Abudarham

וכאשר יהיה ידוע אצלך באי זה יום מימי השבוע תהיה התקופ' ובכמה שעות מהלילה או מן היום ישאר לך לדעת בכמה ימים מימי החדש תהיה התקופה. וידיעת זה הוא שתקח שנות העולם הגמורים ותשליכם י"ט י"ט והנשאר פחות מי"ט שמרהו והם שנים שעברו מן המחזור שאתה בו, תן לכל שנה י"א יום והמתקבץ מן הימים תוסיף עליו ז' והשלך הכל ל' ל' והנשאר מל' מנה כנגד אותו החשבון מראש חדש ניסן בשנה פשוטה ובמעוברת מנה מר"ח אדר שני. ואם הגיע החשבון ליום שתהיה בו התקופה תדע כי באותם הימים מחדש ניסן או מאדר שני תהיה התקופה. ואם לא יגיע החשבון הוסף יום אחד ואם לא יגיע הוסף שני ימים ואם לא יגיע הוסף שלשה ימים ותגיע בלא ספק.

כיצד הרי שרצינו לדעת תקופת ניסן בשנה זו שהיא שנת מאה והיא מעוברת בכמה ימים מאדר שני תהיה. וכבר ביארנו שתקופת ניסן בשנה זו תהיה בו' שעות מיום שבת. השלכנו שנות העולם הגמורין י"ט י"ט ישארו שבע שנים והם השנים שגמרו ועברו ממחזורנו שהוא מחזור רס"ט. ונתן לכל שנה י"א יום י"א יום ויהיה המקובץ מזה ע"ז. ונוסיף על זה ז' ויהיה הכל פ"ד יום. ונשליך חשבון זה ל' ל' ישארו כ"ד יום. ונעיין באי זה יום יהיה אדר שני בשנה זו שהיא ח' למחזורנו ומצאנו אדר שני בשנה זו יום ג"ד ומנינו מיום ד' שהוא ראש חדש אדר שני כ"ד יום והגיע החשבון ליום ו' ולא הגיע ליום התקופה כי התקופה ביום שבת כמו שביארנו והוספנו יום אחד והגיע החשבון ליום התקופה שהוא יום שבת וידענו שתקופת ניסן בשנה זו בו' שעות מיום שבת בכ"ה יום מחדש אדר שני.

וכשתדע בכמה יום מימי החדש תהיה תקופת ניסן יהיו שאר התקופות ידועות והוא שתמנה מיום התקופה השעה שהיתה בה התקופה צ"א יום וז' שעות ומחצה ותצא לך התקופה שאחריה. כיצד הרי שידענו שתקופת ניסן בשנה זו היתה בשש שעות מיום שבת יום כ"ה מאדר שני ומנינו משעה זו ויום זה צ"א יום ושבע שעו' ומחצה ויצא החשבון לשעה ומחצה מליל ראשון יום כ"ט מסיון וידענו שתקופת תמוז שהיתה אחר תקופת ניסן בשנה זו תהיה בשעה ומחצה מליל ראשון יום כ"ט מסיון. אחר כן נחשוב מיום זה ושעה זו שנפלה בה תקופת תמוז צ"א יום ושבע שעות ומחצה ויצא החשבון ל"ט שעות מליל ראשון יום ב' מתשרי וידענו שתקופת תשרי שהיתה אחר תקופת תמוז בשנה זו תהיה בט' שעות מליל ראשון יום ב' מתשרי. אחר כן נחשוב מיום זה ושעה זו שנפלה בה תקופת תשרי צ"א יום וז' שעות ומחצה ויצא החשבון לד' שעות וחצי מיום ראשון יום ג' מטבת וידענו שתקופת טבת תהיה בד' שעות וחצי מיום ראשון יום ג' מטבת. אחר כן נחשוב מיום זה ושעה זו שנפלה בה תקופת טבת צ"א יום וז' שעות ומחצה ויצא החשבון בשעה ראשונה מליל שני יום ז' מניסן וידענו שתקופת ניסן שהיתה אחר זאת תהיה בשעה ראשונה בליל ב' י"ז מניסן. וכן עד סוף העולם.

ודע כי זה שאמרנו שאם לא יגיע החשבון ליום התקופה שתוסיף יום א' או ב' או ג' לעולם לא תצטרך להוסיף יותר יום אחר. ופלא גדול יהיה אם יצטרך להוסיף ד'. ואם מצאת שתצטרך להוסיף יותר על זה תדע שטעית בחשבון ותחזור ותחשוב בדקדוק.

סימנים לארבע תקופות אלו

כבר ביארנו ששנת החמה לפי דעת שמואל שס"ה יום ורביע. חלקוה על ארבע תקופות השנה והנה לכל חלק צ"א יום וז' שעות ומחצה וזהו המרחק שיש בין תקופה לתקופה. וזה לך הכלל על ראשון ב' תוסיף ועל שני ג' תעדיף ועל שלישי שכ"ח אב"ג תגליף ועל רביעי פ"ג ע"ב תדליף ולא תחליף.

פי' על ראשון ב' תוסיף. כשתחשוב ג' חדשים מתקופת ניסן שהיא ראשונה לתקופות תוסיף עליהם בימים. כיצד אם תפול תקופת ניסן בתחלת ליל ד' בה' בחדש חשוב השאר הם כ"ה ימים וכ"ט מאייר הרי כאן נ"ד ול' מסיון הרי כאן פ"ד קח מתמוז ה' ימים שנחסרו מניסן והם פ"ט לג' חדשים ועליהם תוסיף ב' ימים הרי צ"א יום נמצאת תקופת תמוז נופלת בז' שעות וחצי מליל ד' בז' ימים מחדש תמוז.

ועל ב' ג' תעדיף. פי' כשתחשוב ג' חדשי' מתקופת תמוז שהיא שנייה תוסיף עליהם שלשה ימים וכן ז' שעות ומחצה כמו שאמרנו.

ועל ג' שכ"ח אב"ג תגליף. פי' כשתחשוב ג' חדשים מתקופת תשרי שהיא שלישית אם תהיה השנה שלמים תוסיף עליהם יום א' ואם היא כסדרן תוסיף ב' ימים ואם היא חסרים תוסיף ג' ימים.

ועל רביעי פ"ג ע"ב תדליף פי' כשתחשוב ג' חדשים מתקופת טבת שהיא רביעית אם תהיה השנה פשוטה תוסיף עליהם ג' ימים ואם היא מעוברת תוסיף ב' ימים.

סימנים אחרים לתקופות אלו

כבר ביארנו שתקופת ניסן חוזרת בראש כל כ"ח שנים של המחזור הגדול של חמה לתחלת ליל רביעי כמו שהיתה בשנה ראשונה של יצירה. ובכל כ"ח שנים אלו יש שבעה מחזורים קטנים של ד' שנים שתקופת ניסן חוזרת בכל אחד מהם לתחלת הלילה ורז"ל נתנו סימן אזג"י ואט"ד. פי' אזג"י בשנה זו ואט"ד בשנה שנייה. כיצד כשתבא תקופת ניסן בשעה ראשונה מליל רביעי תהיה תקופת תמוז בז' שעות ומחצה מאותו לילה ותקופ' תשרי בג' שעות מן היום ותקופת טבת בי' שעות ומחצה מן היום. ואט"ד בשנה שנייה כי תהיה תקופ' ניסן בו' שעות מליל חמישי ותקופת תמוז בא' ומחצה מיום חמישי ותקופת תשרי בתשע שעות מיום חמישי ותקופת טבת בד' שעות ומחצה מליל ששי. ובשנה שלישית תהיה בשעה א' מיום ששי, להתחיל לספור מתחלת יום ששי ועל אזג"י ואט"ד לשתי שנים. ובשנה החמישית תתחיל תקופ' ניסן בתחלת ליל שני ועל דרך זה חוזרת לתחלת הלילה מד' שנים לד' שנים עד השלמת ז' מחזורים שחוזרת למקום תקופתה.

וסימן ז' מחזורים דב"ז הגא"ו לראשי מחזורים קטנים נראו, פי' במחזור ראשון תהיה תקופת ניסן בתחלת ליל רביעי ובמחזור שני בתחלת ליל שני ובמחזור ג' בתחלת ליל שבת ובמחזור רביעי בתחלת ליל חמשי ובמחזור חמשי בתחלת ליל שלישי ובמחזור ששי בתחלת ליל ראשון ובמחזור שביעי בתחלת ליל ששי. וזהו לפי החשבון שביארנו.

ודע שכל זה שביארנו בענין התקופות הוא לפי דעת שמואל. אבל לפי דעת רב אדא שהוא מונה שנת החמה שס"ה יום וחמש שעות ותתצ"ו חלקים ומ"ח רגעים יש בין כל תקופה ותקופה צ"א יום ושבע שעות ותקי"ט חלקים ול"א רגלים. והסימן צאז תקיט לא. וכשתדע תקופה מן התקופות מתי תהיה תחשוב מאותו רגע מנין זה ותדע תקפה של אחריה על הדרך שביארנו בתקופות שמואל.

תקופת ניסן היתה בשנה ראשונה של יצירה קודם מולד ניסן לפי חשבון זה בט' שעות ותרמ"ב חלקים. וכן היא לעולם בכל שנה ראשונה של כל מחזור קודם מולד ניסן בט' שעות ותרמ"ב חלקים. וכשתדע תקופת ניסן של שנה מן המחזור תחשוב ממנה צא יום וז' שעות ותקי"ט חלקים ול"א רגעים לכל תקופה ותקופה עד סוף המחזור.

וכאשר תרצה לדעת מתי תהיה תקופת ניסן לפי חשבון זה תדע תחלה השנים הגמורים שעברו מן המחזורים ותקח לכל שנה מהן יתרונה שהוא י' כ"א קכ"א מ"ח. וקבץ כל הרגעים לחלקים וכל החלקים לשעות וכל השעות ימים כדרך שתחשוב במולדות ותגרע מן הכל ט' שעות ותרמ"ב חלקים והנשאר תשליכנו חדשי לבנה והנשאר שאין בו חדש לבנה תוסיף אותו על מולד ניסן של אותה שנה וברגע שיגיע המנין בו תהיה תקופת ניסן של אותה שנה.

וכת' הר"מ במז"ל נראין לי הדברים שעל חשבון תקופת רב אדא היו סומכין לענין עיבור השנה בעת שב"ד הגדול מצויין שהן מעברין מפני הזמן או מפני הצורך לפי שחשבון תקופה זו הוא יותר אמת מחשבון תקופ' שמואל והוא קרוב מדברי' שנתבארו באצתגנינות יותר מחשבון שמואל וחשבון שני התקופות האלו שביארנו הכל בקרוב הוא ובמהלך השמש האמצעי לא במקומה האמתי אבל במקום השמש האמתי תהיה תקופת ניסן בזמנים אלו בכמו שני ימים קודם שתי התקופות שיוצאין בחשבון זה בין לשמואל בין לרב אדא ע"כ.

ודע כי תקופת ניסן היא השעה והחלק שתכנס בו השמש לתחלת מזל טלה ותקופת תמוז היות השמש בראש מזל סרטן ותקופת תשרי היות השמש בראש מזל מאזנים ותקופת טבת היות השמש בראש מזל גדי. ובכל תקופה ותקופה עתי יום ולילה משתנים, בתקופת ניסן היום והלילה שוים ובתקופת תמוז היום כפלים בלילה ובתקופת תשרי היום והלילה שוים ובתקופת טבת הלילה כפלים ביום.

ופירוש לשון תקופה הוא מלשון הקפה שר"ל חזרה וסבוב וכמוהו וסבותם את העיר כל אנשי המלחמ' וכתיב הקף את העיר פעם אחת. ויש חלוק בין הקפה לסבוב כי ההקפה היא השלמת הסבוב עד סופו והסובב יכול יהיה סובב את מקצת העיר ולא יהיה משלים את כלה והמקיף את כל העיר ולכן אמר את כל העיר כלומר השלם אותה לסבוב פעם אחרת. וכן מקצה השמים מוצאו ותקופתו עד קצותם שר"ל יוצא מן הקצה וחוזר אל הקצה שהוא דרך מהלך השמש ואין נסתר מחמתו בכל המהלך הזה. וכן לתקופת הימים להשלמת הימים. ולכן קורין לארבעת חלקי השנה תקופות מפני שהזמן בכל תקופה מהם גומר ענין אחד ממדת הלילה והיום בחסרונן או ביתרונן ומתחיל בענין אחר כמו שאמרנו.

מצאתי כתוב שיש ליזהר בכל תקופה מארבעתן שלא לשתות מים בשעת התקופה משום סכנה שלא ינזק ויתנפח. מפני שתקופת ניסן היא לפי שנהפכו ממי מצרים לדם לפי רגע. ותקופת תמוז לפי שבשעה שאמר הב"ה למשה ולאהרן ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו וגומ' והם לא עשו כן והכו אותו וזבו ממנו דם שנאמר הן הכה צור ויזובו מים ואין זיבה אלא דם שנאמר ואשה כי יזוב זוב דמה ובאותה שעה לקו כל המימות בדם. ותקופת תשרי לפי שבאותו פרק בא אברהם לשחוט את יצחק בנו וטפטפה הסכין דם ואותה טיפה נתפרשה במימות. ותקופת טבת היא לפי שבאותו הפרק נשחטה בת יפתח ונהפכו כל המימות לדם ואי איפשר לעולם בלא צחצוח דם באותם פרקים והוא מלקה. ויש אומרים שארבעה מלאכים ממונים על המים בארבעה תקופות אלו כל אחד ואחד תקופתו ומתחלפין וכשזה יוצא זה נכנס עומדים המים בלא שמירה. ויש אומרים שהשטן משליך טפה של מרה במים. ויש אומרים כי עקרב מתגרה עם אריה ועקרב משליך טפת דם במים כשאומרים תקופה נופלת. וכתב החכם ר' אברהם בן עזרא שאלו חכמי קריאון לרבינו האיי למה נהגו ישראל הדרים במערב להשמר שלא ישתו מים בשעת התקופה. והשיב כי ניחוש בעלמה הוא בעבור שהוא תחלת השנה או תחלת רביעיתה ולא ירצו לשתות מים שימצאו חנם על כן יאכלו בה כל מתוק להיות שנתם מתוקה, ואני אומר מתוקה שנת העובד השם הבוטח בו לבדו, והנה היודעים תקופת האמת לא אמרו כי תזיק לאוכל ולשותה, ודבר הנפוח שיחת הזקנות, ודרש שנשחט יצחק ובת יפתח יש לו סוד כי לא נשחטו כלל כאשר פירשתי בספרי, ויש מהגאונים שאמר על התקופה כי לא נחש ביעקב אלא הקדמונים אמרו אלה הדברים להפחיד בני אדם שייראו מהשם ולא יוסיפו הרשעים לרשוע וישובו כדי שיצילם השם מארבע תקופות כי ידוע ידענו כי כל דברי חכמים אמת כאשר הם במשמעם או יש להם סוד סתום כאשר רמזתי מקצת סודם בספר הישר שהוא פי' התורה. עכ"ד.

הלכות ברכות

חייב כל איש ישראל לברך את הבורא ולהודות לו על כל מה שברא בעולמו על כל דבר ודבר ברכתו הראויה לו בזמנים שקבעו להם רז"ל. כי כל מה שברא לא בראו אלא לכבודו לצורך האדם ותועלתו שנאמר תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו. ודרשו רז"ל ברוך ה' יום יום יעמוס לנו וכי ביום מברכין אותו ולא בלילה אלא כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו. וגרסינן בריש פרק כיצד מברכין ת"ר אסור ליהנות מן העלם הזה בלא ברכה וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה, פי' ברכה המיוחדת לאותו דבר, מעל, פי' כאלו נהנה מקדשי שמים. מאי תקנתו אמ' רבא ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו ברכות כדי שלא יבא לידי מעילה. עוד גרסינן התם אמ' רב יהודה אמר שמואל כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו נהנה מקדשי שמים שנא' לה' הארץ ומלואה. ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני האדם, לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה.

והברכות הם נחלקים לארבעה חלקים ברכות התפלות וברכות המצות וברכות הנהנין וברכות השבח וההודאה. ברכות התפלות וברכות המצות שיש להם זמן קבוע בשנה כבר כתבנום במקומם. וברכות הנהנין וברכות השבח וההודאה וברכות המצות שאין להם זמן קבוע אלא הם דרך מקרה כברכת מילה ונישואין ראיתי לחלקם לתשעה שערים.

השער הראשון לבאר ברכת הלחם וזמון וברכת המזון

השער השני לבאר הדברים שמברכין עליהם בורא מיני מזונות

השער השלישי לבאר הדברים שמברכין עליהם שהכל

השער הרביעי לבאר הדברים שמברכין עליהם בורא פרי האדמה

השער החמישי לבאר הדברים שמברכין עליהם בורא פרי הגפן

השער הששי לבאר הדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה ושלא מחמת הסעודה והבאים לאחר הסעודה

השער השביעי לבאר הברכות שמברכין על הריח

השער השמיני לבאר הברכות שמברכין על הראייה והשמע וכיוצא בהם מברכות השבח וההודאה

השער התשיעי לבאר ברכות המצות שאין להם זמן קבוע בשנה

השער הראשון לבאר ברכת הלחם וזמון וברכת המזון

ראיתי להקדים מברכות המאכלים ברכת הלחם לפי שהוא האוכל התדיר על דרך תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וגם הוא מבחר המאכלים שבו קיום מין האדם וחיותם.

דע כי חטה ושעורה וכסמת ושבולת שועל ושיפון הם שמברכין עליהם המוציא ולבסף שלש ברכות. אבל לא פת אורז ודוחן. וחמשה מינים אלו הם הנקראים בכל מקום חמשת המינין דאשכחן גבי חלה ומצה בפסח שחמשת המינים אלו נקראים לחם דגמרינן לחם לחם ממצה, כתיב הכא והיה באכלכם מלחם הארץ וכתיב התם לחם עוני, והתם גופיה מנא לן שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות, דברים הבאים לידי חמוץ אדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח יצאו אורז ודוחן שאין באין לידי חמוץ אלא לידי סרחון. ועוד דגרסינן בירושלמי בפרקא קמא דמסכת חלה ר' שמואל בר נחמן שמע חמשת המינין כלהון מן הדין קרייא ושם חטה שורה ושעורה נסמן וכסמת גבולתו ושם חטה אלו החטים שורה זו שבולת שועל ולמה נקרא שמה שורה שהיא עשויה כשורה ושעורה אלו שעורים נסמן זה סיפון וכסמת אלו הכוסמין גבולתו עד כאן גבולו של לחם. הנה נתבאר שאינו נקרא לחם אלא מחמשת המינין בלבד והוא הדין לענין המוציא.

חמשת המינים האלו כשהם שבולים נקראים תבואה ולאחר שדשין וזורין אותם נקראים דגן. וכשטוחנין אותם ולשין אותם ואופין אותם ועושים אותם עוגות נקראים פת ומברכין עליהם המוציא שהואיל ובאו לכלל עלויין שהם זנים וסועדין את הלב נעשין כמין בפני עצמן לברך עליהן ברכה מיוחדת.

כל דבר שבלילתו עבה אפי' בשלו במים או טגנו בשמן לחם גמור הוא וחייב בחלה ומברכין עליו המוציא ושלש ברכות ובלבד שיהא בו תואר לחם. ואם בלילתו רכה ובשלו במים או טגנו בשמן אינו לחם לענין חלה והמוציא ומברכין עליו תחלה בורא מיני מזונות ולבסוף מעין שלש. ואם אפאו באלפס בלא משקה לריש לקיש לא הוי לחם ולר' יוחנן הוי לחם. ופסק רבינו חננאל כריש לקיש ור"י פסק כר' יוחנן ולזה הסכים הרא"ש ז"ל. כתב הרא"ש כוכא דארעא אע"ף שבלילתו רקה וגובלה בעלמא הוי כיון ששופכין אותו על פי התנור או בקרקע שהוחמה באור נעשה לחם וחייב בחלה ומברכין עליו המוציא ואדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח והוי כמו תחלתו סופגנין וסופו עיסה שחייב בחלה אבל דבר שתחלתו סופגין וסופו סופגנין כיון שבלילתו רכה וניטגן בשמן פטור מן החלה ואין מברכין עליו המוציא ודוקא אם קבע סעודתו על כוכא דארעא אבל אם לא קבע סעודתו עליה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף מעין שלש ואם אכל ממנה שיעור שאחרי' קובעין עליו אע"ף שהוא לא קבע עליו מברך המוציא וג' ברכות. וכתב הר"ם במז"ל שאם אחרי' אינם קובעין אע"ף שהוא קובע אינו מברך דבתר רובא אזלינן ובטלה דעתו אצל כל אדם. ואם מתחלה היה דעתו לאכול מעט וברך בורא מיני מזונו' ואחר כך אכל שיעור שאחרי' קובעין עליו מברך לבסוף ג' ברכות אע"ף שלא ברך תחלה המוציא.

לחמניות שקורין להם ניבלאש בלע' שבלילתן עבה לחם גמור הוא ומברכין עליהם המוציא וג' ברכות. ואותם שבלילתן רכה ורקות מאד אם קבע סעודתו עליה' מברך המוציא וג' ברכות ואם לא קבע עליהם מברך עליהם בורא מיני מזונות ולבסוף מעין ג'.

פת הבאה בסכנין והיא פת העשויה כמין כיסין שממלאין אותן שקדים ודבש ותבלין אם קבע סעודתו עליה מברך המוציא וג' ברכות ואם לא קבע סעודתו עליה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף מעין שלש.

חביצה אם יש בה פירורין שיש בה תואר לחם אע"ף שאין בהם כזית מברך עליהם המוציא וג' ברכות ואם אין בהם תואר לחם מברך עליהם בורא מיני מזונות ולבסוף מעין שלש. ופי' ר"ת דחביצא הם פירורי לחם שנדבקין יחד על ידי חלב ודבש. ובערוך מפרש שהם פירורי לחם שנדבקין יחד על ידי מרק וכל הנדבק יחד קורא חביצא כעין חביצה דתמרי. וכתב ה"ר יונה שיש בה שלשה חלוקים היכא שנתבשלו הפירורין אם יש בהן כזית מברך עליהם המוציא וג' ברכות ואם אין בהן כזית אע"ף שיש להם תואר לחם אינו מברך אלא בורא מיני מזונות שכיון שהם מבושלים אינן חשובים תואר לחם, ואם אינם מבושלים אלא שהם מחוברים על ידי דבש או מרק אם יש בהם כזית מברך המוציא אע"ף שאין בהם תואר לחם ואם אין בהם כזית אם יש בהם תואר לחם מברך המוציא ואם אין בהם תואר לחם מברך בורא מיני מזונות, ואם אינם לא מבושלים ולא מחוברים אלא שהם מפורדים דקדק אע"ף שאין בהם כזית ולא תואר לחם מברך המוציא שכיון שהם פת בפני עצמו אינם יוצאים לעולם מתורת לחם והילכך פת הצנומה בקערה אפי' אין בה תואר לחם כיון שאין דבר אחר מעורב עמה אינה יוצאה מתורת לחם ומברכין עליה המוציא וג' ברכות. ופירוש פת צנומה פת יבשה הנשרית בקערה במים או מלשון צנומות דקות.

פירות וקטניות שטוחנין אותם ועושין מהם קמח ואוכלין אותו על יד הדחק אם עשו ממנו פת או בשלוהו בקדרה אינו בכלל מזון ומברכין עליו שהכל. ואם ערבו באותו קמח אחד מחמשת המינין ועשו ממנו פת מברך המוציא וג' ברכות. ואם בשלוהו בקדרה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף מעין ג'. וכתב ה"ר יונה דדוקא שיש באותו קמח מאחד מה' המינין כדי שיאכל ממנו כזית דגן בכדי אכילת פרס אבל אם אין בו זה השיעור מה' המינין אינו מברך לבסוף ג' ברכות אלא בתחלה מברך המוציא כיון שיש בו טעם דגן אע"ף שאין בו כזית דגן בכדי אכילת פרס ולבסוף מעין ג' וה"ה כשבשלוהו בקדר' שמברך תחלה בורא מיני מזונו' אבל לבסוף מברך בורא נפשות. ופי' פרס פירש"י ד' ביצי' והרמב"ם ז"ל פי' ג' ביצים.

וכשרוצה לאכול צריך ליטול ידיו תחלה כדאמרי' בפרק אלו דברים אמר רב יהודה אמ' רב ואמרי לה במתניתא תאנא והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים. וכתב בה"ג כי אין צריך נטילת מים אלא לפת בלבד ואפי' לז' המינין הנזכרין בפסוק ארץ חטה אינו צריך נטילת ידים כדאמרינן אמר רב נחמן הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח ודוק' שידיו נקיות אבל אם היו מלוכלכות צריך ליטלם בשביל הברכה.

ומיד שמברך על נטילת ידים צריך לברך ברכ' המוציא. ורבי' יואל כתב שאין לחוש על הפסק בין נטילה להמוציא שכיון שהשלחן לפניו ודעתו לאכול אינו חשוב היסח הדעת. וההיא דאמרי' בפ' כיצד מברכין אמ' רב אשי ג' תכיפות הן תכף לסמיכה שחיטה תכף לגאולה תפלה תכף לנטילת ידים ברכה, מפר' לה על מים אחרונים ור"ל ברכה ברכת המזון. וכן פי' הרי"ף והרמב"ם ז"ל. ומיהו מן הירש' משמ' דההיא דתכף לנטילת ידים ברכה דקאי על מים ראשונים ור"ל ברכה ברכת המוציא דאמרינן התם התוכף ברכה לנטילת ידים אינו ניזוק בכל אותה סעודה. וכן היה נוהג הרא"ש ואמ' סימן לדבר ישב בדד וידו' כי נטל.

מצוה מן המבחר לברך ברכת המוציא על עוגה שלימה כדי שתהיה הברכה על דבר שלם או מטעם שאין לו לפשוט ידיו ליטול את הפת עד שיברך. ואם היו לפניו פרוסה של חטים ושלימ' מן שעורים מניח פרוסה בתך שלימה ובוצע משתיהן מפני שהשלימה מצוה מן המובחר והפרוסה של חטים מפני שהיא חשובה ומעולה וכן כת' הרמב"ם ז"ל. וגרסי' בירוש' ובתוספת' דברכות תניא מברכין על הדגן שהוא מן המובחר. כיצד שלימה של גלוסקאה ושלימה של בעל הבית מברך על שלימה של גלוסקאה. פי' גלוסקאה פת של נחתומין שהוא יפה משל בעל הבית. פרוסה של גלוסקאה ושלימה של בעל הבית מברך על שלימה של בעל הבית. פרוסה של חטים ושלימה של שעורים מברך על פרוסה של חטים, פת שעורים ופת כוסמין מברך על של שעורים והלא כוסמין יפין הימנה שזו מז' המינים וזו אינה משבע' המינין, פת טמאה ופת טהורה מברך על הטהור', פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה מברך על אי זה מהן שירצה. וכן הדין בפת של גוים ופת ישראל.

וגרסי' בפ' כיצד מברכין ת"ר על הפת הוא אומ' המוצי' לחם מן הארץ ר' נחמיה אומ' מוציא לחם מן הארץ. ואמרי' בירוש' ר' חייא בריך קומי ר' זירא המוצי' לחם מן הארץ וקלסיה, מאי לאו כרבנן לא שלא לערב ראשי האותיות. ואע"ג דלחם מן מערב הוא התם אי איפשר לתקן. לשון אחר לפי שהוא לושן הפסוק להוציא לחם מן הארץ ועוד שאינו דומה עירוב אות שאחר צרי או סגול לעירוב אות שאחר קמץ דמרחיב טפי. ובחדושי דב"ש מקשה מאי שנא בפת דלא אמרי' בורא פרי האדמ' כמו בשאר פרי האדמ', וכי תימ' משום דפת אישתני לעלויא ואישתני נמי לברכה, הא ליתה דהא ביין שהוא מעולה יותר דסעיד ומשמח ואפי' הכי אמרינן ביה ב"פ הגפן הכי נמי לימ' בפת ב"פ החטה, ומתרץ כדמשני בגמ' גבי זית היכי לימ' ב"פ זית פירא גופיה זית איקרי, והכא נמי היכי לימ' ב"פ החטה פירא גופי' חטה איקרי, וכי תימ' לימ' ב"פ שבולי החטה הא ליתא דלא שייך למימ' פרי שבולי שאין הפרי יוצא מן השבלת שהרי היא עצמה יוצאה משנה לשנה, וה"ר אשר מלוניל תירץ דלישנא דקרא נקט להוציא לחם מן הארץ ובשאר ברכות נמי נקט לישנא דקרא שנא' הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה, ובהאי תירוץ מיתריץ מאי דקשיא מאי שנא הכא דאמרין ארץ ומאי שנא באידך דאמרי' אדמה משום דלישנא דקרא הכי הוא, ע"כ בחדושי דב"ש.

ופי' המוציא לחם ר"ל מזון כמו עבד לחם רב שהלחם אינו יוצא מן הארץ אלא התבואה שעושין ממנה לחם. וכן תמצא במן הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וידוע הוא שלא ירד לחם מן השמים אלא המן שהיו עושין ממנו עוגות שנא' ועשו אותו עוגות.

ואמרי' בירוש' בפ"ק דמ' חלה הבוצע צריך לבצוע בעשר אצבעותיו כלומ' צריך לאחוז הלחם בעשר אצבעותיו כנגד עשר תיבות שבברכת המוציא ועשר בפסוק מצמיח חציר וי' בפסוק עיני כל אליך ישברו וי' בפסוק ארץ חטה וי' בפסוק ויתן לך האלהים ועשר מצות נצטוו ישראל בתבואה לא תחרוש בשור ובחמור, שדך לא תזרע כלאים, לקט, שכחה, ופאה, תרומה גדולה, מעשר ראשון, מעשר שני, מעשר עני, חלה, וי' מלאכות נעשות בתבואה, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורה, בורר, טוחן, מרקד, לש, אופה.

ואמרינן בפ"ג שאכלו א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי בעל הבית בוצע כדי שיבצע בעין יפה. ויש סמך לדבר ממה שכתוב ואקחה פת לחם ולא אמ' קחו פת לחם.

כת' הרמב"ם הבוצע נותן פרוסה לפני כל אחד ואחד והאחר נוטל בידו ואינו נותן ביד האוכל אלא א"כ היה אבל ע"כ. ואיפש' שהטעם בזה משום שנא' פרסה ציון וגו' והוא רמז לפרוסת המוציא.

וצריך שיבצע ממקו' שהפת נאפת היטב כדאי' בפ' חלק דגרסי' התם רב אשי אוקי אג' מלכים אמר למחר נפתח בחבריא, אתא מנשה איתחזי ליה בחלמא אמ' ליה חברך אנא וחברא דאבוך אנא מהיכא איבעי לך למשרי מוצי' א"ל מהיכא דבעית א"ל המוציא לא גמרת וחבריא קרית לנא א"ל אי הכי לימ' לי מר א"ל מהיכא דגמר בישולא דריפתא טפי וכו'. ואלו הג' מלכים הם אחאב מנשה ירבעם, סימן להם בני אמ"י נחרו בי.

ומסיק בגמ' הלכתא כרבא דאמ' מברך ואחר כך בוצע. פי' שלא יפריד הפרוסה מן הפת עד לאחר ברכה. וכת' בעל המאור ויש בני אדם שאינה רוצין לחתוך הלחם כלל עד לאחר הברכה ור' אומ' כי יותר טוב כשחותכו ומניחו דבוק שיהיה מזומן להפרידו אחר הברכה שאם לא יחתוך עד אחר שיברך שמא יבא להפסיק קודם שיאכל המוציא ע"כ. והרא"ש כתב ויראה לי שצריך לחתוך מעט שאם יאחז בפרוסה שיעלה הככר עמה דאם לא כן חשוב כפרוסה. וכן שנינו בפ"ג דטבול יום ר' מאיר אומ' אם אוחז בגדל והקטון עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטון והגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו והלכה כר' יהודה ע"כ.