← All works
Aderet Eliyahu Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh > Aderet Eliyahu · 3,540 sections
Deuteronomy.18.22.1 אשר ידבר וגו' ולא יהיה הדב' ולא יבא . כפל הדבר במלות שונות ובישעיה אמר האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל . הפסוק הזה ג״כ כפל במלות שונות כי כתיב מעשהו וכתיב עצה וכתי' דעת למען נראה וגם כתיב ונדעה . כי הקב״ה מנהיג עולמו בשני ענינים מה שהקב״ה עושה בעצמו ומה שהקב״ה עושה ע״י שליח . ומה שהקב״ה עושה בעצמו נקרא מעשהו ומה שהוא עושה ע״י שליח נקרא עצה שיתן בלב השליח לעשות זאת כמו באחשורוש והמן שנתן בלב אחשורוש שיעשה זאת ע״כ אמרו ימהר יחישה מעשהו מה שהקב״ה עושה בעצמו למען נראה שהוא בגלוי שכל העול' יודעים שמעשה הקב״ה הוא . ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל מה שעושה ע״י שליח . ונדעה . שבזה צריך בחינה לדעת שגם זאת לא בדרך הטבע הוא כמו ענין אחשורוש והמן ע״כ אמר ולא יהיה הדבר הוא מעשה שמים וכנגד עצה אמר ולא יבא מלשון ותבואה עצת קדוש :
Deuteronomy.18.22.2 הוא הדבר וגו' בזדון דברו הנביא . שלא תאמר שהנביא מוטעה וסבור שהקב״ה דיבר אליו ובחלום דיבר ומתירא חתה להמיתו ע״כ אמר בזדון וגו' כמאמר ( ירמיה כ״ג כ״ח ) מה לתבן את הבר ואשר ידבר חלום וגו' :
Deuteronomy.18.22.3 לא תגור ממנו . מללמד חובה עליו :
Deuteronomy.19.1.1 כי יכרית וגו' וישבת בעריה' ובבתיהם . יכול שלא יוסיף על בתיהם . ת״ל בפ' ראה וישבת בארצם א״כ למה נאמר בעריהם ובבתיהם . שמחויבי' תיכף להבדיל ערי מקלט קודם שיוסיף :
Deuteronomy.19.2.1 שלוש ערים . ולא כרכים גדולים ולא כפרים :
Deuteronomy.19.2.2 Deuteronomy.19.2.3 Deuteronomy.19.3.1 תכין לך . שתסיר המכשולים . ראבי״א מקלט כתוב על פרשת דרכים :
Deuteronomy.19.3.2 ושלשת . שתחלק א״י לד' חלקים ויהי' מרחקם שוה בשוה :
Deuteronomy.19.4.1 וזה דבר הרצח . שמוסרין שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך . וידברו אליו . ר״מ אומר מדבר הוא ע״י עצמו . א״כ מה ת״ל וזה דבר . שאם רצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני :
Deuteronomy.19.4.2 אשר ינוס . יליף ניסה מניסה וניסה ממקו' כו' :
Deuteronomy.19.4.3 שמה . ג' שמה כתיב . שם תהא דירתו . שם תהא מיתתו . שם תהא קבורתו :
Deuteronomy.19.4.4 וחי . שלא יפרוש רשתו' לשם בכדי שלא ירגיל גואל הדם לתוכו :
Deuteronomy.19.4.5 אשר יכה את רעהו . ולא נכרי :
Deuteronomy.19.4.6 בבלי דעת . פרט למתכוין להרוג את הבהמה וכו' :
Deuteronomy.19.4.7 והוא לא שנא . פרט לשונא שאינו גולה :
Deuteronomy.19.4.8 מתמל שלשם . כל שלא דיבר עמו שלשה ימים באיבה הרי זה שונא :
Deuteronomy.19.5.1 ואשר יבא וגו' ביער . מה יער רשות לניזק ליכנס שם פרט לרשות המזיק :
Deuteronomy.19.5.2 לחטב עצים . מה חטיבת עצים רשות אף כל רשות יצא אב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ולא שליח ב״ד . שהתורה נחלקת לשלשה חלקים לימוד התורה . מ״ע . ומל״ת . אב המכה וכו' הוא מ״ע . ושליח ב״ד הוא על ל״ת . והרב הרודה כו' הוא המלמד תורה :
Deuteronomy.19.5.3 ונשל הברזל . ר״א מן העץ המתבקע וחכ״א כמשמעו ( פי' ונדחה ידו בגרזן וגו' ונשל הברזל משמע הברזל גופא תפול ) ורבי דרש מן העץ ויליף ג״ש . כאן כתיב עצים ולהלן נאמר לכרת לו עצים וגו' מה להלן וכו' :
Deuteronomy.19.5.4 אשר יכה . את רעהו בבלי דעת . הפסיק והוא לא שנא לו וגו' בין בבלי דעת ובין ואשר יבא את רעהו ביער . והטעם הוא דביער לא צריך לידע אם שונא הוא אם לאו דודאי בבלי דעת הוא ולכך הפסיק . ולעיל אמר אשר יכה וגו' שצריך לידע אם לדעת הוא :
Deuteronomy.19.5.5 ומצא את וגו' . ולא ממציא את עצמו :
Deuteronomy.19.5.6 Deuteronomy.19.5.7 הוא ינוס . ולא עדי' זוממין . ד' דברי' שאינן מקיימין בהם כאש' זמם גלות . בן גרושה ובן חלוצה . כופר . אינו נמכר לע״ע :
Deuteronomy.19.5.8 וחי . תלמיד שגלה מגלין רבו עמו . ורב שגלה מגלין ישיבתו עמו :
Deuteronomy.19.6.1 ולו אין משפט מות . לו . הוא גואל הדם . ד״א לרוצח אין משפט כו' :
Deuteronomy.19.7.1 ע״כ אנכי מצוך . להזהיר ב״ד על כך .
Deuteronomy.19.8.1 ואם ירחיב ה' אלהיך את גבלך . הוא לעתיד שיתן הקב״ה עוד ג' אומות לישראל :
Deuteronomy.19.8.2 ויספת לך עוד שלש ערים . אם תרחיב ותעשה מצוה האמורה בענין ובזכותה ירחיב ה' גבולך :
Deuteronomy.19.8.3 כאשר נשבע לאבתיך . בזכות אבות .
Deuteronomy.19.10.1 ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך . הוא ארץ ז' עממים שיפנו את הדרך בכדי שלא ישפך כו' :
Deuteronomy.19.10.2 אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה . הוא לעתיד ג' עמים שיתן ויתוספו לכם עוד שלש ערי מקלט ג״כ תראו לפנות מן המכשולין . עליך דמים . מכאן שב״ד מתקנים הדרכים :
Deuteronomy.19.11.1 וכי יהי' איש שנא לרעהו וארב וגו' . מכאן שאם עברת עבירה קנה תבוא לידי חמורה בתחילה שנא ואח״כ וארב ואח״כ וקם עליו ואח״כ והכהו נפש :
Deuteronomy.19.11.2 וקם עליו והכהו נפש . שאם נתכוין להכותו על מתניו ולא היה בו כדי להמית והלכה על לבו והיה כדי להמית פטור . נתכוין להכותו על לבו והיה כדי להמית על לבו והלכה על מתניו ולא הי' כדי להמית ומת פטור משום שנאמר וקם ( פי' על מה שנתכוין ):
Deuteronomy.19.11.3 והכהו . על שהיכה נפש שהי' בו כדי להמית . וארב לו . פרט לזורק אבן לגו רש״א אומר פרט למתכוין להרוג את הנכרי והרג את ישראל וחכמים סברי לו פרט לזורק אבן לגו שהיה חבורה של ישראלים וגוי אחד ביניהם דלשון לו משמע לו ולא לנכרי' אבל לא יכול למעט סתם בזורק לחבורה של ישראלים כי לו כל ישראל משמע הן אחד והן מרובים :
Deuteronomy.19.12.1 ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם . מכאן שאחד שוגג ואחד מזיד גולה . וב״ד שולחין ולוקחין אותו משם מי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו . ומי שלא נתחייב גלות פוטרין אותו . ומי שהרג במזיד מצוה למסור אותו ביד גואל . הדם דכתיב ונתנו אתו ביד גאל הדם :
Deuteronomy.19.13.1 לא תחוס עיניך . שלא תאמ' זה כבר נהרג מה בצע שיהרוג גם את זה לכך אמר לא תחוס :
Deuteronomy.19.13.2 ובערת . בער עושי רשעה מישראל ואם אתה עושה כן וטוב לך :
Deuteronomy.19.14.1 לא תסיג . והלא כבר נאמר לא תגזל אלא מכאן שהעוקר תחוס עובר בשני לאוין :
Deuteronomy.19.14.2 אשר גבלו ראשונים . זה העוקר תחוס שבטים :
Deuteronomy.19.14.3 בנחלתך . זו תורה שנקרא נחלה שמחליף דברי ר״א לדברי ר״ש :
Deuteronomy.19.14.4 בארץ . דווקא בארץ עובר בשני לאוין אבל בחוץ לארץ אינו עובר אלא בלאו דלא תגזל . ד״א בארץ זה המוכר קברי אבותיו יכול אף שלא נקבר בה אדם מעול' ת״ל בנחלתך :
Deuteronomy.19.15.1 לא יקום עד אחד . כל מקום שנא' עד הוא שנים עד שיפרוט בהן אחד באיש . אינו קם אבל קם לעדות אשה ר״ל להתי' אותה :
Deuteronomy.19.15.2 Deuteronomy.19.15.3 בכל חטא אשר יחטא . ששלשה שגגות הן שוגג של מיתה הוא גלות . ושוגג שמביא חטאת . ויש שוגג שנותן חומש . וזהו חטאת . חטא . יחטא . דברי ר״מ . ר״י אומר לכל עון ולכל חטאת אינו קם אבל קם הוא לשבועה :
Deuteronomy.19.15.4 על פי שני עדי' וגו' . אם מתקיים עדות בשנים למה פרט הכתיב בשלשה אלא להקיש שלשה לשנים מה שנים נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה . מניין אפילו מאה ת״ל עדים ( פי' דכתיב שני עדים או שלשה עדי' והכי הוי לי' למכתב שני או שלשה עדים ועדים ראשונ' מיותר ):
Deuteronomy.19.16.1 לענות בו סרה . עד שתסרה גופה של עדות ( פי' שיאמרו עמנו הייתם ):
Deuteronomy.19.17.1 ועמדו שני האנשים . אלו עדים :
Deuteronomy.19.17.2 אשר להם הריב . אלו בעלי דינים . ועמדו שצריך להעיד עדותן מעומד . האנשי' ולא נשים :
Deuteronomy.19.17.3 לפני ה' . יהיה דומה להם כאלו עומדין לפני ה' . לפני הכהנים וגו' . וכי בע״ד ילכו לפני הכהנים אשר לא היו בימיו אלא יפתח בדורו כשמוא' בדורו :
Deuteronomy.19.18.1 ודרשו השפטים היטב . ג״ש לשבע חקירות :
Deuteronomy.19.18.2 שקר ענה באחיו . ולא באחותו פי' אם העיד על בת כהן שזינת' שהיא בשריפ' ובועל במית' אחרת והעדי' נעשו זוממין נדונין במית' של בועל :
Deuteronomy.19.18.3 והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו . שבמלקות ומיתה ודיני קנסות אם העידו על האדם שהרג את חבירו וחייבו מיתה או מלקות או קנס ועדים אמרו עמנו הייתם אף שעדות אחרים באו ואמרו שאמת הוא שנהרג רק לא באותו היום וביום אחר הוא . אף עפ״כ יקוים בהם כאשר זמם שבשעה שדברו עליו לא הי' חייב עדיין מיתה שלא באו עדים עדיין . וקנסו' עדין לא הי' חייב עד שיפסוק ב״ד על פי עדות כשר אבל בממון אינו חייב רק אם הוא שקר הדבר לגמרי אבל אם עדות אחרים באים ואומרים אמת שחייב ממון לחבירו אף ע״פ שהכחישו עדים ראשונים בעמנו הייתם . לא מקיים בהם כאשר זמם משום שלא הפסידו בזה שממון חייב אף בלא ב״ד ולכך כתי' והנה עד שקר העד ששקר הוא לגמרי וקאי על ממון :
Deuteronomy.19.18.4 שקר ענה באחיו . אף שאמת היה המעשה רק שהוא אומר שקר עליו שרצה לחייבו מה שעדיין אינו מחויב שלא באו עדיין עדים כשרים ואינו מחוייב עדיין בב״ד .
Deuteronomy.19.19.1 Deuteronomy.19.19.2 Deuteronomy.19.19.3 ובערת הרע . צריך לבער הרשעה מישראל :
Deuteronomy.19.20.1 והנשארי' ישמעו וגו' . מד' דברים שצריכים הכרזה ואין נהרגין עדים זוממין עד שיגמור הדין :
Deuteronomy.19.20.2 ולא יספו לעשות עוד . אם באו עדים והזימום אפי' מאה כולם יהרוגו ולכך אמר הכתוב עוד והוא לנטפל לעוברי עבירה ואף שבא השלישי והעיד לאחר שנגמרה ונחקרה עדותן של ראשונו' בב״ד ואח״כ באו עדי' והכחישו את הנטפל הוא נהרג :
Deuteronomy.19.20.3 כדבר הרע . בין דיני ממונות ובין דיני נפשות :
Deuteronomy.19.20.4 בקרבך . בב״ד דווקא שיעידו בב״ד ומכחישים דבריהם אז מחייבים אותם בהזמה אבל אם העידו שלא בב״ד והכחישו' בהזמה אינן מחוייבין בהזמה :
Deuteronomy.19.21.1 Deuteronomy.20.1.1 כי תצא למלחמה וגו' . סמך לראשי אברים לימד שמחוסר ראשי אברי' אינו יוצא למלחמה . כי תצא למלחמה . במלחמת הרשות הכתוב מדבר שבמלחמת חובה אפילו חתן יוצא מחדרו וכלה מחופתה :
Deuteronomy.20.1.2 סוס ורכב . בזמן שישראל עושין רצונו של מקום אינן נחשבין אלא כסוס אחד כו' :
Deuteronomy.20.1.3 על איבך . כנגד אויביך ולא שבט יהודה על שבט אחר שישראל מרחמים זה על זה אבל גוים אינם מרחמים ע״כ הזהר כו' :
Deuteronomy.20.1.4 המעלך מארץ מצרים . הוא יענך בעת הזאת ג״כ :
Deuteronomy.20.2.1 והי' כקרבכ' אל המלחמ' . הוא בשע' המלחמ' :
Deuteronomy.20.2.2 ונגש הכהן . זה משוח מלחמה :
Deuteronomy.20.2.3 ודבר אל העם . בלשון הקודש נאמר כאן ודבר ונאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול זה קולו של משה אף כהן בלה״ק . ואף שכתוב ונגש הכהן קודם אף עפ״כ היה מאוחר כמאמר הגמרא פעמיים מדבר עמהם אחת בספר ואחת במלחמה . בספר . הוא ששמעו דברי המלחמה וחוזרי' . במלחמה מה הוא אומ' אל ירך לבבכם וגו' וכה״א כקרבכ' אל המלחמה וכה״א אתם קרבים היום למלחמה בשעת מלחמ' משמע :
Deuteronomy.20.3.1 ואמר אלהם שמע ישראל . אפי' לא קיימתם אלא ק״ש כו' אין אתם נמסרין בידם . על איביכם . ולא שבט יהודה על שבט שמעון כו' :
Deuteronomy.20.3.2 אל ירך לבבכ' אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו . אל ירך . קודם הליכת דרכם למלחמה . אל תיראו . הוא בשעה שהולכים למלחמה . ואל תחפזו . הוא בתחילת המלחמה . ואל תערצו . הוא באמצע המלחה והוא כנגד ד' דברים שאומות העולם עושין מגיפין ומריעין וצווחין ורומסין מגיפין הוא קודם הליכה ומריעין הוא בשעת הליכה וצווחין הוא בתחילת המלחמ' ורומסין הוא באמצע המלחמה . אל ירך לבבכם . מפני צהלת הסוסים וצחצוח חרבות . אל תיראו . מפני הגפ' תריסין ושפעת הקלגסין . ואל תחפזו . מקול הקרנות . ואל תערצו . מקול הצווחות :
Deuteronomy.20.4.1 כי ה' אלהיכם וגו' . הם הולכין בנצחונו של בשר ודם ואתם הולכין בנצחונו של מקום :
Deuteronomy.20.4.2 ההלך עמכם . זה הארון וכנגד ד' דברים שהם עושין אמרו כאן ג״כ ד' דברים כנגד אל ירך שהוא בשעה שהם עדיין בביתם כנגד זה אמר כי ה' אלהיכם . וכנגד אל תיראו שהוא בשעת הליכה כנגד זה אמר ההלך עמכם . וכנגד אל תחפזו שהוא בתחילת המלחמה כנגד זה אמר להלחם לכם . וכנגד אל תערצו שהוא באמצע המלחמה כנגד זה אמר להושיע אתכם :
Deuteronomy.20.5.1 ודברו השטרים וגו' . יכול דברי עצמן כשה״א ויספו השטרי' וגו' הרי דברי עצמן אמור הא מה אני מקיים ודברו השטרים שכהן מדבר והשוטר משמיע ומכאן ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע . ואמר אלהם הכהן קודם המלחמה . שמע ישראל וגו' בנה לקח ירש וניתן לו במתנה מניין ת״ל האיש וגו' . בית אין לי אלא בית . בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות מנין ת״ל אשר בנה א״כ מה ת״ל בית לאפוקי בית שער אכסדרה ומרפסת :
Deuteronomy.20.5.2 חדש . זה שאמר ר״י שבנה בית על מכונו ( עיין רש״י שם במתניתין ) חנכו . פרט לגזלן . פן ימות וגו' . אם אינו שומע לכהן סוף שימות במלחמה :
Deuteronomy.20.6.1 ומי האיש אשר נטע כרם . אין לי אלא נטע . לקח וירש וניתן לו במתנה מניין ת״ל ומי האיש וגו' :
Deuteronomy.20.6.2 כרם . מנין לרבות ה' אילני מאכל ואפי' משאר מינין ת״ל אשר וגו' . יכול שאני מרבה ד' אילני מאכל וה' מיני אילן סרק ת״ל כרם :
Deuteronomy.20.6.3 Deuteronomy.20.7.1 אשר ארש אשה וגו' . אחד המארש את הבתולה ואחד המארש את האלמנה . אשר . לרבות שומרת יבם וגם אם מת א' במלחמה אפי' חמשה אחין חוזרים וכו' . ולא לקחה . פרט למחזיר גרושתו משנשאת ואלמנה לכה״ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת וכו' :
Deuteronomy.20.8.1 מי האיש הירא ורך הלבב . ר״ע אומ' כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה . ריה״ג אומ' זה המתירא מעבירות שבידו ולפיכך חסה עליו התורה :
Deuteronomy.20.9.1 ופקדו שרי צבאות בראש העם . מלמד שמעמידין זקופין לפניהם וזקופין מאחוריהם וכשילין של ברזל בידם ורשות לקפח את שוקיו וכו' ת״ר אשר בנה אשר נטע אשר ארש למדה תורה ד״א שיבנה אדם בית ואח״כ יטע כרם ואח״כ ישא אשה וכן אמר שלמה הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך . אחר ובנית ביתך . הכן בחוץ זה בית . ועתדה וגו' זה כרם . אחר ובנית ביתך זו אשה :
Deuteronomy.20.10.1 כי תקרב אל עיר להלחם וגו' . במלחמת הרשות הכתוב מדבר :
Deuteronomy.20.10.2 וקראת אליה לשלום . שגדול השלום :
Deuteronomy.20.10.3 להלחם עליה . ולא להרעיבה ולא להצמיאה ולא להמיתה מיתת תחלואים :
Deuteronomy.20.11.1 והיה אם שלום וגו' . יכול אפי' מקנתם ת״ל ופתחה לך . כולה :
Deuteronomy.20.11.2 והיה כל העם הנמצא . לרבות כנענים שבתוכה :
Deuteronomy.20.11.3 יהיו לך למס ועבדוך . ג' דברים צריכין שתשלם עמך . ועבדוך . ומס :
Deuteronomy.20.12.1 ואם לא תשלים . בוודאי תעשה עמך מלחמה :
Deuteronomy.20.12.2 וצרת עליה . אף להרעיבה ולהצמיא' ולהמית' כו' :
Deuteronomy.20.13.1 ונתנה ה' אלהיך בידך . אם עשית את האמור בענין בוודאי ה' אלהיך כו' :
Deuteronomy.20.14.1 רק הנשים והטף . אף טף של זכרים . כל שללה . יכול יהיה השלל לשמים ת״ל תבז לך . יכול שלא יאכל ת״ל ואכלת :
Deuteronomy.20.14.2 וכל אשר יהיה בעיר . זו מה שבבתים :
Deuteronomy.20.14.3 Deuteronomy.20.15.1 Deuteronomy.20.16.1 רק מערי העמים האלה . זו שבעה עממין אף שעדיין לא ירשו :
Deuteronomy.20.16.2 אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה . הם ערים הקרובות וזה שאמר הכתוב אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה וזהו נחלה אחר שירש ערים הקרובות ועליהם אמר הכתוב לא תחיה כל נשמה . אשר לא מערי הגוים . זהו הקרובו' וקודם ירושה מותר ג״כ לחיות נשים וטף ובקרובות קודם ירושה ממועט ממלת רק כו' והטעם שברחוקות מותר להחיות אף אחר ירושה משום שהתור' צוה להרוג כדי שלא ילמדו ממעשיהם כמש״ה למען אשר לא ילמדו וגו' אבל ברחוקות לא שייך הטעם לכך מותר :
Deuteronomy.20.16.3 רק מערי העמים האלה וגו' . פרט אם עשה עמהם שלום מותר :
Deuteronomy.20.17.1 כאשר צוך ה' . לרבות הגרגשי אף שהגרגשי פנה מעצמו הכתו' מיירי מקצת הגרגשי שנשארו שם :
Deuteronomy.20.18.1 ככל תועבת' . פרט אם עשו תשובה מותר . ובגבעוני' שהערימו אותם ואם לא הערימו היו נהרגים אף שעשו שלום משום שהשלום שעשו היה אחר שעמדו במרדם שיהושע היה שולח איגרות מי שישלים יבוא וישלים ומי שרוצה להפנות יפנה ומי שרוצה לעשות מלחמה יעשה :
Deuteronomy.20.19.1 כי תצור אל עיר . ולא כרך ולא כפר :
Aderet Eliyahu, Halberstadt, 1860. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001191318 Licence: Public Domain. Source .