← All works
Aderet Eliyahu Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh > Aderet Eliyahu · 3,540 sections
Single column Two columns
Leviticus.26.31.2 ולא אריח בריח ניחחכם . כמשמעו ועיין רש " י ז " ל :
Leviticus.26.32.1 והשמתי אני את הארץ . עיין רש " י ז " ל :
Leviticus.26.33.1 ואתכם אזרה בגוים . זו מדה קשה שבשעה שבני אדם כו' עיין רש " י ז " ל ומתנחמין כו' שנא' ואזרם במזרה בשערי הארץ שכלתי אבדתי את עמי מדרכיהם לוא שבו ( ירמיה ט " ו ז' ):
Leviticus.26.33.2 והריקתי כו' . עיין רש " י ז " ל :
Leviticus.26.34.1 אז תרצה הארץ כו' . אני אמרתי לכם שתהיו זורעין שש ומשמטין א' בשביל שתדעו שהארץ שלי היא ואתם לא עשיתם כן לכך תגלו ממנה והיא תשמיט מאליה כל שמיטה שהיא חייבת לי שנאמר אז תרצה הארץ את שבתתיה כל ימי השמה תשבות :
Leviticus.26.36.1 והנשארים בכם והבאתי מרך בלבבם . אינו אומר מרך בם אלא בלבבם ואיזה זה אימה ופחד דאגה רעדה ויראה ( פי' זה המורך הוא בלב ):
Leviticus.26.36.2 קול עלה נדף . אר " י בן קרחה פעם אחת היינו יושבין בין האילנות ונשבה הרוח והטיחו העלים זה בזה ועמדנו ורצנו ואמרנו אוי לנו שמא ידבקונו הפרשים . לאחר זמן נפנינו לאחורינו וראינו שאין ברי' וישבנו במקומנו ובכינו ואמרנו אוי לנו שעלינו נתקיים הפסוק ורדף אתם קול עלה נדף :
Leviticus.26.36.3 ונסו מנסת חרב . מפני אימה :
Leviticus.26.36.4 Leviticus.26.37.1 וכשלו איש באחיו . אינו אומר איש מפני אחיו אלא איש באחיו בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבין זה בזה :
Leviticus.26.37.2 ולא תהי' לכם תקומ' לפני איביכ' . זו שעה שנלכדה ירושלים :
Leviticus.26.38.1 ואבדתם בגוים . רע " א אלו עשרת השבטים שגלו למדי . אחרים אומרים ואבדתם בגוים אין אבדן אלא גולין . יכול אבדן ממש כשה " א ואכלה אתכם ארץ איביכם הרי אבדן ממש אמור הא מה אני מקיים ואבדתם בגוים אין אבדן אלא גולין :
Leviticus.26.39.1 והנשארים בכם ימקו בעונם . אינו אומר ימקו בעונם לחוד אלא ימקו בעונם ואף בעונת אבתם אתם ימקו והלא כבר הבטיח המקום ב " ה לישראל שאינו דן האבות ע " י בנים ולא בנים ע " י אבות שנ' לא יומתו אבות כו' א " כ למה נאמר בעונת אבתם אתם ימקו אלא בזמן שתופסין מעשה אבותיהם דור אחר דור נידונין על ידיהם עיין רש " י ז " ל :
Leviticus.26.40.1 והתודו את עונם ואת עון אבתם . מיד שמתוודים מיד אני חוזר ומרחם עליהם :
Leviticus.26.40.2 במעלם אשר מעלו בי ואף אשר הלכו עמי בקרי . פי' הם עשו את תורתי עראי אף אני אעשה אותם עראי בעולם וזהו הרחמנות שאמר אני חוזר ומרחם עליהם והיינו משום שהתוודו הוא מסתיר פניו מהם כדי שיעשו תשובה שלימה ויגאלו וז " ש אף אני אלך עמם בקרי . עראי כמו שפירשתי ודוק :
Leviticus.26.41.1 והבאתי אתם בארץ איביהם . זו מדה טובה לישראל ( פי' מה שנא' או אז יכנע לבבם הערל פי' דלא הגלה אתם אלא כדי שיכנעו מלפניו ולא ישליכם מעל פניו וזה שפירש " י ז " ל שלא יהיו ישראל אומרים הואיל וגלינו כו' אין אני מניחם פי' שאני לא עזבתים ולא גליתים אלא כדי להכניעם ואם אינם נכנעים אז אשלח להם נביא כו' ( יחזקאל כ' ל " ב ) היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות האדמה אלא חי אני נאום ה' אם לא ביד חזקה ובזרע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם על כרחכם שלא בטובתכ' ממליך אני מלכותי עליכם ). או אז יכנע . לצד התשובה הן הדברים שמיד שהם מכניעים לבם לתשובה מיד הם נגאלים שנא' או אז יכנע כו' ואז ירצו את עונם :
Leviticus.26.42.1 וזכרתי את בריתי יעקב . עיין רש " י ז " ל . ולמה לא נאמר ביעקב אף מלמד שמטתו שלימה אין לי אלא אבות אמהות מניין ת " ל את ואין אתים אלא אמהות שנא' שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו ולמה נאמרו באברהם ויעקב זכירה וביצחק לא נאמר זכירה מפני שאינו נשכח לעול' שאפרו מונח על גבי המזבח ולא שייך גביה זכירה :
Leviticus.26.43.1 והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתתיה כו' . אני אמרתי שיהיו זורעין שש ומשמטין אחת בשביל שידעו שהארץ שלי והם לא עשו כן לפיכך יגלו ממנה והיא תשמט מאליה כל שמיטה שהיא חייבת לי שנא' והארץ תעזב כו' . יען וביען . וכי ראש בראש פרע מהם והלא לא פרע אלא אחת ממאה שחטאו לפניו א " כ למה נאמר יען וביען אלא מדה במדה כדפרישית היינו הגלות עד השמיטה :
Leviticus.26.43.2 Leviticus.26.43.3 ואת חקתי געלה נפשם . אלו המדרשות :
Leviticus.26.44.1 ואף גם זאת . זאת זו עונה של מדבר . גם זאת זו עוונה של בעל פעור . ואף גם זאת זו עונה של מלכי האמורי :
Leviticus.26.44.2 לא מאסתים ולא געלתים לכלתם . ופי מה נשתיירו להם שלא נגעלו ולא נמאסו והלא כל המתנות טובות שנתנו להם נטלו מהם ואילולי ספר תור' שנשתייר להם לא היו משוני' מא " ה כלום אלא לא מאסתים בימי אספסיינוס ולא געלתים בימי יון שהעמדתי להם שמעון הצדיק . לכלתם בימי המן ( מגילה י " א ע " א ):
Leviticus.26.44.3 להפר בריתי אתם . בימי ארמיים כו' שהעמדתי להם רבי וחכמי הדורות :
Leviticus.26.44.4 אני ה' אלהיכם . בימי גוג ומגוג שאין כל אומה ולשון שולטת בהן :
Leviticus.26.45.1 וזכרתי להם . מה ת " ל מלמד שהברית כרותה לשבטים שנא' וזכרתי להם ברית ראשוני' זו ברית השבטים :
Leviticus.26.45.2 אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים . זו ברית של יוצאי מצרים :
Leviticus.26.46.1 אלה החקים . אלו המדרשות . והמשפטי' אלו הדינין . והתורת מלמד ששתי תורות נתנו להם לישראל עיין רש " י ז " ל . אר " ע וכי שתי תורות נתנו לישראל והלא תורות הרבה נתנו להם לישראל זאת תורת העל' וזאת תורת המנחה וזאת תורת האש' . וזאת תורת זבח השלמי' זאת התור' אדם כי ימו' באהל :
Leviticus.26.46.2 אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל . זכה משה ליעשות שליח בין ישראל לאביה' שבשמים :
Leviticus.26.46.3 בהר סיני ביד משה . מלמד שניתנה התורה הלכותיה ודקדוקיה ופירושיה על יד משה מסיני וז " ש משה קבל תורה מסיני :
Leviticus.27.2.1 דבר אלו בני ישראל ב " י מעריכין ואין העכו " ם מעריכין יכול לא יהיו נערכין ( פי' אם אמר על עכו " ם ערכו עלי א " צ ליתן ) ת " ל איש דר " מ אר " מ אחר שכתוב א' מרבה וכתוב א' ממעט מפני מה אני אומר נערכים אבל לא מעריכין שריבה מדת הנערכים ממדת מעריכים שהרי חרש שוטה וקטן נערכין אבל לא מעריכין ( פי' שאם אמר על חרש ערכו עלי חייב ליתן ערך הקצוב בפרשה אבל אם חרש עצמו אמר ערכי עלי לא אמר כלום ) ר' יהודה אומר להיפך מעריכין אבל לא נערכין כמו טומטום ואנדרוגינוס אבל מחרש אין ראי' לנכרי שנכרי בן דעת וחרש אינו בן דעת . ר' יהודה אומר בני ישראל נערכין ואין העכו " ם נערכין יכול לא יהיו מעריכין ת " ל איש אמר ר' יהודה אחר שכתוב א' מרבה וכתוב א' ממעט מפני מה אני אומר מעריכין אבל לא נערכין מפני שריבה מדת המעריכין ממדת הנערכין שהרי טומטום ואנדרוגינו' מעריכין אבל לא נערכין אי בני ישראל יכול אין לי אלא בני ישראל מניין לרבות את הגרים ואת העבדים ת " ל ואמרת אלהם :
Leviticus.27.2.2 איש . פרט לקטן או יכול שאני מוציא את הקטן שיש בו הפלאה ת " ל כי יפלא להביא קטן הסמוך להפלאה שיודע להפלות [ והיינו שנה א' לפני גדלות ] נדר . נאמר כאן נדר ונאמר בנדרים נדר מה להלן בבל יחל ובל תאחר אף כאן בבל יחל ובל תאחר . ומה כאן קטן הסמוך לאיש אף להלן כו' . נדר בערכך ( פי' דנדר היינו דמי עלי וערך היינו ערכי עלי והשתא ילפינן ערכין מנדרים בהיקש שיהיו חייבין בבל תאחר ] מקיש ערכין לנדרים ונדרים לערכין מה נדרים בבל תאחר לשלמו אף ערכין בבל תאחר לשלמו :
Leviticus.27.2.3 נדר בערכך . ( ערכין ד' ע " ב ) מה בערכים נדון בכבודו אף נדר כן ומה בערכין שלא ישהה מרגלית לקלים אף כו' :
Leviticus.27.2.4 ערכך . להביא ערך סתום ( פי' שאם אמר ערך עליו ולא פי' של מי ) שנותן פחות שבערכין . ד " א בערכך ערך כלו ולא ערך חציו היינו ערך אבר ( פי' שאם אמר ערך אבר זה עלי אין חייב כלום ) יכול שאני מוציא דבר שהנשמה תלוי' בו ת " ל נפשת :
Leviticus.27.2.5 נפשת . ולא המת . אוציא את המת ולא אוציא את הגוסס ת " ל והעמיד והעריך את שישנו בהעמדה ישנו בהערכה ואת שאינו בהעמדה אינו בהערכה . ד " א מה ת " ל נפשת שיכול אין לי אלא א' שהעריך א' . א' שהעריך מאה מניין ת " ל נפשת . ד " א אין לי אלא איש שהעריך . אשה מניין ת " ל נפשת ד " א מה ת " ל נפשת שיכול כל שהוא בכלל דמים יהי' בכלל ערכין מנוול ומוכה שחין שאינן בכלל דמים לא יהיו בכלל ערכין ת " ל נפשת :
Leviticus.27.3.1 והיה ערכך . מה ת " ל שיכול כל שישנו בכלל ערכין ישנו בכלל דמים טומטום ואנדרוגינו' ופחות מבן חודש שאינן בכלל ערכין לא יהיו בכלל דמים ת " ל והיה ערכך ( פי' האי מיעוט דכתיב הכא דהיינו טומטום ואנדרוגינוס אינו אלא גבי ערכך ]. הזכר זכר ודאי ולא טומטום ואנדרוגינוס יכול לא יהיו בערך איש אבל יהיו בערך אשה ת " ל ואם נקבה . נקבה ודאית וזכר ודאי ולא טומטום ואנדרוגינוס :
Leviticus.27.3.2 מבן עשרים שנה . שנת עשרים כלמטה וכן כולם שנאמר ואם מבן ששים שנה ומעלה נאמר שנה שנה לגז " ש מה שנה האמור בשנת ששים כלמטה אף שנה האמור כאן כלמטה ר " א אומר עד שיהא יתירות על שנה חודש א' ויום א' נאמ' כאן ומעלה ונאמר להלן מבן חדש ומעלה מה ומעלה האמור להלן חדש א' ויום א' אחר החדש אף כאן חודש א' ויום א' אחר החודש :
Leviticus.27.8.1 ואם מך הוא . החייהו ( ב " מ קי " ד ע " א ) מערכך שמסדרין לו כו' אין לי אלא בערכין בבעל חוב מניין ת " ל מיכה מיכה לגז " ש :
Leviticus.27.8.2 ואם מך הוא מערכך . אם הוא עני מליתן הערך ( פי' אפי' אינו עני ממש אלא שאין לו כדי הערך ):
Leviticus.27.8.3 והעמידו והעריך . מה ת " ל לפי שנא' נפשת להוציא את המת יכול אוציא את המת ולא אוציא את הגוסס ת " ל והעמיד והעריך את שיש לו העמדה יש לו הערכה ואת שאין לו העמדה אין לו הערכה פרט לגוסס שאין לו העמדה וכ " ש המת כו' . יכול אפי' אמר ערך של פלוני זה עלי ומת פטור ת " ל יעריכנו אפי' מת :
Leviticus.27.8.4 והעריך אתו . מכאן ששנים בנידר וערכין בנערך כיצד ( פי' כשאמר הרי עלי אין תלוי אלא בשנים של הנידר ואין חילוק בין איש לאשה והערכין בנערך אם הוא איש או אשה ) ( ערכין י " ח ע " א ) ומנין לערכין בזמן ערך ( פי' כמה שנים הי' בזמן הערך ) ת " ל כערכך כן יקום :
Leviticus.27.8.5 מניין להשג יד בנודר ( ערכין י " ז ע " א ) ת " ל אשר תשיג יד הנודר . ולא הנידר :
Leviticus.27.8.6 אשר תשיג . על פי אשר תשיג ( שם ע " ב ) מלמד שעני והעשיר או עשיר והעני שנותן ערך עשיר ר' יהודה אומר אפי' עני והעשיר וחזר והעני נותן ערך עשיר שנא' ואם מך הוא שיהא במכותו מתחלתו ועד סופו :
Leviticus.27.8.7 יעריכנו כהן . הוא בנין אב לכל הנערכים שהן בכהן . ( סנהדרין ט " ו ע " א ) עשרה כהנים כתיב בפרשה מכאן שהקדשות בט' וא' כהן . וערך מטלטלין בשלשה . ואם בהמה . יכול האומר רגלה של זו עולה תהא כלה עולה ת " ל כל אשר יתן ממנו לה' קדש ולא כולה קדש ( פי' דסבר דקאי האי קודש אממנו כלומר כל אשר יתן ממנו לה' ממנו יהי' קדש דהיינו מקצתה . יכול תצא לחולין ( פי' בפדיון ) ת " ל יהי' קדש בהווייתה תהא הא כיצד תמכר לצרכי עולה כו' עיין רש " י ז " ל דר " מ . רי " א מניין שהאומר רגלה של זה עולה תהא כולה עולה ת " ל כל אשר יתן כו' יהיה קדש לרבות את כלה ( פירש דממנו לא קאי אלא אנתינה שנתינתה לא יהי' אלא ממנה אבל קדש כולה קודש מדרשה דיהיה ) לא יחליפנו ( אינו בת " כ רק בתמורה ט' ע " א ) בשל אחרים :
Leviticus.27.10.1 ולא ימיר . בשלו . יכול יהא קדשי בדק הבית עושין תמורה ת " ל קרבן ( פי' כל האמור בענין אינו נוהג אלא גבי קרבן ] יצא בדק הבית שאינו קרבן אוציא הקדש בדק הבית שאינו קרבן ולא אוציא של ציבור ת " ל לא יחליפנו [ פי' לשון יחיד ועליהן קאי ואם המר ימיר כו' היינו נמי ביחיד ]. יצא קרבן ציבור וכן מאותו ממעט קרבן שותפין . רש " א והלא מעשר בכלל היה ולמה יצא אלא להקיש מה מעשר קרבן יחיד וקדשי מזבח אף אין לי אלא קרבן יחיד וקדשי מזבח ( פי' ומכח זה נתמעט קרבן שותפין וקרבן ציבור וקדשי בדק הבית ) או דבר שאתה לומדו בדבר אחד אתה לומדו בכל הדרכים שיש בו מה מעשר מיוחד שהוא נוהג בבקר ובצאן ונאכל לשני ימים אף אינו מרבה אלא את שהוא כיוצא בו מניין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים של יחיד ת " ל בהמה ואם בהמה :
Leviticus.27.10.2 ולא ימיר אתו . הקדש עושה תמורה ( תמורה י " ב ע " א ) ואין תמורה עושה תמורה ואין הולד עושה תמורה . ר' יהודה אומר הולד עושה תמורה :
Leviticus.27.10.3 טוב ברע או רע בטוב . רע זה בעל מום שנא' כל דבר רע מכאן שממירים תמימים בבעלי מומין ובעלי מומין בתמימים :
Leviticus.27.10.4 בטוב . ( שם ט' ע " א ) טוב מעיקרא עושה תמורה ואין בעל מום מעיקרא עושה תמורה :
Leviticus.27.10.5 המר ימיר . לרבות את היורש :
Leviticus.27.10.6 ואם לרבות את האשה [ פי' שאם המירה שמומר . לפי שכל הפרשה כלה נאמרה בלשון זכר ]:
Leviticus.27.10.7 בהמה בבהמה . ולא בהמה בעופות ולא עופות בבהמה ולא בהמה במנחות ולא מנחות בבהמה . ( שם ה' ע " א ) בהמה בבהמה . מלמד שממירין מן הצאן על הבקר מן הבקר על הצאן מן הכבשים על העזים מן העזים על הכבשים כו' ד " א בהמה בבהמה מכאן שממירין אחד בשנים ושנים באחד א' במאה ומאה בא' כמו ובהמה רבה רש " א אין ממירין אלא א' בא' שנא' והיה הוא ותמורתו יהו' קדש מה הוא מיוחד אף תמורתו מיוחד . בהמה בבהמה . ולא אברים בעוברין ולא עוברין באברי' ולא איברין בשלימי' ושלימים בהם :
Leviticus.27.10.8 והי' הוא . ולא ולד ( תמור' י " ג ע " א ) ותמורתו . ולא תמורת תמורתו . רי " א יהיה לרבות את התמורה וחכ " א יהיה לרבות שוגג כמזיד . ד " א יהי' מלמד שקדושה חל על בעל מום קבוע :
Leviticus.27.10.9 הוא ותמורתו . מה הוא בבית בעלים אף תמורה בבית בעלים פרט לבכור משבא ליד כהן שאין ממירן אותו ( שם ג' ע " א ) יכול יהא קדשי גוים עושין תמורה ת " ל למעלה בני ישראל קדשי בני ישראל ולא נכרים . ד " א אתקש תמורה למעשר בהמה ומעשר בהמה למעשר דגן ובמעשר דגן כתיב כי את מעשר בני ישראל בני ישראל ולא נכרים . ד " א והיה הוא ותמורתו יהי' קדש הקדש עושה תמורה ואין תמורה עושה תמורה שהיה בדין ומה אם הקדש שאין קדושה חלה עליו בבעל מום קבוע עושה תמורה . תמורה שהקדשה חלה עליה בבעל מום קבוע אינו דין שיעשה תמורה ת " ל והיה הוא קודש הקדש עושה תמורה ואין כו' :
Leviticus.27.10.10 יהי' קדש . מלמד שהקדושה חלה עליה בבעל מום קבוע שהיה בדין ומה אם הקדש שהוא עושה תמורה אין קדושה חלה עליה בבעל מום קבוע . תמור' שאינה עושה תמור' אינו דין שלא תהא קדוש' חלה עלי' בבעל מום קבוע ת " ל יהי' קדש מלמ' שקדוש' חלה עליה בבעל מום קבוע ר " י בר' יהוד' או' יהיה קדש לעשו' את השוגג כמזיד :
Leviticus.27.11.1 ואם כל בהמה . יכול בבהמה טמאה ממש דבר הכתו' כשהוא אומ' למטה ואם בבהמה הטמא' ופדה כו' הרי בהמה טמאה אמורה הא אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין [ פי' שנפל בהם מום ] שיפדו יכול יפדו על מום עובר [ פי' אפי' לא נפל בו אלא מום שיעבו' לאח' זמן ועכשיו כשאינו ראוי ליקרב יפדו ] ת " ל אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' ( תמורה ל " ג ע " א ) מי שאינו קרבה לה' כל עיקר לעול' והיינו מום קבוע יצא מום עובר שהוא כשר ליקרב למחר :
Leviticus.27.11.2 טמאה . לרבות את המתה ( פי' שאם הקדישה לבדק הבית חל עליה הקדש ) יכול אפי' אמר הרי זו הקדש ומתה תפדה ת " ל והעמיד והעריך את שיש לה העמדה יש לה הערכה ואת שאין לה העמדה היינו שמתה אח " כ אין לה הערכה . ומה ראית לרבות המתה ( פי' שמתה מתחלה ואח " כ הקדישה שאף שאין לה העמדה יש לה הערכה ) ולהוציא את שאמר הרי זו הקדש ומתה . אחר שריבה הכתוב ומיעט הרי אנו למידין אותה מבהמה טמאה ( פי' מבהמה טמאה ממש ) מה בהמה טמאה מיוחדת ששוה שעת פדיונה לשעת הקדשה אף אני מרבה המתה ששוה שעת פדיונה לשעת הקדשה ומוציא את שאמר הרי זו הקדש ומתה שלא שוה שעת פדיונה לשעת הקדשה . או דבר שאתה לומד בדרך אחד אתה לומדו בכל הדרכים שיש בו ( פי' שישוה לבהמה טמאה ) מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחלת הקדש ( פי' שלא נתפס באחרות ומפרש בש " ס בב " מ נ " ה מדכתיב הטמאה היינו הידועה שהקדיש ראשון כמו העולה עולה ראשונה ) ומועלים בה וכולה לשמים ( פי' שאין לכהן ממנה כלום ) אף אני ארבה את כיוצא בו וכי מה יש לנו בקדשי מזבח שיהא כולה לשמים פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים ( פי' אבל שאר קרבנות בין של יחיד בין של ציבור אינה כולה לשמים דבכל קרבנות אין לשמים אלא האימורים ואפי' בעולה שכולה לשמים מ " מ העורות לכהנים ) מניין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים של ציבור ושל יחיד ת " ל בהמה ואם בהמה ואם כל בהמה :
Leviticus.27.11.3 והעמיד את הבהמה לפני הכהן . בהמה נפדית ואין העופות ועצים ומנחות והלבונה וכלי שרת נפדין ( בת " כ שלנו לא גריס ומנחות רק עיין מנחות דף ק " א ) והעריך הכהן אתה . אין פודין את הקדשות אכסרה ( דהיינו בשיקול הדעת אלא צריך אומד יפה ) והעריך הכהן אתה ( תמורה ל " ג ע " א ) פרט לבעל מום מעיקרא שא " צ העמדה והערכה :
Leviticus.27.12.1 בין טוב ובין רע . איזה דבר ששוה טוב לרע זה הקדש בדק הבית מלמד שאף הקדש בדק הבית צריך העמדה והערכה :
Leviticus.27.12.2 כערכך הכהן כן יהיה . אמר אחד בעשרים ואמר ח' בשלשים אמר א' בארבעים אמר א' בחמשים חזר בו של חמשים ממשכנים מנכסיו עד עשר כו' חזר בו של עשרה מוכרין אותו בשוה ונפרעין משל עשרה המותר :
Leviticus.27.13.1 ואם גאל יגאלנה ויסף חמישתו על ערכך . גאל יגאלנה . לרבות את האשה . ואם גאל יגאלנה . לרבות את היורש . ויסף חמישתו . שיהא ( ב " מ צ " ד ע " א ) הוא וחומשו חמשה :
Leviticus.27.13.2 ויסף חמישתו על ערכך . הרי כאן שנים ( פי' דכתיב ואם גאל יגאלנה דמשמע בשווייה בלי שום תוספת חומש . וכתיב ויסף חמישתו ) א' מוסיף חמישית וא' שאינו מוסיף חמישית ואין ידוע אם בבעלים אם בכל אדם [ פי' התוספת חומש ] מה מצינו בגאולות האמורות למטה הבעלים מוסיפין חומש ואין כל אדם מוסיפין חומש אף הגאולות האמורות כאן הבעלים מוסיפין חומש ואין כל אדם מוסיפין חומש :
Leviticus.27.14.1 ואיש כי יקדש את ביתו . יכול בבית דירה דיבר הכתוב [ פי' דוקא בבית דירה ] כשהוא אומ' לקמן ואם המקדיש יגאל את ביתו [ והאי ביתו מיותר דה " ל למכתב ואם המקדיש יגאל אתו ] הרי בית דירה אמור הא מה אני מקיים ואיש כי יקדיש את ביתו במקדיש את נכסיו :
Leviticus.27.14.2 יקדש את ביתו . ( ב " ק ס " ט ע " ב ) מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו פרט לגזל ולא נתייאשו הבעלים ששניהן אינן יכולין להקדישו :
Leviticus.27.14.3 קדש לה' . מלמד שסתם הקדש לבדק הבית ( פי' דכ " מ שנא' לה' . הוא בדק הבית שכולו לה' והכא כתיב כי יקדיש את ביתו סתם וכתיב קדש לה' שיהא לבדק הבית מכאן שסתם הקדש לבד " ה ):
Leviticus.27.14.4 והעריכו הכהן בין טוב ובין רע . אין פודין את ההקדשות אכסרה . כאשר יעריך אתו הכהן כן יקום . מה ת " ל לרבות שאם הבעלים אומרים בעשרי' . ואחד אומר בעשרים ואחד . הבעלים נותנים עשרים וששה [ דכיון שרצו ליתן עשרים נתחייבו עשרים וחמשה והא' שרצה ליתן עשרים וא' מסתמא שוה עשרים וא' והאיך הוא יכול לקנות בפחות שהרי אין החומש משלים הקרן והוא אינו רשאי לקנות בכ " א שהרי הבעלים נותנים כ " ה והוא אינו נותן אלא כ " א ולכך כופין את הבעלים ליתן כ " ו שלא יפסיד את הקרן וגם החומש וה " פ הפסוק כאשר יעריך אתו הכהן היינו איש אחר לפני הכהן כן יקום על הבעלים ] הבעלים אומרים בעשרים וכל אדם בעשרים הבעלים קודמין מפני שהם מוסיפין חומש . עשרים ושנים הבעלים נותנים עשרים ושבע . עשרים ושלש הבעלי' נותנים עשרים ושמונה . עשרים וארבע הבעלים נותנים עשרים ותשע . עשרים וחמש הבעלים נותנים שלשים [ פי' הא דכופין הכא הבעלים אף שאין לקרן של הקדש הזיק אפי' אם יפדה אחר היינו משום דמצוה בבעלים יותר והא דמקשינן בש " ס ( ערכין כ " ז ע " ב ) וצריך לשנות כגון שאמרו הבעלים עשרי' ופרוטה . היינו משום דבתחלה מקשה הש " ס על הא דאמרי' הבעלים אומרים כ' ואחר אומר כ' הבעלים קודמין מפני שמוסיפין חומש מקשה הש " ס למה לי האי טעמא בלא זה הבעלים קודמין שמצוה בבעלים ומשני חדא ועוד קאמר פי' דחד מתרי טעמי נקט ולכך מקשה להאי טעמא למה הבעלים קודמין כשאחר נותן עשרים וחמשה . אבל באמת להאי טעמא שמצוה בבעלים לא מקשה מידי ואפי' אמר אחר בשוה כ " ה הבעלים קודמין ] שאין מוסיפין חמישית על עילוי של זה . אמר א' הרי הוא שלי בעשרים ושש אם רצו הבעלים ליתן שלשים וא' הבעלים קודמין ( פי' וצריכין להוסיף חומש על אותו דינר שהוא מוסיף מדעתו ) ואם לאו אומרים לו הגעתיך :
Leviticus.27.15.1 ואם המקדיש יגאל . לרבות את האשה ואת היורש ( פי' דסמיך על ההיא דלעיל דכתיב גאל יגאלנה לרבות האשה ) ואם המקדיש . ( ב " מ נ " ד ע " ב ) ולא המתפיס שאין הקדש שני מוסיף חומש :
Leviticus.27.15.2 ויסף חמישית וכו' והיה לו . אם נתן את הכסף הרי הוא שלו ( דהקדש אינו אלא בכסף ולא במשיכה ) ואם לאו אינו שלו :
Leviticus.27.16.1 ואם משדה אחזתו . אין לי אלא שדה אחוזה מאביו . שדה אחוזה מאמו מניין ( פי' כגון שנפל לו ירושה מאמו והקדישה יש לה דין שדה אחוזה ) ת " ל יקדיש איש ( פי' דלכאורה האי איש מיותר אלא ללמד שאפי' הקדיש אותו שבא עכשיו והוא איש ועד הנה לא היה ביד איש אפ " ה יש לה דין שדה אחוזה ):
Leviticus.27.16.2 והיה ערכך לפי זרעו . לפי זרעו ולא לפי גידולין ( פי' דה " א דהאי חומר שעורים אגידולין קאי והיינו מקום שהגדיל חומר שעורים ולהכי מפרש דאמקום שנזרע חומר שעורים קאי ) ( ערכין י " ד ע " ב ) זרע . ולא טריסין ואילנות :
Leviticus.27.16.3 זרע חמר שערים בחמשי' שקל כסף . הרי זו גזירת המלך אחד המקדיש בחולת המחוז ( שהוא קרקע גרוע ) אחד המקדיש בפרדסות שבסטי ( שהן יפות ) נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף ( וששה דברים יש שאין חילוק בין ששוה הרבה בין ששוה מעט והיינו אונס ומפתה ומוציא ש " ר ונוגח את העבד ומקדיש שדה אחוזה וערכין ) אם משנת היבל יקדיש שדהו . מניין שאין אדם רשאי להקדיש שדהו בשעת היובל עצמה ואם הקדישה [ בת " כ שלנו הגיר' מחודשת אולם בערכין כ " ח ע " א קאמ' שמואל אינ' מקודש' וכ " פ הרמב " ם וע " ש' אינה מקודש' ת " ל אם משנת היבל ( ולא בשנת היבל ):
Leviticus.27.17.1 יקדיש שדהו . מניין אתה אומר אם היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים שאין נמדדין עמה ת " ל שדהו :
Leviticus.27.17.2 כערכך יקום . נותן מ " ט סלעים ומ " ח פונדיונות מה טיבו של פונדיון קלבון לפרוטרוט :
Leviticus.27.18.1 ואם אחר היבל . סמוך ליובל אין לי אלא סמוך ליובל מופלג מיובל מניין ת " ל ואם אחר היבל יקדיש שדהו :
Leviticus.27.18.2 שדהו . מת " ל שיכול היו שם נקעים שאין עמוקים עשרה טפחים וסלעים שאין גבוהים עשרה טפחים שלא יהיו נמדדים עמה ת " ל שדהו ( פי' שאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דלאו דוקא שדהו אלא אפי' סלע שאינו גבוה כו' ) ( ערכין כ " ה ע " א ) מניין שאם אמר הריני נותן שנה בשנה שאין שומעין לו ת " ל וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות משמע שצריך שיהיו כל הכסף של השנים הנותרו' ביח' . מניין שאין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים ולא גואל לאחר היובל פחות משנה ת " ל וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרת ( פי' דמתיב' וחשב שמעינן שאין גואלין פחות משנה דכיון דצריך לחשוב ונגרע בודאי א " א לומר דיחשוב חדשים הא אמרינן לקמן שאין הקדש מחשב חדשי' ע " כ שנה הוא מחשב . ומשנים הנותרת משמע דצריך שיוותרו ב' שנים דמיעוט שנים שתים ) מניין שאין ההקדש מחשב חדשים [ פי' כגון שיש ג' שנים ומחצה עד היובל שאין צריך לשלם לו רק בעד ג' שנים ואין מחשבין חדשים ] ת " ל וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרת ונגרע . שנים הוא מחשב ואינו מחשב חדשים ( דלכאורה תיב' השנים מיותר דה " ל למכתב על פי הנותרת וסבר דתיב' השנים קאי על ונגרע שאינו גורע אלא מה שיצאו מהשנים ולא מהחדשים . ומניין שאם רצה ההקדש לחשב חדשים שמחשב ( פי' דהיינו שרוצה לגאול שנה וחצי לפני היובל ואם אתה חושב החדשים שיצאו ממנו מותר לגאול שהרי יש שם שתי שנים ומניין שאין אתה חושב אותה לב' שנים עד שיהי' שני שנים שלימות ת " ל וחשב לו כו' ע " פ השנים הנותרת [ דמינה שמעינן שצריך שישתיירו ב' שנים שלימות לפני היובל ואין גואל פחות מב' שנים והתם כתיב שנים דמשמע שצריך שיהיו שנים שלימות והשתא מתיב' שנים דרשינן ב' דרשות דהיינו שצריך שיהיו שני שנים עד היובל שלימים ואין חושב למה שיצאו אלא השנים ולא החדשים משום דסבר פי' הפסוק הוא כך וחשב על פי השנים הנותר' ונגרע פי' אם יש שנים נותרו' עד היובל דהיינו ב' שנים שלימות אז נגרע מערכך אל אותן השנים שיצאו כו' אבל אם לא נשאר שתי שנים אז אין נגרע כלל עד שיתן כמו מיובל ליובל דהיינו כל החמשים כסף ] עד שנת היובל . שלא יכנס בה כלום ( פי' שאינו חושב שנת היובל להחמשים שקל כסף שנותן לזרע חומר שעורים ) ונגרע מערכך . אף מן הקדש ( פי' דה " א שאינו גורע אלא אותן השנים שהקדיש אחר היובל אבל מה שהיה ביד הקדש אינו גורע לכן אתי לאשמועינן דגורע . ומערכך דייק דהיינו אפי' מה שהיה בשעת ההקדש יגרע אם לא גאל תיכף ) שאם אכלה ההקדש שנה או שתים לפני היובל או לא אכלה אלא שהיתה לפניו מנכה סלע ופונדין בכל שנה ושנה :
Leviticus.27.19.1 ואם גאל יגאל . לרבות האשה ואת היורש :
Leviticus.27.19.2 את השדה מה ת " ל שיכול אין לי אלא המקדיש בית כור היינו חומר שעורים . הקדיש לתך וחצי לתך בית סאה בית קב מניין ת " ל השדה מ " מ :
Leviticus.27.19.3 ויסף חמשית כו' וקם לו . אם נתן הכסף קם לו :
Leviticus.27.20.1 ואם לא יגאל כו' ואם מכר כו' . עיין רש " י ז " ל :
Leviticus.27.20.2 לאיש אחר . ולא לבן ( פי' דאם מכר את השדה לבנו חוזרת אצלו ביובל ) או אינו אלא לאחר ולא לאח כשהוא אומר לאיש לרבות את האח ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח . אחר שריבה הכתוב ומיעט . מרבה אני את הבן שהוא קם תחת אביו ליעידה ולעבד עברי ומוציא אני את האח שאינו קם תחת אביו ליעידה ולעבד עברי :
Leviticus.27.20.3 לא יגאל . יכול לא יקחנה מיד הגזבר ותהי' לפניו כשדה מקנה ( פי' שאסור לקנות אותה כלל אפי' להיות לו כשדה מקנה שיוצא ביובל נמי אסור לקנות כפשטא דלישנא לא יגאל דהיינו שלא יקנה אותה ) ת " ל לא יגאל עוד לכמות שהיא אינה נגאלת אבל לוקחה מיד הגזבר ותהי' לפניו כשדה מקנה ( פי' עוד לכמות שהיתה דתיב' עוד מוסף עוד על מה שהיה לפניו דהיינו להיות לו שדה אחוזה כו' ) והיה השדה בצאתו . שהשדה קרוי לשון זכר :
Leviticus.27.21.1 קדש . נאמר כאן קדש ונאמר להלן גבי בתים וגבי שדה מקנה קדש מה קדש האמור להלן בפדיון ( פי' דהתם אינו יוצא לכהנים אלא לבעלים או לאחר הגואל אותו ובודאי אינו יוצא אלא בפדיון דכתיב ואם המקדיש יגאל וגו' ) אף קדש האמור כאן שיוצא לכהן אינו יוצא אלא בפדיון דהיינו שפדאו אחר תחלה או שיתנו מעותיו דר " י דר " י סבר דכהנים נכנסין כדכתיב והי' השדה בצאתו וכו' ובלא פדיון א " א דכתיב קדש אלא שאם לא מכר הגזבר שכהנים נכנסין לתוכה ונותנין דמיה והיא חלוטה להם ר " א ור " ש או' לא נכנסין ולא נותנין דמיה אלא נקראת שדה רטושין עד היובל השני :
Leviticus.27.21.2 הגיע היובל השני ולא נגאלה . נקראת רטושי רטושים עד היובל השלישי לעולם אין הכהנים נכנסין לתוכה עד שיגאלנה אחר חחילה ( דסברי פי' הפסוק כפשטא בצאתו דהיינו שיגאלנה אחר תחילה אז יהיה לכהנים ביובל אבל כל זמן שלא נגאל אינו לכהנים ) לכהן תהיה אחזתו . מה ת " ל שיכול שדה שהיא יוצאה לכהנים דהיינו שדה אחוזה שהיא ראוי' לצאת לכהנים אם יגאלנה אחר וגאלה א' מן הכהנים והרי היא תחת ידו שלא יאמר הואיל והיא תחת ידי הרי היא שלי ת " ל לכהן תהיה אחוזתו שדה אחוזתו של כהן שלו ואין זו שלו אלא יוצאה ומתחלקת לכל אחיו הכהנים :
Leviticus.27.21.3 כשדה החרם . ( ערכין כ " ט ע " א ) מה למדנו משדה החרם אלא בא ללמד ונמצא למד כהן שהקדיש שדה חרמו שלא יאמר ג " כ הואיל והיא יוצאה לכהנים והרי היא תחת ידי כו' :
Leviticus.27.21.4 לכהן ( שם כ " ח ע " ב ) יכול לכל כהן שירצה נאמר כאן לכהן ונאמ' בגזל הגר לכהן מה להלן לכהן שבאותו משמר שנא' מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו אף כאן כו' ומה כאן שאם גאלה א' מן הכהנים שיוצאת מתחת ידו ומתחלקת לכל אחיו הכהנים אף בגזל הגר שאם הי' הגוזל כהן שלא יאמר הואיל כו' ( שם ) כשדה החרם לכהן . מלמד שסתם חרמים לכהנים ריב " ב אומר סתם חרמים לבד " ה שנאמר כל חרם קדש קדשים לה' א " כ מה ת " ל לכהן שלא יאמר הואיל וכו' . נאמר כאן לכהן לכל הכהנים שבאותו משמר ונאמר להלן כל חרם בישראל לך יהי' הא כיצד החרים שדותיו נותן לכהנים שבמשמר ומטלטלין נותן לכל כהן שירצה . והיה השדה בצאתו ביבל כשדה החרם ( ערכין כ " ט ע " א ) שאין שדה חרמים נוהג בזמן שאין היובל נוהג . ואין שדה אחוזה כו' שנאמר ויצא ביובל ושב לאחזתו מניין שאין בתי ערי חומה נוהגי' אלא בזמן שהיובל נוהג ת " ל לא יצא ביובל . ומניין שאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ת " ל עד שנת היובל יעבוד עמך ומנין שאין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג נאמר בעבד עברי כי טוב לו עמך ונאמר בגר תושב בטוב כו' . ומה ת " ל אשר לא משדה אחוזתו . שיכול הלוקח שדה מאביו ומת אביו ואח " כ הקדישה תהא לפניו כשדה מקנה ת " ל ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו שדה שאינה שדה אחוזה יצאת זו שהיא שדה אחוזה דר " מ . ר " י ור " ש אומר הלוקח שדה מאביו והקדישה ואח " כ מת אביו יכול שתהא לפניו כשדה מקנה ת " ל ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו שדה שאינה ראוי' להיות שדה אחוזה יצאה זו שהיא ראוי' להיות שדה אחוזה [ נמצא אפי' הקדישה קודם מיתת אביו אפ " ה הוי כשדה אחוזה כיון שבשעת הקדש היתה ראוי' להיות שדה אחוזה אבל כל זמן שלא מת אינה נקראת שדה אחוזה שדה מקנה אינה יוצאת לכהנים ביובל שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו :
Leviticus.27.23.1 וחשב לו הכהן את מכסת אין מכסת אלא דמים מלמד שהוא נותן את שויו אם רוצה לפדותו אמר ר' אליעזר נאמר כאן וחשב ונאמר להלן וחשב מה וחשב שאמור להלן נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף . אף וחשב האמור כאן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף [ פי' ר " א פליג וסבר דאפי' בשדה מקנה נמי נותן לפי זרע חומר שעורים ]:
Leviticus.27.23.2 מכסת . הערכך [ ערכין י " ד ע " ב ] מקיש שדה מקנה לערכין מה ערכין אין מוסיף חומש אף שדה מקנה אין מוסיף חומש :
Leviticus.27.23.3 ונתן את הערכך ביום ההוא . שלא ישהה אפי' מרגלית לקלים ואין לה אלא מקומה ושעתה [ פי' אם הוא עני ואמר ערכי עלי דהדין הוא שנותן כל אשר לו ויש לו מרגלית דאם יוליך למקום אחר שיש שם עשיר גדול וישהנה אפשר שיהיה כל הקרן ויתותר עוד אפ " ה לא משהינן ומוכרין אותה בדמים שהוא שוה עכשיו ] בשנת היובל ישוב השדה . השדה מה ת " ל . [ הכל הוא בערכין י " ד א' וב' ] לפי שנאמר זרע אין לי אלא זרע . שדה גפנים ושדה אילנות מניין ת " ל שדה מ " מ למדנו שפודה אילנות בשוויהן כדלקמן וחוזר ופודה את הקרקע בנ' שקל . א " כ מה תלמוד לומר זרע פרט לשהקדיש שדה טריסין שפודה בשוויה ופרט למקדיש אילנות שפודה גם כן בשווין שנאמר זרע ולא אילנות יכול שדה טריסין אינה יוצאה לכהני' ביובל תלמוד לומר שדה מכל מקום . יכול אפי' אילנות יוצאין לכהנים ביובל תלמוד לומר והיה השדה ולא אילנות :
Leviticus.27.24.1 לאשר קנהו מאתו . יכול לגזבר הנקנ' מאתו ת " ל לאשר לו אחוזת הארץ . יאמר לאשר לו אחוזת הארץ מה ת " ל לאשר קנהו מאתו . אי יאמר כן הייתי אומר שדה שיצאה לכהנים ביובל ( דהיינו שהיתה שדה אחוזה והקדישה וגאלה אחר ) שיוצאה לכהנים ביובל ואח " כ מכר הכהן והקדישה הלוקח יכול כשתחזור ביובל תחזור לבעלים הראשונים ת " ל לאשר קנהו מאתו ( פי' הכהנים ):
Leviticus.27.25.1 וכל ערכך יהיה בשקל . אין בערכין פחות מסלע ( פי' שאם אין לו סלע לא יצא ידי נדרו ואם העשיר חייב לשלם ):
Leviticus.27.25.2 בשקל הקדש . מה ת " ל לפי שנאמר ופדה יכול בעבדי' ובשטרות ובקרקעות ת " ל בשקל הקדש אין לי אלא סלעים של קודש מניין לרבות דבר המיטלטל ת " ל ופדה לרבות דבר המיטלטל א " כ למה נאמר בשקל הקודש פרט לעבדים ולשטרות ולקרקעות :
Leviticus.27.25.3 עשרים גרה יהיה השקל . מניין שאם רצה להוסיף מוסיף ( פי' שאם רצה להגדיל הסלע דהיינו שיהא כ " ה גרה ירבה וחייבין ליתן סלע כזו כיון שנתגדל הסלע ) ת " ל יהיה . יכול אם רצה לפחות יפחות ( פי' שאם רצה להקטין הסלע ) יכול שיפדה בפחות ת " ל הוא ( פי' דוקא הוא ולא פחות ממנו ) אך בכור כו' . אלו נאמר בכור לא יקדיש הייתי אומר [ ר " ל בכור אדם לא יקדיש ועיין בק " א ] בכור לא יקדיש ת " ל אתו אותו אין אתה מקדיש אבל אתה מקדיש בכור אדם . ועדיין אני אומר הוא לא יקדיש אבל יקדישוהו אחרים ת " ל בבהמה בבהמה עסקתו . יכול לא יקדישנו מן הבטן ת " ל אשר יבכר לה' לא יקדיש . משיתבכר אין אתה מקדישו אבל מקדישו אתה מן הבטן . מכאן אמרו מערימין על הבכור ( פי' שמקדיש אותו מן הבטן שחל עליו קדושה קודם שיהא בכור ). [ תמורה כ " ה ע " א ] יכול אף ולדי כל הקדשים כן ת " ל אך . ר' ישמעאל אומר ( ערכין כ " ט ע " א ) כתוב א' לא יקדיש וכתוב א' תקדיש הא כיצד מקדישו אתה הקדש עילוי . ד " א ר' ישמעאל אומר מניין שלא יקדיש אדם הבכור ת " ל בכור לא יקדיש איש אתו יכול לא יקדישנו הקדש עילוי ( פי' דהיינו לבדק הבית שצריך ליתן כדי דמיו אם היה ההקדש נדר ואם היה נדבה צריך ליתן כדי הנאה שיש לו ממה שהקדיש ואם הקדיש בכור יכול שאין צריך ליתן אף זה ) ת " ל כל זכר תקדיש משמע אפי' בכור . ומה ראית להביאו להקדש עילוי ולהוציאו מהקדש מזבח . אחר שריבה הכתוב ומיעט מפני מה אני מביאו להקדש עילוי . שהוא חל על הכל ומוציאו מהקדש מזבח שאינו חל על הכל . אין לי אלא בכור מניין לכל הקדשים שאין משנים אותם מקדושה לקדושה ת " ל בבהמה לא יקדיש איש אתו . יכול לא יקדישנו הקדש עילוי ת " ל בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש . מה ראית להביאו להקדש עילוי ולהוציאו מהקדש מזבח אחר שריבה הכתוב ומיעט מפני מה אני מביאו להקדש עילוי שהוא חל על הכל ומוציאו מהקדש מזבח שאינו חל על הכל :
Leviticus.27.26.1 אם שור אם שה לה' הוא . הוא קרב ואין תמורתו קריבה ( ור " ל אם המיר הכהן את הבכור אבל אם המירו הבעלים חל ההקדש על התמור' וכ " ה ברמב " ם פ " א מה' תמורה הלכה ט' ) אם בבהמה הטמאה בבהמה טמאה ממש :
Leviticus.27.27.1 ופדה בערכך . לפי שנאמר בשקל הקדש יכול אין לי אלא סלעים של קודש . מניין לרבו' כל המטלטלין ת " ל ופדה לרבו' כ " ד המיטלטל א " כ למה נא' בשקל הקדש להוציא עבדים ושטרות וקרקעות ד " א בשקל הקדש שצריך לשום בכסף . כיצד אמר טלית זו תחת חמור זה יצא לחולין החמור וצריך לעשות דמים ( פי' אם לא שוה הטלית כמו החמור צריך להוסיף עליו עד כדי שוויו אבל אינו מעכב לצאת לחולין ) ויסף חמשתו עליו . שיהא הוא וחומשו חמשה :
Leviticus.27.27.2 Leviticus.27.27.3 Leviticus.27.28.1 אך כל חרם אשר יחרם . יכול יחרים כל אשר לו ת " ל מכל אשר לו ולא כל אשר לו ( כל המימרא אינו בת " כ רק בערכין כ " ח ע " א ) יכול יחרים מין א' כלו ת " ל מאדם ולא כל אדם . א " ל אלא אדם שא " א לו בלא עבודה . בהמה מניין ת " ל מבהמה ולא כל בהמה א " ל אלא אלו שדה מניין ת " ל משדה אחוזתו ולא כל שדה אחוזתו . מטלטלין מניין ת " ל מכל אשר לו . יכול אם החרים אדם את כולם יהיו מוחרמים ת " ל אך . אמר ר " א ב " ע ומה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו על אחת כמה וכמה שיהא אדם חייב להיות חס על נכסיו . יכול יחרים אדם בנו ובתו ושפחתו העברים ת " ל בהמה מה בהמה יש לו רשות למוכרה אף כל שיש לו רשות למוכרה יצא עבד עברי שאין לו רשות למכרו והלא בתו שיש לו רשות למוכרה יכול יחרימנה ת " ל בהמה מה בהמה שיש לו רשות למוכרה לעולם אף אדם שיש לו רשות למוכרו לעולם יצא בתו שאין לו רשות למוכרה אלא כשהיא קטנה :
Leviticus.27.28.2 ומשדה אחזתו . ולא שדה מקנה [ פי' דשדה מקנה אין יכול להחרים ] מכל אשר לו ומשדה אחזתו ( ערכין שם ) מה שדה אחוזה אין לוים וכהנים מחרימין שנאמר כי אחוזת עולם הוא להם אף מטלטלין אין כהנים ולוים מחרימין דברי ר' יהודה שנאמר אך . ר " ש אומר הכהנים אין מחרימין שהחרמים שלהם הלוים מחרימים שאין החרמים שלהם . אמר רבי נראים דברי ר' יהודה בקרקעות שאף הלוים אינן מחרימים שדה אחוזה שנאמר כי אחוזת עולם היא להם . ודברי ר' שמעון במטלטלין דלא שייך התם אחוזת עולם וגבי כהנים אמרינן שהחרמים שלהם משא " כ גבי לוים :
Leviticus.27.28.3 Leviticus.27.28.4 ולא יגאל . לבעלים מה יעשה לו כשדה החרם לכהן תהי' אחזתו או יכול אפילו פירש לה' ת " ל כל חרם קדש קדשים הוא לה' [ אלמא דיש חרם שהוא לה' והיינו כשפירש אבל הכא ודאי איירי בחרמי כהן דכתיב לא ימכר ולא יגאל פי' שאין לפדות עד שיבא ליד כהן וזה לא שייך אלא בחרמי כהן ] ר' יהודה ב " ב אומר מניין שסתם חרמים לבד " ה ת " ל כל חרם קדש קדשים הוא לה' או יכול אעפ " י שפירש לכהן ת " ל הוא . מניין שמחרים אדם את קדשיו ת " ל כל חרם קדש . מניין שמחרים אדם את קדשי קדשיו ת " ל כל חרם קדש קדשים . [ ערכין כ " ט ע " א ] ד " א חרמי כהנים כל שבבית הבעלים הם כהקדש לכל דבריהם שנא' כל חרם ק " ק . ניתן לכהן הם כחולין לכל דבריהם שנא' כל חרם לך יהי' :
Leviticus.27.29.1 כל חרם אשר יחרם מן האדם . עיין רש " י ז " ל אין לי אלא חייבי מיתות חמורות חייבי מיתות קלות מניין ת " ל כל חרם לא יפדה יכול אפילו שלא נגמר דינו ת " ל אשר יחרם מן האדם ולא כל האדם להוציא את שלא נגמר דינו . רבי חנניא בן עקביא אומר נערך מפני שדמיו קצובים . אבל לא נידר מפני שאין דמיו קצובים . ר' יוסי אומר נודר ומעריך ומקדיש ואם הזיק חייב בתשלומין א " כ מה ת " ל כל חרם [ כתובות ל " ז ע " ב . לפי שמצינו למומתין בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להם יכול אף בידי אדם כן ת " ל חרם כו' אין לי אלא מיתות חמורות קלות מניין ת " ל כל חרם כו' [ ופשטא דקרא דכל חרם היינו אם החרימו ישראל עיר א' כמו שהחרימו יריחו יהיה כל שללה קדש דהיינו שפודין אותן כמו כל קדשי בדק הבית אבל הנפשו' שבתוכ' אין להם פדיי' ] וכל מעשר הארץ . יכול בשני מעשרות הכתוב מדבר ת " ל הוא הוא האמור כאן הוא האמור להלן דבר החסר להלן אמרן הכתוב כאן דהיינו שצריך להוסיף חומש :
Leviticus.27.30.1 מזרע הארץ . לרבות שום ושחלים וגרגיר . או יכול שאני מרבה זרע לפת וצנונות ושאר זרעוני גינה ת " ל מזרע הארץ ולא כל זרע הארץ :
Aderet Eliyahu, Halberstadt, 1860. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001191318 Licence: Public Domain. Source .