Abudarham

על הזיקים ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמי' ועל הרוחות מברך בא"י אמ"ה שכחו וגבורתו מלא עולם. פי' ברוך הנותן כח לטבע להראות כחו של יוצר בראשית כדי שיראו מלפניו. ואם רצה מברך בא"י אמ"ה עושה בראשית. מאי זיקים כוכבא דשביט ובלשון ארמי ניצוצי אש זיקוקין דנור והוא כוכב היורה כחץ ברקיע השמים ממקום למקום ונמשך אורו כשבט. מאי זועות גוהא פי' רעידת הארץ. וגר' בירושלמי על הברקים ר' ירמיה בשם רב חסדא דיו בפעם א' בכל יום, ר' יוסי בעא במה אנן קיימין אם בטורדין דיו בפעם א' אם במופסקין מברך כל פעם ופעם. פי' טורדין שלא נפזרו העבים בנתים מופסקים שנתפזרו העבים בנתם. חייליה דר' יוסי, פי' הוכחתו של ר' יוסי, מן הדא היה יושב בחנותו של בשם כל היום אינו מברך אלא פעם א' היה נכנס ויוצא נכנס ויוצא מברך על כל פעם ופעם, היה יושב בבית הכסה אם היה יכול לצאת ולברך תוך כדי דבור, פי' של רעמים, יצא ואם לאו לא יצא. מאי רוחות זעפא כלומ' רוח סערה חזקה ביותר.

על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרו' ועל המדברו' מברך בא"י אמ"ה עושה בראשית. פי' כין שייסדן מאז ושבחו של מקום הוא כשמכירין היום דבר שאנו יודעין שהמקום בראו בששת ימי בראשית ועדין הוא קיים קל וחומר לעושהו שהוא קיים. וכת' ה"ר שמשון דדוקא בהרים ובגבעות המשונים ונכרת גבורת הבורא בהן וכן נהרות המשונים כגון פרת וחדקל מברך ברכה זו.

הרואה הים הגדול מברך בא"י אמ"ה שעשה את הים הגדול. פי' הים המקיף הנקרא ים אוקיאנוס ומתוך חשיבותו קבעו לו ברכ' בפני עצמו.

הרואה הקשת מברך בא"י אמ"ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו. זוכר הברית שנא' והיה לאות ברית וזוכר שנשבע שלא יביא עוד מבול וכשרואה את הרשעים רוצה להחריב את עולמו ורואה הקשת וזוכר הברי' ונמנע. ואין לומ' שצריך הב"ה זכירה שהרי אין שכחה לפניו אלא מרא' לעולם כשהם רואים את הקשת שרבו רשעי ישראל ואלמלא השבועה היה מחריבו. נאמן בבריתו שלא יעברנו אע"ף שרבו הרשעים. וקיים במאמרו אפי' לא היה הברית כיון שאמר בדבור בעלמ' ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ ברור הוא שיקיים מאמרו. נשאל הרא"ש איך מסתכלין בקשת כשמברכין והא אמרי' בחגיגה בפ' אין דורשין המסתכל בקשת עיניו כהות. והשיב דאין מסתכל כרואה כי המסתכל מוסיף ומדקדק בהבטתו יותר מהרואה.

הרואה חמה בתקופתה לבנה בטהרתה כוכבים במשמרותם ומזלות בעתם מברך בא"י אמ"ה עושה בראשית. ופי' הרמב"ם ז"ל חמה בתקופתה זהו ליום תקופת ניסן של תחלת מחזור של שמנה ועשרים שהתקופה בתחלת ליל רביעי כשרואה אותה ביום רביעי בבקר מברך, לבנה בטהרתה זהו כשתחזור הלבנה לתחלת מזל טלה בתחלת החדש ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום, כוכבים במשמרותם זהו כשיחזור כל כוכב וכוכב מחמשת הנשארי' לתחלת מזל טלה ולא יהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום, ומזלות בעתם זהו בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצת המזרח על כל א' מאלו מברך.

הרואה לבנה בחדש' מברך בא"י אמ"ה אשר במאמרו שחקי' ע"ש מי יספר שחקים בחכמה וכתי' בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם השלמת זה הפסוק הוא. חק וזמן נתן להם על שם חק נתן ולא יעבור כלומ' החק והזמן שנתן להם בתחלת בריאתם אינם עוברים אותו כי כן יהיה לעולם לא ישתנה סדרם וזש"ה כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקות ירח וככבים לאור לילה וכתי' בתריה אם ימושו החוקים האלה וגומ'. וזהו שאומ' שלא ישנו את תפקידם פי' מה שהם ממונים ומופקדים עליו. ששים ושמחים לעושת רצון קוניה' פירשנוהו ביוצר של שבת. פועל אמת שפעולתו אמת לבורא הוא חוזר שהוא פועל אמת וגם הפעולה עצמה היא אמת שהיא קיימ' שנא' ויעמיד לעד לעולם. י"מ פועל אמת שפעולתו אמת שבדין מיעט את הלבנה. וי"ג פועלי אמת שפעולתם אמת חוזר על צבא השמים שפעולתם אמת ואינם משני' את סדרם. ללבנה אמ' שתתחדש בכל ל' יום. עטרת תפארת ע"ש והיית עטרת תפארת ביד ה'. לעמוסי בטן כדי שיהיו ישראל מונין לחדושה שנקראי' עמוסי בטן שנא' העמוסים מני בטן. שהם עתידים להתחדש כמותה ע"ש תתחדש כנשר נעוריכי ואמרינן נמי בפרקי ר' אליעזר רשב"ג אומ' עתידין ישראל להתחדש ולהתקדש כמו שהלבנה מתחדשת ומתקדש'. ולפאר ליוצרם על כבוד מלכותו שהוא ימלוך עלינו בכבוד מלכותו. בא"י מחדש החדשים בכל ל' יום כמו שאמרנו.

ואמרי' במ' סופרים שקודם שיתחיל לברך על הלבנה שתולה עיניו כנגדה ומישר את רגליו ומברך. ואחר הברכה אומר ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך בוראך בר"ת יעקב מפני שנמשל ללבנה. ואומ' במס' סופרים שאומ' ג' פעמים סימן טוב תהיי לישראל ורוקד ג' רקידות כנגדה ואומר ג' פעמים כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול ליגע בך כך אם ירקדו אחרים כנגדי להזיקני לא יגעו בי ואומ' תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. ואומ' אותו למפרע קנית זו עם יעבור עד ה' עמך יעבור עד כאבן ידמו זרועך בגדול ופחד (תפול) [אימתה] עליהם תפול. ואומ' תפול עליהם וגו'.

וגרסי' בסהדרין בפ' היו בודקין כל המברך על ר"ח בזמנו כאלו מקביל פני שכינה כתיב הכא החדש הזה לכם וכתי' התם זה אלי ואנוהו. כלומ' שאע"ף שאין הב"ה נראה לעין הוא נראה ע"י גבורותיו ונפלאותיו כענין שנא' כן אתה אל תסתתר אלהי ישראל מושיע שעשית להם כמה נפלאות ואתה מושיע אותם בכל שעה ועל ידי תשועתך אתה מתגלה לבני אדם ומכירים אותך וגם בכאן ע"י שמחדש הלבנה הוא מתגלה לבני אדם. עוד גרסינן התם תאנא דבי ר' ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני השכינה דיין אמ' אביי הילכך מעומד.

ואמרי בירושלמי אין מברכין על (הריח) [הירח] עד שיתבשם. י"מ עד מוצאי שבת שיברך על הבשמים. וי"מ עד שיהיה האור שלו מתוק ואדם נהנה ממנו וזהו לאחר שנים או ג' ימים דיריח בן יומו אין אדם נהנה מאורו. וזהו הנכון. וכתו' במדר' אין מברכין על הלבנה אלא בלילה שנא' עשה יריח למועדים. ואמרי' במס' סופרים אין מברכין על היריח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובכלים נאים ע"כ. ודוק' אם לא שהמתין כל כך במוצאי שבת עד שיעבור הזמן שיהיה יותר מט"ו יום מן המולד כי יכול לברך על הלבנה עד תחלת י"ו שתתמלא פגימת' דהיינו כל זמן חדושה אבל לאחר חדושה אינו מבר'.

ואמ' בפ' היו בודקין כיון שדרך הלבנה להיות פגומה לא מברכינן דיין האמת. והקשו התוספו' א"כ בלקות המאורות שאין דרכן בכך למה אין מברכין דיין האמ'. ותר' שאינן אלא לפי שעה.

הבונה בית חדש או קונהו או נוטע כרם או שדה או קונהו או קונה כלים חדשים אפי' יש לו כיוצא בהם מברך שהחיינו. פי' שנתן לנו חיים וקיים אותנו לזכות בדבר זה. וכתבו התוספות שאין לברך אלא על דברים חשובים דומיא דבונה בית חדש. אבל דבר שאינו חשוב כ"כ כגון חלוק או מנעלים ואנפלאות וכיוצא בהן אין לברך שהחיינו. וכת' הרא"ש י"ל הכל לפי שהוא אדם שיש עני ששמח בחלוק יותר מעשיר בכלים חשובים כדאית' בנדרים פר' הנודר מן המבושל דר' יהודה לא היתה לו אלא גלימא רעועה וכדנפקא דביתהו לשוקא מכסי' בה וכדמצלי ר' יהודה מכסי בה וכדמכסי בה היה מברך ברוך שעטני מעיל לפי שהיה חשוב עליו כמעיל לעשיר עכ"ד. וכת' בעל ספר המצות שאם קנה לו ולביתו שמברך גם הטוב והמטיב. ואמרינן בירושלמי א"ר חייא בר אבא לא סוף דבר חדשים אלא אפי' הם שחקים והם חדשים לו ר' יעקב בר זבדי משום ר' חייא בר אבא קנה אומר שהחיינו נתנו לו במתנה אומ' הטוב והמטיב לבש אומ' ברוך מלביש ערומים. וכתב הרא"ש וצ"ע דבגמר' דידן לא מצאנו הטוב והמטיב אלא היכא דאיכא אחרינא בהדיה ול"נ דהכא נמי איכא אחרינא בהדיה המטיב לנותן אם המקבל עני שזכהו השם וחנהו ממון לעשות בו צדקה ואם הוא עשיר שמח הנותן במה שקבל מתנתו. וגם משמ' מן הירושלמי דבשעת קניה יש לו לברך אע"פ שעדין לא נשתמש בהם שאין הברכה אלא על שמחת הלב שהוא שמח בשעת קניתם כדרך שמברך על הגשמים בשעת ירידתם אע"פ שאין הנאתם נכרת מיד עד כאן דבריו.

על שמועות טובות מברך בא"י אמ"ה הטוב והמטיב. שכיון שנא' תשמיעני ששון ושמחה תגלנה עצמות דכית ומשבח אותה הכתוב יש לנו להודו' עליה לשם. ועל שמועות רעות מברך בא"י אמ"ה דיין האמת. שכיון שנא' ושמועה רעה תיבש גרם ומגנה אותה הכתוב יש לנו להצדיק עליה את הדין. אמרו לו מת אבי' וירשתו אי איכא אחריני דקא ירתי בהדיה בתחלה מברך דיין האמת ולבסוף שהחיינו.

וחייב אדם לברך על הרעה בטובת נפש כדרך שהוא מברך על הטובה בשמחה שנא' ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, בכל לבבך בשני יצריך, פי' מריבויא דכל קא דריש ביצר טוב וביצר רע שיסור מרע ויעשה טוב לאהבתו, ובכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך קבל מאהבה, ובכל מאודך בכל ממונך שאם נתן לך ממון יתר מכדי חייך שבכל יום ויום אהוב את ה' בו ותן ממנו למי שאין לו כדי חייו לאהבתו כי הוא אוהב עניים וצוה לתת להם די מחסורם ולהחזיק מי שמטה ידו כדי שלא יפול בכמה מקומות הזהירה תורה על הצדק, ד"א בכל מאודך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו וכתי' חסד ומשפט אשירה אם חסד אשירה ואם משפט אשירה וכתיב באלקים אהלל דבר בה' וכתיב כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא וכתיב ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, פירוש על הלקיחה כמו על הנתינה. ולעולם יהי רגיל אדם לומ' כל דעבדין מן שמיא לטב פי' ואפילו רואה הדבר בהפך. ולעולם יהיו דבריו של אדם מעטים לפני הב"ה שנא' ואל תבהל את פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים וגו'.

ומברך על הטובה מעין הרעה כגון שמצא הוא ואחר עמו מציאה מברך הטוב והמטיב ואע"פ שהוא דואג שמא ישמע המלך ויקח ממנו וגם שמא יעליל עליו לקחת שאר ממונו עכשיו טובה היא אצלו ולבו שמח ובוטח כי שמא לא ישמע בית המלך. ומברך על הרעה מעין הטובה כגון שנכנס נהר בשדהו אע"פ שלסוף תזדבל השדה ותשביח עכשיו רעה היא אצלו ומברך דיין האמת שאין מברכין על העתיד אלא על מה שאירע עתה. ואמרי' בתנחומ' ג' דברים הן שאין אדם רוצה שיבאו לו עשב בקמה ונקבה בבניו וחומץ ביינו. ואם החמיץ יינו אמרינן בירושלמי שמברך דיין האמת. אבל על העשב בקמה ועל הנקבה בבניו אין לו לברך דיין האמת דבשלמה אם היה לו חשוב והחמיץ יברך על אבדתו דיין האמת אבל אם בא לו עשב בקמה ונקבה בבניו ולא נהפכו החטים לעשבים והבן לא נהפך לנקבה שאם לא רצה הבורא לתת לו הכל חטים והכל זכרים אין לו לברך דיין האמת על מה שלא נתן לו הבורא כי אם על מה שנתן לו ונתקלקל או אבד או מת.

על גשמים מברך בא"י אמ"ה הטוב והמטיב והני מילי דאית ליה ארעא לדידיה ואיכא שוטפא בהדיה. אבל אי ליכא שוטפא בהדיה מברך שהחיינו כדתניא קצרו של דבר על שלו מברך שהחיינו ועל של חבירו מברך הטוב והמטיב. ואי לית ליה ארעא מברך מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו ואילו פינו מלא שירה כים וכו' עד הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו את שמך מלכנו וחות' בא"י רוב ההודאות ואל ההודאות. זו היא גרסת הרי"ף. וכת' הרא"ש ולא נהירא מה שכת' שצריך שיהיה עמו שותף דהא כיון שיש לו קרקע כל שכניו שותפין עמו דהא על מת אביו והוא יורשו מברך הטוב והמטיב ומשום דאיכא אחריני דירתי בתריה ולא פליג אפילו חלק נכסיו על פיו אלמא לא בעי שיהא שותף עמו בטובתו רק שיהיה בשורה טובה גם לאחרים בשלהם, הילכך גרסי' בגרס' הספרים. הילכך אידי ואידי דאית ליה לדידיה ולא קשיא הא דאית להו לאחריני בהדיה הא דלית להו לאחריני בהדיה, פירוש בית חדש וכלים חדשים דלית להו לאחריני בהדיה מברך שהחיינו אבל גשמים דאית להו לאחריני בהדיה שטובת הגשמים היא לכל בעלי שדות מברך הטוב והמטיב והיכא דלית ליה ארעא מברך מודים אנחנו לך וכו' עכ"ד.

ואמרינן בפ"ק דתעניות מאמתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה. וכת' הריא"ף בתשובה שאלה וזה לשונו וששאלתם מהו חתן לקראת כלה לפי שנקראת ירידת גשמם רביעה כדאמרינן מאי רביעה א"ר אבהו דבר הרובע את הארץ כדר' יהודה אמר רב מטרא בעלא דארעא שנא' והולידה והצמיחה, וכשרואין לחלוחית הגשמים יורדין על אותה לחלוחית ומתפצעת אומר זו היא יציאת חתן לקראת כלה ומברכין. והרא"ש פי' שהטיפות שירדו על הארץ עולות לקראת הטיפות היורדות עוד. וכתב הרמב"ם ז"ל מאמתי מברכין על הגשמים משירבו המים על הארץ ויעלו אבעבועות מן המטר על פני המים וילכו אבעבועות זו לקראת זו.

ההולך למוד את גרנו אומ' יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתשלח ברכה בכל מעשה ידינו. על שם שכתו' בפרש' מעשרות למען יברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידיך אשר תעשה כי ידוע הוא שהב"ה שולח ברכה בכרי כיון שהוא רגיל לעשר שנא' הביאו את המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די א"ר יוחנן מאי עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומ' די, אבל יש ברכה בכרי אחד יותר מאחר לכך מתפלל שתשלח ברכה בכל מעשה ידינו פי' ברכה גדולה. התחיל למוד אומ' בא"י אמ"ה השלח ברכה בכרי הזה. השולח ר"ל אשר שלח כמו המוציא לחם אשר הוציא כי בוטח הוא בשם שכבר שלח בו ברכה כיון שהתחיל למוד כדי לעשר. כרי הוא גל של תבואה והוא מלשון רז"ל נתמרח הכרי. מדד ואח"כ בירך הרי זו תפלת שוא לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין שנא' יצו ה' אתך את הברכה באסמיך.

היוצא לדרך מתפלל תפלת הדרך. יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום ותסמיכנו לשלום ותחזירנו לביתנו לשלום ותנחנו אל מחוז חפצנו לשלום ותצילנו מכף כל אויב ואורב בדרך ותננו לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואנו ותשמ' תפלתנו כי אתה שומע תפלת כל פה בא"י שומע תפלה. ושואל בפ' תפלת השחר אימת מצלי א"ר יעקב אמ' רב חסדא משעה שיאחז בדרך ועד כמה עד פרס'. ופי' בה"ג כשיש לו לילך פרסה או יותר מברך אותה אבל פחות מפרסה אינו מברך אותה מפני שאינו מקום סכנה. וקימא לן התם שמתפללין תפלה זו מעומד וגרסינן בירוש' בפר' אין עומדין ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא בשם ר' אסי בשם ר' יוחנן לעולם אל יהי פסוק זה זז מפיך ה' צבאות עמנו משגב לנו אלקי יעקב סלה, ר' יסא ב"ר בון בשם ר' אבהו בשם ר' יוחנן וחבריה ה' צבאות אשרי אדם וגו', ר' חזקיה בשם ר' יוחנן ור' אבהו יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתצילנו משעות הקשות המתרגשות לבא בעולם, ר' יסא בשם ר' אבהוא יר"מ ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתצילנו משעות החצופות היוצאות המתרגשות לבא בעולם.

הנכנס לכרך בכניסתו אומ' יהי רצון מלפנך ה' אלקי ואלקי אבותיי שתכניסני לכרך זה לשלום. כמו שמצינו ביעקב שהיה מתפלל לשם שיצילהו בדרך ויכנס לשלום למקום שהיה הולך שנא' אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל וגו' ואע"ף שהיה צדיק היה מפחד שמא יגרום החטא. נכנס לשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלקי שהכנסתני לכרך זה לשלום. שגם כן מצינו ביעקב כשהיה בעיר שכם הודה לשם אשר נחהו לשלום שנאמ' ויבא יעקב שלם עיר שכם וגו' וכתי' ויצב שם מזבח ויקרא לו וגו'. וגם מטעם זה למדו רז"ל ואמרו בקש לצאת אומ' יהי רצון מלפני ה' אלקי ואלקי אבותי שתוציאני מכרך זה בשלום. יצא בשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שתוציאני לשלום כך תצעדני לשלום ותוליכני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך. והטעם כשם שהיוצא מביתו צריך לימלך בקונו תחלה משיאחז בדרך כמו שאמרנו כך הנכנס לכרך גדול של גוים דשכיחי פריצי צריך לימלך בקונו תחלה קודם בואו וקודם צאתו שאפי' אם הוא מקום שהורגין בו לגזלנין ולהרגנין מ"מ כיון שהוא נכרי ושכיחי פריצי שכיחי טרדות ואיפשר שמעלילין עליו ולא יזדמן לו שם אדם מלמד זכות והורגין אותו בדיניהם.

הנכנס לבית הכנסת אומר ואני ברוב חסדך אבא ביתך וגו' וכשיצא אומר ה' נחני בצדקתך וגו'. ותמצא באלו ב' פסוקים י"ח תיבות כנגד י"ח ברכות.

הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שיהא לי עסק זה לרפואה. פי' שההקזה היא סכנה שמא יחתוך וורידי הדם וימות. כי רופא חנם אתה ורפואתך אמת שנאמר מחצתי ואני ארפא ולפי שדרך הרופאים לרפאת בשכר אומר להב"ה רופא חנם. ולאחר שהקיז אומר בא"י רופא חיים.

הנכנס לבית המרחץ אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום. פי' שבית המרחץ גם כן הוא מקום סכנה לפי שהוא בנוי על כיפה ניצבת על עמודים והאש דולקת תחתיו ולכן הוא מתפלל לשם ואומר ותצילני מן האור הזה וכיוצא בו לעתיד לבא כלומ' מאור בית המרחץ ומן הדומה לו דהיינו אור גהינם. ואל יארע בי דבר קלקלה ועון מעתה ועד עולם פירוש שלא תפחת הכיפה ויפול באש. וכשיצא אומר מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שהצלתני מן האור.

היוצא בלילה אומר לשם שמירה מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל ומלפני אוריאל ומאחרי רפאל ושכינת אל על ראשי הציליני ה' מפגע רע ומשטן רע. ולשון זה כדאיתא בפירקי ר' אליעזר ארבע כתות של מלאכי השרת מקלסין לפני הב"ה מחנה ראשונה של מיכאל על ימינו מחנה שניה של גבריאל על שמאלו מחנה שלישית של אוריאל מלפניו מחנה רביעית של רפאל מאחריו ושכינתו של הב"ה באמצע והוא יושב על כסא רם ונשא.

וכל אלו הברכות שאמרנו צריך להזכיר בהם שם ומלכות שכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה כמו שכתבנו בהקדמת הספר הזה. וכן כתבו התוספות והרמב"ם ז"ל והרא"ש. והראב"ד חולק עמהם בזה והביא ראיה כדאשכחן ברב חנא ורבנן דלא אמרי אלא בריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא. וכת' ה"ר גרשום ב"ר שלמה שזו אינה ראיה כי התלמוד קצר המטבע כי הא דמנימין רעיה דאמר בריך רחמנא דהאי פיתא ומסקנא דאמר בריך רחמנא מלכא דעלמא וכו'. עוד הביא הראב"ד ראיה מברכת זימון שאין בה הזכרה ומלכות וכן בתפלת הדרך ותפלה קצרה כיון שהם ברכות שאין להם קבע מקילינן בהם ונ"ל שגם זו אינה ראיה דברכת הזימון לא חשבינן לה ברכה דאם כן הוו להו חמש ברכות בברכת המזון ואנן ארבע תנן ותפלת הדרך ותפלה קצרה אינם אלא רחמים בעלמ' שמבקש מאת השם שישמרהו בדרך ויוליכהו לשלום תדע שהרי כשיגיע לישוב נתקרר דעתו עליו מתפלל תפלה כתקנה.

וכל אלו הברכות אינם אלא לרואה אותם מל' יום לשלשים יום שהם חדוש אצלו לא שרואה אותם בכל יום דהכי אמרינין בגמ' הרוא' חבירו לאחר שלשים יום מברך שהחיינו. ותנן נמי ר' יהודה אומ' הרואה את הים הגדול לפרקי' מברך ומפרש בגמ' דהיינו לאחד שלשים יום. ואמרינן נמי בירושלימי דפרק הרואה שמעון קמטרא שאל לר' חייא בר אבא כגון אנא דאנא סליק וחמי ירוש' בכל שעה מהו שאקרע א"ל אין אתה צריך לקרוע וכי תעלה על דעתך שהרואה את המלך בכל יום יברך הילכך אין כל אלו הברכות אלא משלשים יום לשלשים יום. וא"ת הרי ברעמים ובזועות ובריח חנותו של בשם אין שם פרק אלא בכל הפסקה שיפסי' צריך לברך כמו שאמרנו למעלה. וי"ל שיש הפרש בין הרואה אותו הדבר בעצמו כגון הרים וגבעות וימים ורואה את חבירו ומלכי ישראל ובין הרואה דבר שאינו הדבר ההוא בעצמו שראה כגון רעמים וברקים וריח חנותו של בשם אעפ"י שהוא אותו הדבר בעצמו כיון שהנאתו דומ' להנאת אכילה מברך בכל הפסקה שמפסיק. והראב"ד כתב בתשובת שאלה כי ריח חנותו של בשם אינו הדבר ההוא בעצמו שהריח מוסיף והולך וכן כתו' בחדושי דב"ש.

השער התשיעי' לבאר ברכת המצות שאין להם זמן קבוע בשנה

וראיתי להתחיל בברכת מילה מפני שהיא מצוה ראשונה שיתחייב בה האדם אחר צאתו מרחם אמו.

ברכת מילה

חייב כל איש מישראל למול את בנו הנולד לו ביום השמיני שנאמר וביום השמיני ימול בשר ערלתו. והמל מברך קודם שימול ברוך אתה ה' אלקינו מ"ה אקב"ו על המילה. מחתך את הערלה כל העור החופה את העטרה עד שתתגלה כל העטרה ואחר כך פורע את העור או הקרום הרך שלמטה מן העור המדובק על העטרה בציפורן ומחזירו עד שיראה בשר העטרה כולה ואחר כך מוצץ את המילה עד שיצא הדם ממקומו והוא הדם המדולדל כדי שלא יבא לידי סכנה ולכך ארז"ל כל מהלא דלא מצץ מעברינן ליה. ואחר שמוצץ נותן עליה אספלנית או רטיה וכיוצא בהן להרפא ואחר כך נוטל ידיו ורוחץ פיו כדי שיבר' בנקיות אשר קדש ידיד מבטן כי ידיו ופיו מלוכלכו' מהמילה והמציצה.

ומברך אבי הבן בא"י אמ"ה אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. ויש אומ' להכניסו לבריתו בלמד. וברכ' זו נתקנה מפני שהאב מצווה על בנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה לרמוז שמהיום ואילך הם מוטלות עליו מצות אלו. יש אומרים כי כשמל האב את בנו אינו חייב לברך להכניסו שדי לו בברכת מילה. והראב"ד כתב בתשובת שאלה שמברך להכניסו מפני שהאב חייב למולו וזו הברכה היא על חיוב האב יותר מכל אדם כי ברכ' מילה שוה היא לכל אדם ואנו צריכין להפריש בין חיוב האב לשאר בני אדם. כת' הרמב"ם ז"ל אם אין שם אביו אין אחרים מברכין ברכת להכניסו. ויש מי שהורה שיברכו אותה ב"ד או אחד מן העם ואין ראוי לעשות כן. והראב"ד השיג עליו וזה לשונו א"א מסתברא כמאן דאמ' ב"ד או מיוחד שבעם ונהגו אצלנו שהסנדקנס מברך עד כאן. ופי' סנדקנס בעל הברית שקורין בלעז פדרינו. וכתבו המפרשי' שאם אינו יודע אבי הבן לברך להכניסו אחד מן העומדים שם מברך ומוציאו שכל הברכות אע"פ שיצא מוציא.

ועונין העומדים שם כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים. שאלו הן מצות הבן המוטלות על האב כמו שאמרנו וסדרם על זה הסדר על שם דאמרינן לעולם ילמד אדם תורה ואחר כך ישא אשה והזכיר אחר כך מעשים טובים אע"פ שהוא חייב במצות מיום שהוא בן י"ג שנה ויום אחד מכל מקום אינו בן עונשין עד עשרים וכבר היה בן שמנה עשרה לחופה.

ואחר כך לוקח כוס של יין ומברך תחלה בפ"ה. ויש אומרים שצריך לכסות ערות הקטן בשעת הברכה ורוב המפרשים אומרים שאינו צריך ולזה הסכים ה"ר יונה. ואחר כך מברך בא"י אמ"ה אשר קדש ידיד מבטן. ידיד זה יצחק על שם אהבתו והיה מקודש מהבטן שקודם שנתעברה שרה נתקדש אברהם במילה ועוד שנקרא שמו קודם שנולד שנאמ' ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה וגו' אקים נוטריקון אשר קדש ידיד מבטן. חק בשארו שם פירוש בבשרו שם חק של מילה. ואמר חק שאין בה טעם ידוע לנו אלא גזרת מלך. וצאצאיו חתם באות ברית קדש פי' וצאצאיו אחריו חתמם הקב"ה באות ברית זו שהיא של קדש אות וברית כתוב במילה וקרא לה ברית קדש על שם ובשר קדש יעברו מעליך והוא נדרש במנחות על המילה. ור"ת פירש אשר קדש ידיד מבטן זה אברהם אבינו שנקרא ידיד שנאמ' מה לידידי בבתי, חק בשארו שם זה יצחק, וצאצאיו חתם באות ברית קדש זה יעקב ובניו דבני בנים הם צאצנים כמו הצאצאים והצפיעות בניא ובני בניא, והנה השלשה אבות נזכרים כאן. והפי' הראשון עיקר. על כן בשכר זאת פירוש בשכר המילה. אל חי חלקנו צורנו אמר אלו השמות על שם לבי ובשרי ירננו אל אל חי ומילה עבודת הבשר היא. ואמר חלקנו צורנו גבי שאר על שם כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלקים לעול'. צוה להציל ידידות על שם מה לידידי הנאמ' לאברהם ועל שם נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה. זרע קדש על שם זרע קדש מצבתה. שארנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרינו. משחת פי' מגהנם שכל מי שהוא מהול אינו נכנס לגהינם כמו שנאמ' בזכריה גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו. בא"י כורת הברית על שם וכרות עמו הברית.

ומצאתי בתשובת שאלה להרמב"ם שהוא גור' על כן בשכר זאת אל חי חלקנו לעד צורנו צוה כצוית לקדושים להציל ידידות שארנו משחת ומפרש שם בשכר המילה חזר אל חי חלקנו לעד כמו שכתוב גבי מילה והקמותי את בריתי ביני וביניך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם להיות לך לאלקים וגו', ואחר כן שואל מאת השם ואומר אתה צורנו צוה להציל ידיות שארנו משחת ור"ל ידידות על הנפש שהיא חביבה מן הכל, וענין כצוית לקדושים חסר אשר ור"ל כאשר צוית לקדושים ודומה לו בשגם בשכבר. כך פירש הרמב"ם ז"ל ברכה זו.

אלהינו ואלקי אבותינו קיים את הילד הזה לאביו ולאמו שנקרא שמו פלוני כי הרבה נסים ונפלאות נעשו לו כשנולד כמו שפירשנו בברכת אשר יצר בחכמה וגם היום אין לו כי אם שמונה ימים שנולד ושופכין את דמו במילה לפי' תקנו להתפלל עליו לשם שיקיימהו לאביו ולאמו וירפאהו. ואמ' קיים על שם קיימני כדברך. ישמח האיש ביוצא חלציו ע"ש כי אם בנך היוצא מחלציך. ותגל האשה בפרי בטנה על שם בפרי בטנך. כאמו' ישמח אביך וגומר ונאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו'. שני דמים דם פסח ודם מילה. ומנהג כשאומר ואומ' לך בדמיך חיי נותן באצבעו מן היין על שפת התינוק והטעם משום דאמרינן במדבר סיני רבה שימו איש חרבו על יריכו משה מל ואהרן פורע ויהושוע משקה פי' לפי שכל אותם ארבעים שנה לא היו מולים במדבר מפני טורח הדרך ומפני שלא נשבה רוח צפונית ועכשיו שהיו עומדים ליהרג לא רצו משה ואהרן שיהרגו בלא מילה ובלא קבלת מצוה ולכך היה משה ואהרן פורע ויהושע משקה אותם עפר העגל שעשה משה כמו שנא' ויקח את העגל אשר עשו וישרוף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל וארז"ל מלמד שבדקן כסוטות ואות' השקאה היתה להם בשעת מילה ופריעה למות ולא לחיים ואנו אומרים השקאה זו של שעת מילה פריעה תהיה לחיים ולא כאותה של יהושע, ומה שאומ' ואומ' לך בדמיך חיי ב' פעמים לרמוז פי' זוכה על ידי המילה לב' עולמי' העולם הזה והועלם הבא כמו שפירשנו למעלה. ונאמ' זכר לעולם בריתו וגו' אשר כרת את אברהם וגו' ויעמידה ליעקב לחק וגו'. ואומ' פסוק הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו על שם שהמילה נקראת טוב כדאמרי' במס' סוטה ותרא אותו כי טוב הוא שנולד כשהוא מהול וזהו הודו לה' כי בעבור המילה אנו ניצולין מדינה של גהינם כמו שאמרנו.