← All works

Aderet Eliyahu

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh > Aderet Eliyahu · 3,540 sections

1. Leviticus.14.15.1

   מלג השמן ויצק. חסר השמן עד שלא יצק ימלאנו. משיצק יביא אחר בתחילה ר' ישמעאל אומר כו' על כף הכהן מצוה שיצוק לתוך כפו של חבירו לכתחילה. וטבל ולא מספג. וטבל והזה. על כל הזיה טבילה. באצבעו מה כאן מיומנת שבימין כו' שבע פעמים כו' לפני כו' ק"ק. על דם האשם. שיקדים להם הדם או דוקא שיש שם דם ת"ל על מקום דם [חלוקה זו אינו בת"כ רק במנחות יו"ד ע"א] יכול דוק' שנתקנח ת"ל על דם האשם ולמה נאמר על בהן ידו הימני' ועל בהן רגלו וכו' על תנוך אזן הימנית המטהר אזן ללמ' על רציע' [אינו בת"כ רק במנחות יו"ד ע"א] יד ללמד על קמיצה. רגל על חליצה:

2. Leviticus.14.18.1

   וכפר. שהחטאת לבד מעכבת כפרה:

3. Leviticus.14.20.1

   והעלה הכהן. מכאן שאברי העולה קודמין לאברי החטאת:

4. Leviticus.14.21.1

   ואם דל הוא. יכול ממה שהיה ת"ל ואין ידו משגת יכול יש לו ואין מוצא ליקח ת"ל דל:

5. Leviticus.14.21.2

   הוא. ולא נודריו שבערכין עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני יכול אף זה כן ת"ל הוא:

6. Leviticus.14.21.3

   ולקח כו' מה ת"ל אחד שיכול שיביא כל השג ידו כמו בערכין ת"ל אחד. לתנופה לכפר. וכי תנופ' מכפר' כו' אלא שאם עשה שירי מצוה כו':

7. Leviticus.14.21.4

   ועשרון. מלמד שכל עשרון ועשרון טעון לוג ר"נ וראבי"א כו' אין לי מביא קרבן עני אלא עני מתחלתו עשי' והעני מנין ת"ל אשר תשיג ידו. הביא אשמו עני והעשיר מנין שיגמו' בעשיר ת"ל את אשר תשיג ידו יכול אפילו הביא חטאתו עני והעשיר. יגמור בעשירות ת"ל א' לחטאת ואחד לעולה:

8. Leviticus.14.31.1

   על המנחה. שתקדים מנחת בהמה לחטאת העוף:

9. Leviticus.14.32.1

   תורת אשר כו'. מלמד שעני שהביא קרבן עשיר יצא יכול אפי' עשיר שהביא קרבן עני שיצא ת"ל זאת:

10. Leviticus.14.32.2

    תורת. מלמד שאדם מביא ע"י בנו ובתו ועבדו ושפחתו קרבן עני ומאכילן בזבחים יכול אף ע"י אשתו ת"ל זאת דר"י:

11. Leviticus.14.34.1

    כי תבאו. יכול לעבר הירדן ת"ל אל ארץ. ארץ המיוחד' יכול משבאו לעמון ומואב ת"ל אשר אני נתן לכם לאחז' עד שיכבשו. כבשו ולא חלקו למשפחות ולא לבני אדם לכ"א ואין כל א' מכיר את שלו ת"ל ובא אשר לו כו':

12. Leviticus.14.34.2

    ונתתי עיין רש"י ז"ל רש"א פרט לנגעי אונסין כו' [ר"ל נגעי רוחות וכשפי' והוא בהוריות יו"ד ע"א' בבית ארץ אחזתכם. פרט לבית בנוי בספינה ובאסקריא על ד' קורות. בבית. להביא הבנוי על ד' עמודים. אחזתכם. ולא ירושלים ר' ישמעאל או' אחזתכם ולא בתי נכרי' וה"ה לבגדיהם:

13. Leviticus.14.35.1

    ובא אשר לו. שלא ישלח ביד שליח. יכול אף זקן וחולה ת"ל ובא. והגיד כו'. ידקדק הכהן כיצד בא הנגע לביתו. לאמר. יאמר לו הכהן דברי כבושין אין הנגעים באים אלא על לה"ר שנ' השמר כו' כנגע כו' עיין רש"י ז"ל. נראה לי. ולא לאורו מכאן אמרו בית אפל אין פותחין בו חלונות לראו' את הנגעים:

14. Leviticus.14.36.1

    וצוה הכהן ופנו. הצווי בכהן והפינוי בכל אדם. את הבית. אפי' חבילי עצים דר"י רמ"א עסק הוא לפנוי. ולא יטמא כל אשר בבית. לפי שמצינו בנכנס לבית המנוגע אינו מטמא בגדי' עד שישה' בכדי אכילת פרס יכול אפו' היו שם כלים מקופלין ומונחין על כתפו או בתוך הבית לא יהיו טמאו' עד שישהה כדי אכילת פרס ת"ל כל אשר בבית מיד. ואחר כן. לרבות אחרים כיוצא בהן. נותנין לחתן וכן ברגל. רבי או' כו':

15. Leviticus.14.37.1

    וראה את הנגע והנה הנגע. מלמ' שאין מטמא אלא בשני גריסין. בקירות ולמט' הוא אומר בקירות צריך שיהא מרובע ד' כתלים יכול דוקא בקירות ת"ל הקיר אפו' קיר א' יכול אפי' באבן א' ת"ל וחלצו את האבנים אין פחות מב' אבנים ר' ישמעאל או' כו'. ר"א בר"ש או' כו'. שקערורת עיין רש"י ז"ל. ירקרקת. ירוק שבירוקין. אדמדמת. אדום שבאדומים. ומראיהן. ולא ממשן:

16. Leviticus.14.38.1

    ויצא. יכול ילך לביתו ויסגיר ת"ל אל פתח הבית יכול יעמוד תחת השקוף ויסגיר ת"ל מן הבית הא כיצד עומד לצד השקוף ומסגיר. ומניין שאם הסגיר בכל ענין שהוא מוסגר ת"ל והסגיר את הבית מכ"מ:

17. Leviticus.14.39.1

    ביום. ולא בלילה. והנה פשה. זה פשיון הסמוך בכ"ש. מניין לרבות את הרחוק ת"ל הבית. יכול כו' ת"ל הנגע נאמר כאן נג' ונאמר להלן מה להלן כגריס אף כו'. נ"א פשיון הסמו' כ"ש והרחוק כגריס והחוזר בב' גריסין. בקירת הבי'. ולא בקירות היציע ולא בקירו' האבוס ולא בקירות המחיצה ולא בקירות המגורה:

18. Leviticus.14.40.1

    וצוה הכהן וחלצו. הצווי בכהן והחליצה בכל אדם. וחלצו. אשר הקצו. והביאו. מלמ' ששניהן חולצין שניהן קוצין שניהן מביאין את האבני'. מכאן אמרו אוי לרשע כו'. יכול אף כותל הסמוך לאויר שניהן חולצין ת"ל ואחר חלץ כו'. יכול אף קרמודים ולבנים ת"ל את האבנים. יכול ב' אבנים בלבד ת"ל אשר בהן הנגע. אתהן מחוץ לעיר. ולא אדם המצורע אלא חוץ למוקף חומה בלבד. אל מקום טמא. שיהא מקומו טמא: (עיין ברש"י ור"ל בעודן במקומן מטמאין את הטהרות):

19. Leviticus.14.41.1

    יקצע. יכול מבית ומבחוץ ת"ל מבית יכול מן הקרקע ומן הקירות ת"ל סביב. אשר הקצו. יכול צרורות ת"ל עפר יכול אף הנושר ת"ל אשר הקצו:

20. Leviticus.14.42.1

    ולקחו אבנים כו'. תחת האבנים אין פחות משתים שתים. מכאן אמרו אין חולצין פחות משתים. ואין מביאים פחות משתים. ולקחו אבנים. יכול מצד זה לצד זה ת"ל אחרות. יכול אפי' קרמודין ולבנים ת"ל אבנים:

21. Leviticus.14.42.2

    ועפר. משמע כל עפר אפי' לבנים כו' יכול מצד זה לצד זה ת"ל אחר. יכול אפי' סיד וגפסיס ת"ל עפר. יקח וטח. אין חבירו מטפל עמו בטיחה:

22. Leviticus.14.43.1

    ואם ישוב. לאותן אבנים. מניין לרבות כל הבית ת"ל בבית. הנגע. ולהלן הוא אומר הנגע מה להלן ב' גריסין אף כו'. ופרח. אעפ"י שלא כמראיו או יכול דווקא פשה ת"ל צרעת ממארת מה צרעת ממארת האמור בבגדים מטמא החוזר אע"פ שאינו פושה אף כו'. יכול אפי' חזר בו ביום ת"ל ואם ישוב ולהלן נאמר ושב מה להלן בסוף שבוע אף כו'. ומניין לעומד בראשון ופושה בשני או עומד בזה ובזה שהוא כפושה בראשון ת"ל צרעת ממארת לג"ש מה בבגדים עומד בראשון ופושה בשני או עומד בזה ובזה כפושה בראשון אף כאן כו':

23. Leviticus.14.45.1

    אבניו. כל אבניו שנבנו עמו וכן עצו ועפרו. אבניו ולא אבנים שהכניס משנבנה וכן עצו ועפרו:

24. Leviticus.14.46.1

    והבא אל הבית. כשיכנוס ראשו וריבו. ימי הסגיר. ולא ימים שקלף את נגעו. יכול אפי' מוחלט שקלף את נגעו ת"ל כל ימי:

25. Leviticus.14.46.2

    יטמ' עד הערב. שאין מטמ' בגדים. יכול אפי' שהה בכדי אכילת פרס ת"ל והאכל בבית יכבס את בגדיו אין לי אלא אוכל שוכב מנין ת"ל והשכב בבית יכבס. לא אוכל ולא שוכב מניין ת"ל יכבס יכבס ריבה א"כ מה ת"ל אוכל ושוכב ליתן שיעור בכדי אכילת פרס. יכול אף הבהמה והנכרים מצילין בגדים בבית המנוגע ת"ל יכבס בגדיו כל המטמא מציל בגדים בבית המנוגע וכל שאינו מטמא אינו מצי' בגדים בבית המנוגע. מכאן אמרו הי' עומד בפנים ופשט ידו לחוץ וטבעותיו בידו אם שהה בכדי אכילת פרס טמא. הי' עומד בחוץ ופשט ידו לפנים וטבעתיו בידו ר' יהודה מטמא מיד וחכ"א עד שישהה בכדי א"פ:

26. Leviticus.14.51.1

    והזה אל הבית. על השיקוף:

27. Leviticus.14.53.1

    הצפר החיה אל מחוץ לעיר. ר' יוסי הגלילי או' את הצפר החיה אל מחוץ לעיר ואיזה זה דרור:

28. Leviticus.14.54.1

    זאת התורה לכל כו' מניין לכהן שבקי בנגעים ולא בנתקין. בנתקין ולא בנגעים בנתקין ולא בבתים. בבתים ולא בבגדים וכו' שאין רואה עד שיהא בקי בכולן ובשמותיהן ת"ל זאת התורה לכל נגע כו':

29. Leviticus.14.57.1

    להורת. מלמד שאינו רואה עד שיורנו רבו. ביום הטמא וכו' מלמד שביום מטמאו וביום מטהרו. זאת תורת וכו' זאת תורת של מוצא ש"ר (ערכין ט"ו ע"ב) נאמר התורה (הוא מדרש רבה ויקרא נ"ח י"ו) כאלו עבר בכל ה' תורות:

30. Leviticus.15.2.1

    בני ישראל. מטמאים בזיבה ואין נכרים מטמאין בזיבה. ואעפ"י שאין מטמאין בזיבה מטמאין כזבים ושורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש:

31. Leviticus.15.2.2

    ואמרתם אלהם. לרבות גרים ועבדים. איש איש. לרבות את הקטן. ר"ש בנו של ריב"ב אומר הרי הוא או' והזב את זובו לזכר ולנקבה. זכר כל שהוא בין גדול בין קטן נקבה בין גדולה בין קטנה:

32. Leviticus.15.2.3

    זב מבשרו. ולא כל בשרו עיין רש"י ז"ל. מבשרו. עד שיצא חוץ לבשרו. מבשרו ולא מחמת ד"א מכאן אמרו בז' דרכי' בודקין את הזב וכו'. זובו (עיין בנדה דף נ"ו ע"א) ולא דם היוצא מפיו ומפי האמה. הוא. ולא ליחה סרוחה ורמה וזיע:

33. Leviticus.15.3.1

    זאת. להוציא דמעת העין ודם מגפתו וחלב האשה שאין מטמאי' טומאה חמורה וזאת לרבות מימי רגליו:

34. Leviticus.15.3.2

    טמאתו בזובו. ולא באודם:

35. Leviticus.15.3.3

    תהי'. אפי' כל שהוא:

36. Leviticus.15.3.4

    רר בשרו. אפי' כ"ש. למה נאמר אלא שאם ראה ראיה אחת מרובה כשלוש כמגדיון לשילוח שהן כדי שתי טבילות ושני סיפוגין ה"ז זב גמור. רר. ואינו בת"כ רק בנדה נ"ו ע"א) שמטמא לח ואינו מטמא יבש:

37. Leviticus.15.3.5

    או החתים. (בת"כ נדרש החתים אפילו כ"ש. והגאון נקט מה שמשמע לשון הכתוב כדרכו והוא דעת ר"נ בנדה דף מ"ג ע"ב) שצריך כחתימת פי האמה:

38. Leviticus.15.3.6

    מזובו. מקנת זבים מטמאים משכב ומושב. מזובו מקנת זבין טעונין קרבן ומקצת זבין אינן טעונין קרבן ואינו יודע איזהו מנה הכתוב הראשון עיין רש"י ז"ל ד"ה או החתים וכו':

39. Leviticus.15.4.1

    כל לרבות (הוא בת"כ לקמן פרק ז' הל' א') אפי' אבן מסמא. משכב ולא אוכלין ומשקין (ת"כ פ"ד ה' ג') וכלים שמתחתיו לעשותן מדף:

40. Leviticus.15.4.2

    המשכב. המיוחד ולא מחצלת של קנים כו':

41. Leviticus.15.4.3

    אשר ישכב. לרבות סגוס ורדיד וחלוק כו' שמשמשין שכיב' עם מלאכתן:

42. Leviticus.15.4.4

    ישכב. המיוחד לשכיב'. פר' לשאומרי' לו עמו' ונעש' מלאכתינו. עליו. מתחתיו עושה משכב ואין עושה על גביו משכב:

43. Leviticus.15.4.5

    הזב ז' פעמים א' הזב מטמא משכב ואין משכב עוש' משכב וכן ב' במוש' וכן ג' במרכב. ד' הזב ולא בעל קרי ה' הזב ולא אבן המנוגעת. ו' הזב ולא טמא מת ז' הזב ולא המת. וכל לרבות אפי' אבן מסמא:

44. Leviticus.15.4.6

    הכלי. המיוחד ולא כסא של גללים וכו'. אשר ישב. לרבות תיבת הבלנים ושפתחה מצדה ועריבה מב' לוגין ועד ט' קבין שאינו יכול לרחקו בה רגלו אחת. אשר ישב. פרט לכפה סאה תרקב וישב עליה:

45. Leviticus.15.5.1

    וטמא וטמא. לרבות שכב על המושב או ישב על המשכב:

46. Leviticus.15.5.2

    ואיש אשר יגע כו'. ולא משכב הנוגע במשכב מטמא בגדים:

47. Leviticus.15.5.3

    אשר יגע. בשעת מגעו. פירש אינו מטמא בגדים:

48. Leviticus.15.5.4

    משכבו ולא הגזול. משכבו אם נשבר טהור. במשכבו ולא בחבל פחות או יותר מכשיעור. יכול אף כשיעור טהור ת"ל וטמא:

49. Leviticus.15.5.5

    יכבס. יכול אף ציפה ת"ל בגד אי בגד יכול בגד גדול לבן כו':

50. Leviticus.15.6.1

    והישב כו' אשר ישב. מקיש לזב מה זב אפי' עשרה מושבות זע"ז ואפי' ע"ג אבן מסמא אף כו'. אשר ישב אפי' אין הזב שם עתה. (בת"כ נדרש מתיבת כלי לרבות אף שהוא ריקן מן הזב וע"ש):

51. Leviticus.15.6.2

    וטמא. לרבות שער וצפורן:

52. Leviticus.15.7.1

    בבשר. ולא בשירים ונזמים וטבעות. הזב. ולא בעצם ובשר הפורש ממנו ק"ו לפורש מן הטהור. ומה ת"ל או בעצם אדם זה אבר מן החי:

53. Leviticus.15.8.1

    וכי. לרבות כיחו וניעו ומימי רגליו:

54. Leviticus.15.8.2

    בטהור. עד שיגע בטהור. בטהור ונגע בו או נשאו שהרוק מטמא במשא [נדה דף נ"ה ע"ב]:

55. Leviticus.15.9.1

    וכל לרבות אפי' יו"ד מרכבות זע"ז אפי' ע"ג אבן מסמא. המרכב. פרט לאוכף שהוא כמושב:

56. Leviticus.15.10.1

    וכל הנגע. בא ולימד על המרכב שיהא הנוגע בו טמא כו' עיין רש"י ז"ל. אותם לרבות זובו ורוקו וכו' עיין רש"י ז"ל:

57. Leviticus.15.11.1

    וידיו. מה ידיו בנראה אף כו' פרט לבית הסתרים ראב"ע או' מכאן סמכו חכמים לנטילה מן התורה:

58. Leviticus.15.11.2

    לא שטף במים. ללמד אפי' מאה שנים אחר סיפורו:

59. Leviticus.15.12.1

    וכלי. לרבות כלי נתר. אשר יגע זה הסיטו:

60. Leviticus.15.12.2

    בו. ולהלן הוא אומר אשר תבשל בו ישבר מה להלן מאוירו אף כו' וכל כלי עץ כו' ארשב"א ללמד על אוכלין ומשקין וכלים שע"ג הזב שמטמא מדף:

61. Leviticus.15.13.1

    וכי יטהר. כשיפסו:

62. Leviticus.15.13.2

    מזובו ולא מזובו ונגעו. מזובו וספר. מקצת זבים טעונים ספירת שבעה:

63. Leviticus.15.13.3

    לו. לעצמו:

64. Leviticus.15.13.4

    שבעת ימים. יכול אפי' מפוזרין ת"ל לטהרתו טהרה אחת:

65. Leviticus.15.13.5

    וכבס בגדיו ורחץ מקיש כיבוס לרחיצה לענין חציצה. לימד לחציצה בכלים:

66. Leviticus.15.13.6

    בשרו במים חיים ולא כלים. בשרו ולא של זבה. וטהר מלטמא כלי חרס בהיסט [מגילה ח' ע"ב.:

67. Leviticus.15.14.1

    וביום. ולא בלילה:

68. Leviticus.15.14.2

    יקח. שאם הפריש לזיבתו ראשונה לא יביאנו לזיבתו שני':

69. Leviticus.15.14.3

    שתי תרים כו' ובא לפני ה'. מכאן שהוא טובל בעוד שהוא יום:

70. Leviticus.15.15.1

    ועשה הכהן. שיפריש הכהן וביולדת נאמרה הפרשה בבעלים:

71. Leviticus.15.15.2

    מזובו. מקצת זובו כו':

72. Leviticus.15.16.1

    ואיש. פרט לקטן. ואיש לרבות בן ט' שנים ויום א':

73. Leviticus.15.16.2

    תצא ממנו. עד שתצא לחוץ:

74. Leviticus.15.16.3

    שכבת זרע. שראוי להזריע:

75. Leviticus.15.16.4

    במים במי מקוה. במים כל בשרו שלא יהא (אינו בת"כ רק בעירובין ד' ע"ב וסוכה וי"ו ע"א ופסחים ק"ט ע"א) חוצץ בין בשרו למים. במים את כל בשרו. מים שכל גופו עולה בהן וכמה שיערו חכמים מ' סאה (אינו בת"כ רק בגמרו' הנ"ל) את כל בשרו הטפל לבשרו:

76. Leviticus.15.17.1

    אשר יהיה עליו. אפי' על מקצתו. שכבת זרע. ולמטה הוא אומר שכבת זרע מה להלן כברייתה כו' פרט לשנסרחה אף כו':

77. Leviticus.15.18.1

    ואשה פרט לקטנה. ואשה לרבות בת ג' שנים ויום א'. איש פרט לקטן. אתה. פרט לשלא כדרכה:

78. Leviticus.15.18.2

    ש"ז פרט להעראה. ורחצו. הקיש רחיצתה לרחיצתו במ' סאה ולא יהא חוצץ ופרט לבית הסתרים וכו':

79. Leviticus.15.19.1

    ואשה לרבות בת יום א' מכאן אמרו בת יום א' לנדה בת עשרה ימים חיבה. כי תהיה. מן הדיבור ואילך. דם. ולא כל מראה ומניין שהוא מן המקור כשה"א וגלתה את מקור דמיה מלמד שמן המקור וכש"הא דמיה מלמד שדמים הרבה טמאים בה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג. בבשר' מלמד שמטמאה בפנים כבחוץ. יהי'. לרבות פולטת שכבת זרע. שבעת ימים תהיה. אעפ"י שאינה רואה כל ז'. שבעת ימים תהיה. שיהיו סמוכין:

80. Leviticus.15.19.2

    תהיה. שטובלת בלילה:

81. Leviticus.15.20.1

    אשר תשב עליו. נאמר כאן עליו ונאמר למעל' עליו מה להלן המיוחדין כו' אף כאן כו':

82. Leviticus.15.21.1

    וכל הנגע כו'. יכול שאינו מטמא בגדים אמרת ק"ו ממשכבה כו' א"כ מה ת"ל הנגע כו' שאין הנוגע מטמא אדם וכ"ח:

83. Leviticus.15.21.2

    במשכבה. מקיש משכבה לה (אינו בת"כ רק בשבת פ"ד ע"א) מה היא יש לה טהרה במקוה אף כו' פרט לכלי חרס:

84. Leviticus.15.23.1

    ואם על המשכב הוא. עד שינשא רובו עליו. עליו אפילו על מקצתו. ואם על המשכב זה משכב. או זה מושב. כלי זה מרכב שנא' בנגעו בו איזה דבר שחלוק מגעו ממשאו זה מרכב:

85. Leviticus.15.24.1

    איש. פרט לקטן:

86. Leviticus.15.24.2

    איש לרבות בן ט' שנים ויום א'. אם לרבות המערה. שכב ישכב. שתי שכיבות. אתה. פרט למצורעת ותהי נדתה עליו. מה הוא מטמא אדם וכלי חרס אף כו' יכול יעלה לרגלה ת"ל וטמא שבעת ימים. וכל כו' אשר ישכב עליו יטמא. שאין מטמא משכב ומושב כאשה רק לטומאה קלה:

87. Leviticus.15.25.1

    ואשה לרבות גיורת ומשוחררת ואשה לרבות בת עשרה ימים שמטמאה בזיבה. [אינו בת"כ רק בנדה מ"ד ע"א] זוב אפי' באונס. דמה ולא מחמת ולד וכמה כו'. ימים שנים. רבים שלשה. יכול הרואה ג' בתחלה תהא זבה ת"ל על נדתה סמוך לנדתה. אין לי אלא סמוך לנדתה מופלגת מנדתה מניין ת"ל או כי תזוב מניין לרבות עד עשרה אמרת מה מצינו לרביעי שראוי לספירה ראוי לזיבה אף מופלג עד יום שהוא ראוי לספירה ראוי לזיבה. ומניין לרבות יום אחד עשר ת"ל בלא עת נדתה. ימי אפי' שנים. כל ימי אפי' אחד. כימי נדתה תהיה טמאה. מה נדה מטמא בועלה אף כו'. היא מטמאה את בועלה ואין הזב מטמא מה שהוא בועל:

88. Leviticus.15.26.1

    כל כו' כמשכב. מלמד שהיא עושה משכב ומושב. אין לי אלא ג' ימים ב' ימים מניין ת"ל ימי. יום ח' מניין ת"ל כל ימי:

89. Leviticus.15.26.2

    טמא יהיה כטמאת נדתה. לרבות שומרת יום כנגד יום. יכול שנים כנגד שנים ת"ל כמשכב נדתה יהיה לה:

90. Leviticus.15.27.1

    וכל הנגע בם יטמא. לרבו' חיבורי' וכ"ח:

91. Leviticus.15.28.1

    ואם טהר'. לכשתפסוק. מזובה. ולא מנגעה ולידה. לה. לעצמה:

92. Leviticus.15.28.2

    שבעת ימים. יכול מפוזרין ת"ל שבעת ימים:

93. Leviticus.15.28.3

    ואחר תטהר. רש"א ואחר תטהר אחר המעשה תטהר אבל אמרו חכמים כו':

94. Leviticus.15.29.1

    וביום. ולא בלילה. לה. לעצמה שאם הפרישה לזיבתה הראשונה לא תביא לזיבתה שניה. שתי תרים כו' ולא א' תור ואחד יונה:

95. Leviticus.15.29.2

    והביאה כו'. מלמד שהיא טובלת מבעוד יום:

96. Leviticus.15.31.1

    והזרתם. אין נזירה אלא פרישה וכן נזורו אחור מכאן אמרו (אינו בת"כ רק בשבועות י"ח ע"ב) שמחוייב לפרוש עונה אחת סמוך לווסתה. אין לי אלא אזהרה עונש מניין ת"ל ולא ימתו:

97. Leviticus.15.31.2

    בטמאתם. אעפ"י שהן טמאים שכינה עמהם:

98. Leviticus.15.32.1

    תורת הזב. בין גדול (הוא בנדה ל"ד ע"ב) בין קטן מכאן שמחוסר כפרה א"צ דעת. ואשר תצא ממנו ש"ז ראי' ראשונה של זב הרי הוא כבעל קרי שטובל ואופל פסחו לערב:

99. Leviticus.15.33.1

    והדוה בנדתה. זקנים הראשוני' אמרו תהיה ברדתה לא תכחול וכו' עד שבא ר"ע ולמד תהא בנדתה עד שתבא במים. והזב את זובו (אינו בת"כ רק בנדה ל"ה ע"ב). זה בעל ב' ראיות הרי הוא כנדה שמטמא משכב ומושב. אחרים או' מה הזב מטמא במשא אף הזוב מטמא במשא. לזכר. בין קטן בין גדול וכן נקבה בין גדולה בין קטנה. ד"א לזכר לרבות המצורע. לנקבה לרבות את המצורעת (נדה ל"ה ע"א) למעיינותיהם:

100. Leviticus.15.33.2

     ולאיש אשר ישכב כו' לרבות הבא על שומרת יום כנגד יום. ד"א (אינו בת"כ רק בב"ק דף כ"ד ע"א) מה נקבה מטמאה בימים אף כו' תורת הזב כו' שכבת זרע. יכול מה זב סותר את הכל אף כו' ת"ל לטמאה בה:

← Previous · Next → — showing 901–1000 of 3,540

Aderet Eliyahu, Halberstadt, 1860. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001191318 Licence: Public Domain. Source.