ויזכור ימי עולם משה עמו (ישעי' סג יא).
79.4
[ד] ד"א עיר קטנה. זה בית יוסף, ואנשים בה מעט, אלו השבטים, שנאמר ואני מתי מספר (בראשית לד), ובא אליה מלך גדול, זה יוסף, שנאמר שמני אלהים לאדון (שם מה ט). ובנה עליה מצודים גדולים, ויאמר אליהם מרגלים אתם. ומצא בה איש מסכן וחכם, זה יהודה, ומלט הוא, אנכי אערבנו (שם מג ט), ואדם לא זכר, אמרו לא דיין שלא זכרו אותו, אלא עשה אותו שליח עליהן, שנאמר ואת יהודה שלח.
79.5
[ה] ד"א ואת יהודה. זש"ה זאב וטלה ירעו כאחד וגו' (ישעי' סה כה), בעולם הזה הזאב רודף אחר הטלה, ארי אחר השור, לעתיד לבוא הכל מתרפאין, ונחש אינו מתרפא, אלא ונחש עפר לחמו (שם שם), ולמה מפני שהחזיר את הכל לעפר, שנאמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג יט), לפיכך אין לו רפואה לעולם, אלא ועפר תאכל (שם שם יד), ואף לעתיד לבוא ונחש עפר לחמו, וכשם שהנחש אין לו רפואה לעולם, כך האומר לשון הרע על חבירו אין לו רפואה לעתיד לבוא, שנאמר אם ישוך הנחש וגו' (קהלת י יא), כך אין יתרון לבעל הלשון (שם שם), וכן דוד אומר מלשני בסתר וגו' (תהלים קא ה). (בזוהר פ' שלח עש"ה אמר ר"ש על כלא מחיל הקב"ה בר מן לישנא בישא).
79.6
[ו] ד"א זאב וטלה [ירעו כאחד], משעה שנמכר יוסף לא יצא בנימין שנמשל כזאב עם השבטים שנמשלו כטלה, שנאמר שה פזורה ישראל (ירמי' נ יז), שנאמר לא ירד בני עמכם וגומר (בראשית מב לח), וכיון שנתודע יוסף ירד עמהם, שנאמר וישא עיניו וירא את בנימין וגו' (שם מג כט), וארי' כבקר יאכל תבן (ישעי' שם), בכור שור הדר לו (דברים לג יז), ונשתלח אריה אצל הבקר, שנאמר ואת יהודה שלח וגומר, ואריה כבקר יאכל תבן (ישעי' יא ז), למה שאין עוד קנאה ביניהם, שנאמר וסרה קנאת אפרים (ישעי' יא יג), אף לעתיד לבוא כשיעמוד משוח המלחמה מן יוסף, ומשיח בן דוד מן יהודה, אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים (שם שם).
80.1
פרק (ע"ט) [פ] נביאים. [א] ויהי בעלות המנחה (מ"א יח לו). זש"ה כחוט השני וגומר, כמגדל וגו' (שה"ש ד ג וד), כחוט השני שפתותיך, הייתם אומרים נעשה ונשמע, כחוט של פרוכת, שהיה מבדיל בין קודש לחול, כך הבדלתי אתכם מכל האומות, למה נמשלו ישראל בפרוכת, א"ר ברכיה שלא היה בכל כלי בית המקדש משובח מן הפרוכת, (וכך שנינו בפרק אחרון משקלים) ארבעים אמה היה ארכה, ועשרים רחבה, ארוגה על שבעים ושניים נימים, והחוט כפול לעשרים וארבעה, והכל מתאוין לראותה, והרואה אותה לא היה שבע הימנה, שלא היה צורה בעולם משובחת כמותה, ולא היתה צורה בעולם שלא הי' עליה, שנאמר מעשה חושב (שמות כו א), עשה אותם כרובי' סדרין סדרין של צורות, כך הייתם לפני, כחוט השני שפתותיך. ומדברך נאוה (שה"ש שם), כשאמרתם למשה אם יוספים אנחנו וגו' (דברים ה כב). לפיכך אמרתי למשה הטיבו כל אשר דברו (שם שם כה), ומה שכר קבלו, מיד זכו שיעמדו מהם נביאים, שנאמר נביא אקים להם (שם יח יח), ומדברך נאוה, כשאתם מדברים בדברי תורה. ד"א ומדברך נאוה המדבר שבכם נאה לפני, על אחת כמה וכמה מיושב שבכם, ואיזה הוא המדבר, אלו עם הארץ שאינן יודעין לא לקרות ולא לשנות ולא לדרוש, כמדבר שאינו מגדל פירות, והן נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ומברכין ברוך יוצר המאורות ומחיה מתים, שהוא ברא ומחיה מתים, והן עונים אחריו אמן, ואומרים מאמינין אנו שהוא מחיה מתים, והוא שברא את העולם, אפילו אין בידן אלא שכר אמן זה דים, לכך ישעיה נותן שבח לפני הקב"ה ה' אלהי אתה ארוממך (ישעי' כה א), אלו אין בידינו אלא הודייה, שאנו מודים לך דיינו, כי עשית פלא (שם שם), פלאים מעשי ידיך גדלת (צ"ע), ואת מדקדק עמם, כל כך למה, כדי לתן להן שכר, הייתי אומר שיטלו שכר על התרומה, ועל המעשרות, ועל חלה, ועל מילה ותפילין, ושבת ומועדות, ועל המזוזה ועל הציצית, אבל על האמן הזה שהן אומרים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות את נותן שכר, עשית (פלאים) [פלא] עצות מרחוק אמונה אומן (שם שם), לכך נאה לשבח לרומם, שאין את מאבד שכר מצוה בין קטנה ובין גדולה. ד"א ומדברך נאוה. ואין מדברך אלא מנהג, בנוהג נאה ברכותיהם, כיצד, מברכין על המאורות, וקורין קרית שמע ומתפללין, וקורין בתורה, קורא כהן בראש, לוי שני, ישראל שלישי, ומפטירין בנביא, ועומדין ומתפללין, ועוברין לפני התיבה, כהנים פורשים כפיהם, ומברכין את ישראל, הרי מנהג נאה, כחוט השני, זה אפוד, ומדברך זה החושן, שהיו אבנים טובות קבועות בו סדרין סדרין, ושמות שבטים כתובות עליהן. א"ר אחא ולמה נקרא שמותן של שבטים על האבנים, אלא מפני שכולן נקראו כהנים בסיני, שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (שמות יט ו), אמר הקב"ה אפשר שיהי' כולן מקריבין על גבי המזבח, אלא יהיו כולם כתובים שמותם על לבו של כהן גדול, כשיהא כהן גדול נכנס להקריב לפני [ולפנים] כל אחד ואחד מהן כאילו כהן גדול לפני לבוש בגדי כהונה, כפלח הרימון, זה הציץ, מבעד לצמתך, זה הנזר, שהוא קשור מאחריו. ד"א כפלח הרימון רקתך. הרקים שבישראל מלאים מצות כרמון. מבעד לצמתך, שהן מצטמתין (פי' מתקבצין), ועומדין צפופין בבתי כנסיות ושותין דברי תורה בצמא. כמגדל דוד צוארך, זה בית המקדש, שנמשל כצואר, ולמה, כשם שצואר יותר חביב מכל הגוף, שאם ינטל אחד מאיבריו של אדם יש לו חיים, נטל הצואר אין לו חיים, כך אין לישראל חיים משחרב בית המקדש. ד"א כמגדל דוד [צוארך] כשם שצוארו של אדם גבוה מכל איבריו, כך בית המקדש גבוה מכל העולם, שנאמר ויניחני (על) [אל] הר גבוה מאוד (יחזקאל מ ב), וכתיב על הר גבוה עלי לך (ישעי' מ ט). ד"א כמגדל דוד צוארך. זה אברהם, כשם שכל איבריו של גוף תלוין בצואר, כך כל ישראל תלוין באברהם, שנאמר מגן אברהם, אלף המגן תלוי עליו (שה"ש שם), עושה חסד לאלפים (שמות כ ו), דבר צוה לאלף דור (תהלים קה ח), בזכות אברהם נתלה עליו עד אלף דור, בזכות ג' האבות על אחת כמה וכמה. כל שלטי הגיבורים (שה"ש שם), יכול בגיבורים ממש הכתוב מדבר, לאו אינו מדבר אלא בצדיקים, שנאמר גיבורי כח עושי דברו (תהלים קג כ).
80.2
[ב] ד"א כחוט השני [שפתותיך]. זה אליה בשעה שאמר לישראל עד מתי אתם פוסחים וגומר (מ"א יח כא). ומדברך נאוה, בשעה שאמר והיה האלהים אשר יענה באש הוא האלהים וגומר (שם שם כד), מיד ויען כל העם ויאמרו טוב הדבר (שם שם). ומדברך נאוה, שעשית לישראל לומר ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים (שם שם לט), כפלח הרימון רקתך. זה דורו שהיו רקים מן המצות, ואע"פ כן נעשו חביבין כרימון, בזכות מה על ידי שנצטמתו (פי' שנתקבצו) בהר הכרמל, שנאמר ועתה שלח קבוץ אלי את כל ישראל אל הר הכרמל (שם שם יט). כמגדל דוד צוארך, זה מזבח שבנה, שנאמר וירפא את מזבח ה' ההרוס (שם שם ל), שהיה אותו המזבח רפואה לישראל. אלף המגן, זכותן של שבטים, שנאמר ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב (שם שם לא). כל שלטי הגבורים, זכות האבות שהזכיר, ולא הוא לעצמו, אלא כל שלטי הגבורים אינן תלוים אלא במגדל זה, ואיזה המגדל הזה, זה אברהם, שכל תפילתן תלויה בו, משה אמר זכור לאברהם (שמות לב יג), דוד אמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם (דה"א כט יח), וכן אמר אליהו ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל (מ"א יח לו), לפיכך אלף המגן תלוי עליו.
81.1
פרק (פ) [פ"א] כתובים. [א] למנצח בנגינות מזמור לאסף שיר נודע ביהודה אלהים (תהלים עו א ב). זש"ה אשא דעי למרחוק (איוב לו ג), אמר הקב"ה אשא את אברהם למרחוק, קורא ממזרח עיט [מארץ מרחק איש עצתי] (ישעי' מו יא), מי שמודיע אותי בעולמי, ולפועלי אתן צדק (איוב שם), למי שנעשה פועלי, כשם שהפועל יגע במלאכתו, כך אברהם פועל בנסיונות שנסהו הב"ה, אימתי והאמין בה' (בראשית טו ו).
81.2
[ב] ד"א אשא דעי למרחוק. זה יעקב, כשירד למצרים הודיע כוחו של הקב"ה, שנאמר ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו (בראשית מח ט"ו). אמר להן יהי רצון שתלכו כשם שהלכו אברהם ויצחק בדרכי המקום. הקבצו ושמעו (שם מט ב), ולמה קרא אותן, אלא אמר, אברהם זקני שני בנים היו לו יצחק וישמעאל, ישמעאל רשע, יצחק צדיק, וכן יצחק שני בנים היו לו עשו ואני, עשו שנא דרכי המקום, ואני אהבתי דרכיו, ואני נתן לי י"ב בנים, תאמר חציין צדיקים וחציין רשעים, אמרו לו יודעין אנו מה בלבך, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו ד), כיון ששמע יעקב, מיד השתחוה, שנאמר וישתחו ישראל (בראשית מז לא), התחיל אומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. א"ר חנינא למה השתחוה, אלא השתחוה שלא יצא ממיטתו פסולת, אותה שעה נתקיים נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו.
82.1
פרק (פ"א) [פ"ב] תורה. [א] ויקרא יעקב אל בניו (בראשית מט א). זש"ה כי לא שאול תודך (ישעי' לח יח), לא היה לך לומר ויקרא עשו אל בניו, שהוא היה גדול, ולמה לא עשה הוא דייתקי (פי' צוואה) אלא יעקב, ויקרא יעקב, אלא בנוהג שבעולם אין לוד"ר (פי' רוצח) עושה דיית"יקי, למה שאינו יודע אימתי הוא נהרג, ומי עושה דייתקי בני אבות, מי שהוא מת על מיטתו, כך חס לעשו לעשות דייתיקי, למה שהוא לוד"ר, שנאמר הלעיטני נא מן האדם האדם הזה כי עיף אנכי (בראשית כה ל). ואין עיף אלא הורג, שנאמר אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים (ירמי' ד לא). לפיכך אינו קורא לבניו, שנאמר לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו (תהלים פב ה), לכך כי לא שאול תודך וגומר חי חי וגומר, אב לבנים יודיע וגו' (ישעי' שם לח יח ויט), הוי ויקרא יעקב.
82.2
[ב] ד"א ויקרא יעקב. זש"ה כבוד אלהים הסתר דבר (משלי כה ב), את מוצא שהראה לו הקב"ה ליעקב אבינו מה שלא הראה לאברהם וליצחק, לא הראה לאברהם אלא מה שלפניו, שנאמר כי את כל הארץ אשר אתה רואה וגומר (בראשית יג טו). ליצחק גור בארץ הזאת (שם כו ג). ליעקב הראה לו מה שבפניו ומה שלא בפניו, שנאמר והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה (שם כח יד), הרי הראה לו ארבע רוחות העולם, כיון שבא לפטור מן העולם בא להודיע הכל לבניו, אמר לו הקב"ה ומה יעקב כבוד אלהים הסתר דבר, כך את מודיע לבניך מסטי"רין (פי' סודות) שלי, אין המידות אלו שלך, וכן שלמה אמר הולך רכיל מגלה סוד (משלי יא יג), אין זו שלך, בלעם הרשע הוא אומר אראנו ולא עתה [דרך ככב מיעקב וקם שבט מישראל וגומר והיה אדום ירשה וגומר] (במדבר כד יז ויח), זה הולך רכיל, אבל את נאמן רוח מכסה דבר (משלי שם).
82.3
[ג] ד"א ויקרא יעקב. זש"ה אחזת שמורות עיני (תהלים עז ה), זה יעקב שהראה לו הקב"ה כל מה שעתיד לעשות, האיך הנביאים עומדים, האיך בית המקדש נבנה וחרב, והאיך גוג ומגוג עתידין לעלות על ה' ועל משיחו, והאיך יוצא הקב"ה ונלחם עמהם, בא להראות לבניו את הכל, שנאמר האספו וגומר באחרית הימים (בראשית מט א), אימתי גוג ומגוג עולה, שנאמר באחרית הימים תהי' והביאותיך (אל) [על] ארצי (יחזקאל לח טז), אימתי בונה הקב"ה את ביתו, דכתיב והיה באחרית הימים נכון וגומר (ישעי' ב ב), עד אימתי המלכיות עומדות, שנאמר ואומרה אדוני מה אחרית (האלה) [אלה], כיון שבא להודיע הכל לבניו, נגלה עליו הקב"ה, ונטמטם לבו, שנאמר אחזת שמורות עיני נפעמתי ולא אדבר (תהלים שם). משל למלך שעשה לאוהבו קטולי"קוס (פי' נאמן) שלו, האמינו על האוצרות של מלך, כיון שבא למות קרא לבניו שיאמר להן היכן האוצרות של מלך, וידע המלך ונגלה עליו, כיון שראה את המלך נתבהל, ולא אמר מה שהיה מבקש לומר, אלא אמר הוי מכבדין את המלך, כשם שכבדתיו אני, כך יעקב בקש להראות לבניו מה שעתיד להיות, מיד נתראה לו הקב"ה לא מצא מה לומר, אלא אמר להן התיראו מן הקב"ה ושמעו לו, שנאמר ושמעו אל ישראל אביכם (בראשית מט ב), לכן נאמר אחזת שמורות עיני וגומר.
82.4
[ד] ד"א ויקרא יעקב. זש"ה לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם (תהלים לד יב). בשעה שהצדיקים נפטרין מן העולם. אינן מצוין לבניהם לא על ידי ממון, ולא על ידי נכסים, אלא בשביל יראתו של הקב"ה, וכן מוצא בדוד מה כתיב ויקרבו ימי דוד וגומר ושמרת וגו' (מ"א ב א וג), אף יעקב צוה לבניו בשביל יראתו של הב"ה, שנאמר יראת ה' אלמדכם.
83.1
פרק (פ"ב) [פ"ג] נביאים. [א] אסוף אאסוף יעקב כלך [קבץ אקבץ שארית ישראל] (מיכה ב יב). זש"ה התקבצו ושמעו וגומר (בראשית מט ב). אעפ"י שאינו ידוע אימתי יום הדין, אלא הרי אני אומר לכם כשתאספו ותקבצו, אותה שעה אתם נגאלין, שנאמר אסוף אאסוף יעקב כלך, מיד ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם (מיכה שם יג). ראובן בכורי אתה (בראשית מט ג). שלא ראיתי קרי מימי אלא בך. כחי וראשית אוני (שם שם), שמיום שנולדת הייתי אומר שמא עולה ראובן לגג וימת, שמא ירד למטה ויפול, את הייתי ראשית אוני. יתר שאת ויתר עז (שם שם), ומפני שעשית אותו מעשה נטלו ממך שלשה כתרים, ונתנו לאחיך, בכורה ליוסף, כהונה ללוי, מלוכה ליהודה, אלולי כך, בכורי אתה, זה בכורה. יתר שאת, זה כהונה, שנאמר ונשא אהרן את עון הקדשים (שמות כח לח), יתר שאת, ראוי הייתי להיות מטהר אותן שהיה להן שאת, דכתיב לשאת ולספחת (ויקרא יד נו), ויתר עז זה מלכות, שנאמר ויתן עוז למלכו (ש"א ב י). פחז כמים (בראשית מט ד), שנו רבותינו שלשה משקין אסורים משום גילוי, המים והיין והחלב, מצא חלב גלוי וכן המים וכן היין ישפכו, כך את פחז כמים. ד"א פחז פחזת פרצת חרפת זרית, כשם שהכלים שבהן משקין שופכן או מערן והן משיירין, אבל המים אינן משיירין, כך אף אתה, כיון שחטאת אל תותר בך. ד"א פחז כמים. כשם שהמים מטהרים לכל, כך תטהר מעונותיך, כשיבוא אותו שניצול מן המים, הוא נותן לך דימוס, ומי הוא זה משה, דכתיב ותקרא שמו משה [ותאמר כי מן המים משיתהו] (שמות ב י), ואימתי הוא נותן לך דימוס, אז חללת יצועי עלה (בראשית שם), כשיבוא לעלות אל הר העברים, ומה כתיב שם יחי ראובן ואל ימות וגומר (דברים לג ו). שמעון ולוי אחים (בראשית שם ה) וכי כולם לא הי' אחים, אלא שניהם נעשו אחים לעשות דינה של דינה, שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי וגומר (בראשית לד כה). כלי חמס מכרותיהם (בראשית מט ה). לשון יונית הוא חרבותיהם, אמר יעקב אם יושבין שני שבטים הללו כאחת מחריבין את כל העולם, אלא הריני מפזרן, אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל (שם שם ז). יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך (שם שם ח), שהוא הרג לעשו. וכן משה אמר ידיו רב לו וגומר (דברים לג ז). גור אריה יהודה (שם שם ט), אתה כשמך שהודית, כך אמך אמרה, הפעם אודה את ה' (בראשית כט לה), והודי' במעשה תמר, וכל השבטים יודוך. מטרף בני עלית (שם מט ט), מטרפה של תמר נתעלית, שכבר היתה טרופה היא ושני בניה, שנאמר הוציאוה ותשרף (שם לח כד), אלא שהודית והצלת אותה ושני בניה, אף שלשה בניך חנניה מישאל ועזריה כשיושלכו לכבשן האש הן עולין שלמים. כרע שכב כארי (שם מט ט), זה דוד המעומד ממך, שנאמר אשר לבו כלב האריה (ש"ב יז י). אוסרי לגפן עירו [ולשרקה בני אתונות] (בראשית מט יא). זה משיח שעתיד לעמוד ממך, שנאמר עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות (זכרי' ט ט). ולשורקה וגומר. היכן נאסרין ישראל ומסרקין עונותיהם בתחומו של יהודה בירושלים. לא יסור שבט מיהודה (בראשית מט י), זה מלכות, ומחוקק (שם שם), זה נשיא עד מתי, עד כי יבוא שילה (שם שם), עד כי יבוא נשיא ויחזור המלכות לדוד, שנאמר ועבדי דוד נשיא בתוכם (יחזקאל לד כד). וכן כתיב אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם (הושע ג ה), וכן הוא אומר ותאכל ותשבע ותותר (רות ב יד). ותאכל, זה הנגיד, שנאמר ולנגיד ממנו (דה"א ה ב), ותשבע זו המלכות, ותותר זו נשיאות. זבולון לחוף וגומר (בראשית מט יג). שעושה ספינות, ופורש והולך ובא ומספיק לשבטו של יששכר, שהן עוסקין בתורה, שנאמר יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים. וירא מנוחה כי טוב וגומר (בראשית מט יד וטו). שיגע בתורה, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים [ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם] (דה"א יב לג), מלמד שעמדו מאתים סנהדרין משבטו של יששכר, כל אלו בכחו של זבולן, שיוצא במים ומביא להן, שנאמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך (דברים לג יח). דן ידין עמו (בראשית מט טז). זה מנוח. יהי דן נחש (שם שם יז), זה שמשון, כשם שהנחש יוצא לעצמו (פי' יחידי), כך שמשון יוצא לעצמו והורג. ד"א כשם שהנחש אם ילקה בזנבו או במעיו אינו מת, כיון שהוא לוקה בראשו מת, שנאמר הוא ישופך ראש (בראשית ג טו), כך היה שמשון אסרו אותו בידיו וברגליו ולא נודע כחו, כיון שגזזו ראשו, מיד ויסר כחו מעליו (שופטים טז יט), ואעפ"כ הנושך עקבי סוס [ויפול רוכבו אחור] (בראשית מט יז), שהוא אחז בשני העמודים והפיל את הבית, שנאמר וילפת שמשון וגומר, ויפול הבית על הסרנים וגומר (שם שם כט ול), כיון שראה אותו יעקב התחיל אומר לישועתך קויתי ה' (בראשית מט יח). גד גדוד יגודנו (שם שם יט), זה אליהו שמגדד שרשן של מ"ה. מאשר שמינה לחמו (שם שם כ), שארצו מקדמת בפירות ושמן טוב עושה והוא מקריב שמן זית, שנאמר והוא יתן מעדני מלך (שם שם). נפתלי אילה שלוחה (שם שם כא). שכולם עסוקין בתורה וחביבין לפני הקב"ה כאילות, שנאמר אילת אהבים ויעלת חן (משלי ה יט). בן פורת יוסף, בן פותר יוסף כשראה פרעה את החלום שאמרת לו את הכל שמא שם היית, שנאמר אין נבון וחכם כמוך (שם מא לט). עלי עין (בראשית מט כב), בן שפרה ורבה ואין עין הרע נוגעת בהן, וכך בני יוסף אומרים ליהושע ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה' (יהושע יז יד). אמר להן יהושע וכך אתם אומרים, ואין אתם מתיראין מן העין, אמרו לו כבר התפלל עלינו יעקב אבינו שלא תשלוט בנו עין הרע, שנאמר עלי עין. בנימין זאב יטרף (בראשית מט כז). שבתחומו בית המקדש נבנה, ומקריבין שם, את הכבש אחד וגו' (במדבר כח ד). כיון שברך כל אחד ואחד לפי צרכו, עשה אותן שבטים, שנאמר כל אלה שבטי ישראל וגו' (בראשית מט כח). אמר להן הרי ברכתי אתכם, שנאמר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם וגו' (שם שם), יבוא אדם נאמן ויחתום ברכתי, ומי הוא זה, זה משה, שנאמר וזאת הברכה אשר ברך משה (דברים לג א).
84.1
פרק (פ"ג) [פ"ד] כתובים. [א] שמע אלי יעקב וישראל מקוראי וגו' (ישעי' מח יב). זש"ה אתם ראיתם אשר עשיתי וגומר, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו' (שמות יט ד וה). לא באתם אלי אלא שתשמעו בקולי, הוי שמע אלי יעקב, א"ר אבהו לעתיד לבוא עתידין הכל להיות תמיהין כנגד מי ששמעו להקב"ה, ואומר מה הוא כך פלוני שישב ולא שנה מימיו ולא קרא, והרי הוא יושב עם האבות, ומסיח עמהן, והקב"ה אומר להן מה לכם תמיהין, לא זכו אלו אלא מפני ששמעו לי בחייהן, שנאמר אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין (משלי טו לא), הוי שמע אלי יעקב.
84.2
[ב] ד"א שמע אלי יעקב. זש"ה ולא אותי קראת יעקב (ישעי' מג כב), משל למלך שהיה לו אוהב עני, ועשה לאותו עני משתה, וקרא לבניו, הלך המלך מעצמו, ועמד לו באמצע הבית, ואמר לעני, לכל בניך קראת, ולי לא קראת, איני אוהבך, אמר לו בבקשה ממך, עני אני ולא עשיתי לפי כבודך, והייתי מתבייש לקרות אותך, אמר לו המלך חייך לא תתבייש, חביב לי שלך יותר ממה שמתקנין לי בפלטין שלי, כך בשעת שבא יעקב אבינו ליפטור מן העולם, קרא לבניו, ואמר להן צואתו וברכן, והשרה אותן בכל הארץ, מיד נגלה עליו הקב"ה, ואמר לו יעקב לי [אין] את קורא, ולא אותי קראת יעקב, אמר לפניו רבש"ע מתבייש הייתי לקרותך, שאני עני, אמר לו אין את יודע שאם יקרא אותי עני, לו אני שומע, שנאמר זה עני קרא וה' שמע (תהלים לד ז), היה לך לקרות אותי עם בניך, אמר לו מתבייש הייתי, אמר לו ח"ו לך מבושה, שנאמר לא עתה יבוש יעקב וגומר (ישעי' כט כב), כיון שראו אותו בניו, התחילו משבחין להקב"ה ולענותונותו שאינו מבזה ליראיו, ומה כתיב אחריו כי בראותו ילדיו וגומר (שם שם), ואם כן שמע אלי יעקב,
84.3
[ג] ד"א שמע אלי יעקב. אותן שנהרגין וקוראין בשמו, שנאמר כי עליך הורגנו וגומר (תהלים מד כג). וכן איוב אומר הן יקטלוני וגומר (איוב יג טו), אותן שבכל שנה ושנה קוראין אותי, שנאמר כוס ישועות אשא וגו' (תהלים קטז יג), צרה ויגון אמצא וגו' (שם שם ג), אמרו לו הדורות הללו רבש"ע הראשונים היו להן האבות, וזכותן עומדת להן, אנו יתומים היינו ואין אב וגומר (איכה ה ג), אלא כתבת ואמרת אשר בך ירוחם יתום (הושע יד ד), אתה היית עוזר (תהלים י יד) פקדת על היתומים בתורה בהרבה מקומות, כי תבצור כרמיך, כי תקצור, כי תחבוט, למה לגר ליתום ולאלמנה [יהיה] (דברים כד יט כ כא), ואנו יתומים רחם עלינו, דכתיב אשר בך ירוחם יתום (הושע יד ד), עובדיה נתברך ביתו כשנעשו בניו יתומים, יצחק אימתי נתברך, משהניחו אביו, שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו (בראשית כה יא). השבטים כך וימת יוסף וגומר (שמות א ו). ובני ישראל פרו וגו' (שם שם ז). עיניך על היתומים אשר בך ירוחם יתום, אמר להן עשו תשובה ואני מרפא משובותיכם, אמר, הקב"ה עד שלא עשו תשובה פסקתי עמם שאני מרפא את משובותיכם, שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם (ירמי' ג כב) וכתיב ארפא משובתם אוהבם נדבה (הושע יד ה), אהבה שאינה פוסקת אני אוהב אתכם, יצחק היה קורא לעשו בכורו, ואני קורא ליעקב בני בכורי (שמות ד כב), ובטלה בכורתו של יצחק, ונתקיימה בכורתו של יעקב, יצחק היה אוהב את עשו, שנאמר ויאהב יצחק את עשו (בראשית כה כח), ואני אוהב את יעקב, בטלה אהבתו של יצחק, ונתקיימה אהבתו של יעקב, כמה נתקעו א"ה להטיל שנאה בינו לבינינו, ואין יכולין לבטל, שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה (שה"ש ח ז). אלו האומות שנמשלו כמים, שנאמר הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאון לאומים כשאון מים וגומר (ישעי' יז יב), ולא עוד אלא כמה א"ה הורגין בהן בישראל בשביל להחזירם מאחר הב"ה, וכנסת ישראל אומרת להן אין אני יכולה לכפור בו, שנאמר ומעי המו עליו (שה"ש ה ד), נפשי יצאה בדברו (שם שם), משדבר בסיני שמע נפשי, והרי לבי חולה עליו, שנאמר כי חולת אהבה אני (שם ב ה), אמרו לו א"ה מה דודך מדוד וגו' (שם ה ט), אמרה להן הרי אני מונה לכם שבחו ופורטת לפניכם מעשיו, ואתם יודעים שלא לחנם חוזרני אחריו, דודי צח ואדום (שם שם י), צח לישראל ואדום לעשו, שנאמר מדוע אדום ללבושך (ישעי' סג ב), דגול מרבבה (שה"ש שם שם), שאין ברבבות של מעלה כמותו. ראשו כתם פז (שם שם יא), זו תורה, דכתיב הנחמדים מזהב ומפז רב (תהלים יט יא). קווצותיו תלתלים (שה"ש שם), אלו פרשיות של תורה, שהן עשויות פסוקות, שחורות כעורב (שה"ש שם), זה הכתב. ד"א שחורות זו כנסת ישראל, שנאמר שחורה אני, עיניו כיונים, זו חמה ולבנה, ידיו גלילי זהב, זה הקשת, מעיו עשת שן, זה האויר, שוקיו עמודי שש, אלו ההרים, מיוסדים על אדני פז, אלו יסודי ההיכל, מראיהו כלבנון, זה בית המקדש, בחור כארזים, שהוא מהלך עם הצדיקים, שנאמר והתהלכתי בתוככם (ויקרא כו יב). חכו ממתקים, בשעת מתן תורה, וכולו מחמדים, כשהוא מקבל את השבים, אמרו להן אומות העולם הואיל שמקבל את השבים, אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך (שה"ש ו א), אמר הקב"ה א"ה משניאין אותי על בני, ובני מאהבין אותי על כל האומות אלו אני נותן להם מאה עולמות מלאין באהבה שאהבתי את בני, שנאמר אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו (שה"ש ח ז). סליק מדרש אגדת בראשית.

Krakow, 1903. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001779928/NLI Licence: Public Domain. Source.